אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפיל והבעיה היהודית: ארבעה סיפורים - אלעזר


התמונה של רמי נוידרפר

הפיל והבעיה היהודית – ארבעה סיפורי פילים

 


 "הפיל והבעיה היהודית" לא היה ולא נברא. כידוע לכם, קוראיי החביבים, משמש הביטוי הזה בדרך כלל לתאר טרחנים וקרתנים למיניהם המנסים למצוא קשר של כל אירוע, ויהיה אוניברסאלי או מרוחק ככל שיהיה, אל העם היהודי, ובעיותיו. צונאמי בתאילנד שבו נהרגים מאות אלפי אנשים? – כאן מדווחים על הישראלים שביניהם. התקפת טרור חמורה בלונדון? נורא - יש ישראלית לשעבר בין עשרות הנספים. ספינה מצרית טבעה ובה מאות הרוגים? אפשר להתעלם כי אין ביניהם יהודים.

אני החלטתי דווקא להרים את הכפפה ולספר לכם ארבעה סיפורי פילים, שאני מניח שיהיו חדשים לכם, ולקשור את כולם, איך לא, אל 'הבעיה היהודית'.

סיפור מספר אחד: מות גבורה או חרא של סיפור? – אלעזר, הפיל, והבעיה היהודית.

אינני יודע אם סיפור מות הגבורה של אלעזר נלמד עד היום בבתי הספר כמופת של גבורה עברית, מעטים מול רבים וניצחון הרוח על החומר. הגרסה שאני זוכר מילדותי, וזה היה מזמן, סיפרה על אלעזר בן מתתיהו החשמונאי שמת מות גבורה, כאשר הוא מקריב עצמו, רץ אל מתחת לפיל המפואר עליו ישב המלך, דקר אותו בבטנו וזה התמוטט עליו והרגו.

סיפור המעשה לקוח מספר מקבים א' המתאר את קרב בית זכריה, וכך מסופר שם:

(ל) כשמוע המלך את הדברים האלה ויקצוף מאוד, ויקרא לכל שרי הצבא אשר על הרכב ועל הרגלי. (לא) ויאסוף עוד חיל בשכר מאת המלכים אשר בבריתו ומאיי הים ויהיו מספר פקודיו מאת אלף רגלי ופרשים עשרים אלף ופילים שלושים ושנים כולם מלומדי מלחמה. (לב) ויוסעו דרך ארץ אדום ויצבאו על בית צור ימים רבים, ויקריבו כל כלי קרב ומפץ עליה להבקיעה. (לג) ויפרצו בני ישראל מן העיר, וישלחו את כלי משחיתם באש, וילחמו כגיבורי חיל. (לד) ויהודה סר מעל המצודה ויסע את חילו לקראת בית סוחרה נוכח מחנה המלך. (לה) וישכם המלך למחרתו בטרם אור היום, וימשוך את מחנהו פתאום על הדרך העולה בית סוחרה, ויערוך את מערכותיו ויתקעו בחצוצרות. (לו) ויזו על השנהבים דם ענבים ומיץ פרי בכאים לחרות אפם למלחמה. (לז) ויחלקום לפי גדודי המחנות, ויתנו לכל חיה וחיה אלף איש רגלי לבושי שריונות ברזל וכובע נחושת בראשם, וחמש מאות איש בחור רוכבים בסוסים. (לח) כל אלה עמדו על צלעי הפיל ולא סרו ממנו, ובכל מקום אשר הלכה החיה שם היו הולכים. (לט) ועל גב כל פיל רכסו צריח עץ לבל יזח למחסה, ובצריח שלושים ושנים לוחמים מלבד איש הודו המנהיג את החיה. (מ) ואת יתר הפרשים הציגו על ירכתי הצבא לבל ייפרדו. (מא) ויהי בצאת השמש, וזרח עלי מגיני הזהב והנחושת, ויאירו פני ההרים מסביב ומראיהם כיקודי אש. (מב) ויסע מקצת חיל המלך על ההר ומקצתו מתחת בשפלה, וילכו לאיטם במערכה. (מג) כל השומע צללו אוזניו מקול ענות ההמון במסעם ומקול צלצל כל כלי המלחמה במחנה הגדול והנורא הזה.

(מד) ויהי בנסוע יהודה לקראתם ויך שש מאות איש ממחנה המלך לפי חרב. (מה) וירא אלעזר החורני והנה חיה אחת חגורה ביתר שאת וגדולה מן האחרות ויאמר בלבו אכן המלך עליה. (מו) וישלך את נפשו מנגד למען הציל את עמו ולעשות לו שם עולם בארץ. (מז) וירוץ כגיבור בתוך גדודי האויב וחרבו אכלה בשר ימין ושמאל. (מח) ויבוא עד הפיל ויכרע בין ברכיו וידקרהו, וייפול הפיל עליו וימות, ובנפלו המית גם אותו. (מט) והיהודים ראו את חיל המלך כי עצום הוא מאוד ויטו מפניו.

גרסה זו, מתוך ספר מקבים, מגובה גם על ידי ההיסטוריון יוספוס פלוויוס.

ובכן, לא בניצחון מדובר כאן, אלא בתבוסה, ולא בהקרבה ראויה, אלא במוות טיפשי של אחד ממנהיגי צבאו של יהודה, לשווא. יהודה המכבי לא ניצח את היוונים, אלא הובס, ורק שנים רבות לאחר מכן הצליחו החשמונאים לפרוק את עולו של בית סלאוקוס. אילו נערך קרב זה היום, הייתה בוודאי מוקמת ועדת חקירה בראשות שופט, שהייתה בוחנת את המחדלים הרבים בניהול הקרב:

• הוועדה מוצאת כי, העדרו של מידע מודיעיני על מיקום המלך הסלאוקי. לא רק שזה לא נכח כלל בקרב, אלא אף המצביא ליסיאס, מפקד הצבא הסלאוקי, לא ישב כלל על הפיל המנוח. גרוע מכך – המודיעין היה צריך לדעת כי היוונים מנהלים את מלחמותיהם מעל גבי סוסים, ולא פילים.

• הוועדה הגיעה למסקנה, כי העדרם של אמצעי לחימה נאותים לחיסול פילי קרב מרחוק, היה מחדל חמור שתרם תרומה מהותית לתוצאתו הקשה של הקרב. אף על פי שהרשות לפיתוח אמצעי לחימה הציעה לפתח חץ נגד פילים, פיתוחו של שזה נפסק מהעדר תקציב. ההנהגה היהודית הפגינה בכך מחדל חמור, שכן הייתה צריכה לצפות את תוצאותיו

• הוועדה גילתה כי הכוח שיצא נגד הפיל היה קטן מדי, לא מצויד במודיעין ובאמצעי לחימה מתאימים, ויצא לקרב ללא יכולת לבצע את משימתו.

• לכן ממליצה הוועדה כי המצביא י. מכבי ייחקר באזהרה על מחדליו החמורים בתחומי המודיעין, ההצטיידות, המחקר , הפיתוח, האסטרטגיה והטקטיקה, וישעה עצמו מכל תפקיד פיקודי עד לסיום עבודת הוועדה.

האומנם נפל אלעזר בכלל מות גבורה מתחת לפיל ? יש הטוענים שזהו חרא של סיפור. החוקר בצלאל בר כוכבא, למשל טוען (1) כי הסיפור לא יתכן.

"...ספק אם הפיל נהרג בדרך זו. הדרך היחידה לגרום למותו המיידי של פיל בוגר היא בפגיעה ישירה במוחו או בלבו על ידי ירי בקשת משוכללת מטווח קצר של לא יותר מחמשה מטרים לכיוון הרקה או הרווח שבין האוזן לקצה הרגל הקדמית... פיל שנדקר בבטנו עשוי לקרוס תחתיו, אולם הוא מסוגל להתאושש... את הקביעה כי הפיל הומת במקום ניתן לייחס ל"ערפל הקרב..." למעשה, מערער בר-כוכבא גם על האפשרות כי המלך עשוי היה להימצא על הפיל, שכן המצביאים היוונים נהגו לנהל את בקרבות מעל גבי סוס. לכאורה ניתן לטעון כי אלעזר, שלא היה מצוי בפרטי ניהול הקרב היווני, לא ידע היכן המצביא ולכו תקף את הפיל המקושט והמפואר, אולם לחוקר מאיר בר אילן, מאוניברסיטת בר אילן , יש סברה אחרת(2):

 


 

מאין לוקח בר אילן איש בר אילן את התיאוריה שלו? ראשית, טוען בר אילן, התיאור בספר מקבים אינו מציאותי מהרבה בחינות. לא יתכן שהפיל ימות בדרך זו ולכן לא הגיוני שאלעזר מת מתחת לפיל. אולם, כותב ספר המקבים היה בוודאות בקרב, טוען בר אילן, ולכן צריך היה לדעת כי אלעזר מת, אולם את נסיבות מותו הוא הסתיר מחמת הבושה.

אלעזר, כך טוען בצלאל בר אילן, טבע בתוך פֶּרֶש של פִּילִים. את הסימוכין לכך מוצא בר-אילן בספר החיצוני "מגילת אנטיוכוס" ספר זה, שנקרא בעבר בשבת חנוכה בבתי כנסת בשם ובמלכות, טוען כי: ואלעזר הוה מתעסק בקטלא דפיליא וטבע בפורתא דפילא(3). ובעוהי אחוהי בין חייא ובין מיתיא ולא אשכחו יתיה ובתר כין אשכחו יתיה טביע בפורתא דפילא.

בר אילן מנתח את הממצאים, את רוח התקופה, את סבירות הגרסאות השונות ומגיע למסקנה כי האמת ההיסטורית קרובה יותר לסיפור עביט השופכין מאשר למעשה הגבורה שאומץ בידי הציונים.

האמנם? בר אילן טוען כי 32 פילים, הנמצאים במכלאה במשך שבוע תמים, מסוגלים לצבור כמות פרש כזו, שאם תתנקז לביוב, יוכל אדם לטבוע בה.

הבה ונבחן את טענתו – פיל בוגר אוכל 140 ליטר מזון ושותה 200 ליטר מים ביום. אם נניח שכמות הצואה שלו שווה ל 100 ליטר ביום, הרי 32 פילים יצברו בשבוע, כ 21,000 ליטר של פרש. זוהי כמות המספיקה למלא בור בגול 3.5X3.5X2 מטרים, בהחלט כמות שאדם יכול לטבוע בה.

מאידך, מדוע שייכלאו הפילים במכלאות? האם לא סביר יותר שהיוונים המתקדמים נתנו לפילים ללחך דשא באשר הלכו? ומדוע שיחפרו בור עמוק כל כך לצואת הפילים? כלום לא פשוט יותר לפזרו כדומן על פני השדה?

קשה לי אפוא, כיהודי ציוני וגאה, לקבל את דעתו של החוקר בר אילן כי אלעזר, מדמויות המופת של הציונות החדשה, סיים את חייו בצורה כה מבישה!

מבחינתי, יישאר לעד נכון הפסוק "וייתן את נפשו להושיע את עמו, ולעשות לו שם עולם" – וימותו המקטרגים

אמור מעתה - חרא של סיפור!

המשך יבוא

הערות:

 

1. ב' בר-כוכבא, 'קרב בית-זכריה', ציון, ""לט (תשל"ד), עמ' 179-157,
2. מותו של אלעזר בקרב בית זכריה – אתר דעת.
3. ב'מגילת אנטיוכוס', בפסוקים 58-57 - תרגום: ואלעזר היה מתעסק בהריגת הפילים, וטבע בפרש הפיל. וחיפשו אותו אחיו בין החיים ובין המתים, ולא מצאו אותו. ואחר כך מצאו אותו טבוע בפרש הפיל.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר