אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יהודי אפגניסטן היו נתונים בסכנת שואה


התמונה של בן ציון יהושע

מיקומה של אפגניסטן בין הודו בשליטה בריטית לבין ברית המועצות מצפונה עורר עניין גלובלי אצל הגרמנים בכלל ואצל הנאצים בפרט. כשם שלארץ ישראל הגיעו הטמפלרים מתוך מגמות דתיות, בימי הרייך השני הגיעו גרמנים לאפגניסטן מתוך מניעים הומאניים כביכול והקימו בשנת 1924 באפגניסטן מוסדות חינוך בהם למדו כ-400 אפגאנים. גם הוקמו שני בתי חולים בניהול גרמני, שבהם לימדו והכשירו צעירים בלשון הגרמנית. ככל שהתקדמו הצעירים האפגאניים הם נשלחו ללמוד בגרמניה שם גם קיבלו הכשרה אידיאולוגית. חברת 'היונקרים הגרמנים' פתחה קו תעופה לאורך מדינות הציר מגרמניה לאפגניסטן. הפעילות הלכה והתגברה בימי הרפובליקה של ויימר והגיעו לשיאם עם עליית הנאצים בשנת 1933. הטיפול הגרמני המעמיק הביא לכך שקם דור של משכילים שקיבלו את הכשרתם במוסדות גרמניים באפגניסטן ובגרמניה עצמה. עם עליית הנאציזם הם אימצו לעצמם אוריינטציה נאצית והם היו עושי דבריה של המפלגה הנאצית. הגרמנים טיפחו ועודדו את הג'יהאד' (מלחמת מצווה) מצד העולם המוסלמי נגד צרפת ואנגליה. הם חלמו על אימפריה שתכלול את אפריקה המזרחית והמערבית, חופי ים סוף, קווקאז, איראן, אפגניסטן אסיה המרכזית והודו. בשיטתיות אופיינית חדרו הגרמנים ובעקבותיהם הנאצים לכל תחומי החיים: ברפואה, בפיתוח, בחינוך, בכלכלה, בביטחון הפנימי ובביטחון חוץ. הגרמנים היו הרוח החיה מאחורי כל החלטה ומצאו באפגאנים את עושי דבריהם הנאמנים. הסיסמה הגרמנית שהובילה את הפעילות הייתה 'גרמניה המחודשת מושיטה עזרה למזרח המחודש'

מובילי המגמה הפרו נאצית היו המלך הצעיר בן ה19 מוחמד זאהיר שאה, שעמד בצילו של ראש הממשלה מוחמד חאשים חאן והיה עושה דברו. פאיז מוחמד חאן, בוגר בתי ספר גרמניים ונאציים באפגניסטן ובגרמניה, נתמנה לשר החוץ.

כר נרחב לפעולתם מצאו הנאצים באיראן ובאפגניסטן. 300 סוכנים בעלי הכשרה במקצועות שונים התאסלמו בברלין והובילו את המדיניות החתרנית הנאצית. הם נעזרו בתוהו ובוהו הפוליטי ששרר במדינות הללו ובהעדר שלטון מרכזי שיכול להחיל את מלוא כוחו על השבטים ובהיעדר תחבורה מסודרת ודרכי גישה, כל אלה אפשרו למאות סוכנים נאציים שהתאסלמו בטקס רב רושם בברלין, למדו את שפות האזור ובצד מקצועותיהם השונים הם גם הוכשרו כסוכנים וכחתרנים. הם הצליחו לסכסך בין שבט לשבט. סוכנים נאציים פוצצו בארות נפט בשליטה בריטית והצליחו לגייס כ6,000 לוחמים משבטי וזיריסטן שפשטו על הגבול עם הודו (כיום פקיסטאן). במקביל יזמו חדירות של הרס וחורבן לתוך תחומי ברית המועצות. בריטניה וברית המועצות עמדו מול גלי טרור קשים והם נאלצו להעביר גייסות מאירופה אל הגבול עם אפגניסטן ובדרך זו להקל על הצבא הנאצי באירופה. הנאצים לא התכוונו לכבוש אזורים מרוחקים אלו, אבל ביקשו למשוך משם חומרי גלם, נפט ומחצבים ולרתק כוחות.

במישור הצבאי הושקעו משאבים בחימושו ובהכשרתו של הצבא האפגאני שצייד בתותחים ובמקלעים בעלי עוצמת אש. הגרמנים לימדו את האפגאנים טכניקות צבאיות מתקדמות. הושקעו מאמצים בהדרכת יחידות צלפים שהוגדרו על ידי הנאצים 'קולעים כברק'. קציני משטרה נאצים בנו מחדש את המשטרה והקימו משטרה חשאית ומחלקות מיוחדות שעקבו אחר פעולתם של זרים, לרבות שגרירויות ויהודים. ורנר אוטו פון הנטיג היה האחראי לתיק האפגאני. תחילה טען כי אפגניסטן אינה חיונית לגרמניה, אך עד מהרה שינה דעתו.

עבד אל מג'יד היה האיש החזק בממשל האפגאני ונאמן הנאצים הוא שיישם את הדוקטרינה הנאצית שביקשה לפגוע ביהודים שהיו גורם שולי בתוך המכלול הגלובלי של עיסוקיהם.

בדומה לשיטות הטיפול באירופה, שבהם הנאצים נישלו את היהודים בראש וראשונה מפרנסותיהם, לאחר מכן ריכזו את היהודים בכמה נקודות מפתח והשלב האחרון באירופה היו מחנות הריכוז וההשמדה. למעט ההשמדה הפיזית של כלל היהודים הצליחו הנאצים ועושי דבריהם בממשל האפגאני לפגוע בפרנסות היהודים, להרחיק אותם מערי הגבול למקומות ריכוז מתוך מגמה לפגוע בהם פיזית בבוא הזמן.

יהודי אפגניסטן היו סוחרים בכל דרגות המסחר החל ממסחר ברמה בינלאומית חובקת עולם ועד למוכרי גפרורים דלים. פגיעה בפרנסתם כסוחרים משמעה היה מכת מוות ליהודים. בתזכיר שכותב הוועד הירושלמי ביום 24.4.1935 לסוכנות היהודית, בחתימתם של דניאל גול ומרדכי שאולוף, בעקבות איגרות ושמועות קשות שזרמו מאפגניסטן: "אנו מרגישים כי ישנם מדריכים מיוחדים ומסיתים מתוך תומכי היטלר אשר משפיעים על שרי מדינת אפגניסטן לרדוף את היהודים". 'די צייט' הלונדוני כותב ביום 6.9.1935 : "ממש לא יאומן כי יסופר כי יתכן הדבר בזמננו. הפורענויות של יהודי גרמניה עומדים בצל לעומת המעשים הברברים המתרחשים באפגניסטן".

מתזכיר שפורסם בירושלים ביום 22 באפריל 1935 נאמר כי היהודים גורשו מהערים מיימנה, אנדכוי, שיבארגאן, אקצ'ה, מאזאר-י שאריף, באלך ובעוד ערים. בצו הגירוש נאמר כי יהודים רשאים להתגורר רק בעיר הולדתם בלבד. מאות הוגלו מעיר לעיר מבלי שיכלו לבטל את הגזירה. הם לא יכלו לחלץ או לממש את רכושם וחזרו לערי הולדתם בחוסר כל. הגירוש בוצע בעיצומו של החורף ורבים חלו ומתו בדרכים המכוסות שלג כבד. האשים חאן הפרו נאצי הסביר כי היהודים חשודים בשיתוף פעולה ובריגול לטובת האנגלים והרוסים ועל כן גורשו מאזורי הגבול. הם הזכירו כי שר החוץ הרוסי הוא ליטבינוב והקונסול הרוסי במאזאר-י שאריף הוא ממוצא יהודי.

לאחר גזירתהגירוש באה גזירה קשה שבעתיים – על היהודים נאסר לעסוק בייבוא ובייצוא. היהודים למרות מניינם המצומצם החזיקו בידם כ80% מהסחר הבינלאומי במדינה. כל מי שניסה למחות על כך הושלך לכלא.

מגורשים מערי המסחר שבמקורם היו מבאלך, שבו לגטו וניסו לשקם את עצמם מחדש. עד מהרה התברר להם כי התכנון החדש של באלך שנעשה על ידי הגרמנים עבר בתחומי הגטו היהודי ובתי היהודים נהרסו ועליהם נסללו כבישים. מאה משפחות פונו מבתיהם והם נאלצו לחיות תחת כיפת השמים וללא פתרון דיור חלופי. מול טענות היהודים שילדיהם נפגעים מפגעי מזג האוויר הציעו ליהודים להעביר את הילדים ואת הנשים לבתי מוסלמים מתוך מגמה שיכפו עליהם את האיסלם.

בעקבות התוכנית הכלכלית של לנין – נא"פ – התוכנית הכלכלית החדשה – היהודים הבוכרים נבזזו על ידי השלטונות הקומוניסטים ורבים גנבו את הגבול ועקרו לאפגניסטן. הם הגיעו בהמוניהם לקאבול בעיצומה של התקופה הקשה הזאת ורק החריפו את מצבם של יהודי אפגניסטן. הסוחרים ההודים והאפגאנים ראו בבוכרים מתחרים והלשינו עליהם בפני השלטונות.

גרוע מכל היה חאג' אמין אל חוסייני המופתי הירושלמי, שהיה בעל אוריינטציה נאצית ודגל בתנועה פאן-איסלמית, בתקווה שהוא יעמוד בראשה. הוא הגיע בין השאר לאפגניסטן בחסות נאצית והסית במסגדים נגד היהודים.

בשנת 1935 נגזרה על 2,000 יהודי בוכרה שחיו באפגניסטן גזירת גירוש לכפר פאדה. מצד אחד לחצו עליהם לעזוב את אפגניסטן ומצד שני לא העניקו להם אשרות יציאה. הם התגוררו בתנאים מחפירים בחורף הקשה בצפיפות ובלכלוך וללא עזרה רפואית. רבים מהם חלו ומתו. רבים מהם היו רעבים ללחם וללא בגד ללבוש.

היהודים הואשמו בחטיפת ילדי מוסלמים ועד למציאתו של הילד היו משלמים סכומי כופר גדולים. יתר על כן, מזמן לזמן האשימו את היהודים שקיללו את דת האיסלם ואת מוחמד נביאו.

במקרה אחד 300 מוסלמים חתמו על עצומה לפיה צעיר יהודי יתום קילל את מוחמד ודרשו את סקילתו של הצעיר. שלושה צעירים הושלכו לכלא ואחד מהם מת מעינויים.

הנאצים שיגרו לאפגניסטן את תיאודור האביכט, ממובילי תוכנית ה'אנשלוס' (איחוד אוסטריה עם גרמניה), כדי להקים באפגניסטן מחתרת פרו-נאצית, שתעסוק בחתרנות ובהסתה תוך הסתייעות בחניכי האסכולה הגרמנית-נאצית. אליהו לולו- הכרמלי זעק את זעקת הנרדפים מעל בימת הקונגרס הציוני הי"ט, אך קולו היה כקול קורא במדבר.

באוגוסט 1941 חלה תפנית. הרוסים מן הצפון והאנגלים מן הדרום פלשו לאיראן והדיחו את ריזא שאה, המלך האיראני, ועצרו את הסוכנים הנאצים שפעלו באיראן. במקביל שלחו אזהרה לאפגאנים על כוונת פלישה לתחומם אם לא יסגירו את הנאצים שבתחומם. האפגאנים, שחששו מן הפלישה בריטית-רוסית לתחומם, הסגירו את הסוכנים הנאצים לידי הבריטים לו אותם למחנות ריכוז בהודו שם שהו עד תום המלחמה. השגרירות הגרמנית בקאבול המשיכה לפעול באמצעות שידורי רדיו ליפאן, אלא שעד מהרה הצליחו הרוסים לפצח את הקוד ולתבוע את סילוקם של הדיפלומטים היפאניים מתחומי אפגניסטן.

קריאה נוספת אימגו

אניסות והמרות דת בקרב יהודי אפגניסטן ואיראן

לאן נעלמו עשרת השבטים? אפגניסטן ומסורות השבטים האובדים

רודף העפיפונים: עפיפון כציפור טרף

בית הכנסת הגדול של יהודי בוכרה נמצא במרתפי הק.ג.ב

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת בן ציון יהושע