אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלחמה במדבר פרק 5 – רומל מגיע


התמונה של רמי נוידרפר

חלק ראשון: מערכת המדבר - אימפריאליזם חלק שני: מלחמה במדבר - חלומו של הדוצ'ה חלק שלישי: מלחמה במדבר - אינטרמצו ופיאסקו

חלק רביעי – הבריטים באים – מבצע מצפן

את הפרק הקודם סיימנו כשהצבא הבריטי שועט קדימה ללא התנגדות, האיטלקים של בניטו מוסוליני ניגפים לפניו. החזית האיטלקית בצפון אפריקה מתמוטטת כמגדל של קלפים, והבריטים, שכבר כבשו את קירנאיקה, עומדים לפני כיבושה של לוב כולה.

לא כך עתידים היו להישאר הדברים. קומבינציה של החלטות אסטרטגיות עמדו לשנות את פני הדברים מקצה לקצה.

בפרק 4 של מאמרנו הגענו לפברואר 1941, בו השתלטו הבריטים על קירנאיקה שבלוב, כבשו את בירת החבל בנגאזי, ורק קווי האספקה הארוכים שלהם חצצו בינם ובין כיבוש לוב כולה.

בשלב זה נאלצו הבריטים להיפרד מחלק ניכר מיחידותיהם, ולהשאיר בצפון אפריקה קו הגנה דל, ומספר יחידות מצומצם שדי היה בו, כך חשבו, כדי להתמודד עם הצבא האיטלקי המובס והמושפל, שהיה חסר מורל וחסר יכולת ורצון להתעשת ולפעול כנגד הבריטים.

היטלר מחליט להתערב

כאן נכנס לתמונה גורם חדש וחשוב – אדולף היטלר. היטלר היה נתון בשלב זה של המלחמה נתון ראשו ורובו לתוכניותיו לכבוש את ברית המועצות, כשהוורמאכט נערך בכל עצמתו לתכנון המערכה ללוגיסטיקה המורכבת ולמערכה הגדולה ביותר בפניה ניצב עד היום. החדשות הרעות מן החזיתות האיטלקיות טרדו את מנוחתו של הפיהרר. אמנם, כך אמר היטלר למפקדיו הראשיים, שמן הבחינה הצבאית אפשר יהיה לעמוד באבדנה של צפון אפריקה, ואף להסתבכותו של מוסוליני ביוון התייחס בזלזול, אולם התבוסות האיטלקיות גרמו לו לשנות את דעתו.

עוד בסוף 1940, כשספגן האיטלקים את מפלותיהם הראשונות ביוון ובצפון אפריקה, הציב היטלר באיטליה את קורפוס האוויר מס' 10, אולם אמר שלא ירשה לשגר אפילו איש אחד או אגורה אחת לצפון אפריקה.

הבריטים, מצידם, ראו בהשתאות את המאבק היווני לשמירת חירותם מול הפשיסטים, ושלחו יחידות צבא לסיוע ליוונים. תחילה נחתו כוחות בריטיים ואוסטרליים באי כרתים, באוקטובר 1940, כדי לשחרר את הדיוויזיה המקומית להלחם בחזית האלבנית. בהמשך נשלחו יחידות של חיל האוויר הבריטי ממצרים ליוון, כדי לסייע לחיל האוויר היווני הזעיר. בינואר 1941, ביקשו היוונים משלוח כוח בריטי גדול כדי להתייצב מול האיום הפוטנציאלי בחזית הבולגרית, כאשר בולגריה עומדת להצטרף למדינות הציר. צ'רצ'יל חזה כי יוכל לשחזר את חזית הבלקן שהייתה חשובה כל כך ב-מלחמת העולם הראשונה.

מנגד, החליט היטלר לכבוש את יוון, שחשיבותה האסטרטגית, כמקום ממנו ניתן לתקוף את שדות הנפט בפלוישטי שברומניה, הייתה רבה מאד. הכוחות הגרמניים נערכו ברומניה, והבריטים החליטו אפוא לשגר כוח משלוח בן 58,000 לוחמים, אוסטרלים, בריטים וניו זילנדים ליוון, כדי לנסות ולבלום את הפלישה הגרמנית הממשמשת ובאה. כוח זה נלקח ברובו מן הכוחות הבריטיים באפריקה. מצב אותו השכיל היטלר לנצל.

ב19 לינואר 1941 נפגשו היטלר ו-מוסוליני, ו-היטלר הסכים להקמתו של "כוח בולם" לצפון אפריקה. שלושה ימים אחר כך, נפלה טוברוק, ועכשיו היה כבר ברור שאין די בכוח בולם. היטלר החליט להקצות לצפון אפריקה כוח התקפה, ומפקדו, כך החליט, יהיה הגנרל החביב עליו – לוטננט גנרל ארווין רומל.

רומל

"השוואבי האמיץ", כך מכונה רומל באחד הספרים שנכתבו על אודותיו[1], היה קצין מיוחד במינו. בניגוד לרקע המקובל של קציני הצבא בתחילת המאה ה20, שהיו ברובם בני אצולה פרוסיים, הוא היה בנו של פרופסור ומנהל בית ספר. בגיל 19 נרשם לבית ספר לצוערים בדאנציג. במלחמת העולם הראשונה, היה סגן רומל קצין מצטיין. הוא

נפצע שלוש פעמים, זכה פעמיים בצלב הברזל וכן באות הכבוד הגבוה ביותר של גרמניה ה pour le mérite הידוע גם כ "מקס הכחול", על גבורתו בקרבות בחזית האיטלקית, בקרב האיסונצו (כיום בסלובניה). עיטור זה הוענק בדרך כלל לגנרלים ובני אצולה, אולם רומל קיבל אותו לאחר מסע שתדלנות ומכתבים רבים לנוגעים בדבר, מה שהקנה לו שם של קצין חריג. רומל לא שרת מעולם כקצין מטה ולא זכה להכשרה של עבודת המטה המסודרת שבה נודעו קציני הצבא הגרמני. גם עובדה זו הקנתה לו, בהמשך, יריבים לא מעטים. רומל המשיך לשרת בצבא הגרמני המקוצץ בן 100,000 החיילים שנוצר כתוצאה מהסכמי ורסיי. הוא לא זכה בקידום מהיר בצבא זה, ובשנת 1934 היה עדיין בדרגת רב-סרן. בשנה זו זכה רומל לראשונה לתשומת לבו של אדולף היטלר. רומל היה בשנים אלה תומך נלהב של הפיהרר, למרות שפורמלית לא היה חבר במפלגה הנאצית[2], ושימש בתפקידים שזיכו אותו בתשומת ליבו. כך למשל שימש רומל כאחראי על האימונים הצבאיים של תנועת הנוער הנאצית ה "היטלר יוגנד" ושל ה sa. וכאחראי על סידורי האבטחה בעצרות המפלגה הנאצית בנירנברג. ב1937 פרסם רומל את ספרו "חיל הרגלים צועד"[3] שזיכה אותו שוב בתשומת ליבו של הפיהרר. לא ייפלא אפוא שהיטלר בחר בו למפקד משמר הפיהרר ב1939, תפקיד שזכה אותו בקרבה למנהיג ובשיחות רבות עמו פנים-אל-פנים.

רומל ביקש, וקיבל, פיקוד על יחידה לוחמת בפלישה לצרפת ביוני 1941, והוא אכן קיבל את הפיקוד על הדיוויזיה המשוריינת ה7. במצע מבריק חיסל רומל ושבה את רוב דיביזיית ההיילנדרס ה51 האנגלית תוך כדי ניצול ההנחה כי האויב יהיה המום מדי ממתקפת הבזק שניחתה עליו כדי לתקוף את אגפיו החשופים של רומל. יחידתו של רומל זכתה לכינוי "דיוויזית רוחות הרפאים". העיתונות הנאצית הרבתה לפאר ולהלל את כישוריו והפכה אותו לגיבור לאומי.

לכן שלח היטלר בביטחון רב את רומל לאפריקה כ"מפקד העליון" של הכוחות הגרמניים בצפון אפריקה. עוד בסוף אוקטובר 1940, לפני מפלת האיטלקים, אמר קולונל-גנרל פרנץ האלדר, ראש המטה הכללי של הצבא (okh) שדיביזיה גרמנית אחת בלוב די בה יהיה בוודאי בכדי לשוב ולגרש את הבריטים אל מעבר לנילוס, ולאפשר ללופטוואפה "לעשות את חייהם של הבריטים במזרח התיכון לבלתי אפשריים".

מבצע חמנייה מתחיל

"חמנייה" היה שם הקוד להתחייבותם של הגרמנים בצפון אפריקה. "שלא מדעת, הגה מישהו את הסמל המושלם : פרח ענקי ומרהיב הנתון בקצהו של גבעול ארוך ודק."[4] יש הטוענים כי שם זה היה מתאים במיוחד למבצע הרה סכנות הזה.

רומל נחת בטריפולי בירת לוב בפברואר 1941. את יחידותיו המצומצמות הראשונות הצעיד במצעד מרהיב על פני ארמון המושל בטריפולי, כשאר יחידות שכבר צעדו חוזרות ומצטרפות למצעד כדי ליצור רושם שהכוחות הגרמניים שנחתו גדולים ממה שהיו באמת. רומל, במזיגה של קסם אישי ושתלטנות , פנה לבני בריתו האיטלקים ואלה בנו עבורו בזמן שיא מאתיים טנקי דמה העשויים מעץ ומורכבים משלדי מכוניות ישנות.

מייד עם הגיעו לטריפולי יצא רומל במטוס סיור קל אל החזית, מרחק 500 קילומטרים. המטה של הצבא הגרמני העריך עוד בשלב זה כי כמות האספקה הנדרשת כדי לתגבר ולתספק את כוחותיו המרוחקים של רומל היתה, באופן יחסי, פי עשרים מזו הנדרשת בחזית הרוסית זכרו נא, רואים יקרים עובדה זו, מכיוון, שכפי שנראה, הלוגיסטיקה וההספקה היו הגורמים שהכריעו בסופו של דבר את המערכה בצפון אפריקה, ובעקיפין אולי, את גורל מלחמת העולם השנייה כולה.

האויב שרומל ביקש להרשים אותו ומנוע ממנו לכבוש את טריפולי לא היה קיים למשעה. הגייסות הבריטיים המנוסים שהביסו את האיטלקים כבר פונו ברובם לחזיתות אחרות ומול כוחותיו הרעננים של רומל ניצבו כוחות דלים ובלתי מנוסים שציודם דל.

הספינות הגרמניות פלטו מבטניהן עוד ועוד חיילים גרמניים נחושים, מאומנים, בעלי מורל גבוה ולהוטים להלחם תחת פיקודו של מפקד נערץ, והבריטים לא ידעו בשלב זה מאומה על הכוח הניצב ממולם.

ב19 לפברואר קיבל כוחו של רומל את הכינוי "קורפוס אפריקה הגרמני: (dak). האמביציה האופיינית של רומל לא ידעה גבולות. בניגוד מוחלט לפקודות ולהוראות שקיבל (שכן גרמניה נערכה אז לתקיפת ברית המועצות) דיבר רומל כבר אז על התקדמות למצרים כיבוש קהיר ותפיסת תעלת סואץ. כששאל האלדר, ראש המטה הכללי של הצבא, את רומל לאיזה יחידות הוא זקוק, ענה רומל כי יזדקק לעוד שני קורפוסים משוריינים. כאשר שאל אותו האלדר" אפילו לו היו לנו יחידות כאלה, איך תתספק ותאכיל אותן?" ענה רומל בזחיות אופיינית: "זה די לא מעניין אותי. זוהי היונה שלך"[5]

המגע הראשון

"רב-טוראי הארי שורט בעט בעדינות בנהגו – זה האמצעי הבדוק לתת פקודות ברכב משוריין הקטן מסוג מרמון-הרינגטון... הנהג ציית ועצר את כלי הרכב, והרב-טוראי צפה מערבה באי-שקט. שם, מעבר לגבעות, התנשא ענן של אבק והלך הלוך וקרוב.

שורט הביא את כלי רכבו מאחורי קפל קרקע, משם יכול להשגיח על הנעשה בגבעות הנמוכות כלפי מערב. ככל שידיעתו מגעת נמלטו כל האיטלקים שנותרו לאחר הקרבות שלפני עשרה ימים עד טריפולי. מהו אפוא הדבר שהוא נוסע לקראתו עכשיו?

כשנגלה העצם המוזר במרחק התחלחל שורט פתאום והתכופף מעט, אף על פי ששמש הבוקר הייתה בגבו: רכב סיור משוריין, מוארך, בעל שמונה גלגלים[6] ותותח מאיים נע כמין זחל ממהר אל פסגת הגבעה שממולו. נשמעה נהמתו החרישית של מנוע רב עוצמה מתחת לאנטנת מסגרת היו גברים חסונים בכובעי מצחייה צופים מזרחה ומיד אחר כך נסע כלי הרכב אחורנית והסתלק במהירות כלעומת שבא".

זה היה המפגש הראשון של הבריטים עם הכוח הגרמני החדש. היה זה ב23 בפברואר 1941.

הכוחות הגרמניים הוסיפו להגיע, ורומל תכנן מתקפה נגד הכוחות הבריטיים. הם השתלטו ב24 במרץ על מצודת אל עגיילה , וב31 במרץ החלה המתקפה הגרמנית. הקורפוס הגרמני החל לתקוף מזרחה, ולכוחות הבריטיים המדולדלים שניצבו מולו לא היה סיכוי רב.

הגרמנים נהנו מעדיפות בכל פרמטר אפשרי - במספר הכוחות, באיכות הטנקים[7], במורל החיילים ובשליטה האווירי. קרבות אלה נדמו כאילו לתמונת ראי של התבוסה האיטלקית שהתחוללה באותו מקום רק מספר שבועות קודם לכן.

הכוחות של רומל ובהם הדיביזיה הקלה מס' 5 והדיביזיה המשוריינת האיטלקית "ארייטה" שלא הייתה מעורבת בתבוסתו של גרציאני. יוהנס שטרייך, מפקד הדיביזיה ה5 הגרמנית הפעיל חיל רגלים שתקף את התותחנים הבריטיים, ואלו נסוגו במהירות. בקרבות השריון הראשונים הוכח שטנק הקרוזר הבריטי כמעט ואינו יכול להזיק לפנצר-3 בעוד תותח ה50 מ"מ של הפנצר חודר את כל ה23 מ"מ של שריון החזית של הקרוזר.  iv - הטנק הגרמני המתקדם

התבוסה

בשלב זה עשה רומל את אחד ממהלכיו הבלתי שגרתיים שהטילו אימה רבה כל כך על הניצבים ממולו – הוא פיצל את כוחותיו בניגוד לכל הדוקטרינות הצבאיות ויצא למרדף מהיר כשהוא דוחף את חייליו למאמץ על אנושי. ללא מודיעין, תוך מתיחת קווי האספקה לקצה גבול היכולת יצאו הכוחות הגרמניים למרדף. כאשר נגמר הדלק בטנקים, תודלקו אלה בדלק שנלקח ממכונות שנצטוו לעצור, או מדלק שהוטס אליהם ישרות מעבר לים תוך כדי נטילת סיכונים רבים. הפקודות לכוחות להתקדם ניתנו בהשלכת פתקים מן האוויר ללא עצירה להערכה מודיעינית של עמדות הבריטים ומצבם.

מול הכוח הגרמני עמדה הדיביזיה המשוריינת הבריטית מס' 2. מצבה היה עגום ביותר. אף לא אחד מהטנקים שלה היה כשיר לפעולה בעקבות מצבם המכאני הגרוע לאחר שבועות רבים של ללחימה במדבר. לוטננט גנרל פיליפ נים, עטור אותות הצטיינות אך חסר כל ניסיון בלוחמת מדבר, שמונה למפקד כוחות חבר העמים הבריטי במצרים, שגה קשות בניהול הקרבות. נים האמיץ ביחד עם ריצ'רד או'קונור – מפקד הכוחות הבריטיים במערב, יצאו לחזית , ובליל ה 7 באפריל 1941 נשבו בידי הגרמנים.

התבוסה הבריטית הייתה כמעט מוחלטת, כאשר קרן האור היחידה הייתה ההצלחה להגן על טוברוק. עיר נמל זו שבקירנאיקה הייתה מוקד אספקה חיוני, והבריטים החליטו שברצונם להגן עליה. כוח אוסטרלי, דיביזיית חיל הרגלים מס' 9 בפיקוד הגנרל האוסטרלי לסלי מורסהד, נסוג למצודת טוברוק, והצליח למנוע את כיבושה בידי כוחותיו של רומל. הגרמנים המשיכו בהתקדמותם עד לגבול מצרים, כבשו את מצודת קפוצו שכיבושה החל את המתקפה הבריטית של מבצע "מצפן" ואף חצו אותו, ןב15 באפריל הגיעו לסולום, עשרות קילומטר בתוך שטח מצרים.

תוך שבועיים התקדמו כוחותיו של רומל מאות קילומטרים כשהם מביסים את הכוח הבריטי הניצב מולם תבוסה ניצחת, לוקחים בשבי את מפקדיו, וכאשר ביניהם ובין כיבוש מצרים כולה, קהיר ותעלת סואץ , ניצבים רק המכשולים הלוגיסטיים.

מאחור, מאות קילומטרים בתוך שטח האויב, נותר הכוח האוסטרלי הנצור במצודת טוברוק. על גבורתו של הכוח הזה ועל קרבות טוברוק נספר לכם בפרק הבא.

מקורות

ספרים

desert war by alan moorehead (author), john keegan (author( (formerly – an african trilogy) - penguin books

alamein – jon latimer – harvard university press, 2002

operation compass - 1940 wavell's whirlwind offensive – osprey publishing, 2000

david irving - the trail of the fox - focal point publications, 1977 (דייויד אירווינג הוא מנוול, ומכחיש שואה מורשע היושב בכלא, ויש להתייחס בזהירות רבה לספר. זאת משום שאירווינג,מעריצו של היטלר , מנסה "לזכות" את רומל מן ה"אשמה" של חבירה לקשר נגד היטלר ב1944, אולם הביוגרפיה של רומל בשנים מוקדמות יותר היא אמינה מאד)

וולף הקמן –רומל באפריקה, הוצאת מערכות, 1987

אתרי אינטרנט

wikipedia

north african campaign

erwin rommel

others

the 9th australian division versus the africa corps

achtung panzer – erwin rommel – אתר זה, למרות מה שעלולים לחושב לפי שמו, עוסק באופן אובייקטיבי בשריון הגרמני במלחמת העולם השנייה

[1] השוואבים היו ידועים בגרמניה כפחדנים[2] לימים נחשד רומל במעורבות או לפחות ידיעה , על הקשר לרצוח את היטלר ביולי 1944, ואולץ להתאבד. האמת לגבי מעורבות זו שנויה במחלוקת.[3] תורגם לעברית ויצא לאור בהוצאת מערכות בשנת[4] וולף הקמן – רומל באפריקה עמ' 42[5] [6] היה זה רכב הסיור הכבד מסוג sdkfz 232. לרכב זה היו שני נהגים ומערכות שיכלו להסיעו לשני כיוונים, מה שהקנה לו זריזות ויכולת תמרון רבה.[7] פנצר 3 ופנצר 4 הגרמניים שעלו בהרבה על הטנקים מסוג קרוזר של הבריטים.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר