אדיר כהן / סיפורה של הבדידות


התמונה של דן לחמן
76 צפיות

שנים רבות אני מתמודד בשאלה מה ההבדל שבין הגדרת הבדידות והלבדיות. לרוב אינני מצליח לשכנע אנשים שיש הבדל. כשאני אומר אני אוהב את הלבדיות שלי, לא מאמינים לי, אומרים לי אבל אתה בודד. ואני לא. אני יכול להיות עם אנשים ודווקא שם מבצבצת לעתים תחושה של בדידות. לא יכולתי להסביר והנה יצא עכשיו ספר המתעסק בדיוק בשאלה הקיומית הזו.

ספר מחקרי חשוב זה פורסם בימים אלו. אדיר כהן שהוא מטפל באמנות מנסה להסביר את מהות הבדידות. אותו רגש מפחיד שכה רבים מאתנו נושאים בתוכם והוא מעיק עד כאב.

/

סיפורה של הבדידות / אדיר כהן. הוצאת ידיעות אחרונות

כבר בתחילת הספר כשהוא מצטט מחקרים רבים שעסקו בשאלת הבדידות הוא מצטט משפטים חשובים כמו:

"הבדידות היא חוויה סובייקטיבית ואינה זהה דווקא עם בידוד חברתי" "כמות המגע החברתי איננה ההיבט החשוב ביותר במאפייני הבדידות""הבדידות נובעת מליקוי במערכת היחסים החברתית של היחיד""להיות לבד איננה סימן לבדידות. להיות בודד בין אנשים, חוסר מיומנות חברתית הנובעת מביישנות או מופנמות דימוי עצמי נמוך גורמים לתחושה של בדידות גם כשיש מפגשים חברתיים""בדידות מתייחסת הרבה יותר לאיכות המגעים החברתיים מאשר לכמותם"

השפה נותנת לנו מלים שונות לתיאור מצב בדידותי ולכל מלה ההקשר הרגשי שלה. ישנן המלים בדידות, לבדיות, יחידאיות, היבדלות, התנתקות, גלמודיות, פרישות.

בין לבדיות ובדידות יש שוני. אלו שתי ממלכות שיש ביניהן פער ניכר. אדיר כהן מציע שימוש במלה יחידות למצב של לבדיות. שהיא מלה פחות שלילית, כמו "בן יחיד" לבדידות, שהיא מלה מתארת מצב קיומי.

יחידות יכולה להיות מלאות, עם חיי נפש אינטנסיביים, האזנה וקשב. היפתחות אל העולם לעומת הבדידות שהיא תחושה של ריקות, הסתגרות ומצוקה. יחידות היא מקום לפגוש את עצמך ודרך לגילוי העצמי. יש המתייחסים למצב זה כאל "המקדש שתמיד מחכה לי במרכז הוויתי"

אנשי רוח רבים התייחסו לשאלת הבדידות. קזנצ'קיס היווני סיכם "הבדידות היא אקלימו הטבעי של האדם" ובניסוחים שונים אחרים אך בעלי אותה משמעות דנו כמעט כל הסופרים הגדולים ורוב הוגי הדעות.

הרבה סיפורים אישיים מכיל הספר. כולם מנסים להסביר את התחושה ואת מקורה. מתוך ניסיון להעלות את מרבית פניה אל תחושה שיש לה מלה אחת בשמה אך דרכים רבות לחוות אותה וסיבות רבות יותר להיווצרותה. בדידות איננה ניתנת להגדרה. היא ניתנת לכל היותר לתיאור, לאמירה מטפורית, לביטוי אקספרסיוניסטי. הבדידות היא מצבו הקיומי של האדם. היא חווית היות האדם בן אנוש, המאפשרת לו לשמר את אנושיותו ולהעמיקה. ישנה בדידות אקזיסטנציאלית ובדידות של חרדה. האקזיסטנציאלית מוליכה אל גדילה ופיתוח העצמי, בדידות החרדה היא תוצאה של חוויה שלילית של קשיים בחיים החברתיים של היחיד. של ריחוק זרות וניכור.

אני כל כך לבדי, אומר מרואיין אחד, גם כשאני מוקף אנשים אני לבדי עד אימה, אפילו בשעה שאני מקיים יחסי מין אני לבדי. דווקא אז הבדידות שלי מוחשית יותר. אני מרגיש כמו ויברטור אנושי.

חלק גדול מהמרואיינים הם נשואים ובעלי משפחה הנחנקים מבדידותם בתוך מה שהיה אמור למלא אותם. הם מנהלים את חייהם החיצוניים הכי נכון שאפשר. יוצאים נפגשים מבלים צרכני תרבות, אך בתוכם הם מרגישים את הבדידות המאכלת.

לעתים יש ניסיון לתת הסבר לבדידות בביוגרפיה. במצב בבית בימי הילדות, במערכת שבין ההורים. בחסכים הרגשיים המוקדמים שיצרו איזה ואקום רגשי שאינו ניתן למילוי.

העולם המודרני שינה את היחס אל הלבדיות. פעם אנשים שאפו להתנזר, בלהיות נזיר לבד היה ממד של קדושה, דרגה גבוהה של הזדככות. היום הלבדיות נתפשת כעונש אותו אנו מטילים על פושעים, כולאים אותם בלבדיות של הכלא, מבודדים אותם מהעולם.

להיות כל הזמן בקשרים חברתיים יש מן הפחד לעמוד מול עצמך, להיות חשוף לשאלות על האני , וזה מפחיד את רוב האנשים.

הפרק העוסק באנשים שפתרו את בעיית הלבד שלהם ומצאו את הטוב בלהיות לבד. את יכולת הצמיחה האישית. את האפשרות לבחור מתי כן ומתי לא להתחבר לאנשים ובעיקר, התחושה שהם מלאים יותר דווקא בשעות הלבד שלהם. דווקא פרק זה דיבר אלי במיוחד. אולי מכיוון אני מוצא את עצמי מתחבר אליו אישית. אני מוקיר מאוד את שעות הלבד שלי. אני אוהב להיות לבד, אני אוהב להיות חלק מהזמן עם אנשים. הלבד שלי איננו בדידות. שמחתי לגלות שהאפשרות הזאת איננה פרטית שלי. לעתים היה נדמה לי שמשהו לא בסדר איתי שאני כזה. שמחתי לקרוא על עוד אנשים שנמצאים במצב דומה וטוב להם. הם אינם בודדים. לא קשה להם, הם נהנים בחייהם יותר מאלו העטופים אנשים סביבם, נשואים ובעלי משפחה וחברה והנה מסתבר שללמוד למלא את עצמך בשעות הלבדיות היא דבר מפרה ומרגיע.

בסיפור ההומוסקסואלי נוגעים בבעיית הסוד הנשמר מגיל צעיר. ההומוסקסואלים נוגעים בבעיית הסוד הנשמר מגיל צעיר. כל מי שומר סוד הוא בודד, איננו יכול לגלות, לא תמיד מבין מן ההתחלה מה הסוד אך הוא מרגיש שונה בגלל הסוד. כל מי ששומר סוד הוא בודד, איננו יכול לגלות, לשתף. לפרוק את הדבר ההופך אותו לשונה אי לכך בודד מילדות. שיא הבדידות הוא אדם המואס בעצמו, במה שהוא. אומר מרואיין הומוסקסואל. חוסר קבלה עצמית מפריד אנשים אחד מהשני. הסגירות בארון היא יותר מסמלית, זו סגירות אמיתית כואבת ומכאיבה. שמירת הסוד איננה רק התכחשות לעצמך אלא גם הבוז שאתה עשוי לרכוש לעצמך על רפיונך, על עליבותך כשאינך מעז להודות בדבר היפה בחייך. בכניעתך למוסכמות חברתיות, מועקת הסוד מדבירה בך כל רגש קרבה אמיתית.

הומוסקסואלי אחר שהתחתן מרגיש לא רק את הבדידות שלו בגלל חיי השקר אלא גם את הבדידות של אשתו שלא מבינה מה הריחוק ביניהם. גם כשהוא "בוטש" בה הם שניהם בודדים. כשאתה בארון, אתה פסיבי לגבי כל החיים. רק היציאה מהארון הפכה אותי לאקטיבי ובעל רצונות משלי בחיים, אומר אחד ההומואים .

הספר בודק מצבים שונים של בדידות אצל אנשים ברמות שונות. כל אחד יכול למצוא בו השתקפות הזדהות או דמיון.

זה איננו ספר הדרכה איך לצאת מהבדידות, הוא מדבר רק על המצב עצמו. אנשים רבים רואיינו ולא כולם דיברו באופן ישיר על התחושות. בסוף הספר מביא המחבר את המטפורות שנתנו אנשים למצב הבדידות בו הם נמצאים ומולן את המטפורות למצב בו היו רוצים להיות.

ספר לא קל. מכיל כאב אמיתי ונוגע לכל אחד במקום הכי אישי שלו.

מחבר: דן לחמן

קטגוריה: 

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר