אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

זיל דה רה: רוצח סדרתי או קורבן ציד מכשפות?


ב-8 באוקטובר 1440 נפתח בעיר נאנט אחר המשפטים הידועים והשנויים במחלוקת במהלך כל ימי הביניים. בפני השופטים עמד אחד האנשים המוכרים והמוערכים בצרפת של אותה תקופה הברון ז'יל דה לאוואל דה רה (דה רֶץ) (gilles de laval de rais) , מרשאל צרפת, גיבור מלחמת מאה השנים ואחד מתומכיה הנלהבים ביותר וידידיה הקרובים של ז'אן ד'ארק. משפטו של דה רה התנהל במקביל בבית דין כנסייתי ובית דין חילוני שבסמכות דוכסות ברטאני. האינקוויזיציה האשימה את דה רה בחילול קודש, סגידה לשטן, עיסוק באלכימיה ו-כישוף, ואילו בית הדין החילוני דן בהאשמות לפיהן הברון דה רה חטף, עינה ורצח מאות ילדים מכפרים בסביבת טירתו טיפוז' ומכל רחבי מחוז ברטאני.

הכל התחיל בחודש מאי אותה שנה כשפרץ סכסוך, ככל הנראה על רקע פיננסי, בין דה רה לאדם בשם ז'אן לה-פרון. יום אחד דה רה הופיע עם קבוצת חמושים בביתו של לה-פרון , הבית אגב היה שייך לדה רה עצמו ונמכר קודם לכן ללה-פרון. הרוחות התלהטו והדבר הסתיים בחטיפתו של לה-פרון שנלקח לטירתו של דה רה והוחזק כבול במרתף במשך כמה ימים עד ששוחרר לאחר התערבות הדוכס מברטאני. המקרה לא היה חריג במיוחד לאור התקופה למעט שתי עובדות. לה-פרון הוסמך לכמורה זמן קצר לפני המקרה ובנוסף היה אחיו של ז'ופרואה לה-פרון, מנהל המשק של ז'אן ה-v , דוכס ברטאני. מיד לאחר שחרורו שלח תלונה רשמית לבישוף של נאנט, בה תיאר את המקרה, הדגיש במיוחד כי נחטף בזמן שערך תפילה לבני ביתו ולמשרתים ודרש בתוקף לבדוק את מידותיו של דה רה ולחקור את התנהלותו.הבישוף התייחס לתלונה ברצינות אולי בזכות קשרי המשפחה של המתלונן ופתח בחקירה שנמשכה כארבעה חודשים ובמהלכה התגלו לכאורה ממצאים כה מחרידים עד שבספטמבר המליץ הבישוף על מעצרו המיידי של ז'יל דה רה ומשרתיו והעמדתם למשפט הכנסייה והמלך.

ז'יל דה רה הגיע בעצמו לנאנט והתייצב בפני בית הדין הכנסייתי באמצע ספטמבר לאחר שנודע לו על הוראת הדוכס לעצרו. באותו זמן נעצרו גם כל משרתיו. בימים הבאים אוחדו הממצאים שנאספו במהלך חקירתו של מלסטרואה, בישוף נאנט עם ממצאים אחרים שהוצגו על ידי נציגי השלטון החילוני וכמו כן נגבו עדויות ממשרתי הברון. לאחר הכנה שנמשכה כשלושה שבועות התקיימה הישיבה הראשונה של בית הדין המשותף ב-8 באוקטובר. במהלך הישיבה נפרסה בידי התובעים תמונה עגומה של מעשי זוועה שבוצעו במשך שנים בטירתו של דה רה, טיפוז'. התביעה קראה למאות עדים , ברובם איכרים ,שהעידו שילדיהם נעלמו בנסיבות שונות על אדמתו של דה רה. חלק אחר טענו שילדיהם גויסו למקהלת הבנים האישית של דה רה או לעבודות שונות במשקו ומאז לא נראו עוד. ההיסטריה הכללית רק התגברה לאחר שהושמעו עדויות משרתיו של דה רה בייחוד של אלכימאי איטלקי ,פרנצ'סקו פרלטי ושני משרתיו האישיים הנרי ופואטו. שלושת אלה העידו כי בטירתו של דה רה התקיימו אורגיות פרועות במהלכן הוקרבו עשרות ואולי מאות ילדים לשד בשם "בארון" וכי מטרת הרציחות הייתה לשכנע את "בארון" לגלות לדה רה את סוד הפיכת מתכות פשוטות לזהב. הזוועות שתוארו בפרוטרוט בבית המשפט וחששות מניסיון אפשרי של ההמונים ברחובות נאנט לבצע לינץ' בנאשם אילצו את בית הדין לנעול את דלתותיו ואף להגביל במידה ניכרת את כמות העדים מקרב האיכרים כבר ביום השלישי לקיום המשפט.

הנאשם שמר על קור רוח מופתי מתחילת המשפט. הוא הכחיש בכל תוקף את כל ההאשמות , הכריז כי אינו מכיר בסמכויות בית הדין וטען כי עדויות המשרתים הושגו תחת עינויים ואינן קבילות. למרות זאת עבודת בית המשפט נמשכה. כתב האישום הופרד לשני חלקים בהתאם לאופי הדתי או החילוני של הפשעים ומרכז הכובד עבר לבית הדין הכנסייתי שנוהל בידי מולסטרואה, בישוף נאנט ונציג האינקוויזיציה. ההאשמות כללו כ-50 סעיפים מתוכם שלושה עיקריים :פגיעה בממסד הכנסייה והשפלה של איש כנסייה (התקרית עם לה-פרון) , כישוף חמור וקריאה לשטן , הקרבת קורבנות אדם.

כאשר כתב האישום הוצג בפני דה רה הוא הכחיש אותו בכל תוקף ,טען כי כל מילה בו היא שקר ואף סירב לשמוע את הטקסט עד הסוף. לאחר שסיים לדבר, קם מולסטרואה והקריא בקול רם את נוסח הנידוי מהנצרות של ז'יל דה רה.

לאחר מכן הופסקו דיוני בית המשפט למספר ימים.דה רה הושלך לצינוק על מנת שיוכל לחשוב על מעשיו, לא הותר לו להתוודות, אך ככל הנראה לא הופעלו נגדו עינויים פיזיים. בפעם הבאה התכנס בית המשפט ב-21 באוקטובר. ז'יל דה רה שהופיע באולם בית המשפט של נאנט באותו יום היה אדם שונה. נעלמו היוהרה , הביטחון העצמי והשליטה המלאה. הוא כרע ברך לפני השופטים, בכה ויילל , הביע את רצונו להודות בכל הפשעים המיוחסים לו וביקש להסיר מעליו את החרם הדתי.

בהמשך פירט את בצורה מלאה את מעשי הרציחות אותם ביצע והודה בזה אחר זה בכל סעיפי כתב האישום. אולם ציין כי המניעים למעשיו לא היו פולחן השטן אלא דחפים מיניים חולניים וסקרנות סדיסטית. תיאורי הפשעים היו כה מזוויעים שהבישוף הורה לכסות את הצלב שהיה תלוי על קיר בית הדין על מנת לא לטמא אותו.

בהודאתו של דה רה נכתב:

"ועוד מודה הסיניור דה רה כי לעיתים היה תופס את איבר זכרותו עם יד אחת או עם שתי ידיו ולא עוזב לפני הגיעו לזקפה. ורק אז היה מתחכך בקורבנותיו בעודם בחיים או מיד לאחר מותם בתשוקה עזה ולא חדל עד שהגיע לפורקן..."

"ועוד מודה הסיניור ז'יל דה רה המוזכר לעיל כי הורה לתלות את הילדים שהובאו אל טירתו על צווארם ולהחזיקם כך עד שאבדו הכרתם ,אך נשמתם עדיין בגופם ואז הורה לשחררם ולהביאם אליו. וכשהובאו אל ידיו ,מפוחדים ומבוהלים, היה מלטפם ומשכנעם כי לא יורע להם עוד וישובו אל חיק הוריהם וכך עשה מספר פעמים רב..."

ז'יל דה רה הודהבאונס ורצח של כ-140 ילדים בגילאים 6-18 ,רובם ממין זכר ומקצתם ממין נקבה. בהודאתו ציין שנהנה יותר מהתעללות בבניםמאשר בבנות. כמו כן הודה כינהג לכרות איברים של הילדים ההרוגים , לעיתים בעודם חיים ולאכול אותם. כמו כן נהג לערוף ולשמר ראשים של ילדים שמצאו חן בעיניו במיוחד.בתמורה להודאתו הכנה ולשובו לחיק הכנסייה שונה עונשו משריפה על מוקד לתלייה ושריפת גופתו. ביום האחרון של המשפט פנה דה רה אל תושבי נאנט בפנייה נרגשת בה ביקש מחילה על מעשיו הנוראיים וביקש שיתפללו למענו ברגעי הוצאתו להורג.דה רה הוצא להורג בנאנט ב-26 באוקטובר 1440 יחד עם שניים ממשרתיו, הנרי ופואטו. לפני הוצאתו להורג שר בקול רם את מזמור "de profundis " לפני הקהל הרב שהתאסף וקרא להמונים להתפלל ביחד איתו.יום הוצאתו להורג הפך ליום אבל והמונים התפללו בכנסיות העיר נאנט למען עילוי נשמתו.

לאור כל זה אשמתו של ז'יל דה רה נראית מוכחת כמעט מעל לכל ספק ויחד עם זה מתעוררות כמה שאלות. ראשית כל נשאלת השאלה מדוע מבין עשרות האנשים שנעצרו רק דה רה ושני משרתיו הורשעו. מדוע פרלאטישניהל את הניסויים האלכימיים ואת הקרבת הקורבנות שוחרר מיד בתום המשפט? מדוע דמות אפלה אחרת, האלמנה ז'ופרה שכביכול עזרה לדה רה לפתות את קורבנותיו להגיע לטירה לא הועמדה לדין כלל? האם רק מפני ששיתפו פעולה עם בית הדין? קיימות גם נקודות נוספות במשפטו של דה רה שמעוררות תדהמה. כך למשל חלק מההורים האבלים שהעידו בבית הדין התקשו לומר כמה ילדים הם איבדו, מה היה מינם וגילם שלא לדבר על שמותיהם. אולי זאת הסיבה להפסקת גביית עדויות מההורים השכולים כבר ביום השלישי למשפטו של דה רה?

בהקשר הזה אפשר לציין גם שמרבית האיכרים הבריטוניים שתושאלו בבית המשפט לא דיברו צרפתית ועדויותיהם תורגמו באמצעות מתורגמן שסיפקו השלטונות. אפשר לציין גם שהחיפושים הרבים שנערכו בטירתו של דה רה לא העלו דבר ולא נמצאה אפילו גופה אחת או שרידי גופה.

לאור זה אפשר להניח גרסא אחרת למאורעות.

ז'יל דה רה נולד בשנת 1404 בחבל לואר. אביו גי דה מונמורנסי-לאוואל השתייך למשפחת אצולה נודעת. בגיל צעיר איבד את הוריו והתחנך אצל סבו , ז'אן דה קראון. בגיל 16 נישא לקתרינה דה טואר שאדמותיה גבלו בחבל רץ. הנישואין לא נבעו כנראה מאהבה וכבר כעבור חמש שנים דה רה עזב את אשתו והגיע אל חצרו של שארל ה-vii. צרפת הייתה נתונה באותו זמן במלחמה קשה עם אנגליה , יותר ממחצית משטחה היה תחת כיבוש אנגלי. דה רה הצטרף בהתלהבות למאבקו של שארל להשבת הממלכה. וכאשר עלה קרנה של ז'אן ד'ארק האמין בה וליווה אותה בכל הקרבות. על אומץ ליבו העניק לו שארל ביום הכתרתו בריימס ב-1429 את דרגת מארשאל צרפת.

ז'יל נשאר נאמן לז'אן ד'ארק גם במהלך משפטה ולמרות התעלמותו ההפגנתית של המלך מגורלה תכנן את שחרורה וניסה לממשו עד הרגע האחרון.

שנתיים לאחר הוצאתה להורג של ז'אן ד'ארק ז'יל עזב את השירות הצבאי וחזר לברטאני. שם הוא נודע כאדם משכיל במיוחד, חובב מושבע של יצירות אמנות ואירועי תרבות. הוא הרבה לארח בטירתו אמנים ומשוררים , אסף אוסף מרשים של ציורים , השתתף באופן פעיל בחיי הקהילה והפעיל מקהלה שהורכבה בעיקר מילדי איכרים. ככל הנראה הוצאותיו עלו על הכנסותיו ותוך זמן לא רב נאלץ להתחיל למכור את אדמותיו. קרובי משפחתו הזועמים פנו אל המלך ובשנת 1436 נאסר על ז'יל למכור אדמות נוספות. האמצעי האחרון שנותר בידיו היה אלכימיה. ככל הנראה ז'יל התייחס ברצינות ל"מדע" הזה והאמין שכך יוכל לפתור את בעיותיו הכלכליות.

לצורך זה הזמין לטירתו את פרנצ'סקו פרלאטי , שרלטן שהצליח לשכנע את דה רה ביכולותיו האל טבעיות. פרלאטי טען שיודע לתקשר עם שד בעל השם "בארון" והציע לדה רה לנסות לשכנע את השד לייצר עבורו זהב. מיותר להוסיף שהניסיונות הרבים לא צלחו ודה רה נקלע לעוד ועוד חובות. אפשר להניח שז'אן ,הדוכס מברטאני התעלם מהאיסור המלכותי לקנות אדמות מז'יל דה רה וניצל את מצבו הכלכלי הקשה של ז'יל על מנת לקנות או לחכור את אדמותיו אולי בתיווכו של ז'אן לה-פרון המוזכר לעיל. ז'אן ה-v היה ללא ספק מעוניין להיפטר מדה רה ובאותם זמנים האשמות בכישוף ,עבודת השטן וכיו"ב היו הדרכים המקובלות והזמינות לחסל יריב פוליטי או אישי.

תחת ההנחה הזאת הדוכס מברטאני עמד מאחורי התקרית עם לה-פרון שהובילה למעצרו של ז'יל ויחד עם הבישוף של נאנט הכשיר את הקרקע למעצרו והרשעתו. הודאתו של ז'יל בכל הפשעים לא אמורה להפתיע ולהיפך הייתה אופיינית מאד למשפטי מכשפות מכל הסוגים.

ב-1992 לאחר יותר מחמש מאת שנה מאז האירועים המדוברים נערכה בדיקה חוזרת של משפטו של דה רה , במהלכה קבעו מומחי המשפט הצרפתיים כי ז'יל דה רה ככל הנראה חף מפשע. יחד עם זאת קשה לא לשים לב להבדלים הבולטים בין מסמכי משפטו למסמכי משפטי ציד מכשפות אחרים בפרט גם זה של ז'אן ד'ארק. באף משפט אחר אין תיאור כה מלא וכה ממצה של מעשים שמאפיינים בצורה מובהקת צורת חשיבה ודרך פעולה של רוצח סדרתי כפי שנקבעו למעשה רק במאה ה-20. על סמך זה חוקרים רבים נוטים לא לקבל את החלטת המשפטנים הצרפתיים ולדבוק בגרסת אשמתו של ז'יל דה רה. במסורת העממית הצרפתית והאירופית הפך ז'יל דה רה במהלך השנים לאבטיפוס של רוצח ילדים ומכשף. הוא מהווה כנראה את ההשראה לדמות "כחל הזקן" בסיפורו של שארל פרו , ואולי גם לדמויות המכשפותהקניבליות של האחים גרים. על כל פנים נראה כי לעולם לא נדע מה באמת אירע במרתפיה האפלים של טירת טיפוז' ושיקול הדעת הסופי נתון במקרה הזה בידי הקורא.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דוד פיינשטין