אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

קרב 300 – מלחמת פרס ביוון


קטגוריה: 

בימים אלו יוצא לאקרנים הסרט 300. סרט זה מציג גרסת קומיקס (מאת פרנק מילר) לקרב המפורסם בין הכוחות הפרסים לכוחות היוונים במעבר תרמפולי.

מאמר זה (שנכתב לפני צפיה בסרט) בא להפריד בין פיקציה לאמת, בין דמיון למציאות בתארו את מהלך המאורעות במלחמות של פרס נגד יוון. סיפורנו מתחיל עוד בשנת 546 לפני הספירה כאשר כורש מלך פרס כבש את כל לידיה (lydia) (מערב טורקיה) ולאחר מכן את איוניה, בכללן העיר מילטוס (לחופיה המערבים של טורקיה). בהתחלה קיבלו ערי איוניה בהכנעה את הכיבוש הפרסי שלא הכביד עליהן יותר מידי. אולם במהלך יובל השנים הבאות, החל מעמד הסוחרים היוונים להידחק לטובת ערים פיניקיות כמו צור ו-צידון. בשנת 500 לספירה, כאשר בראש האימפריה הפרסית עמד דרייווש, פרץ מרד גלוי בערי איוניה. מרד זה פרץ גם מתוך מניעים פוליטיים. הכיבוש הפרסי באסיה הקטנה השיב לערים היווניות את שלטון הטירנים. לפני הכיבוש, ערים אלו דחקו את העריצים וביססו משטרים אריסטוקרטים מתונים או דמוקרטיות שהבטיחו שיתוף נרחב יותר במוסדות השלטון. לא רק לאוליגרכים עשירים אלא גם לפשוטי העם, הסוחרים ובעלי המלאכה. ולעריצים אכן הייתה יד ישירה בפרוץ המרד. העריץ במילטוס, אריסטגורס, שאף להגדיל את תחום שלטונו על ידי כיבושו של האי נקסוס. ניסיון הכיבוש נכשל ו-אריסטגורס, משחשש לעורר את זעמו של המלך הפרסי, החליט למרוד. אולם הוא ידע היטב שלא יעלה בכוחו לגייס את תמיכת ההמונים. לפיכך החליט לוותר על כיסאו ולהחזיר את השלטון לעם. צעד זה היווה את אות הפתיחה למרד.בכל ערי איוניה גירשו התושבים המקומיים את העריצים ששיתפו פעולה עם השלטון הפרסי. אתונה הגישה עזרה מוגבלת כששלחה מספר של אוניות מלחמה שלא השפיעו ממשית על המאורעות. תחילה נחל המרד הצלחה היות שהכוחות הפרסים באסיה הקטנה היו דלילים יחסית. המורדים כבשו את סרדיס, העיר הראשית ב-לידיה היכן שישב הפחה הפרסי ושרפו אותה. הערים היווניות לאורך הבוספורוס נכבשו גם הן.נראה היה כי הכף נוטה לטובת היוונים, אולם לא לזמן רב. עד מהרה הגיעו תגבורות פרסיים וכבשו בחזרה את הערים המורדות. בשנת 494 לפנה"ס, מילטוס נשרפה עד היסוד.

קרב מרתון

מלחמות פרס - יוון

אתונה הבינה כי המלך הפרסי לא יסלח לה על הסיוע שהיא הגישה לערי איוניה. בנוסף, חורבן מילטוס בשנת 494 השאיר על האתונאים רושם עז כפי שמשתקף מהטרגדיה של המשורר phrynichus – "נפילתה של מילטוס". את הסנטימנטים הללו ידעו לנצל היטב שתי מדינאים אתונאיים בולטים – תמיסטוקלס ו-מילטיאדס. שניהם הכירו בצורך להתמודד מול האיום הפרסי אולם ראייתם האסטרטגית הייתה שונה. תמיסטוקולס תמך בהקמת צי ימי חזק היות שהוא הבין שבזירה הימית יורגש יתרונה של אתונה על פרס (לפרס לא היה צי משלה והיא הסתמכה בעיקר על הפניקים). תמיסטוקולס נתמך על ידי הסוחרים הימיים. מילטיאדס בהיותו בעל אחוזות, תמך בהקמת צבא יבשתי חזק שיגן על החקלאים ביבשה. לבסוף ניצח האחרון וצבא של הופוליטים (נושאי חניתות משוריינים) יצא בשנת 490 לפגוש את המלך הפרסי שעלה על יוון לכבושה. הצי הפרסי נחת ליד מישורי מרתון באתיקה. הפרסים הונחו על ידי בוגד יווני בשם היפיאס שקיווה כי השתלטות פרס על אתונה תקנה לו את השלטון על העיר. האתונאים נבהלו ממהלך זה ושלחו שליח בשם pheidippides לעיר ספרטה לבקשת סיוע. השליח עבר יותר ממאה קילומטרים בפחות מ 48 שעות. לדאבונם של בני אתונה, הקרב התנהל עוד לפני שהספרטנים הספיקו לשלוח סיוע. 10,000 אתונאים עמדו בגבורה מול הצבא הפרסי.תחילה מרכז הצבא הפרסי עמד מול ההתקפה היוונית אולם האתונאים בפיקודו המוכשר של מילטיאדס איגפו את הכוח הפרסי בשני האגפים והבריחו אותו. לניצחון זה הייתה משמעות מוראלית אדירה על היוונים בעיקר בהתחשב בפחד הלא רציונאלי כמעט שהם חשו כלפי הכוחות הפרסיים. ההיסטוריון הרודוטוס ממחיש זאת כשהוא מספר ש 2,000 החיילים הספרטנים שהגיעו לקרב באיחור בעת הירח המלא והתעקשו ללכת למרתון רק כדי לראות את גופותיהם של החיילים הפרסים מונחות בשדה הקרב. קרב 300עשר שנים הכינו את עצמם היוונים לסיבוב השני שידעו שלא יאחר להגיע. במאבק פוליטי פנימי בין הכוחות הדמוקרטים בראשותו של תמיסטוקולס ובין הכוחות האנטי דמוקרטים בראשותו של אריסטידס, נחלו הראשונים ניצחון. כעת יכל תמיסטוקולס להגשים את תוכניתו להפוך את אתונה למעצמה ימית. זמן קצר לפני פרוץ הסיבוב השני של הקרבות היו בידי אתונה 180 אוניות. גם הצד הפרסי פתח בהכנות. בינתיים מת דרייווש ובנו כסרכסס (מזוהה עם אחשוורוש ממגילת אסתר) ירש אותו. כסרכסס פנה לטפל בעניינים הדחופים (כמו דיכוי מרידה ב-מצרים) בכדי להכשיר את הקרקע לפלישה ליוון. ההכנות לפלישה לקחו כמה שנים. הרודוטוס מספר כי מיליונים מעמי אסיה השונים השתתפו בפלישה. תיאור זה מוגזם. היסטוריונים סבורים כי הלכה למעשה המספר עמד על כ 200,000 חייל. בכל אופן עצם מינוי של שר הצבא המנוסה מורדוניוס לעמוד בראש הפלישה ועצם השתתפותו האישית במסע המלחמה מלמדים על החשיבות שייחס כסרכסס למהלך הצבאי מול יוון.

בשנת 480 לספירה חצה הצבא הפרסי את מיצר הדרדנלים ב abydos ופלש לחצי האי היווני. המלך הפרסי כה התרשם מצבאו עד שהרודוטוס מספר לנו כי בעת שצפה בצבאו חוצה את הדרדנלים, נתקף הוא בפרץ רגשות ופרץ בבכי. הכוחות שעמדו מול הפולשים הפרסים לא הקיפו את כל חצי האי היווני. כל עיר ועיר בחרה צד על פי שיקולים צרים ומידיים. ארגוס, למשל, בחרה שלא להשתתף במלחמה כי שנאתה לעיר ספרטה הייתה גדולה אף יותר משנאתה לפרס. צפון יוון, מקדוניה ו-תסליה, נכנעה לכסרכסס. ביוון התיכונה, בואטיה חברה לצד הפרסי. האורוקלום של דלפי תמך בפרסים וניבא תבוסה ליוונים. לא בכדי תיאר אפלטון את יוון כולה כ"חבורה של צפרדעים מסביב לביצה". עם זאת, הערים היווניות הצליחו להגיע למידה של אחדות מול האויב המשותף. אתונה ו-ספרטה, שלהם היה הכי הרבה מה להפסיד מהשתלטות פרסית על חצי האי היווני, לקחו את ההנהגה לידיהן וביחד עם בנות בריתם העמידו כוח של 31 ערים מול צבאותיו של כסרכסס.תחילה פנו הכוחות היוונים לפגוש את הפרסים בעמק tempe ליד הר אולימפוס, אולם עד מהרה החליטו כי עדיף יהיה לסגת דרך תסליה ולהמתין לפולשים במעבר תרמפולי. הייתה זאת החלטה טקטית נכונה שנודעה לה השפעה מכרעת על מהלך המאורעות. תרמפולי הייתה מעבר צר כשבמערב סגר עליה צוק ובמזרח הים. מעבר צר זה ימנע מהפרסים לנצל את יתרונם המספרי הגדול בפרשים וחיילים. במשך שלושה ימים הצליחו הכוחות היוונים לבלום את הפרסים המתקדמים בתרמפולי עם אבידות מעטות יחסית עד שעלה בידיהם של הראשונים לאתר נתיב דרך ההרים (כשהם מסתייעים בחקלאי מקומי) ולהופיע בחלק האחורי של הכוחות היוונים.

מעבר תרמפולי

וויכוח פרץ בקרב הצבא היווני, האם יש לסגת או שמא יש להחזיק במעבר תרמפולי. המלך הספרטני, לאונידס, התעקש להישאר עם 300 חיילים, לעכב את הצבא הפרסי ולאפשר לכוחות היוונים לסגת ולהתבצר במעבר הבא. כשהוא נשאר עם 300 חיילים ספרטנים המוכנים לחרף נפשם ולא לעזוב את שדה הקרב (בנוסף לתגבורות של עוד כמה מאות מבני העיר תביי), הצליחו הספרטנים במחיר חייהם לעכב משמעותית את הכוחות הפרסים ולגרום להם אבידות ניכרות. מעשה הגבורה של לאונידס וחייליו מאז ומעולם משמש אות ומופת לפטריוטיות ולנכונות הקרבה למען המולדת. קרב סלאמיסלבסוף הצליחו הפרסים לעבור במעבר תרמפולי כשהדרך לאטיקה ואתונה עומדת פתוחה בפניהם. במקביל התרחשו סדרה של קרבות ימיים שדחקו יותר ויותר את הציים היוונים. יש לציין שעוד קודם נחל הצי של כסרכסס מכה קשה כשסופה השמידה 400 אוניות עם אספקה. למאורע זה נודעה השפעה רבה מאוחר יותר. ביבשה, הכוחות הפרסים הכניעו את תבי וכל בויאוטיה . תורה של אתונה לא איחר להגיע. על פי הצעתו של תמיסטוקלס פונתה העיר אתונה מאזרחים לספינות ורק קומץ מתנדבים נשאר בעיר להגן על האקרופוליס. כסרכסס נכנס לאתונה ושרף אותה כשהוא הורג את הנותרים בה.בינתיים התרכז הצי היווני בסלאמיס על יד קרוניט. או אז פרץ וויכוח בין האדמירלים לגבי ההמשך. האוניות של הפולפונסוס ובראשם אנשי קרוניט דרשו כי הצי ינוע דרומה ויגן על החופים. תמיסטוקלס הטעים כי מוטב יהיה לנהל את הקרב המכריע בסלאמיס – המפרץ הצר יגביל את תנועתם של האוניות הפרסיות. הרוב היו בעד נסיגה עד שהגיעו החדשות המרות שהנסיגה אינה אפשרית. הצי הפרסי הפליג מסביב לסאלמיס וחסם את דרכי המילוט. עם שחר יצאו האוניות היווניות לקרב. הצי מולם היה הטרוגני ופחות מאוחד משלהם (הוא הורכב מאוניות פיניקיות ומאוניות של יוונים איוניים מאסיה הקטנה שההשתתפות בקרב נכפתה עליהם) אולם הוא עלה עליו ביחס של 3 ל 1. בשעות הראשונות לא היה ניתן להבחין במגמה כלשהי מבעד למהומה שנשתררה. אך לאחר מספר שעות נתחוור לכסרכסס שהצי הפרסי נמצא במגמת נסיגה. בימים הללו הלוחמה הימית התנהלה בעיקר על ידי ניגוח של ספינות אחת את השנייה. הייתה זאת טעות טקטית להכניס כוחות גדולים למצר צר. האוניות הפרסיות נאלצו להצטופף יתר על המידה ודחפו אחת את השנייה. האוניות היווניות ניצלו זאת והתנפלו עליהן. אט אט המלך הפרסי נוכח לדעת כיצד רבות מספינותיו מתבקעות על ידי האוניות היווניות שהמלחים בהם היו מיומנים יותר בספנות ולוחמה ימית. לראייה, כשמלחים פרסים נפלו לים, הם טבעו. מלחים יוונים היו מסוגלים לשחות לחוף. קרב פלטיאה לאחר התבוסה בקרב סלאמיס, קצה נפשו של כסרכסס ממלחמות באירופה והוא חזר לפרס. בחצי האי היווני הוא השאיר חלק מכוחותיו בראש שר צבאו. מרדוניוס נסוג מאטיקה ומ-אתונה והתבסס ביוון התיכונה. הכוח שנשאר ברשותו לא היה גדול מספיק להמשיך ולנהל כיבושים. במקום זאת החליט לפעול בטקטיקות דיפלומטיות של הפרד ומשול. הוא הציע לאתונאים ברית עם פרס במטרה לתקוע טריז בינם ובין הספרטנים. אתונה סירבה בתוקף אך משמרדוניוס איים עליה שוב ותושביה נאלצו לפנות את העיר פעם נוספת, נשלחו נציגים אתונאים לספרטה ואיימו שאם לא יגיע סיוע ספרטני, תאלץ אתונה לקבל את הצעת הברית של מרדוניוס. האיום עבד ושנה לאחר הקרב הימי בסלאמיס התרחש עוד קרב נוסף בין הכוחות היוונים לפרסים סמוך לעיר פלטיאה בבואטיה. המחנות היו שקולים זה לזה. כל מחנה מנה כחמישים אלף חייל. היוונים הוכיחו את עליונותם ונחלו ניצחון ברור. מרדוניוס נפל בקרב וצבאו עזב סופית את יוון. בזה תם לתמיד הניסיון הפרסי להשתלט על יוון.

ספרטה – מקורות ספרטה הקדומה מוכרת לנו היטב מן המיתוס המכונן היווני של הומרוס. הלנה היתה מלכת ספרטה שנחטפה מידי על ידי פאריס, נסיך טרויה, מידי מנלאוס מלך ספרטה. מנלאוס בזעמו דרש את החזרתה וכך החלה מלחמת טרויה. אך אין קו ישיר העובר בין ספרטה ההיא של מנלאוס והלנה לבין ספרטה של המאה החמישית לפני הספירה. ספרטה האחרונה נכבשה בפלישה הדורית ששעבדו את עמי הפלופונס. תושביה כעת היוו התיישבות דורית כובשת. אך ספרטנים ראו את עצמם גם כפולשים דורים וגם כמשתייכים על שושלת בית אטריאוס של אגממנון ומנלאוס. הסתירה מתיישבת על פי מיתוס עתיק יומין הטוען שספרטה שייכת לצאצאי הגיבור הרקולס (המכונים הרקלידיים). ההרקלידיים שגורשו מיוון המתינו בגלות ולאחר כמה דורות אספו צבא דורי וחזרו לשלוט ב"ארצם". יש היסטוריונים המפקפקים בפלישה דורית: למשל ג'ון צ'דוויק (ממפענחי כתב ליניאר ב') טוען שהדורים היו בני מעמד נמוך שעשה הפיכה והפך למעמד שולט ובכדי למחוק את הבושה המציא מיתוס של פלישה. (עירד מלכין: עמ' 80,44)

סיכוםהסרט 300 מבליט את גבורתם של הספרטנים. אולם אסור לשכוח את חשיבותם של האתונאים במערכה הכוללת. אילו הם היו נכנעים למלך הפרסי, ספק אם ספרטה ובעלות בריתה היו מצליחות לעמוד לבדן בפרץ. יוון הייתה נכבשת כולה על ידי כסרכסס. הוכח כי ההכרעה התרחשה בים ומדיניותו של תמיסטוקולס בבניית צי אתונאי חזק ערב המלחמה והחלטותיו הטקטיות היו אלו שהכריעו את הכף לטובת יוון. הרודוטוס מדגיש זאת כשהוא טוען ש:"אם יאמר אדם שהאתונאים הושיעו את יוון, לא יחטא את האמת... כשהעדיפו את חרותה של יוון, עודדו את כל הנותר מהעם היווני אשר לא נטה אחר הפרסים; הם הם שהבריחו את המלך [כסרכסס] בעזרת האלים, וגם הנבואות האיומות והמפחידות שהגיעו מדלפוי לא פיתום לעזוב את יוון; ונשארו ועמד להם הכוח לקבל את פני האויב בארץ הזאת".הקרב במעבר תרמפולי והקרב הימי בסלאמיס יכולים להיחשב ללא ספק לאירוע מכונן בהיסטוריה האנושית. בקרבות אלו הוכיח לראשונה המערב כי הוא כוח בר קיימא מול המזרח – כוח שבא לביטוי סופי מאוחר יותר עת אלכסנדר מוקדון הכריע את האימפריה הפרסית בקרב איסוס (333 לפני הספירה) וציין את המעבר הסופי של ההגמוניה מהמזרח למערב, הגמוניה שנשתמרה עד ימינו. ספק גדול אם תרבות המערב (ובכללה הנצרות) הייתה מתפתחת כפי שהתפתחה אילולא יוון, כמקורה הראשי, שומרת הייתה על עצמאותה. מקורות הרודוטוס. היסטוריה. 1998. תרגמו בנימין שימרון, רחל צלניק-אברמוביץ. ‬תל-אביב : פפירוסעירד מלכין, מיהו יווני? אתניות וזהות ביוון העתיקה. ספריית אוניברסיטה משודרת, משרד הביטחון – ההוצאה לאור.

h.g. wells.1930. outline of world history. new york: garden cityא. צ'ריקובר. 1992. יוון. ת"א: צ'ריקובר הוצאה לאורi.m. macgregor. 2000. to make a new thermopylae: hellenism, greek liberation, and the battle of thermopylae. greece & rome 47 (2): 211-230.a. ferrill . 1966. herodotus and the strategy and tactics of the invasion of xerxes. the american historical review 72 (1): 102-115.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת