אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מסתרי עכו – כתב החידה ופשרו


התמונה של רמי נוידרפר

עכו העתיקה היא אחת הערים המרתקות בעולם – פנינה היסטורית וארכיאולוגית, שמעטות כמוה בעולם כולו. ואכן בשנת 2001 הכריזה אונסקו - ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות - על עכו העתיקה עיר מורשת עולמית. אתרי המורשת העולמית הם האתרים החשובים על פני כדור הארץ בהם משומרת המורשת ההיסטורית והתרבותית של התרבות האנושית.לפני מספר שבועות נזדמן לי להשתתף בסיור עומק , של יום שלם גדוש וארוך, בעכו העתיקה וסביבותיה, בהדרכתד"ר שמעון גת, חוקר ימי הביניים בן קיבוץ נען. שמעון הפליא להקים לתחייה פרקים בתולדותיה של העיר, ידועים יותר וידועים פחות, ולהובילנו על חומות וביצורים , בנקיקים ובמנהרות מסתוריות, באולמות ענק תת קרקעיים, במצודה כבירה, בנמל העתיק, ובאתרים יהודיים, מוסלמיים ונוצריים.מוזר היה להיווכח כי עכו, למרות היותה עיר כה מרתקת, למרות יום השישי הפנוי לטיולים, למרות מזג האוויר האביבי השורר במקומותינו בתקופה זו של השנה, הייתה ריקה למדי.כיכר השוק ריקה, שווקים רבים נעולים על סורג ובריח, אתרי הסיור המרתקים שוממים מאדם. בעיר אין חדרי מלון, המסעדות בתפוסה מינימאלית, ובמקום שתהיה זו פנינת תיירות בינלאומית, שוררת עזובה והזנחה במקומות רבים, ריחות רעים של צחנת ביוב מנשבים בסמטאות, וההבטחה הגדולה שבהכרזת העיר כאתר מורשת של אונסקו, לא הוגשמה.האינתיפאדה אשמה בכל, אמרו לנו, וגם המלחמה, אך אני תוהה אם זהו כל הסיפור.לאחר הביקור פרסמתי באימגו כתב חידה , שבו נפרשו במרומז כמה מהפרשיות המרתקות ביותר הקשורות לתולדות עכו, ולהפתעתי , העניינים לא פוענחו במלואם.מצאתי אפוא לנכון לפרוש בפניכם את החידות הללו , ופתרונן.החידות להלן יובאו לפי סדר כרונולוגי של תולדות העיר ולא לפי סדרן בחידה המקורית.חידה מספר 1והכל נקרא על שם הגואל שיש האומרים שהיה אחיו למחצה של הגדול.כאן נרמז שמה של עכו הכל מהתקופה ההלניסטית – פטולמאיס. מיקומה של עכו מהעת העתיקה ועד התקופה ההלניסטית היה בתל-אפוכאר, הלא הוא תל עכו הידוע גם בשמו השגוי – תל נפוליאון. ייתכן שכבר במאה ה-20 לפני הספירה עבר בה אברם העברי בדרכו מחרן שבדרום סוריה של ימינו לשכם.

מסלול הליכתו לפי גרסה זו משורטט בבית הכנסת "אור תורה" בעכו על גבי פסיפס מרהיב. היא מוזכרת כבר בימי הפרעה תחותמס השלישי (בערך 1500 שנה לפני ספירת הנוצרים). כ"עכא" היא מוזכרת במכתבי תל אל עמארנה.עכו אמורה הייתה להיות בנחלת שבט אשר, אך בספר שופטים (א, לא) היא מוזכרת כאחד מן המקומות מהן לא הורישו בני ישראל את הכנענים. תלמיד אלמוני של הרמב"ן מציין שדבורה הנביאה נקברה באזור תל עכו. לאורך ההיסטוריה העתיקה, הייתה עכו קשורה יותר לערי החוף הפניקיות בצפון, צור וצידון מאשר לפלשתים בדרום. כך הצטרפה עכו למרידת הצורים והצידונים כנגד שלמנאסר החמישי מלך אשור בשנת 725 לפנה"ס.מעט אחרי כיבושה של העיר בידי חילות אלכסנדר מוקדון בשנת 332 לפני הספירה, נקראה העיר בשם אנטיוכיה פטולמאיס, ואחר כך שונה שמה ל פטולמאיס. פטולמי הוא שמו של מצביאו הידוע של אלכסנדר פטולמי סוֹטֶר, המושיע ביוונית. תלמי היה אחד מאנשי סודו הקרובים ביותר של אלכסנדר. הוא היה בנה שלארסינואה ממקדוניה ויש הסבורים כי אביו היה מאהבה של ארסינואה,פיליפוס השני מלך מוקדון, אביו של אלכסנדר הגדול. תלמי קיבל את השלטון על מצרים וייסד את שושלת בית תלמי שהסתיימה בהתאבדותה של המלכה קליאופטרה, המלכה האחרונה של מצרים העתיקה.זכור מעתה – עכו נקראה, במשך למעלה מ1000 שנה, על שם "המושיע" אחיו למחצה של "הגדול" .חידה מספר 2מהו האי שבתמונה? מה היה ייעודו המקורי? מה שמו ומדוע נקרא כך?

ובכן זהו "אי הזבובים" שבפתח נמלה של עכו במקום היה מגדלור צלבני, שנבנה על יסודות עתיקים יותר (פניקיים). אל המגדלור הזה נקשרה כנראה שלשלת שחסמה את פי הנמל בעיתות מלחמה. בתקופה המוסלמית שימש כמסגד. נמצא בכניסה הדרומית לנמל עכו.שמו השגוי ניתן לו על ידי הצלבנים שחזרו וכינו את עכו בשם st. jean d’acre וזיהו אותה בטעות עם עקרון המקראית, ואת המקום עם מקדש אלוהי עקרון "בעל זבוב" " ("ויאמר אלהם לכו דרשו בבעל זבוב אלוהי עקרון" – מלכים א' , ב' , א').זכרי מעתה – עכו אינה עקרון והאי שבפתח הנמל לא היה מקדש לבעל זבוב.חידה מספר 3במקום משגבם של בעלי הצלב, בנה הבדואי וביצר יורשו אתמצודתו הכבירה, בה תרגם המנהיג את הקומדיה, ובה פיקד אבי השרה, מבפנים בעת שהגיעו רעיו מבחוץ. לימים נותרו בה רק המשוגעים לדבר, עד פריחתה מחדש וחידוש ימיה כקדם.בחידה זו נרמזים אירועים שונים הקשורים למצודת עכו. ראשית, נתבונן בצלב, ונבחין מייד כי זהו הצלב הידוע כ"צלב מלטה", סימלם של אבירי מלטה , הידועים בשמם המלא "מסדר יוחנן הקדוש של בית החולים בירושלים" - ordo militiae sencti johannis baptistea hospitalis hierosolymitani. בניגוד לשמם המרמז על חמלה וטיפול בחולים, היה זה מסדר נזירים צבאי, ששילב את גאולת הנפש עם מצוות קיצוץ אברי הכופרים בלחימה למען ארץ הקודש. מסדר זה נוסד בסביבות 1080 והקים את בית החולים בירושלים תחת שלטון מוסלמי. עם כיבוש ירושלים במסעי הצלב הפך למסדר צבאי וביחד עם מסדר הטמפלרים היווה המסדר את עיקר הכוח הצבאי הצלבני בממלכת ירושלים. בגלגוליו השונים נקראו אבירי המסדר גם "אבירי המסדר של יוחנן הקדוש", "אבירי רודוס" ו"אבירי מלטה". גלגולו האחרון של המסדר קיים ומתפקד עד היום כארגון כנסייתי.בעכו הצלבנית היו קבוצות תושבים רבות, אוטונומיות מבחינה כלכלית ודתית, שלכל אחת מהם היה רובע מגורים משלה, כך היה רובע מגורים ונציאני, גנואזי, פיזאני (שבו היו כל המגדלים עקומים כמובן) ורבעי מגורים של האבירים ההוספיטלרים ושל האבירים הטמפלרים. אולמות האבירים רחבי הידיים , המוכרים בוודאי לחלק מהקוראים, לא אלה אולמותיו התת קרקעיים של מכלול המצודה ההוספיטלרית, שמעליו השתרע ארמון גדול ומרשים.

הבדואי - הוא מושל הגליל הנודע דאהר אל עומר. הוא כונה בשם נסיך הגליל, וגם שייח' השייח'ים. הוא היה הצליח לשמור על שלטונו 50 שנה ברציפות ונחשב לנדיב לב ועז רוח, לפוליטיקאי ממולח ולמנהיג כריזמטי. בשיאו, באמצע המאה ה-18, שלט על השטחים שבין הליטאני בצפון לאל-עריש בדרום, מהים במערב ועד עבר הירדן במזרח. הוא חי עד גיל 85, התעמת עם האימפריה העות'מאנית ושיתף פעולה עם יהודים מצד אחד ועם שודדי ים מצד שני. את חותמו על ארץ ישראל אפשר לראות גם היום ברשת מצודות ומבצרים שבנה ובעיקר בערים טבריה, עכו, חיפה ויפו. דאהר זה בנה את מצודת עכו העות'מאנית כשהוא מכסה באדמה את האולמות ההוספיטלריים שנחשפו מחדש רק כעבור מאתיים וחמישים שנה. מצודתו לא עזרה לו בבוא יום פקודה: במסגרת פועלו הדיפלומטי, קשר דאהר אל עומר קשרים עם שודדי הים הנועזים ממלטה, מה שהרגיז במיוחד את הטורקים והצרפתים. ב-1775 השלטון המרכזי באיסטנבול איחד כוחות: מושל ירושלים ומושל דמשק, בגיבוי כוח ימי, ניסו לכפות עליו פשרה כואבת – לשלם חובות מס של שבע שנים. אבל שר האוצר של דאהר הודיע לו שאין כסף בקופה, והוא נאלץ לצאת לקרב, בגיל 85. ביום הראשון הוא הגיב להפגזה ימית מספינות בירי תותחים מחומת עכו, ואפילו הצליח לפגוע בכמה ספינות. ביום השני הודיע מפקד צבאו שאין טעם להמשיך במערכה. דאהר, שהבין שאפסו סיכויו, ניסה להימלט מן המערכה. בדרך הוא נזכר ששכח מאחור את עיישה, אהובתו הצעירה. הוא חזר לאחור ונורה לבסוף על ידי אנשיו. ראשו נערף כמנהג אותם הימים ונשלח לסולטן.יורשו שביצר את המצודה והרחיב אותה, עליו עוד נדבר, היה ג'זאר פחה. במצודה זו השתמשו לימים הבריטים ככלא המרכזי שלהם. אחד מהאסירים הראשונים היה המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי . ב1920 ארגן ז'בוטינסקי , שאז עדיין לא פרש מההסתדרות הציונית, הגנה בירושלים נגד פורעים ערבים. הוא נדון ול15 שנות מאסר ונכלא בכלא עכו – הלא הוא המצודה העות'מאנית לשעבר. בכלא תרגם המנהיג את הקומדיה האלוהית של דנטה. במצודת עכו נכלאו אסירים ערביים רבים בתקופת המרד הערבי הגדול, ולימים גם אסירים יהודיים, בעיקר חברי אצ"ל ולח"י שהחלו במאבק מזוין נגד השלטון הבריטי. כמה מהם אף הוצאו להורג, ואת תאיהם ואת חדר הגרדום ניתן לבקר עד היום. במאי 1947 נעשה ניסיון של האצ"ל והלח"י לשחרר אסירים יהודים שהיו כלואים בכלא עכו. בראש האסירים מבפנים, שסייעו לפורצים מבחוץ, עמד איתן לבני, איש אצ"ל, אביה של שרת החוץ שלנו, ציפי לבני. עם קום המדינה הפך חלק מכלא עכו לבית חולים לחולי נפש, אולם לימים פונו אלה, והמקום הפך לאתר היסטורי וארכיאולוגי מרתק.דעו אפוא - מצודת עכו ניצבת על שרידי המבצר של אבירי המסדר ההוספיטלרי, הלא הם "אולמות האבירים". חידה מספר 4מה היו יחסי האהבה שנאה של הקצב וקצוץ החוטם שבתמונה?

ובכן כאן אנו מגיעים לדמותו הידועה של אחמד אל ג'זאר, הלא הוא ג'זאר באשה, שליט צפון ארץ ישראל בין השנים 1775 ל1804. ג'זאר היה מי שהחזיר את הגליל לשליטת האימפריה העות'מאנית, לאחר שהצליח להביס את דאהר אל עומר הזקן. בשנת 1775 נשלח הצבא התורכי להחזיר את מחוז עכו לתחומי האימפריה. בראש הצבא עמד קצין, ממוצא אלבני, שליט צידון מטעם האימפריה התורכית, ושמו אחמד באשה. בשל אכזריותו ומנהגו להטיל מומים בנתיניו כונה "אל ג'זאר" - הקצב.אחד האנשים בהם הטיל מום, הנראה כאן בתמונה מפורסמת הוא יועצו הקרוב , היהודי חיים פרחי. חיים פרחי נולד למשפחה יהודית מכובדת בדמשק, ויש האומרים שהיה נצר לבית דוד. במשך שנים שימשו בני המשפחה, וביניהם אביו של חיים פרחי, שאול פרחי, כגזברים של נפת דמשק העות'מאנית. חיים פרחי שימש בתחילת דרכו כבנקאי של מושל דמשק. הוא השיג השפעה על השלטון התורכי, והפך ליועצו של שליט עכו אחמד אל ג'זאר. אל ג'זאר הכיר בכישרונותיו של יועצו, ופעל על פי עצותיו, כמו גם נתן הנחה ליהודים במס הגולגולת, לבקשתו. עם זאת, היה כזכור אל ג'זאר אדם אכזר ואלים". בהתקפי אלימות התאנה ליועצו היהודי, ניקר את עינו וכרת את קצה חוטמו. האיור מפורסם מאותם הימים מראה את אל ג'זאר יושב בדין, כשלפניו עומד יועצו היהודי כרות אף ושתום עין.זכרו אפוא לא להימצא בקרבתו של אחמד אל ג'זאר בשעת כעסו.חידות מספר 5, 6 ו 7- שם נמצאת מצבתו של קצין הנחתים הנועז שפשט על חילות אויבם הגדול שבא מעבר לים?- מצבת מי כאן? איפה זה נמצא? - הגנרל רגל מעץ נתן לימים גם את ידו למען המולדת, אולם מזה הוא מת, בהתחשב במצב, ומאז נעלמו עקבותיו. לימים נמצא כי מי שנתן את ידו היה כל הזמן במקום בו היה "יד נתן".כל החידות הללו קשורות לקרבות הידועים במהלכם נכשל נפוליאון בניסיונו לכבוש את עכו, קרבות, שבמבט לאחור, אפשר ומנעו את ניסיונו להביס את האימפריה העות'מאנית ולהשתלט על המזרח.סיפור הקרבות על עכו סופר כבר באריכות במקומות רבים, ואנו נפנה את קוראינולמאמרו של אורי קציר בנושא. כאן נתרכז בשלוש המצבות, המספרות כעדים אילמים את סיפור הקרבות:הניצב בפני חומות עכו העצומות, לא יכול שלא להשתאות בפני רוחבן הרב, המגיע בפינה הצפון מזרחית של העיר ל60 מטר, ולחשוב בליבו – איך יכול היה נפוליאון לחשוב בכלל על הבקעת חומות כה כבירות? זוהי מחשבה מוטעית. החומה האדירה של עכו שאנו רואים כיום נבנתה מאוחר יותר, לאחר הפלישה הנפוליאונית, כלקח מאותו מצור, שבו היה כפסע בים נפוליאון ובין כיבוש העיר וטבח תושביה. החומה מולה ניצב נפוליאון - חומת דאהר אל עומר, הייתה בעובי של מטר בסך הכל, ואותה אף הצליח להבקיע פעם אחת, אלא שאז גילו חייליו לאכזבתם כי מאחוריה הייתה חומה נוספת, שנבנתה בעת המצור על ידי חיים פרחי וקצין התותחנים הצרפתי פיליפו, שנלחם לצד העות'מנים והאנגלים.נשאלת השאלה, מדוע לא הצליח נפוליאון לכבוש את עכו – הרי היה מומחה לארטילריה, ובאותה תקופה לא יכלו כבר חומות כה דקות לעמוד בפני תותחי המצור הצרפתיים. בנוסף לכך, היו מן הסתם חייליו המיומנים של נפוליאון טובים יותר מחילות המצב העות'מניים שהגנו על העיר. התשובה לשאלה כוללת שתי דמויות חשובות –האדמירל סיר סידני סמית, ולואי פיליפו. האדמירל סמית, הצליח ללכוד את תותחי המצור הצרפתיים, שהובלו דרך הים אל נפוליאון כדי שישתמש בהם במצור על עכו. נפוליאון התבונן, ממרומי הכרמל, וראה כיצד נלכדים רוב תותחיו , ולא יכול לעשות מאומה. כעבור ימים, הוצבו התותים הצרפתיים על חומות עכו, והופנו נגד הצבא התוקף בניצוחו של לואי פיליפו – קצין תותחנים צרפתי שעבר לצד האנגלים בהיותו מלוכני.על ספינות הצי של סידני סמית היה מוצב כוח נחתים בריטי. אלה, אנשי הקומנדו של אותם ימים, ביצעו פשיטות נועזות על הכוח הצרפתי, גרמו להם אבידות כבדות, וערערו את מורל התוקפים. באחת התקיפות הללו, נפל בקרב רב סרן אולדפילד מחיל הנחתים הבריטי, ונקבר בטקס חגיגי על ידי הצרפתים.

המצבה השנייה, הנראית כאן בתמונה, נמצאת בחזית מנזר "סטלה מאריס" על הכרמל בחיפה, וסיפורה קשור לעוד פן של תבוסת נפוליאון. לפני המנזר הנוכחי , שהוקם ב1836, שכן במקום מנזר שהעות'מנים החריבו ששימש גם כבית חולים לחייליו של נפוליאון בעת שצרו על עכו, במסע נפוליאון בארץ ישראל. בתום המצור, כאשר פשה הדבר בקרב החיילים במקום, בחר נפוליאון להורגם במנזר ולא להסתכן בכך שיפיצו את המחלה בקרב יתר החיילים. בחזית הכנסייה ניצבת אנדרטה לזכרם של החיילים שמתו.

החידה השלישית מסתירה מאחוריה את הסיפור המרתק מכולם. הגנרל לואי מרי ז'וזף מקסימיליֶן קפארלי louis marie joseph maximilien caffarelli היה אחד מהגנרלים המוכשרים והנחשבים ביותר בעיני נפוליאון. ובכן קפארלי הנ"ל איבד את רגלו באחד מקרבות הצבא הנפוליאוני בגרמניה, ונודע מאז בכינוי "רגל מעץ". רגלו התותבת לא הפריעה לו להפוך למומחה ההנדסה הראשי של נפוליאון בעת המסע למצרים ולארץ ישראל. בעת המצור על עכו נפצע קפארלי והרופאים נאלצו לכרות את ידו. בעת ההיא, סיכויו של פצוע להחלים מפציעה כזו היו קלושים. בעת גסיסתו ציווה קפארלי, מהפכן נאמן, לקרוא בפניו את כתביו של מונטסקייה, אולם עד מהרה מת מפצעיו. נפוליאון שחשש מחילול גופתו של הגנרל והצגתה לראווה, כרותת ראש על חומות עכו, הורה על קבורתו החשאית של קפארלי.מקום קבורתו של קפארלי לא נודע, עד ששני משוגעים לדבר בני העיר עכו גילו אותו בשנת 1969. אלה השתמשו במפות צרפתיות עתיקות ולא מדויקות, ובשמו של אתר בפי הערבים בשם "שיח' כַּפַרי" ומצאו מה שנראה כבית קברות מוסלמי קטן, בשטח המוסד החינוכי שנקרא אז "יד נתן" – כיום נמצאת שם מכללת עכו. המצבות בבית הקברות, בניגוד למקובל אצל מוסלמים, לא פנו למכה אלא כל אחת לכיוון שונה. קבר אחד היה גדול מכולם, וכאשר נחפר נמצא בו שלד כרות רגל וקטוע יד. הגנרל קפארלי נמצא מחדש , מאה ושבעים שנה לאחר נפילתו בקרב. במקום הקימה ממשלת צרפת אנדרטה ללוחם הנודע, ומדי שנה, ביום השנה למותו, נערך שם טקס בהשתתפות נציגי ממשלת צרפת.

חידה מספר 8

הכל החל בבית הזה – במה מדובר?

בניין יפהפה זה, דמוי פלאצו איטלקי, הוא הבית בו התגורר במשך שנים מייסד הדת הבהאית – הבהא אללה."...הוא מתגורר בעכו ומשמש נושא להערצתם של בני ארצו, והם נוהרים הנה לבקר אצלו ומשפיעים עליו רוב תשורות... רק הנשים והגברים הפחותים שבדלת הארץ רשאים לראותו, והוא מסרב בעקשנות להרשות לשום אדם שמעמדו גבוה מפלאח לראות את פניו. גם תלמידיו וחסידיו הבאים לבקר אצלו רשאים רק להציץ חטופות בגבו הנעלה, ועליהם להתרחק ממחיצתו בהליכה אחורנית בלי להפוך את פניהם. נפגשתי עם גברת אחת שזכתה בכבוד לעמוד בדלת אמותיו... היא תיארה אותו כגבר כבן 70, בעל פנים נוחות וחביבות, הנראה צעיר מכפי שנותיו, שכן הוא צובע את שערות ראשו וזקנו בצבע שחור... סורי אחד, שאני מכירו... סיפר לי כי פעם או פעמיים ראה אותו מהלך בגנו, אך תמיד מקפיד הוא להסב את ראשו, כדי שלא ייראו פניו. ואמנם, הוא וכל הקשור בו ובעקרונות דתו נשמרים בסודיות מוחלטת...". במילים אלה תיאר הדיפלומט האנגלי, הסופר, העיתונאי והרפתקן, סר לורנס אוליפנט, את דמותו של הבהא-אללה, מייסד הדת הבהאית ומי שהפך, בחייו ובמותו בה, את העיר עכו למקום המקודש ביותר לבהאים בעולם כולו.מוצאה של הדת הבהאית המדגישה שוויון בין בני האדם ללא הבדל גזע לאום ומין, אהבה ואחווה, הוא דווקא בפלג השיעי של האיסלם . לא ניכנס כאן לפירוט ההיסטוריה של הדת ועקרונותיה, ונציין רק את הקשר לעכו. בשנת 1863 הכריז הבהא-אללה על עצמו כנביא. בתגובה הגלו השלטונות העות'מניים את הבהא-אללה ותומכיו לעכו. את המעבר לעכו תיאר בהא-אללה במילים: "אנו עומדים בימים הקרובים לעבור ממקום גלותנו הרחוק ביותר לבית הכלא בעכו. לפי השמועה זוהי אחת הערים הכי עזובות בעולם, הכי מכוערת למראה. אקלימה רע ומימיה עכורים. זוהי כנראה בירתם של הינשופים ואין שומעים שמה אלא את יללתם".בעכו נכלאו הבהא-אללה ובני משפחתו במגדל הפינה הצפון-מערבית של המצודה (בתחילת שנות ה-20 נכלא זאב ז`בוטינסקי באותו חדר שבו היה כלוא הבהא-אללה). בעת שהותו בכלא כתב הבהא-אללה מכתבים לרוב מנהיגי העולם, ובהם הכריז על עצמו כמשיח של כל הדתות. באותה עת היכה בבהא-אללה אסון אישי כשבנו הצעיר, מירזה מהדי, שכונה על ידי הבהאים "הענף הטהור ביותר", נהרג בנפילה מגג המבנה שבו היו כלואים.מאמיניו של הבהא-אללה רכשו בעכו מבנה הצופה אל חלון חדר הכלא שבו היה כלוא. מבנה זה שימש את עולי הרגל הבהאים שבאו לחזות בזיו פניו של נביאם. כיום שוקם המבנה המוכר בשם בית עבד-אללה פשה, על ידי הבהאים, והוא משמש כמרכז המנהלי שלהם.בשנת 1873 אפשרו השלטונות העות`מאניים לבהא-אללה לצאת מהכלא ולהתגורר בתחומי העיר עכו. הבהאים רכשו עבורו בית בצדה המערבי של העיר ושם הוא התגורר במשך כארבע שנים. הבית המוכר כיום בשם בית עבוד שוכן בצמוד למגרש החניה המערבי של העיר. הוא שופץ ובולט בצבעו הלבן על רקע בתי הסביבה בעלי הגוון החום. בבית זה כתב הבהא-אללה את ספרו "כתאב אל אקדס" (הספר הקדוש), שבו קבע את עקרונות הדת הבהאית ואת חוקיה. זהו הבית אותו הראינו בכתב החידה.חידה מספר 9 יש הנשבעים בזקנו של הנביא ויש בסעודה אצל סעיד, ואת שניהם תמצאו כאן.מסגד אל ג'זאר, המכונה בערבית מסגד אל באשה, הוא המסגד הגדול ביותר בארץ ישראל מחוץ לירושלים. הוא נבנה על ידי אחמד אל ג'זאר בשנת 1781, והא מצטיין בארכיטקטורה המיוחדת שלו, במסגד מצוי קברו של ג'זאר וגם תיבה שבה, על פי המסורת המוסלמית, נשמרות שערות מזקנו של הנביא מוחמד "שער אל-נבי", שערות אלה נלקחו בשעתו ממכה על ידי הסולטן העות'מני ששישמ גם כחליף המאמינים, והוענקו למסגד ג'זאר על ידי הסולטן.מתארת ענת פלד: "כשאתם מסתכלים פנימה, אתם רואים את המנבר וימינה לו יש רשת ירוקה, מעין מעקה. בתוך מין כלוב שעשוי מרשת ירוקה כזאת, יש קופסא. בתוכה, על פי המסורת, נמצאת שערה מזקנו של מוחמד. בתאריך מסוים בשנה, ביום הולדת הנביא מוציאים את השערה הזאת עם הקופסא ויש פה תהלוכה גדולה".מאמינים אחרים, עולים לרגל יש לומר הם אלה המאמיניםבחומוס של סעיד כחומוס הטוב ביותר בעולם.כידוע, נחלקין מאמיני החומוס לכיתות שונות, המתנצחות ביניהן ללא הרף: שאלת ”היכן מגישים את החומוס הטוב ביותר“ מאמללת את חבריהם ונשותיהם של חומוסולוגים רבים: זה נשבע בנקיטת אצבע בכוך בכפר כלשהו בגליל, אחרים נשבעים בזה של פינתי מירושלים, אבו-זובי מכפר ג‘אן או הצריף המדהים בכניסה לרמלה. חומוס סעיד של עכו נמצא במקום גבוה ברשימה הזו וחסידיו מרובים, וביניהם עמיתי לארץ פו"ח הזחמו"ר (זולל חומוס מורי ורבי) סטנלי שליט"א (שיזלול לאורך ימים טובים אמן).ניתן לחומוס לדבר:בלב השוק העתיק בעכו נמצא החומוס המפורסם ביותר..כמו כל חומסייה אמיתית שמכבדת את עצמה, המקום פתוח משעות הבוקר המוקדמות ועד הצהריים, אז נגמר החומוס. תמיד משתרך תור ארוך של סוחרים מהשוק, קונים ומבקרים מזדמנים שמכורים למנת החומוס, המשוואשה והמחלוטה, הגרסה הגלילית לפול.החומוס של סעיד "מלך מלכי המלכים" .. הוא "ההוכחה שגם חומוס יכול להיות גורמה" ואפילו "שירה צרופה" על אף שיש "תור גדול" והמקום "תמיד צפוף", הרי שהחומוס "שווה את המאמץ".מספר בעל המקום:"היה לי חלום קטן ... פתחתי את החומוסיה בעכו, בהתחלה בשלתי סיר גדול של פולים שהיה נשרף חצי ממנו, מה שחייב אותי להתנצל מול הקהל שלי - "סליחה הפולים נגמרו" , כי רציתי להעביר אך ורק את הטעם הטוב ביותר. אותו סרט חזר על עצמו כל יום, עד ששיפרתי את עצמי וגדלתי וגדל החלום שלי...פתחתי את המאפייה, כדי לוודא את איכות הפיתות ליד צלחת החומוס והפול שלי, העברתי את החלום והדאגה הזאת לבנים שלי והם בתורם פתחו את הבית בד בשנת 2002, כאשר לקחו שמן מזיתים גדולים מהגליל שנותן טעם נהדר, המטרה היתה לשפר את איכות השמן בצלחת החומוס ולתת את האקסטרה וירג'ין.לזה קראתי "משולש הזהב" : חומוס טעים, שמן וזיתים איכותיים ופיתה חמהאם פתחתי לכם את התיאבון, ואינכם נמצאים כרגע בעכו, דעו לכם כי לחומוס סעיד יש עכשיו סניף של בעל זיכיון בתל אביב. הדעות חלוקות בקרב המאמינים, האם משתווה הסעיד התל אביבי לאביו מולידו העכואי, וסוגיה חשובה זו מאיימת לפלג את כת הסועדים הסעידאים. ולסיכוםמאברהם אבינו ועד החומוס של סעיד, הייתה עכו תמיד מקום מרתק, הצופן בחובו סודות ורזים. רק חלק זעיר מהם נחשף בכתב החידה הזה, ועל השאר – המשך יבוא.טיול נעים.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר