אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מכתב בנושא ריטלין


(מכתב שנשלח לחברי ועדת החינוך, העוסקים בנושא הריטלין )

חברות וחברי כנסת נכבדים,

אי אפשר לייחס את כשליה המתמשכים של מערכת החינוך בטיפול בסמים, בילדים ונוער חריגים או עם לקויות ובאלימות בבתי הספר, לריטלין. הריטלין אינו הש"ג, אלא סם החיים - תרתי משמע - של 5-10% מהילדים, ודווקא, לרוב, הגאונים והמוכשרים והמבטיחים שבהם.

קראתי בימים האחרונים במידה של תדהמה, את מסע הדמוניזציה הנוראי שמתחולל בימים אלו נגד תרופה, שמזה 70 שנה מחזירה לילדים את חייהם ואת ההזדמנות לעשות משהו בחייהם - ללמוד, להתקדם, להתגבר על חסמים חברתיים הנגזרים מתת ההישגיות המתמשכת המאפיינת ילדים עם הפרעות קשב.

ולא רק ילדים - גם מבוגרים. הגישה הרווחת, שמתג ההפעלה של הפרעת הקשב מורד בגיל 18 ומאותו רגע ההפרעה לא קיימת, הוכח במחקרים עכשוויים כמופרך מיסודו. כבר בתקופת מלחמת העולם השנייה, ציין צ'רצ'יל, על פי המיתוס, שהמלחמה היתה מסתיימת אחרת ללא הריטלין. הסברה היא שצ'רצ'יל, מנהיג גאוני עם הפרעת קשב, השתמש באותן שנים בתרופה. אין לדעת מה בין האגדה למציאות, שכן הריטלין פותח ונוסה אז לראשונה, אולם האגדה אינה מנותקת מהמציאות הכוללת. גם על ליאונרדו דה וינצ'י קיימות עדויות על "דחיינות" כרונית והיפר פוקוס, שלא לדבר על אלברט איינשטיין ואחרים.

הפרעת קשב נגרמת ע"י ליקוי בייצור הדופאמין, שהוא אחד החומרים המקשרים במח. אני מעדיפה להסתייע בשפה ציורית ולא רפואית לתיאור המצב: בהיעדר קישור מספק בין פרודות המחשבה - הופכת זו למקוטעת. הסתברותית, אני עדה בהרבה מקרים לחפיפה (שלא נבדקה מחקרית דיה?), בין אינטליגנציה גבוהה במיוחד לבין הקצרים הנוירולוגיים הללו. לשם כך הומצא הריטלין, שבעזבו את הגוף בתום פרק זמן ההשפעה (4-8 שעות, תלוי בסוג) - לא נותר ממנו זכר.

אני אמא לילד עם הפרעת קשב קלה, שלא לוקח (עדיין) ריטלין משום שבנפח תעבורת המידע הנדרשת בכתה ג', תבונתו, הכוונה הורית נכונה, מסגרת מסודרת וחוגים המלמדים אותו אסטרטגיות ארגון וביצוע, אין לו צורך עדיין בתרופה. בהחלט ייתכן שבהגיעו לחטיבה או לתיכון, הריטלין יהווה עבורו את ההבדל בין הצלחה מסחררת לכישלון מוחץ. אני מכירה ילדים אחרים, שהריטלין פשוט הציל את חייהם ועתידם.

זו לא הפעם הראשונה שאני נתקלת במסע הדמוניזציה הזה נגד הריטלין. בדרך כלל, כשאני מגרדת את פני השטח אני מוצאת שם סימנים ברורים לעמותה אינטרסנטית הקשורה לכת הסיינטולוגיה ולעולם הטיפול האלטרנטיבי, שבחלקיו השרלטניים - מציעמרפא לתסמונת שהיא מצב כימי קבוע, לכל החיים, ולא מהרפואה האלטרנטיבית תבוא ישועתה.

אני לא תמהה, לצערי, על חלקו של ח"כ חמי דורון בקידום מסע ההפחדה הזה. מי שקשר את עצמו לקבוצות אינטרסנטיות בעבר (למשל, בעניין חוק חזקת הגיל הרך, להבדיל), שמתוצאותעשייתן נגזר עוול לקבוצות אוכלוסייה שהוא לא כלול בהן,לא מן הנמנע שימשיך לעשות זאת גם כאן. אני מתפלאת, לעומת זאת, על חלקה של הכנסת כולה במתן לגיטימציה למסע ההפחדה הזה.

קראתי גם את העדות של אותו בחור בן 26 שהופיע בפני הוועדה. עדותו התפרסמה בזמנו באתר "חדשות המחלקה הראשונה" והגבתי עליה שם - הבחור מעיד בדבריו על הפרעה נפשית, שהריטלין אינו גורם לה. ייתכן ויש לבחון את האבחון והטיפול השגויים שקבל, שהביאו להזנחת הבעיה האמיתית ולכן להחמרתה, אולם לא הריטלין הוא המקור לה. "טיקים", ocd ובעיות נוירולוגיות ונפשיות נוספות שהוא העיד עליהן בכתיבתו, הן בעיות שלעיתים נלוות להפרעת הקשב. למיטב מיליוני המילים שקראתי בנושא עד כה - היכן שהטיקים מוגברים והופכים לתסמונות אחרות, הריטלין חשף את התסמונות ולא יצר אותן.

לגבי "הנוער המסניף" - אמרה לי מנהלת בכירה של תיכון מהחשובים בארץ, לא מזמן: "הנוער מסניף כל מה שאפשר לגרוס לאבקה". כנראה שלגבי חלק מהנוער, מעצם נעוריהם – היא צודקת. אני חושבת שיש להגביר את אמצעי הזהירות במתן ריטלין, כדי שלא יהיה נגיש לנוער שלא למטרותיו המקוריות, אולם בעיות אכיפה אינן מצדיקות עוול גורף לנזקקים לתרופה.

אי אפשר לייחס את כשליה המתמשכים של מערכת החינוך בטיפול בסמים, בילדים ונוער חריגים או עם לקויות ובאלימות בבתי הספר, לריטלין. ריטלין אינו הש"ג, אלא סם החיים - תרתי משמע - של 5-10% מהילדים, ודווקא, לרוב, הגאונים והמוכשרים והמבטיחים שבהם.

למה לפספס אותם - בגלל סיינטולוגיה? בגלל תזרים המזומנים של מרפאים אלטרנטיביים? בגלל בעלי עניין? בגלל כשל נקודתי בטיפול בבעיות אלימות וסמים?

לסיפא, אספר שבעקבות אבחונו של בני אבחנתי גם אני כבעלת הפרעת קשב ואני - בניגוד לבני - כן מטופלת בריטלין. כל מה שתרצו לדעת על היתרונות והחסרונות של התרופה, אשמח לספר. התחלתי לקחת אותה בגיל 42, כאשה, שמחוננותה אינה מוטלת בספק, הצלחתה בחייה אינה מוטלת בספק, כושר השיפוט ושיקול הדעת שלה אינם מוטלים בספק. ובכל זאת היא פתחה בפני אופקים חדשים, שהלוואי והיו נפתחים בפני בימי בית הספר. הצלחתי בחיי הצלחה יוצאת דופן, מבלי שאהיה מסוגלת למשל לסיים ולו סמסטר אקדמי אחד. עברתי שלושה בתי ספר תיכוניים ואת הבגרות סיימתי שנים אח"כ.

אני אשמח לראות את הועדה נוגעת לכן בנושאים החשובים באמת:

- אבחון והשמה נכונים

- אבחון לבנות (ראו מחקרה של ד"ר רות אנגל-אלדר בנושא כשל מערכת החינוך באבחון בנות)

- הפיכת היועצות והפסיכולוגיות החינוכיות של בתי הספר לבעלות הבנה בתחום לקויות למידה והפרעות קשב (היום - הן רואות עצמן כמבינות ובפועל - רובן לא מבינות כלום)

- הדרכת מורות ללימוד תלמידים עם הפרעות קשב (שכאם - עלי לבצע בעצמי את ההדרכה, בהעדר ידע או מוטיבציה במערכת החינוך, ולעיתים לממן מכיסי הדרכה ע"י פסיכולוגית חיצונית).

ועוד סעיפים שאשמח לפרט.

כל אלו, אם ייעשו, יקטינו את מספר האבחונים השגויים וימקדו את הטיפול כבר בגילאים הצעירים, באופן שיאפשר צמצום הבעיות בגילאי חטיבה ותיכון.

נכון, יותר אטרקטיבי ומתוקשר לעסוק בוועדה בנושאים שערורייתיים, אולם השערורייה לא קיימת. הריטלין היא תרופה מצוינת, מוכחת, בדוקה. אם כל המערכת תלמד להתייחס לילדים הללו, שהם מהטובים בין ילדיה בעצם, במקצועיות רבה יותר - הדיון יהפוך לאפרורי אך אפקטיבי.

תודה,

חנה בית הלחמי

הכותבת היא עורכת משנה של אתר הדרך למעלהופובליציסטית ב- nfc

מאמר קודם בנושא – ריטלין בגיל 43

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת חנה בית הלחמי