אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אברהם – יאיר שטרן: משורר ומנהיג


התמונה של בלפור חקק

דברים לזכרו במלאת 66 להירצחו בידי הבריטים. 100 שנים להולדתו(י"ח בטבת תרס"ח (1907) – כ"ה בשבט תש"ב (1942)

"יאיר" (אברהם שטרן) הי"ד.

בימים אלה מלאו 66 שנים להירצחו של "יאיר" (אברהם שטרן) הי"ד.לפניי מונח ספר שיריו. אני מדפדף בשירים, מביט בתמונתו המפורסמת: פניו צופים נכוחה, עיניו חולמניות מנצנצות נוגה מוזר. הנה גם תמונות מתקופת בחרותו, והנה גם תמונת גווייתו המנוקבת כדורים בריטיים. אני חש כיסופים לדמותו טהורת המבט וישרת הדרך. כשאני משקיף בשדה הפוליטי שמסביבי על נבחרי העם, ה"עסקנים" למיניהם, מקנא אני באלה שזכו לחסות באורו.מכאיב להיתקל גם בימינו אלה בביקורת ארסית על פעולתו של יאיר מצד יהודים. נדמה לפעמים שאחיו של יוסף לא סולחים לו על חלומותיו גם במותו. לפני מספר שנים קראתי מאמר שכתב אחיינו של יאיר (הנקרא על שמו), והוא הגדיר את הדברים בצורה בוטה: "יאיר נרצח פעמיים". ויש שמץ אמת בקביעה חריפה זו. עשרים שנה חלפו, עד ששירות השידור הישראלי שידר תכנית רדיו על יאיר שטרן. לפני עשרים וחמש שנים זכינו גם לתכנית טלוויזיה על דמותו.נציב בריטיבספרי ההיסטוריה עדיין לא מודגש חלקו . נערים רבים אינם יודעים על פעלו. זכור לי משאל שנערך בקרב בני נוער לברר ידיעותיהם בהיסטוריה הקרובה. תלמיד טען: "יאיר שטרן היה נציב בריטי". עד כדי כך מגיעים הדברים. כשעסקתי בהוראה, מדי שנה בהתקרב כ"ה בשבט שאלתי תלמידים מי היה "יאיר", ומעציב לומר שמעטים השיבו מענה כהלכה. אפילו על השיר "חיילים אלמונים" לא שמעו כולם. והשורות של המנון המחתרת מהדהדות במוחי כטור חיילים:"חיילים אלמונים הננו בלי מדים / וסביבנו אימה וצלמוות. / כולנו גויסנו לכל החיים / משורה משחרר רק המוות".שורות מן ההמנון שחיבר יאיר... ובאמת, זהו צירוף מוזר ואפילו קוסם: מנהיג , לוחם ומשורר.

מנהיגם של חיילים אלמונים, שפעלו ללא מדים וללא תהילה, כשלנגד עיניהם חזון של "מלכות ישראל". שילוב של מנהיג ומשורר הוא שילוב נדיד וקוסם מאוד. והוא כתב: "היום אכתוב בעט/ מחר אכתוב בחרב".לא עוד המושג הפוליטי המקובל של "מדינת היהודים" (כפי שכתב הרצל), אלא חתירה לניסוח הקמאי, מתוך אמונה בתחיית עם עצמאי בארצו השלמה והריבונית. לא פעם חש אני קנאה באלו שזכו להימנות על חבריו או חייליו.יאיר היה מיועד לקריירה אקדמית. בעקבות פרעות תרפ"ט בארץ ישראל, נטש את לימודי התואר השני בספרות יוונית ורומית והצטרף לאצ"ל. תחילת דרכו היתה כחבר מפקדה באצ"ל.

הארגון הצבאי הלאומי נוסד מתוך תגובת נגד למדיניות ההבלגה של "היישוב המאורגן" לאחר פרעות תרפ"ט ותרצ"ו. ערב מלחמת העולם השנייה, חל פילוג באצ"ל: הקהילות והארגונים היהודיים בכל העולם הצטרפו למעצמות הברית במאבקן בגרמניה. וכאן נשמע אז צליל אחר, צליל שנשמע אז צורם ובלתי מובן. היה זה צליל קולו של יאיר, שדרש להתנות את העזרה לבריטניה במסירת השליטה על ארץ ישראל לעם השב למולדתו.ההבדל בין צורר לאויב

אברהם יאיר שטרן בול של דואר ישראל

מתוך אינטואיציה לשונית חריפה קבע אז כי "היטלר הוא הצורר, אך בריטניה היא האויב", ואין עם מצטרף לאויבו ללא תנאים. מפקדת האצ"ל התנגדה לגישתו , ובהיותו נאמן לעצמו ולדעותיו - פרש. כך נוסד הלח"י, אותו ארגון של "מוכי שיגעון המלכות, לוחמי החירות במולדת", כפי שהגדירם יאיר בשירתו.במבט מרוחק קשה להבין כיצד קמה מחתרת בתנאים כאלה, וקשה שבעתיים להבין כיצד יכול היה היישוב היהודי בשנות השלושים לרדוף את בחירי בניו. נדמה היה אז לכול, שבריטניה היא אותה בריטניה נאורה של הצהרת בלפור, וכי תעודד הקמת יישוב יהודי עצמאי בארץ ישראל. טובים ורבים מבנינו נפלו בקרבות בצפון אפריקה ובאירופה, במלחמה למען הבריטים; וזאת בה בשעה שבריטניה ה"נאורה" סגרה את שערי הארץ בפני פליטי הקהילות האשכנזיות והספרדיות שחרבו בשואה.לא מעטים הם המטילים דופי בכוונותיו של יאיר, אלו משוכנעים באמת ובתמים שיאיר היה "פשיסט". כראייה חותכת לכך הם מביאים את קשריו של יאיר עם גרמניה הנאצית. מחריד להיווכח עד כמה הצליחו שונאיו ומשטיניו של יאיר במלאכת הסילוף של העובדות ההיסטוריות. לאמיתו של דבר, היה יאיר בין היחידים שחשבו על הצלת יהודי אירופה מן ההשמדה. מגעיו עם הגרמנים נעשו מתוך שאיפה כנה ותמימה זו. כך למשל, כשפורסמה התכנית הגרמנית לרכז את יהודי אירופה באי מדגסקר, התבטא יאיר כך: "מובן שתכנית זו מסוכנת, מפני שהיא מכוונת לארץ שאיננה מולדתנו, שאין לנו קשר עמה. אולם הרעיון של ריכוז טריטוריאלי של היהודים – הוא חיובי כשלעצמו ורצוי אף בעינינו. מה שצריך לעשות הוא לשכנע את הגרמנים שריכוז טריטוריאלי ייעשה לא במדגסקר, אלא בארץ ישראל, ושהוא ייעשה לא על ידיהם , לאחר שיכבשו את האי האפריקאי, אלא על ידינו - ומיד".צביעות היא לטעון, שמגע עם הגרמנים באותם הימים, כמוהו כברית עם השטן. בצדק טען יאיר , כי גם הרצל נפגש עם פלאוה "שר הפוגרומים" הרוסי, וחיים וייצמן נפגש עם מוסוליני. כיום ידוע כי וייצמן הגיע להסכם עם מוסוליני, שתמורת עזרה איטלקית בעליית יהודי איטליה לארץ ישראל, יסייע וייצמן לאיטליה לפתח תעשייה כימית. ידוע גם כי ארלוזורוב ניהל מו"מ עם היטלר, בענין ה"טרנספר" – העברת רכושם של יהודי גרמניה. על רקע זה, אין לראות את פעולותיו של יאיר כפעולות חסרות סיכוי. זאת ועוד: בעקבות משפט קסטנר, התבררו לנו מגעיו של יואל ברנד עם גרמניה, ומסתבר שהצלת יהודים הייתה אפשרית: ידועה כיום ההצעה הגרמנית להחליף מיליון יהודים באלף משאיות, ומפורסמת לשמצה תגובתו המרושעת של לורד מוין "מה אעשה במליון יהודים?"היום ממרחק זמן קשה לראות את הדברים מזווית הראייה של אותם ימים. דברים שרואים משם לא רואים מכאן. ברור שהצעד של יאיר היה מעורר מחלוקת, ואינני בא לבטל זאת. אך צריך לזכור שהאמת כאן אינה חד משמעית, כי מדובר כאן בשאלה ערכית ולא בעובדות חד משמעיות.

חיילי הלח"י המשיכו בפעולותיהם כנגד הבריטים, והמצור נגד יאיר ואנשיו הלך והתחזק. הן "ההגנה" והן הצה"ר הציעו לו מקלט. אך, יאיר ידע היטב שמקלט פירושו פירוק הלח"י והפסקת המאבק בבריטים, ולכן סירב. במכתבו האחרון כתב: "הודה לו (למציע) בשמי. תשובתי היא כמובן שלילית. אני לא מאלה המסגירים את עצמם מרצון בידי המשטרה או עושי רצונה ומשרתיה משמאל ומימין...". הוא ידע שהוא מקריב את חייו ואת אושרו המשפחתי, שהרי אשתו רוני הייתה אז בהריון, וילדה לאחר הירצחו את יאיר שטרן הבן, שהיה לימים מנהל הטלוויזיה הישראלית.הסוף ידוע: המשטרה הבריטית הגיעה למקום מחבואו ברחוב מזרחי ב' (כיום- רחוב אברהם שטרן), והוא נורה למוות על ידי הקצין מורטון, בכ"ה בשבט תש"ב (1942). בשירו כתב "משורה משחרר רק המוות", וזה היה לנבואה שהגשימה את עצמה. היום עומד באותו מקום שבו נורה יאיר מוזיאון הלח"י.כשאני מרים עיניי מתמונת גוויתו המנוקבת, כשאני מנסה להשקיף על הדברים ממבט מרוחק, אני משתכנע שהיתה ביאיר שלהבת נבואית, מורשת מקדמת דנא: חסר פשרות, איש קצוות, נאמן לדרכו עד תום. שמונה שנים טרם הירצחו כתב: אני יודע יום יבוא או ערב / אפול בדד, גוסס בשדה קרב. / וסביבי תרבצנה חייתו טרף: / הישימון, המוות השרב". ולבו לא צר על גורלו האכזר: "אך מה ימתק בשדה הקרב המוות / מה יערב שרב לי בישימון / כשעיניי תוהות בתהום צלמוות / תראינה משואות הנצחון".

הגדול בימים

הבריטים ראו במותו את סופה של "כנופיית שטרן", וביישוב היהודי שמחו רבים לאידם של "הפורשים". ודש לאחר מכן הטביעו הבריטים את האנייה "סטרומה", על הפליטים היהודים שבה, גברים נשים וטף. היה זה חץ מורעל לדמו של היישוב היהודי, שעדיין האמין ב"הגינות הבריטית". אנשי "ההגנה" התפכחו, אומנם, לאחר שנתיים והצטרפו אף הם למאבק בבריטים, אך גם כשמחו נגד מדיניות השערים הנעולים של בריטניה, נקטו בדרך עקרה של אספות -עם מילוליות וימי צום. עוד שנה חלפה, ורק בשנת תש"ה (1945), הצטרפה ההגנה ל"תנועת המרי", התלכדות שלושת הארגונים נגד הבריטים.דרכו של יאיר הוכחה לבסוף כדרך הנכונה. הפחד עבר למחנה האויב (קרי: הבריטים). אין להבין את הודעת הפינוי מן הארץ ללא פעולות האצ"ל והלח"י, אשר המאיסו על הבריטים את השהות כאן.

כך נסללה הדרך לעצמאות ישראל, היום אליו ייחל יאיר: "הוא יבוא, בוא יבוא הגדול בימים / הפורק את העול והגואל. / הזוקף כפופים ומתיר אסורים, / יום חירות במלכות ישראל".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בלפור חקק