אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלחמה במדבר - חלק שלישי - אינטרמצו ופיאסקו


התמונה של רמי נוידרפר

חלק ראשון: מערכת המדבר - אימפריאליזם

חלק שני: מלחמה במדבר - חלומו של הדוצ'ה

בחלק השני של מאמרנו תיארנו את הפלישה האיטלקית למצריים, בכוחו הצבאי העדיף של המרשל בחלק השלישי של מאמרנו, נסטה קצת מיבשת אפריקה, ונתאר שני אירועים שהיו להם השפעה מכרעת על מהלך המלחמה בצפון אפריקה, אך התרחשו מחוצה לה.

גרציאני.הארמיה העשירית שבפיקודו, שכללה 7 דיוויזיות, חצתה את גבול מצרים לוב ב10 לספטמבר 1940, ולא נתקלה כמעט בשום התנגדות. אחרי 4 ימים בלבד של מתקפה, ולאחר שהתקדמו 100 קילומטר לתוך שטח מצרים עצרו האיטלקים את התקדמותם, וחיכו לתגבורת ואספקה.

מוסוליני זעם ולחץ על גרציאני להתקדם 500 קילומטרים אל נמל אלכסנדריה. גרציאני סרב ודרש תגבורת בטנקים , ברכב ממונע , בתחמושת ובציוד. מפקד הצבא האיטלקי, הפילדמרשל פייטרו באדוליו, הבטיח לגרציאני תגבורת של 100 טנקים, אך אלה מעולם לא הגיעו.

לכאורה יכלו האיטלקים לתכנן בשקט את התקדמותם. קווי האספקה שלהם, מאיטליה, היו קצרים יותר- בעוד הם צריכים בסך הכל להעביר אספקה מדרום איטליה ללוב הסמוכה, היו צריכים הבריטים להעביר אספקה מגיברלטר הרחוקה, דרך הים התיכון שבו הייתה לצי האיטלקי עדיפות רבה; יתרונם בכוח אדם היה עצום, ועל יתרונם באוויר , בארטילריה ובטנקים כבר עמדנו.

ואכן, גרציאני החל לצבור ציוד – נשק ותחמושת, משאיות, מזון ומים, כבישים משוכללים נבנו והוכשרו.

סביב העיירה סידי בראני אליה הגיע בנו האיטלקים קווי ביצורים, הניחו שדות מוקשים, הציבו קני ארטילריה רבים, הכל כהכנה למקרה הלא סביר שבריטים יעזו לתקוף את צבאו המהולל של איל דוצ'ה.

פיאסקו - הפלישה ליוון

עוד קלף אסטרטגי אחד מנצח היה בידיו של מוסוליני - כיבוש יוון. האיטלקים, שכבשו בדי עמל את אלבניה עוד ב1939, היו משוכנעים שיצליחו במערכת בזק בנוסח הגרמני המוכר, לכבוש את יוון. מול הצבא היווני שהיה, כך סבר מוסוליני, דל באנשים , בציוד, וסובל מנחיתות קשה באוויר, היה מוסוליני משוכנע כי צבאו יוכל לחסל התנגדות יוונית תוך זמן קצר. למען האמת, סבר הדוצ'ה, כי יוון לא תעז כלל להתנגד לאולטימטום איטלקי, וכי כיבושה המהיר יאלץ את בריטניה להפנות כוחות להגנת יוון, מה שיחליש עוד יותר את חיל המשלוח היווני במצרים.

מוסוליני הרהבתן, לא סיפר לבן בריתו היטלר על כוונותיו לפלוש ליוון, והסתיר אותן ממנו, כשהוא סבור שיצליח לחזור על הישגיה של גרמניה בפולין ובצרפת, וספח את יוון לאימפריה הרומאית השנייה שלו.

למה דווקא יוון, תשאלו? הרודנים של אותם ימים השתעשעו להם בכיבוש מדינות משיקולים אסטרטגיים. מוסוליני שאף להגדיל את השפעת ארצו בבלקן. אחת האפשרויות הייתה רומניה – מדינה עשירה באוצרות טבע ובשדות נפט. למרבה כעסו של הרודן הפשיסטי, בחרה רומניה ( אולי בצדק מבחינתה) שחששה מרודן תאב התפשטות אחר – סטאלין הסובייטי, להישען על משענת רצוצה פחות ממוסוליני והסכימה להצעת גרמניה הנאצית לספק לה "הגנה". "את מי נכבוש?" שאל את עצמו מוסוליני כאשר הבררה היא בין יוגוסלביה ובין יוון. האיטלקים חששו מהסתבכות ביוגוסלביה ( וגם זה היה חשש מוצדק) והחליטו "ללכת" על יוון.

יוון, כך ידוע היום, לא הייתה כה חלשה כפי שסברו הפשיסטים.הרודן היווני יואניס מֶטַקֱסָסΙωάννης Μεταξάς . בשנים שקדמו למלחמת העולם ראתה יוון את האיום העיקרי עליה מכיוון בולגריה

והכינה את צבאה למלחמה בגבול הזה. הצבא אומן, נרכש נשק רב, הוקמו ביצורים ומצבורי תחמושת , דלק ומזון בכל רחבי המדינה, אך חלק גדול ממשלוחי הנשק שקיוו להם לא הגיעו בזמן נוכח המלחמה העולמית המתקרבת. לאחר כיבוש אלבניה בידי האיטלקים, נאלץ מטקסס, שהיה פרו נאצי, להכין את ארצו למלחמה בגבולה עם אלבניה, ועשה זאת בלית ברירה. האיטלקים ניסו לגרור את יוון למלחמה על ידי פרובוקציות רבות שהגיעו לשיאו בהטבעת ספינת קרב יוונית באוגוסט 1940. היוונים החוששים העדיפו להתעלם מהפגיעה וטענו כי האנייה הטבעה בידי צוללת " לא ידועה".

בערב ה28 באוקטובר 1940, הגיע השגריר האיטלקי גראצי ללשכתו של מטקסס והגיש לו אולטימאטום, בסגנון היטלראי אופייני – על יוון לאפשר לצבא האיטלקי לתפוס "נקודות אסטרטגיות" לא מוגדרות. מטקסס ענה במילה אחת – oxi המבוטאת 'אוהי' – לא, ביוונית וכעבור מספר שעות פלש הצבא האיטלקי ליוון. ראש הממשלה, ומלך יוון הפרו-בריטי ג'ורג' השני , יצאו בנאומים פומביים שבהם הדגישו את נחישותם של היוונים להלחם. הוכרז גיוס פומבי, והמונים בריטיים הפגינו מול השגרירות הבריטית בקריאה "תנו לנו נשק כדי להגן על חירותנו".

בבוקר הפלישה, הגיע אדולף היטלר לתחנת הרכבת של פירנצה לפגישה עם בניטו מוסוליני. הדוצ'ה קיבל את פניו בעיניים נוצצות והכריז בגאווה "פיהרר! אנו צועדים! הצבא האיטלקי חצה את גבול יוון הבוקר עם שחר!" הפיהרר שלא היה מודע לתוכניותיו של בן בריתו, זעם, אך הסתיר את כעסו.

חמש דיוויזיות איטלקיות חצו את הגבול, ובהן 200,000 חיילים, שהיו ביתרון מספרי של 2:1 לפחות על היוונים.. האיטלקים ציפו למלחמת בזק ולכיבוש מהיר של אתונה תוך ימים. לא כך היו פני הדברים: לאחר התקדמות של 25 קילומטרים בלבד, הצליח הצבא היווני לבלום את הפולשים. הטנקים האיטלקיים נתקעו בקרקע ההררית, וכוחות הרגלים סבלו מתנאי שטח ומזג אוויר קשים ביותר.

האיטלקים הופתעו מנחישותם של היוונים מלחימתם העזה ומביצועי הארטילריה הנחותה להם. הסיבה העיקרית לכישלון הפלישה הייתה המורל והרצון להלחם. בעוד היוונים היו חדורי תחושת מלחמה על הבית והגנה על ארצם היו האיטלקים חסרי מוטיבציה , במיוחד נוכח תנאי החורף הקשה ששרר באזור.

תוך ארבעה שבועות הצליח הצבא היווני להדוף את הפולשים, ולרדוף אחריהם אל תוך אלבניה. מוסוליני החליף את מפקד צבאו מספר פעמים, נשא נאומים חוצבי להבות, ולבסוף אף נטל את הפיקוד על הצבא באופן אישי, אך כל זאת לשווא. היוונים התקדמו 60 קילומטרים אל תוך אלבניה ולאיטלקים נגרמו אבדות כבדות 13,800 הרוגים, 25,000 נעדרים וכ40,000 שבויים , נוסף לעשרות אלפי פצועים. רק העדרם של אמצעי תחבורה ואספקה עצר את היוונים מכיבוש כל אלבניה.

ניסיון נוסף של מוסוליני לפלוש ליוון במרץ 1941 נכשל כמו קודמו. הפעם ריכז מוסוליני כוח עצום של 17 דיוויזיות, למבצע ששמו primavera – אביב. בפיקודו האישי ניסה להדוף את היוונים. 13 יום נמשכה הלחימה, והאיטלקים שוב נכשלו במשימתם. למוסוליני לא נותרה ברירה אלא למחול על גאוותו ולבקש מהיטלר להציל את המצב ולכבוש את יוון בעצמו.

כפי שנראה במאמרינו הבאים, לפיאסקו האיטלקי ביוון הייתה השפעה מכרעת על המערכה באפריקה, ובהמשך, על מלחמת העולם השנייה כולה.

אינטרמצו - קרב טרנטו

כבר סיפרנו לכם על יתרונו הגדול של הצי האיטלקי על פני הצי הבריטי בים התיכון – יותר ספינות, יותר מטוסים, קווי אספקה קצרים יותר, ועל הנייר , יכולת לסלק את הבריטים מן הים התיכון ולהשיג את השליטה האסטרטגית שתאפשר להפוך את הים התיכון שוב ל mare nostrum, כבימי האימפריה הרומית.

עם פרוץ המלחמה בים התיכון היו לאיטלקים 185 ספינות לעומת 49 של הבריטים מהן 6 אניות מערכה ( לעומת 4) ו 106 צוללות (לעומת 10). לבריטים היתה בזירה , יש לציין, נושאת מטוסים אחת.

במחשבות הרבה של מוסוליני, הייתה עתידה איטליה להפוך חיש מהר לרומא החדשה – מעצמה השולטת במרחבי הים התיכון.

האמת הייתה שוב שונה: הצי האיטלקי נעדר מערכות מכ"ם, לא היו נהלי תיאום בין הצי וחיל האוויר וקציני הצי ומלחיו הו נעדרי ניסיון קרבי.

הצי האיטלקי נקט בעיקרו של דבר במדיניות של שב ואל תעשה. ספינות המערכה העיקריות של הצי האיטלקי נשארו בנמל טרנטו, ולא יצאו אל מרחבי הים. עצם קיומו של הצי, כשהוא נמצא בנמליו ויכול להתערב תוך זמן קצר בכל מקום, היה אמור להיות לכאורה גורם מרתיע שימנע מן הצי הבריטי פעולה חופשית, באספקה לכוחותיו במצרים או בתקיפת האיטלקים העומדים מנגד.

בשבועות הראשונים של המלחמה, היו לא מעט היתקלויות בין הצי הבריטי והאיטלקי. אלה הסתיימו לרוב בטיבוען של הספינות האיטלקיות, אך גם לבריטים היו אבדות משמעותיות.

כדי לתגבר את כוחותיהם, הוקם בגיברלטר "כוח h " – כוח צי גדול ששלט על מערב הים התיכון ואזורי האוקיינוס האטלנטי הסמוכים. כוח זה הקל במעט את היתרון המספרי של האיטלקים.

כבר ב 8 ליולי יצא כוח צי איטלקי גדול - 3 אניות מערכה, 8 סיירות ו32 משחתות ללוות שיירת אספקה גדולה לבנגאזי שבלוב. הבריטים גילו את הצי האיטלקי ויצאו ליירט אותו, אלא שהאיטלקים נמלטו חזרה לבסיסם שבקלברייה והקרב הסתיים עם אבדות קלות בלבד לשני הצדדים.

הבריטים המשיכו לתגבר את הצי. כוחh שבגיברלטר – ליווה את התגבורות , הן לבסיס הצי במאלטה והן לבסיסיו באלכסנדריה, שם קיבל אותם מפקד צי מזרח הים התיכון – האדמירל קניגהאם.

כך הועברו בספטמבר לידי קניגהאם נושאת המטוסים המשוריינת 'אילוסטריוס' , ספינת המערכה ואליאנט, ושתי סיירות – תגבורת שאפשרה לאדמירל הבריטי לתכנן את תקיפת הצי האיטלקי בבסיסיו.

הקרב הגדול החל ב 11 בנובמבר. במבצע שכונה judgement (יום הדין) , יצא כוח גדול בפיקוד קניגהאם לכיוון בסיס הצי האיטלקי בטרנטו שבחבל אפּוּליה בדרום איטליה. במקביל ליווה כוחh מגיברלטר תגבורת גדולה נוספת לצי הים התיכון הבריטי. בסדרת תמרונים מסובכים תוגברה מלטה, הותקפו יחידות צי איטלקיות בים האדריאטי, אולם המבצע העיקרי הוטל על נושאת המטוסים אילוסטריוס בליווי ספינות ליווי , סיירות ומשחתות רבות. האילוסטריוס הגיעה לנקודת הזינוק, כ270 קילומטרים מדרום מזרח לטרנטו.

בלילה בצעו הבריטים את מתקפת הפתע שלהם. 20 מפציצי טורפדו מדגם swordfish המיושן תקפו בהפתעה את הצי האיטלקי שעגן בנמל. שלוש אניות מערכה ובניהן ה littoriaהחדישה, טבעו. הבריטים אבדו בקרב רק 2 מטוסים.

המכה שסבל הצי האיטלקי הייתה קשה ביותר והם העבירו את הצי לנמלים רחוקים יותר מצפון לטרנטו, מה שהפחית עד מאד את עצמתם.

אין ספק שקרב טרנטו היה קרב מכריע בתולדות המערכה בים. בפעם הראשונה הוכח יתרונו האדיר של כוח אווירי המשוגר מנושאות מטוסים על פני צי מסורתי ש יחידות ימיות בלבד. קיומו של המכ"ם בצי הבריטי לעומת העדרו אצל האיטלקים היה גם הוא גורם מכריע.

בשקט בשקט, למדו הנספחים היפניים, באיטליה ובבריטניה, את לקחיו של קרב טרנטו.

ההיתקלות הבאה התרחשה ב 27 בנובמבר. שוב העבירו הבריטים תגבורות למאלטה ולחידותיהם במזרח הים התיכון כאשר כוח hמלווה את השיירות מזרחה ומעביר אותן אל שליטת צי הים התיכון. האיטלקים ניסו שוב לשלוח כוח גדול ליירט את התגבורת הבריטית, אולם זה נתגלה גם הפעם ואולץ לסגת.

באחד ממאמרינו הבאים נתאר את המכה המכרעת שספג הצי האיטלקי מידי הבריטים, שנעזרו בסוד ה"אולטרה", מכה שאפשרה , בסופו של דבר את ההכרעה האסטרטגית בים התיכון, שהביאה גם לניצחון הגדול של אל עלמיין.

ובכן – הגענו לדצמבר 1940. איטליה – מושפלת, מוכה, צבאה נטול מוטיבציה, עמה מאבד את האמון במנהיגיו, קציני צבאה הנהנתנים והלא מיומנים ניצבים במערכה מול כוח בריטי נחות אך מאומן, נחוש וחדור רוח קרב. כוח זה תוגבר בחודשים האחרונים על ידי יחידות אוסטרליות, ניו זילנדיות והודיות, כשהוא נחוש ומוכן לקרב.

המסך עולה על המערכה במדבר – מתקפת הנגד הבריטית.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר