אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

רספוטין: הולך ומתדלדל


הסיפור הפנטסטי והמוזר שלפניכם, הוא, כנראה, גם סוג של אגדה מודרנית. אלא שהאגדה הזאת, כך נדמה, עברה התפתחות מסוימת "והתפרצה" לה מתוך עצמה, כאילו בקשה לשנות את הסטאטוס שלה מאגדה לסיפור אמיתי. העלילה הזאת מתיימרת להישען על "ראייה" פיזית מוצקה, שהיא, איך לומר, קשורה קשר ישיר לגיבור הסיפור. מה זה קשורה? אם הסיפורים נכונים, מדובר בתמצית ההוויה (ויסלחו לי כאן הקוראות והקוראים) ו"בסלע קיומו" של הגיבור עצמו. בכלל, לא הייתי טורח להביא את המעשייה החמקמקה הזו, לולא צצה והופיעה אותה "ראייה" ספקטקולרית לאחרונה, במלוא הדרה, באחד המוזיאונים כשהיא משומרת היטב בצנצנת פורמלין.

 

פרק ראשון - ברנש הולל ומופקר במיוחד

רספוטין שולט בצאר ובצארינה - קריקטורה רוסית מ - 1916

גרגורי יפימוביץ נולד בשנות ה-70 של המאה-19 אי שם בכפר קט - פוקרובסקויה בסיביר. במבט לאחור, הסיכוי שהיה לו, לגריגורי, לצאת החוצה מדלת אמותיו ולהיחשף לזרקורי ההיסטוריה היה זעיר בלשון המעטה. כאשר אתה נולד למשפחת איכרים חסרת השכלה, במקום נידח, אי שם ברוסיה הצארית, אין לך הרבה סיכויים. ובכל זאת, כמה עשרות שנים אחר כך, כשהוא מסתייע במנה לא מבוטלת של כריזמה, עורמת איכרים ויכולות מניפולטיביות לא מבוטלות, הופך גריגורי יפימוביץ ובכינויו הידוע יותר- רספוטין, לאחד מגיבורי ההיסטוריה הרוסית של תחילת המאה העשרים. מה לא נכתב על הברנש הפרוע הזה שכבר בהיותו עלם צעיר יצא שמעו כברנש הולל ומופקר במיוחד. בגיל 18 עבר רספוטין טקס דתי כלשהו שהיה אמור להכשיר אותו להצטרף למנזר בעיר ורחוטורביה (verkhoturye) ולחיות בקרבה של כת דתית וקיצונית של נזירים khlysty. קיצוניים זו מילה עדינה. החברים האלה היו מנהלים, בין היתר, טקסים דתיים שהיו משולבים באורגיות מין פרועות וכללו גם הצלפות עד זוב דם.

פרק שני - אתה ישוע, אני כבשתך

בשלב הבא בחייו החל רספוטין לטפח סביבו מיתוס של איש מסתורין, מחולל ניסים, משורר, מהפנט, מפתה ומיסטיקן. לאחר ששוטט קצת בעולם (היה גם תקופה מסוימת בירושלים) חזר רספוטין לרוסיה, ובעצם לסט פטרבורג הבירה. שם, בעזרת כמה אנשי כנסיה בכירים, יכולות ריפוי לא מוסברות וכמות לא מבוטלת של נשות חצר שביקר במיטתן, כבש רספוטין את דרכו לפסגה ולליבה של הצארינה. הסיפור על ההשפעה העצומה של רספוטין על הצאר ניקולאי השני ובעיקר על הצארינה אלכסנדרה,סופר בלי סוף. אלה היו השנים הראשונות של המאה ה- 20. במהלך השנים הללו עתידה המעצמה הרוסית לעבור טלטלות עזות, מלחמה עולמית אחת ומהפיכה עממית כבירה. אלה היו גם השנים בהם הגיע הנזיר רספוטין לשיא כוחו. התככים והמניפולציות של רספוטין בחצר השלטון, כמו גם שמועות מבוססות למדי על אורח החיים שניהל "הנזיר הרע" (חיי התהוללות, שתייה לשוכרה ואורגיות מין פרועות) הביאו לו שונאים ואויבים רבים. ישנו למשל הסיפור על אולגה לוחטינה, אשת חברה ידועה שהתאהבה ברספוטין באופן מוחלט וחשבה שהוא ישו והיא הבתולה מרי. לוחטינה עזבה את ילדיה ובעלה העשיר והקדישה חייה למענו. באחת ההזדמנויות נצפו השניים כאשר הוא חובט בה בישבנה והיא אוחזת באברו וצורחת:"אתה ישוע ואני כבשתך!"

פרק שלישי - מתמהמה להשיב את נשמתו

בסוף חודש דצמבר 1916 הוזמן רספוטין על ידי חבורה של אנשי חברה לארוחת ערב באחד מארמונות העיר. רספוטין נהנה בחפץ לב להזמנה מאחר ואשתו היפה של הנסיך הייתה אחת ממעריצותיו. בהגיעו למקום כיבדו אותו המארחים בעוגיות וביין הרוויים ציאניד. הרעל הקטלני כמעט ולא השפיע על הנזיר. מיד אחר כך הגיע אחד הקושרים וירה בחזהו כמה כדורי אקדח. רספוטין הפצוע הצליח לזחול החוצה לחצר אבל שם השיגו ברנש אחר מהחבורה ונעץ בו עוד כמה כדורים. גופתו הושלכה אחר כך לנהר קפוא ורק אז, נראה, מת רספוטין מטביעה. בהחלט סביר להניח שהתיאור הזה של רספוטין המתמהמה להשיב את נשמתו לבוראו (תיאור הנסמך על הרבה מקורות היסטוריים) הוא תיאור מופרז משהו, הנגוע באווירת המיתוס שנקשרה לדמותו. אבל סיפור מותו של רספוטין הוא כאין וכאפס ביחס לפרשיה המשונה שהולכת ומתפתחת מרגע זה.

פרק רביעי - רק "תרמיל זעיר"

הידיעה הבאה הופיעה בסוף חודש אפריל 2004 במהדורה האנגלית של עיתון פראבדה אונליין. גיבור הידיעה הינו האדון איגור קיניאזקין, הרופא הראשי של המרכז לחקר הפרוסטאטה באקדמיה הרוסית למדעים. מסתבר כי קיניאזקין הוא ברנש הקרוב במיוחד לנושאי עבודתו. בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת הוא החל לאסוף חפצים אירוטיים במטרה להקים מוזיאון רוסי לארוטיקה. "אני רוצה", הוא אומר בראיון לכתב פראבדה, שרוסיה תהיה מדינה תרבותית המסתכלת לעתיד ויש לה תפישה נכונה של ארוטיקה. בהמשך הראיון זורק איגור פצצה: המוזיאון לארוטיקה שיוקם בסנט פטרבורג, הוא אומר, יציג בין היתר פריט ייחודי: אבר המין של רספוטין. עם פריט כזה בתצוגה, נוכל להפסיק לקנא באמריקה שמחזיקה באבר הרבייה של נפוליאון (אגדה אורבאנית?). בשנות ה-70 של המאה הקודמת, מספר איגור, נמכרו אברי המין של הגנרל הצרפתי לאורולוג אמריקאי במכירה פומבית עבור 4000 דולר. אבל, הוא מוסיף מיד, לא בלי גאווה, האיבר הפרטי של נפוליון הוא רק "תרמיל" זעיר בהשוואה לאבר בן 30 הס"מ שיש לנו.

פרק חמישי - איברים, נמרים ומלפפון ים

איגור ממלא את ההבטחה, לפחות לדבריו. באחד מחדרי המוזיאון החדש לאירוטיקה שנפתח לא מכבר בסנט פטרבורג, נמצאת צנצנת זכוכית גדולה המכילה איבר זכרות מפואר למדי (על פי נתוני המוזיאון 28.5 ס"מ, מבלי לקחת בחשבון את ההשפעה המכווצת של נוזל השימור) המשויך לאזור חלציו של רספוטין. איך הוא הגיע לאוסף של חוקר הפרוסטאטה הרוסי? היכן לעזאזל הוא הסתובב 88 שנים? התשובה איננה חד משמעית. איגור קיניאזקין טוען שקנה אותו מסוחר עתיקות צרפתי תמורת 8000 דולר. כיצד הוא נקלע לידיו של הצרפתי? ישנן כמה גרסאות. (הערה אישית: התיאורים בקטע הבא הם לא ממש נעימים ולוקים, הממ...בחוסר טעם מסוים). על פי הוורסיה המרתקת יותר, המתנקשים ברספוטין חתכו גם את אברו והשליכו אותו על רצפת החדר. המשרתת בבית היא זו שמצאה אותו מונח על הרצפה ככלי שאין חפץ בו. לאחר שהתגברה על ההלם הראשוני, טמנה אותו בחלוקה. ומה ארע אחר כך לחפצו המפואר של הנזיר? לא ברור. מה שברור הוא שכמה שנים אחר כך פשטה שמועה משונה בפאריז של שנות העשרים (המאה הקודמת) על פי השמועה הייתה בעיר קבוצת נשים רוסיות, מהגרות, שנהגה לקיים פולחן מוזר סביב לאבר הכרות של רספוטין. השמועה הגיעה גם לאוזניה של מריה רספוטינה בתו של רספוטין שמצליחה לקבל מהם את פריט המשפחתי. לאחר נדודים ברחבי כמה מדינות באירופה מגיעה הבת לארה"ב שם עוסקת באילוף נמרים. כך או כך מגיע האבר לסוחר עתיקות אמריקאי שמוכר אותו כנראה לסוחר הצרפתי.

אולי השמטתי כמה פרטים בעלילה הזאת. לא כללתי כאן למשל גרסה חיננית למדי שהופיעה בדיילי טלגראף בשנת 1995 ובה נראית תמונה של ליידי אחת שאוחזת - על פי הכתוב - באברו הנעלם של רספוטין. פתולוגים שבדקו את החפץ העלו לבסוף כי מדובר במלפפון ים – בעל חי ימי שאין לו כל קשר לנזירים ובודאי שלא לאגדות רוסיות. נחזור לצנצנת - השמועה שמסתובבת כעת ברשת טוענת שיש לו למיכל הזכוכית הזעיר תכונות רפואיות מופלאות. די במבט אחד בתוכן הצנצנת, אומרת השמועה, כדי לחזק את כוח הגברא של המתבונן. מה שמצביע על כך שכוחו של הנזיר בעל המבט המהפנט עדיין במותניו, למרות השנים העוברות וזכרו ההולך ומתדלדל.

התפרסם לראשונה באתרו של עמי בן בסט

מאמרים עמי בן בסט

הכוכב המזהיר של אלכסנדריה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת עמי בן בסט