אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מלחמה במדבר, חלק שני - חלומו של הדוצה


התמונה של רמי נוידרפר

כפי שראינו בחלק א' של סדרת המאמרים, הכריז מוסוליני, ביום ה10 ליוני 1940, מעל המרפסת בארמון ונציה שברומא, לקול תרועות הקהל, מלחמה על בריטניה וצרפת. בשלב זה היה מוסוליני משוכנע, כי גרמניה עומדת להביס את בריטניה וצרפת, וכי אם יצטרף להיטלר, יוכל לקטוף את פרות הניצחון. באותו לילה החלה מערכת המדבר, מערכה שעתידההייתה להמשך כשלוש שנים ושהייתה מן המרתקות ורבות התהפוכות ביותר במלחמת העולם השנייה. ב10 ליוני, לעת ערב, התקרב טור של מכוניות משוריינות, מתוצרת רולס רויס, אל גדר התיל החלודה שהשתרעה לאורך כ650 קילומטרים לאורך גבול מצרים לוב השומם. בתנועות מתורגלות, בשקט, לאט לאט, קדימה ואחורה, רמסו המכוניות את גדר התיל. צוותי המכוניות, נעולים נעלים עם סוליות גומי (מחשש שהגדר מחושמלת) יצאו מהן והזיזו הצידה את הגדר כשהם יוצרים בה מעברים. היו אלה חיילי חטיבת ההוסארים המלכותיים מספר 11 – הידועים גם "חיילי הנסיך אלברט" או כ"קוטפי הדובדבנים" – על שום מכנסיהם האדומים אותם לבשו מאז תקרית מסוימת במלחמת האנגלים בנפוליאון על אדמת ספרד. עוד באותו לילה חדרו קוטפי הדובדבנים ויחידות מיוחדות אחרות, עמוק אל תוך שטח לוב, כשהם חותכים קווי טלפון, תוקפים יחידות משמר, זורעים בהלה בקרב האיטלקים המופתעים, ולוקחים שבויים.

ב 14 ליוני כבשו חטיבות ההוסאריםהשביעית והאחת עשרה את מוצבי החוץ האיטלקיים – קפוצו ופורט מדלנה, תוך שהם לוקחים מאות שבויים, ומשמידים כוחות "שריון" איטלקיים שהיו מצוידים בשלב זב בעיקר ב"טנקיות" – מעין טנקים זעירים מדגם l3.

בפשיטות הנועזות של הבריטים הצליחו אלה לשבות שבויים רבים, לתפוס כ2500 כלי רכב, ואף שבעים טנקים, אולם יתרונם נעלם חיש מהר.

פשיטות נועזות אלה של הבריטים לא שקפו נאמנה את המצב האסטרטגי באפריקה באותה עת, שכן מוסוליני נהנה לכאורה מיתרון עצום על פני יריביו הבריטיים, בנשק , בציוד , בקווי אספקה, שאותו תכנן לנצל על מנת להגיע ליעד האסטרטגי הנכסף – חיסול הנוכחות הבריטית באפריקה, השתלטות על תעלת סואץ, וקטיעת קווי האספקה לבריטניה מן האימפריה שלה במזרח – הודו, אוסטרליה, ניו זילנד.מוסוליני, שחתם עם היטלר הסכם לפיו יצטרף למלחמה אם יצליח היטלר לכבוש את צרפת, זכה רק לבוז, אפילו בקרב בני בריתו הגרמנים, על הצטרפותו למלחמה כאשר צרפת מובסת. הפעם ראה לפניו סיכוי לניצחון דומה לזה של בני בריתו הנאצים – הקמת אימפריה איטלקית באפריקה החולשת על תעלת סואץ ונמלי ים סוף, והטלת הסגר על הקשר בין בריטניה לבין מושבותיה באסיה. מוסוליני קיווה אפוא לכבוש את מלטה, קפריסין, סומלילנד הבריטית, פלשתינה, עדן עיראק, קניה, וכמובן, את הפרס הגדול מכולם – מצרים.

לכאורה, היו למוסוליני סיבות טובות להניח כי יביס את בריטניה בקלות. ראשית, הכוחות הצרפתיים הגדולים שהיו מוצבים בתוניסיה ובסוריה, יצאו ממעגל העימות. הבריטים שהיו עסוקים בהגנה נואשת על איי הבית שלהם מפני הפלישה הגרמנית, לא יכלו לפנות כוחות משמעותיים להגנת מושבותיהם באפריקה. אפילו הים התיכון, הייתה לצי האיטלקי נוכחות משמעותית ויתרון מספרי גדול על הצי הבריטי. יתרה מזו – קווי האספקה של האיטלקים היו קצרים, נוחים ומוגנים, בעוד קווי האספקה הבריטיים היו ארוכים ביותר. פרנקו, הרודן הספרדי, שקל ברצינות הצטרפות לבני בריתו הפשיסטים במלחמה בבריטניה, וכדי לתגבר את כוחותיה במצרים, היו צריכים הבריטים לשלוח יחידות למסע ארוך מסביב ליבשת אפריקה.מוסוליני הורה אפוא למפקדי צבאותיו בלוב ובחבש , לתקוף את הבריטים. יתרונם הצבאי, על הנייר, היה אדיר. בחזית הלובית , למשל, היו לאיטלקים 208,000 חיילים, מול 50,000 לבריטים, 1500 תותחים לעומת 150, 300 טנקים לעומת 105, יתרון של 450 מול 205 במטוסי קרב, ושוויון רק במספר המפציצים – 140. יחד עם זאת היו לאיטלקים בסיסי אוויר ברודוס מהם יכלו להפציץ את מצרים וארץ ישראל.בחזית האתיופית היה לצבא האיטלקי יתרון גדול אף יותר. 280,000 חיילים מול 19,000 לבריטים שגם הם היו יחידות משמר של חיילים לא מאומנים ולא מצוידים, ויתרון גדול אף יותר בחיל האוויר. מוסוליני פקד אפוא על מפקדי צבאותיו, המרשל רודולפו גרציאני בלוב, והדוכס מאאוסטה באתיופיה, לתקוף את הכוחות הבריטיים ולהשתלט על המושבות הבריטיות באפריקה ובמזרח התיכון.לצבא האיטלקי הייתה אולי עדיפות מספרית, אולם נחיתות טכנולוגית קשה: הטנקים שלו היו עלובים, בעלי שריון דק ולפעמים מצוידים במקלעים בלבד, התותחים קטני קליבר ומיושנים, ואמצעי התחבורה הממונעים מועטים מאד.

כמה דוגמאות : המכוניות המשוריינות של האיטלקים היו משנת 1909, טנקית ה l3 שלהם הייתה מצוידת בשני מקלעים בלבד. לטנק ה m11 היה שריון דק והתותח שלו לא יכול היה לצודד. לטנק ה m13 הכבד יותר,הייתה מהירות מירבית של 15 קמ"ש, והגרוע מכל, לצבא לא היו כלי רכב להסעת החיילים והם נאלצו לצעוד מרחקים ענקיים ברגל. לחיל הרגלים היו רובים ממודל שיוצר ב1881, בעלי מהירות לוע נמוכה, מכונות ירייה מסוג בּרֶדָה שנטו להיתקע, ורימונים שהתפוצצו בידי משליכיהם. מטוסיו החדישים של חיל האוויר היו בנחיתות ברורה מול מטוסי ההוריקן הבריטיים ואליהם נוספו כמויות גדולות של מטוסים מיושנים אף יותר.

החיילים האיטלקיים לא היו מאומנים בלחימה במדבר וברוב המקרים סבלו מחוסר מוטיבציה. גרציאני שהיה מודע לנחיתות צבאו, ניסה להתחמק מתקיפה אולם קיבל פקודה ישירה מהדוצ'ה : תקוף או שתפוטר!האיטלקים תקפו בארבע חזיתות. מאתיופיה ואריתריאה תקף כוח איטלקי בפיקוד הגנרל ג'יוליימו נאסי את סודן. כוח אחר התקדם עמוק לתוך קניה , כוח שלישי תקף והשתלט על סומלילנד הבריטית – הטריטוריה הבריטית השנייה שנפלה בידי כוחות הציר, לאחר איי התעלה. אחת אחרי השנייה, נפלו ערי הגבול של המושבות הבריטיות בידי האיטלקים.

הדוצ'ה, שכבר לא היה אהוד על האיטלקים, זכה לפתע לתהילה בארצו. "אנו יכולים להילחם" אמרו האיטלקים לעצמם , והבטחותיו הנבובות של מוסוליני בדבר כיבוש וניצחון החלו להישמע פתאום אמיתיות.גם בלוב תקפו האיטלקים. בראש הצבא האיטלקי עמד המצביא הנודע , רוֹדוֹלפוֹ גרציאני, שכונה "ארי המדבר" על שום הכנעת המורדים הלוביים שנים רבות קודם לכן. גרציאני החליף את המפקד הקודם – המרשל איטלו באלבו , שנהרג בתאונת מטוס בימים הראשונים של המלחמה. גרציאני פקפק בסיכויי האיטלקים לנצח, אולם למרות זאת מילא פקודות, וב13 לספטמבר החל בפלישה.חיש מהר כבשו האיטלקים מחדש את מוצביהם שנכבשו קודם לכן בידי הבריטים, והחלו להתקדם לתוך מצרים. שבע דיביזיות כללה הארמיה השביעית בראשות גרציאני, ומולה כוחות בריטיים נחותים בהרבה.

הבריטים נסוגו תוך קרבות מאסף והחליטו לבלום את האיטלקים בנווה המדבר מרסה מטרוך, כ220 קילומטר מהגבול. גרציאני דיווח על ניצחון אדיר, 2000 חיילים בריטיים הרוגים ( במציאת נהרגו כ10) התקדם כ100 קילומטר לתוך מצרים, ועצר. בעוד הבריטים המבוהלים מתכוננים לפלישה האיטלקית וחוששים מאובדנה המהיר של מצרים, החליט גרציאני כי לא יוכל להמשיך. מה שעצר את התקדמותו של גרציאני הייתה הלוגיסטיקה, החשש המוגזם מהאויב הבריטי, והתקווה להתפתחויות אסטרטגיות חשובות.לאחר ארבעה ימי לחימה בלבד, עצר גרציאני את צבאו בסידי ביראני, והחל להתכונן לבאות. במבצע הנדסי אדיר הוקמו ביצורים, נסללו קווי מים , נסללה דרך חדשה ומשוכללת "ויה דלה ויטוריה" – דרך הניצחון, והחל מבצע של הבאת אספקה לקראת המשך הפלישה למצרים. ואיזו אספקה הייתה זו!!! גרציאני לא חסך במשאבים.מצבורי תחמושת אדירים הוקמו בכל פינה. משאיות 10 טון מדגם לנצ'יה החלו מסופקות לצבא הפלישה. גם בתנאי השירות עלו האיטלקים על כל צבא אחר. לכל חייל היה מכשיר אישי להכנת אספרסו, סדינים לבנים ואוכל משובח. כמויות עצומות של פסטה, רוטב עגבניות משובח וחריצי גבינת פרמזן ענקיים הובאו אל המדבר. מנת חלקם של הקצינים שפרה אף יותר – מדי רד מפוארים, חגורות זהב וכסף ומדליות נוצצות שימשו אותם במסדרים. יינות משובחים , כולל "דמעות האדון" הנודע מן הגבעות שליד רומא, כלי כסף, פרות וירקות מובשים , שקיות של מרק מינסטרונה משובח, קותלי חזיר ואנשובי, ליקרים מובחרים ואף אספקת תענוגות בשרים אחרים – נשים שספקו את צרכיהם של המפקדים.גרציאני תכנן לפלוש למצרים בד בבד עם פלישתה של איטליה ליוון. האיטלקים שכבשו ב1939 את אלבניה, היו משוכנעים שיוכלו לכבוש בקלות רבה את יוון, לאלץ את מפקד הצבא הבריטי במצרים, הגנרל שתום העין וייוול (wavell), לשלוח כוחות להגנת יוון, ובכך להחליש את יחידותיו במצרים.הכל היה מוכן אפוא לכיבוש מצרים, אולם, לבריטים היו תוכניות אחרות.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר