אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ההתנדבות לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה


עם כל השמחהוהריקודים הספונטאניים ברחובות לאחר היוודע התוצאות בליל ההצבעה על "החלטתהחלוקה" ב - 29.11.1947, נראה שבכל זאת כשנזכרים כיום בבריטים, ישנה מידהכלשהי של נוסטלגיה. יחד עם הבריטים הסתלקה לבלי שוב תחושת השייכותלאימפריה שרבע מכדור הארץ נצבע לכבודה אדמדם באטלסים של התקופה. מיןקוסמופוליטיות הכורכת יחדיו אותנו, את המהרג'ה מהודו ואת הקופים בין סלעיגיברלטר.

מילים כמו"קינג ג'ורג'" "בנק אנגלו-פלסטיין" או "הנציב העליון", שמתלווה אליו שםכמו john standish surtees prendergast vereker, 6th viscount gort,וקידומת כמו "לורד" או "פילדמרשל", שעורך מסיבות בגן ארמונו למנהיגימפלגות פועלים יהודים, יחד עם נכבדים ערבים בתרבוש אדום ועוד כמה פקידיםבריטים עם כובעים שאינם נגמרים, שלא לדבר על הגינות שעל כובעי נשותיהם,שבעברית דאז כונו "גבירות". תזמורות חמת חלילים סקוטי עם צלילן הבלתינסבל. כל אלה עזבו לאיים הבריטיים הקרירים והגשומים. שנתיים-שלוש אחר כךהתחלף ההדר האימפריאלי המצוחצח, רווי המסורת, בתקופת הצנע, שהתאפיינהבעקרות בית הטרודות בתרגום תלושים לארוחת צהריים. לאותו קשר בריטי של יהודי ארץ-ישראל ("היישוב") היה גם היבט צבאי, מאובקיותר.ראשית שיתוף הפעולה הצבאי של התנועה הציונית עם בריטניה ב"גדוד נהגיהפרדות" בחזית גליפולי, שהמשכו ב"גדודים העבריים" בחזית א"י במלחמת העולםהראשונה ושנים ספורות אחריה. עם התרבות הסימנים לפרוץ מלחמה באירופה בסוףשנות השלושים, מצד אחד, ועם מסקנות וועדת פיל בדבר הקמת מדינה יהודית עלחלק מא"י, החלו מחשבות אודות הקמת צבא יהודי שיגן על א"י מצד אחד, ושישתלבבמערך הבריטי במזה"ת, שבמקרה של מלחמה אירופית גדולה צפוי שיהיה מבודדבמידת-מה ממולדתו, מצד שני. גישושים החלו ב - 1937 ובתחילת 1938, ומגעיםנמשכו גם אל תוך מלחמת העולם השנייה. הנושא עלה, למשל, גם בוועידת השולחןהעגול בתחילת 1939, שם נדחה הרעיון.

עם הסתמןאפשרות של מלחמה קרובה באירופה, ועוד לפני פרוץ הקרבות, הודיע נשיאההסתדרות הציונית העולמית, חיים ווייצמן, ב - 27.8.1939, לראש-ממשלתבריטניה נוויל צ'מברליין: "היהודים עומדים לימין בריטניה הגדולה ...ויילחמו יד ביד עם המעצמות הדמוקרטיות ... הסוכנות היהודית מוכנה לעשותתכף ומיד סידורים להשתמש בכל הכוח היהודי, באנשים, בכושר טכני ובכל אשרלהם. לסוכנות היהודית היו חילוקי דעות עם הממשלה המנדטורית. אנו רוציםלדחות חילוקי דעות אלה מפני צורך השעה.". הבריטים נלהבו פחות. ב - 2.9.1939 ענה צ'מברליין לווייצמן בנימוסצונן-משהו כי הוא שמח לקבל את ההבטחה שבמכתבו, אך "הן לא תחכה לשמוע ממניבשלב הנוכחי יותר מזה שהבטחותיך החדורות רוח של מסירות ציבורית נתקבלוברצון."לפחות גילו הבריטים עקביות בחוסר ההתלהבות, שכן כבר קודם, מספר ימים לפניפרוץ המלחמה התריע ארצ'יבולד ווייוול, מפקד הכוחות הבריטיים במזה"ת, בפניג'ון גורט, ראש המטה הכללי הקיסרי (עוד תואר שאבד לנו לנצח), כי יש להיזהרמן האופורטוניזם היהודי, המבקש לנצל את מצוקת בריטניה "כדי לקדם... הקמתצבא יהודי בא"י ... במסווה המפוקפק של עזרה למאמץ המלחמתי הבריטי.". עם כל חוסר התלהבותה, הקשיים של בריטניה, רצונה בכוח אדם, בשירותים טכנייםובשירותי עזר, באזור מרוחק מבריטניה שמרבית אוכלוסייתו ברמה טכנולוגיתוהשכלתית נמוכה, איזור שלעיתים הקשר בינו לבריטניה היה קשה, הביאו לגיוסבמספרים גדלים והולכים של יהודים מא"י, ליותר ויותר ענפים של הצבא הבריטי.סייעו לכך הזדהותם החד-משמעית של היהודים עם בעלות הברית, רמתם הטכנולוגיתוההשכלתית שדמתה לזאת של בני אירופה, ורצונם המפורש לקחת חלק במאמץהמלחמתי.

הנהגת"היישוב" עודדה את הגיוס לצבא הבריטי, הן מסיבות מוסריות, כדרך להבעתההשתתפות היהודית כנגד הנאצים ובעלי-בריתם. הן בשל הדיבידנדים המדינייםהצפויים בשל כך ל"יישוב" במקרה שיוכר כצד לוחם, כמובן, במקרה שבסופו שלדבר ינצחו בעלות הברית. הן בשל האפשרות לקיום כוח צבאי יהודי פוטנציאלי,כפי שהיו, במידת מה, "הגדודים העבריים" בסוף מלחמת העולם הראשונה ושניםספורות אחריה. חשיבותו של זה הייתה גדולה במיוחד בעת מה שנראה היה כסכנתכיבוש ישירה של א"י, עד סוף 1942. כן עמדה גם האפשרות לרכוש ניסיון וידעצבאי לקראת המאבקים הצפויים ל"יישוב" וכאשר המגויסים עשויים להוות תשתיתאנושית ומקצועית לקראת אפשרות הקמת צבא ע"י "היישוב" בעתיד. בנוסף, כפי שהתברר בהמשך, היו יתרונות נוספים להיותם של אלפים מבני"היישוב" במדים בריטיים. השירות בצבא הבריטי נוצל גם לשם השגת נשק, תחמושתוציוד אחר. כמו כן, באזורים ששורה בהם אווירה מלחמתית ובתקופת מלחמה, אומעט אחריה, סייע השרות בצבא גם בדרכים אחרות. רכב ומדים צבאיים סייעול"יישוב" בפעולות בהן הייתה דרושה אפשרות גישה, תנועה ומעבר, למשל, להברחתיהודים לא"י. בעיקר נכון הדבר באשר ל"בריגאדה", בתקופה שלאחר סיום המלחמהבאירופה (ר' בהמשך). ברקע המגמה לעידוד הגיוס עמדה כל הזמן התקווה שדריסת רגל לכשתושג, תאפשרחדירה עמוקה יותר ויותר אל שורות הצבא הבריטי, ושיפור במעמד בני "היישוב"בו. תקווה כזאת הניעה גם רבים מבני "היישוב" להתנדב. התקווה התגשמה רקבחלקה. בנוסף להנהגת "היישוב", במשך המלחמה הלכה ונטתה גם גישת הרוויזיוניסטיםלכיוון דומה.

ואכן, זמן קצרלאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה ערכו המוסדות הלאומיים מפקד של כל בני"היישוב" בגילאי 18 - 50 ובו התפקדו 136,043 גברים ונשים, כמעט שליש מכלל"היישוב", וזאת למרות שמרות המוסדות הלאומיים לא הייתה מלאה. 85,781 מתוכםהיו גברים. 36,160 גברים הביעו נכונות להתגייס לצבא הבריטי (עוד 39,540הביעו נכונות להתגייס לשמירה והגנה במסגרת "היישוב"; עוד 11,290 למשימותמשקיות.). המפקד כלל רישום ובדיקה רפואית שטחית. בהמשך למפקד, הקימה הנהגת "היישוב" מרכזי גיוס, הוטלו מכסות של מגויסיםשאותן צריכים לספק חלקים של "היישוב המאורגן" (הנמצא תחת מרות מלאה שלהמוסדות), כמו ההתיישבות העובדת, הקואופרטיבים לתחבורה וכיו"ב. למשל,ה"הגנה" הורתה לחלק מחבריה להתגייס ועד אפריל 1941 כרבע מהמגויסים באומשורותיה. בהמשך, על אף שהגיוס לצבא הבריטי היה התנדבותי, הטילה הנהגת"היישוב" על בניו "צו גיוס" (2.5.1941) שנתחדש מדי פעם. כדי לגבות "צו" זהאף הטילה הנהגת "היישוב" "לחץ קבוצתי", כלכלי ואחר, למנוע "השתמטות". לעידוד שנתנו מוסדות "היישוב" היו כמה יוצאים מן הכלל, כמו בעת ראשיתהגיוס ל"חפרים" (ר' בהמשך). יחד עם הגיוס שאורגן ע"י מוסדות "היישוב", היושהתנדבו באופן פרטי, ולעיתים - כמו במקרה של ההתנדבות ל"חיל החפרים"בתחילת המלחמה - אפילו כנגד רצון המוסדות.בהמשך המגמה לעידוד הגיוס, קיים "היישוב" קשר עם המתנדבים בעת היותם בצבאוארגן תמיכה, נוספת לזאת הממשלתית, למשפחותיהם. תמיכה זאת לא הספיקה,ואכן, היה זה גורם מעכב באשר להתנדבות לצבא הבריטי, בייחוד כאשר השתפרהמצב הכלכלי (והשכר) בא"י. היו גורמים מעכבים נוספים. אמנם בן-גוריון הכריז ב - 12.9.1939, ימים מספרלאחר פרוץ המלחמה, בישיבת מרכז מפא"י בתל-אביב: "עלינו לעזור לצבא כאילולא היה ספר לבן, ועלינו להלחם בספר הלבן כאילו לא הייתה מלחמה.". אך בכל זאת הייתה השפעה שלילית ניכרת על הגיוס ליחסים עם השלטונותהבריטיים, שהיו מתוחים, בייחוד מאז "הספר הלבן" של 1939, ואח"כ, בפברואר1940, עת פורסם גם "חוק הקרקעות". היו גם בזמן המלחמה מספר התנגשויות עםהבריטים, חיפושי נשק, מאסרים, גירושי מעפילים וכיו"ב. המתיחות עם הבריטיםחלחלה גם אל תוך הצבא. היו חיכוכים רבים סביב השימוש בשפה העברית, סביבהרצון של בני "היישוב" בסמל, דגל והמנון משלהם, ובאשר למעמדם של אלה לצדהבריטיים. בנוסף, היחס לחיילים היה מפלה, הן באשר לשיבוץ, כאשר נמנע שיבוצם של בני"היישוב" ביחידות לוחמות, וודאי ביוקרתיות שביניהן, והם הופנו בעיקרליחידות עזר, הן באשר לקידום, הן באשר לתגמול הכספי, שהיה קטן משל חייליםבריטים. גורם חשוב אחר שהגביל את הגיוס לצבא הבריטי היה החלטת מוסדות "היישוב"ולפיה הושארו במכוון אלפי כשירים לגיוס בא"י. היה זה מתוך רצון שלא לכפוףאת כל כוח האדם הכשיר לגיוס של "היישוב" לפיקוד בריטי, שיפעל ע"פ אינטרסיםבריטיים, ושחלקים ניכרים ממנו יכולים להיקלע, ואף להיפגע, בנסיבות בהןל"יישוב" אין שליטה או פתחון פה. ואכן, היה יסוד מוצק לחשש זה, שאף התאמת,כאשר כ - 1,500 מבני ה"יישוב" נפלו בשבי הגרמני בעת נסיגת הבריטים מיוון.כן הושארו אלה כדי שלא להשאיר את "היישוב" ללא הגנה ע"י כוח הכפוףלפיקודו, וכדי לשמור עתודה לנוכח מאבקים צפויים כנגד הערבים והבריטים, כמוגם כדי למנוע את קריסת ה"הגנה" ופגיעה קשה במפעלים אחרים. אחרים, כשיריםלגיוס, נותרו במסגרות הנוטרות (גופים לגליים, משטרתיים-למחצה, בפיקודבריטי) למיניהן. כן היו כאלה שנותרו באצ"ל ובלח"י. הייתה גם רתיעה מגיוס לצבא שביסודו היה צבא זר, עם כל הקשיים החברתיים,הלשוניים, המנטאליים וכיו"ב, הנוספים לעצם הקושי כשלעצמו שבשירות צבאי.בנוסף, ספציפית, המגזר הדתי ב"יישוב" חשש באשר לאפשרות לקיים אורח חייםדתי בצבא הבריטי. אכן, חלק ניכר מגורמים מרתיעים אלה הוסר עם הסרתההתנגדות הבריטית לקיום יחידות יהודיות בצבא. בכל זאת, עם היות הגיוס לצבא הבריטי התנדבותי, עם השארת אלפי יהודיםכשירים לגיוס במסגרות צבאיות של "היישוב", במסגרות הנוטרות, באצ"ל ובלח"י,ועם היחס הבריטי הקריר והמפלה, נראים שיעורי ההתייצבות מרשימים, כ - 7%,בעוד במדינות בהן הונהג גיוס חובה השיעור היה כ - 10%. "היישוב" ניסה לכוון את הגיוס כך שרוב המתגייסים יופנו ליחידות קרקעלוחמות של בני א"י, והנהגתו הציעה שוב ושוב הקמת כוח לוחם יהודי לעזרתבעלות הברית. אלא שהבריטים עכבו כמעט עד סוף המלחמה הקמת יחידה יהודיתארץ-ישראלית לוחמת ("חטיבה יהודית לוחמת" - החי"ל, שכונתה גם "הבריגאדההיהודית"), בתור שכזאת, בצבאם. בשנים הראשונות אף אסרו בכלל גיוס של בני"היישוב" לחיל-הרגלים, כיחידים או כקבוצה. עד אז, התגייסות היהודים הוגבלהע"י הבריטים לתפקידים ביחידות עזר (כולל אלפי נשים) וביחידות נשק מסייע:נהגי משאיות, תפקידים רפואיים, טכניים ותפקידי אחזקה וכיו"ב וגם חבלנים,חיילי הנדסה, תותחני-חוף ונ"מ, מנהלה ותחזוקה בחיל-האוויר, חיילים עורפייםבחיל-הים וכו'.

תחילה, ב -5.9.1939, פנו הבריטים אל הסוכנות בבקשה לכמה עשרות מתנדבים לסוללותהתותחים שהגנו על נמל חיפה. המתנדבים חוילו רק לאחר כשלושה חודשים ועד אזהיו במעמד הדומה לשל עובדים. אח"כ, ב - 18.9.1939 פנו בבקשה דומה לעוד כ -500 בעלי מקצוע לחיל-ההנדסה (engineers), נהגים, חובשים וכיו"ב. כן היהגיוס קטן לצי, גם כן בעיקר לתפקידי עזר. לעומת זאת, הסוכנות התנגדה לגיוסבני "היישוב" ל"חיל-החפרים" (pioneer corps auxiliary military), בשלתפקידם שנתפס כמלאכה גבעונית המבזה את "היישוב". כאשר הבריטים, מעט אחריתחילת המלחמה, עקפו את הסוכנות בעת גיוס החפרים, בכל זאת התגייסו אליומאות מבני "היישוב", ופלוגה אחת הספיקה להגיע לצרפת, ומשם פונתה לבריטניהואח"כ לא"י. הסוכנות הסירה את התנגדותה לגיוס לחיל זה רק בקיץ 1940 עםהתקרבות החזית לאזורנו. עד שלב זה התנדבו כ - 1500 מבני "היישוב". עוד כ - 1600 התנדבו בקיץ 1940ועד סוף אותה שנה כ - 6500, מתוכם 2,620 חפרים, כ - 1,500 ב - raf (חילהאוויר המלכותי), 670 לבאפס (ר' בהמשך), 130 תותחני חוף ונ"מ והיתר (כ -1,500) חיילי הובלה, הנדסה, קשר, רפואה וכיו"ב. עד אפריל 1941 התנדבו8,077. תחילהניסו הבריטים לטשטש את האופי היהודי של יחידות בני א"י, ע"י ניסיון לקייםשוויון מספרי כלשהו או ע"י הקמת יחידות מעורבות של יהודים וערבים. בהמשך,כאשר מספר המתנדבים היהודים עלה בהרבה על אלה של הערבים, נזנח בהדרגהניסיון זה, ואפילו החל תהליך "ייהוד" יחידות מעורבות. מספרם הגדל והולך שלהמגויסים היהודים הביא בסופו של דבר לכך שחלק מתפקידי הפיקוד הנמוך עברלידיהם, להקמתן של יחידות שהן כמעט על טהרת בני "היישוב" ולהפיכת העבריתלשפת הפיקוד באותן יחידות (אוקטובר 1940). באותה עת הוקמו גם פלוגות שלחיילי אבטחה שהועסקו בשמירת שבויים, מחסנים, שדות תעופה וליווי. פלוגותאלה קבלו בתחילה אימון בסיסי בלבד, אך אימונן שופר בהדרגה מאמצע 1942ואילך. הפלוגות הפכו, בסוף 1942 ובתחילת 1943, לשלושה גדודים שהשתייכול"באפס", כפי שנקרא הרגימנט המלכותי של מזרח קנט (buffs. royal east kentregiment). אליהם הועברו בספטמבר ואוקטובר 1942 אלה שנותרו ביחידותהחפרים. עד קיץ 1942 הגיע מס' המגויסים ליותר מ - 10,000, ושנה אח"כ ליותרמ - 20,000. בשנות המלחמה הראשונות שרתו רוב המתנדבים לצבא הבריטי בא"יובסביבותיה. התרחקות המלחמה מא"י מאז סוף 1942, יחד עם החרפת המתיחות עםהבריטים, גרמו גם להרחקת המתנדבים מן הארץ.עם הזמן, חלק מחיילי ה"באפס" וחיילי העזר האחרים קבלו בסופו של דבר אימוןיסודי כחיילי רגלים. בנוסף, בהדרגה, החליפו יותר ויותר יהודים מא"י אתהבריטים בפיקוד על יחידות של בני "היישוב". המפקדים האלה קבלו עקב תפקידםודרגתם השתלמויות בנושאים רחבים יותר. מפקדים יהודים, מצדם, השתדלו בד"כיותר מאחרים להקנות יידע צבאי למתנדבי "היישוב", וגם היו קצינים וחייליםמא"י שהשתדלו לנצל את שירותם להרחבת השכלתם הצבאית עד כמה שניתן. ב - 20.9.1944 פרסמה ממשלת בריטניה הודעה על הקמת בריגאדה המבוססת עלגדודי ה"באפס" היהודיים, שלהשלמתה יועדו יחידות עזר קיימות של בני א"י.מפקדה היה הבריגאדיר לוי (ארנסט פרנק) בנימין, קצין יהודי - בריטי.התגייסו אליה גם כ - 400 יהודים מחוץ לא"י. ב - 5.11.1944 הגיעה הבריגאדהלאיטליה, עד פברואר 1945 עסקה באימונים. ממרץ 1945 הבריגאדה לחמה בצפוןאיטליה, ויצאה מקו הלחימה ב - 14.4.1945. מכאן ואילך, נוכחותו של צבאיהודי על אדמת אירופה, תחילה באיטליה ואח"כ בבלגיה ובהולנד, שמשה כאבןשואבת ליהודים פליטי המלחמה. חיילי הבריגאדה סייעו רבות כשירות אספקה,תעבורה וקשר, הן לצורך התחלת שיקומם, הן לצורך הנחת יסודות ארגון"הבריחה". הבריגאדה פורקה בקיץ 1946.

לבריגאדה,כיחידה הלוחמת הגדולה היחידה של "היישוב" במלחמת העולם השנייה היה ערך רבמעל ומעבר להתנסותה הקרבית המצומצמת-יחסית. כפי שכתב על כך שלמה שמיר(רבינוביץ), קצין בבריגאדה, ולימים בצה"ל, לביטאון "מערכות":

"בבריגאדההוכיחו היהודים לראשונה כי הם מתפקדים היטב כחיילים; נוצר לראשונה אימוןביכולתה של "המכונה הצבאית"; הייתה התנסות בשיתוף פעולה עם כוחות שוניםכגון ארטילריה וטנקים; נלמדו הרגלים של "חיי שירות והנהלתם", כלומר שגרהשל צבא סדיר המרוחק מהבית; הכרות עם פעולה בהיקפים גדולים ועם תכנון ארוךטווח; נרכש ניסיון בעבודה עם מנהלה מאורגנת היטב, המבוססת על חלוקתתפקידים ברורה, קביעת אחריות לביצוע, ויצירת נוהל שגרה. בבריגאדה ובצבאהבריטי אף למדו הקצינים היהודיים להכיר בחשיבות הקשר התקין בין צינורותהפיקוד; בצורך להשקיע אמצעים זמן ומאמץ באימונים חוזרים ונשנים; בפיתוחשיטות הדרכה מתקדמות, ובצורך המתמיד להחזיק רמה מקצועית גבוהה."

במהלך המלחמההצליחו יהודים מא"י, כבודדים, לשרת גם כטייסים (מ - 1943 ואילך), חייליקומנדו, מלחים ועוד, למרות שמוסדות "היישוב" לא עודדו בד"כ התגייסותכיחידים. בסופו של דבר, לא רכשו רוב המשרתים בצבא הבריטי ניסיון קרבי פעילושירותם של רוב בני "היישוב", מחוץ ל"בריגאדה", ע"פ עדויות רבות, היהמשעמם למדי... בסיכומו של דבר, במלחמת העולם השנייה רכשו כ - 35,000 מבני"היישוב" ניסיון במסגרות צבאיות סדירות. כמעט כולם, כ - 30,000, מהן כ -4,000 נשים, רכשו אותו בצבא הבריטי.

שילובםותרומתם של יוצאי הצבא הבריטי במערכת הביטחון של "היישוב".

לאחר שחרורם,למעט יוצאים מן הכלל, ארגון ה"הגנה" לא נטה לשלב את יוצאי הצבא הבריטיבשלד הפיקודי שלו, ואפילו בקרב החברים מן השורה, כך שניסיונם לא הוטמעכמעט בארגון עד לפרוץ הקרבות. הסיבה לכך הייתה, מצד אחד, מתחים וחיכוכים.למשל, אנשי "הגנה" שחששו, אולי באופן טבעי, מדחיקת מקומם או מעמדם ע"ייוצאי הצבא הבריטי. היו גם הבדלי מנטאליות והשקפה. למשל, אנשי "הגנה" טענוכלפי יוצאי הצבא הבריטי ש"הם לא מבינים את התנאים כאן [בא"י].". גם שמרנותוחשש מחידושים תפסו מקום כלשהוא בקרב אנשי "הגנה" וותיקים. מקור אחדלהבדלי ההשקפה היו אנשי ה"הגנה" שהיו עדים לפעולות הצבא הבריטי בזמן המרדהערבי בשנים 1936 - 1939, הכירו את קשיי ההסתגלות של אותו צבא ואתמגבלותיו.לכך נוספו חשש שבשכר המקצועיות שעשויים להביא איתם יוצאי הצבא הבריטי,ייצא הפסד אובדן היוזמה, יכולת האלתור והתושייה. היה חשש שהקפדה על משמעתחיצונית, "קיפול שמיכות", מסדרים וצחצוח יפגע באווירה שבה היה מקום נרחבלהסברה, חברות ורצון טוב. גורם חיובי יותר היה הרצון לאפשרלמתנדבים ששהו שנים ארוכות במדי הצבא הבריטי לבנות את חייהם בלא מחויבויותנוספות.בכל זאת, הם החלו להשתלב בהדרגה בארגון לקראת סוף 1947, כאשר נסתמנה יותרויותר האפשרות של מלחמה כוללת. תרמה לכך תפיסתו של בן-גוריון ולפיה צפויהל"יישוב" מלחמה כנגד צבאות סדירים וארגון מיליציוני כמו ה"הגנה" אינומספיק לצורך מלחמה כזאת. לצורך כך צריך "היישוב" להקים צבא סדיר, מקצועיוממושמע אשר יוכל לעמוד במלחמה הקשה שנכונה לו ולזאת נזקק הוא לניסיונםהמקצועי, הארגוני והמבצעי של הקצינים משוחררי הצבא הבריטי. בלעדיהם, כךהאמין, לא יוכל לערוך את השינויים המתחייבים מהפיכתה של ה"הגנה" לצבאסדיר. נוספה לזה אמונתו בצורך בצבא ממלכתי א-פוליטי, ולצורך זה התאימהמורשת הצבא הבריטי יותר מזאת של המחתרות. למרות גישתו של בן-גוריון, גםלאחר פרוץ הקרבות לא הייתה נוכחותם בתפקידים בכירים מרשימה, ושיעורם ביןהמפקדים היה פחות משליש.

למרות שלהוציאבעלי תפקידים רפואיים, אף אחד מבני "היישוב" לא הגיע מעבר לדרגת מייג'ור(סרן או רב-סרן) בכל זאת, הקנה השירות בצבא הבריטי הכשרה צבאית ומקצועיתלעשרות אלפים מבני "היישוב", שחלקם הגדול ככל הנראה לא יכולים היו לקבלאותה בדרך אחרת, הן בתחומים שרק צבא סדיר יכול היה להכשירם בהם, כמומיקוש, ביצורים, תותחנות וכיו"ב, הן כיוון שחלק מן המתנדבים לא היו חבריה"הגנה" או ארגון צבאי אחר של "היישוב". בנוסף, למדו בני "היישוב", גם אלהשקיבלו אימון צבאי מצומצם, אודות עקרונות הפעלה של צבא סדיר: ארגון,משמעת, חיי שגרה, נהלים, אספקה, תובלה, שירות רפואי וכיו"ב. במצטבר, קבלוהמתנדבים ידע המקיף כמעט את כל מרכיבי המערכת הצבאית, וכתוצאה מהשתתפותבריטניה במלחמה - יידע עדכני שעמד בהצלחה במבחן מעשי. ידע וניסיון אלהתרמו תרומה מכרעת במלחמת העצמאות.

ביבליוגרפיה

גלבר,יואב. תולדות ההתנדבות. כרך ראשון. ההתנדבות ומקומה במדיניות הציוניתוהיישובית, 1939 - 1942. הוצאת יד יצחק בן צבי. ירושלים. תשל"ט (1978 -1979). גלבר, יואב. תולדות ההתנדבות. כרך שני. המאבק לצבא עברי. הוצאת יד יצחק בןצבי. ירושלים. תשמ"א (1980 - 1981). גלבר, יואב. ההתנדבות לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. מרכז ההסברה/שירות הפרסומים. ירושלים. 1984.גלבר, יואב. גרעין לצבא עברי סדיר. הוצאת יד יצחק בן צבי. ירושלים. 1986.כרמי, ישראל. בדרך לוחמים. הוצאת מערכות. תל-אביב. 1960נאור, מרדכי. לסקוב: לוחם, אדם, חבר. משרד הביטחון. 1988.ספר תולדות ה"הגנה". עורך ראשי: בן-ציון דינור. עורכים: שאול אביגור, יצחקבן-צבי, אלעזר גלילי ועוד. משרד הביטחון. 1973.רונן, אביהו. ארבע מסורות מנהיגות בצה"ל. מתוך: על המנהיגות (בעריכת אביהורונן ומיכה פופר) הוצאת משרד הביטחון, 1989, ע' 95 - 130.שביט, יוסף. מתנדבים בכחול. משרד הביטחון. 1995.שלם, מוטי. צבא מחפש משמעות. משרד הביטחון. 2004.tal, david. 2004. between intuition and professionalism: israelimilitary leadership during the 1948 palestine war. the journal ofmilitary history. 68. 885 - 909.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בני גשור