אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עיון במעשיות של נחמן מברסלב מנקודת מבט פסיכותרפויטית


התמונה של שי גיל

סיפורי מעשיות החלו להתפתח בעיירות מזרח אירופה החל מהמאה השמונה-עשרה ואילך. ניתן לזהות שני סוגים מרכזיים של סיפורים: הראשון סופר על ידי החסידים, ועניינו הגיוגרפיה, שתפקידה העיקרי לרומם את דמותם של הצדיקים; הסוג השני של סיפורי המעשיות סופר על ידי הצדיקים עצמם, על מנת להעביר לקהל החסידים רעיונות רוחניים "בגובה העיניים" ובאופן שיכול להיקלט בנפש המאזין בהתאם לאישיותו ומידת השגתו הרוחנית.

על רקע האמור לעיל, ניתן להקשות ולשאול: מה הרלוונטיות של סיפורים חסידיים - ובכלל זה סיפוריו ר' נחמן - בעת הפוסט מודרנית? נדמה לי שהתשובה לשאלה זו היא מורכבת וחמקמקה גם יחד, כמעט כמו מקצת מסיפוריו החידתיים והפרדוכסליים של ר' נחמן, המותירים את השומע משתומם ומשתאה וחצי תאוותו בידו. אעשה אם כן כמיטב יכולתי להשיב, אך אשאר נאמן לדרכו של ר' נחמן, אשר הותיר בדרך כלל את סיפוריו הגדולים ('מעשיות משנים קדמוניות') ללא סיום ופירוש, וקרוב לודאי שאתחיל במלאכה ולא אסיימה; בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו מוזמן לבדוק את הרלוונטיות של הסיפורים לעצמו, שכן ברוח דברי האנליטיקנית היונגיאנית פון פרנץ: "המעשייה בעצמה היא הפירוש הטוב ביותר של עצמה" (von franz, 1982).

האדם הפוסט מודרני חי במציאות מבולבלת ומנוכרת שבה החוויה הקיומית המעצבת כרוכה באובדן האינטימיות עם עצמו ועם העולם - חוויה שבמקרה הטוב עשויה להניעו לחפש אחר יעוד, טעם ופשר לחייו. על רקע מציאות זאת, מתבלטת עוצמתה של אמנות הסיפור של ר' נחמן, אשר עשה שימוש מודע וייחודי במדיום הסיפורי, באופן המעלה תכנים ארכיטיפים מן הלא מודע אל התודעה של המאזין, בכוונה לטלטלו ולזעזעו על מנת שיתעורר מתרדמתו העמוקה למציאות ולמשמעות הרוחנית של קיומו.

ר' נחמן היה אמן אמיתי, שידע לשזור באופן יצירתי, נועז ומקורי מוטיבים מהסיפור העממי הכללי (יצורים מיתיים ודמויות ססגוניות של גיבורים, מלכים, חכמים, בנות מלך וכו'), יחד עם סמלים מקבלת האר"י (בעיקר כאלה הקשורים למיתוס הצמצום, לשבירת הכלים ולחיפוש אחר תיקון, כפי שיפורט להלן) ועם תכנים נפשיים אישיים. כל זאת הוא ארג לכדי יצירה הומוגנית, המהווה עדות יוצאת דופן למסע נפשי עז ואותנטי של נפש שסועה ומיוסרת המחפשת ללא לאות וללא פשרות אחר גאולה. מסע פרטיאמרנו, אך הוא משקף ומקיים דיאלוג מתמיד עם המתחולל בעולמות הרוחניים ובמעמקי האלוהות, ומנסה להביא לתיקון פרטי וקוסמי גם יחד. ברוח זו ציין הוגה הדעות הלל צייטלין: "כל סיפוריו של ר' נחמן הם מצד אחד סיפורי ההוויה כולה, ומצד אחר גם סיפור חיי הוא עצמו, [...] סיפור החיים הכמוסים שבעמקי נפשו, [...] חיי נשמה נשגבה שירדה לתקן תיקונים".

בתקופתנו, נדמה, בני אדם מחפשים יותר ויותר אחר משמעות רוחנית לחייהם. כמטפל אני פוגש לא פעם באלו הסובלים מדיכאון ומשיממון נפשי. לגישתו של ק.ג. יונג, הדיכאון הוא מונח מודרני המתאר מציאות פנימית שבתרבויות קדומות נתפסה כמצב של 'אובדן הנפש' - loss of the soul ( אנקורי 1994). מציאות מורכבת זאת של 'אובדן נפש' משתקפת ומקבלת ייצוג סימבולי חי בסיפוריו של ר' נחמן, המנסים למצוא לה מזור ותקנה. הנרטיבים בסיפוריו מייצגים באופן סימבולי את מסעו הנפשי של ר' נחמן עצמו, כאדם שחי כל הזמן על הגבול, על הקצה, במעין חוסר מנוחה שיילד בתוכו תנועה בין הניגודים הפנימיים. ככאלה, בכוחם של הסיפורים לכוון את קוראיהם במסעם האישי בחיפוש אחר תיקון פנימי - אחר אינטגרציה נפשית, אחר 'בת המלך האבודה' (כשם אחד מסיפוריו של ר' נחמן - 'מעשה באבידת בת מלך'), אחר הזיווג והאיזון שבין היסוד הזכרי והנקבי בתוך הנפש. הסיפורים יכולים לשמש לנו כ"מורה נבוכים" - לא במובן הדידקטי אלא במובן הרגשי-חווייתי - בהעלותם אל המודעות איכויות נפשיות מקוטבות לכאורה (שהעסיקו את ר' נחמן רבות), כמו השכל והרגש, הגוף והרוח, מצבי התרוממות הרוח ומצבי דיכאון וריקנות, תשוקה ותאווה, סגפנות והתנזרות, ועוד. באמצעות הסיפורים נפגשים הניגודים הללו, מזדככים, ומקיימים זיקה הדדית מפרה, כחלק מתהליך של התפתחות והבשלה נפשית.

יתר על כן, הידיעה שענק רוחני כמו ר' נחמן נאבק כל ימיו עם מבוכות קשות, כשספינת נפשו מיטלטלת בעוז בין מרומי הרקיעים ותחתיות השאול, הופכת את המסע הפרטי והמבוכות של כל אחד מאיתנו ללגיטימי ולנסבל יותר - ולו במקצת - ועשויה אף לתת תקווה ממשית לגאולה פרטית.

סיפורי מעשיות ותרפיה רגשית

השתקפותנקודת המבט הפסיכולוגית גורסת שהמעשייה, בדומה לעולם החלום והמיתוס, מגלה לנו משהו על מהלכי הנפש הנסתרים של כותביה ו/או גיבוריה, ובאופן אנלוגי, בכוחה לשפוך אור על נפשו של המאזין או הקורא.העיון הפסיכולוגי בסיפוריו, בחלומותיו ובתורתו של ר' נחמן, מאפשר לנו הצצה אל פנימיות האדם שמאחורי גלימת הצדיק ומנהיג העדה - על לבטיו, ספקותיו, חולשותיו והמניעים שעיצבו את דרכו הרוחנית ועבודת הנפש הייחודית לו.

המשותף לכל אחד מגיבורי המעשיות, שכולם מתמודדים באופן כלשהו עם מורכבות נפשם, תרים אחר הגשמת ייעודם, ומצויים בדיאלוג מתמיד עם המלאות והחסר שבקיום האנושי בעולם שבו האלוהי נוכח ונעדר בו בזמן. במובן זה, המעשייה "היא בעצמה פנטזיה קולקטיבית שבמעבר דרכה נוכל אולי להגיע לפנטזיה הפרטית שלנו" (טולקין, 1993(, כאשר כל מעשייה שנוגעת בנו עשויה להפגיש אותנו עם חלק עלום בשורש נשמתנו.

העבודה שאליה אני מזמין את עצמי כמו גם את מטופליי, עיקרה התבוננות פנימה וחיפוש נקודת המפגש האישית עם תוכני המעשייה, מציאת הסיפור שלי בתוך סיפוריהן של הדמויות, גילוי האישי בתוך הקולקטיבי והקולקטיבי בתוך האישי, ומתן אפשרות לסמוי ולנסתר להציץ מתוך הנרטיב הגלוי ולהאיר את אזורי הצל שבתוכי. בו בזמן, נאמנים עלי דבריו של טולקין (1993), המעיד על עצמו: "אינני הרבה יותר מתייר נודד (או מסיג גבול) נפעם אך נבער בממלכת האגדות"; וברוח דבריו, כשאני מספר מעשייה אני מזמין מחדש את עצמי ואת המטופל למפגש ישיר, פשוט, ובלתי אמצעי עם הסיפור.

ר' נחמן עצמו, בהמשך לזקנו הבעל שם טוב, מייסד החסידות (1760-1700), מייחס לסיפור המעשייה כוח פסיכולוגי שעשוי לעורר את האדם מתרדמתו הנפשית-רוחנית. על כך אנו למדים מדבריו של ר' נתן תלמידו, הכותב שרבו סבר כי "בסיפורי מעשיות שהעולם מספרים יש בהם נסתרות הרבה ודברים גבוהים מאוד", ואף הוסיף כי "מאחר שאינו מועיל לכם לשוב אל השם יתברך על ידי התורות והשיחות הקדושות [...] על כן הוא מתחיל לעסוק בסיפורי מעשיות [...] וזה שמעוררין אותו על ידי סיפורי מעשיות" (שטיינמן תשי"א).

פסיכולוגיית המעמקים היונגיאנית מייחסת את הכוח הנפשי הטרנספורמטיבי הטמון במעשיות, במיתוסים ובאגדות ובסיפורי עמים לסמלים ולארכיטיפיים השזורים בהם. אלה, לפי יונג, יונקים ממעיין משותף ואחדותי, הלא הוא מעמקי נפש האדם - "הלא מודע הקולקטיבי". המקור המשותף הזה הוא גם ההסבר של יונג לדמיון ולהקבלה בין סיפורים המופיעים בתרבויות שונות ובינם לבין חלומות: כולם ייצוגים של תהליכים נפשיים.

סמלים, לגישתו של יונג, הם השפה של הלא מודע. הלא מודע הנפשי מיצר סמלים שהם כעין ישות מתווכת, שאמורה לתווך לתודעת ה'אני' המודע שלנו את העולם הפנימי והנסתר, ועל ידי כך לאפשר תהליך התפתחות נפשי. המילים "סמל" ו"סלם" נכתבות בעברית באמצעות אותן אותיות, ולא בכדי: מנקודת המבט הרליגיוזית, הסמל הוא מעין סולם אל האלוהי, אל הנעלם. באופן דומה, בתפיסה הפסיכולוגית הסמל הוא סולם אל פנים הנפש - הלא מודע העלום. האגדות, המיתוסים והמעשיות, מספקים אם כן סמלים הפועלים על נפש המאזין באופן המתעל את תוכני הלא מודע הנמים את שנתם אל התודעה, בדומה לנשיקה המעירה את היפהפייה הנרדמת באגדה. הסמל מעורר מראות, מדיטציות והתנסויות פנימיות, ומשמש כגירוי של החשיבה שבמהלכו נדחפים עוד ועוד תכנים של הלא מודע אל התודעה.

התהליך הסמלי ראשיתו בשיבוש או בתקיעות, בהתרוקנות ובהפרת האיזון הנפשי, כאשר הופעתו של הסמל מאפשרת התחברות לאנרגיה נפשית האצורה בלא מודע, וכך - השגת התחדשות, איזון מחדש והארה. גם אצל ר' נחמן ומורי חסידות אחרים אנו פוגשים בגישה דומה: הסיפורים נתפסו אצל מורי החסידות כבעלי ערך וקדושה, אולם לדבריהם הם נתקלקלו וזקוקים לתיקון: "כי חסר מהם הרבה ואינם מספרים אותם כסדר, כי מה ששייך בהתחלה מספרים בסוף וכן להפך, וכיוצא בזה" (שטיינמן, תשי"א). הקלקול שחל בנרטיב קורא להתערבות הצדיק, שלו מיוחס הכוח לגלות את הקדושה הנסתרת בסיפורים שנתבלבלו, לתקנם ולהחזירם למעמדם העליון שלפני השבירה, כך שיוכלו להפוך שוב למכשיר של עבודת אלוהים.

בהקבלה, ניתן לראות במטופל המגיע לקליניקה אדם שמשהו בסיפור חייו התקלקל, השתבש, ומצריך תיקון או נתינת משמעות חדשה. בעזרת מטפל אמפתי, מתוודעים המטופל והמטפל אל דינמיקת הכוחות, התכנים, הקונפליקטים והמניעים נפשיים הפועלים בלא מודע של המטופל. כך מתאפשר למטופל לתקן את הנרטיב שהשתבש ולבנות סיפור חיים חדש, המתאפיין בעקביות פנימית, בקוהרנטיות וביכולת להסביר באופן פשוט ובהיר תופעות רבות ומורכבות בחייו.

לפי קבלת האר"י (ר' יצחק לוריא אשכנזי, 1534-1572), השבירה הקוסמית, הקלקול, היא כשלעצמה שלב מקדים בתוך האלוהות, המוביל בסופו של דבר לבריאת העולמות כחלק מעבודת בירור הניצוצות והתיקון. "שבירה", "תיקון" ו"בירור ניצוצות" הם מושגים מרכזיים במודל הקבלי ההתפתחותי מבית מדרשו של האר"י: המיתוס הקבלי טוען שבריאת העולם יסודה בקטסטרופה - "שבירת הכלים". הכלים, שאמורים היו להכיל את האור האלוהי, לא עמדו בעוצמת השפע והתנפצו לרסיסים. שבריהם המעורבים בניצוצות של קדושה נתפזרו בעולם, וזהו שורש הרע והטומאה, שניתן להבינם כשברים מפוצלים וכאוטיים של העצמות האלוהית המקורית. כאן נכנס לתמונה האדם, שתפקידו לתקן את השבר, לחלץ את הניצוצות השבויים בתוך הקליפות, להתקין כלים חדשים להכלה ותיעול של האור האלוהי ולאחות מחדש של השבר הקוסמי. כך, גם בטיפול הנפשי, מצב של "שבירת כלים", רגרסיה, הוא בדרך כלל שלב הכרחי בטיפול: כדי שיתחולל שינוי של ממש, חייב האגו לוותר על עמדותיו הקודמות. תהליך הרגרסיה בפסיכותרפיה והמפגש עם הכאוס הרגשי הגועש בלא מודע הנפשי, הוא תהליך משמעותי, קשה ומורכב, הכרוך בעבודה פנימית סיזיפית של בירור "הניצוצות" - חלקי נפש עלומים ופוטנטיים והעלתם אל התודעה לקראת אינטגרציה עם חלקי הנפש המודעים (גיל 2005).

נתבונן במעשיה הראשונה שסיפר ר' נחמן בשנת תקס"ע, 'מעשה באבידת בת מלך', ובאופן השפעתה על הנפש. תמצית העלילה (שמקוצר היריעה לא נוכל להביאה בשלמותה) מספרת על מלך ולו שישה בנים ובת אחת אהובה במיוחד. פעם אחת אמר המלך לבתו שייקח אותה "הלא טוב", והיא נעלמה. המשנה למלך יוצא למסע על מנת לחפש אותה, עובר במדבריות ושממות, פוגש יצורים ודמויות שונות ומשונות המסייעותלו; אך בכל פעם הוא נרדם בדיוק יום לפני שהוא יכול לגאול אותה. כאשר הוא מתעורר מהתרדמה העמוקה בכל פעם, שב המשנה למלך ושואל "היכן אני בעולם?". לבסוף מצליח המשנה למלך לחלץ את בת המלך משבייה, אם כי ר' נחמן לא מספר לנו איך (הסיפור המלא אצל: שטיינמן, תשי"א)

ניתן להתבונן בסיפור בשלוש רמות:

א. שכבה חיצונית: רבים מהמוטיבים במעשייה שאובים מהסיפור העממי - מלך, בת מלך, גיבורים ועוד.

ב. שכבה פנימית, הקשורהלקבלה הלוריאנית וסמליה: בת המלך שאבדה מסמלת את גלות השכינה מבעלה- הקב"ה (השכינה היא ספירת המלכות השביעית והתחתונה - היסוד הנקבי באלוהות שנפל בשבירת הכלים הקוסמית); ששת הבנים מסמלים את ששת הספירות התחתונות, מחסד ועד יסוד; ואילו המשנה למלך מסמל את הצדיק המנסה להביא לתיקון הקוסמי, לחבר את הצינורות שנסתמו בין עליונים לתחתונים.

ג. שכבת עומק העוסקת בסימבוליקה תוך נפשית: כאן הסיפור יכול להדהד את נפשו השסועה של ר' נחמן. המיוצגת בדמות המשנה למלך, ואת דרכו רבת הייסורים למימוש ייעודו המשיחי, להשלמת התיקון ולהבאת הגאולה לנפשו כמו גם לעמו. בהיבט תוך נפשי כללי, מסמל המשנה למלך את האגו - מרכז ההוויה המודע בנפש, המחפש קשר עם היסוד הנקבי המודחק - בת המלך שאבדה, שבאמצעותה ובעזרתה מבקשת הנפש לממש את עצמה, לחדש את הקשר עם כוחות החיים, הרגש והיצר שנעלמו עם הדחקת הפן הנקבי-יצירתי בנפש.השאלה "היכן אני בעולם" כמוה כזעקה היוצאת מעומק הנפש האנושית, ולה מובן כפול - היכן אני בעולמי הנפשי והיכן אני בעולם ביחס להגשמת ייעודי.

אין זה מפתיע שהסיפור לא נשלם, שכן כל אחד ואחד מהקוראים נותר עם השאלה המהדהדת - כיצד למצוא את גאולת נפשו הפרטית - כשאלה פתוחה. למעשה, בכל פעם שאנו קוראים את המעשייה, ה'אני' נקרא לצאת למסע על מנת למצוא את העצמי, או בלשון החסידות - את 'הנקודה הפנימאית'. בכל פעם מחדש מתעורר במלוא עוצמתו הגעגוע לבת המלך האבודה - לנשמה. במובן זה, הגעגוע והכיסופים לבת המלך, ההחמצה המחמיצה את הלב עם ההירדמות של המשנה למלך רגע לפני המימוש, משמשים מכל למתח הניגודים המפרה את מסעו הנפשי הסיזיפי של המשנה למלך. מסע זה, כמו מסעו של ר' נחמן עצמו, הוא מסע גבורה טראגי, הנע חליפות בין שמים לארץ, בין רגעי התעלות לרגעי דיכאון ומשבר על סף "התהום שכל באיה לא ישובון" (משלי ב', יט) בין עתים של יצירה רוויה בארוס והשתוקקות הנפש, כאשר הגאולה נראית באופק, לרגעי שתיקה, מבוכה ומרה שחורה.

לסיכום

כל ניסיון למצות את הדיון ביצירתו של ר' נחמן בכלים אנליטיים, מותיר אותנו בסופו של דבר חסרים וצמאים למים המזינים - לסיפורים עצמם ולאופן המופלא והמסתורי שבו הם מצליחים לחלחל ולפעפע אל פנימיות הנפש, כשהם נושאים בחובם מן איכות מסתורית ופרדוכסלית, איזה הדהוד עמוק הפוגש את שורש הנשמה של המאזין בדיוק במקום בו הוא חסר ונזקק לרפואה. אני יכול להעיד שגם היום, שנים רבות מאז התחלתי לקרוא בסיפורים ולאפשר לסיפורים לקרוא אותי, ממשיכים הם להותיר אותי משתומם, נפעם ותוהה. השפעתם דומה אולי להשפעתו של "קואן זן", סוג של אמירה או שאלה חידתית, שמורי זן בודהיזם נוהגים לבחון באמצעותה את חניכיהם כחלק מתהליך הכשרתם וכאמצעי להבשלה נפשית בדרך להארה. באופן דומה, המעשיות מזמינות את מימי הרגש ותובנות השכל להישבר כל פעם מחדש כנגד חופיהן, כאשר תוך כדי הקריאה אנו מובלים דרך שבילים נפתלים אל מחוזות עלומים וקמאיים בנפשנו, שכן "אגדות ומעשיות", כפי שמציינת פון פרנץ (von franz, 1982), "הן הביטוי המזוכך ביותר לתהליכים נפשיים שמקורם בלא מודע". לסיום, וברוח דבריה של הסופרת הולם לי (lee, 1988), אנו מוזמנים להיזכר, לא זו בלבד שבלבו של כל ילד שוכנת ממלכת פיות: ישנה גם "ארץ פיות" למבוגרים. אם נדע לשמור ולזכור את השביל הנסתר שהוביל לשם, עליו פסעו כפות רגלינו הקטנות בקלות כה רבה בילדותנו, נפגוש בסיפוריו של ר' נחמן, שדווקא בעת זו של נעילת שערים פותחים לנו שער, צוהר אל הלא נודע - אל עצמנו.

מאמר זה מתבסס על דברים שנישאו על ידי הכותב בפסטיבל הקהל שהתקיים ב-26.9.10 במכללת ספיר, במלאות 200 שנה לפטירתו של ר' נחמן ולרגל הוצאתו לאור של הספר 'החיים כגעגוע, קריאות חדשות בסיפורי מעשיות של ר' נחמן מברסלב', בעריכת רועי הורן.פורסם במקור באתר פסיכולוגיה עברית :גיל, שי (2010 ( עיון במעשיות של ר' נחמן מברסלב מנקודת מבט פסיכותרפויטית. [גרסה אלקטרונית]

מקורות:

franz, m.l. von, interpretation of fairytales, spring publications, 1982

holme l, legends from fairyland, bracken books, 1988.

אברהם גרין, בעל היסורין, הוצאת עם עובד 1979.

אנקורי, מ., "הלב והמעין" חסידות ופסיכולוגיה אנליטית, הוצאת רמות 1991.

אנקורי, מ., מרומי רקיעים ותחתיות שאול, מסע הנפש של ר' נחמן מברסלב. הוצאת רמות 1994

בובר, מ., אור הגנוז, פרק המבוא, הוצאת שוקן, ת"א 1967.

גיל, ש., הסיפור החסידי והטיפול הפסיכותרפויטי, פורסם במקור באתר פסיכולוגיה עברית, 1995.

טולקין, ג.ר.ר. (1993) עץ ועלה על סיפורי פיות. תל-אביב: זמורה ביתן.

יוסף דן, הסיפור החסידי, הוצאת כתר, 1975.

פרי, ר., מעשה ביצירה, תהליך היצירה, מיתוסים ואגדות, הוצאת מודן 2003.

שטיינמן, א. (תשי"א) כתבי ר' נחמן מברסלב. תל-אביב: כנסת.

תגובות

אשמח לשמור מאמר זה

אשמח לשמור מאמר זה

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת שי גיל