אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

יתרונות שנלוו למחלת הנפש שלי – חלק ג


התמונה של צביאל רופא

2. היתרונות שנלוו לפגיעתיז. היתרונות הקשורים להתבגרות הנפשיתח. היתרונות הקשורים לגילוי ומימוש תחושת היעודט. יתרונות החשיפה3. סיוםז. היתרונות הקשורים להתבגרות הנפשית

במהלך כעשרים שנות היותי מוגדר כנפגע נפש הכרתי מאות פגועי נפש על חוויותיהם הקשות, המפותלות והמיוחדות. כמו כן הכרתי המון אנשי מקצוע: פסיכיאטרים, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, אחיות, מרפאים בעיסוק, ומרפאים בתנועה, באומנות ואף במוסיקה וכו'.אין זה נכון שלא חוויתי באופן עמוק רגשית בשנים קשות אלו, אין זה נכון שלא הפנמתי, אין זה נכון שלא גדלתי והגעתי לתובנות. עולמי היה עשיר מאוד גם בתוך בתי החולים ובמחלקות הכי סגורות (ואולי דווקא שם!).אבל, יכול אני לדמיין לעצמי את החיוך הזעיר שאולי מסתמן בקצות השפתיים, בעקבות מחשבה כגון: "ביג דיל! חוויות ממחלקה סגורה - האם בנושא "חוויות" לא עדיף איזשהו טיולון מסביב לעולם?!". לדעתי, יש להבין, שראשית, אין שום ניגוד אלא השלמה בין הטיולים הנ"ל. שנית, יש לזכור היטב, שמסע אדיר פנימה לתוככי נפשנו, פעמים רבות יהא יותר עמוק, יותר ארוך, יותר מפותל, ואם נזכה לכך גם יותר מועיל, מכל מסע פיזי שנצליח לבצע על גבי פניו של כדור הארץ החביב שלנו.אבל נכון, לכל מסע יש מטרה משלו ורווח (והפסד?) הצפויים ממנו. אנוכי, את המטרה לא הכרתי בימים ההם.

ואילו כיום יודע אני, שאחד הרווחים החמקמקים ביותר לזיהוי, שהיו לי במשך השנים, מתמצא אולי במושג הכוללני: "ההתבגרות הנפשית".איני מתכוון כאן, רק לתכונות מסוימות שעוצבו, שופרו ושוכללו ברבות הזמן, אם כי גם זאת אירע ממש בגדול. אבל כוונתי דווקא לממד הניסיון שעליו כידוע אמרו חז"ל: "אין חכם כבעל ניסיון". ופה שואל אני את עצמי, מה הייתה הגדרתם של חז"ל לתואר "חכם"?ונזכר אני, שבאמרה אחרת הם נותנים תשובה מסוימת: "חכם עיניו בראשו". וכי למישהו בעולם עיניים שאינם בראשו?! אלא שאולי צריך לבאר: "חכם שעיניו המסתכלות במציאות ומצויות באינטראקציה מתמדת עם שכלו" (אשר חז"ל בשפתם כינו אותו "ראשו"). ואני מבין שמדובר בראיה עמוקה, המקשרת ומפרשת של העולם, שמן-הסתם, בשפה העברית המתחדשת יש לכנותה בפשטות ובקיצור: תובנה.כאשר אדם מצוי בסכנה, רצוי שיחדד את כישוריו, "וישלח" את הטובים שבהם לפניו, על מנת שיסייעו בידיו בהתמודדויות הניצבות בדרכו. אני נטיתי (כנראה מטבעי) לשלח קדימה את שכלי. אימצתי את ראשי ההומה בסערת הרגשות, לקלוט, לבאר, לנתח ולהסיק מסקנות אל מול פני האויב האיום, הבלתי נשמע והבלתי נראה...החוויות, קשות כקלות, באו עלי בצרורות מרצוני ובעיקר שלא מרצוני. ניסיתי בכל עת להבין, לפרש, ולנתח את "מחול השדים" שלעיתים התרחש סביבי. בהחלט סביר מאוד בעיני, שהחשיבה האינטנסיבית המלווה בפעילות עשירה ומפותחת של התאים האפורים שבגולגולתי השפיעה עלי לפחות ב"משהו". לעניות דעתי, אותו "משהו", אינו אלא תהליך מואץ, נהדר ואדיר אם כי כואב ללא גבול - שכיניתיו לעיל: "התבגרות נפשית".כאן, אסוציאטיבית, עולה בדעתי השוואה אחת בלבד: ההשוואה ללידה!אלא, שאיני יודע בדיוק למי אשווה עצמי: לתינוק, לאם, לשניהם לסירוגין, או לשניהם גם יחד!ח. היתרונות הקשורים לגילוי ומימוש תחושת היעוד לאחר הדברים דלעיל, מיותר אולי להסביר את חשיבותה של המשמעות בעיני. בשבילי היא המהות הקסומה הנוסכת כוחות בקיומי.בשנת 1988 לערך, חדרה בי ההכרה שקבוצת הפגועים בנפשם בישראל אינה מאורגנת ובכך חשופה לפגיעה מכל גורם שהוא. נוכחתי שאין איש אשר יש בכוונתו לנסות ולתקן מצב זה.

התפלאתי במקצת, כי מדובר בקבוצה של למעלה ממאה אלף איש...שאלתי את עצמי: אם אני לא אקום ואעשה מעשה - מי האיש שיעשה זו? מיד כאשר הצגתי את השאלה הזו לעצמי, ידעתי אינטואיטיבית את התשובה: "כיום באמת אין איש!". ואני למדתי מפי אבי בגיל צעיר מאוד את מאמר חז"ל המחנך לראש גדול: "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש". אבל, לא יכולתי לתת תשובה לעצמי בפסקנות ותכף ומיד. ימים ולילות התחבטתי וחרדתי מפני העול. חששתי מפני ההתמודדות העצומה מבחינתי, ולכן דחיתי את האמת שכבר פיעמה בחוזקה בקרבי.אחדים יאמרו, שתהליך כגון זה הרואה בבירור שליחות נעלה בכל העניין הנו כולו בבחינת עורבא פרח. אבל, בלי קשר לשאלת האמיתות של "השליחות הספציפית הזו" נשאלת שאלה הרבה יותר חכמה ומקיפה: כיצד נטילת שליחות כזו מצדי הועילה לבריאות הנפש שלי? אפילו אם היא רק "טריק סוגסטיבי" מתחילתה ועד סופה?!הבה נבחן זאת קמעה: אני ראיתי בשליחות זו ביטוי כלשהו של רצון האלוהים (כאן, מצד אחד, נא לשים לב עד כמה מסוכן לחולה נפש לטעון טענה מעין זו בהשוואה למשל לאדם דתי מעט אזוטרי, מצד שני, נא לזכור שאני שבאתי מבית דתי "רקדתי על שתי החתונות") כי אין מישהו אחר שיסייע לאותם פגועי נפש הפזורים בכל רחבי הארץ.תפיסה זו, בין אם היא אמת או פנטזיה שיצר מוחי, הביאה לגיוס אנרגיות עצומות ורבות מתוכי אשר יודע אני, ללא שום ספק, שהפיקו את המיטב שבי. עד כדי כך, שאיני זוכר תקופה בחיי, מלבד אולי בילדות, אשר בה הייתי כה אינטנסיבי, פורה, ומרוצה מפעילותי וממהלך חיי בכלל. במילים אחרות וברורות: מבחינתי, תפיסה זו הייתה יעילה! במובן זה, הלוואי שכל אדם יכול היה לייצר לעצמו "בלוף" כזה, העומד כה איתן במבחן המציאות!מה קרה לי כאשר נעשיתי מודע לייעודי? ראשית, חשתי צורך רב לפעול. שנית, לא ידעתי בדיוק איך. שלישית, התחלתי לחפש דרכים. ורביעית, כאשר רק אלתרתי משהו, התחלתי לפעול. חמישית, אני פועל עד היום, ללא לאות. האנרגיה שלי פשוט לא נגמרת. אם כי, אין כוונתי בזה שאני במצב היפומאני. אני יציב עד כמה שזה אפשרי מבחינתי, אבל אני שופע חיוניות ופעיל וגם שומר על עצמי מכל משמר. מעולם לא חוויתי חיוניות מבורכת מעין זו. הייעוד, השליחות או בלשון הפראנקליינית: המשמעות, מפעמים בי כבר כעשרים שנה ברציפות ובקול תרועה. יותר טוב בהרבה מכל תרופה בעולם. הרבה יותר טוב מכל סם מרץ שיוצר (אע"פ שמעולם לא ניסיתי). למי שמסוגל לעלות על גל טבעי מעין זה - אני ממליץ בכל לב! אם כי כמובן, עם אצבע על הדופק, קרי בזהירות מרבית.תחושת היעוד הנפלאה הזו עושה עוד דבר. היא מנתבת את הכוחות לכיוון מתגמל ופורה. בכך, לדעתי היא מביאה לקיומו של מעגל פעילויות פרודוקטיביות בתחומי החיים האחרים. כי מי שיש לו סיפוק מפני "שחייו מלאים עד אפס מקום", יעשה גם כל דבר אחר במלוא החשק, האין זאת?כאן ברצוני להדגיש: גם תחושת יעוד ברורה, אמיתית, וחזקה, אכן מושפעת מהצלחות וכישלונות אבל לא עליהן היא עומדת! אחרת היא תחושה שלא כובדה וטופחה, או שגרוע מזה... היא תחושה מזויפת. כמובן, בהחלט יכול לקרות, שהשליחות מסתיימת בשלב כלשהו. אז, מן הסתם יש לנסות למצוא שליחות חליפית - מניסיוני כדאי למצוא מהר!ט. יתרונות החשיפה החשיפה מתוך אידאל הביאה לי הרבה מתנות טובות ולמרבה ההפתעה לא ניזוקתי ממנה כלל. ההכרה בייעודי כפי שאני תפשתי אותו, הביאה לכך שב-1993, כאשר עוד לא היו שום התארגנויות של צרכנים בתחום בריאות הנפש, הופעתי ב"קשר משפחתי". שם רואיינתי על ידי הפסיכולוגית זיווית אברמסון במשך חצי שעה תמימה.

בעצם ביקשתי יותר מכל דבר אחר, לשבור את הסטיגמה כלפי אנשים שנפגעו נפשית. וזאת גם הסיבה שבחרתי במודע להציג את עצמי לא כ"פגוע נפש" ולא כ"נפגע נפש" ולא כ"מישהו במשבר", אלא נקטתי בכוונה תחילה בשם המפורש: "חולה נפש".רציתי להתקיף את מוחם של הצופים. רציתי שהצופים ישאלו את עצמם: "איך זה יכול להיות שהבחורצ'יק הזה הוא גם 'חולה נפש' וגם נותן תצוגה כל כך מוצלחת לפני רבבות צופים, פעם אחר פעם? רציתי להביאם למצב בו יודו, לפחות בינם לבין עצמם, שכנראה הם אינם יודעים ומבינים ובוודאי לא מסוגלים להגדיר בדיוק מהו למעשה "חולה נפש" למרות שרבים מהם ממהרים להשתמש במונח הזה השכם והערב... מחד - רציתי להביא את החברה למצב בו תודה בבורותה, מאידך - רציתי לעודד את קבוצת האנשים המכונים "חולי נפש" לקום, להתארגן ולעמוד על זכויותיהם.במשך השנים, נחשפתי עוד עשרות פעמים באמצעי התקשורת השונים ועקב החשיפה יצרו איתי קשר הרבה אנשים שחיזקו את ידיי וחלק מהם גם שטחו את בעיותיהם בפני. ניסיתי לעזור להם ככל יכולתי ואף נעזרתי בהם רבות. אך הרווח העיקרי מהחשיפה היה בעיקר כפול: גם העלאת הנושא לסדר היום הציבורי בפעם הראשונה מאז קום המדינה, וגם תחילתה של התארגנות ראשונית של המתמודדים בישראל.3. סיוםכל מה שכתבתי, נכתב מתוך רעיון ערטילאי: שאולי יש גם צדדים נאים בשולי אותו חולי ארור. ולא חשבתי שארבה כל כך סעיפים ודברים. ואולי מי שירצה, יוכל ללמוד מכך שהרביתי, שאם אך יחפש, יוכל למצוא גם קורטוב של חיוב במהלך חייו. שאם לא כן בוחר הוא במו ידיו, לחיות שפוף ראש כל הימים. ואילו האמת היא: שאם רק נרצה למצוא אור קטן - סופנו שנהיה מוצאים אור גדול!לבלוג של צביאל רופא

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צביאל רופא