אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

חינוך לאזרחות ודמוקרטיה


איתן גוטמן's picture

בשיתוף עם קרן רבינוביץ'

מבוא

בשנים האחרונות דובר רבות על חשיבות הלימודים של ערכים דמוקרטיים בלימודי האזרחות. חלק מההוויה של מדינה דמוקרטית הם החיים בצל הערכים הדמוקרטיים. ערכים של חופש, שוויון, וחירויות שונות. חופש ביטוי, חופש התאגדות וזכות למשפט הוגן הם חלק מהזכויות שניתנות לכל אזרח במדינה דמוקרטית אולם ללא החינוך הנכון אשר יעביר לאזרחים את הערכים הללו ואת חשיבותם לחיים במדינה דמוקרטית טובה ומתקדמת לא יהיו ערכם של ערכים אלו רב . על האזרחים במדינות דמוקרטיות להיות ערים ומודעים לזכויותיהם ופירושם על כל הצדדים והמובנים . זאת על מנת לקיים אורח חיים דמוקרטי מלא .

למרות הנאמר לעיל, במספר מקומות, אנו נתקלים בהכרה שלמרות החשיבות הרבה שיש ללימודי האזרחות בכל מדינה אין המערכת מכירה בחשיבות לימודים אלו. הסטטוס של המקצוע הנו נמוך על פי קריטריונים שמובאים בדו"ח של אוניברסיטת תל אביב[1]. למודי האזרחות מקבלים מעט שעות לימודים והם אינם בעלי חשיבות בבחירת מקצוע או קריירה של התמידים. כל אלה עומדים בניגוד גמור לחשיבותם של לימודי האזרחות בקביעת תפיסתו הבסיסית של התלמיד כאזרח במדינה .

הדו"ח קובע שללימודי האזרחות יש מקום חשוב בקביעת מקומו של התלמיד כאזרח עתידי. החל מאזרח בעל תפיסה צרה של אזרחותו ועד תפיסה רחבה של אזרחותו ויחסיו עם המדינה. התפיסה הצרה היא בעלת מחוייבות מילולית לעקרונות, המבוססת בעיקר על רגש ונתפסת ככפויה מבחוץ, עם התנהגות פסיבית והתייחסות אינסטרומנטלית לזולת. לעומת תפיסה רחבה יותר של אזרחות במדינה שבה האזרח מייצג התנהגות בפועל המבוססת על הכרה והערכה ביקורתית, השתכנעות פנימית, גישה אקטיבית, ויחס כוללני לזולת[2] .

חשיבותם של לימודי האזרחות הם בהטמעת ערכים אלו של האזרח ויחסיו עם המדינה . שיעורי האזרחות הם הכלי של המדינה המבקשת לחנך את הדור הצעיר שלה להיות אזרחים בעלי מודעות דמוקרטית ופעילים לטובת המדינה. בצורה זו תצא המדינה נשכרת מאזרחים פעילים ויוצרים. בישראל ישנה חשיבות מיוחדת ללימודי האזרחות במיוחד לאור ההיסטוריה שלה. ישראל היא מדינת מהגרים צעירה שרובם באו ממדינות לא דמוקרטיות והיא בעלת שסעים אידיאולוגים רבים. על כל אלה יש להוסיף את מצב המלחמה שבו מצויה המדינה מאז קיומה ושליטתה על אוכלוסייה ערבית הנתפסת כשייכת לאויבי המדינה, אותה אוכלוסייה מהווה קרוב לחמישית מאוכלוסיית המדינה. המשך קיומה של הדמוקרטיה מותנה בחינוכו של הדור הצעיר בערכיה וחשיבותם לקיום משטר דמוקרטי נאור. חשיבותו של חינוך דמוקרטי נאור, כפי שטוענת אורית איכילוב[3], מתגלה כאשר לומדים דמוקרטיה לעומקה ומגלים את הסתירות המבניות בתוכה כגון שלטון הרוב אל מול זכויות מיעוטים, פשרות וויתורים ומשא ומתן פוליטי אשר עלולים להיתפס כחולשה וסחבת בירוקרטית. 

החינוך לדמוקרטיה בשיעורי האזרחות וחיזוק שיעורים אלו בבתי הספר מתגלה כחשוב לאור ממצאים שנחשפים בנייר העמדה של אורית איכילוב. בנייר העמדה נחשף מצב הנוער ודעותיהם. בני הנוער מגלים זהויות יהודיות ישראליות חזקות אך אלו מבוססים על סיסמאות ללא שורשים ותכנים. זהויות אלו מבוססות יותר על שנאת האחר מאשר על תכנים משותפים. קיים פיצול בקרב בני הנוער בקשר לערכים לאומיים-פרטיקולריים לבין ערכים דמוקרטיים אוניברסליים כפי שהם משתקפים במפה הפוליטית כאשר השמאל הפוליטי נוטל מונופול על ערכים דמוקרטיים לעומת הימין הפוליטי הנוטל לעצמו את הערכים הלאומיים. תפיסת האזרח הטוב בקרב האזרחים העתידיים היא צרה ללא מחויבות לקהילה ולחברה. הנוער מגלה גם קשיים ביישום עקרונות דמוקרטיים לגבי ערביי ישראל. בנוסף אותו נוער מגלה חוסר סובלנות לגבי השונים ממנו ואלו השונים בדעותיהם. המחנך והוגה הדעות הנרי ג'ירו מעלה במאמרו תרבות הפוזיטיביזם מספר נקודות מסויימות אשר ניתן להניחן כרקע לתפיסה חינוכית שעל פיה ראוי לחנך תלמידים. טענותיו של ג'ירו כלפי המורים הם כי המורים מלמדים הנחות הגיוניות שאינן מאותגרות ע"י התלמידים. הנחות אלו מטרתן לכסות על המבנה החברתי שטומן בחובו צורות שונות של ידע[4].

המורה אינו רגיש למורכבות החברה ונותן לגיטימציה לתרבות הדומיננטית ברמת הכיתה. הסדר החברתי הופך ללגיטימי ומיוצר דרך ההפצה של הידע המקובל ותהליכים חברתיים בכיתה. זוהי גישה אתנוצנטרית אשר אין לה מקום בחברה דמוקרטית רבת פנים, עדות ודתות כמו מדינת ישראל . האליטה המפא"יניקית השליטה את ערכיה ותפיסותיה, כפי שנראה בהמשך, בתוכנית הלימודים הישנה . זהו כלי ליצור הגמוניה פוליטית[5] .

בשנים האחרונות חלו תמורות בלימודי האזרחות של מדינת ישראל. מתוכנית מוסדית 'טכנית' עמוסה בחומר שיש לשנן, לחומר לימודי העוסק בערכים דמוקרטיים והטמעתם בתלמידים. התכנית משנות ה- 70 הייתה עמוסה בפרטים טכניים וחומר מוסדי. התוכנית ציירה את הדמוקרטיה בצורה מכנית ולא עסקה בערכים דמוקרטיים ומשמעותם. באמצע שנות ה- 90 יצא משרד החינוך בתוכנית חדשה אשר אמורה להטמיע ערכים אלו ושמה את הדגש על ערכים אלו.

במהלך המאמר נבדוק את מטרות שתי התוכניות החדשה והישנה ונשווה את הערכים המועברים והתכנים שהן מנסות להעביר. כמו כן נשווה בין שני ספרי לימוד המייצגים את התוכניות השונות ונבדוק את ההבדלים במסרים ובערכים המועברים בהם .

המאמר יתחיל בהשוואה בין שתי התוכניות כפי שהן באות לידי ביטוי בתוכנית הלימודים של משרד החינוך, זאת בהשראתו של הנרי ג'ירו. לאחר מכן נשווה את ספר הלימוד הספר "משטר מדינת ישראל" של דויד שחר והספר "להיות אזרחים בישראל" של המנהל הפדגוגי של תוכניות לימודים (תל). בחלק האחרון של המאמר נשווה נושא מתוך הספרים ונבדוק כיצד הם מתמודדים עם הנושא. הנושא הנבחר הוא 'דת ומדינה' וזאת בגלל המורכבות שלו ומגוון הנושאים שנושא זה מכסה במשטר דמוקרטי .

תוכניות הלימודים

תוכניות הלימודים הן השלד של מערכת חינוך נורמטיבית. התוכניות משמשות את המערכת החינוכית כמפה ערכית אותה רוצים להנחיל לתלמידים. על כן חשיבותה היא מובנת . הסתכלות ובחינה של תוכניות לימודים יכולה ללמד אותנו על הערכים שהחברה מעוניינת להנחיל לאזרחיה העתידיים. הדבר נכון עוד יותר בלימודי האזרחות אשר מהווים את הבסיס לחינוך האזרחים העתידיים של המדינה.

ההשוואה בין תוכניות הלימוד היא מעניינת ביותר. היא מלמדת על שינויים בתפיסות שהתרחשו בשלושים השנים ביחס לתלמידים וגם למדינה. נוסף על כך ניתן לראות בבירור שינוי בתפיסות החינוך השונות הנובעות מן התוכניות .

התוכנית הישנה - התכנית הוכנה בשנת 1976 על ידי המרכז לתוכניות לימודים. בתוכנית ישנה חלוקה ברורה בין התוכנית לבית הספר הממלכתי דתי ולבין בית הספר הממלכתי. מסתבר שישנם ערכים שונים לפי תפיסת עולמם של הכותבים בין שני בתי ספר אלו בתחום האזרחות.

התוכנית מתחילה במבנה המנהיגות הפוליטית והמפלגות במדינה, תיאור הדת והחיים המדיניים של מדינת ישראל וסקירה של בעיותיה המיוחדות של ישראל כדמוקרטיה. בעיות אלו כוללות את היותה של ישראל מדינה במלחמה, יחסיה עם התפוצות והמיעוטים הלאומיים. חלקה השני של התוכנית מתייחס לעקרונות הדמוקרטיה: ערכים מוסריים, חברתיים ודתיים ובעיות הדמוקרטיה בעת המודרנית. חלקה השלישי של התוכנית מהווה את נושאי הבחירה הכוללים[6]:

1.בעיות יסוד בכלכלת ישראל .

2. החברה הישראלית – חברה מתהווה .

3. החברה הישראלית – בתהליך של קליטת עלייה .

4. פערים, מצוקה ומדיניות רווחה .

5. עבודה ויחסי עבודה ומיעוטים לאומיים בישראל .

6 הסכסוך הערבי ישראלי .

בתוכנית המיועדת לבית הספר הממלכתי דתי ישנם מספר הבדלים לעומת התוכנית של בית הספר הממלכתי המוצגת לעיל. בתחום הדת חברה ומדינה מבליטה התוכנית את ייחודה של ישראל כמדינה ייחודית האמורה לשמש כאור לגויים[7] . התוכנית מתייחסת לתורה ולמדינה, מדינת ישראל כמדינת התורה - אידאל אל מול המציאות, ההלכה והחוק במדינת ישראל, המוסדות ההלכתיים של המדינה, הלכה וקביעת מדיניות ושסע דתי חילוני והטיפוס האידיאלי של התלמיד והיהודי הדתי[8] . בעיות מעניינות שעולות בתוכנית של בית הספר הממלכתי דתי שופכות אור מיוחד על תפיסת העולם הדתית . בתוכנית מצויינת בעיית הפרדת הדת והמדינה, הנושא מובא כבעייה שכן לדת יש קשר ישיר למדינה בעיני התכנית . בעיה נוספת היא נושא הלגיטימציה של שלטון חילוני. מכך משתמע שיש בעיה בכלל בקיום של שלטון חילוני בתפיסת העולם הדתית.

כמה דברים מעניינים אשר ניתן ללמוד מהתוכנית. המשקל הרב שניתן בתוכנית למוסדות הפוליטיים של המדינה ודרך התנהלותה על חשבון המקום שיש לייחס ללמוד הדמוקרטיה עצמה. ההתעלמות מחשיבותה של הדמוקרטיה כערך במדינה המנחה את קיומה לא מופיע ולא מוסבר כמו שצריך. חוסר ההתייחסות הזה מביא לביטול חשיבותה של דמוקרטיה כערך. הדבר מביא לחוסר יכולת להבין את חשיבותם של ערכים אלו בהנחיית המדינה.

בתוכנית אין קישור בין החלקים השונים של התוכנית. כל נושא מובא ללא הקשר לנושא הבא לפניו או אחריו ועומד בפני עצמו. זוהי הבנייה לא נכונה של מערך התוכנית שאין בה קשר בין חוליותיה השונות.

מאפייני התקופה באים לידי ביטוי בתוכנית, אלו הם ימי שלטונה של מפא"י, ומובלטים בה נושא רווחה וכן יחסי העבודה בישראל כנושאי בחירה הכוללים: התארגנויות עובדים, שכר ותגמולים וכו'. נושא בחירה נוסף הוא פערים, מצוקה ומדיניות רווחה בישראל שם מדובר על קליטת העלייה, פערים ומצוקה כלכלית הוא מאפיין של מפלגת מפא"י.

מאפיין נוסף של התוכנית היא התייחסות מועטה לערביי ישראל כאזרחים שווים במדינה. ערביי ישראל מוזכרים כתת נושא בפרק המשטר, כנושא בחירה מיוחד למיעוטין או בהקשר של הסכסוך הערבי ישראלי. בשום פנים אין התייחסות לערבים כאזרחים שווים ליהודים או בעלי זכויות טבעיות במדינת ישראל.

לסיכום התוכנית הישנה ניתן לומר שכאשר היא נכתבה היא ככל הנראה ענתה על צרכיה של מערכת החינוך, אולם זאת עם סייגים רבים לעניות דעתינו. חוסר ההתייסות לערכי הדמוקרטיה וחשיבותם מהווה כשל חמור בתוכנית, שכן ללא יכולת להבין אותם אין לגיטימיות והבנה של ערכם במדינת ישראל מה שמביא לזלזול בערכים אלו כאזרחים עתידיים . ההתייחסות אל המדינה כרצף מוסדות המשרת את הממשלה מכשיל גם הוא, שכן למוסדות הללו יש ערכים המנחים אותם, ערכים כמו חוקיות, לגיטימיות, שלטון החוק, שוויון וכו' .

התוכנית היא מאוד אתנוצנטרית כאשר היא שמה את ישראל כמרכז יהודי דמוקרטי ולא מעבירה את מקומה של ישראל בעולם ומראה אותה כמרכז העומד בפני עצמו ללא תלות בהיסטוריה של הדמוקרטיות . זהו כשל גדול שג'ירו מתייחס אליו במאמריו [9]. ההתמקדות העצמית לעומת ראייה כוללנית של פני הדברים . אין רגישות למיעוטים ומורכבות החברה . התוכנית נותנת לגיטימציה לתרבות היהודית הדומיננטית . בתוכנית מוזכרת בעייתה של ישראל כמדינה במצור ועל כן ישנן מגבלות בדיון הציבורי על בעיות ביטחון ומדיניות [10] , יתירה מזאת המיעוטים האחרים במדינה מוזכרים כתופעות שוליות במקרה הטוב או כחלק מאויבים במקרה הרע .

התוכנית החדשה - תוכנית הלימודים החדשה נכתבה בשנת 1994 היא נכתבה בעקבות דו"ח של משרד החינוך בשנת 1989 על מצב תכנית הלימודים באזרחות. הדו"ח מציין את בעיותיה של התוכנית הישנה. התוכנית הנה מיושנת שכן היא נכתבה בשנות ה- 70 ולא עודכנה קרוב ל- 20 שנה. אין היא מתייחסת לשינויים ולתמורות שחלו במדינה.הדו"ח גם קבע שמקצוע האזרחות מקבל עדיפות נמוכה בשעות לימוד ויחס משרד החינוך . בנוסף קובע הדו"ח שהתוכנית מתמקדת במבנה המוסדי והפוליטי ללא הכרה בערכי הדמוקרטיה וחשיבותם לקיום המשטר. הדו"ח מציין שאין טעם לקיים תוכנית לימודים נפרדת למגזרים השונים ומציעה לאחד את לימודי האזרחות לכל המגזרים[11].

הוועדה קבעה והחליטה שיש ליצור תוכנית חדשה שתהיה מבוססת על הבלטת המשותף לכל מרכיבי החברה הישראלית והן על הכרה בייחודן של הקבוצות החברתיות השונות.

מבחינת נושאי הלימוד כוללת התוכנית שני חלקים, משטר ופוליטיקה במדינת ישראל -נושא חובה וארבעה נושאי בחירה המהווים הרחבה והעמקה של נושאים שנידונו בנושא המשטר מהם יבחר אחד.

בתחום משטר מדינת ישראל יבררו התלמידים את הערכים שמדינת ישראל ומשטרה מושתתים עליהם בהיותה מדינה יהודית ודמוקרטית .דיון בקשר הקיים מהצד האחד ובמתח הקיים מן הצד האחר ,בין שני היסודות היהודי והדמוקרטי ,המייחדים את מדינת ישראל ובחינת המציאות לאורם של ערכים אלו.

כאן נראה הדגש על שני ערכי היסוד של הדמוקרטיה הישראלית דבר החסר בתוכנית הקודמת .בתוכנית זו אף מובחנת היציאה מתוך ערכי היסוד של הדמוקרטיה ,המהווים את המסד המרכזי לבחינת ההווה אל המאפיינים של המשטר והפוליטיקה בישראל והמעקב אחרי התמורות הפוליטיות. התוכנית גם תדון בנושאים שהנם חלק בלתי נפרד מן המערכת הפוליטית ואשר נלמדו עד עתה כגון מעמד המיעוטים, יחסי דת ומדינה, מדיניות כלכלית וחברתית ועוד[12].

התוכנית גם קבעה שיש ללמד את כל פרקי הנושא בכל בתי הספר בישראל. לגבי נושאי הבחירה מדובר בהרחבה או העמקה של הסוגיות שנידונו מקודם:

1. דת חברה ומדינה .

2. הערבים והדרוזים אזרחי ישראל .

3. ביטחון לאומי .

4. מדיניות כלכלית –חברתית .

העקרונות המנחים את כותבי התוכנית היו כדלהלן:

1. המערכת תוצג כמערכת פלורליסטית ודינמית . לשם כך יובאו בפני התלמידים מגוון ההשקפות הפוליטיות והחברתיות בישראל, הזיקה בין ההיבטים הפוליטיים, המשפטיים, התרבותיים, החברתיים והכלכליים של המשטר בישראל . אף יילקחו בחשבון השינויים המתחוללים בחברה הישראלית.

2. תיעשה השוואה לבעיות דומות במדינות אחרות . בעיקרון זה אנו יכולים להבחין בוויתור על האתנוצנטריות שאפיינה את התוכנית הישנה .עוד נראה כי המגמה ההשוואתית המאפיינת לימודים אקדמיים ומעמיקים,נכנסת לתוכנית הלימודים ככל הנראה מתוך הכרה בחשיבותה. (גישה זו מזכירה את גישתו של הנרי ג'ירו באשר ללימודים הכוללים את השונה ונותנים לגיטימציה לדעות שאינן בקונצנזוס[13]. )

3. דרכי ההוראה יותאמו לעקרונות התוכנית ולמטרותיה לדוגמא תעשה התייחסות לאקטואליה הן כנושא לניתוח והן כהמחשה ,יבוצעו דיונים לפיתוח סבלנות ופתיחות הזולת ונקיטת עמדה שקולה ,שימוש באמצעי התקשורת תוך פיתוח גישה ביקורתית כלפיהם, שימוש בטקסטים מסוגים שונים, ביסוס הלימודים על נתונים סטטיסטים ,ניתוח אירועים ללימוד בעיות מורכבות.

בעיה נוספת שהתוכנית החדשה פתרה היא ההתעלמות של התכנית הישנה מבעיות עכשוויות והתמקדות בהדגשה על הנושאים המאחדים ומלאי קונצנזוס ובעלי הסכמה רחבה בציבור, התוכנית למשל הכניסה את נושא דת ומדינה שהוא נושא טעון ומורכב במיוחד בימים אלו. התוכנית מדברת על מעמד המוסדות הדתיים ומקום הדת במדינה[14]. בנושא הבחירה של דת ומדינה ישנו דגש על הזהות היהודית הקשר בין הדת היהודית ללאום היהודי, סוגיית מיהו יהודי, הציונות ומדינת ישראל, והתרבות היהודית. הנושא מתייחס גם למקומה של הדת היהודית במדינת ישראל, מקומו של המשפט העברי בחוקי המדינה, הדת כגורם בפוליטיקה הישראלית, יהדות ודמוקרטיה ותפיסות שונות של יחסי דת ומדינה בישראל. מפיתוח נושא זה אנו למדים על הרצון של תוכנית משרד החינוך להתעמת עם שאלות הנוגעות בנושא רגיש זה ללא פחד מהויכוח הקיים. התוכנית משאירה מקום לוויכוח כפי שהוא בא לידי ביטוי בחברה הישראלית ונותנת ביטוי לכל קשת הדעות כפי שהיא באה לידי ביטוי בחברה .

התוכנית החדשה מכניסה ללימודי האזרחות לראשונה את נושא ערביי ישראל והדרוזים כנושא לימוד רציני. לראשונה לא מתייחסים בתוכנית הלימודים לערבים כאויב, אלא כאזרח בעל זכויות עם קונפליקט פנימי בהיותו אזרח של מדינת ישראל . התוכנית מתייחסת למאפייני האוכלוסייה הערבית ובעיותיה, פעילות פוליטית של ערביי ישראל, הגדרת זהות ערביי ישראל, והבעיות של מיעוט ערביי ישראל. התוכנית דורשת הבחנה של זכויות אדם לעומת זכויותיה של הקבוצה, דיון בשאלת חובות וזכויות של אזרחי המדינה, אוטונומיה הדתית והתרבותית, שוויון כלכלי, חברתי, חינוך, ודת. התוכנית מתייחסת גם בצורה מכובדת למיעוטים האחרים בישראל, וננקטת גישה כוללנית, בה תומך ג'ירו, לראשונה כלפי האזרחים השונים והמגוונים של ישראל .

מטרות התוכנית הוגדרו בשלושה תחומים מרכזיים ,הראשון בתחום הידע וההבנה ,הכרת המשטר עקרונותיו מוסדותיו ודרך פעולתו ,עובדות ונתונים ,מושגי יסוד וקשת הדעות השונות בארץ. הם יפתחו את ההבנה על מורכבות המערכת הפוליטית החברתית הכלכלית. בשל כך יעקבו אחר מגמות ותהליכים חברתיים ,פוליטיים וכלכליים ויבחנו את הנושא מנקודת ראות של המגזרים והעדות השונות בחברה הישראלית. בתחום המיומנויות והכישורים: הם ילמדו להבחין בין סוגי טקסטים ,לקרוא לוחות ,להסתמך על נתונים להבחין בין עובדות ופירושים ולהאזין לדעות שונות ולהתייחס אליהם בצורה עניינית. בתחום זה ניתן לשים לב כי ישנה התייחסות למתן מקום לדעות שונות והתהליך החינוכי אף שואף להכשיר את תלמידיו לסובלנות דבר שהוא יפה כשלעצמו. בתחום העמדות: כאן מתיימרת התוכנית לפנות אל התלמיד ברמה ההכרתית ולגרום לכך שהתלמידים יפנימו את ערכי הדמוקרטיה ויפעלו למימושם, כלומר ישנה בהחלט ציפייה למעורבות מצד התלמידים והפיכתם לאזרחים פעילים ולא פסיביים. הם שואפים לגרום להכרה בכך שישראל היא מדינת העם היהודי ולהבנת המחויבות של ישראל לעם היהודי בתפוצות. הכרה בחשיבות זכויות אדם ואזרח וזכויות המיעוטים מילוי החובות כאזרחים והתעקשות על הזכויות ומעורבות התלמידים בענייני הציבור בכלל ובענייני החברה שבה הם חיים בפרט[15]. זהו שינוי מאוד משמעותי בהתייחסות אל התלמיד ראשית כאזרח העתיד, הכשרתו לתפקיד זה ואף יצירת מודל חינוכי שיגרום לחינוך האזרח הפעיל והמעורב בחברתו.

התוכנית נותנת במה לדיונים בנושאי החברה אך היא עדיין נמנעת מלנגוע בעצבים חשופים של המדינה. ושומרת מרחק מסויים מוויכוחים ושסעים הקיימים בחברה הישראלית. אין היא דנה בשסעים השונים של החברה הישראלית בצורה מעמיקה מדי אולם זאת ניתן לייחס לגודלה היחסי של הבגרות וקיומם של נושאים אחרים בסיסיים יותר שמקבלים במה.

ספרי הלימוד

נדון בשני ספרים העוסקים בהכנת התלמידים לבגרות באזרחות. נבחרו ספרים המלמדים בבתי הספר העיוניים על מנת להשוות בין שתי התוכניות במסגרת אחת ולהמנע מן ההשוואה בהסללה של התוכניות המקצועית והעיונית .

הספרים שנבחרו כאמור הם 'משטר מדינת ישראל' של דויד שחר משנת 1993 והספר של תל 'להיות אזרחים בישראל: מדינה יהודית ודמוקרטית' . הספרים כאמור משקפים את התוכניות ואת החומר אותו משרד החינוך בוחר להעביר לתלמידים . אנו מניחים שלפי התוכניות שילמדו היום יעוצבו האזרחים של מחר. המדדים לבדיקת הספרים יהיו:

1. מדד כמותי- מדד שבו נבדוק את הכמויות של העמודים שמוקצבים לכל נושא מתוך הנחה שיותר עמודים מעידים על מרכזיות הנושא והכרה בחשיבותו.

2. מדד תוכני - מדד נוסף יהיה מדד תוכני שבו נבדוק את התוכן הכתוב של הספרים והמשתמע מהם .

3. רובד סמוי- המדד האחרון יהיה מדד של רובד סמוי שבו ננתח את הטקסט והמשתמע ממנו על היחס של תוכנית הלימודים והמחבר לדמוקרטיה והאזרחות .

משטר מדינת ישראל/ דויד שחר

הספר הראשון שנבדוק יהיה ספרו של דויד שחר 'משטר מדינת ישראל' הספר יצא בשנת 1993 והוא בעל 372 עמודים הוא מתחלק לשלושה חלקים עיקריים. חלק אחד על הדמוקרטיה ומשטר דמוקרטי חלק שני שדן במשטר מדינת ישראל וחלק שלישי שמורכב משני נושאי בחירה בבחינת הבגרות.

החלק הראשון מדבר על משטר דמוקרטי ועקרונותיו בראי הדמוקרטיה הישראלית והוא ממלא חמישה עמודים בלבד. החלק מתאר בקצרה את החשיבה הדמוקרטית ההיסטורית ואת ההוגים החשובים בנושאים אלו. הוגים כמו אריסטו, ג'ון לוק ושפינוזה . משום מה מחסיר המחבר הוגים חשובים לא פחות כמו ג'ון סטיוארט מיל, תומס הובס ועוד הוגים . סקירת הרעיון הרעיון הדמוקרטי הינה שטחית לא מספקת ולא ממצה . ההקדמה אינה מניחה את הרקע הראוי להבנת התפתחות הדמוקרטיה ורעיונותיה. ברובד הסמוי ניתן להסיק מכך שאין מספיק יחס מצד המחבר להוויה של הדמוקרטיה ולהתפחות הרעיון הדמוקרטי . ניתן לומר שאין חשיבות על פי הספר ומחברו להיסטוריה של הרעיון הדמוקרטי. מכך נראית גישה שהיא מעט אתנוצנטרית וריכוזית ביחס לדמוקרטיה בעולם[16] .

בחלקו השני של חלק א' נמנים מספר עקרונות של הדמוקרטיה חלק זה מקבל מקום נכבד של קרוב ל- 70 עמודים בהם מפורטים עקרונות הדמוקרטיה . עקרונות של שלטון נבחר, הפרדת רשויות, שלטון חוק, זכויות אדם ואזרח, חירויות האדם המעוגנות מתוקף היותו אדם והסעדים המגינים על חירויותיו של האדם וכללי המשחק במדינה דמוקרטית. על פניו נראה שהמחבר נתן משקל לסוגיות הדמוקרטיה הוא משקיע קצת יותר מרבע הספר לעקרונות הדמוקרטיה אולם עקרונות אלו זוכים לחשיפה מינימלית של מספר פסקות עד עמוד לכל היותר, שכן את רוב ההעמודים תופסים הנספחים של הפרק. בחלק זה מודגש החיסרון הגדול של הספר הוא מציג את העקרונות של הדמוקרטיה כמוסדיים ולא ערכיים . הפרק עמוס בנספחים שאמנם חשובים להבנת העיקרון אך הופכים לעיקר הפרק ולא העקרונות אותם צריך המחבר להעביר. חומרים אלו הופכים את העקרונות לבלתי נגישים ובלתי ניתנים לדיון שכן הדיון אם קיים הופך להיות לדיון בטקסט ולא בעיקרון אותו הוא מייצג. גם השאלות המובאות הן שאלות על הטקסט ולא על העקרונות אותם הם אמורים לייצג .

לדוגמא בנושא הצנזורה שואל המחבר על חשיבות העיתונות בקיום יעדיה של מדינת ישראל כמו כן שולח את התלמידים לסקר סוגי כתבות בעיתונות וסוגי דיווחים, בנוסף הוא שואל אותם על חשיבות קיום של אתיקה עיתונאית, רק בשאלה אחת שואל המחבר על ההתלבטות של הצנזור בעניין בטחון המדינה אל מול חופש הציבור לדעת. המחבר בקטע זה אינו מדגיש את החשיבות של העיתונות החופשית בהוויה של משטר דמוקרטי ואינו מביא דוגמאות רבות שקיימות לכך מההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל. אמנם מאוחר יותר דן המחבר בבג"ץ שניצר החשוב מאוד לנושא ומהווה אבן דרך בפסיקה של המדינה בנושא הצנזורה אך אין דיון מעמיק בוויכוח של חופש הביטוי אל מול ביטחון המדינה[17].

ברובד הסמוי של החלק השני ניתן לראות את תפיסתו המוסדית-פונקציונלית של המחבר. ההתיחסות לערכים הדמוקרטיים היא שולית ועיקרה היא המוסדות . בעיני המחבר הדמוקרטיה היא המוסדות המקיימים אותה ללא הערכים המנווטים ומכוונים אותה או אפילו השיתוף ביניהם. הדיון בעקרונות ובערכים הוא קטן ושטחי ולא מספק. דבר המביא לזלזול בערכים הנתונים לנו כאזרחים במדינה דמוקרטית. חוסר הדגש על ערכים אלו מביא לזלזול בהם וחוסר הערכה לחשיבותם וזהו דבר אשר לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית המבוססת על השתתפות ערה של אזרחיה.

החלק השני של הספר מדבר על הכרזת העצמאות של מדינת ישראל ומוסדותיה הרשמיים הכנסת, הממשלה, מוסד הנשיאות, האזרחות במדינת ישראל, המפלגות בתי המשפט ובג"ץ, מבקר המדינה. חלק זה של הספר הוא מרכיבו העיקרי של הספר ומכיל יותרמ- 240 עמודים ולמעשה ממלא יותר מ- 3/4 מהספר.

מן ההיבט התוכני ניתן לומר כי הספר מתמקד במוסדות הפונקציונליים של המדינה. הוא אינו מפגיש בין הערכים הדמוקרטיים הבאים לידי ביטוי במוסדות . בפרק על הכנסת והבחירות בישראל, שנשתמש בו כדוגמא מייצגת, מדגיש המחבר את אופי הבחירות הטכני ולא את חשיבותן של הבחירות והאופי בהן מתקיימות, בנוסף המחבר לא דן בחשיבותם של העקרונות עליהם מתבססת שיטת הבחירות בישראל . אין הוא דן מספיק ולא מפתח את הנושא בחשיבות של הייצוגיות אל מול יכולת השלטון לשלוט . למשל אין הוא מפתח את הדיון ביצוגיות הפרלמנטרית של ישראל אל מול המשטר בארצות הברית בה השיטה לא מאפשרת יצוגיות גבוהה בבתי המחוקקים שלה בשל קיומה של השיטה הרובית לעומת השיטה היחסית הנהוגה בישראל . הדיון בין שיטות בחירות שונות הוא מינימלי ומובא כחלק משני בפרק הנ"ל .

החלק השני עמוס במידע טכני על המוסדות בישראל בפרק על הכנסת מצויין כל התהליך של הבחירות לכנסת לפרטי פרטים החל מארגון מערכת הבחירות על בוריה וחישוב תוצאות הבחירות . כל הפרטים הללו הם חשובים אמנם אך הם טכניים ולא עקרוניים. בכל הפרק אין דיון בחשיבות הבחירות במדינה דמוקרטית וכיצד הבחירות מאפשרות קיום מדינה דמוקרטית . הפרק לא דן גם בחשיבות קיומו של ההליך הדמוקרטי בבחירות על מנת לאפשר לעם לאפשר לומר את דברו . ישנן מספיק מדינות בהן יש בחירות אך הן אינן רחוקות מלהיות דמוקרטיות . הפרק אינו דן גם בשאלה של יצוגיות אל מול יכולת שלטון.

שוב אנו נתקלים בהתמקדות פרוצדורלית מול ההתמקדות בערכי היסוד , במשמעויות ,בהבנה של אושיות הדמוקרטיה. מבחינת הרובד הסמוי משתמע כי המחבר שם דגש על מוסדות ,בירוקרטיה ואינו מתעסק בשאלות המהותיות של מדוע ? היכן הקושי באם קיים ,מהי המשמעות עבורנו בהיותנו אזרחים ?כיצד עלינו להיות אזרחים .גם שם הספר "משטר מדינת ישראל" מראה כי ישנה התמקדות על המשטר, ולא על הדמוקרטיה או האזרחות . גישת המחבר מתאימה יותר לגישה הפונקציונלית המציגה את הדמוקרטיה כגיבוב של תהליכים המתחברים זה לזה .

כיצד אם כך יסיק תלמיד בי"ס כיצד עליו להיות אזרח ,מדוע?הוא אינו מקבל מן הממסד בסיס תוכני לביקורת ושאלות אלא רק בסיס מוסדי .הוא מקבל את הממסד כחיצוני לו וכדבר הנכפה עליו איתו הוא אמור להתוודע ולהשלים עם קיומו .כאן בדיוק באה לידי ביטוי תפיסת האזרח "הצרה" המעודדת פאסיביות תלמידים ואזרחים והמשלימה עם הקיים ואינה בוחנת אותו במבט ביקורתי. יתרה מזאת חוסר ההדגשה על חשיבות הבחירות הופך אותן ללא רלוונטיות ולא מעניינות לתלמיד שיהפוך לאזרח בעתיד. מאחר וההתמקדות של המחבר היא במוסד הבחירות אין הוא מתמקד בצד הערכי שלהן בחשיבות השתתפות האזרח בהן ומדוע חשובות הבחירות וצורתן בקיום דמוקרטיה אמיתית .

החלק השלישי והאחרון בספר זה דן בשני פרקי בחירה מתוך בחינת הבגרות סוגיית דת ומדינה ויהדות התפוצות ומדינת ישראל. במהלך פרק אחד בלבד בוחן המחבר את סוגיית היות ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. (יש לתת את הדעת לכך שהוא מתייחס לנושא זה רק בסוף). בשני פרקי הסיום מונה המחבר סוגים של מדינות על פי יחסן אל הדת ,הגדרת ישראל כמדינה יהודית ,ארגון השיפוט הדתי בישראל ,שאלת מיהו יהודי והמאבק סביב שאלות דת בישראל. על הפרק הזה נרחיב את הדיבור בפרק המיוחד לנושאי הבחירה בהמשך העבודה .

לסיכום הספר 'משטר מדינת ישראל' ניתן לומר כי הוא לוקה בחסרונות רבים. הוא אינו נוח ללימוד מבחינה ויזואלית ועקרונית. הוא מלא טקסטים ונספחים ודוגל בלימוד מוסדי ופונקציונלי של נושא הדמוקרטיה ומשטר מדינת ישראל. הספר אינו נותן מספיק במה לעקרונות הדמוקרטיה וחשיבותם ומתעלם כמעט כליל מההיסטוריה ומהתפתחות עקרונות דמוקרטיים בעולם המערבי. הספר גם לא נותן משום מה השוואה בין מדינות ודמוקרטיות אחרות ומציג את ישראל כיחידה עצמאית בעולם ולא כחלק מהעולם בו היא נמצאת. למרבה העניין אילולא הדבר היה אמיתי עלול היה להיות מצחיק, משום שבכל הספר לא מוזכרים ערביי ישראל . המחבר פשוט מתעלם מקרוב לחמישית מאוכלוסיית המדינה.

להיות אזרחים בישראל: מדינה יהודית ודמוקרטית/ תל .

הספר של התוכנית החדשה הוא 'להיות אזרחים בישראל: מדינה יהודית ודמוקרטית'. הספר יצא בשנת 2000 כחלק מהשינויים שהנהיג משרד החינוך בלימודי האזרחות בעקבות דו"ח משנת 1994 שגילה את הבעיות של התוכנית הישנה והנהיג תוכנית חדשה שנכנסה לתוקף בשנת 2000. הספר מונה 593 עמודים ומחולק לשלושה חלקים עיקריים חלק ראשון שדן בישראל כמדינה יהודית, חלק שני שדן בדמוקרטיה ועקרונותיה וחלק שלישי שדן במשטר ופוליטיקה של מדינת ישראל. להבדיל מספרו של דויד שחר בנייתו של הספר מקילה על הלימוד בו. הספר יוצר חלוקה רוחבית של חומר הלימוד, לעומת חלוקה אנכית כמו בספר של דויד שחר, כלומר הוא פולח את הנושא המרכזי ומפגיש אותו עם פרקי המשנה.

חלקו הראשון של הספר מדבר על ישראל כמדינה יהודית על פני כ- 60 עמודים מתאר ודן בהגדרות הלאום ומדינות לאום ומציג מספר מדינות באירופה ובעיות הלאום שלהן. הספר ממשיך בדיון על ישראל כמדינה יהודית וגישות שונות ומשווה ביניהן, גם בתרגול מציג הספר גישות שונות של זרמים שונים לתפיסת המדינה של היהודים ונותן לתלמידים להתדיין בנושא. בהמשך החלק הראשון נוגע הספר בשאלת הזהות ומדבר על בעיית הזהות של אזרחיה השונים של מדינת ישראל. הספר ממשיך ומראה את ישראל כמדינת העם היהודי ועל יחסי ישראל והתפוצות היהודיות ומדגיש את יהדות ארצות הברית. חשוב ביותר הספר מציג את ישראל כחלק מהעולם ולא נפרד ממנו. ישראל נמצאת בהשוואה למדינות לאום אחרות ומצורפת מפה של יחסי הלאומים השונים באירופה והתחלקותם בתוך המדינות[18]. הספר מראה גם את התבטאות היהדות בהוויית המדינה החל מסמליה השונים וכלה במוסדות כמו הרבנות הראשית ומועצות דתיות וחקיקה של המדינה המייחדת אותה החל מחוק השבות חוק שעות עבודה ומנוחה וכלה בחוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם[19].

ברובד הסמוי ניתן לראות את ההבדל בתפיסת העולם של שני המחברים, הספר החדש מראה את ישראל כחלק ממארג מדינות שמהוות את העולם ולא יחידה במינה הספר אינו דוגל בגישה אתנוצנטרית אלא כוללנית יותר ומראה תמונה כוללת של העולם בקנה מידה והשוואה בין ישראל לשאר מדינות באירופה.

ניתן לראות כי הספר הפותח בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל מתייחס בחלק הראשון לפסקה בה מדובר על האופי העתידי של מדינת ישראל . הפסקה המדברת על מדינת ישראל ועתידה לאחר שבחלקה הראשון מנומקים הסיבות להקמתה . החלק הראשון מתייחס לכל האלמנטים המוצגים בפסקה זו: קליטת עליה יהודית, יסודות החירות השוויון והצדק לאור חזונם של נביאי ישראל, שוויון זכויות של אזרחי ישראל – כל האזרחים וקיום עקרונות אוניברסליים של מגילת האומות המאוחדות . הפרק דן בפסקה זו ומפרק אותה לגורמיה השונים ומתייחס אליה כבסיס לדיון על מדינת ישראל ומקומה בעולם.

הפרק נקרא 'מהי מדינה יהודית?' הוא שואל שאלה זו בראשונה ומפרק אותה לשניים מהי מדינה וכיצד מדינה יכולה להיות יהודית. מכך שהספר נפתח בשאלה זו אנו מסיקים כי ניתן כובד משקל רב לזהות היהודית של המדינה. יתרה מזאת הספר דן בשאלה הזו והופך בה על פני ההגיון הלקוי כביכול בכך שלמדינה יש דת – מדינה יהודית – ומה פירוש הדבר?. הספר בנוי גם בצורת שאלות ודיונים ומראה אפשרויות שונות הוא אינו מקבע את הדיון על עובדות יבשות אלא מראה דוגמאות שונות ופתרונות שונים לאותן בעיות . הספר מראה למשל את בעיית הלאומים השונים במדינות שונות ומראה שישראל אינה המדינה היחידה המתלבטת בבעיות דומות . ההשוואה ממשיכה גם בתרגולים השונים של החלק המדובר, כאשר למשל מוזכרים ההמנונים של מדינות שונות ומצוטטים ההמנונים של ארצות הברית והולנד, הם מושווים עם ההמנון הישראלי. הספר גם שואל על ההבדלים בין זהויות פוליטיות, אתניות ולאומיות[20].

בחלקו השני של הספר 'מהי דמוקרטיה?' המתפרס על כ- 160 עמודים קרוב לשליש מהספר מתייחס לשאלת הדמוקרטיה ככלל . הספר סוקר את הרעיון הדמוקרטי, המדינה והמשטר הדמוקרטיים, עקרונות שלטון החוק והגבלת השלטון, גבולות הדמוקרטיה ויתרונה של הדמוקרטיה אל מול משטרים אחרים . בחלקו השני מתייחס הספר לחצי השני של המושג 'מדינה יהודית ודמוקרטית' כאשר הוא מתייחס למושג דמוקרטיה.

הספר מפרק את המושג לחלקיו הקטנים החל מדמוקרטיה כצורת ממשל, הגדרות וגישות שונות לדמוקרטיה, עקרונות דמוקרטיים כגון הפרדת רשויות, בחירות ומנגנוני פיקוח וביקורת וחוקה . הספר מקדיש גם חלק ליתרונותיה של הדמוקרטיה אל מול שיטות ממשל אחרות כגון הפשיזם ודיקטטורה .

כחלק מביטוי של מדינה יהודית ודמוקרטית מובא בספר יחס הדתות השונות לעקרונות דמוקרטיים. יחס הדתות למרכיבי הדמוקרטיה מובא גם בחלק של הפלורליזם. החלק המציג את היהדות, הנצרות והאיסלאם ויחסיהן החיובי לפלורליזם. בכל פרק משלב המחבר את התייחסות היהדות לנושא למשל יחס היהדות לאמנה החברתית מובא בדוגמא המציינת שגם היהדות רואה בחיוב את עקרון החברה המאחדת את הכלל בצורת חוקים וכללים[21].

ברובד הסמוי ניתן להסיק כי הספר שואל שאלות הוא לא מתיימר לתת תשובות, גם מתוך שם הפרק השאלה 'מהי דמוקרטיה?' היא ויטלית, הספר יותר שואל ונותן לתלמידים חומר למחשבה ולדיון. ניתן להביא כדוגמא את שם הפרק 'למה דמוקרטיה?' ועל כך משיב הספר במספר ציטטות מתוך דבריהם של רודנים כדוגמת מוסוליני, כלומר התלמיד הוא המעבד של החומר הוא אינו מקבל חומר "יבש " אותו הוא אמור לשנן אלא הלימוד נעשה בצורה אקטיבית ע"י החשיבה על החומר והפנמתו ברמה ההכרתית.

עוד ניתן לומר כי כאשר הספר שואל לגבי זכויות האזרח הוא מביא בד בבד את החובות של האזרח המשולבות בזכויות, כלומר הספר אינו דסקריפטיבי בלבד הוא מתייחס לתלמידים כאזרחי העתיד ומעניק להם את כלי המשחק בהם יוכלו להשתמש בהיותם בוגרים. בכך שונה הוא בתכלית השינוי מן הספר של דויד שחר שאינו מתייחס לתפקיד העתידי של התלמידים כאזרחים.

דת ומדינה בראי ספרי הלימוד

נושא דת ומדינה הוא נושא רגיש במיוחד בחברה הישראלית. בשנים האחרונות נושא הדת הפך לאחד השסעים בחברה הישראלית והוא משמש כלי ניגוח בין היריבים הפוליטיים במדינה. ויכוחים על השבת ומהותה, חופש העיסוק, חופש הביטוי, זכויות הרוב והמיעוטים במדינה ואופי המדינה כמדינה יהודית ודמוקרטית מהווים חלק ניכר מנושא זה.

בספר 'משטר מדינת ישראל' מתחיל המחבר בניתוח גישות שונות של המדינה לדת, החל מגישה של תאוקרטיה ועד מדינות בהן הדת היא היריב הרשמי של המדינה כמו במדינות הקומוניסטיות לשעבר במזרח אירופה .

הספר ממשיך בהסברת מעמדה החוקי של הדת במדינה והכרתה כמדינה יהודית, כאשר היהדות מתבטאת בסמלים, ערכים, ונוהגים . הוא ממשיך בהסברת ארגון השיפוט הדתי בישראל ומעמד בתי הדין של העדות השונות בישראל ומעמדן המונופוליסטי בנושאי אישות, נישואין וגירושים, ודיני משפחה . בהמשך מתאר הספר את מעמדו של המשרד לענייני דתות וארגון החיים הדתיים, הרבנות הראשית והמועצות הדתיות . בנוסף מכסה הספר את החקיקה הדתית וכולל את חוקי המדינה המסתמכים על עקרונות דתיים כגון: חוק ימי מנוחה, ענייני המעמד האישי, איסור החזיר, איסור פעולות המיסיון וכשרות. הספר נותן ביטוי מועט לקיומו של השסע הדתי בישראל תוך שהוא מתייחס לשאלת 'מיהו יהודי', בעיית בני ישראל ומביא בנספחי הפרק מספר עמדות של מספר אישים בנושא דת ומדינה .

הכיסוי הניתן לנושא זה בספר הוא מועט על פני פחות משלושים עמודים מתיימר הספר לפרוס נושא זה שהוא רחב בהרבה יותר ומכיל בחובו יותר מהרבדים הנלמדים בספר. ההתייחסות לנושא זה היא מוסדית פונקציונלית כאשר הדגש בפרק הוא על מוסדות המדינה וחוקיה הדתיים . מקום מועט מאוד ניתן לוויכוח וחשיבותו בעיצוב המדינה. הספר מתעלם מנושאים הקשורים בנושא דת ומדינה ומהווים סלע מחלוקת בחברה הישראלית . נושאים כגון גיוס בני הישיבות, שעון הקיץ, בילוי ועבודה בשבת,[22] לא מקבלים במה פומבית ויחס מצד המחבר למרות חשיבותם בנושא זה .

פרט מעניין בכיסוי נושא דת ומדינה הוא שאין אזכור בכלל לדתות האחרות המתקיימות במדינה. האסלאם והנצרות שלא לדבר על העדה הדרוזית פשוט לא קיימים בספר למרות שהם מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה של המדינה .

מחבר הספר חוטא בחטא נוסף כאשר הוא לא מציג את כל גווני הוויכוח הדתי והחילוני . הקשת הדתית מורכבת ממפלגות שונות בעלות עמדות שונות בדיוק כמו העולם החילוני והמחבר מציג רק את שתי עמדות וחוטא לוויכוח שהוא הרבה יותר מקיף ונרחב משתי עמדות חילונית מול דתית. גישות לנושא זה כמו של המתנחלים, חרדים, מסורתיים, מפלגות השמאל המתונות נעלמות מבחינת המחבר לתוך שתי תמונות ראי של דתיים וחילונים.

המחבר גם נכשל בהסברת הקשר של נושא דת ומדינה לדמוקרטיה. נושא דת ומדינה מכיל בחובו קונפליקטים דמוקרטיים רבים החל מחופש עיסוק בשבת אל מול איסור עבודה בשבת, הזכות לגדל חזיר בישראל אל מול וחופש העיסוק כפי שהוא מעוגן בחוק יסוד חופש העיסוק, שוויון זכויות לנשים אל מול תפיסת האישה בעולם הדתי, שוויון בחובות ובגיוס אל מול השתמטות בני הישיבות מגיוס לצבא .

נושא דת ומדינה שזור לאורך כל הספר 'להיות אזרחים בישראל' אין הוא תופס פרק נפרד אלא ניתן למוצאו כתת פרקים בכל אחד מן הנושאים המרכזיים בספר,כאשר הוא מקשר בין הדת ועקרונות נלמדים ומראה קשר ישיר ביניהם.

החלק הראשון של הספר 'מהי מדינה יהודית?' נוגע בשאלת דת ומדינה במספר מוקדים. המוקד הראשון נמצא בניתוח הגישות השונות כלפי מדינת ישראל כמדינה יהודית. הוא מעלה מספר התייחסויות ופירושים למושג 'מדינה יהודית' – ישנה בדיקה של המונח מדינה יהודית על כל גווניה החל ממדינת הלכה דרך מדינה דתית לאומית, מדינת לאום יהודית תרבותית, מדינת העם היהודי ועד מדינת כל אזרחיה. בכל אחד מתת הנושאים הוא מרחיב ומפרט מה המשמעות של מושג זה.

בפרק ה' בוחנים המחברים את מאפייניה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. סמלי המדינה מובאים כביטוי ליהדותה של המדינה. שוב עומדת בפני התלמיד ההכרה בסמלים היהודיים של המדינה והקשר בין הדת למדינה כפי שהיא באה לידי ביטוי בסמלים. בפרק מצוין כדוגמא הסטטוס קוו כהסדר שעל פיו מתקיימות הדתות בישראל וכיצד באה לידי ביטוי צביונה היהודי של המדינה בחוקיה[23].

מתוך החלק הראשון של הספר אנו למדים כי קיימת התייחסות לנושא דת ומדינה אך מתוך נקודות ראות שונות ובצורה לעיתים מובלעת ולעיתים ישירה. הנושא משולב בכל אחד מתתי הנושאים האחרים וכך נוצרת הבנה של הנושא וחיבורו למציאות ולהווית המדינה.

בחלק השני של הספר המכונה 'מהי דמוקרטיה?' ניתן לראות כי גם בחלק זה שזורים המקורות היהודיים והספר אינו מתעלם מאושיות היהדות ומשלבם גם בתחום המשטר והדמוקרטיה .כך למשל בעת שמסביר הספר על האמנה החברתית ,מביא הוא כדוגמא את "האמנה ביהדות "ומציין את המקורות ואת ההתחייבות ההיסטורית של העם היהודי לאלוהיו .זוהי בעינינו התייחסות לנושא הדת והמדינה משום שהספר מוצא דרך לשלב את מקורותיו של העם היהודי ברעיונות הדמוקרטיים וכך נטמע נושא הדת במדינה והם עולים בקנה אחד.

בפרק אודות הפלורליזם בחלק השני ישנה הדגמה נוספת לשילוב בין הדת למדינה ובהתייחסות לקטגוריה זו כאשר בודק הספר את עיקרון הפלורליזם ביהדות, באסלם בדת הדרוזית ובנצרות[24]. הוא אף מציין שהוא בודק זאת רק בדתות המונותיאסטיות כלומר אין הוא בודק זאת ביתר הדתות, למרות שהוא מכיר בהן.זו גישה נכונה לעניות דעתינו.

ישנן הדגמות נוספות מן היהדות כגון ההדגמה של עיקרון הכרעת הרוב בה מופיעה סוגיה מן הגמרא אודות טומאתו של תנור ולבסוף מנצח הרוב בויכוח ואף הקב"ה טוען "ניצחוני בני". לאחר מכן מובלט עיקרון הכרעת הרוב גם בנצרות ובאסלם. גם חופש הדת מובא בפרק זה כעיקרון שיש לקיימו והוא משלים את ההתייחסות לנושא דת ומדינה בחלק הזה. בפרק של זכויות האדם והזכות להליך משפטי הוגן מודגמים העקרונות בארבעת הדתות המונותיאסטיות.

עוד בחלק השני מופיע מושג שלטון החוק במדינה דמוקרטית ,המושג מקבל את משמעותו מכמה זויות ובהן הזוית היהודית [25]. בחלק השלישי בספר המכונה "המשטר והפוליטיקה בישראל "מובלט נושא דת ומדינה בצורה הכי ברורה ומתוך התייחסות ישירה לשסע הדתי [26].

מתוך התבוננות מעמיקה בספר הלימוד ניתן לומר כי קיימת התייחסות לכל אורך הספר למגוון ההסדרים בין הדת למדינה .זו ההתייחסות הישירה ,מעבר לכך קיימות נגיעות מרובות "באלמנט "הדתי ,היהודי, האסלמי, הנוצרי והדרוזי. (זהו בעינינו פן נוסף של נושא דת ומדינה, למרות שאינו שייך למונח המקובל של דת ומדינה שמדבר בעיקר על ההסדרים בין הדת למדינה ). ניתן לציין שבספר זה ישנה התייחסות מרובה לדתות השונות שלא כמו בספר הלימוד מן התוכנית הישנה שאינו עוסק בדתות השונות ,ראייתו צרה ונושא הדת ומדינה מצומצם ומוגבל.

בספרות המדעית מצאנו כי קיימים שישה מודלים בסיסיים בנושא דת ומדינה –שניים המזוהים עם דיקטטורות וארבעה המתקיימים בדמוקרטיות. המודלים הדיקטטורים הם התיאוקרטיה והדיקטטורה החילונית –אבסולוטית ,בעוד הדגמים הדמוקרטיים הם ההפרדה בין דת למדינה ,"הכנסיה הרשמית ",דגם הקהילות המוכרות ודגם "הכנסיה הנתמכת "[27].קשה לקטלג את ישראל לדגמים המוזכרים הללו כיון שאין הפרדה מוחלטת בין הדת למדינה ,יתר על כן ישראל מוגדרת כמדינה יהודית ולכן אין אנו מתאימים למודל הקהילות המוכרות משום שישנה עדיפות לחוקי הדת היהודית במדינה על פני חוקי האסלם זה בא לידי ביטוי למשל בבחירת יום המנוחה או בחוקים שונים (מיהו יהודי )למרות שישנה כוונה מוצהרת לשמור על סטטוס קוו בין כל הדתות.

מכאן אנו מסיקים כי הספר בתוכנית החדשה אכן משקף את המצב המיוחד שקיים בישראל כאשר מצד אחד אין עדיפות לדת מסוימת ומן העבר השני זו היא מדינה יהודית.

המחבר נותן ביטוי לאורך כל הספר לדתות הנוספות במדינה: נצרות, איסלאם והעדה הדרוזית. המדינה היא אמנם מדינה יהודית אך יש בה מקום גם לדתות האחרות ומקומן לא נופל ממנה. זוהי גישה כוללנית יותר לעומת הגישה האתנוצנטרית המובאת בספרו של דויד שחר שם מדובר רק על היהדות כדת היחידה במדינה.

סיכום

כאן נבחנת חוסנה של המדינה ביכולתה להכשיר את אזרחיה העתידיים כאזרחים שישמרו על קיומה כמדינה דמוקרטית ופעילה ,בהכשרת המנהיגות העתידית ובעיצוב דמותה העתידית.

לימודי הבגרות באזרחות הינם חלק חיוני ומהותי בהכנת התלמידים לחיים כאזרחים פעילים במדינת ישראל . הם מתווים את הדרך להפיכת תלמידים ללא מודעות לכוחם כאזרחים ויכולת ההשפעה שלהם לאזרחים בעלי כלים והבנה של מקומם בחברה . לצערנו לא ניתן לומר שלימודי האזרחות מקבלים משקל חשוב מספיק בחומר הלימוד הכללי. מספר השעות שמוקצב לתוכנית הלימודים הוא קטן והפעילויות מחוץ ללמודים מועטות.

בהשוואת תוכניות הלימודים ,הישנה והחדשה, עברנו כברת דרך לא מבוטלת מתוכנית לימודים אתנוצנטרית,אשר שמה דגש על המוסדות וכמעט נטולת ערכים דמוקרטיים ,לתוכנית כוללנית ,המעוררת שאלות ודנה בערכים דמוקרטיים ומכלילה את כל רבדי החברה.

אנו רואים את השינוי במגמה הזו כשינוי חיובי והכרחי. לא תעלה על הדעת תוכנית לימודים באזרחות שאינה מתייחסת לכל האזרחים ,לכל הדתות ,ושאינה מעודדת את התלמידים להפנמה והבנה של חשיבות הערכים הדמוקרטיים . ערכים אלו, כפי שאנו טוענים, הם חלק חיוני ובסיסי בכל מדינה דמוקרטית. בלעדיהם המדינה אינה דמוקרטית ולא תוכל לעמוד במבחנים רבים אשר מדינה דמוקרטית עומדת בהם.

כאן נבחנת חוסנה של המדינה ביכולתה להכשיר את אזרחיה העתידיים כאזרחים שישמרו על קיומה כמדינה דמוקרטית ופעילה ,בהכשרת המנהיגות העתידית ובעיצוב דמותה העתידית.

מדינת ישראל עם מאפייניה היחודיים מתמודדת עם בעיות שאינן מאפינות דמוקרטיות אחרות, המדינה מתמודדת עם מצב ביטחוני בעייתי, אזרחיה בחלקם מזדהים עם אויביה, המדינה מכילה מיעוטים שונים אך עדיין לא השכילה לשוות להם יחס התואם את היחס לרוב השולט, ישנם פערים חברתיים מרובים ואפלייה עדתית גם בשנות ה- 2000. היא נעה בין זהותה היהודית לזהותה כמדינה דמוקרטית ושני המרכיבים משמעותיים בהוויתה.

מדינה שכזו אינה יכולה לאפשר לעצמה שלא להכשיר את אזרחיה בצורה הטובה ביותר על מנת להתמודד עם הבעיות המרובות שאינן שכיחות במדינות אחרות, נהפוך הוא עליה להקפיד הקפדה יתרה על הבנת תלמידיה את מהותה.

הדרך עדיין ארוכה לתוכנית מושלמת, יש מקום בתוכנית החדשה להוסיף דיונים בשסעים בחברה הישראלית והוספת פעילויות מחוץ לשעות הלימודים אשר יעודדו פעילות חברתית וציבורית . יש מקום להרחיב את הזמן והמשאבים המושקעים בלימודי האזרחות שכן אלו הם הלימודים אשר חשובים לכלל האוכלוסייה והמדינה לא פחות מלימודי האנגלית והמתמטיקה.

ביבליוגרפיה

1.giroux henry,”schooling and the culture of positivism: notes on the death of history “pedagogy and the politics of hope; theory; culture and schooling chapter 1.

2.אזרחות: תוכנית לימודים בחטיבה עליונה לבתי הספר יהודיים ערבים ודרוזים, משרד החינוך והתרבות והספורט, 1994

3.איכילוב אורית, נייר עמדה בנושא חינוך לאזרחות ודמוקרטיה: מדיניות ותכנים , בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, 1988 .

4. איכילוב, אורית, לבנה עדית, החינוך לאזרחות במסלולים העיוני והמקצועי בחטיבה העליונה בישראל: ניתוח תכניות הלימודים והמדריכים למורה במקצוע האזרחות , אוניברסיטת תל אביב, 2002 .

5. להיות אזרחים בישראל: מדינה יהודית ודמוקרטית, הוצאת תל, תל אביב 2000 .

6. פרופ' בנימין נויברגר," דת ומדינה במדינות דמוקרטיות"עדכן האוניברסיטה הפתוחה ,גיליון מס' 37 .

7. שחר, דויד, משטר מדינת ישראל, הוצאת ספרים יסוד, תל אביב .

8. תל, תוכנית לימודים לחטיבה העליונה בבית הספר הממלכתי והממלכתי דתי באזרחות, תשל"ו .

[1]איכילוב, אורית, לבנה עדית, החינוך לאזרחות במסלולים העיוני והמקצועי בחטיבה העליונה בישראל: ניתוח תכניות הלימודים והמדריכים למורה במקצוע האזרחות , אוניברסיטת תל אביב, 2002 ע' 19 .

[2]שם. ע' 17 .

[3]איכילוב, אורית, נייר עמדה בנושא חינוך לאזרחות בדמוקרטיה: מדיניות ותכנים, בית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, תל אביב, 1988, ע' 3 .

[4] giroux henry,” schooling and the culture of positivism: notes on the death of history “pedagogy and the politics of hope; theory; culture and schooling chapter 1

[5]מעניין לציין ששנה לאחר הכנת התוכנית הזו היה מהפך בישראל .

[6]תל, תוכנית לימודים באזרחות לחטיבה עליונה בבית הספר הממלכתי והממלכתי דתי, ירושלים, תשלו, ע' 29 .

[7]שם. ע' 29 .

[8]המעניין בסקירת הנושא הוא שלראשונה ישנה התייחסות לשסע הדתי חילוני . ההתיחסות היא מעניינת שכן על פי התוכנית הציבור הממלכתי דתי הוא מיעוט במדינה ואיך עליו להתנהג . דבר מעניין נוסף הוא בכך שרק כאן ישנה התייחסות לשסע הדתי חילוני כשסע ולא כדבר זניח על לא קיים .

[9]giroux henry,” schooling and the culture of positivism: notes on the death of history “pedagogy and the politics of hope ;theory ;culture and schooling chapter 1

[10]תל, תוכנית לימודים תשל"ו, ע' 8 .

[11]אזרחות: תוכנית לימודים בחטיבה עליונה לבתי הספר יהודיים ערבים ודרוזים, משרד החינוך והתרבות והספורט, 1994, ע' 1-5 .

[12]שם. ע' 6 ב

[13]giroux henry ,”schooling and the culture of positivism :notes on the death of history “pedagogy and the politics of hope ;theory ;culture and schooling" chapter 1

[14]שם. ע' 23 .

[15]שם .ע' 8

[16] שחר, דויד, משטר מדינת ישראל, הוצאת ספרים יסוד, תל אביב, ע' 8-13 .

[17]שם. ע' 40 .

[18]להיות אזרחים בישראל: מדינה יהודית ודמוקרטית, הוצאת תל, תל אביב 2000 , ע' 25 .

[19]שם. ע' 73 .

[20]שם. ע' 77-79 .

[21]שם. ע' 89 .

[22]הפורנוגרפיה לא מסוקרת גם אך ניתן להבין זאת שכן בכתיבת הספר נושא זה לא היה על סדר היום הלאומי.

[23]שם. ע' 74 .

[24]שם. ע' 115 .

[25]"להיות אזרחים בישראל :מדינה יהודית דמוקרטית", ע' 211

[26]שם ע' 360

[27]"פרופ' בנימין נויברגר," דת ומדינה במדינות דמוקרטיות"עדכן האוניברסיטה הפתוחה ,גיליון מס' 37 ,ע' 15.

תגיות: 

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת איתן גוטמן