אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חדשות בעתיקות – עשרה סיפורים ועוד אחד – חלק א


התמונה של רמי נוידרפר

לקראת סוף שנת 2007, פרסם המגזין 'נשיונל ג'יאוגרפיק' באתר שלו , את עשרת התגליות הארכיאולוגיות הגדולות ביותר בשנת 2007. היות ומצאתי את הנושא מעניין, והיות שלדעתי החמיץ המגזין את התגלית החשובה מכולן, החלטתי להביא לכם את הסיפורים, בהתבסס על מקורות שונים. 1. עצמות מתי הדבר, ליד ונציה, המאה ה15. במאה ה15 הייתה עדיין ונציה מעצמה ימית חשובה, שצברה עושר רב ממסחר עם מדינות אירופה מחד ועם מדינות המזרח המוסלמי מאידך. 3000 ספינות סוחר שייטו בימים תחת דגל ונציה, כולן מוכנות בשעת הצורך להפוך לספינות מלחמה. מסחר ימי זה הפך את ונציה למועדת לפורענות מול המכה הנוראה שהכתה באירופה בימי הביניים המאוחרים ובתקופת הרנסנס - הדבר. כולם מכירים את "הדבר השחור" – המגפה הנוראה שהכתה באירופה בשנת 1348 וכיתה למעלה ממחצית האוכלוסייה במקומות רבים. איש לא יודע אל נכון מה הייתה אותה מגיפה. הדבר הבובוני המוכר כיום, המתפשט באמצעות חולדות ועכברושים, הוא הרבה פחות קטלני מאותו דבר ימי ביניימי, ושונה ממנו עד מאד בסימניו. בכל אופן, לא באפידמיולוגיה עוסקים אנו כאן, אלא בתגלית הארכיאולוגית. ובכן, הדבר שהטיל את חיתיתו על העולם כולו, פגע בערים כמו ונציה יותר מכל. בהיותה מרכז מסחר עולמי , הגיעו לנמל ונציה מאות ספינות מכל רחבי העולם דאז. הדבר, שנפוץ בתקופה ההיא במגע ישיר מאדם לאדם, הגיע לעיתים תכופות לוונציה והכה בה פעמים רבות. אחת הדרכים היחידות להלחם בדבר הייתה ההסגר. ונציה הייתה העיר הראשונה שהקימה את תחנות ההסגר. לאחר מגיפה שפרצה ב1485, בה מת אפילו ראש המדינה הדוגֶ'ה ג'יובאני מוצ'ניגו הקימה lazzaretti וביחיד lazaretto מקומות הסגר למלחים. הלזרטי , (אולי על שם לזרוס הקדוש רעו של ישו שמת ממלחמה קשה, ואולי שיבוש של נצרתי, על שם מסדר הנזירות שהפעיל את האתר) נפוצו מאז בכל רחבי העולם ועד לאמריקה הגיעו. הספינות שהגיעו לוונציה נצטוו לעגון לתקופת הסגר ליד האי הזעיר לזרטו וקיו , הנמצא בלגונה של ונציה, ואלו מהספנים שאתרע מזלם להימצא חולים בדבר, הושלכו אל ( lazzaretto vecchio ). שם הושלכו ל"בית חולים" – שלושה או ארבעה במיטה אחת, ובמשך כל היום עמלו פועלים להשליך את המתים, ביחד עם החולים החלשים שלא יכלו לנוע, אל קברים על האי.

ספינות בהסגר ליד לזרטו וקיו, המאה ה16

האי הזעיר נזנח ונשכח, ורק בשנת 2004 זכה להתעניינות מחדש – ונציה החליטה להקים על האי את המוזיאון הארכיאולוגי שלה. במהלך הקמת היסודות למוזיאון , נמצאו אלפי שלדים, של קרבנות הדבר במאות ה15 וה16.

האי לזרטו וקיו כיום

קישורים :מאמר על מציאת הגופות באתר נשיונל ג'יאוגרפיק הלזרטו בוויקיפדיה 2. כפר פרהיסטורי נמצא ליד סטונהנג' אני מניח שרוב קוראינו שמעו על סטונהנג' – האתר הפרהיסטורי המסתורי שנמצא במשיר סליסבורי שבבריטניה, ושאר תיאוריות מיסטיות רבות כל כך מנסות להסביר את ייעודו ומקורו. אתר מופלא הוא סטונהנג' ( stonehenge ). בלבו של אחו ענק המוקף בכרי דשא מוריקים, עומדות להן, מסודרות במעגל, זקופות וגבוהות אבנים עצומות, כל אחת שוקלת חמישה טון. מעגל, שהכניסה אליו היא מהכיוון המדויק בו זורחת השמש ביום הכי ארוך בשנה, 21 ביוני. אין פלא שמעגל האבנים הענק הזה, או לפחות מה שנותר ממנו, עורר שלל תיאוריות: יש הטוענים שסטונהנג' היה אתר פולחן דתי הקשור בשמש, אחרים טוענים שמדובר בשעון אסטרונומי, שאולי שימש ככלי עתיק (כבן 5,000 שנה) לחיזוי תאריכים של ליקויי חמה וליקויי ירח, ואם זה לא מספיק מסעיר, אז יש כאלה המאמינים שסטונהנג' נועד לנחיתת חלליות מן החלל החיצון.

ובכן, המגזין נשיונל ג'יאוגרפיק גילה ב30 בינואר 2007, כי שרידי כפר בקתות-עץ פרהיסטורי שנחשף בקרבת סטונהנג' הם ככל הנראה חלק מהפתרון לשאלה מי בנה את האתר עם האבנים הענקיות.כותב אתר הידען: "כפר פרהיסטורי התגלה בדרום אנגליה, ששימש ככל הנראה את בוני סטונהנג', כך הכריזו מדענים ב-30 בינואר 2007. הכפר ממוקם כ-2.8 קילומטרים ממעגל האבנים המפורסם, כולל שמונה בתי עץ המתוארכים לשנת 2500 לפני הספירה, כלומר לפני כ-4,500 שנה. משלחת ארכיאולוגית חשפה בסמוך לאתר סטונהנג' - מעגל האבנים האנגלי המפורסם - כפר שככל הנראה שימש מגורים עבור עולים לרגל לפסטיבל אמצע החורף שנערך באזור. הכפר נמצא בדורינגטון וולס, במרחק כשלושה ק"מ מסטונהנג', ובסמוך למקום בו מצוי העתק מעץ של מעגל האבנים של סטונהנג'. במסיבת עיתונאים שערכה אגודת ה"נשיונל ג'יאוגרפיק", דיווח מייק פארקר פירסון, ארכיאולוג מאוניברסיטת שפילד, כי עד כה נחשפו שמונה מבתי הכפר, המונה כך הוא מאמין כ-25 בתים. לדבריה הארכיאולוגים, מדובר בריכוז הגדול ביותר של בקתות פרהיסטוריות שהתגלה אי פעם במדינה.

החפירות ליד סטונהנג'

החפירות, שהחלו ב-2003, נועדו לחשוף את עיבורי סטונהנג', אתר הנמצא כ-150 ק"מ מדרום-מערב ללונדון. המחקר, בראשות ד"ר מייק פרקר פירסון מאוניברסיטת שפילד בבריטניה, נערך בשיתוף עם שש אוניברסיטאות בריטיות ומומן בחלקו על ידי "נשיונל ג'יאוגרפיק". לדברי החוקרים, ייתכן שתושבי המקום היו בוני סטונהנג', ואחרים היו צליינים שבאו להשתתף בפולחן השמש שנערך במקום. הצוות חשף שמונה בקתות, כל אחת מהן בגודל של כ-5 מ"ר עם רצפת חומר ואח מרכזית. שני בניינים גדולים יותר, מוקפים בגדרות ובתעלות, היו ככל הנראה בתיהם של מנהיגי הכפר או אנשי הדת, אם כי ייתכן שהן היו אמורות לשמש משכן לרוחות: הבקתות הקטנות יותר היו עמוסות בשרידים של כלי בישול וכלי חרס אחרים, אך לא נמצאו שרידים דומים בשתי הבקתות הגדולות, ולכן החוקרים מעריכים שאלה הושארו ריקות למטרה טקסית. בדיקת רדאר שנערכה באדמה מעלה את האפשרות שהאתר שהתגלה הוא רק חלק קטן מהתיישבות פרהיסטורית ענקית. פירסון סבור כי במקום עשויים להתגלות עשרות, אם לא מאות, בקתות. לדבריו, "נראה כי כל העמק מלא בבקתות". בנוסף לבקתות, נמצאו במקום גם מעגלים של תעלות עפר מוקפים בטבעת אחת של קורות עץ. "אפשר לקבוע כי מדובר בגרסה מעץ של אתר סטונהנג'", אומר פירסון. להערכת החוקרים, בעוד שסטונהנג' המפורסם היה משכן לרוחות המתים, הרי שמבנה העץ בדורינגטון וולס מסמל את "ארעיות החיים". תושבים מכל האזור נהרו אליו כדי לחגוג את החיים ולקבור את מתיהם בנהר, כדי שיוכלו להגיע לעולם הבא. מבדיקות פחמן שערכו החוקרים עולה כי ההתיישבות החלה ב-2,500 לפני הספירה, באותה תקופה שבה הונחו האבנים הראשונות בסטונהנג'. נתון זה, יחד עם חשיפת שביל המוביל בין ההתיישבות לסטונהנג', תומך בהערכתו של פירסון, לפיה "שני האתרים האלה משלימים זה את זה", וכי "סטונהנג' הוא רק חצי המתחם". החוקרים מעריכים כי דורינגטון וולס היה כפר מגורים, בעוד שסטונהנג' - בו התגלו שרידי גופות שעברו שריפה שלאחר המוות - שימש כבית קברות ואתר הנצחה. שני האתרים מקושרים לנהר אייבון באמצעות שבילים הקרואים avenues - שדרות, וככל הנראה זהו המקור למלה האנגלית לשדרה. קישורים מאמר על הגילוי באתר נשיונל ג'יאוגרפיק, ינואר 2007 סרטון המראה את מצב החפירות, ספטמבר 2007, באתר יוטיוב "אולי הם בנו את סטונהנג" – חדשות הארץ , 7 לפברואר 2007 3. זוהתה המומיה של חַתְּשֶׁפְּסוּת דמותה של הפרעונית המצרית חַתְּשֶׁפְּסוּת, מוכרת כמעט לכל בן תרבות, אולם מעטים יודעים פרטים רבים יותר עליה. ובכן חַתְּשֶׁפְּסוּת (1520-1468 לפנה"ס בקירוב) הייתה מלכה מצרית, מהחשובות שבפרעוני מצרים. מינויה ואופן שלטונה מעידים על עוצמתן של הנשים במצרים העתיקה, לפחות בקרב המעמד העליון. משמעות השם חתשפסות הוא "הבכירה שבנשות האצולה".

המלכה חתשפסות הייתה השליט החמישי בשושלת ה-18 של מצרים העתיקה הייתה בתו הבכורה של תחותמס הראשון ואשתו-אחותו למחצה אחמוסה. בשנת 1490 לפנה"ס הוכתרה כאשת השליט תחותמס השני שהיה גם אחיה למחצה, לאחר מותו בשנת 1479 לפנה"ס מונתה כעוצרת הממלכה עבור היורש המיועד תחותמס השלישי, שהיה אז בן עשר. תחותמס ה-3 היה בנו של תחותמס ה-2, אך לא מאשתו-אחותו חתשפסות. חתשפסות הודחה מהשלטון בשנת 1458 לפנה"ס עד אז היא ריכזה את מלוא השלטון בידיה ובשנת 1473 מינתה עצמה כפרעה. מעמדן של הנשים במעמד השליט במצרים היה חזק ומכובד, כפי שמעיד גם סיפור משה ובת פרעה, אך פרעה אישה היה דבר כמעט בלתי נתפס, שרק צירוף מקרים חד פעמי יצר אותו. בראשית ימיה דמותה המפוסלת היא נשית מאוד, יפת פנים וגוף. פסלים מאוחרים יותר מתארים אותה יותר ויותר בדמות גבר, ואפילו עם זקן, ולבושה לבוש גבר. ובכן , מזה שנים רבות שחוקרי מצרים העתיקה מנסים לברר איזו מבין שתי מומיות הידועות למחקר, היא גופתה החנוטה של חַתְּשֶׁפְּסוּת המפורסמת. האם חַתְּשֶׁפְּסוּת היא המומיה עדינת העצמות השוכנת בעלית גג מאובקת של המוזיאון המצרי לעתיקות? או שמע זו הגופה המגושמת שנמצאה בקרקעיתו של קבר פשוט כ720 ק"מ מדרום לקהיר, בעמק המלכים [1]? ב27 ביוני 2007, הכריזו החוקרים כי פתרו את התעלומה. זאהי חוואס, המזכיר הכללי של הרשות העליונה לעתיקות במצרים , הכריז במסיבת עיתונאים כי המומיה השנייה היא זו של הפרעונית חַתְּשֶׁפְּסוּת הקבר בו נמצאה חתשפסות התגלה לראשונה ב-1903 על ידי הארכיאולוג הנודע הווארד קארטר, וזכה לקטלוג 60 kv . הוא נחשב לאחד הקברים המבלבלים ביותר בעמק, שכן נמצאו בו שתי מומיות, שתיהן של נשים הראשונה, הקטנה יותר, בתוך סרקופג, ואילו הגדולה יותר מושלכת על רצפת הקבר.. מאוחר יותר נבזזו מתוך הקבר פריטים ארכיאולוגיים והוא ננעל. עד לגילוי האחרון סברו חוואס והאחרים כי דווקא המומיה ראשונה שייכת למלכה הידועה, אולם לאחרונה גילו כי טעו. באתר שלישי גילו הארכיאולוגים קופסה ובה איברים חנוטים של המלכה המצרית. בין האברים הללו הייתה שן טוחנת שבורה. המומחים בדקו את השן וגילו כי רק לאחת הגופות שן חסרה וכי השן של חתשפסות מתאימה בדיוק לחור בלסתה של המומיה הגדולה יותר. קישורים סרט וידאו על המלכה חתשפסות ומקדשה סרט וידאו על זיהוי המומיה באתר נשיונל ג'יאוגרפיק הווארד קרטר באתר ויקיפדיה4 . קבר ישו נתגלה בישראל? ב26 בפברואר 2007, התעוררה סערה בקרב חוקרי העתיקות בעולם, ועוד יורת מזה, ברחבי העולם הנוצרי כאשר טענו יוצריו של הסרט "הקבר האבוד של ישו" ששודר בערוץ דיסקברי, כי גילו ללא ספק את קבר המשפחה של משפחת ישוע בן יוסף ואת ארון הקבורה שלו. יוצרי הסרט, הבמאי שמחה יעקובוביץ' המפיק ג'יימס קמרון (במאי הסרט טיטאניק) ונשיאת ערוץ דיסקברי ג'יין רוט טענו כי לא רק שגילו את ארונו של ישו אלא אף את זה של מרים המגדלית, וכי כנראה נשאה לו ואף נולד להם בן שאף ארונו נמצא באותה מערה.

הכתובת - יהושע בר יהוסף

על הגילוי המסעיר הזה כבר נתפרסמו באימגו שני מאמרים, המפרטים את הממצאים ואף דנים בסערה התקשורתית שעוררו, ולכן לא נרחיב כאן בנושא אלא נפנה אתכם לקישורים: האומנם נתגלתה מערת הקבורה של ישו? – מאת יהודה בלו מערת הקבורה של ישו – כתב מתן אהרוני. פרופסור עמוס קלונר שגילה את מערת הקבורה, שפך מים צוננים על התגלית לכאורה: לפני כעשור פרסם קלונר מאמר מדעי בעיתון "עתיקות", ובו הציג את ממצאי החפירות - לפיהם אין מדובר במשפחת ישו מנצרת. "חדר קבורה של משפחת ישו זו תגלית ממדרגה ראשונה שהייתה מסעירה את העולם, וזה מה שרוצים לעשות יוצרי הסרט החדש. הם משווקים אותו בכל העוצמה בלי שום סיבה. גם אני רואיינתי בסרט ואמרתי את דעתי, מעניין אם היא תישאר בעריכה", אמר. לגבי האפשרות שהוא עצמו טעה במסקנותיו, ואכן מדובר במערת הקבורה של ישו, טוען קלונר כי לא ניתן יהיה בכל מקרה לבדוק את העצמות: "באופן כללי אם בודקים את העצמות אפשר לדעת כיצד אדם נפגע והאם נצלב, אבל העצמות היו במצב התפוררות כזה שלא היה ניתן להסיק מסקנות לגביהם. ובכל מקרה, לצערי, העצמות נמסרו בזמנו - על פי חוק - ל'אתרא קדישא' - חברה חרדית קיצונית ששומרת על קברי ישראל ונלחמת בעבודות הארכיאולוגיות. הם קברו את זה עם הרבה ממצאים ממערות קבורה רבות בבורות הטמנה גדולים באזור לטרון" [2].

מערת הקבר

האם בכך נסתם הגולל על הוויכוח? לא ולא. בירושלים התכנס ב16 בינואר 2008 כינוס מיוחד, בראשות פרופסור ג'יימס צ'רלסוורת' מן הסמינר התיאולוגי של פרינסטון בו השתתפו חושבי החוקרים בתחום הארכיאולוגיה המקראית. בכנס נדונו בפרטי פרטים מסקנותיו של יעקובוביץ' בסרטו, והמסקנה אליה הגיעו חלק מהחוקרים הייתה כי בסבירות גבוהה , זהו אכן קברו של ישו. החוקרים מינו את צ'רלסוורת' לבצע חפירות ובדיקות נוספות במערה ובממצאיה. בכנס אמרה רות גת, אלמנתו של הארכיאולוג יוסף גת, (שקיבל במהלך הכנס פרס מיוחד לאחר מותו על מפעל חייו) שחשף את "מערת תלפיות" בירושלים, סיפרה אתמול לראשונה שבעלה שמר בסוד את העובדה כי הקבר שגילה אכן מיוחס לישו ולבני משפחתו, מפני שחשש מגל אנטישמיות בעולם. צ'רלסוורת' עצמו אמר לכתב בשבועון 'טיים' כי 'בהחלט יתכן' שנחשף קבר משפחת ישו וכי בהחלט יתכן כי ישו לא קם לתחייה באופן פיזי, אלא באופן רוחני בלבד קישורים נוספים אתר הסרט בערוץ דיסקברי חומר עזר מדעי, באדיבות יוצרי הסרט ראיון עם יוצר הסרט – שמחה יעקובוביץ' כתבה על כנס פרינסטון בינואר 2008 5. מערת רמוס ורמולוס התגלתה ברומא כולנו מכירים את האגדה על יסודה של רומא על ידי רומוס ורמולוס, ולמי שלא מכיר, נספר אותה שוב: נומיטור המלך החוקי של העיר הלטינית של אלבה לונגה, וסבם של רמוס ורומולוס, הודח על ידי אחיו אמוליוס שתפס את השלטון על אלבה. לאחר מכן כפה אמוליוס על ריאה סילביה להפוך לכוהנת וסטה, דבר החייב אותה להישאר בתולה, ובכך למנוע ממנה להביא יורשים חוקים לנומיטור ולכס המלכות. למרות זאת, האל מרס שכב עם ריאה, והכניסה להריון, שבסופו ילדה ריאה את התאומים רמוס ורומולוס. כאשר נולדו התאומים ציווה אמוליוס לקבור בחיים את ריאה (העונש המסורתי לכוהנת וסטה שאיבדה את בתוליה) וציווה על אחד ממשרתיו להרוג את התאומים ולהשליכם לנהר הטיבר.

המשרת לא הרג את התאומים, אלא נתן להם לצוף על הטיבר. אל הנהר טיבריוס הוביל אותם בבטחה לעץ תאנה, שם הם נמצאו על ידי זאבה שגידלה אותם והניקה אותם. מאוחר יותר, מצא אותם רועה צאן בשם פאוסטולוס, הציל אותם, וגידל אותם יחד עם אשתו אקה לאנטייה. כאשר בגרו התאומים, חזרו לאלבה, רצחו את דודם אמוליוס, והכתירו מחדש את סבם, נומיטור, כמלך אלבה לונגה. שני האחים החליטו להקים יחדיו את העיר רומא, וב21 באפריל בשנת 753 לפנה"ס, לפי המסורת הרומית, החלו לבנות התיישבות על גבעת הפאלאטין. בגבעה זו נמצא בתקופה הרומית מקום פולחן בתוך מערה שנקראה lupercale מהמילה lupus (זאב בלטינית) שבה לפי המסורת הניקה הזאבה את רמוס ורומולוס. מקומה של מערה זו לא היה ידוע עד לתחילת 2007.

ארמון אוגוסטוס על גבעת הפלטין

על גבעת הפלטין, ניצבים מזה כאלפיים שנה חורבותיו של domus augustana – ארמונו של הקיסר הרומאי הראשון אוגוסטוס. בשנה שעברה כאשר משלחת ארכיאולוגית מטעם עירית רומא באה למקום במטרה לחזק את הארמון המתפורר, חפרה תחת יסודות הארמון, נתקלו החופרים לפתע בחלל לא מוכר בגובה 8 מטר ובקוטר 7 מטר . כאשר החדירו גשוש לייזר כדי להאיר ולצלם את תוך המערה , התגלה להם מקום מפואר , מקושט בפסיפסים מורכבים ומקושט בצדפים, מקום מפואר מדי אפילו בכדי להיות ארמון. החוקרים סבורים שגילו את מערת הלופרקל ששימשה לצרכי פולחן בתקופה הרומית. עד כה לא נתגלתה הכניסה למערה , אולם בחודש נובמבר האחרון שוחררו מספר תמונות ממנה לפרסום. באחת מהם נראה הנשר הרומי הכסוף במרכז כיפת הפסיפס, דבר המעיד לטענת החוקרים כי המקום שופץ וקושט בתקופת אוגוסטוס. חפירת המקום ושימורו הם בעיתיים וקשים וצפויים להמשך עוד זמן רב.

תקרת המערה כפי שצולמה על ידי הגשוש

domus augustana – ארמונו של הקיסר הרומאי הראשון אוגוסטוס. בשנה שעברה כאשר משלחת ארכיאולוגית מטעם עירית רומא באה למקום במטרה לחזק את הארמון המתפורר, חפרה תחת יסודות הארמון, נתקלו החופרים לפתע בחלל לא מוכר בגובה 8 מטר ובקוטר 7 מטר . כאשר החדירו גשוש לייזר כדי להאיר ולצלם את תוך המערה , התגלה להם מקום מפואר , מקושט בפסיפסים מורכבים ומקושט בצדפים, מקום מפואר מדי אפילו בכדי להיות ארמון. החוקרים סבורים שגילו את מערת הלופרקל ששימשה לצרכי פולחן בתקופה הרומית. עד כה לא נתגלתה הכניסה למערה , אולם בחודש נובמבר האחרון שוחררו מספר תמונות ממנה לפרסום. באחת מהם נראה הנשר הרומי הכסוף במרכז כיפת הפסיפס, דבר המעיד לטענת החוקרים כי המקום שופץ וקושט בתקופת אוגוסטוס. חפירת המקום ושימורו הם בעיתיים וקשים וצפויים להמשך עוד זמן רב. קישורים כתבה על גילוי הלופרקל באתר נשיונל ג'יאוגרפיק בחלקו השני של המאמר , נסקור עוד חמש תגליות, ועוד אחת.

--------------------------------------------------------------------------------[1] עמק המלכים או וואדי אל מוּלוּכּ (בערבית: وادي الملوك) הוא עמק הנמצא במצרים ובו קברים אשר נבנו לפרעוני הממלכה החדשה, שליטי השושלות ה-18 עד ה-20. [2] ראיון ל ynet , 25 בפברואר 2007

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר