אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ואלרי סולאנס: השיגעון מזוויות שונות


קטגוריה: 

ב3 ביוני 1968 ירתה ואלרי סולאנס באמצעות אקדח 3 יריות באמן הפופ-ארט הנודע אנדי וורהל. לאחר הירי שוכנעה סולאנס על ידי אחד מעוזריו של וורהל שהיו במקום לעזוב מאחר והגשימה את מטרתה. זמן קצר לאחר האירוע, הסגירה עצמה סולאנס בפני שוטר תנועה שהיה ברח' סמוך באומרה "יריתי באנדי וורהל, הייתה לו יותר מידי שליטה על החיים שלי" (ronell, 2004).

הבנת הפרספקטיבה הסובייקטיבית של "המשוגע" לעניות דעתי הינה נושא חשוב שיש לשים עליו את הדגש, שכן הבנת עולמו הפנימי של המשוגע עשויה להביא לסבלנות מסוימת מצד הסביבה ובהפחתת מידת העוינות והריחוק כלפי אלו הנתפסים כמשוגעים. הבנת מהות החשיבה תקנה גם הסברים למעשים השונים הנתפסים כתמוהים, לא מוסריים ונימוסיים ומשוללי כל בסיס הגיוני ורציונאלי. הבנה של העולם מתוכו פועל האדם המבצע את המעשים או חושב את המחשבות הללו עשוי לספק סוג של הסבר למעשים ולמחשבות ובכך להראות כי בתוך השיגעון קיים איזשהו איזון ולוגיקה המניעה את המשוגע וכי לא כל דפוסי החשיבה כאוטיים, שרירותיים ומשוללי כל יסוד. מעבר לכך הבנה של הלוגיקה של אותו עולם עשויה להבנות גשר דרכו ניתן יהיה לתקשר עם אותו "משוגע". בהקשר הטיפולי, אותו גשר כמובן עשוי לסייע ולהאיץ את התהליך הטיפולי. שכן הבנה של עולמו של "המשוגע" מקנה למטפל שפה משותפת שבאמצעותה יכול לתקשר עם המטופל ביתר הצלחה ואולי אף להמחיש עבורו את הלקות בתפיסה (במידה ואכן קיימת כזו). כמו כן, כאמור מתוך הבנה של הלוגיקה של מחשבות השיגעון יוכל המטפל לגייס אמפטיה רבה יותר למנוע שחיקה ובכך להפגין מידת שיפוטיות פחותה.

ואלרי סולאנס מאוחר יותר אובחנה כמי שסבלה מהתקף סכיזופרני פרנואידי באותה תקופה ונידונה לשלוש שנים במוסד פסיכיאטרי לעבריינים כמו כן במהלך חייה הייתה מאושפזת מספר פעמים במוסדות לבריאות נפש (bockris 2003 . במסגרת שורות אלו ארצה לבחון ולגבש תמונת מצב של הפרספקטיבה הסובייקטיבית של "המשוגע" וזאת באמצעות שימוש בדמותה של ואלרי סולאנס. אנסה להציג ניתוח סובייקטיבי של אירועים, מעשים שונים בחייה לצד הרגשות מחשבות ותפיסת עולמה. באמצעות הניתוח אנסה גם להמחיש הבנה של עולמה ונקודת המבט הסובייקטיבית של סולאנס, ואנסה להבין את המניעים להתנהגויות, מעשים ומחשבות שונות שלה אשר נתפסו בעייני המתבונן מהצד כשיגעון, ולבחון אם גם בעיניה אותן מחשבות והתנהגויות נתפסו כשיגעון או שמא קיבלו תוקף מאוד רציונאלי, לוגי ומאורגן.

ואלרי סולאנס נולדה ב 9.4.1936 באטלנטיק סיטי בניו ג'רסי ונפטרה ב26.4.1988 בהיותה חסרת כל. בילדותה עברה ניצול והתעללות מינית באופן קבוע על ידי אביה. הוריה התגרשו בצעירותה ובגיל 14 עברה לפנימייה שם ניהלה מערכות יחסים הומוסקסואלית. בגיל 15 מצאה עצמה חסרת מחסה וקורת גג ועל אף הקשיים סיימה תיכון ואף קיבלה המלצה ללימודים אקדמאים ממנהל בית הספר אשר גרס כי "ניחנה ביכולות אינטלקטואליות גדולות". ואכן התקבלה לחוג לפסיכולוגיה באונ' מרילנד כאשר בשנה השלישית והרביעית סיימה בהצטיינות ואף עשתה שנה של עבודות בוגרים באונ' מיניסוטה. את לימודיה יש לציין מימנה באמצעות עיסוק בזנות וקיבוץ נדבות. ב1966 הגיעה סולאנס לניו יורק שם כתבה את המחזה הסמי אוטוביוגרפי "up your ass" מחזה העוסק בזונה שונאת גברים וב1967 נפגשה לראשונה עם אנדי וורהל, אשר באותה עת זנח את האומנות הפלסטית לטובת עשייה של סרטים עצמאיים מחתרתיים. ההצלחה שלו כמו גם השיוך שלו לתרבות שוליים פלורליסטית קסמה לסולאנס אשר ביקשה מוורהל שיפיק עבורה את המחזה שכתבה. וורהל שראה במחזה כסנסציה פורנוגרפית חשד תחילה כי סולאנס הינה שוטרת סמויה. באותה עת היה מקבל וורהל לסטודיו שלו כתבי יד רבים והמחזה של סולאנס כנראה אבד בניהם. במקביל, באותה תקופה כתבה סולאנס את "מניפסט החלאה"scum manifesto – society for cutting up men , כתב מחאה תוקפני היוצא כנגד כל הגברים באשר הם. המניפסט מציג תיאוריה שעושה שימוש חופשי ובלתי מבוקר ברעיונות ומנגנונים מושגיים שונים מתוך ההגות המרקסיסטית והפסיכואנליטית שרווחה בחוגי השמאל הרדיקלי של אותן השנים. התיאוריה טוענת שקיים הכרח להכחיד את המין הגברי ובכך לאפשר את שיחרורה של האישה ואת האנושות כולה מכבליה של מציאות הכסף והמלחמות, שבתוכה כבל אותה המין הגברי. כמו כן, יצרה סולאנס קומיקס – hothead poison על לסבית נוקמת שיצאה מכלל שליטה. ב1968סולאנס החלה להטריד את וורהל בשיחות טלפוניות כפייתיות בנוגע לאותו מחזה אבוד והייתה אף מגיעה לסטודיו שלו ולמקומות בהם הסתובב, שכן האמינה כי וורהל גנב את המחזה שלה בכדי להפיק אותו בעצמו ולקבל את מלוא הקרדיט והכסף. ביוני של אותה שנה ירתה סולאנס כאמור בוורהל, הירי נבע מהתקף פסיכוטי ומחשבות טורדניות כפייתיות בנוגע לוורהל על היותו מנסה לגנוב מסולאנס את עבודותיה, יצירות המופת ובכך לעשוק אותה. בנוסף יש לציין כי באותו יום תכננה סולאנס לירות גם במוריס ג'רודאס, מי שהיה אמור להיות המו"ל שלה וזאת בשל חוזה לפרסום רומן שבעינה של סולאנס נתפס כניצולי minahan &) (1996 harron.

דרך עיני החברה והתרבות שאנו חיים בה מעשיה של סולאנס נתפסים כרדיקלים וסולאנס עצמה נתפסת כמשוגעת, וכבר בהיותה בחיים נתפסה כדמות "שוליים". ומעבר לכך גם "בשוליים" נתפסה כיוצאת דופן ומשוגעת... סולאנס אומנם הייתה לסבית גברית המתפרנסת מזנות וקיבוץ נדבות, אך בשונה משאר ההומלסים, היה בה גם צד אינטלקטואלי פילוסופי ופמיניסטי המשתקף בכתביה לצד העובדה שהיה לה גם תואר בפסיכולוגיה. כך גם בקרב הפמליה של וורהל שהורכבה ברובה מהומוסקסואלים, מלכות דראג ודמויות שוליים שונות נתפסה סולאנס כיוצאת דופן (ronell, 2004). כמו כן די בקריאה של "מניפסט החלאה" שכתבה כדי להבין שתפיסתה את העולם והמציאות אינן מותאמות קיצוניות גדושות בתכנים אלימים ומיניים. כמובן שהאסמכתה האחרונה לשיגעון שלה הינה העובדה שירתה באנדי וורהל ויותר מזה הינו המניע הלא רציונאלי שהביא לאותו מעשה. שכן המניעה לירי גם אם הוא אובדן המחזה או החרדה והנקמה שמא וורהל מנסה לגנוב את עבודותיה במציאות היומיומית השפויה לא די בכך כדי להצדיק ניסיון רצח ובכך יש בכך להראות על חוסר השפיות וחוסר החיבור למציאות של ואלרי סולאנס. מכך אנו מסיקים כי סולאנס אכן החזיקה בראיית עולם שונה שלא עלתה בקנה אחד עם ראיית העולם הסובייקטיבית של הסובבים אותה ובשל כך נתפסה כמשוגעת. ומכאן עולה השאלה האם סולאנס נתפסה גם כמשוגעת בעיני עצמה? האם הבינה כי מעשיה וכתביה אינם הולמים ותואמים את המציאות של הסובבים אותה ומעבר לכך שהמציאות הסובייקטיבית ממנה יצאה ופעלה לא הייתה מחוברת ומקושרת לקיים? האם במעשיה ומחשבותיה הבאות לידי ביטוי "במניפסט החלאה" הרדיקלי שמעלה דמיון למניפסט המפלגה הנאצית בקיצוניותו שלו, כמו גם אורח החיים שניהלה וניסיון ההתנקשות בחיי וורהל, האם הבינה סולאנס כי מעשיה ומחשבותיה מקורה בתפיסה שגויה? וכי אותם מעשים ומחשבות אינם הגיוניים או שפויים? ובכך אכן למעשה תפסה עצמה כמשוגעת? לעניות דעתי, התשובה לכך היא שלילית. לדעתי במקרה של סולאנס לפחות על פי הנתונים מהתקופה עליה נכתב נראה כי הייתה נטולת מודעות לשיגעון שלה. באמצעות פרשנות של מעשיה ותפיסותיה אנסה לגבש תמונת מצב של הדרך בה תפסה סולאנס את אותן מאורעות שהוזכרו ואינם נתפסים כשפויים (בחברה שלנו). לדעתי בחינה של תפיסתה של סולאנס תראה לנו כי מעשיה ומחשבותיה נתפסו מאוד מאורגנים ומאוד הגיוניים ורציונאליים בעולמה ואין היא תופסת מעשים ומחשבות אלו כמשוללי הקשר עם המציאות. היא מודעת שהם אינן עולים בקנה אחד עם ערכי החברה אך בעולמה כאמור הם נתפסים הגיוניים ואמת מוחלטת.

את תפיסת עולמה ומחשבותיה של סולאנס ניתן לבחון באמצעות בחינה של "מניפסט החלאה" המניפסט נכתב משולי הסצנה הניו יורקית ולמעשה יוצא נגד הגברים באשר ומאשים אותם בכל הרע בעולם ורואה בכוחם ובשליטתם כנובע אך ורק בלבד מהנחיתות והאפסיות שלהם וכתוצאה מהדימוי של המין החזק הלא הוא המין הנשי" (ronell, 2004). להלן הצגה של חלקים מהמניפסט תוך כדי פרשנות לסיבות שהביאו אותה לכתוב תכנים כה קיצוניים ושבשל כך הם נתפסים כאמיתה בעולמה.

"היות שהחיים בחברה זו הם במקרה הטוב שעמום גמור, והיות ששום היבט בחברה אינו רלוונטי לנשים, לא נותר לנשים אכפתניקיות, אחראיות ושוחרות ריגושים אלא למגר את השלטון, לבטל את מערכת הכסף, לכונן מיכון מלא ולמוטט את המין הגברי. כיום ניתן להתרבות טכנית ללא סיוע מגברים ולהביא לעולם נקבות בלבד. עלינו להתחיל לעשות זאת מיד. שימור הגבר חסר אפילו את המטרה המפוקפקת של רבייה. הגבר הוא תאונה ביולוגית: הגן y(זכרי) הוא גן x(נקבי) לא שלם, כלומר יש בו מערכת כרומוזומים לא שלמה. במילים אחרות, הזכר הוא נקבה לא שלמה, נפל מהלך, הפלה שהתרחשה בשלב הגנים. "להיות גבר" פירושו להיות לוקה בחסר, מוגבל מבחינה רגשית: גבריות היא מחלת חסר, וגברים הם נכים רגשית. הגבר אגוצנטרי לחלוטין לכוד בתוך עצמו, אינו מסוגל להזדהות, לאמפתיה עם הזולת, לאהבה, לידידות, לחיבה, לרוך הוא יחידה מבודדת בתכלית ואינו מסוגל ליצור קשר עם הזולת. הוא מגיב מהבטן בלבד לא מהמוח. האינטיליגנציה שלו אינה אלא כלי בשירות דחפיו וצרכיו אין ביכולתיו של הגבר להתייחס למאום, להוציא את תחושותיו הפיזיות. לכוד באזור הדמדומים באמצע הדרך בין בני אדם לקופי אדם, מצבו של הגבר נופל בהרבה מזה של הקופים, מפני שבניגוד לקופי אדם, הוא מסוגל למגוון רחב של רגשות שלילייים. למרות היותן פיזי לחלוטין הגבר אינו כשיר אפילו לשירותי הרבעה. לקרוא לגבר "חיה" פירושו להחניף לו, למעשה הוא מכונה דילדו מהלך על שתיים. אגוצנטרי לחלוטין, משולל יכולת להתייחס לזולת, להזדהות או לאמפטיה, הוא פאסיבי מבחינה נפשית, מתעב את הפסיביות שלו, ולכן משליך אותה על נשים, מגדיר את הגבר כאקטיבי, ואחר כך יוצא להוכיח שהוא אכן אקטיבי אמצעי ההוכחה העיקרי שלו הוא הזיון. וכיוון שהוא מנסה להוכיח דבר מוטעה, הוא נאלץ "להוכיח" אותו שוב ושוב. בהיותו אישה לא שלמה, מקדיש הגבר את חייו לניסיון להשלים את עצמו, להיעשות אשה. הוא מנסה לעשות זאת בכך שהוא מחפש ללא הרף את האשה, מתרועע עמה, מנסה לחיות דרכה ולהתמזג עמה, במילים אחרות לנשים אין קנאת פין: לגברים יש קנאת כוס. (סולאנס, 2004)

המניפסט לעיננו עשוי להראות כגיבוב שטויות, ניסיון התרסה או אף סוג מסוים של בדיחה, קשה לקחת אותו ברצינות הרבה שבה הוא נכתב ולהתייחס ברצינות לתכניו בשל הקיצוניות שלו והשפה הגסה הדרך הזולה שהוא מנוסח בו ("דילדו מהלך על שתיים, אינו כשיר אפילו לשירותי הרבעה, מצבו של הגבר נופל בהרבה מזה של הקופים..."). על אף שמרבית האנשים בחברה שיקראו את המניפסט ודאי יתקשו להתייחס לתכנים הפמיניסטים שלו ברצינות רבה ויראו בו כסוג של שעשוע אין בכך להגיד שהמניפסט לא נכתב ברצינות רבה. סולאנס ראתה במניפסט אמת לאמיתה והינה מתכוונת ועמדת מאחורי הדברים הכתובים בו, במחשבותיה היא מאמינה כי היא הבינה את מהות העולם הנשגבת מעיני השאר ועל כן עליה להאיר את שאר האנושות. (מרוב האמונה בתכני המניפסט הקדישה זמן רב על מנת לשווקו ולמכור אותו להמון במהלך קיבוצי הנדבות שלה). בחינה של תכני המניפסט משקפת את התפיסה השונה שבאמצעותה נתפסת המציאות בעיני המשוגע. מה שלנו נראה כגיבוב שטויות בעינה אמת יחידה. לא רק שהמציאות נתפסת דרך משקפיו ונצבעת דרכם וכך אנו יכולים להסיק על השנאה הרבה ובוז שיש לסולאנס בגנות המין הגברי, מעבר לכך ניתן לראות איך הפסיכוזה עמידה ורחבה והמשוגע עושה שימוש באלמנטים שונים בכדי לתקף אותה כך ואלרי סולאנס משתמשת בידע על ביולוגיה וכרומוזומים בכדי לנסות לתקף עובדתית את היות המין הזכרי נחות ולא שלם לעומת המין הנשי. בהמשך מאשימה סולאנס את המין הזכרי ברעות השונות הקיימים בעולם:

הגבר אחראי למלחמה – הפיצוי הרגיל של הגבר על כך שאינו אשה, דהיינו לירות ב"תותח" שלו הוא במידה רבה בלתי מספק, מפני שהוא יכול לירות ממנו רק מספר פעמים מוגבל מאוד, לכן הוא יורה ממנו בקנה מידה גדול הרבה יותר ומוכיח לעולם כולו שהוא "גבר". חביבות נימוס ו"מכובדות" – בינו לבין עצמו יודע כל גבר שהוא חתיכת חרא חסרת ערך, תחושה הגוברת עליו וגורמת לו בושה עמוקה. כיוון שאינו רוצה דווקא לבטא את עצמו, אלא להסתיר מהזולת את גופניותו המוחלטת את האגוצנטריות המוחלטת של, את השנאה והבוז שהוא חש כלפי גברים אחרים כמו גם להסתיר מפני עצמו את השנאה והבוז שגברים אחרים חשים כלפיו, וכיוון שמערכת העצבים שלו אינה משוכללת הגבר מנסה לאכוף קוד "חברתי" המבטיח תפלות מושלמת. אשר אין בה שמץ של רגש או דעה מקוממת. הוא משתמש במונחים אשר מצופים שכבה עבה של נימוסים פלצניים. כסף, נישואין וזנות, עבודה ומניעתה של של חברה ממוכנת – כדי לספר לגבר את האשליה שיש בו תועלת ולאפשר לו לנסות ולהצדיק את קיומו בעבודה שאינה אלא חפירת בורות ומילוים מחדש. זמן פנוי מטיל על הגבר אימה, שמא לא יהיה לו מה לעשות אלא להרהר בעצמיותו המגוכחת. נשים כמהות לפעילות משמעותית לפיכך גם אם יתקיים שיוויון כלכלי מלא בין המינים, נשים רבות יעדיפו לחות עם גברים או למכור את גופן ברחוב וכך להשאיר לעצמן זמן פנוי לעצמן, מאשר לבלות במשך שעות בעבודה משעממת , מטמטמת ולא יצירתית. לפיכך מה שישחרר את הנשים משליטתם של גברים אינו השגת שיוויון כלכלי עמם במסגרת מערכת כסף ועובדה, אלא ביטולה המוחלט של מערכת זו. לאחר ביטול הכסף לא יהיה שוב צורך להרוג גברים – הם יופשטו מהכוח היחיד שהיה להם על נשים עצמאיות ברוחן ויוכלו לכפות עצמם רק על הסמרטוטיות אלה שנהנות מכך. יתר הנשים יהיו עסוקות בפתרון הבעיות הספורות שטרם באו על פתרונן, ואחר כך יפנו לתכנון סדר יומן לקראת הנצח והאוטופיה. אבהות ומחלות נפש – אבא אינו אוהב את ילדיו. הוא מרוצה מהם אם הם טובים , במילים אחרות אם הם צמחים פאסיבים אם הם אינם טובים האב מבטא את מורת רוחו מה שמותיר את הילד בתחושה של חוסר ערך וצורך כפייתי להשביע רצון , אשר ילווה אותו כל חייו התוצאה הינה פחד מפני חשיבה עצמאית. שפעת האבהות על נשים היא בהפיכתן לתלויות בגברים: פסיביות,מבויתות, חייתיות, חסרות בטחון, מחפשות אישור והגנה מבחוץ, מוגות לב, צנועות , "מכבדות" סמכויות וגברים, סגורות, מוגבלות בתגובותיהן, מתות למחצה,טריויאליות ומשעממות,כבולות למוסכמות, מרודדות, וראויות לכל בוז, רואה את אביה ואחריו גברים אחרים דרך עיני הפחד שלה בלבד. לסיכום השפעת האבות מתבטאת בכרסומו של העולם על ידי הגבריות,. לגבר יש מגע מידיס שלילי – כל דבר שהוא נוגע בו הופך לחרא. בידוד, פרוורים, ומניעת קהילה – החברה שלנו אינה קהילה אלא אוסף של יחידות משפחתיות מבודדות ותו לו. מתוך חוסר הבטחון הנואש שלו, חושש הגבר שמא האשה תעזוב אותו אם תחשף לגברים אחרים או לכל דבר שעלול להזכיר חיים באיזשהו אופן, לכן הוא מנסה לבודדה מגברים אחרים וממעט התרבות המצויה ומעבירה לפרוורים, שאינם אלא אוסף של זוגות מרוכזים בעצמם עם ילדיהם. דעות קדומות – הגבר זקוק לשיעירים לעזעזל, שעליהם יוכל להשליך את כישלונותיו וליקוייו ולפרוק את תיסכולו על כך שאינו אישה. לסוגי האפליה השונים יש תועלת מעשית ברורה – הם מגדילים במידה ניכרת את מאגר הכוסים הזמין לגברים בצמרת. תחרות, יוקרה, סטאטוס, השכלה פורמלית, בערות, מעמדות חברתיים כלכליים – בשאיפתו האובססיבית להיות מוערך על ידי נשים, מבלי כל ערך פנימי, בונה הגבר חברה מלאכותית מאוד המאפשרת לו לנכס לעצמו חזות של ערך באמצעות כסף, יוקרה, מעמד חברתי גבוה, תארים אקדמאים, עמדה וידע מקצועיים, ובאמצעות דחיקת גברים רבים ככל האפשר למטה מבחינה מקצועית, חברתית, כלכלית והשכלתית. מטרת ההשכלה הגבוהה אינה להקנות השכלה, אלא להרחיק רבים ככל האפשר מן המקצועות החופשיים. מניעת שיחה – משום שהגבר מרוכז לחלוטין בעצמו ואינו מסוגל להתייחס לדבר מחוץ לעצמו, "השיחה" שלו – אם אינה עוסקת בו עצמו – היא ליהוג מנומנם ולא אישי המרוחק מכל דבר בעל ערך אנושי. "שיחה אינטלקטואלית" גברית אינה אלא ניסיון כפייתי מאומץ להרשים את האישה. ואילו האישה תגביל תמיד בצייתנות את השיחה ל small talk שכן היא מאולפת משחר ילדותה המוקדמת להראות חביבות. האישה כל כך מיומנת בסיפוק צרכיו של הזולת עד שבסופו של דבר נעשית לה מיומנות זו לטבע שני, והיא ממשיכה לספק את צרכי הגברים גם בשעה שהיא נמצאת בחברת נשים בלבד. "שיחתה" מוגבלת עוד יותר משום שהילדה של אבא"לה חסרת בטחון לבטא געות מקוריות וחריגות ולכן מאבדת את כל הקסם האישי. סודיות, צנזורה, הסתרת רעיונות וידע, חשיפה פומבית – פחדו העמוק, הכמוס והמחריד ביותר של כל גבר הוא שמא ייחשף כלא אישה , כגבר, כבעל חיים תת-אנושי. גם אם החביבות , הנימוס וה"מכובדות" מספיקים כדי למנוע את חשיפתו במישור האישי, הרי כדי למנוע את החשיפה הכוללת של המין הגברי בשלמותו ולשמר את עמדת השליטה הלא טבעית שלו "בחברה" על הגבר לנקוט בכמה אמצעים: צנזורה, הסתרת כל רעיון וידע שעלולים לחשוף אותו או לאיים על עמדת השליטה שלו בחברה, חשיפה פומבית של אחרים – וכך מסית את תשומת הלב מעצמו (חשיפת אחרים כסוכני אויב – קומוניסטים , סוציאליסטיים). (סולאנס, 2004).

באמצעות הבחינה המקיפה הזו על נושאים שונים ניתן לראות ולהסיק על גודל הפסיכוזה וכיצד כל פרט מנותח ונשקף דרך הפסיכוזה. כך ניתן להבחין בשוני בין המשוגע לזה שאינו. שניהם אומנם חיים באותו עולם אך באותו זמן חיים בשני עולמות שונים, זה שאינו משוגע רואה את העולם כמו מרבית האנשים ועל כן גם מסוגל לתפקד בו בצורה אדפטיבית, לעומתו המשוגע רואה את הדברים בצורה ייחודית על סמך פסיכוזה מסוימת דרכה הוא מפרש סיטואציות שונות, הפרשנות הלא אדפטיבית הזאת, במיוחד במקרה שלסולאנס, היא זו שגורמת לו לתגובות הלא מותאמות ולתפיסה שלו כיוצא דופן. אך הוא מצידו רואה זאת כאמת ומציאות מוחלטת, כך סולאנס באמת ובתמים האמינה בדברי המניפסט ובכך שעולם טוב יותר יוכל להשיג אך ורק באמצעות הפלת הגברים וחיסולם וחיסול אמצעי הייצור המשרתים אותם כגון: תרבות, כסף, השכלה, עבודה אשר לטענתה כמובן משרתים ככיסוי לנחיתות שלהם third) (2006. כך במוחו של המשוגע כל אלמנט בחיים כמו התרבות , נימוס, מלחמות, הורות, כסף, השכלה ואף מגורים בפרוורים ... מפורשן בעיני המשוגע בצורה התואמת ועלה בקנה אחד עם הפסיכוזה שלו ובכך גם מעודדת אותה. חשוב לציין כאמור שלמרות שהמציאות של המשוגע אמיתית רק בעיניו יש בה אלמנטים מציאותיים אובייקטיבים, כך לדוגמה בשיגעון של סולאנס יש שפיות מסוימת בכך ששנאת הגברים שלה עשויה להיות מותנת כתוצאה מאירועים מציאותיים אובייקטיבים ומוצדקים. בהתייחס להתעללות המינית שעברה סולאנס בילדותה וחיי האשפתות שלה הרי השנאה שלה את הגברים הינה מובנת. יתכן וראתה את ההתעללות של אביה כאחראית לסבלה והשליכה מכך למובן המופשט והרחב יותר שבו הגברים אשמים בכל תחלואת העולם. ומכאן ניתן לראות כי אותה תפיסה לא מציאותית בנוגע למהות הגבר מגיעה ממקום אמיתי של טראומה שחוותה. נושאים שונים במניפסט כגון: אבהות (אבא אינו אוהב את ילדיו , הוא מרוצה מהם אם יהיו טובים והם מרגישים שצריכים לרצות אותו) צמחו ממקומות אמיתיים, לנוכח המחשבה של סולאנס כי אביה לא אהב אותה וכי היה מרוצה ממנה רק כאשר הייתה "טובה" ועל כן עשתה כל שביכולתה כדי לרצות אותו. מלחמות – סולאנס שהייתה משויכת לשמאל הרדיקאלי ויצאה נגד מלחמת ויאטנם מאשימה את הגברים במלחמה זו שהיא בזה לה. פרוורים – יתכן וכותב על כך מתוך המרמור על היותה חסרת בית וחסרת כל ובזה לחיים הבורגניים שאולי היתה רוצה. הכתיבה של סולאנס על הנושאים הללו דרך עיניה מראה על תפיסת עולמה ושוב מראה איך היא בוחנת את העולם באמצעות הפסיכוזה שלה. היא רואה את מה שאנחנו רואים, היא רואה מלחמות, היא רואה אבהות, השכלה גבוהה, בורגנות אך היא מסתכלת עליהם בצורה שונה מאשר שאנו מסתכלים עליהם ובכך בא לידי ביטוי השיגעון שלה. אך כאמור תפיסת השיגעון הזו מגיעה ממקום אמיתי, השנאת הגברים של סולאנס אינה משוללת כל יסוד.

מעבר לתפיסת עולמה גם בבחינת אורך חייה של סולאנס יש בכדי לראות איך התנהגויות שלצופים מן הצד נראים לא מוסריים או מקובלים עובר "המשוגע" היו מובנים לחלוטין. העובדה שסולאנס התפרנסה מזנות וקיבוץ נדבות כמובן נתפסת בעיננו כמעידה על שיגעון מסוים, במיוחד משום שבחרה לעסוק ולנהל עורך חיים שכזה מתוך רצון ובחירה. אך כפי שניתן לקרוא במניפסט, סולאנס האמינה שהגברים מעבידים את בני האדם בכדי להשתכר בעבודות שמכלות זמן רב ומשלמות מעט. על פי תפיסתה וכפי שמפרטת סולאנס במניפסט העבודה המשתלמת ביותר עבור נשים הינה זנות, שכן עבודה זו הינה רווחית ביותר ומכלה זמן מועט ביותר. זמן שאותו הנשים צריכות להקדיש לפעילות בעלת משמעות. ואכן באמצעות עיסוקה בזנות סולאנס יכולה להתפרנס ולהקדיש זמן למלכת הכתיבה ועשייה פרודוקטיבית. על כן מה שנתפס בעיינו כמסכנות ושיגעון מנק' מבטה של סולאנס נתפסת כאחת הבחירות הטובות ביותר, ואחת הדרכים בהן היא מנצחת את המין הגברי מהכפייה שמנסה לכפות עליה. כמו כן, אם ננסה לפרשן את המקרה בגינו התפרסמה ועד היום זכורה בגינו סולאנס ניסיון ההתנקשות בחייו של אנדי וורהל, ניסיון של אחד האומנים והדמויות הציבוריות המפורסמות באותה עת, מעשה נטול כל שפיות ומוסר על פי הנורמות והקודים החברתיים של החברה שלנו. הבא נבחן מעשה זה דרך עיניה של סולאנס וננסה להבין מה הביא אותה לבצע מעשה שכזה וכיצד היא תפסה אותו. במובן המעשי, הסיבה שהביאה אותה לנקוט באקט שכזה כאמור טמון באותו אובדן של מחזה. לנו הצופים מן הצד נראה זה כאקט תמים ואנושי שוודאי לא מזכה את המבצע אותו בעונש מוות. אך דרך עינה של סולאנס שבמקרה הזה היתה תחת התקף סכיזופרני פראנוידי הדברים נראו נתפסו בצורה קצת שונה. חשוב לזכור כי באותה עת 1967 כאשר המחזה אבד מדובר בתקופה שקודמת לשירותי שכפול או מחשבים אישיים וכיוצא בזה. סולאנס האמינה כי וורהל השליך את המחזה לפח או להיפך שומר עליו וגונב אותו ממנה בכדי להפיק אותו בעצמו. שני האופציות נתפסו בעינה כאמור כסתימת פיות מעשה שהוחרף בהיותו מבוצע על ידי גבר. נוסף לכך בעקבות אובדן המחזה סולאנס החלה להטריד בצורה כפייתית את וורהל בשיחות טלפון והגעות לסטודיו שלו זאת בשל המחשבות הטורדניות בנוגע אליו ולאותו מחזה שכילו את עולמה אך לא קיבל כל מקום בעולמו של וורהל משום בחינה. חוסר התייחסותו שלוורהל, שכן לא היתה לו תשובה מספקת עבורה, נתפסו בעיני סולאנס כהתנערות. משהו בחוסר הנוכחות שלו הרתיח אותה. לא די בכך שבשל ההטרדות "נידה" אותה וורהל מאירועי השוליים שלו ובכך גם סגר בפניה את הדלת האחרונה שלה להשתייך. מתוך המצוקה הזאת כבר ניתן להבין את מעשה הירי. כך פעולה תמימה של אובדן מחזה על ידי הסכיזופרן הפארנויד מקבלת משמעות אגוצנטרית פראנוידאלית ועל כן גורמת גם לפעולה שונה (ירייה). מעבר למובן המעשי שעליו דנו בכדי להבין את התמונה בכללותה יש להבין את המובן המופשט: יתכן והסיבה שסולאנס שמה לה למטרות "לצוד" דווקא את וורהל ואת מוריס ג'ורדאס המו"ל שלה, נעוצות בכך ששניהם באפון סימבולי בתפיסתה ייצגו את "החלאה" הגברית, שכן במובן האישי שניהם היו מעורבים בסתימת הגולל על כתביה ובהתאם להתקפי הפרנויה שאפפו אותה, הרגישה ששניהם נגדה. אם זה אותו מו"ל שבמחשבותיה ניסה לעשוק אותה וסירב לפרסם את כתביה בצורה שרצתה שיפורסמו (ג'ורדאס רצה שסולאנס תכתוב ספר ואילו סולאנס רצתה שיוציא לאור את מניפסט "החלאה" שלה, דבר שג'ורדאס סרב מלעשות). ואילו וורהל הואשם כאמור בניסיון לגניבת כתביה של סולאנס וניסיון גם כן לעשוק אותה (יתכן וגם מה שהזין את אותה פסיכוזה היתה זו שהיה ידוע כי וורהל נהג להשתמש בשרותיהם של אנשים שונים ולא לשלם להם על כך: לדוגמה אידי סג'וויק שהשתתפה ברבים מסרטיו ולא ראתה פרוטה). מעשה הירי שבעיננו נראים מופרכים ומשוללי כל סיבה הגיונית תחת עינה ותפיסתה של סולאנס נראים צודקים ורציונלים לחלוטין, שכן תחת עיניה בראייתה תוך שילוב השנאה שלה כלפי המין הזכרי ובצירוף ההתקפי הפרנויה שגרמו לה לחשוב שהם נגדה ומנסים לגנוב ממנה את כספה שיגיע לה על הספרים או את יצירותיה לצד האמונה הפרנואידית בכך שמנסים "לסתום את פיה" באמצעות אי פרסום המניפסט או העלאת המחזה גרמו לה לחשוב שהפתרון הרציונאלי לכך הינו ירי באנשים שפועלים נגדה, כן גם האמונה שזהו גמולם על האבל שעשו לה וזו הדרך היחידה שלה להשתחרר מהם – כאשר הכוונה מהם הינה כאמור המחשבות הטורדניות עליהם. בייחוד כלפי וורהל, שכפי שטענה בפני השוטר בדבר להיות של וורהל שליטה על חייה שכן מבחינה אובייקטיבית לא היה כל קשר בין השניים אך במוחה סולאנס רוחו של וורהל כיתה והשתלטה עליה והטרידה אותה ללא מנוח , מה שגרם לה להטריד אותו.. השליטה הינה לחלוטין סובייקטיבית ואינה קשורה למציאות או לאדם עצמו. ביסוד פעולת הירי טמונה המחשבה המניע את סולאנס והמשתלטת על כל עולמה בדבר החלאות שבזכר והרוע שהם מפזרים בעולם ויש להכרית. השילוב של התפיסה והמחשבות הללו הביאו את סולאנס לבצע מעשה נוראי זה שבעינה היה נראה כצעד הלגיטימי לעשייה. מעבר לכך בכדי להראות את לקות התפיסה של המשוגע ובכך שלא ראתה סולאנס בחומרת מעשיה, לאחר הירי ולאחר שהחלים וורהל מהפציעה צותתה סולאנס אומרת בפליאה ורצינות אם וורהל סלח לה? מדוע לא בא לבקר אותה? harron & minahan, 1996 ,ronell, 2004) (

אם כך, ניסתי להראות כי תפיסת עולמו, הרגשתו ומחשבותיו של "משוגע" אומנם שונות משל אילו שאינם במצב תודעתי זהה לשלו, ולמרות שהוא נתפס בעיניהם "כמשוגע", דרך עיניו למעשיו ומחשבותיו יש תוקף הגיוני ורציונאלי. שני הצדדים רואים את אותה מציאות אך בכל זאת כל אחד מהם תופס אותה אחרת, הסיבה והסיבה לכך הינה שאינדיבידואלים בעלי חשיבה דיספונקציונלית סובלים מחוסר יכולת לגבש הנחות נכונות עם המידע שהם אוספים. והם ממשיכים להחזיק באמונה מוטעת על אף שיש מספיק הוכחות עבור אנשים שאינם סובלים מלקות בחשיבה כדי לבטל אמונה זו. כך שבפעול המידע שזמין "למשוגע" שונה מזה שזמין לזה שאינו ועל כן האחרון רואה את "המשוגע" כפתולוגי (maher, 2005 ). בעוד "המשוגע" מאמין ואינו שולל בקיום האמונות שלו. כך אל אף שאמונותיה ותפיסותיה ומעשיה (זנות ניסיון לרצח) של סולאנס נתפסות בעיננו כביזאריות וקיצוניות בעיניה הם היו מתוקפות על ידי סיבה הגיונית ולא נתפסו כביזאריות כלל. חוסר ההבנה שלה על ידי האחרים הוא זה שעשוי להיתפס כביזארי בעינה. הם אנו שונים בתכלית מהמשוגע? המשוגע כאמור בוחן ומפרשן את המציאות בהתאם לפסיכוזה שלו, אך האם אנו האנשים המוגדרים מנורמלים... לא עושים זאת? הרי לכל אחד מאיתנו הנק' הרגישות שלו בהתאם לחייו ולעברו באותה מידה שנק' הרגישות של סולאנס היתה הגברים (בשל הטראומות שעברה בילדותה) הפסיכוזה שלה נוצרה מהמציאות האובייקטיבית, בכך יש אולי להעיד שבכל "שפוי" קיים גם הצד "המשוגע".

אם זאת, יש לציין כי לאחר מעשה הירי סולאנס אומצה על ידי זרמים פמיניסטים רדיקלים שתמכו בה ואף ייצגו אותה במשפט שהיה לה (third 2006). יתכן ובעולם אחר דווקא סולאנס היתה זוכה לתהילה בזכות דעותיה הפמיניסטיות הרדיקליות ולא היתה נשארת כדמות שוליים. ובכך יש להביא נקודה למחשבה, עד כמה "המשוגע" הוא באמת "משוגע"? שכן ייתכן והתרבות ואורח החיים שלנו הוא המשוגע וסולאנס דווקא היתה השפויה...

בבליוגרפיה

סולאנס. ו. (2005). מניפסט החלאה. רסלינג.

bockris. v (2003). warhol: the biography. da capo press.harron. m. and minahan. d. (1996) i shot andy warhol. grove press.maher. a., b (2005). delusional thinking and perceptual disorder. integrative physiological and behavioral science. harvard university. pp 98- 113.ronell. a. (2004). the deviant payback: the aims of valerie solanas. vashti. third. a. (2006) 'shooting from the hip': valerie solanas, scum and the apocalyptic politics of radical feminism, in hecate. pp 104 – 132.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת