אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מסע צבעוני אל האימפריה האבודה


התמונה של רמי נוידרפר

כשאנו חושבים על צילומים ישנים, מצטיירים בדמיוננו צילומי שחור לבן זעירים, צילומים דהויים בגווני חום (ספיה), או אולי צילומי צבע שדהו והפכו חומים ירקרקים, שנים מעטות לאחר שצולמו. לכן, תופתעו אולי להשתתף במסע אל העבר אליו אקח אתכם כעת – מסע מצולם אל רוסיה הצארית שלפני המהפכה – עולם שלם שהיה ואיננו, והכל בתמונות חדות ובצבעים עשירים.

זוהי תמונתו של האמיר האחרון של בוכרה - מוחמד עלים חאן, כפי שצולמה בתחילת המאה העשרים – בין 1905 ל 1912. כמוה ישנן עוד אלפי תמונות המתעדות באופן ייחודי עולם שהיה ואיננו.

המסע הזה מתאפשר בזכות התרחשות נדירה ביותר , בצירוף פלאי הטכנולוגיה המודרנית – אחד מחלוצי הצילום - סרגיי פרוקודין גורסקי, יוזמתו של הצאר האחרון של רוסיה ניקולאי השני לתעד את כל המתרחש בממלכתו, גלגוליו המופלאים של אוסף הצילומים מרוסיה הצארית אל ספריית הקונגרס , חידושי עיבוד התמונה הדיגיטאלי, ומסתרי המוח האנושי.

קצת היסטוריה

הצילום , דהיינו היכולת להנציח באופן פרמננטי תמונה של המציאות, הומצא במאה ה19. הממציא הצרפתי ניקפון נייפס (nicéphore niépce) והאמן לואי דַגֶר ( (louis daguerre. דגר הוציא פטנט ראשון לצילום בשנת 1839, וקרא לו "דגרוטיפ". ממשלת צרפת קנתה את הפטנט מידו שוחררה אותו לשימוש חפשי על ידי הציבור. הדגרוטיפ הייתה המצאה פורצת דרך, אולם לא ניתן היה לשכפל צילומים בשיטה הזו. את פריצת הדרך בטכנולוגיה שאפשרה לשכפל צילומים עשה האנגלי ויליאם פוקס טאלבוט, אולם זה הסתבך בניסיונות הגנה על הפטנטים שלו, עד שלבסוף זנח את התחום. מאוחר יותר, שוכללה שיטתו של טלבוט על ידיג'ורג' איסטמן ) מייסד חברת קודאק) , והפכה לבסיס של הצילום המודרני.

הצילומים הראשונים, היו כידוע לכם, בשחור לבן.שכן מה שהיה ידוע הוא כיצד ליצור תגובות של רגישות לאור על גבי חומר הצילום, וכיצד לקבע את התמונה על מנת שתישמר לאורך זמן.

הצילום בצבע

הידע התיאורטי, כי תחושת הצבע נוצרת במוח האדם על ידי קומבינציה של תאים רגישים לאור ירוק כחול ואדום, היה ידוע, אולם לא נמצאה בתחילה הדרך הטכנית לצלם בצבע.אחת הדרכים הראשונות לצילום בצבע הייתה שימוש בשלוש מצלמות. הצלם הרוסי סרגיי פרוקודין גורסקי, פיתח שיטה משלו – צילום מהיר , ברצף , של שלושה צילומים, אחד דרך פילטר אדום, אחד דרך פילטר ירוק והשלישי דרך פילטר כחול.התוצאה הייתה – שלושה תדפיסים המתאימים לכל אחד מצבעי היסוד.לא נמצאה אז דרך להשתמש בפילם צבעוני אחד. זה הומצא אחר כך – ב1926 בערךסרגיי פרוקודין גורסקי ותיעוד האימפריה הרוסיתסרגיי מיכאילוביץ' פרוקודין גורסקי Сергей Михайлович Прокудин-Горский נולד בעיר מורום בחבל ולדימיר שברוסיה בשנת 1863. הוא הוסמך ככימאי והיה מחלוצי מחקר הצילום בצבע.

 

גורסקי המציא טכניקה שקרא לה "דיגיכרומטוגרפיה"בעצם זו הייתה מצלמה שצילמה,במהירות רבה שלושה צילומים עוקבים של אותו מקום , כאשר כל צילום , שחור לבן מצולם דרך פילטר אחר: אדום, כחול או ירוק. לאחר מכן יכול היה גורסקי להקרין את השקופיות שייצר, בשחור לבן כאמור, דרך "פנס קסם" שלו שלושה מסננים, באותם צבעים כך שהתמונה שהוקרנה על המסך הייתה צבעונית.בשנת 1905 יזם פ.ג. תוכנית שאפתנית לתעד את האימפריה הרוסית העצומה. הוא שאף להגיע לכל מקום ברחבי האימפריה ולתעד את בני העממים השונים, את הערים , הבניינים, התעסוקות השונות , מתקני התחבורה, התעשייה והמסחר.

ב1908צילם פרוקודין גורסקי את הסופר הנודע לב טולסטוי באחוזתו. זה היה צילום הפורטרט הצבעוני הראשון שנעשה ברוסיה ואחד הראשונים בעולם כולו.

כתב ביטאון האגודה הטכנית הרוסית:"ביום ההולדת של הרוזן לב ניקולייאביץ' טולסטוי מברכת כל העיתונות הרוסית את הסופר הגדול של הארץ הרוסית ומקדישים לו מאמרים, זיכרונות ועדויות המנציחות את פועלו הספרותי... ביטאוננו, שהוא טכני בלבד, לא יכול לכבד את הנציג הנשגב הזה של המחשבה הרוסית באמצעות המילים. אולם, ברצוננו להשתתף בחגיגות הכלליות ולפרסם בגיליון אוגוסט של ביטאוננו את תצלומו האחרון של טולסטוי. תצלום זה נעשה באמצעים טכניים בלבד ללא שום שימוש במברשת או במחול. הפורטרט מנציח באופן היאה את הקדמה הטכנולוגית הרוסית ולא היה מתאפשר בלי המצאותיו של ס. מ. פרוקודין גורסקי"

משנת 1909 זכה פ.ג להיות לצלמו האישי של הצאר הרוסי. הוא קיבל רכבת משלו, בחסות משרד התחבורה, שבה סייר עם פמלייתו ברחבי רוסיה ותיעד את מה שראה. ברכבת הותקן חדר חושך ומעבדת פיתוח צילומים. הצילומים פותחו, כמקובל באותם ימים – על לוחות זכוכית.בין השנים 1909 ו 1912 סייר פרוקודין גורסקי ברחבי האימפריה בחסות הצאר, וצילם. בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה שוגר שוב פרוקודין גורסקי למסעותיו.עם פרוץ המהפכה ב1917 נמלט הצלם המלכותי מרוסיה, הוא התגורר בנורבגיה, באנגליה ולבסוף בצרפת שם מת ב1944. ב1948 רכשה ספריית הקונגרס האמריקנית את לוחות הזכוכית מיורשיו.העיבוד המודרניבשנת 2001 הציגה ספריית הקונגרס תערוכה שזכתה להצלחה גדולה בשם "האימפריה שהייתה – רוסיה לפני המהפכה". התערוכה הציגה בפעם הראשונה את תצלומיו של גורסקי בצבעים מרהיבים ובחדות רבה – ובאיכות טובה בהרבה מהמקור .כיצד נעשה הדבר?לכאורה הדבר די פשוט – לוקחים את כל אחת מפלטות הזכוכית, הופכים אותה לשכבת צבע ( כחול אדום או ירוק) בתוכנת עיבוד תמונה – יוצרים את התמונה משלושת השכבות במחשב והנה לכם תצלום צבעוני. נכון? בהחלט לא נכון!!.כאן נראים שלושת נגטיבים :

ראשית נבהיר מהן הבעיות הטכניות שהיו בתמונה.מאחר ושלושת הצילומים לא נעשו בו זמנית, אלא אחד אחרי השני, הייתה הבעיה המרכזית תזוזת האובייקט. על פי תמונות בהן נראה הירח, ניתן לחשב את זמן החשיפה המקורי של התמונות שנע בין שנייה אחת לעשרים שניות (צילום מודרני נעשה בדרך כלל בסדר גודל של מאית השנייה) אם האובייקט המצולם כלל אנשים, הרי קשה להם "לקפוא" זמן ארוך כל כך, ואם מדובר בצילום טבע, ישנה תזוזה של עננים, של הירח, של עצים ברוח, ושל מים זורמים.בצילומים בתוך בניינים הגיע זמן החשיפה לעשר דקות לכל צבע וחצי שעה לכל תצלום, לכן לא נראים בהם אנשים כלל.ובכן – יכולת עיבוד האותות המודרנית באה לעזרתנו כדי לשחזר באופן משלם כמעט את המציאות כפי שצולמה.ראשית מבוצעת התאמה בין שכבות הצבעים. צבע אחד נקבע כ"מטרה" ושכבת הצבע האחרת עוברת עיבוד ממוחשב שבה כל קטע בתוכה עובר מתיחה, כיווץ, הזזה או סיבוב, כדי להתאימו לתמונת המטרה. באופן זה מושגת התאמה מושלמת בין שתיים משכבות הצבע, ולאחר מכן נוספת להם גם השלישית.

בעיבוד זה משתמשים באלגוריתמים די מורכבים שנוצרו כדי לחשב ולמדוד את התנועה. לאחר ההתאמה של השכבות , יש צורך בתיקונים רבים נוספים – תיקון של שריטות ופגמים שנוצרו ברבות השנים בלוחות הזכוכית, התאמה של עצמה יחסית של הצבעים, תיקון חלקים שנמחקו, חידוד קטעים מטושטשים וטיפול בקונטרסט וברוויה. התוצאה היא התמונות שנביא בפניכם עתה.האמיר האחרון של בוכרה - התמונה למעלהבוכרה היא כיום עיר במדינה העצמאית אוזבקיסטן, שבמרכז אסיה.אם תשוחחו עם יהודים המגדירים עצמם "בוכרים" תיווכחו כי מוצאם מערים רבות באוזבקיסטן, ואף ממדינות אחרות – אפגניסטן, טורקמניסטן וטג'יקיסטן. בוכרה, אפוא, הייתה פעם מדינה עצמאית ששלטה על שטחים נרחבים במרכז אסיה. היא הייתה מרכז מסחרי, תרבותי ותעבורתי של העמים האיסלמיים.

אמירות בוכרה הוקמה בשנת 1500, ושרדה כמדינה ריבונית עד שנת 1868 שבה הפכה, לאחר תבוסה, למדינת חסות של האימפריה הרוסית. האמיר האחרון, של בוכרה, מוחמד עלים חאן, הנראה כאן במלוא תפארת בגדי המלכות, היה , כקודמיו, שליט מושחת ורודף בצע, שניסה לשמר את שלטון השושלת שלו על ידי שלטון מסורתי. הוא סיים את הקריירה שלו בשנת 1920, לאחר המהפכה עת הפכה בוכרה לרפובליקה במסגרת ברית המועצות. זו פורקה לאחר מספר שנים, ורוב שטחה נכלל ברפובליקה הסוציאליסטית של אוזבקיסטן, כיום מדינה עצמאית שבירתה סמרקנד.

תלמוד תורה בבוכרה

יהדות בוכרה הייתה יהדות שורשית וגאה. יהודי בוכרה היו בחלקם הגדול אמידים, ועסקו במסחר. לימוד התורה היה חלק מרכזי מהווייתם, ולדברי בן ציון יהושע, ידעו יהודים רבים בבוכרה את ספר ה"זוהר" בעל פה ואף שרו אותו במנגינה מיוחדת. כאן נראים ילדי תלמוד תורה בוכרי עם המלמד שלהם, בפתח תלמוד התורה בעיר סמרקנד. אני משער שהם לא למדו ברחוב, אולם מהסיבות שהסברתי לעיל, לא היה צילום אנשים בתוך הבית אפשרי באותם ימים. שימו לב לכובעו של המלמד, הנראה זהה בדיוק לכובע השטריימל החסידי, ותבינו, כי כובע זה ה"יהודי" כביכול, אינו אלא כובע טטרי במקורו שמצא את דרכן אל המסורת המקודשת של עדות החסידים.לעומתו, בגדיהם הססגוניים של התלמידים משובבים את הנפש.

על ביקור אצל יהודי בוכרה מספר לנו בן ציון יהושע, במאמרו "בית הכנסת הגדול של יהודי בוכרה נמצא במרתפי הק.ג.ב".

במלחמת העולם הראשונה, היה הצבא הרוסי דוגמה לצבא ענק, המתנהל באופן מסורבל וכושל. צירוף של מפקדים חסרי כשרון, אסטרטגיה כושלת של הצאר האוטוקרטי והלא יכם במיוחד שאינו שועה לעדת יועציו החנפים, תשתית תעשייתית מפגרת, חיילים חסרי השכלה ואף שחיתות בממדים נרחבים של ספקי הנשק והתחמושת, הביאו לתבוסות איומות של הצבא הצארי שמהן לא התאושש.יחד עם זאת, היו לצבא הצאר גם הצלחות. בשנת 1915, בהנהגת הגנרל ברוסילוב, הצליחה רוסיה להשתלט על שטחים נרחבים שלהאימפריה האוסטרו הונגרית. בשטחים אלה באזורי גליציה – כיוםפולין ואוקראינה, לקחו הרוסים בשבי מאות אלפי חיילים "אוסטרו הונגריים" – כשרובם אינם לא אוסטרים ולא הונגרים, אלא פולנים, צ'כים, ואנשי עמים סלאביים אחרים. החיילים הסלאביים נשלחו למחנות עבודה בצפון רוסיה, שם זכו לתנאים נוחים יחסית.

המנזר האורתודוקסי על שם ניל הקדוש באי סטולובני הנמצא באגם סליגר, במחוז טבֶר מדגים את ההיסטוריה של הדת האורתודוקסית ברוסיה. מנזר נילובה נוסד בשנת 1528 כהתיישבות מרוחקת, על ידי הנזיר ניל סורסקי שהוכרז לימים כקדוש. בראשית המאה ה17 הקימו מעריציו את אחד המנזרים העשירים והמפוארים באירופה. ב1927 נסגר המנזר בהוראת השלטון הסובייטי והוזנח. הוא שימש בן היתר כמחנה ריכוז של קרבנות הדיכוי הסטליניסטי, וכבית יתומים. ב1990 הוחזר הרכוש לכנסיה הרוסית האורתודוכסית.

קישורים

תערוכה מפורטת, כולל תיעוד, הסברים טכניים, ומבחר צילומים במוזיאון צילום וירטואלי מצ'כיה

פרוקודין גורסקי באתר ספריית הקונגרס האמריקני

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר