אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

משלים בתחום בריאות הנפש ככלי ליידוע ולמאבק בסטיגמה


התמונה של צביאל רופא

משל למה הדבר דומה

הקדמה

בשנת 1989 שכנע אותי פסיכיאטר שטיפל בי לדבר לפני קהל מצומצם של הורים לנפגעי נפש. סבלתי מפחד קהל נוראי, אבל התמודדתי. ההצלחה הייתה כה רבה, עד שהזמינו אותי לדבר במקומות נוספים. כך התחלתי להרצות לפני קהל.

רסיסים בקופסה קטנה

בכל הרצאה שנתתי כאילו שלפתי רסיס מתוך מצבור רסיסים, שנורו מרובה ציד ופצעו את לבי. ובכל פעם שסיפרתי וסיפרתי – לתקשורת, לקהל, לחברים, או אף לעזרה נפשית בטלפון (ער"ן) - הוצאתי אט-אט את הרסיסים מהלב השסוע, והנחתי אותם בקופסת גפרורים קטנה. בהמשך עטפתי בכל הרצאה את הקופסה הקטנה וקשרתי אותה היטב. והנה, הקופסה הקטנה מלאת הרסיסים מונחת בכף ידי; סיפור חיי הקשה הפך מעובד ונשלט היטב. השתחררתי מאימתו ואף הייתי מסוגל לתת אותו לכל מי שרציתי - לתקשורת, לקהל מאזינים ולסביבתי הקרובה והרחוקה, כגון פורום זה או אחר באינטרנט.

תקשורת ומקוריות

ככל שהרביתי להרצות לפני קהלים מסוגים שונים, מצאתי את עצמי מנסה להסביר עניינים לא פשוטים, ואפילו מורכבים למדי. לא די בכך שאנו מבקשים בכל מאודנו לתקשר עם מישהו, ואף לא די ברצונו שלו לתקשר עמנו. דרושים תנאים מתאימים לתקשורת. מי שעומד על גג מבנה בן חמש קומות לא יצליח לדבר עם רעהו שעומד על גג מבנה סמוך בן תשע-עשרה קומות. גם כאשר מדובר בדיון עיוני כלשהו, התקשורת לא תתקיים במצב שבו הפרשי הידע בין הדוברים גדולים מדי. לפיכך, כמי שהתחנך בילדותו על משלי אזופוס, לה-פונטיין וקרילוב והלך שבי אחריהם, השתמשתי בהרצאותיי באופן כמעט אינטואיטיבי במשלים שונים. כיוון שלא נמצאו משלים מתאימים להרצאותיי, נאלצתי להמציאם בעצמי.

יתרונות המשלים

דיון בנושאים בתחום בריאות הנפש מעלה חששות וחרדות בקרב הקהל הרחב, ואף בקרב מתמודדים, וטרמינולוגיה מקצועית מעוררת רתיעה והסתייגות. לכן השתדלתי תמיד לא להרצות, אלא לספר סיפורים ולהמשיל משלים. גם בהיותי סטודנט לפילוסופיה העדפתי את הרצאותיהם של מורים שסיפרו סיפורים ומשלים, ולא דיווחו ביובש על ממצאיהם. קל יותר לזכור ולהפנים סיפורים, ולקחם נחרת היטב בזיכרון.

דוגמאות למשלים

כאשר ניסיתי להסביר לקהל שלי כי הסטיגמה נובעת מבורות, וכי ידע והבנה מפוגגים אותה, חיברתי במיוחד לצורך זה את המשל הבא:

החשיכה ירדה. אנו פוסעים על מדרכה בסמטה צדדית. לפתע מופיע מולנו אדם עוטה בגדים מוזרים, משמיע קולות משונים ומבצע תנועות תמוהות. הנה משוגע חולפת בנו מחשבה. אולי נעבור למדרכה השנייה? תוך כדי חציית הכביש נגלה לעינינו צוות צילום הממוקד באיש המוזר. חיוך הקלה קל עולה על פנינו, עכשיו הכול ברור! מדובר בהכנת סרט. הפחד חלף.

הנמשל בא להורות כי אם נוכל לשרש בדרך דומה את הבורות ואת הניכור כלפי מחלות נפש וכלפי הסובלים מהם, נצא כולנו נשכרים.

--------------------

בעומדי לפני קהל חשתי צורך לתת הסבר פשוט יחסית למורכבותה העצומה של האישיות השוכנת בכל אחד מאיתנו, ובמיוחד להדגיש את חוסר האיזון בהתפתחותה של האישיות בקרב רובנו:

אישיותו של האדם דומה ליער ענק שבו צומחים מיליוני עצים. חלקם מגיעים לבגרות, לגובהם המרבי, וחלקם נשארים קטנים ובלתי מפותחים. לתחושתי, חלקות שלמות אצלי לא התפתחו כראוי, אבל מצד שני - חלקות רבות ועצומות הגיעו לשיאים משמעותיים אפילו במונחים של אלה המכונים בטעות "נורמלים". אולי דווקא חוסר האיזון הזה עושה אותנו לאנשים מעניינים ומיוחדים יותר. ומי אינו רוצה להיות מיוחד ומרתק?

--------------------

כמעט בכל מפגש היה לי צורך להסביר מה הן תנודות אַפקטיביות, ומדוע יש לעתים הבדלים כה משמעותיים בין אנשים הסובלים מתסמונות אַפקטיביות לאנשים שאינם סובלים מתסמונות אלה.

תארו לעצמכם שלוש גיגיות. באחת מלט סמיך וכבד, בשנייה דבש, ובשלישית מים. נניח שחובטים בכל גיגית בעוצמה שווה, מה יקרה? המלט בקושי ינוע, הדבש יתנדנד קלות אך לא יישפך מהגיגית, בעוד שהמים יתנודדו מעלה ומטה ואף יישפכו החוצה. ובנמשל, ישנם אנשים שלא יחוו תנודות רגשיות משמעותיות תחת לחצים, ישנם כאלה שיחוו תנודות לא קיצוניות תחת הלחצים שלעיל. בקרב אנשים הלוקים בהפרעה נפשית עלולים אותם לחצים בדיוק לגרום לתנודות רגשיות עזות עם השלכות בעייתיות.

--------------------

לפעמים יצרתי משל בתגובה לשאלה טורדנית שהתרוצצה במוחי. לדוגמה השאלה הגדולה: במה בעצם תלויה יציבותי הנפשית? היא תלויה גם במתרחש במוחי וגם בהיאחזותי הקבועה והיציבה במציאות הסובבת אותי. כיוון שעל המתרחש בתוככי מוחי אין לי די מידע או יכולת השפעה, נותר לי לדון במציאות הסובבת אותי. יש ביכולתי לבדוק מציאות זו, לנתח אותה, ולהסיק מסקנות לגביה; אם הדבר אפשרי, אני מסוגל אף לבצע בה שינויים שישפרו את מצבי. אך מהי למעשה המציאות הסובבת אותי? מהן הפונקציות המשפיעות על יציבותי הנפשית? הנה הן להלן:

משפחה* תעסוקה* חברה * טיפול

היציבות הנפשית מדומה לתקרה המונחת על גבי עמודים המייצגים בנמשל את המציאות. העמודים התומכים בתקרה הם עמוד המשפחה, עמוד התעסוקה, עמוד החברה, ועמוד הטיפול. עוביים של העמודים, אחיזתם בתקרה המונחת עליהם, חוזקם וכו' קובעים אם התקרה המונחת עליהם תקרוס בעת זעזועים משמעותיים כרעידות אדמה בעוצמות שונות.

המשל הוא דינאמי ומותאם אישית לכל מטופל; הוא טומן בחובו אפשרויות רבות כגון: מצב שבו העמודים עבים ומוצקים, או-אז הסיכויים לקריסת התקרה הנפשית קטנים יותר, וגם להיפך, סיכויי קריסה גבוהים כאשר העמודים דקים ושבריריים, או מצב שבו יש לחזק רק חלק מהעמודים. ניתן לבקש מהאדם המתמודד לשרטט את מצבו במציאות בהתאם למשל.

--------------------

המשל הבא נוצר כניסיון לתאר חלק מהתהליך הקוגניטיבי והרגשי שעברתי במהלך הפסיכותרפיה רבת השנים:

כשהייתי ילד אהבתי מאוד להרכיב פאזלים. הייתי יושב על קצהו של השטיח הצבעוני, שופך את חלקי הפאזל על הרצפה הסמוכה ומתחיל במלאכת ההרכבה. במלאכת הרכבת פאזלים יש להבחין בין שני מצבים:

- תמונת הפאזל מונחת לפניך

- תמונת הפאזל אינה מונחת לפניך

את המצב השני ניתן לחלק לעוד שני מצבי משנה:

- התמונה אינה מונחת לפניך אך כבר ראית אותה קודם

- התמונה אינה מונחת לפניך אך מעולם לא ראית את התמונה.

במצב האחרון אין לך מושג מהי תמונת הפאזל שאתה עומד להרכיב. זהו מצב "עיוור" שבו מלאכת ההרכבה קשה ביותר.

זה היה מצבי כאשר החל הטיפול הנפשי הקשה והממושך לפני שנים רבות. תחילה היו ברשותי פיסות מידע מועטות. ברבות הימים הן הלכו והתרבו. זמן ממושך לא הייתי מסוגל לראות את התמונה כולה. בהרכבת פאזל יש רגע פתאומי של הארה, כאשר התמונה הכללית מתבהרת, אף שעדיין חסרות פיסות רבות. לעתים זהו איננו רגע מובחן אחד אלא סדרת רגעים הדרגתית.

--------------------

איך נוכל להסביר לאדם חולה, הנוהג להפסיק מדי פעם את הטיפול התרופתי הפסיכיאטרי, את הנחיצות וההכרחיות שבטיפול זה עבורו למרות כל תופעות הלוואי המתסכלות?

התרופות הן כקסדה כבדה, מסורבלת ומאוד לא נוחה, שיש להשתמש בה אם מבקשים לצמצם נזקים בעת תאונה. המתמודדים מחליטים בשלב כלשהו של חוליים לשתף פעולה ולקחת תרופות, אך המכשלה הגדולה צצה כאשר מפסיקים את השימוש בהן. כאן קיים מוקש המסוכן לאנשים כמוני, כי אמנם "הסרת הקסדה" יוצרת אפקט זמני של הקלה, אך במוקדם או במאוחר עלול להופיע התקף בעל עוצמה שהגוף אינו מסוגל להתמודד עמו בלי הגנה תרופתית, וללא ביו-כימיה תומכת.

'הקסדה' ממלאת כאן תפקיד כפול; מצד אחד היא מסורבלת ולא נוחה והסרתה מביאה להקלה, ומצד שני היא מצמצמת נזקים בעת תאונה. בטרנספורמציה לרמת הנמשל התרופות מקבלות את התפקיד הכפול דלעיל, כאשר הפעם התרופות הפסיכיאטריות פועלות כנגד ההתקפים הפסיכו-פתולוגיים אך על הצד השני של המאזניים לוחצות תופעות הלוואי. כאשר הבנתי לפני שנים את המורכבות הזו, החלטתי שלטובתי כדאי לי ליטול תרופות.

--------------------

בכוחם של משלים לפזר דעות קדומות כמו גם לתקן טעויות בתפיסת העצמי של המתמודדים, ובהערכתם על ידי בני משפחותיהם. לדוגמה, טעות נפוצה קשורה להערכה מופרזת של היכולת, בעיקר כאשר המתמודד/ת בעל/ת כישורים ראויים לציון. תיקון הטעות עשוי להוריד מהמתמודדים לחץ מיותר ומזיק מצד בני משפחותיהם ולהעלותם על דרך של ההערכה מציאותית ויעילה יותר, ועל מסלול התפתחות קל והדרגתי יותר.

לאדם שחלה במחלת נפש בדרך כלל קשה להשתקם. קשה לו לרכוש השכלה אפילו אם הוא מבורך בכישרונות מגוונים. דומה העניין לשולחן שעליו מונחים חפצים בערימה גדולה. כאשר שולחן כזה מתחיל להתנדנד באופן משמעותי הוא אינו יכול להחזיק את החפצים והם נופלים ארצה. גם אדם המבורך בכישרונות רבים לא יוכל לעשות בהם שימוש כאשר המערכת הנפשית אינה יציבה קל וחומר כאשר היא קורסת מדי פעם.

באחד האשפוזים הכרתי אדם שנתפס בעיני הסביבה כמפגר. הוא כמעט לא היה מסוגל לדבר, ונראה היה כי לא הבין דבר מהמתרחש סביבו. לאחר שבועות אחדים חלה הטבה במצבו וכולנו הופתענו לגלות שהוא בעל תואר דוקטור למתמטיקה. התברר שכל התקופה הזו הוא סבל מדיכאון עמוק שהאפיל על תכונותיו ועל יכולותיו האמיתיות.

--------------------

ההדיוטות סבורים כי אין צורך רב בפסיכותרפיה, כיוון שהחיים עצמם מזמנים לנו התמודדויות שונות ו"מטפלים" בנו באופן רצוף.

היה היה אדם ששבר את אצבעות ידו. לאחר הסרת הגבס הוא נוכח לדעת שאצבעותיו אינן מסוגלות לנוע כמקודם. פנה האיש לרופאו, והלה אמר לו שהוא חייב לצעוד עשרים ק"מ בכל יום. צעד האיש והתענה מאוד, אך אצבעותיו נותרו מוגבלות כפי שהיו. הצעדות הממושכות אולי שיפרו את כושרו הגופני, ומן הסתם חיזקו את רגליו, ואולי היו להן יתרונות נוספים, אך הן לא הועילו לאצבעותיו. האיש היה זקוק לפיזיותרפיה מתאימה ומיוחדת לאצבעותיו.

כלומר, החיים פועלים עלינו באופן רנדומאלי ולאו דווקא בנקודות התורפה שעומדות בבסיס הפסיכופתולוגיה שלנו. לשם כך נדרש אבחון מדויק ובעקבותיו טיפול נפשי אישי וממוקד. פעמים רבות מתלבטים המטפלים ומהססים לתת מידע למטופליהם על אודות הטיפולים הנפשיים. אם המטופלים יידעו מראש כי הטיפול עשוי להסב גם כאב וסבל, עלול הדבר לחבל בנכונותם לחוות את התהליך הפסיכותרפויטי. למרות זאת יש לכבד את זכותו של המתמודד להחליט לגבי חייו, ולהקפיד על קבלת הסכמה מדעת לטיפול.

--------------------

אחת השאלות הקשות בתחום בריאות הנפש היא מה ההבדל בין שיקום לפסיכותרפיה? ייתכן שתשובתי אינה מדויקת לגמרי, אך אני מקווה שיש בה כדי לתת חומר למחשבה:

אדם גר באחד החדרים הקטנים של וילה ענקית. הוא מכיר רק את חדרו הקט והצפוף שבו שורר אי סדר מוחלט. הוא כלל אינו יודע שיש חדרים נוספים ריקים באותה וילה. ברור לכל, שיש הבדל בין מתן סיוע לאותו אדם בסידור וארגון חדרו הקטן לבין פתיחת חדרים נוספים בפניו והעמדתם לרשותו הבלעדית. אכן יש אנשים רבים המסוגלים לעזור לנו למלא מצברים מרוקנים ואף לגרום שינוי משמעותי בחיינו במסגרת הפוטנציאל הנתון. זהו שיקום. כלומר, אפשר לעזור למטופל, באמצעות שיקומו לנצל את הפוטנציאל הקיים בו, אולם רק טיפול נפשי עמוק יכול להרחיב את הפוטנציאל הקיים ולאפשר לנו להרחיב אופקים ולכבוש שדות חדשים.

משל זה עשוי להעלות תמיהות. הרי בלתי אפשרי לכאורה להגדיל ולהרחיב פוטנציאל, שכן זה כולל את כל מה שקיים בכוח ולא בפועל. אולם אם נזכור כי מטרת הטיפול הראשית היא גדילה וצמיחה, נוכל לקבל את ההנחה כי גם הפוטנציאל עשוי להתפתח.

אודות

יליד 1956 * מתגורר בישראל * נשוי בשנית ואב לארבעה * הוגדרתי קלינית כסובל מהפרעה סכיזואפקטיבית * בשני העשורים האחרונים נשאתי למעלה מ-500 הרצאות לכל סוגי הקהל * ב-1990 הקמתי את הקבוצות התמיכה הראשונות לעזרה עצמית בתחום בריאות הנפש וכיום מנחה קבוצות כאלה במסגרת עמותת "אנוש" * פרסמתי מאמרים (גם בספרות המקצועית) * חשפתי עצמי בעשרות ראיונות טלוויזיה, עיתונות ורדיו על מנת לתרום לשבירת הסטיגמה כלפי חולי הנפש בישראל * יזמתי והקמתי את עמותת "התמודדות – עמותת נפגעי הנפש בישראל" ואחר כך את ארגון מ.ל.מ מתמודדים למען מתמודדים * ב-1998 פרסמתי את ספרי "הקרב על השפיות" * בשנת 2000 הוענק לי "אות בזכות" ע"י הכנסת * ב-2003 פרסמתי את ספרי השני "מישהו מטפל בך" * הגיתי ויזמתי את "צועדים בראש מורם" – מצעדי אלפי נפגעי הנפש ברחובות ת"א ב-2004 וב-2005 * ארגון והובלת כנס מתמודדים גדול שהתקיים בתל-אביב בנובמבר 2007.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צביאל רופא