אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלחמה במדבר - חלק 4 - הבריטים באים - מבצע מצפן


התמונה של רמי נוידרפר

חלק ראשון: מערכת המדבר - אימפריאליזם חלק שני: מלחמה במדבר - חלומו של הדוצ'ה חלק שלישי: מלחמה במדבר - אינטרמצו ופיאסקו בחלקה השלישי של סדרת כתבותינו תיארנו לכם כיצד הכינו עצמם האיטלקים לתבוסה הממשמשת ובאה בחזית האפריקנית. ואכן, זו לא אחרה לבוא .לפני שניגש לתיאור התבוסה, נביט שוב בשני הצבאות הניצים: הצבא האיטלקי הצבא האיטלקי המלכותי regio escerito היה בהחלט לא מוכן למלחמה, וגם שהוכנס אליה באדיבות מוסוליני המגלומן, היו החיילים נטולי מוטיבציה, חסרי מורל, ציניים ופסימיים ביותר. קצין מטה גרמני ציין :"מנגנון הפיקוד הוא..פדנטי ואיטי. חסרונו של ציוד תקשורת הופך את הקשר ליחידות הכפופות לתלוי על בלימה..."[1] רבים מהחיילים האיטלקיים העריכו את הבריטים שהיו בני בריתם במלחמת העולם הראשונה, וזכרו את האבדות הכבדות – 600,000 הרוגים - שספג הצבא האיטלקי במלחמתו בגרמנים בשנים 1914-1918. התעמולה הפשיסטית האדירה, ומיליטריזם שלא היה נחלתו של החייל הפשוט. הפער בין קצינים וחיילים אותו טיפח הפשיזם היה עצום, שלא כמו בצבאות בריטניה וגרמניה. בעוד הקצינים האיטלקיים סעדו את ליבם בסעודות משובחות בכלי חרסינה ונהנו משירותיהם של בתי בושת ניידים, סבלו החיילים ממחסור בציוד בסיסי, במזון ומנשק לקוי.הנשק והתחמושת האיטלקיים היו נחותים בכל קנה מידה: רימונים שטווח הנזק שלהם כמטר בלבד, נשק קל לא תקני, ארטילריה ישנה ממלחמת העולם הראשונה, טנקים עלובים ונחותים ומחסור חמור בנשק אנטי-טנקי ואנטי-אווירי. הצבא הבריטילצבא הבריטי בנקודת זמן זו, היה יתרון ברור מבחינת האימון, הנשק והתחמושת. החיילים הסדירים הבריטיים שהיו חתומים לשירות של 7 שנים לפחות, היו מיומנים בתנאי לחימה קשים,מזג אוויר עוין, והסתפקות במועט. יחד עם זאת סבל גם הצבא הבריטי מכשלים חמורים שעל תוצאותיהם ההרסניות נעמוד בהמשך. רובם ככולם של הקצינים השתייכו למעמדות העליונים, ורבים מהם מונו לתפקידיהם עקב ייחוסם המשפחתי ולא עקב כישוריהם. המוני החיילים שגיסו עם פרוץ המלחמה לא היו מיומנים ומאומנים מספיק, והקצונה שפיקדה עליהם הייתה חלשה וחסרת ניסיון. גרוע מכך, הדוקטרינה השלטת בצבא הבריטי, כתוצאה מלקחי מלחמת העולם הראשונה, הייתה של ציות עיוור וקפדני לפקודות, ללא נטילת יוזמה כלשהי.

אימון הקצינים הבריטיים התרכז בעיקר בתרגילי סדר, משמעת ולבוש, ופחות בטקטיקת לחימה. הצבא לא היה מיומן בטקטיקה של תנועה ואש, ובוודאי לא בהשוואה לגרמנים. חיילי הרגלים בחלקם הגדול היו לא יותר מנשאי תחמושת למקלע הקל מסוג בְּרֶן[2]. הברן היה נחות לעומת הנשק הגרמני המקביל ה mg34- וה mg43[3]השריון הבריטי, על אף שהיה לו יתרונות מכריעים מול האיטלקים, סבל מנחיתות קשה מול הצבא הגרמני, שאליו עוד נשוב בפעם אחרת. הדוקטרינה הבריטית פיצלה את השריון לשני סוגים – טנקי חיל רגלים מסוג מטילדה, וטנקי סיור מסוג קרוזר.הטנקים הבריטיים היו מצוידים בתותחי 2 ליטראות שחדרו בנקל את השריון האיטלקי המדולדל, אך כשלו מול הגרמנים.לנשק הנ.מ הגרמני – תותחי ה88 מ"מ הנודעים - היה טווח של 1500 יארד (כ1350 מטר), בעוד התותח האנגלי היה יעיל רק מטווח של 600 יארד ומטה. הדבר הפך הסתערות בריטית מול מערך גרמני לחשופה מאד פגיעה.יתרונם הגדול של הבריטים מול האיטלקים היה הניסיון וההתאמה לתנאי המדבר. החיילים הבריטיים היו מיומנים בתנאים של חום כבד, אבק, וזבובים, ידעו להסתפק במנות הקרב המסורתיות ( בּוּלִי בִּיף, ביסקוויטים, פירות משומרים וריבה)על דבר אחד לא ויתרו החיילים הבריטיים מעולם – על התה המסורתי שלהם. הם מילאו פחיות דלק בחול, שפכו בנזין לחול, הניחו שבכה על הפחית המנוסרת , הדליקו אש, ושפתו עליה את הקומקום. לתה הוסיפו כמובן, חלב משומר מקופסאות, כמסורת האנגלית מימים ימימה[4]. חייל מספר :"לעולם לא היה מספיק תה, סוכר וחלב משומר. ספלי התה הרותח הפכו לסם ממכר והחיים בלעדי התה היו לגיהינום. המוראל והרעות היו בפרופורציה ישירה לאספקת התה.."[5] חייל אחר אומר "התה הוא שזכה במלחמה, תנו לטומי[6] ספל תה, והמוראל שלו ירקיע שחקים"מאפייני שדה הקרבשדה הקרב בו אנו עוסקים התאפיין במאפיינים ייחודיים השונים מאלה שהיה רגיל אליהם החייל האירופי.ראשית – הניווט וההתמצאות. המפות היו קשות לקריאה, בהעדרן של נקודות ציון בולטות בנוף המדברי השומם, ואף מטעות נקודות במפה הקרויות "באר" – bir בערבית – היו במקרים מסוימים בארות אכזב מכוסות בחול. גם נקודות הטריג[7] נעלמו במקרים רבים . הבריטים הציבו במדבר חביות מסומנות (ע"י מדידות אסטרונומיות מדויקות) והכניסו אותן למפות החדשות שהדפיסו. עדיין קשיי הניווט היו עצומים, וטעויות בניווט השפיעו בצורה מהותית על מהלך הקרבות, כפי שעוד נראה.המדבר נעדר כמעט לחלוטין כבישים , דרכים או מחסומים טבעיים, לכן יכולת התמרון הטקטי היא רבה, אולם יכולת האספקה הופכת למפתח קריטי להצלחה. כלי הרכב של אותה תקופה היו בעלי אמינות נמוכה והעברת אספקה של דלק , מים, מזון, תחמושת, תגבורות ופינוי פצועים נתקלו כל הזמן בקשיים רבים. הפרדוקס של כל המערכה ההיא היה שככל שהכוח התקדם יותר והביס את האויב מהר יותר, כך נחשף יותר לבעיות לוגיסטיקה ואספקה . החול היה בעיה רצינית. חול המדבר שנטחן עד דק הפך לאבק מסתחרר ומתערבל שחדר לכל מקום. מסנני כלי הרכב נסתמו במהירות רבה, ומספר הקילומטרים שיכול היה רכב לנסוע לפני שהזדקק לשיפוץ עקב נזקי החול היה קטן. רוב נתיבי הנסיעה היו לא סלולים ואף לא כבושים, והנסיעה הייתה כרוכה בקשיים רבים ובנזקים תכופים לכלי הרכב. החמסינים וסופות החול התכופות החמירו את המצב.

הפִּרְצָה כפי שכבר ראינו, היו הכוחות הבריטיים בנחיתות מספרית, ערוכים למגננה מול הצבא האיטלקי החונה בסידי בראני. הבריטים הנואשים ניסו לעכב את המתקפה האיטלקית הצפויה. את המשימה הטיל מפקד הכוחות הבריטיים במזרח התיכון, סר ארצ'יבלד וייוול, על לוטננט גנרל ריצ'רד או'קונור, שכנגד כל הסיכויים הביא לבריטניה את הניצחון הראשון שלה במלחמה העולמית המתגברת.

אט אט החלו תגבורות להגיע אל הצבא הבריטי במצרים. תגבורות אלה הגיעו בשיירות ימיות מבריטניה עצמה, כאשר חלקן מגיעות דרך הים התיכון ומסתכנות בהתקפה , וחלקן כאשר הכוחות מקיפים את כל יבשת אפריקה – מסע שארך כחודש. גם מדינות האימפריה הבריטית, אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, ו-הודו, החלו לשלוח תגבורות. עשרות אלפי לוחמים 150 טנקים, חלקם טנקי מטילדה, מספר מטוסי הוריקן, 100 תותחים, וכ 1000 מקלעים ונשק אנטי טנקי הגיעו למצרים מכל רחבי האימפריה.או'קונור החל לשלוח פטרולים חשאיים אל עומק השטח האיטלקי. הפטרולים האנגליים היו בחלקם פשיטות שבהן נלקחו שבויים, פוצצו מטוסים וכלי רכב, ובחלקם היו סיורי מודיעין. כוח בריטי קטן של קצין ו 12 חיילים היה חודר לעומק שטח האויב, מסווה עצמו ומתעד את תנועת הכוחות ופעילות האויב במקום.והנה , עוד בחודש נובמבר 1940, גילו הבריטים להפתעתם כי באזור שבין nibeiwa ו sofafi (ראה מפה) אין כל מודיעין – אין כוחות, אין פטרולים, אין תנועה קרקעית או אווירית. הבריטים הסיקו מכך כי קיים פער בהגנה האיטלקית אותו ניתן לנצל לשם איגוף מאחור של המוצב האיטלקי בסידי בראני. את הפרצה הזו החליטו הבריטים לנצל לפשיטה מוגבלת אל מעבר לקווי האיטלקים, בכדי לעכב את הכנותיהם לכיבוש מצרים – מבצע "מצפן" operation compass, שעתיד היה להפוך לנצחון מוחץ על האיטלקים באפריקה. הבריטים בצעו תרגילי הטעיה כדי להסוות את הכנותיהם למבצע. קהיר העוינת שרצה מרגלים ותומכי מדינות הציר, ולכן ביצעו הבריטים תרגיל גדול, "תרגיל מספר 1", ומייד לאחריו תרגיל נוסף, "תרגיל מס' 2" ,שלא היה אלא הפשיטה על המערך האיטלקי. הבריטים נערכו בחשאי בשטח הערכות שנקרא "כיכר פיקדילי" וחיכו לאות. בליל ה7 בדצמבר צעדו שתי דיוויזיות בריטיות למעלה מ100 קילומטר במסע רגלי מואץ ונערכו להתקפה. התצפיות האיטלקיות לא גילו את הכוח הגדול שנפרש ממולם. ב9 לדצמבר , עם שחר, החלה המתקפה.

הפשיטה הצליחה למעלה מהמצופה. טנקי המטילדה תקפו את המחנה האיטלקי הגדול ב nibeiwa בהפתעה מוחלטת . תוך שלוש שעות נכנע כוח איטלקי גדול בראשות הגנרל פּייטרוֹ מָלֶטי , 4,000 חיילים נפלו בשבי. הכוח הבריטי איגף וכיתר את סידי בראני ממערב ותוך יומיים אבדו האיטלקים 38,000 שבויים והרוגים, 175 טנקים ( רובם מדגם l3 חסר הערך) ו273 קני ארטילריה. בשלב זה נאלצו הבריטים לוותר על יחידת המפתח – הדיוויזיה ההודית ה4 – שנשלחה בבהילות לסודן כדי להגן עליה מפני מתקפה איטלקית מאתיופיה. מספר אלן מורהד[8] "התקרבנו לבּוּק בּוּק ושם ראינו מחזה שנראה בהתחלה הזוי מדי, לא יאומן כי יסופר – דיוויזיה איטלקית שלמה צועדת אחור אל השבי. טור ארוך של אבק שהפך ורוד באור השקיעה עלה מרגלי הצועדים בסך בשתי שורות חזיתיות של ארבעה חיילים, משני צידי דרך המתכת[9] הסלולה".העומס הלוגיסטי של טיפול בכמויות עצומות כל כך של שבויים ביחד עם הצמצום הפתאומי במצבת הכוחות הבריטיים, הקשה עליהם לנצל הצלחה ולרדוף אחרי הכוחות האיטלקיים הנסוגים, אולם המוראל של אלה היה כנראה כה נמוך, עד שהכנעתם לא אחרה לבוא.

הבריטים התקדמו למעבר חלפייה בגבול מצרים לוב וכבשו את סידי בראני, ואת מצודת קפּוּצוֹ שהייתה בתוך השטח הלובי, דהיינו – חלק בלתי נפרד מאיטליה[10]. האיטלקים נסוגו לעיירה ברדיה, שם הקימו קו ביצורים מחוזק. צבא בריטניה ובעלות בריתה , שחש בעדיפות מול האיטלקים, נערך מול ביצורי ברדיה, שאת משימת התקיפה קיבלה יחידה אוסטרלית . עוד תגבורות הגיעו והכוח המשולב הפך להיות הקורפוס ה13 בפיקוד לוטננט גנרל או'קונור.

ב3 לינואר החלה ההסתערות. לאחר הרעשה ארטילרית של 25 דקות, פרצו חיילי ההנדסה האוסטרלים פרצות בגדר באמצעות מטעני בנגלור, ואחר כך הסתערו על קו הביצורים האיטלקי מעורפו. שוב נכנעו האיטלקים לאחר התנגדות קצרה, ברגע שבו נכבשו עמדות הארטילריה שלהם. שוב נלקחו כ40,000 שבויים, כ500 תותחים למיניהם , 127 טנקים,וכ 700 מכוניות.שוב קיבלו הבריטים תיאבון לאחר ההצלחה. היעד – להגיע לבנגאזי – מרחק 800 קילומטרים מהחזית בתחילת המבצע. המטרה הבאה היא טוֹבּרוּק – עיר חוף אסטרטגית, שהתפרסמה דווקא בשלבי הלחימה האחרים. טוברוק הייתה מבוצרת אף יותר מברדיה – שני קווי ביצורים תת קרקעיים, גדר תיל וחפירה אנטי טנקית. הפעם החלה הלוגיסטיקה להיות בעיה, ולמרות שהכוחות היו מוכנים כבר ב7 בינואר, נדחתה ההתקפה עד ל21 לחודש כדי להביא לחזית את טנקי המטילדה הנותרים, ומספיק דלק ותחמושת לביצוע המתקפה.הטקטיקה הייתה דומה – הרעשה ארטילרית , ימית ואווירית, מתקפה תוך איגוף עמוק, והכרעת הביצורים בכוח עודף. הדיוויזיה המשוריינת השביעית הידועה בשמה "עכברושי המדבר" , מלאה שוב תפקיד מכריע בכיבוש היעד. הלחימה נמשכה יום וחצי ושוב נכנעו האיטלקים – 25,000 שבויים, מאות תותחים וכלי רכב, עשרות טנקים, וחושב יותר בארות ומתקני זיקוק מים שיכלו לספק למעלה מ150,000 ליטרים ביום.ההתקדמות נעשתה קשה יותר. קרבות שריון קשים פרצו בין דרני למקילי , והכוחות נתקלו בהתנגדות קשה במקום ושמו פורט רוּדֶרוֹ, שם הציבו האיטלקים ארטילריה שטווחה היטב אל הכוחות הבריטים, שנגרמו להם אבדות.ב30 בינואר פינו האיטלקים את דֶּרְנָה, ונסוגו הרחק הרחק לכיוון טריפולי. בין דרנה והים התנשא ג'בל אחדר - 'ההר הירוק'- שההתקדמות בו , לכיוון בנגאזי, הייתה קשה. הכוח הבריטי העיקרי התקדם אפוא מדרום להר, עד למסוּס. שם, הבחין מטוס סיור בשני טורים משוריינים איטלקיים המקדמים דרומה מבנגאזי לכיוון בֶּדָה פֿוֹם . המפקד הבריטי הורה על התקדמות הכוח לכיוון בדה פום במקום לכיוון סולום, ועל משלוח כוח ממונע גלגלי מהיר שתפקידו היה לחסום את הכביש הראשי ואת התקדמות האיטלקים הנסוגים.ליד העיירה בדה פום התחולל אחד הקרבות המכריעים במבצע. כוח הבלימה הממונע הגיע לבדה פום ב-5 בפברואר 1941 כדי לעצור את הכוחות הנמלטים מהארמיה העשירית האיטלקים . ביום שלמחרת הגיעו האיטלקים ותקפו את המגינים הבריטים, אך לא עלה בידיהם לשבור את המצור. במשך יומיים, בלמו 500 רובאים, אסקדרון טנקים, ומספר תותחי שדה ותותחים נגד טנקים, כוח איטלקי עדיף שכלל 20,000 חיילים, מאה טנקים קלים ומאתיים תותחים. הלחימה הייתה מטווח קרוב, ולעתים אף בקרב מגע; במקרה אחד תפס רב סמל בריטי טנק איטלקי קל באמצעות הכאה של מפקד הטנק בראשו בקת רובה. הניסיון האחרון בא ב-7 בפברואר כש-20 הטנקים הקלים האיטלקים האחרונים מסוג פיאט m13/40 פרצו דרך חגורה דלילה של רובאים ותותחים נגד טנקים ונעצרו רק באמצעות אש של תותחי השדה הבריטים, כמה יארדים ממפקדת החטיבה. בראותו שכוחות השריון שלו הושמדו, וכאשר התגבורת הבריטית מגיעה מצפון, נכנע המפקד האיטלקי, הגנרל ברגונוזלי, ועמו גנרלים רבים נוספים ועשרות אלפי שבויים.

בסך הכל שבו הבריטים עד כה 110,00 שבויים ביניהם 25 גנרלים ואדמירל אחד, בית זונות רשמי של הצבא המלכותי האיטלקי, 180 טנקים בינוניים, 200 טנקים קלים, למעלה מאלף כלי רכב, ו843 קני ארטילריה. המחיר היה 500 הרוגים, 1373 פצועים וכ55 נעדרים. באוויר הופלו 58 מטוסים ועל הקרקע הושמדו למעלה מ1100. 59 מטוסים נתפסו שמישים בשדות תעופה שנכבשו. הבריטים ובני בריתם איבדו רק 15 מטוסים. כל קירנאיקה, על בירתה בנגאזי והנמל שלה, היו בידי הבריטים ובעלי בריתם.בשלב זה שאף או'קונור שנודע בינתיים בכינויו 'הטרייר הקטן' להשלים את המשימה, לכבוש את טריפולי בירת לוב ולסלק את האיטלקים מצפון אפריקה, אולם הדבר לא התרחש. בשלב זה צפו המפקדים הבריטיים, ובצדק, למהלומה אסטרטגית בצפון. הגרמנים עמדו לפלוש ליוון כדי לסייע לבני בריתם האיטלקים ונהנו שם מיתרון גדול בציוד ובחיילים מיומנים. הגנרל ווייוול – מפקד חזית הים התיכון הבריטית, הורה אפוא לאו'קונור לחדול ממתקפתו ואף לשלוח כוחות תגבורת ליוון כדי לעמוד שם מול האויב הנאצי.גורלם של הבריטים ביוון לא שפר עליהם , והם ספגו שם מפלה ניצחת. דלדול הכוחות בצפון אפריקה, לעומת זאת, אפשר למעצמות הציר לשלוח לצפון אפריקה כוח מיומן ומובחר – קורפוס אפריקה בפיקוד המפקד המוכשר – ארווין רומל. על כך – בפרק הבא.סיכום

איך הצליחו בעלות הברית להשיג ניצחון מוחץ כל כך? היה זה שילוב של דוקטרינת לחימה, טקטיקה, ציוד עדיף לוגיסטיקה, שליטה אווירית ומנהיגות. כל אלה היו מפותחים מספיק כדי להביס את האיטלקים, אולם לא הספיקו כדי לעמוד מול האיטלקים.ההיסטוריונים סבורים כי השיטות בהן נקט הצבא הבריטי במהלך מבצע "מצפן" לא היו שונות מאלה שהובילו לתבוסתו המוחלטת מול הגרמנים בארצות השפלה מספר חודשים קודם לכן. מה היה ההבדל? האיטלקים הוכיחו עצמם כיריב נחות ביותר מכל הבחינות – הציוד , איכות המפקדים אך במיוחד המוראל ורוח הלחימה של החייל האיטלקי. זה העדיף במקרים רבים את השבי הבריטי על פני הלחימה במדבר.האם הייתה זו החלטה נכונה לעצור את המתקפה ולא להתקדם לעבר טריפולי? ההיסטוריונים חלוקים בשאלה זו. מצד אחד נותרו בכל צפון אפריקה בשלב זה רק 35,000 חיילים איטלקיים, כמעט ללא ארטילריה ושריון ועם הגנה אווירית מזערית של מטוסים איטלקיים ומעט מטוסים גרמניים שכבר הגיעו כתגבורת, אך מצד שני היו הקשיים הלוגיסטיים עצומים. הכוח הבריטי הגיע לקצה גבול יכולתו מבחינת אספקת דלק, מים, מזון וחלקי חילוף. לא הייתה מסילת ברזל לתגבורת והכוחות היו תשושים.בכל מקרה , בקשתה הרשמית של ממשלת יוון ב8 בפברואר לתגבור בריטי להצלת יוון מפני הגרמנים הכריעה את הכף, וצ'רצ'יל הורה על השארת כוח מצומצם בלוב להגנה מפני האיטלקים והפניית המאמץ הבריטי העיקרי ליוון.מקורותספרים

desert war by alan moorehead (author), john keegan (author( (formerly – an african trilogy) - penguin booksalamein – jon latimer – harvard university press, 2002operation compass - 1940 wavell's whirlwind offensive – osprey publishing, 2000

וולף הקמן – רומל באפריקה, הוצאת מערכות, 1987אתרי אינטרנט

wikipediaoperation compass – ראה שם הפניה לערך העבריmatilda tankrichard o'connorothersoperation compass: the first campaign of the desert war december 1940 – february 1941 (part 1)operation compass: the first campaign of the desert war december 1940 – february 1941 (part 2)operation compass: the first campaign of the desert war december 1940 – february 1941 (part 3)- orders of battle

[1]macgregor knox - hitler's italian allies: royal armed forces, fascist regime, and the war of 1940-1943[2]המקלע העיקרי של צבא בריטניה, ידוע בארץ מהיותו נשק חשוב של ההגנה וצה"ל במלחמת השחרור.[3]גם אלה לימים בשימוש צה"ל בכינוי אֶם גֶּה – הח"מ עוד השתמש בכאלה בשנות ה70 כשעליהם חרותים סמלי צלב הקרס[4]תה בחלב אינו כוס התה של המחבר[5]alamein – jon latimer – harvard university press, 2002[6]כינוי לחייל הבריטי – כאשר ג'רי – הוא החייל הגרמני.[7]נקודות ציון במפה המסומנות בשטח , כי שמשו למדידת המפות.[8]עיתונאי וסופר אוסטרלי שספרו desert war הודפס בשמות שונים ובמהדורות רבות מאז 1944.[9]כדי להימנע מכבישת יסודות נסללו דרכים על ידי הנחת דרכי מתכת על חולות המדבר.[10]האיטלקים הקימו התנחלויות רבות בלוב שסופחה לשטחי איטליה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר