אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המוח בצנצנת: האור הפנימי חלק ג


התמונה של רמי נוידרפר

אימגו li.msonormal{mso-style-parent:"";margin-bottom:.0001pt;font-size:10.0pt;font-family:"times new roman";color:red; margin-left:0in; margin-right:0in; margin-top:0in}

בפרקים הקודמים של מאמרנו הגדרנו את הבעיה הפסיכופיזית, הבהרנו את מושג הרדוקציה, המתארת כל תופעה במושגים של מרכיבי מציאות ומידע, ועמדנו על הסתירה שבין ראיית הנפש האנושית, המחשבה והתודעה "מבחוץ" בכלים מעשיים ובין ראייתנו אנו את עצמנו. בהגדרת השאלה הגדרנו גם מה ייחשב ל"פיתרון".

ננסה עכשיו לפרט עוד יותר מה ייחשב לפיתרון מניח את הדעת לבעיית הגוף-נפש, ומה יהיה בעינינו פיתרון לא מספק. על פתרונות לא מספקים שהוצעו בעבר נעמוד לחוד.

פיתרון מניח את הדעת:

הפיתרון חייב להיות אפשרי מבחינה לוגית וחסר סתירה עצמית (בניגוד לפנומנליזם למשל)

הוא חייב להסביר את הטעון הסבר (בניגוד להסבר הטוען כי התודעה "מגיחה" מתוך הפעילות המוחית באיזשהו אופן שאינו מובן עדיין)

הוא לא משתמש במשהו מסתורי כדי להסביר משהו מסתורי אחר (זוהי הטענה העיקרית נגד התיאוריות של פנרוז, עליהן כאמור, נכתוב בהמשך)

הוא חייב להיות עקבי עם הידע המדעי שלנו (בניגוד לדואליזם למשל)

הוא חייב להיות עקבי עם התובנות הפנימיות שלנו ולפחות להסביר באופן עקבי את התובנות הללו!

הוא חייב להיות יותר מ"אפשרי" ולהיות לפחות מגובה בממצאים מחקריים.

האם נצליח לעמוד בתנאים קשים אלה? בפרק זה נצעד צעד גדול קדימה.

המוח בצנצנת ותת-המציאות מוגבלת המידע

כדי להמשיך בניסיון לפתור את הבעיה נדון עכשיו בתת-מציאות מוגבלת המידע. נראה שתת-מציאות מוגבלת מידע היא תופעה פיזיקאלית אפשרית, הגיונית, אובייקטיבית, שאת תכונותיה ניתן לתאר. כדי להדגים את המושג המעורפל הזה נשתמש בניסוי המחשבתיהידוע של המוח בצנצנת.

ובכן – הניסוי הוא כזה. לילה אחד בעודך, קורא יקר, ישן שנת ישרים, מזדחל לו מדען זדוני אל מיטתך, מוציא את מוחך מתוך גופך ומביא אותו אל מעבדתו. הוא מניח את המוח בתוך תמיסה מזינה כדי לשמור אותו בחיים, ואחר כך מתחיל לחבר אלקטרודות לכל אחד מכ-10 מיליון הנוירונים (בערך...) הנכנסים ויוצאים מתוך מוחך. את כל האלקטרודות הללו הוא מחבר למחשב אלקטרוני משוכלל המדמה את פעולת העולם מול המוח. בהגיע הבוקר, קורא יקר, הינך מתעורר, אולם אין שום דרך בעולם בה הינך יכול לדעת שכל תחושותיך נובעות כעת מתוך מחשב אלקטרוני. כל מראה שאתה רואה, כל ריח שאתה מריח, כל תנועה שאתה חושב שאתה עושה אינם אלא פולסים אלקטרוניים שמקורם במחשב המשוכלל של המדען הזדוני!! אתה חושב שאתה יושב, אוכל או צוחק בחברת חבריך, אולם הכול אינו אלא אשליה!! גרוע מכך, אין שום דרך בה תוכל לדעת שמשהו השתנה. מבחינתך, קמת בבוקר כרגיל ודבר לא השתנה!!

אולם בכך לא תמה זדוניותו של המדען. לו רצה בכך, יכול היה לאפשר לך לחיות את חייך הרגילים, אולם, הוא יכול, באמצעות מספר הקשות על מקלדת המחשב, לשנות את חייך מקצה לקצה!! (המדען הזדוני, אותו אנו מתארים כאן, דומה דמיון רב לגאון המרושע ממשנתו של דקארט, וכמובן לא במקרה).

רגע אחד אתה נמצא ליד שולחן ארוחת הבוקר ובמשנהו אתה אסטרונאוט מרחף בחלל ליד פלנטה לא ידועה, או כדורסלן באולם מלא צופים מריעים. יתרה מזו, אתה נתון כולך לחסדיו של המדען הזדוני. הוא יכול לגרום לך לעינוגים הגדולים ביותר, כמו גם להכאיב לך ללא גבול. גרוע מכך – המדען יכול גם לשלוט בחוקי ה"טבע" כפי שהם נתפסים על ידך. המדען יכול לגרום לכוח הכבידה לגרום לחפצים ליפול כלפי מעלה, לאפשר לך לנוע דרך חפצים מוצקים, לרחף או אף להרגיש כאילו הינך ישות חסרת גוף כלל. בקיצור – המדען יכול לשנות את המציאות בה אתה חי (מבחינת התפיסה החושית שלך) ואינו חייב אפילו לגרום למציאות להיות קונסיסטנטית. אתה יכול לחיות את אותו רגע שוב ושוב וחוקי הטבע ב"מציאות" החדשה יכולים להשתנות מרגע לרגע. כאשר המוח שלך בצנצנת, המציאות בה אתה נמצא יכולה להשתנות מרגע לרגע.

עתה נגדיר את המונח החשוב לצורך דיוננו, תת-מציאות מוגבלת מידע. הדוגמה היא הדוגמה הבאה:

שני צופים, שנקרא להם הצופה החיצוני והצופה הפנימי, קיימים ביקום פיזיקאלי. הצופה החיצוני יכול להתבונן ביקום באופן ישיר, ללא שום עיוות או תרגום, ולכן המציאות, כפי שהיא נתפסת על ידו, היא "אמיתית" ונובעת באופן ישיר וחסר פניות, בדיוק מתוך העולם הפיזיקאלי החיצוני.

לעומתו, הצופה הפנימי נמצא במצב מורכב הרבה יותר ואינו יכול כלל להתבונן ישירות בעולם החיצון, מאחר וכל המידע המגיע אליו מעוות על ידי תהליך שאין לו שליטה עליו. יתרה מזו, העיוות של תפיסת עולמו אינו אקראי, אלא יש לו שני מאפיינים: ראשית, הוא חוסם כל צפייה בעולם האמיתי מפני הצופה הפנימי, ושנית, הוא מציג בפניו יקום אלטרנטיבי, עקבי, שיכול היה להיות קיים במציאות, אולם ב"מציאות" אינו קיים כלל.

כלום יכול הצופה הפנימי להבחין כי מה שהוא קורא בשם "מציאות" אינו קיים כלל? ברור שלא – ה"מציאות" אמיתית בעולמו לחלוטין וקונסיסטנטית לגמרי עם החוויות החושיות שלו. רק הצופה החיצוני יודע כי עולמו של הצופה הפנימי אינו אלא מציאות מדומה הנוצרת על ידי מניפולציה של המידע המגיע אליו. לכן יתייחס הצופה החיצוני לחוויותיו של הצופה הפנימי כתת-מציאות מוגבלת מידע. מכיוון שזהו כינוי מסורבל ומסובך נכנה אותה מכאן ואילך בשם מציאות פנימית, בעוד החוויה אותה חווה הצופה החיצוני תיקרא מציאות חיצונית.

מציאות פנימית, כך הראנו, יכולה באופן הגיוני להתקיים בעולמנו, והיא משהו שניתן לבחינה, למדידה, ושאת תכונותיו אנו יכולים למיין ולכמת.

הצופה הפנימי משוכנע שהעולם שאותו הוא רואה הוא העולם האמיתי, ואין שום דרך להוכיח, תוך שימוש בכלים של העולם הפנימי, שהוא טועה.

כאן נסטה קצת מהנושא המרכזי של מאמרנו ונעמוד על הדמיון המפתיע שבין המצב ההיפותטי, המתואר כאן, לבין תגליתו המדהימה של המתמטיקאי והלוגיקן הידוע . גודל, הנחשב לגדול המתמטיקאים והלוגיקנים של המאה ה-20, והנראה בתמונה כזוכה הראשון של פרס איינשטיין, הוכיח בשנת 1931 הוכחה שזעזעה את העולם המתמטי. הוא הוכיח כי הטענה שכל משפט מתמטי נכון ניתן להוכחה אינה נכונה וכי קיימים משפטים מתמטיים, בכל מערכת נתונה, שהם נכונים אך אינם ניתנים להוכחה מתוך המערכת. ואין זה משנה כמה מבריקים יהיו המתמטיקאים שינסו להוכיח את המשפט, או כמה חזקים יהיו הכלים העומדים לרשותם.

באופן דומה, הצופה החי במציאות הפנימית לא יוכל להוכיח בשום אופן כי המציאות בה הוא נמצא אינה אמיתית, ורק יציאה "מחוץ למערכת" מאפשרת להוכיח דבר כזה. (באופן פרדוקסאלי, באחרית ימיו חי קורט גודל במין מציאות פנימית מוזרה, כאשר סבר שכל העולם מנסה להרעילו. כדי להתגבר על ההתנכלות לחייו הפסיק לאכול ומת ברעב בשנת 1978). אציין כאן שמשפט גודל משמש ככלי מרכזי בידי הסבורים שאינטליגנציה מלאכותית "חזקה" איננה אפשרית, ושיש גם חוקרים, כגון אותו רוג'ר פנרוז שאני מאיים עליכם במאמר עליו, המשתמשים במשפט גודל כדי לטעון שהמוח האנושי אינו ניתן לאפיון על ידי פיזיקה קלאסית ומודלים דטרמיניסטיים מקובלים. בכל הנושאים המרתקים הללו נדון, אולי, בעתיד.

לאחר שהבנו את המושג של תת-מציאות מוגבלת מידע או מציאות פנימית, נלך צעד אחד קדימה אל המושג אותו נכנה האור הפנימי ואל תכונותיו, באמצעותן נוכל להבין את מהות התודעה ואת הפיתרון המרתק המוצע כאן לבעיית הגוף-נפש.

האור הפנימי – סדרת הטלוויזיה

ובכן – הפתעה!! המונח שבבסיס תיאורית האור הפנימי אינו נובע מאיזושהי הארה פנימית או התגלות נפשית, אלא דווקא משמו של פרק בסדרת מדע בדיוני <a " target="_blank"> מסע בין כוכבים( target="_blank">star trek: the next generation) שאף שודר לפחות פעם אחת בארץ. הפרק משנת 1992, בשם האור הפנימי, נחשב לאחד המוצלחים ביותר בסדרה ואף זכה לפרס הוגו על פרק המדע הבדיוני הטוב ביותר.

להלן סיפור המעשה:

ספינת החלל אנטרפרייז, עוברת באזור לא מוכר של החלל. מפקדה, הקפטן ז'אן לוק פיקאר, עומד על משמרתו על גשר הספינה מוקף בקצין הראשון (הקומנדר וויליאם רייקר כמובן) ובצוותו הנאמן.

חיישני הספינה מבחינים בגשושית (probe) ממוצא חוצני וספינת החלל מתקרבת אליה בזהירות.

ללא אזהרה מתחילה הגשושית לפלוט קרן של נוקלאונים (אשר יומצאו, אויה, רק במאה ה-24 הבעל"ט), החודרת למוחו של הקפטן וגורמת לו לצנוח ארצה. הקצין הראשון כורע ליד מפקדו כדי לעזור לו, אולם, כשמתרומם פיקאר מסיפון החללית הוא רואה כי עולמו השתנה. פיקאר מתבונן סביבו ורואה כי הוא אינו נמצא עוד על סיפון האנטרפרייז, כי אם באזור המחיה של בית מגורים לא מוכר, כשהוא לובש לבוש זר ומוזר. דמותו של הקצין הראשון נמוגה ובמקומה הוא רואה אישה צעירה השמחה לראות אותו חוזר להכרה. פיקאר, כמקובל באותם זמנים, משוכנע כי נחטף על ידי חייזרים באמצעות קרן העתקה מרחוק (טלפורטציה – למישהו יש מונח מוצלח בעברית?).

- "איפה אני?" שואל פיקאר בבהלה.

- "זהו ביתך כמובן" עונה האישה במבוכה.

האישה מפצירה בפיקאר להירגע שכן הוא קדח במשך שבוע. פיקאר מסרב, יוצא החוצה ומגלה שהוא בכפר הקטן, רסיק, על גבי כוכב הלכת קאטאן.

תושבי הכפר מזהים אותו כחברם משכבר הימים, קאמין, והאישה הלא מוכרת היא אשתו מזה שלוש שנים, אלין. חבריו מבטלים את טענותיו שהוא קפטן של ספינת חלל ומייחסים את טענותיו להזיות של קודח מחום. במשך החודשים והשנים החולפות מנסה פיקאר להבין מדוע נחטף מספינת החלל והיכן בדיוק ברחבי היקום הוא נמצא. חיפושיו עולים בתוהו, הוא לומד לאהוב את אשתו וברבות השנים – שלושים שנה!! הוא חדל מחיפושיו. פיקאר הופך לאזרח מכובד של קאטאן, נולדים לו ילדים ונכדים, והוא מבלה את ימיו בפרויקטים מדעיים ובחקר הסביבה. אולם, עולמו הקודם לא נעלם מזיכרונו. בסצנה אחת אומר קאמין לאלין כשהוא מתבונן בכפר:

- "זה היה אמיתי, אמיתי בדיוק כמו החיים האלה".

מתוך הפרק "האור הפנימי". פיקאר הופך לאזרח מכובד של קאטאן, נולדים לו ילדים ונכדים, והוא מבלה את ימיו בפרויקטים מדעיים ובחקר הסביבה.

לצופה בסרט זוהי הצהרה מאוד מוזרה. הרי פיקאר לא הלך לשום מקום!! הנה הוא כאן, על סיפון האנטרפרייז!! תודעתו של פיקאר לכודה במציאות פנימית (תת-מציאות וכולי..) וכל שנותיו בכוכב קאטאן עוברות עליו במשך מספר דקות בלבד!!

הצוות הרפואי מנסה להתמודד עם ההתקף המוזר. לבסוף הם מצליחים להעיר את פיקאר, אולם הוא לעולם לא ישכח את מה שעבר עליו על פני הכוכב.

בפרק ישנו סיפור עצוב, מרגש מאוד ובלתי נשכח, אולם הוא אינו נוגע לענייננו ולכן אספר לכם אותו, קוראים יקרים, רק אם תבקשו יפה (ותראו לי שהגעתם עד לכאן).

כאן מגיע הלקח המעניין מן הסרט, שבו משתמשת תיאוריית האור הפנימי כדי להדגים את התיזה שלה בדבר הגוף והנפש.

פיקאר, בתוך המציאות הפנימית על גבי כוכב הלכת, מבצע כאמור מחקרים מדעיים. הוא מוצא, ואין זה מפתיע אותו כלל, שעולמו בכוכב קאטאן מורכב מאותם מרכיבי-מציאות כמו היקום המוכר לו – אטומים, אלקטרונים, קרינה אלקטרומגנטית, שדות, זמן ומרחב – הכל זהה. מכאן הוא מסיק שהוא נמצא במקום אחר באותו היקום ממנו "נחטף".

הרופאים, המנסים להצילו על גבי האנטרפרייז, רואים משהו אחר לגמרי!! כל מה שנראה לפיקאר במציאות הפנימית כ"מרכיבי מציאות" – האטומים, האלקטרונים וחוקי הטבע, נראה לרופאים כפעילות נוירונית במוחו בלבד, כלומר כ"מידע"!! אם הם יהיו מספיק מוכשרים, יוכלו אף לקרוא את מחשבותיו!! אולם עדיין, כל מה שיקראו לא יהיה "אמיתי", כי אם, בעיניהם, הזיותיו של פיקאר בהשפעת הקרן!!

המסקנה ממה שאנו רואים בסרט היא מפתיעה למדי – שיטת הרדוקציה היא יחסית!! מה שנראה למתבונן אחד כמידע, נראה למתבונן אחר כחלק אינטגראלי מן המציאות!! ולא זו בלבד, אלא ששניהם צודקים – שניהם מגיעים למסקנות הפוכות מתוך בחינה ובדיקה מדעית מדוקדקת, כשהם משתמשים במיטב הכלים העומדים לרשותם!!

למסקנה זו נקרא עיקרון הרדוקציה היחסית, ולפני שנמשיך הלאה ננסח את שלושת הלקחים המרכזיים של התיזה אותם גילינו עד כה:

לקח מספר 1 – עיקרון הרדוקציה

ניתן, באופן מדעי על ידי רדוקציה, לתאר כל תופעה במונחים של "מרכיבי מציאות" – אלמנטים שאינם ניתנים לרדוקציה ו"מידע" – כאשר המידע ניתן להעברה דרך מערכות תקשורת

לקח מספר 2 – הגדרת בעיית הגוף-נפש

ישנה רק שאלה אחת בבעיית הגוף-נפש-שאותה יש לפתור – כיצד ניתן ליישב את הסתירה בין ראיית התודעה מבחוץ כאוסף של תופעות חשמליות (כלומר כ"מידע") לבין ראייתנו הפנימית של התודעה כמרכיב הכרחי אחד או יותר של המציאות?

יישוב הסתירה הזו הינו תנאי הכרחי ומספק לפיתרון הבעיה.

לקח מספר 3 – עיקרון הרדוקציה היחסית

הצופה הפנימי בתוך תת-מציאות מוגבלת מידע יתפוס "מרכיבי מציאות" שייראו לצופה חיצוני כ"מידע". זוהי עובדה פיזיקאלית הניתנת לבחינה והדגמה.

ובכן, חברים יקרים, אתם מתחילים לתהות בוודאי מה בין כל האבחנות היפות הללו ובין פיתרון הבעיה. לשם נצעד ביחד, בחלק הבא.

פורסם לראשונה באתר קולמוסנט

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר