אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

תור כנען / המבחן של וַלְתֶּר


התמונה של רמי נוידרפר

האם היה אלוף נאצי בצה"ל? המבחן של וַלְתֶּר

זהירות, במאמר זה מופיעים פרטי עלילה

קשים הם חייו של סופר עברי בימים טרופים אלה. מספר הסופרים גדול, מספר הקוראים הולך ופוחת, וסיכוייו של סופר מתחיל בספר הביכורים שלו לחדור לתודעת הציבור ולזכות לתפוצה רחבה ולאהדת הקוראים, באם ספרו לא נבחר בידי ההוצאה לעמוד במרכזו של מסע יחסי ציבור מתוקשר מלווה בקולו האבהי של אלכס אנסקי, קלושים ביותר.לכן אני מרגיש שאני עושה צדק לספרו הראשון של תור כנען (שם בדוי) "המבחן של ולתר"[1] (שם בדוי), המוקדש לזכרו של האלוף מיכאל דגון (שם בדוי), בהמליצי עליו מעל בימה זו, אף על פי ולמרות כל מה שאספר לכם בכתבה זו.המחברשאלה ראשונה שננסה לדון בה היא, מיהו המחבר?"תור כנען" כך מכנה עצמו הסופר שזה לו (אולי) ספרו הראשון. והתעלומה הראשונה, אותה נתבקשתי לפתור הינה מיהו המחבר. תור כנען הינו פסיאודונים של הסופר החפץ כפי שאומרת הקלישאה במקומותינו, "להישאר בעילום שם".אין זה מקרה ראשון כמובן, שבו משתמש סופר בפסיאודונים ולא בשמו האמיתי, ולאורך ההיסטוריה , רבות היו הסיבות לכך. היו סופרים שהתביישו ביצירותיהם, שכן כתבו, למשל, יצירות פורנוגראפיות או ספרי מתח קלוקלים, כדי להתפרנס, היה פרופסור ידוע למתמטיקה, שהתפרסם דווקא באגדת הילדים המופלאה שכתב, הו כאלה שרצו להימלט מאימת צנזורה או משטר רודני. אצלנו היו היה מנדלי מוכר ספרים ו-אחד העם ו-שלום עליכם ו-ש"י עגנון.בתקופה המודרנית התפרסמו שני מקרים מיוחדים במינם הסופררומן גארי אשר כתב במשך שנים לאחר שהתפרסם בשמו האמיתי רומנים תחת השם אמיל אז'אר, מתוך כוונה שאלו יישפטו כיצירתו של אדם מן השורה ולא כיצירות של סופר שכבר זכה לפרסום ולתהילה. ספרי "אז'אר" זכו להצלחה גדולה כספרי "גארי". מקרה מוזר אחר היה המשורר הפורטוגזי הנודעפרננדו פסואה, האיש שיצר לעצמו הטרונימים – מעין ריבוי אישיות ספרותית, דמויות שהמציא ושכל אחת מהן כתבה שירים בשמה היא.מיהו איפה תור כנען? אתר מגויס, שנראה לי כניסיון מגושם של ההוצאה או הסופר לפרסם את עצמו אומר לנו כך "בשבועות האחרונים יש שאלה שמעסיקה אנשים רבים בכל רחבי המדינה (המעט שעוד קוראים ספרים...) והיא מי כתב את הספר "המבחן של ולתר". על ספר המתח הזה שמתואר כרומן דווקא חתום השם הבדוי "תור כנען". אך מהתיאורים המפורטים של מערכת הביטחון והמערכות הפוליטית במדינה ברור כי מאחורי השם הזה עומדת אישיות כלשהי הבקיאה מאד באותו עולם.."בשיחה עם עורך הוצאת "גוונים" מסר לי העורך, תומר קרמן, בסודי סודות, כי הסופר "מנוע" מפרסום שמו, עקב "תפקידו". אני משאיר אפוא לקוראינו המסורים לנסות ולנחש מיהו "תור כנען" והרמזים לפניכם:- המחבר בקי בהיסטוריה של ארץ ישראל ומדינת ישראל, לפחות בשישים השנה האחרונות.- המחבר בקי, או לפחות משים עצמו בקי, במתרחש בחדרי חדרים של ממשלת ישראל, צה"ל, ושאר "זרועות הביטחון" ובאופן בו "מתנהלים הדברים" בחדרי חדרים.לעניות דעתי , ועד שלא יוכח אחרת, אלמוניות המחבר אינה אלא גימיק שנועד לגרות את סקרנותו של הקורא ולהגביר את תפוצת הספר. אם מאמר זה יעזור לגימיק הזה לתפוס תאוצה, זכיתי...ועכשיו מוזמן הקורא החושש מחשיפת פרטי עלילה, להניח את הדף מידו ולעבור לעסוק בעיסוקים אחרים. לממשיכים, אני מבטיח, שלא אגלה הכל.העלילהעלילת הספר נפתחת בשתי שיחות חשאיות, המניעות שתי עלילות מקבילות. האם יפגשו?פוליטיקאי חנוט בחליפה (מן הסתם ראש ממשלת ישראל) מורה לאורחו, (מן הסתם ראש השב"כ) לחסל באופן דיסקרטי פקיד בכיר משום שזה מרגל לטובת מדינה ידידותית לישראל. יום לאחר מכן מלאים העיתונים בכותרות על התאבדותו לכאורה של מנכ"ל משרד הביטחון שקפץ אל מותו מחלון משרדו בקומה השביעית.במקביל פונה ארינק'ה, הלא הוא אלוף משנה אוריאל צבעוני, דמות אגדית בקהיליית המודיעין של ישראל, לחברו עודד, עורך דין תל-אביבי מצליח, שיחקור עבורו פרשייה נעלמה מן העבר. בחולות ליד רמלה נמצאו שני שלדים מתפוררים, ועימם מכשיר קשר חלוד. מישהו , כך נראה, טרח להסוות ולסלק כל סימן מזהה לזהותן של הגופות. האם יש קשר בין שתי הפרשיות? עודד נכנס לעובי הקורה, והעובדות המרתקות צצות בזו אחר זו.מכשיר הקשר, כך מתגלה חיש מהר, היה מדגם mark iii a מהסוג של מכשיר אלחוט זעיר במזוודה אותו נסעו עמם סוכני הביון הבריטי ה soe – special operations executive שהוצנחו ברחבי אירופה הכבושה בזמן מלחמת העולם השנייה. מה עושה מכשיר קשר חשאי בפלשתינה המנדטורית?

העלילה מזנקת עשרות שנים לאחור – פברואר 1944, איש צעיר, דובר גרמנית בלבד, נכנס לבית ממכר עתיקות ברחוב בן יהודה שטראסה בתל אביב, מעוזם של היקים. הצעיר מתגלה כאדם משכיל ביותר, בקי בהיסטוריה ובארכיאולוגיה. לדבריו הוא הגיע זה עתה לארץ ישראל , מאירופה הכבושה, כעולה בלתי לגאלי, שמו, מיכאל שניידר.בינתיים מגיעים הפרטים על מכשיר הקשר האבוד לבריטניה, שם מגלה היסטוריון בריטי הפועל לבקשת ישראל, במסמכים מתפוררים, את מקורו של מכשיר הקשר שנמצא ליד הגופות. היה זה מכיר אלחוט שנתפס על ידי הנאצים בעת שלכדו את אחיו, שנעלם בצרפת ב1944, בשליחות חשאית של הוד מלכותו.הדיווח נשלח לארץ, ועודד מגיע למסקנה, בעזרת מומחים כי יתכן והיון אלה סוכנים של הביון הגרמני, שהשתמשו בציוד קשר בריטי כדי להסוות את פעילותם החשאית בארץ ישראל. האומנם?העלילה חוזרת לשרידי ספרטה, ראשית 1944. הגרף קארל ריטר קונסטנטין פון מולנדורף-פלסבאך (שם בדוי, אך דמות מתקבלת על הדעת) מגיע כדי להיפגש עם ידידו ואי שסודו, האוברסט (קולונל) שטולצנברג. השניים הם אנשי הabwehr המודיעין הצבאי הגרמני, שרבים מראשיו, וראש וראשון להם מייסדו ומפקדו האגדי האדמירל וילהלם קנאריס, היו ממתנגדי המשטר הנאצי.

קנאריס, זאת יודע המחבר, אף הגדיל לעשות, ושיתף פעולה עם המודיעין הבריטי לכל אורך מלחמת העולם השנייה. הוא מסר מידע על פשעי מלחמה של הנאצים, והציל מאות יהודים. סופו שהודח, סמכויותיו הועברו לאס.אס ומספר שבועות לפני סוף מלחמת העולם, הוצא להורג באכזריות.ובכן שליחיו של קנאריס, הגרף קארל ריטר קונסטנטין פון מולנדורף-פלסבאך (אני פשוט נהנה לחזור על השם הארוך) מציע לשטולצנברג להגן על עצמו מפני האשמות של האס. אס על ידי ביצוע מבצע "אמיץ ונאצי" - לשלוח חוליית סוכנים לפלשתינה, שתחבור לערביי ארץ ישראל הפרו-נאצים. מולנדורף ממציא לעמיתו דו"ח כוזב על אנשי קשר בארץ ישראל, ומציע לשלוח למשימה את המיור דנהגן – נאצי מסור ופושע מלחמה שהיה מעורב בהשמדת יהודים.החוליה המוזרה שנשלחה לארץ ישראל הייתה מורכבת משלושה טיפוסים, כל כך שונים זה מזה שהדבר היחידי שקישר ביניהם היה רצונו של שטולצנברג להיפטר מהם: דנהגן הנאצי, ד"ר מאורר – מזרחן ידוע, דובר ערבית שהה מעורב בקשר נגד היטלר, וטכנאי אלחוט בשם קראוס, קומוניסט שחשש מנוכחותו. השלושה מוצנחים בפלשתינה. עשרות שנים אחר כך, מתגלות שתי גופות.כאן מתחלה התעלומה המרכזית של הספר לקרום עור וגידים לנגד עינינו:מי היה מיכאל שניידר? האם יתכן, שמיכאל שניידר, שהופיע לראשונה בתחילת 1944 והציג עצמו כפליט בלתי ליגלי, לא היה אלא אחד מחברי החוליה? סימנים מצביעים על כך כי מיכאל שניידר לא היה אלא אותו פושע מלחמה. דנהגן היה יודע ביכולתו להתחזות, ליהודי, ביידיש שדבר, ובידע העצום שלו בהיסטוריה ו-ארכיאולוגיה יוונית, תכונות שנתגלו גם בשניידר.מיכאל שניידר לומד עברית, ומתערה מהר בארץ ישראל. הוא חובר לאנשי ההגנה, ביניהם אנשי הש"י ותורם תרומה מכרעת לפעולות המודיעין של ההגנה בימי טרום המדינה. לאחריה הוא הופך לאחד ממייסדי קהיליית המודיעין הצה"לית, עולה בסלם הדרגות ושמו בישראל – מיכאל דגון (לשניידר יש אובססיה לחקר הפלשתים – שדגון היה האל שלהם, האם היה זה משום שהפלשתים, הגיעו כמוהו, כאורחים לא קרואים ממערב?)העלילה מתפתחת בכמה קווים מקבילים. מחקרו של עודד בהווה, ומאורעות העבר. אנו למדים על ארכיאולוגים מפורסמים, על פעולות הריגול הנגדי הבריטי בזמן מלחמת השחרור, ועל פעולות ריגול נועזות בעורף האויב.לימים מתמנה וועדת חקירה לחקור את החשד לפיו הזמין ראש הממשלה את רציחתו של מנכ"ל משרד הביטחון מתוך מניעים אפלים. (איזה רעיון אבסורדי רוקח לנו המחבר – ביצוע עברה פלילית חמורה על ידי ראש ממשלת ישראל? ומה יכתוב מחר? נשיא מדינת ישראל חשוד באונס? אני מוצא את הרעיונות הללו אבסורדיים ומקוממים!!!)

הקורא מתפתה להרהר – מיהו מיכאל דגון? האם דגון הוא דנהגן? האם דגון נאמן לרצו או שמא הוא בוגד? משתף פעולה עם הבריטים? עם האויב המצרי? האם ביקש ארינק'ה את כל המידע הזה כדי לסחוט את ראש וועדת החקירה?מיהו מיכאל דגון? מיהו מיכאל שניידר? מי היו שני השלדים? מה עלה בגורלו של השלישי? על כל זאת מנסה הספר, בהצלחה מרובה לטעמי, להשיב.האם מבוסס הסיפור על אירועים אמיתיים? האם זהו רומן מפתח? הכריכה האחורית, ומפר רמזים מגושמים המחלחלים מכיוונו של המחבר החפץ-להישאר-בעילום-שם, רומזים כי כך הוא הדבר. אם לא היה כך, איך היה הספר מוקדש לדמות שלא הייתה ולא נבראה?ניסיתי לעשות תחקיר קטן, לא רציני במיוחד ומסתמך רק על מקורות גלויים. לא מצאתי שום אלוף בצה"ל שהגיע ארצה בנסיבות חשודות ב1944, ולכן הגעתי למסקנה שהסיפור הינו בדיה מתחילתה ועד סופה.סודו של ספר מתח טוב, מהזן ההיסטורי, שהוא אמין בד בבד עם כך שהעלילה מרתקת ובלתי צפויה.כשקראתי, לדוגמה, את "צופן דה וינצ'י" המהולל, חשתי עלבון לאינטליגנציה עקב אוסף הבדיות שרקח לנו דן בראון שמאז ועד היום צוחק בכל הדרך אל הבנק. הספר המרתק שלפנינו לא נופל בפחים היקושים לספרי מתח היסטוריים, מכיוון שמצד אחד אינו מתיימר להציג היסטוריה שאמנם קרתה, מצד שני הוא אמין מבחינת הרקע ההיסטורי, והוא מראה על ידע רב ומעמיק למדי, או לפחות עבודת תחקיר יסודית של המחבר הנעלם.אהבתי.*לא

[1] הוצאת גוונים, 2006, 256 עמודים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר