אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הדיקטטורים - גרמניה של היטלר, רוסיה של סטלין / ריצרד אוברי


התמונה של דן לחמן

שתי דמויות פוליטיות,שלטוניות, האפילו כל אחת בדרכה על החיים בתחילת המאה העשרים. היטלר ו-סטלין. מסיבות היסטוריות שמם נכרך יחד לעולם. ובעיני רבים הם נחשבים לתאומי השטן. המאה העשרים הכירה כמה וכמה משטרים דיקטטוריים. מוסוליני ו-פרנקו שהשפעתם לא חרגה כמעט מתחום ארצם. גם אם מוסוליני ניסה לאיים על אפריקה הוא נחשב ללא רציני ואפשר היה לפטור אותו במשפט "לפחות הוא גרם לרכבות באיטליה לצאת בזמן" אחר כך התחבר לדמות החשובה שגם האפילה עליו, היטלר. מותו של מוסוליני לא שינה ולא חרג מכל אירוע אחר. זהותו של חואן פרון, כרודן טוטליטארי הגם שהיה בתקופה מאוחרת יותר, טושטשה הן בשל המרחק ממרכז העניינים והן בשל חיבת העם לאשתו שעזרה בטשטוש הטוטליטאריות, מה גם שההשפעה של הזוג הייתה בעיקר פנימית ארגנטינית. היטלר הפך לסמל הרוע האנושי. אך בתחילת דרכו השפעתו על חיי העולם הייתה מועטה יותר. הנאציזם, גם אם היו לו מעריצים בארצות אחרות לא סחף המונים.סטלין לעומת זאת היה דבר אחר לחלוטין והשבר שגרם היה גדול יותר, לא רק לארצו אלא לאנשים רבים כל כך במערב. סטלין היה לזמן מה התגלמות האפשרות הנפלאה החדשה. המיישם והמייצג של תאוריית חיים פילוסופית חדשה שהפיכה תקוות גדולות לחיים חדשים . נכון שלא הוא הגה את הקומוניזם, אך אין ספק שהוא הפך להיות המסמל שלה לאורך שנים ארוכות.

בילדותי עוד היו מגיעים לארץ סרטים רוסיים. בכל סרט ילדים שראינו דוד סטלין הטוב היה מגיע באיזה שלב בעלילה לוקח על זרועותיו את הילד הסובל, או הרע וידענו שחיי הילד ישתנו. הוא ייהפך לילד טוב, או שדוד סטלין יגרום לו להפסיק לסבול. האמנו שזה באמת סטלין על הבד, כי לא הבנו שזה שחקן. וכולנו רצינו דוד כזה. סבא כזה. שלא להגיד אבא. ואם זה לא היה סרט ילדים, הוא ליטף איכרים, פועלי חרושת ומבטיח לכולם עתיד וחיים נפלאים, והאמנו שהוא יצליח לקיים את ההבטחה. כמובן שהסרט החשוב מכולם הגיע אחרי המלחמה, "נפילת ברלין" האפוס הגדול של הקולנוע הרוסי ושם סטלין ניצח את היטלר במלחמה. זה היה מיד אחרי המלחמה. השנאה להיטלר רחשה בכל עוזה. אך זה היה לנו הילדים. למבוגרים סטלין היה משהו הרבה יותר עמוק כמובן. את בעיית המשטר הדיקטטורי הם הסבירו לעצמם ככורח המציאות. מה באמת קרה ברוסיה לא ידעו. הסתלקותו של סטלין הביאה לשברון לב אמיתי ונורא של אנשים רבים במערב.שני הסמלים הללו היטלר וסטלין הפכו להיות סימני שאלה רבים וגדולים והמשיכו ללוות את המחשבה האנושית שנים אחרי שנעלמו מעל במת ההיסטוריה באופן אישי.

כעת תורגם ספרו המונומנטאלי של ריצ'רד אוברי "הדיקטטורים" העוסק בשתי הדמויות הללו. אוברי שהוא היסטוריון חשוב איננו חוזר לספר את הביוגרפיות של שניהם. הוא בא לבדוק את דרך עלייתם לשלטון. איך ומדוע בני עמם קיבלו אותם. איך הצליחו להקים את משטרם האפל, אך השונה זה מזה.האם אפשר להשוות את שתי הדיקטטורות הללו, האם צריך להשוותן, זו אחת משאלות המוצא של אוברי, ומסביב לשאלה זו נסוב חלק מהספר.ההשוואה הזו נעשית כי במשך שנים שררה התפיסה שהסבירה את שני הדיקטטורים הללו כפסיכופטים ששלטו באמצעות הפחד. היטלר הוא המפלצת המוחלטת לגבי סטלין היו קצת יותר סלחניים בתחילה מכיוון שראו בו את ממשיכה את מהפכת 1917 והצורך להשליט את תוצאותיה. ובכל זאת, התנגשות החזיתית של הדיקטטורות הללו אחראיות למותם של מיליוני בני ארצם , שלא לדבר על עמים אחרים. בימינו, בעקבות התמוטטות השלטון הקומוניסטי והאפשרות למחקר עמוק יותר בתהליכים בשתי המדינות הללו מתחילים לחקור ולהבין את השוני בין שתי הדיקטטורות. לראות בהן צורות משטר שונות זו מזו באופן משמעותי, אם כי החזות החיצונית שלהן חולקת את אותו תואר.מחקרים שנעשו בעבר התחרו בניסיון לקבוע מי מהשניים היה רע יותר. סטלין הפסיכופט, שעל זה אין חילוקי דעות, או היטלר נציג הפתולוגיה של הרוע. ההשוואה ביניהם טשטשה את ההבדלים. את המהות. היום אין יותר צורך לקבוע מי היה רצחני יותר או מופרע יותר אלא לנסות להבין את התהליכים ההיסטוריים ואת הלכי הרוח השונים שהביאו

שני השליטים ייצגו בצורה קיצונית את רעיון של "אישיות על" של ניטשה. שניהם הציגו דמיון באופיו של השלטון שהקימו שהיה מבוסס על שרותי בטחון, מחנות ריכוז ושליטה על תרבות המדינה. שתי המערכות היו מודעות זו לזו והעתיקו ידע אחת מהשנייה. בסופו של דבר הדיקטטורה של היטלר חוללה מלחמת השמדה נגד הדיקטטורה של סטלין. אך בכל זאת היה רגע בו שני אלו שיתפו פעולה ומייחסים לסטלין את האמירה "יחד עם הגרמנים היינו בלתי מנוצחים" למרות ששני האנשים הללו נחשבו לעילגים בדרך מחשבתם, על ספרו של היטלר אמרו שהוא לא ניתן לקריאה מרוב בלבול ושעמום וסטלין, גמד אינטלקטואלי, לא הוסיף דבר למשנה המרכסיסטית הממשית, למרות שכתב לא מעט. אך לדבריהם ולדרך מחשבתם הייתה השפעה עצומה על הפוליטיקה, פילוסופיה,מנהיגות, חוק, טבע, תרבות, מדע, מבנים חברתיים, אסטרטגיה צבאית, טכנולוגיה וכל מה שתפתח בארצם.הדיקטטורות הללו לא היו מקריות ולא נולדו יש מאין או בפתאומיות. המכנה המשותף לשתיהן הייה מלחמת העולם הראשונה. שני אלו לא היו עולים להנהגת המדינה שלהם אילולא טראומת המלחמה. סטלין היה יציר מהפכת 1917, הלאומיות של היטלר עלתה בגלל החולי המוסרי של גרמניה המובסת. כישלון שתי המדינות במלחמה ההיא פילס את הדרך לשינוי פוליטי. רוסיה עברה מצורת שלטון צארית לרפובליקה קומוניסטית תוך תשעה חודשים. גרמניה הפכה מאימפריה לרפובליקה פרלמנטארית תוך שבוע. תמורות שעוררו אלימות פוליטית ומשבר כלכלי. שתי המדינות סבלו מהיפר אינפלציה, תהליך שגרם להרס הבורגנות ברוסיה ושירת את המהפכה. בגרמניה התרוששו כל החוסכים הקטנים והפכו להיות מרירים תופעה שעזרה להעלות מאוחר יותר את הלאומנות.שתי המדינות היו מוקצות מחמת מיאוס. האחת בגלל עליית הקומוניזם המפחידה, השנייה בגלל שהואשמה בפריצת המלחמה. אלא שהיו הבדלים פנימיים עמוקים בין שתי המדינות. רוסיה הייתה נחשלת ברובה, רוב אזרחיה כפריים בצורות שונות. גרמניה הייתה תרבותית ומפותחת. אך אסור להגזים בהבדלים. לרוסיה הייתה בירוקרטיה מפותחת, תרבות גבוהה, תעשיה צומחת ומגזר מדעי קטן אך יעיל. שתיהן לא היו מדינות פרלמנטאריות של ממש. הבדלי הסמכויות של בתי המלוכה היה קטן. המפלגות הפוליטיות לא היו בעלות אחריות ממשית למתרחש.אסור להתעלם מהבדלי יסוד בין שתי הישויות הללו. לסטלין הייתה מחויבות פורמאלית לכונן את האוטופיה הפילוסופית הקומוניסטית, ובזה מצאו מיליוני תומכים מחוץ לברית המועצות.היטלר שנא את המרקסיזם. הוא רצה להקים סדר חדש המושתת על מדרג גזעי ועליונות תרבותית גרמנית. הקומוניזם נועד להיות מכשיר לקדמה אנושית, למרות שהיום רואים את כישלונו, ואילו הנאציזם היה מכשיר של קדמה לעם אחד בלבד.באביב 1924 הביאה אלמנתו של לנין את צוואתו לוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית. לנין הכתיב אותה עוד ב1922 והורה להביא את המכתב לקונגרס המפלגתי ב1923. רעייתו חיכתה שנה, עד לאחר מותו. במכתב מזהיר לנין את המפלגה מפני מסירת השלטון לסטלין. שנה קודם אפשר היה לעשות זאת אולי.באותו אביב בגרמניה התקיים משפט בכיתת בית ספר. היטלר המתין לגזר דינו על שעמד בראש מהפכה נגד ממשלת בוואריה בנובמבר 1923. מהפכה שנועדה להיות תחילת "המצעד על ברלין" נכשלה. בבריחתו איים היטלר לירות בעצמו, אלא שבעלת ביתו, אשה שלמדה ג'יו ג'יטסו השתלטה עליו ופרקה את נשקו.לימים כשנשאל על ידי עיתונאי אם הוא מאמין למזל הטוב שלו, ענה סטלין "מה, אני נראה בעיניך כמו סבתא גרוזינית שמאמינה באלים ובשדים? אני בולשביק ולא מאמין בהבלים הללו" היטלר לעומת זאת דיבר כל ימיו על ההשגחה העליונה שהביאה אותו אל ייעודו. סטלין היה חניך בית ספר לכמורה. שניהם היו זרים בארץ בה שלטו. סטלין היה גרוזיני והיטלר אוסטרי.סטלין העמיד פנים של בור למחצה והתנגד למעמד האינטלקטואלי. אך הוא היה קורא אדוק. בספרייתו היו מעל ארבעים אלף ספרים. ברובם עם הערות שוליים בכתב ידו. שפתו הייתה גסה והוא היה מנבל את פיו כדי להבדיל אותו מהקבוצה האנינה השלטת. יש לזכור שסטלין היה תוצר של שנים ארוכות של פוליטיקה מחתרתית שבה אסור לתת אמון בזולת כי כל אחד עשוי להיות מלשין מסוג זה או אחר. בהמשך גם כשכבר היה דיקטטור התייחס לפוליטיקה כמחתרתית. כל השאלות וכל התשובות מסביב לדחף שלו הוסבר כצורך בכוח רב יותר, אך לסטלין הייתה מטרה אחת מרכזית בה האמין בכל עמקי לבו. השלטת הקומוניזם. הוא הקדיש למטרה את עלומיו ואת חייו, נכון, אנשים לא נחשבו בעיניו והוא היה יכול להוציא אותם להורג כשחשד בהם בדבר מה או כשניסו לעמוד נגדו, אך לעולם כינון הקומוניזם עמד בראש מעיניו.אצל היטלר היה פער עצום בין האיש הנבוך אישית לדמות הציבורית הדמגוג והנביא. עיתונאי בריטי שישב כמה שורות מאחריו בשעת נאום באיצטדיון היה מוכן להישבע שמגבו קורן אור כחול, על טבעי, ושזה השטן מדבר ומשתלט על גופו. היטלר למד מהר מאוד שלא תמיד תוכן הנאומים חשוב. לא המה אלא האיך. הוא למד למלא את נאומיו כמו בהצגה בפאתוס גדול, להנמיך ולהעלות קול, לנפנף בידיו ולצעוק בקול ניחר שסחף את השומעים. והכל היה הצגה מתוכננת היטב עליה חזר במשרדו לפני יציאה לציבור. אנשים שהכירו אותו לפני עלייתו למעמד מנהיג טענו שהוא משעמם כאיש חברה, פטפטן המתחבא מאחורי נאומים כי אין לו דבר מעניין להגיד. אחרי איזו ארוחת ערב חשובה הסכימו האורחים, אחרי שהלך, שהתחושה שהשאיר בהם היא כמו נוסעים ברכבת המגלים ששכנם לנסיעה הוא פסיכופט. אין שום דרך לדעת איך למד להפוך את הלהג הפרטי הדוחה המשעמם והנלעג לנאום פומבי כובש. הוא פיתח לעצמו את הדעה שההיסטוריה מתקדמת באמצעות מאבק גזעי ולא מעמדי. הוא הפך את הפוליטיקה למעשה ציני ומניפולטיבי. הוא למד להשתמש בהתפרצויות כמכשיר פוליטי והיה נוהג לשתק במופעי צעקות פוליטיקאים שבאו לדבר אתו.

היטלר הפרטי חי חיים זעיר בורגניים. הוא שנא מעשנים. סטלין היה מעשן כבד. הוא היה צמחוני, סטלין אהב בשר וגם השתתף בציד. היטלר שתה תה מרגיע מול כמויות האלכוהול של סטלין. היטלר לא היה רודף נשים בעוד סטלין בילה עם נשים רבות. היטלר התנהג בנימוס לסביבתו ולא ניבל את פיו כמעט. למרות שראה בעצמו אמן חי חיים בורגניים. באופן פומבי הוא העריץ את האופרות של וגנר, אך בביתו אהב אופרטות ובעיקר את האלמנה העליזה. הוא אהב את סיפורי קרל מאי. אך ככל שהיה אפור בחייו האמין בכל הלהט שהוא מתנת ההשגחה העליונה לעם הגרמני וראה בעצמו סוג של משיח.בעצרת מפלגתית היטלר אמר "הנס שהתחולל בימינו הוא זה שמצאתם אותי בין מיליונים כה רבים. ואני מצאתי אתכם. זה מזלה של גרמניה"הם לא מטורפים השניים הללו, הם הונעו על ידי כוח עצום שדחף כל אחד מהם למטרה ברורה אחת. היטלר בא להציל את גרמניה וסטלין לבנות את הקומוניזם. זה הסוד המניע. הם נבחרו, בעיני עצמם, על ידי ההיסטוריה, ולשליחות הזו הם היו מחויבים עד עומק נשמתם.מאוחר יותר, הפוליטיקה של שניהם התמקדה בהישרדותם האישית. שניהם זלזלו בעמיתיהם ויריביהם שלא הבינו שמאחורי האישיות האפורה מסתתר גרעין נוקשה, חסר מוסר וחסר מעצורים כשהם עוסקים בפוליטיקה.בפרק ארוך ומעניין מנתח אוברי את המצב ברוסיה בשנים לאחר מותו של לנין. את המאבקים שהיו על רקע אידיאולוגי בין טרוצקי, בוכארין, סטאלין ואחרים. מאבקים שסטלין נזהר מלצבוע אותם כמאבק אישי על שליטה. מאבקים שעזרו לסטלין בדרכו לשלטון יחיד. סטלין היה צריך להלחם לכבוש מקום ראשון במפלגה קיימת ושלטת.כשהיטלר השתחרר מהכלא ב1924 הוא חזר למפלגה מפוררת שלא היה לה שום סיכוי להגיע לשלטון. חלקים גדולים ממנה במחוזות הרחוקים הצטרפו למפלגות אחרות ועל היטלר היה להתחיל לבנות מחדש את מפלגתו. ב1925 נשא את נאומו הראשון הגדול במרתף הבירה במינכן שבו החל הפוטש. להיטלר לא היו מתנגדים בתוך מפלגתו, אולי קצת חילוקי דעות על הדרך אך לא יריבות. ב1926 אסף את הנהגת המפלגה, נאם בפניהם חמש שעות רצופות, התיש אותם ומנהיגותו התקבלה פה אחד. השאלה היחידה שהעמידו בפניו היא האם למתן את המושג סוציאליזם משם המפלגה כדי למשוך תומכי מרכז וימין.שני האנשים היחידים שהיוו אפשרות להחלפת אדוניהם, שטראסר עוזרו של הנאמן של היטלר חלק עליו בדברים לא מהותיים ונעצר באמתלת קשר להפיל את המשטר ונורה. בוכארין, שלנין ייעד אותו לשלטון הושפל בידי סטלין עד שהעמידו למשפט כטרוריסט אנטי מהפכני. בליל מותו שלח בוכארין לסטלין פתק "קובה, מדוע נחוץ לך מותי?".שליטה במפלגה, גדולה ככל שתהייה איננה תנאי או הסבר לעלייתה של הדיקטטורה האישית. הדיקטטורה עולה על ידי ניצול תנאים שנוצרו במשבר. בשתי החברות רוסיה וגרמניה שרר משבר חברתי מהפכני כתוצאה מתהליכים שונים בכל מקום. היטלר וסטלין יצאו מנצחים מהמאבקים כנציגים עליונים של תורתם. אף לא אחד מהמשברים או התהליכים נעשה בידי שני אלה עצמם. הם ידעו לנצל הזדמנות.ב1921 רצה לנין לקדם מדיניות של איכרים ותעשיינים זעירים חופשיים. תהליך שהיה קשה לניהול במדינה שלא הכירה צורת חיים כזאת ושרק עתה שינתה את פניה. ב1927 ירדה הספקת גרעיני התבואה ברוסיה ביותר מחמישים אחוז והתעשייה החדשה, שראשיה הוותיקים נעלמו ובמקומם הועלו חדשים שלא הכירו מספיק את התעשייה הביאו את רוסיה לסף קריסה. בתהליך קשה גרם סטלין לאיכרים להלחם נגד חבריהם בשם האינטרס של המפלגה. הילחמו בקולקים אמר. איכרים השמידו את משק החי שלהם כדי לא להסגירו לידי המדינה. בין 1928-36 ירדו מספר ראשי הבקר והסוסים ברוסיה בשישים וחמישה אחוז. ואלפי הפגנות התרחשו בערים הקטנות והרחוקות. ב1932 מתו מרעב 4-5 מיליוני בני אדם ברוסיה. ריוטין שניסה להלחם בדרכו שלל סטלין נאסר, אך סטלין עדיין לא הצליח להביא למותו. אך בדרכו השתלט סטלין על כל המעוזים הללו וכך יצאה לדרכה המהפכה השנייה של רוסיה, בהנהגתו.בגרמניה המצב היה אחר. המעצמה התעשייתית השנייה בגדלה בעולם התמוטטה וירדה למחצית גודלה. מיליוני מובטלים וחנוונים שהתרוששו, והמדינה עמדה להכריז על פשיטת רגל. נולדה תנועה רחבה, לפני עליית הנאציונל סוציאליסטים שרצו לראות בנפילת רפובליקת וימאר. קואליציות התפרקו. שינויי שלטון רבים מדי. השלטון נוהל בצווים נשיאותיים. התגברות הקומוניזם ברוסיה ותחילת יציאתו לאירופה הפחידה את הגרמנים. נולד צורך במהפך לאומי רחב. כוחות לאומניים רבים מאורגנים ופחות מאורגנים צצו. היטלר הצליח להתברג לתוך התהליך, לאחד קבוצות ולהביא אליו אנשים ממקורות מחשבה שונים בתהליך שסופו הדיקטטורה של היטלר. היסטוריונים נוטים לתארך את תחילת הדיקטטורות כך: בדצמבר 1929 ביום הולדתו של סטלין יצא העיתון פראבדה עם כותרת ברכה מיוחדת לסטלין, הוכחה לכוחו המבוצר.לגבי היטלר נוטים לתארך את ה30 בינואר 1933, היום בו קיבל מהקאנצלר את הרשות לחוקק חורי חירום. ב1934 בקונגרס השבעה עשר של המפלגה הקומוניסטית " קונגרס המנצחים" שבו הכריז סטלין שהסתיים האנטי לניניזם. לגבי היטלר אומר אוברי שבאופן מעשי הקאנצלר עמד מעליו והיה יכול להטיל וטו על החלטותיו. ב1934 חגגו הנאצים את "קונגרס האחדות קונגרס הכוח" לכאורה הכרזת הניצחון.אוברי מתארך קצת אחרת וקושר שני מקרי רצח כהוכחה הראשונה לכוח היחיד של השניים. הראשון, הרצח של רהם בפקודתו של היטלר. השני ההתנקשות בחייו של קירוב. שניהם הפגינו על ידי מעשי רצח אלו שהם עומדים מעל החוק. דבר שהתחיל את הגדרתם המדויקת יותר כדיקטטורים.

בשלישי ליולי הועבר חוק שמעשי רצח בלא משפט "חוקיים להגנת המדינה" והיטלר שהאשים את רהם בקשר נגד המדינה היה זכאי בעיני החוק החדש.היום שבו קירוב נרצח העביר סטלין צו, בלי דיון בפוליטביורו, חוק שהתיר למשטרה החשאית לעצור חשודים, להעמידם למשפט בחשאי וללא נוכחותם. בלי סנגור ובלי זכות ערעור ולהוציאם להורג מיד.בבחירות "הדמוקרטיות" הראשונות ברוסיה קיבלו האזרחים פתק עם שני שמות שבינם היו יכולים לבחור. הם האמינו שזו דמוקרטיה בהתגלמותה. כמובן שהמפלגה בחרה וסטלין אישר את האנשים. סטלין זכה כמובן ברוב הגדול.אחרי כמה פעמים בהם נערכו בחירות רצופות בגרמניה, שמחו האנשים לתת את קולם למי שנתפס כבר לאיש החזק. אחר כך במשאל העם בשאלת איחוד תפקיד הנשיא ותפקיד ראש הממשלה, זכה היטלר להצעתו ב99 אחוז כמעט. בהמשך הציגו שתי המדינות את הבחירות, כפי שהן מתנהלות אצלם כדגם משוכלל יותר מאלו הנערכות במדינות אחרות במערב.סטלין אמר שאין צורך ביותר ממפלגה אחת מכיוון שאין יותר מאבק מעמדי בין קפיטליסטים ועמלים. היטלר אמר ושכנע את הגרמנים שמפלגה אחת מייצגת את כל ה"פולק", העם, ומפלגות רבות יביאו אך ורק להריסת הסדר.שניהם, כל אחד בדרכו ובארצו, הצליחו לשכנע שאיש אחד ורצונו הם הדמוקרטיה המתאימה לעם ביותר. והעם בחלקו הגדול בשל המצב קיבל. צריך לזכור שבשתי הארצות הייתה חוקה ושניהם לא הפגינו עריצות אישית גלויה. שניהם היו צריכים לעוות את החוק ולפעול מתוך סמכויות חוץ חוקתיות מוקנות בכל רגע. מכאן יש לחפש את לב הסמכות הדיקטטורית.סטלין הקפיד שנים רבות לא לקבל באופן רשמי כהונה ממשלתית והיה המזכיר הכללי של המפלגה. היטלר הצליח להעביר שינוי חוקי בהם אוחדו שתי המשרות הבכירות, זו של נשיא המדינה וזו של הקאנצלר- ראש הממשלה- לתפקיד אחד לו נתן את השם "המנהיג" הפיהרר.אוברי מרחיב ומנתח את הרקע לכל שינוי חברתי. הוא מביא תאריכי מאורעות וציטוטי דברים. כל מה שהבאתי כמסקנה סופית במשפט אחד משתרע בספר, בעניין גדול, על פני עמודים המסבירים את התהליכים הפנימיים המנסים להוכיח את התזה המרכזית של אוברי, העם נתן את ידו לעליית הדיקטטורים הללו מתוך עצמו רצונו וסיבותיו. אפשר להגיד ברמה מסוימת שהם לא השתמשו בכוח אישי בעצמם.ב1938 כתב ראש הממשלה הקודם, מולוטוב, בפראבדה, "בכל השאלות החשובות מועצת הקומיסרים מבקשת ייעוץ והדרכה מהחבר סטלין". סטלין עצמו שנא את המלה דיקטטור, בהערות השולים בספריו של לנין בספרייתו הפרטית הוא כותב נגד המושג "דיקטטורה של הפרולטריון" או "דיקטטורה של המפלגה" שלנין רצה להנהיג. בראיון שנתן סטלין אמר "אני לא דיקטטור... שום אדם או קבוצת אנשים אינם יכולים להנחית דיקטט ( תכתיב) ההחלטות מתקבלות על ידי ועד המפלגה."במניפולציות רבות גרם סטלין לזה שיקבל סמכות אתה באים להתייעץ. סמכותו נבעה מיראת כבוד אותה הצליח לבנות לעצמו. הוא צמצם את סמכותו של הפוליטביורו והקים וועדות קטנות לכל עניין. וועדות בהן לא השתתף והן היו צריכות לקבל בניחוש החלטות שיתאימו לרצונותיו. את הפוליטיקה שלו ניהל בדירתו הפרטית ובלי תיעוד.שניהם חלשו על מנגנוני ביטחון סודיים שאספו למענם מודיעין עד הפרטים הרכילותיים הקטנים על כל בעלי התפקידים או האזרחים בעלי השם, אותם יכלו לנצל באופן אישי.במהרה הפך הרצון לנחש ולהשביע את רצונם מטרתו של כל אחד מאנשי הפקידות הגבוהה. הם לא פיתחו סמכות נסתרת אלא הביאו את כולם, עד אחרון הפקידים למלא מרצונו את משאלת לבו של השליט.

למרות הדעה הרווחת כשבודקים את רשימת האנשים המלווים את סטלין מסתבר שהיה סיכוי גדול יותר להישאר בחיים בסביבתו הקרובה. זה לא נכון שסטלין סיכן את חבריו. הם חיו כולם יחד בתוך גבולות הקרמלין. סטלין ידע היכן נמצא כל אחד מהם בכל יום. הם אכלו יחד לעתים קרובות והתנהגו במשובת ילדים, כמו להחליף את המים בוודקה או מלח במקום סוכר. הם היו נאמנים לסטלין ללא תנאי עד שהפרנויות שלו גברו והוא הרג כמה מהם, אך פחות משנוטים לחשוב. הם היו "חברים" וסטלין היה "חברנו הדגול" מולוטוב, וורושילוב, קגנוביץ' הצטרפו אל סטלין בתחילת שנות העשרים וליוו אותו כל חייו. מולוטוב הצהיר על נאמנותו עד שנות חייו האחרונות בשנות השבעים. אחר כך הצטרפו ברייה, ז'דאנוב, מלנקוב, וחרושצ'וב. ורובם המשיכו בחייהם אחרי סטלין.

להיטלר היו פחות חברים מלווים. הם לא דיברו אחד אל השני בלשון "אתה" ושמרו כללי התנהגות נוקשים. גרינג הימלר, וגבלס היו מהראשונים, אליהם הצטרפו עוד כמה כמו הס ושפאר במשך שנות השלטון. הם הרבו לנהל מלחמות יוקרה פנימיות למרות הנאמנות לפירר.ביומנו כותב שפאר על הקבוצה הזו "הם היו תלויים בו (ב-היטלר) ומצייתים לו לגמרי. במחיצתו נעשו אפסים ונחבאים אל הכלים.... אך ככל שהתרחקו מהמקור הסירוס הפסיכולוגי, כך היו אכזריים ואגוצנטריים יותר" אין הוכחות שהיטלר שיסה אותם אחד בשני, למרות שידע על התחרות הפנימית שפאר כתב שהתייחסותו המקרבת או המרחיקה הייתה אינטואיטיבית ושרירותית.שניהם קיבלו לעיון מאות מסמכים ביום, שלא היה סיכוי שיצליחו לקרוא את כולם והם סמכו על האנשים הקרובים שיעשו את הדבר הנכון. גם סטלין וגם היטלר לא רצו להיהפך לבירוקרטים בעצמם. היטלר אמר שהוא לא יכול להעלות על דעתו דבר נורא יותר מזה שיקרה לו.את ההחלטות החשובות קיבלו בעצמם. סטלין השתמש בקבוצת ידידיו לבדוק רעיונות באופן פרטי שם הותר להם להגיד כל מה שעולה על רוחם ולהתנגד לו מבלי לסכן את עצמם, כדי שידע מה עשויות להיות הטענות נגד החלטתו ולהכין אותו.היטלר קיבל את החלטותיו לבד. את ההחלטה לכבוש את פולין למשל. הוא לא האמין שארצות אחרות באמת יצאו למלחמה להגנתה, למרות שהוזהר. כך פרצה מלחמה שלא אליה התכוון.אך גם סטלין לא האמין עדיין ב1941 שתהייה עליו התקפה גרמנית והמשיך להעביר הספקה לגרמניה בהתאם לחוזה שנחתם עם היטלר ב1939. בהתכתבות שהתגלתה לא מזמן שואל סטלין על ריכוז חיילים גרמניים והיטלר עונה שאלו חיילים עייפים שנחים לקראת חזרה למלחמה על בריטניה. סטלין האמין.בפרק ארוך עוסק אוברי בדרך בנית פולחן האישיות של שני האנשים הללו. שניהם הבינו שצריך לתעל את הערצת ההמון, אלו לקיסר ואלו לצאר, למרות חוסר תפקודם של האחרונים. אלא שהיטלר האמין ב "אחד" שיקום מן העם וינחה אותו. הרחבת משנתו של ניטשה על אדם עליון. לנין שאחרי המהפכה התיישב בקרמלין דרש שנציגי העם הבאים לראותו יעברו קודם חיטוי. אל סטלין לא באו. ילדים שלחו לו מכתבים. סטלין העריץ את דוסטויבסקי ושאב מ"החטא ועונשו" את הרעיון שלאיש המורם מעם מותר לעשות הכל, סוג של ניטשאיזם. אך דרך בניית הפולחן הייתה שונה ושירתה צרכים שונים אצל השניים.אם כי בסופו של דבר שניהם זכו להערצה עיוורת כמעט. סטלין דאג להראות כמו האבא הגדול והדוד הטוב, הכל יודע, באופן כמעט חד משמעי. יודע לא רק כפרשן היחידי של הלניניזם אל יודע הכל על כל אחד. היטלר המרוחק יותר תיעל בעזרת גבלס את תדמיתו של המנהיג האחר. גם הוא יודע כל, אך לא פרטני אישי.אי אפשר להגיד ששתי האומות הללו הפכו להיות קורבן של היפנוזה המונית. פולחן האישיות זרם בשני הכיוונים. אחרי שסטלין הפך להיות "דמות" יותר מאדם אי אפשר היה לתאר בכלל שיוריד את שפמו או יעלים את המקטרת אותה החזיק בידו ברוב התמונות. התדמית הפכה להיות לא פחות חשובה. בכל מקום אחר בעולם כתיבה מהנוסח " בני אדם בכל הדורות ישאו ברמה את שמך, שהוא חזק,יפה, חכם ונפלא. שמך חקוק בכל בית חרושת, בכל מכונה, בכל מקום עלי אדמות" כך ברוסיה בפראבדה.בגרמניה תיאר כומר את היטלר כאלוהים ממש. או "ישו המשיח החדש, גדול יותר, וחזק יותר. רוח הקודש האמיתית". הקומוניזם שהיה אנטי דתי ביסודו לא היה יכול להשתמש במונחים " אלוהים קדושים" לכן סטלין הפך להיות אבי האומה ושמש העמים. הגרמנים היו דתיים מאוד ביסודם, ולא משנה לאיזה זרם נוצרי השתייכו.קשה להסביר איך עמים מתורבתים מוותרים מדעת על כוח השיפוט שלהם ומקבלים טקסטים שבמקומות אחרים היו משמשים סטיריקנים מתנגדי משטר. שתי הדיקטטורות יצרו שאלת הגדרה חדשה לשלטון. שני האישים שלטו בחסות ובשם המפלגה והפכו את המדינות למדינות מפלגה. לסטלין לא היה מעמד מדיני רשמי. תוארו היה מזכיר המפלגה. ובשם המפלגה שלט במדינה. היטלר היה פיהרר של מפלגה הרבה לפני שהפך להיות המנהיג המדיני. שתי המפלגות, שלכל אחת מהן היה מצע חברתי שונה, לא סבלו מפלגות נוספות במדינה, כל אחד מהמנהיגים והסבריו שלו. שניהם דיברו על המפלגות הישנות כמכונות לייצור בחירות. היטלר בכלל לא קרא לנאציונל סוציאליזם שלו מפלגה אלא תנועה. על המפלגה היה מוטל התפקיד להביא אליה את כל העם. בעיני סטלין המפלגה הייתה אוונגרד או הכוח המנחה של כל המחשבה המהפכנית ברוסיה. היטלר ראה במפלגה את הליבה הגזעית של העם הגרמני שנציגיו ייתנו את חייהם למען ה"פולק". בשתי המפלגות היו רשומים לא יותר משבעה שמונה מליון חברים. המפלגה לא קיבלה לשורותיה כל אחד, אך חילקה מנדיבותה לכולם.

הטיהורים הראשונים ברוסיה לא נגעו בשלטון היחיד של סטלין. אלא בארגון "הגוף המונוליתי" כל חבר מפלגה היה אמור להבחן בתוך התא שלו על תורת המפלגה. מי שנכשל סולק. ראשי התא עקבו אחרי תופעות של קרייריזם, נישואין או קיום יחסים עם זעיר בורגנים, הרגלים אישיים מופרזים, אלכוהוליזם, הפקרות מינית וביקור בכנסיה,הצדיקו הרחקה וביטול חברות במפלגה. בסוף 1935 הוחלפו כרטיסי החבר ואז נערך שוב טיהור חברי המפלגה לפי קריטריונים שונים, אך הטיהור הגדול "הטרור הגדול" הוא זה בו רדפו את אוהדי טרוצקי ומי שנחשבו לכאלה.אצל הנאצים לא היו טיהורים בצורה הזאת. היטלר הקים בתי משפט פנימיים אליהם הובאו חברים שנחשדו בפעילות אסורה ממינים שונים. כמה גברים למשל שהואשמו באונס נשים יהודיות הוצאו מן המפלגה והושלכו לכלא לא בגלל האלימות המינית אלא בגלל חילול הגזע.המשמעת הייתה צמודה לחינוך פוליטי וחברי המפלגה היו מקבלים הדרכה בנוגע לקוי המפלגה.אם ברוסיה הוקמה "אוניברסיטת ערב" להשתלמות בעקרונות המרקסיזם לניניזם וליצירת קדר מנהיגים צעירים לעתיד בגרמניה לא דאגו לצד האינטלקטואלי של החברים. המפלגה סיפקה להם שעות של אימון גופני במגמה להוציא אליטה ביולוגית בהתאם לתיאוריה הנאצית.המדינה "רוסיה" הישנה, הצארית, נעלמה למעשה עם המהפכה הבולשביקית. כל המוסדות הישנים והחוקים בוטלו ונמחקו והחל תהליך בניה של "רוסיה" חלופית, קומוניסטית. המפלגה משלה בארץ עד להקמת רוסיה החדשה.לנאצים הייתה בעיה אחרת. הם השתלטו על מדינה מאורגנת, בעלת חוקה ובירוקרטיה יעילה שנים רבות. לנאצי הייתה בעיה איך לשלוט במדינה שלא הם הקימו, שהיו לה סטנדרטים קבועים מוסדות מוכרים על ידי כולם. הבעיה הייתה איך לדכא את המדינה הקיימת לרצונם. בשלב הראשון פוטרה כל הפקידות הבכירה והבינונית ומונו חברי מפלגה. דבר דומה עבר על רוסיה עוד בימי לנין בהם הוצאו כרטסות אישיות ונאמני המפלגה מונו למשרות מנהליות.שיטת המפלגה האחת בארץ הייתה חדשה לאירופה. חדשה גם לארצות בהן התרחש השינוי ובהן נאלצו ללמוד על בשרן את יישום התהליך. ממשל טוטליטארי בימים ההם היה שונה ממובנו המאוחר יותר. המפלגות אכן שאפו להנהיג טוטאליות משלהן על העם, על כל צורת החיים שלו. בכל שטחי החיים הצטרכו תיאום עם קו המפלגה. הטרור נחשב כתכונה מאפיינת של שלטון דיקטטורי. אך גם היטלר וגם סטלין לא חשבו את עצמם לטרוריסטים. הטרוריסטים היו תמיד האויבים מבחוץ שאיימו על טובת המדינה, שהתנגדו לקומוניזם או ניסו לזהם ביולוגית ולהביא לניוון מוסרי של האומה. גם אם האמינו בהשקפת העולם הזו, שניהם היו טרוריסטים בעברם וידעו את משמעות ההפחדה.סטלין הגדיר קבוצות אויבים לצרכיו, בהתאם לתקופה, ואנשים נשפטו על שיתוף פעולה עם כוחות מחוץ לרוסיה. כוחות כמו הבורגנות האנטי קומוניסטית, סוכני הפשיזם, האימפריאליזם, הציונות הבינלאומית, וכשאזלו השמות הפכו האויבים להיות קוסמופוליטיים. וסטלין הגן על רוסיה מכולם, והאשים חלק גדול מעמו בשיתוף פעולה.היטלר לא היה זקוק להחלפת שמות רבים. הבולשביקים –הטרור האדום והיהדות העולמית היו ונשארו האויבים. ובתוך גרמניה מרדף אחרי מי שלא עמד בקריטריונים של הגזע. אלו בעלי הפגמים הגנטיים בגוף ובנפש, בעלי סטיות מיניות, התנהגות סוציו פתולוגית ואהדה לקומוניזם בעיקר.בשם כל אלו הוקמו גופי ביטחון פנים, בשמות שונים, שקיבלו סמכויות נרחבות והפכו את סמכותם לטרור פנימי רצחני. הדיכוי הפוליטי הפנימי הפך לגל ענקי של רציחות.מכאן כבר אפשר להבין את הפחד והכניעות למשטר. סכנות מוחשיות של איום על החיים בשל כל סיבה לא מתקבלת על הדעת. מחנות ריכוז מכל המינים. אנשים שנעלמו ולא נודע יותר לאן. בבית קפה הניח מישהו את כוס המשקה שלו על עיתון עם תמונתו של סטלין, התמונה הוכתמה והאיש לא נראה יותר לעולם. מקרים שעברו מפה לאוזן והפכו להיות טרור לא פחות מפחיד מהטרור הפיזי הנראה והפך להיות מוכר."אשליות גדולות שובות בני אדם בכבלי קסם. הם מהופנטים ואינם רואים את מה שנעשה סביבם. על כל צעד ושעל מושלים בכיפה פראות וטבח. הם אינם רואים זאת ומאמינים שבעתיד תביא המהפכה לא רק שפע כי אם גם את הברכה והאושר של גן עדן לכל. בכל אשר יפנו מתפורר המוסר ויש הפקרות, סדיזם ואכזריות וההמונים קוראים לזה תחיה מוסרית" כך כתב פיטרים סורוקין ולא לחינם מביא אוברי את הציטוט הזה במבוא לסיכום הספר והתיאוריה שלו.רוסי שהיה מגיע לברלין ב1940 היה מרגיש בבית. מלבד השוני בשפה. אותה הערצה למנהיג. אותן עצרות עם המוניות ומעריצות. אותם מצעדים. אותה אדריכלות ענקית וראוותנית. אותם נושאים הרואיים באמנות. שטיפת מוח אידיאולוגיות מסיבית.

האם אפשר בכלל להשיב על השאלה מדוע קמו בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה שתי צורות קיצוניות שזכו לתמיכה נרחבת, שמנהיגיה הטיפו לקהילה סגורה, הוליסטית, חתירה לאיזו אוטופיה אבסולוטית. אף אחת משתי המערכות לא נכפתה על ידי גורם חיצוני. שתי הדיקטטורות היו תוצר של תרבות פוליטית וסביבה חברתית.שתי הדיקטטורות היו מבוססות על אמונה בשינויים במדע. הרוסית בזו של מרקס ואנגלס על אוטופיה חברתית סוציולוגית בעניין כלכלה מודרנית מבטלת מעמדות. והגרמנית בתורת הביולוגיה שעסקה בשימור המין טהור ובלבדי. אך אי אפשר להאשים את המדע באמת.שתי הדיקטטורות דחו את אידיאל הקידמה הליברלי המערבי. כל מנהיג וסיבותיו. שניהם חשבו שהם מייצגים נקודת מפנה בהיסטוריה וכל אחד מהם הגן על המהפכה בה האמין.במשך שנים ארוכות נשאלה השאלה איך הצליחו שני האנשים האלה להשתלט על מדינות ענקיות ובעלות תרבות חיים זרה לדרך לה הטיפו. ריצ'רד אוברי מנסה לתת את התשובה בספר הזה. הוא בחן מאות רבות של מסמכים. הביבליוגרפיה שבסוף הספר היא רשימה ארוכה עד אין סוף של מקורות משני הצדדים. הספר מרתק מאוד. נותן פתח למחשבה אחרת, שאיננה הולכת בהכרח לצורת חשיבה של כוחות שטניים וכוחות על טבעיים. אלא לאפשרות שאדם היודע לנצל גל ההולך ומתרומם מתוך סערה בארצו יכול לשנות את כיוונו, לרכב עליו ולהיפך לשליט מפחיד עד אימה. גם את בני ארצו בסופו של דבר. הספר עב הכרס הזה מצליח לרתק בכל עמד ועמוד שלו.

תגובות

זה מצחיק

שלום אני צריך תשובה לשאלה .. אז ככה....
סטלין השתמש בילדים בכדי שיראו כמה טוב הוא והוא שטף להם את המוח או משהו כזה אתם יכולים להסביר ? האם זה נכון ?

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן