החיה, האדם והאלוהים – חלק א

ירון כהן צמח, 01/10/2006

האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסויים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות.

לא אחת בהיסטוריה של חקר הדתות עלו השאלות העקרוניות: מה קודם למה- הפרקטיקה הדתית או האמונה הדתית? מה מבסס את מה מבין שניהם? ושאלה חשובה נוספת היא כיצד בכלל ניתן לחקור את המערכת הדתית בכדי לענות על השאלות? התשובות השונות מתקבלות לאור הנחות היסוד השונות על טבע האדם הדתי – האדם הדתי הוא תוצר של תהליכים פסיכולוגיים ברי תיקון (פרויד), הוא תוצר של אינטראקציות חברתיות מקולקלות (דורקהיים), הוא תוצר של מפגש ממשי עם הקדושה או האלוהות. במאמר זה אציג ואבחן את אחת התשובות המפתיעות לשאלות אלו – האדם הדתי הוא קודם כל אדם ולכן הוא חיה מזן מסויים, שלא שונה במהותה מחיות אחרות.

הנחה זו אינה מפתיעה כשלעצמה. שהרי הרדוקציה של מחקר האדם אל הביולוגיה - חקר ההתנהגות האנושית על רקע הבסיס הביולוגי שלו – מקובלת במחקר מזה עשרות שנים. הגורם המפתיע כאן יהיה היישום של החקר הזואולוגי את האדם על התחום הדתי: ההשוואה בין האדם לחיה פותחת פתח לעולם קונצפטואלי חדש אשר דרכו ניתן לענות על השאלות העקרוניות בחקר הדת.

החייזרים באים

נתחיל במשחק מחשבה- נתאר לעצמנו חייזר המגיע לכוכבנו ונתקל בתופעת החיים. הוא שוהה פרק זמן מספיק בכדי להבחין בשונות המתגלה בין החיות השונות - ישנן חיות אשר שוהות כל חייהן במים, ישנן כאלו אשר רוב זמנן הן באוויר, אך מרבית החיות הגדולות הן צמודות קרקע. הוא מבחין, או יותר נכון שומע, שכמעט כל בעלי החיים מפיקים קולות ורעשים, אשר לגביו הם נשארים ללא מובן. הוא לא יכול לתקשר איתם וממילא לא לשאול אותם על מעשיהם. לכן הוא מבצע מחקר מקיף, נקי מכל דעות מוקדמות כגון העליונות של אחד ממיני החיים על השאר. הוא יבצע מחקר משווה ויבחין בכך שרובן עושות פעולות מסוימות, אך בצורות שונות ומגוונות.

אחת החיות, מן הפופלאריות ביותר, עושה את הדברים קצת אחרת - אזורי המגורים שלה שונים מכל שאר החיות והרעשים שהיא עושה מורכבים יותר. לאחר זמן מה, שבו הוא מתמקד בחקר ולימוד חיה זו, הוא מבחין שבמצבים מסוימים, החיות הללו מתייחסות לגורם נסתר ונעלם, אשר מהווה שותף בחיים החברתיים והפרטיים ואליו מכוונות חלק מההתנהגויות שלהן. ייתכן שהוא יבטל את הגורם הזה בתור משהו לא ברור ואף מיותר, אך ייתכן שהוא ישהה את שיפוטו זה. אך ברור יהיה לו שאין שום יחוד במרבית מהפעולות שהללו עושים, וכי הם שווים לשאר החיות, בעיקר לאלה שעל העצים שדיי דומים להם מבחינה פיזית.

"פנים". הבחירה בזיווג באה מתוך הימשכות לסימטרי. למעשה, אין זה ייחודי לכם כלל, רוב החיות מתנהגות כך- זוהי תגובה "ביולוגית טבעית" של חיה אל מול סימטרייה וויזואלית.

מכיוון שמבחינתו כל הרעשים שהחיות הללו עושות הם ללא פשר, לאחר זמן ודורות של מחקר הוא יגיע למסקנה שניתן לנסחה כך: לכל תופעות החיים על הכוכב הזה יש מכנה משותף והוא תוכנת הפעלה מסוימת המנחה את ההתנהגות של החיות על פי אלגוריתם דומה. מי יצר את התוכנה? לא ידוע; מה תכליתה או מטרתה? גם לא ידוע. אך דבר אחד יהיה ברור- כמות (פופולאריות) החיה או כמות ומורכבות הרעש שהיא עושה, או הכלים הטבעיים והלא טבעיים שהיא יוצרת ומשתמשת, אין בהם בכדי לכסות על הדמיון הרב בין מרבית החיות.

לדוגמה- החייזר, הנקי מידיעות קדומות, ירצה לראות מה גורם לבחירת בן הזוג לזיווג. אנו – חיית האדם - נקרא לזה יופי, ונטען שמהות היופי משתנה ממקום למקום ומזמן לזמן ואי אפשר לומר מהו היופי. אך החייזר יאמר לנו - מה שאתם קוראים לו "יופי", אין הוא אלא שם שניתן לאותן צורות סימטריות המושכות את העין והמבטאות מוכנות מינית ופריון של החיה הנחשבת "יפה". הבחירה בזיווג באה מתוך הימשכות לסימטרי. למעשה, אין זה ייחודי לכם כלל, רוב החיות מתנהגות כך- זוהי תגובה "ביולוגית טבעית" של חיה אל מול סימטרייה וויזואלית.

במשל זה, החייזר-החוקר הוא סוג של זואולוג, שבא להבין את החיה שנקראת אדם, על ידי השוואה לחיות אחרות. המשל על החייזר מגזים בהצגת שיטת המחקר, אך הוא משמש כאידיאל של מחקר נקי, בו אין לחוקר מידע או ידע על מיהי חיה מתקדמת או מה המשמעות הפעילות האנושית. ממילא מתוך שיטה זו, הדגש במחקר יהיה על ההתנהגות המוחצנת והגלויה, אשר רק היא בת השוואה עם עולם החי. לכן ברור הוא גם שהתשובה המיידית של הזואולוגיה לשאלת הקדימות של האמונה או של הריטואל הדתי תהיה שההתנהגות קודמת לכל מחשבה או אמונה. מרגע שהתקבלה תשובה זו, כל שנותר הוא לתת הסבר לאמונה- לסיפור הדתי והמצוות- מחד (כיצד היא נוצרה ולמה), ומאידך, לתת הסבר אבולוציוני לריטואל (מדוע הוא תרם להישרדות)?

הקוף העירום

אחד הזואולוגים המוכרים ביותר בתחום זה הוא דזמונד מוריס, הידוע בכך שהוא מכנה את האדם כ"הקוף העירום". מבחינתו של מוריס, האדם הוא בסך הכל קוף, אשר התפתח בכיוון שונה במהלך האבולוציה משאר משפחת הקופים, אך שמר על מרבית התוכנות והתכונות הטבועות במשפחה זו. הוא עירום מכיוון שבמשך הזמן, כתוצאה מהתאמה לסביבת חיים משתנה, הוא השיל את מעטה השיער ברובו ונותר עם עור חשוף - מאפיין של חיות ימיות ונדיר אצל היונקים.

מוריס מנסה לבצע את המחקר על ידי התבססות על מחקרים שנעשו על חיות מחד, ומאידך על תצפיות על התנהגויות בסיסיות ורווחות אצל אדם. מטרת המחקר: לבדוק כיצד פועל ומגיב העל-קוף העירום בפני מצבים, אירועים ופעילויות שהן משותפות לו ולחיות אחרות - הזנה, ניקוי גוף, שינה, לחימה, הזדווגויות וגידול ילדים:

"העל-קוף העירום הוא חיה ועל כן ראוי למחקרי, ואני מסרב להתעלם ממנו רק מכיוון שכמה ממרקמי התנהגותו מסובכים ומרשימים. האדם, חרף היותו משכיל כל כך, נשאר, בכל זאת - גם באמצו מניעים חדשים ונעלים - קוף שלא איבד אף אחד ממניעיו הארציים הנושנים ואין לו כל תקווה להיפטרות חפוזה מן המורשת הגנטית המצטברת של כל השתלשלויות התפתחותו בעבר".

דזמונד מוריס, הידוע בכך שהוא מכנה את האדם כ"הקוף העירום".

לא אפרט את כל תוצרי מחקריו אלא רק את מה שרלוונטי לענייננו - ההתנהגות הריטואלית. מוריס מוצא שהפעילות הריטואלית מופיעה בעיקר במצבים של הרגעת לחצים - הימצאותו של שליט או אויב, או תחת לחץ של סביבה משתנת. הפתרון למצבים אלו אצל החיות היא פעילות חוזרת ונישנת של פעולות מוכרות ובטוחות. לדוגמה, בכדי להרגיע שליט או תוקף, נוטה החיה לבצע אחת מארבע הפעולות הבאות או שילוב שלהן - הקטנת הגוף וחשיפת איברים חלשים במובלע, תנוחה של חיפוש ובקשת מזון ומחסה כילד, תנוחה המזמינה מין או פעולת ניקוי של הסביבה ו/או של התוקף.

הפרט המרגיש מאוים יטה לפעילות יתר של דבקות בפעילות שגרתית, שמטרתה העברת מסר של כניעה כלפי התוקף או המאיים, בניסיון להרגיע את התוקפנות. חזרה קצבית על פעולה עושה אותה מוכרת והיא הופכת למעין "מתקן הצלה" שבו מוצא המבצע אותה מרפה למתחיו. לדעת מוריס, אין זו פעילות מודעת, אלא תגובה אינסטינקטיבית של מערכת העצבים הפועלת ככל יכולתה וחוזרת על כישורים ישנים לצורך יציאה ממתח.

את הפעילויות האלו ניתן למצוא גם אצל האדם. אדם, ביחסו לשליט או לבעל סמכות, שפת הגוף שלו דומה לזו החייתית ומשמשת לאותם תפקודים - הקטנת הגוף על ידי כריעה או השתחוות אל מול מלך, הפניית מבט - לרוב אל הרצפה - במצב של מבוכה. ובכלל, עצם קיומו של שליט או מצבים של מבוכה ולחץ גם הם תוצר של הנטייה הביולוגית שלנו שהוטבעה בנו בעבר. מלך הוא תחליף לקוף שליט תוקפן אך מגן; מבוכה היא מצב אמוציונאלי שנובע נוכח מצבים לא שגרתיים ביומיום שלנו.

את הפיתוח האנושי של ניקוי הגוף ניתן למצוא בשתי צורות - נגיעה בגוף שלנו או של האדם שעומד מולנו, או פעולות לשון אשר "מנקות" את הפרט השני שאיתו אנו נפגשים. פעולות הלשון הן אותם דיבורים ומילים שאנו אומרים נוכח אדם אחר - ברכות, שאילת שלומו, דיבורי סרק או רכילות. תפקידן להרגיע הן את האדם שמולנו והן את עצמנו, והן התחליף של הניקוי הגופני. כך לדוגמה, זוג חברים הנפגשים, או אנשי עסקים הנפגשים, יתחילו את שיחתם במקבץ ברכות מנקות המלוות בנגיעה הדדית (לחיצת יד). המפגשים גם יסתיימו כך.

ההנחה היא שיש משהו מאיים ולא ברור במפגש עם אדם אחר- האם המפגש הוא לצרכיי שלום או למלחמה? האם האדם השני מאיים על מקומי ומתחרה איתי? האם ישנו איום מוחשי על חיי? דברים אלו לא עוברים במודעות שלנו כשאנו נפגשים, וכמו אצל החיות, הפעילות הריטואלית מתרחשת מעצמה. לפעילות הזו, מתברר, אין מטרה בצורה של תגמולים, אלא היא נעשת לצורך הקטנת והרפיית מתחים, שבהם ה"טיקים", כביטוי גופני, הופכים להיות שיגרתיים ושקופים למבצע אותם.

תופעות אלו מתגלות לא רק אצל פרט בודד אלא גם במפגשים המוניים. המפגשים ההמונים יכולים להיות מונעים מסיבות רבות, אך לרובם יהיו את אותם שלבים: המפגש יכלול ריטואל של פיוס, ברכות, לעיתים כיבוד ומזון משותף, העברת המסרים שלדידם מתקיים המפגש, פרידה תוך כדי ריטואל של פיוס. למעשה, המפגש כולו הוא ריטואלי - הוא חוזר על מתכונת קבועה של התנהגויות. פרט בודד אשר ישהה בחברה או בגפו ימצא פורקן של מתחים על ידי פעילות מרגיעה - נגיעה בעצמו או משחק עם שערותיו, הדלקת סיגריה או ניקוי המשקפיים, או הפעילות המוכרת ביותר- הליכה הלוך ושוב.

ההתנהגות הדתית ההמונית מורכבת מהתכנסות של קבוצות בגדלים שונים לצורך ביצוע הצגות פיוס ממושכות ונשנות כלפי יישות שלטונית – תפילות, תחינות, סעודות הודיה. יישות זו לובשת צורות רבות ושונות אצל קבוצות שונות, אך תמיד יש לה עודף של עוצמה על נתיניה. ביטויי הכניעה דומים לאלו של החיות - עצימת עיניים (הימנעות ממבט), הרכנת ראש, השתחוות, כריעה ונישוק הרצפה (הקטנת גוף), תפילות, מנטרות (פעולות ניקוי ובקשת הגנה), קינה או שירה, מנטרות (חזרה על מקצב קבוע - ריטואל מילולי – בו לא משנה מהם התכנים), ההתכנסות במתחם הקדוש (זמן או מרחב) תלווה בחלופת סחורות כמתנות ותלווה במזון ומשקה.

ההסבר הזואולוגי

מהיכן זה נלמד? מדוע זה נעשה? יתכן שפעולות אלו הן תוצר של מסקנה קוגניטיבית שכך צריך להתנהג, אך הדימיון לפעילות החייתית מתמיה. האם גם החיות יודעות שכך צריך להתנהג? או שמה זה פיתוח של ההתנהגות החיתית אשר שרדה באדם? אם נחזור לחוקר החייזר, הוא כנראה יאמר שאין זה מתמיה כלל - מרבית החיות הגדולות מתנהגות כך. ויותר מכך - כלפי מי שהן מנהגות כך - הוא השליט. אין הוא יודע שפסלו של זאוס, לדוגמה, שאליו משתחווים הוא רק ייצוג מוחשי של האל היושב באולימפוס - לגביו הפסל הוא השליט.

ייאמר לו אשר ייאמר כהסבר תיאולוגי למעשה - המפגשים ומתכונתם ניתנים להבנה על סמך השוואה לקופים אחרים, ואין שום סיבה שלא יהיו כך. השאלה הנשאלת היא מדוע להשוות את התרבויות האנושיות השונות מחד, ואת התנהגות הקופים מאידך, בנפרד? מדוע לא להרחיב את מעגל העובדות הנצפות ולהכלילן כבעלות גורם משותף - אם זה הקודים האבולוציוניים, או אם זה התקלות באותם גירויים אשר מעוררים תגובות דומות אצל חיות קרובות מבחינה גנטית?

שלב ביניים – הסיפור הדתי והצו האלוהי

דזמונד מוריס/ הקוף העירום- מחקרו של זואולוג על בע"ח הקרוי אדם

מדוע בכלל נוצרו חוקים וצווים, מדוע הם נכתבו והועברו מדור לדור? דזמונד מוריס אומר ששלב ביניים זה בין התנהגות החיה להתנהגות האדם - החוקים והצווים החברתיים, ואיתם המוסדות הקשורים אליהם - אינו אלא תוצר של הקשיים הנובעים מגודלה של האוכלוסייה האנושית. הצווים אינם נוצרו מתוך רצון להגביל את האדם, אלא הם נוצרו בכדי להחזיר את האדם אל המצב בו הכל היה פשוט בשבט המצומצם. אין הם באים להגביל את האינסטינקט החייתי - לרצוח, לאנוס, לגנוב – שהרי תופעות אלו אינן מתקיימות בין חברי שבטים חייתיים, אלא הם חוקים שנוצרו כאשר ההיכרות האישית של השבט נחלשה ונוצרו תתי שבטים, שהפכו למתחרים על משאבים מוגבלים ולכן אנו מוצאים רציחות, אונס וגניבות.

האדם המערבי- מהזרם "העיקרי" של התרבות - אין הוא יותר בסביבתו הנורמאלית, אלא הוא בשבי של העיר המודרנית בעלת מיליוני אנשים. "בשבי" זה התפתחה חברה על-אישית רבת משתתפים, שבה הפרט מתמודד עם ההמון - אנשים זרים לחלוטין - המעמידים פנים כבני שבטו. ככל שהיחסים נעשו א-אישים ואבדו בתוך ההמון, כך גם גברה אי-האנושיות בין אדם לאדם. מכיוון שלאדם יש יכולת להכיר רק כמות מוגבלת של אנשים - כמות של שבט - כל השאר אינם אלא בני שבט אחר.

לכן, החוקים והצווים באים למעשה למנוע את מה שהתרבות העל-שבטית (והאל-שבטית) דוחפת את האדם לעשות במצב שבו ההמון, שבו הוא לוקח חלק, מתיימר להיות שבטו, אך למעשה רוב חברי השבט זרים לו לחלוטין. מסקנה מכך היא, שההשוואה הנכונה שצריכה להיעשות היא לאו דווקא בין אדם לחיה, אלא בין אדם לחיה בשבי, שם היא מתנהגת בצורה ריטואלית, נוהגת לפצוע את עצמה ולפתח התנהגות כנועה כלפי שוביה.

יש לציין בנקודה זו, שהשאלה על "המצב הטבעי" של האדם היא שאלה מרכזית בתחומי מחקר רבים, ובכללם גם בחקר הדת. השאלה האם הדת היא טבעית לאדם, או שמע היא סרח עודף של יחסים בין אנושיים או של יחסי אדם-טבע מקולקלים, היא שאלת מפתח להבנת תפקידה של הדת לאדם ולחברה. הפתרון הזואולוגי לשאלה זו מצטרף לתשובות שאומרות שהדת היא תוצר של יחסים חברתיים לא טבעיים, אשר בתיקונם, יהיה אפשר לבטל את תפקיד הדת בחברה. אחד המובילים בזרם זה הוא אמיל דורקהיים, שניסח מחשבה זו באופן מדעי על ידי הסוציולוגיה, בה ניסה למצוא את חוקיות הקיום החברתי.

נחזור לזואולוגיה. כאשר האדם ניבחן לאור תרבותו, ניתן למצוא שונות רבה בין חברה לחברה. בחברות שונות יהיו איסורים שונים ומיוחדים אשר מייחדים אותן. אך אין בשונות זו בכדי להסתיר את הדמיון הרב והבסיסי: גם אם השונות משמשת לצורך ייחוד ואיחוד ולעיתים גם בידוד תרבותי, הרי חייהם החברתיים של הפרטים תלוי בהשתתפות ובהתנהגות במקומות ציבוריים – שהרי כך הם מאששים ומחזקים את רגשות הזהות החברתית. מהבחינה הזו כל החברות האנושיות שוות ודומות. השונות שבין התכנים החברתיים, אשר לאורם מרגיש הפרט שייך לקבוצה כלשהי, נמוגה כאשר בוחנים את ההתנהגות החברתית עצמה.

ניתן לומר שההבדלים בין התרבויות הם "התירוצים" שניתנו להתנהגויות השונות. התירוצים וההסברים אין להם כוח של יצירה ההתנהגות, אך הם מלמדים על השונות. היכולת שלהם לחייב עשייה לא באה מתוך נכונותם, אלא מתוך כניעתו של הפרט למערכת של חוקים שאיתה הוא מזדהה ודרכה הוא מרגיש שייך. ככל שהשבט קטן יותר - החוקים יהיו מועטים יותר, מכיוון שהדברים שבהם נתקל הפרט מצומצמים יותר. ולהפך, ככל שהשבט גדול יותר - הדברים מורכבים יותר ומערכת החוקים רחבה יותר.

כך זה גם במערכות דתיות- הדתות הגדולות מכילות מערכות חוקים אשר איתן מזדהה הפרט המשתתף בדת. החוקים נוצרו לצורך תיאום וסינכרון בין חברי שבט-העל. החוקים לא רק מונעים עשייה, אלא גם מחייבים ומסדירים אותה. המסקנה היא שהחוקים והמצוות אינם הסיבה לעשייה הדתית, הם רק מערכת קוגנטיבית שבאה לארגן ולמסד כמעשה בר משמעות את מה שבכל מקרה היה מתרחש. מוריס מסכם את היחס בין התרבות, שהיא תוצר אנושי, לבין הממד החייתי שבאדם שבא לידי ביטוי בה ואף מכונן אותה:

"התפתחויות תרבותיות העניקו לנו התקדמות טכנולוגית מרשימה יותר ויותר, אולם כל אימת שאלה מתנגשות בתכונותינו הביולוגיות הבסיסיות הן נתקלות בהתנגדות חריפה. מרקמי היסוד של ההתנהגות, שעוצבו בשחר ימינו כקופים צדים, עדיין מזדקרים מעל לכל עיסוקנו, יהיו נעלים ככל שיהיו. אם ארגון פעילויותינו הארציות - תזונה, פחדים, תוקפנות, מין, הורות - התפתח רק באמצעים תרבותיים, אז אין ספק שהיה ביכולתנו לעקמם לאור צרכים חדשים ומיוחדים אשר נובעים מההתקדמות הטכנולוגית".

ההתנהגות, ובתוכה ההתנהגות החוזרת והמועצמת - הריטואל - היא חיצונית וקודמת לדת. בתור היותה מרכיב חייתי, המובן דרך ההשוואה לחיות אחרות ולחייתיות של האדם, היא מהווה בסיס למהלכו של האדם בעולם. המערכות הממשמעות והמבנים הרעיוניים יודעים אמנם להתייחס אל העשייה האנושית, אך אין הם יוצרים אותה - הם לא המניע, אלא רק הגורם המארגן והמסביר אותה. כך גם הדת, אין היא יוצרת עשייה, אלא מכוונת את ההתנהגות הטבעית ומנחה אותה. בכך היא מעניקה לעשייה החייתית משמעות אנושית.

לסיכום חלק זה, נאמר שהריטואל הדתי הוא מעשה ללא משמעות - הוא סדרה של פעולות או פעולה שחוזרת על עצמה שמתבצעות לאור חוקיות, אך חוקיות זו אינה משמעותה של העשייה. הדבר שמעניק לעשייה הריטואלית משמעות היא המערכת הדתית. או אם נרצה - אין מעשה דתי, יש משמעות דתית לעשייה.

בחלק הבא אפרט עוד על היחס בין דת לבין החייתיות של האדם דרך בחינת אופני התקשורת בין בני האדם ובינם לבין האלים שלהם.

דזמונד מוריס/ הקוף העירום- מחקרו של זואולוג על בע"ח הקרוי אדם / תרגום- יעקב שרת, רשפים 1969 תל אביב .
דזמונד מוריס/ גן החיות האנושי / תרגום -יעקב שרת, רשפים 1970 תל אביב.

תגובה למאמר
לדיון המלא בפורום

Re: החיה, האדם והאלוהים – חלק א מאת: ירון כהן צמח

מר קג´טי נגהי ( 2006-10-01 03:54:38 ) בתגובה לemago

חן חן על מאמר יפה. הסבר בהיוויוריסטי ופונקציונאלי לריטואל ולדת. אני ממתין בכליון עיניים לפרק הבא
שעל פי ההבטחה ידון ביחס בני אדם לאלים שלהם. זה מעניין, במיוחד בכל הקשור להבדל בין דת
פגאנית למונותאיסטית

הגב להודעה זו

הבאתם אחלה מאמר ליום כיפור

גור ( 2006-10-01 12:24:09 ) בתגובה לemago

בטוח יגרום לי להרהורים
הדפסתי לקרוא בצום

הגב להודעה זו

Re: החיה, האדם והאלוהים – חלק א מאת: ירון כהן צמח

ציפית ( 2006-10-01 14:34:16 ) בתגובה לemago

לא מסתדר לי לראות את האדם כקוף מגודל.
חברות של קופי אדם לא משתנות לעולם. חברה אנושית משתנה כל הזמן. להקת שימפנזות חיה היום כמו
שקודמותיה חיו לפני אלפי שנים. החיים האנושיים שונים היום אלפי מונים ממה שהם היו אלפי שנים אחורה.
לבוא ולהגיד שאדם זה חיה זה לא חכמה גדולה. אנחנו אוכלים ומתרבים ונושמים באותו אופן שיונקים
אחרים עושים זאת. אנחנו חיים בלהקות כמו המון יונקים וגם לנו יש זאבים בודדים. מה הביג דיל? אפשר
לחשוב שמישהו גילה לנו את אמריקה

הגב להודעה זו

דההה

לציפית ( 2006-10-01 14:58:53 ) בתגובה לציפית, ( 3 )

גם את אמריקה לא גילו באמת.........

אם הכל נראה לך טריוואלי אז כנראה יש לך אינטואיציה חזקה.
אם בכל זאת את עומדת מאחרי הדברים שלך : חברות של קופי אדם לא משתנות לעולם. חברה אנושית
משתנה כל הזמן. להקת שימפנזות חיה היום כמו שקודמותיה חיו לפני אלפי שנים" אז יש לך מה לקרוא.

עלי והצליחי.

הגב להודעה זו

חייסר

רן ( 2006-10-03 14:37:47 ) בתגובה לemago

בוא נעשה משחק-נדמיין לנו חייזר המגיע למבנה שבו יושבים אנשים על
כיסאות וממו.לם על במה מופיע אדם שמדבר. האנשים מקשיבים לו ואומרים "הן
הן" "אכן" וכו´ וכו´ הארוע הזה חוזר על עצמו כל פעם כתופעה חלל-
זמנית .החייזר מסיק ממחקרו בחיות כי מדובר בריטואל מורכב של החיות אותם
הוא חוקר

מוכר למישהו?? מימיו בתור סטודנט??

האנתרופולוגיה היא תיאור משעשע- באצטלה של מדע, היינו -ידיעה. מה ההבדל
בין דרשה בבית הכנסת לבין שיעור "מבוא למדעי הדתות"??
שנית- מדוע האנרופולוגים לא עוסקים בלמה?? כלומר למה האדם שואף לחיות?.
למה יש מבנים כאלו מורכבים של מה שהם מכנים "הונאה עצמית" שבאים לתרץ
את החיים?? למה תמיד הם מנסים לצמצם את האדם והחיים למספר קטגוריות
שמהם לא צומח כלום?? היום המאה ה21 האדם המערבי י ו ד ע- כל תולדות
האדם כד עכשיו היו פשוט הונאה עצמית, פחד מן המוות, וכו וכו וכו -האם
היום המדענים לא חוזרים על מנטרות ריקות מתוכן ??? כגון "חומר הוא כל
מה שבעל מסה ונפח" " הכל חומר" וכו וכו וכו

לסיום -סוף דבר הכל נשמע...

הגב להודעה זו

חיזרים ומתודולוגיה

מר קג´טי נגהי ( 2006-10-04 04:51:53 ) בתגובה לרן, ( 5 )

המדע לעולם לא מתעסק בשאלות של למה, מקסימום, בנוסף לאיך, שאלות של מה . את הלמה משאיר
המדע לתיאולוגיה או לפילוסופיה .

ולנושא החיזרים ומתודולגיה:
אתה טוען: >>>"תמיד הם מנסים לצמצם את האדם והחיים למספר קטגוריות
שמהם לא צומח כלום"<<<

, מזכיר את הכתבים של וובר על המתודולגיה שטען שלעולם לא ניתן להבין תופעה חברתית במלואה
ולמצות את כל האפשרויות שבה. אנו חוקרים קטעים קטעים ב"זרם" של "נהר" התופעות החברתיות-
תופעות שניתן לייחס להן משמעות. לכן הרעיון של חיזרים משולל כל ממשות בספק שביכולתם להעניק
משמעות חברתית מסויימת לתופעה חברתית אנושית שאין ביכולתם, בעצם היותם חיזרים, להבין.
יתרה מכך, אפילו אם אנו יכולים לייחס משמעות לתופעה חברתית, משמעות זאת נמצאת במצב תמידי
של שינוי כי העולם החברתי הוא עולם הרקליטאני ודינמי שאינו נשאר קבוע. לכן כל מתודולגיה חברתית
לעולם לא תהיה שלמה.
שיטות מתודולוגיות מולידות עוד שיטות שמולידות עוד שיטות ולבסוף אנו סובלים מ"מגיפת
המתודולוגיה" . וובר טוען שדגמים מתודולגים של קלסיפיקציה הם בעיקרם עקרים היות שהם פורמאלים
מידי ומתעלמים מהמציאות. במילותיו, ´ללמוד ללכת באמצעות ידע של אנטומיה´. ומכאן ביקורת אפשרית
על המאמר בעץ זה ברוחו של וובר: בחינתה של תופעה תרבותית –חברתית באמצעות השאלה
ממתודולוגיות של דיספלינות אחרות, למשל זיאולוגיה ,משולה לאותה המטפורה של האדם שלומד ללכת
באמצעות ידע של אנטומיה.

הגב להודעה זו

החיזרים כבר כאן (-:;;

ירוןכ ( 2006-10-05 00:18:33 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 )

"מה ההבדל בין דרשה בבית הכנסת לבין שיעור "מבוא למדעי הדתות"?? " - שום
דבר. מבחינת החייזר, אין שום הבדל באופן שבו קולות מסויימים נאמרים על
ידי חיה מוגבהת לחיות אחרות הצופות בה. (אבל בלי שום קשר לנושא המאמר-
שאלת שאלה מעניינת שיש לתת עליה תשובה רצינית, אולי בפעם אחרת, אך בהחלט
ניתן כרגע לומר את זה - במשך שנות לימודי במדעי הדתות (שם בעייתי לגמרי)
כמות התלמידים הדתיים היתה והינה שואפת לאפס!!)

בכל מקרה, לקטג´י, העמדה שהצגת. בכדי להתאים מתודולוגיה למציאות יש קודם
כל להכיר את המציאות. אבל כמובן, איך תכיר את המציאות אם תבוא בלי
מתולוגיה?
וובר: לעולם לא ניתן להבין תופעה חברתית במלואה ולמצות את כל האפשרויות
שבה. אנו חוקרים קטעים קטעים ב"זרם" של "נהר" התופעות החברתיות- תופעות
שניתן לייחס להן משמעות" - אין כאן מקום להיכנס לכוונתו של וובר
למושג "משמעות" (לפיה אכן החייזרים לא יכולים ל"הבין" את האדם),
ולהקשרים של הביטוי כאן, אך מבחינת המתודולוגיה, הדברים מייצגים עמדה
עקרונית - לא ניתן להסביר את העולם מכיון שהעולם הוא כך וכך. מכיוון
שהעולם הוא כך וכך (טענה אונטולוגית) לא נוכל לדעת (טענה אפיסטמית).
"וובר טוען שדגמים מתודולגים של קלסיפיקציה הם בעיקרם עקרים היות שהם
פורמאלים מידי ומתעלמים מהמציאות" - יפה, אך מהי המציאות? איך אני יודע
שהמצאיות היא "זרם של נהר"? איך אני יודע מהן "קטגוריות של דיסציפלינות
אחרות"?
גישה זו מאיינת את המדע מכל משמעות, וכאשר נכנסים לתוך הלופ הביקורתי
הזה, מתברר מדוע כמעט שאין אסטרונומים ששואלים או עונים לביקורת שאומרת
שיתכן שהכוכבים הם רק ליכלוך על עדשות הטלסקופ.

גרסה נוספת של חוסר האונים המדעי אומרת שמכיוון שהאדם מוגבל, המדע מוגבל
גם הוא מלכתחילה. זוהי גירסה עדינה שמטילה את המגבלה על יכולתו של האדם.
אך האם לא כל התפתחות המדע זה בעצם ניסיון להתגבר על אותה המגבלה?

העמדה המוצגת במאמר כאן היא הפוכה, ולדעתי מייצגת סוג של ריאליזם נאיבי
שבלעדיו לא היה מתקים מדע כלל: מכיוון שהאדם הוא כך וכך, ניתן להסבירו
על יד קטגוריות אלו ואלו.

המטריאליזם הקיצוני של הגישה הזואלוגית יתכן שהוא נובע ממגבלה שטבועה
ביכולתו של האדם החוקר (כמגבלת כל מדע), אך יתכן שהוא גם נשען על עמדה
עקרונית אונטולוגית על מציאות כלשהי, שבה האדם שיך לקבוצה נחקרת מסויימת
ושאין הוא שונה מחברי הקבוצה השונים, ולכן אין צורך לנסות "להבין" אותו,
במובן של וובר, אלא רק "למדוד" את האופן שבו האדם משתייך לקבוצה, באופן
המטריאליסטי ביותר. לכן, יתכן שהביקורת של וובר ואחרים נכונה, אך היא לא
רלוונטית כאשר המדע מצהיר במדוע על עמדה שכזו, על רקע מציאות שהוא מקבל.

בעיני, הנחות אלו מעלות שאלות אחרות - כגון מדוע האדם עובר רדוקציה אל
החיה, ולא החיה אל האדם, אך זה יהיה בהמשך.

הגב להודעה זו

Re: החיזרים כבר כאן (-:;;

מר קג´טי נגהי ( 2006-10-05 13:45:39 ) בתגובה לירוןכ, ( 7 )

אינני מבין את טענותיך. איינו זקוקים למתודולוגיה בשביל להבין ולחקור את העולם סביבנו. יש לנו חושים
במובנים של תנועת ההשכלה. יש לנו מערכת הכרה א-פריורית שמסוגלת לתפוס את המציאות במונחים
קנטיאנים.
וובר טען שערכה של המתודולגיה בא לידי ביטוי שיש לנו כשל מחקרי. או אז אנו פונים לשיטות המחקר
ובאמצעותם רואים היכן טעינו

את הטענה האחרונה לפיה ניתן לבצע רדוקציה של החיה לאדם אני בכלל לא מבין

הגב להודעה זו

Re: החיזרים כבר כאן (-:

ירוןכ ( 2006-10-05 16:02:17 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 8 )

לפי קאנט אין לנו מערכת הכרה א פריורית ש"תופסת" את המציאות אלא מערכת
הכרה שמכוננת אותה.
אינני יודע באיזה מובן אתה מבין מהי מתודולוגיה, אך ברור הוא שהיא כוללת
את כל אותן הנחות יסוד שאיתן אתה בא לחקור את העולם. אין חקירה
שהמתודלגיה שלה שקופה, וערכה לא בא לידי ביטוי רק כשיש כשל מחקרי, גם אם
וובר אמר כך.
לגבי הרדוקציה של החיה לאדם - מדוע שנבין את האדם על רקע הקטגוריות
האנושיות ולא להיפך - את החיה על פי קטגוריות אנושיות?

הגב להודעה זו

Re: החיזרים כבר כאן (-:

מר קג´טי נגהי ( 2006-10-06 03:03:07 ) בתגובה לירוןכ, ( 9 )

קיבלתי את התיקון בין מכונן ותופס.
לגבי מתודולוגיה, אני סבור שאתה עושה את אותה הטעות שאני עשיתי בעבר. הנחות יסוד על המציאות
אינן מתודולגיה. אתה מבלבל בין אונטולוגיה למתודולוגיה או שנותן פרוש רחב מאד למתודולוגיה.
מתודולוגיה היא פרוגרמה מחקרית ותו לא. באמצעותה נגיע לאותן הנחות יסוד על המציאות.
לגבי הבנת החיות דרך האדם. נראה מעניין אבל נראה לי שיתכנו כשליים במחקר מעין זה כי הרי יש באדם
את החייה אך יותר ממנה

הגב להודעה זו

Re: חיזרים ומתודולוגיה

שלום הלוי ( 2008-10-08 02:34:55 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 )

לדעתי וובר טעה והיתעה בכתביו שנעשו בצורה כוללנית ולא מעמיקה כלל .

כשחוקרים תרבות כלשהי, חוקרים את המנהגים תוך שימוש בלוגיקה ובהגיון בריא תוך שימת לב
לממצאים בשטח כולל כתבים ומכתבים באם נמצאו .

באשר לתרבות בני ישראל בתקופת המקרא, כל החוקרים או מסתמכים על הפרשנות היהודית או
מתנגדים לה ומתסמכים על כתבים שנמצאו במצרים או בבבל .
אבל לקרוא את התורה בפשטות ולהסיק מסקנות הגיוניות מתוך הכתוב, זו הדרך למחקר טהור ולהבנה
של המושג "עם בני ישראל" שהייתה לו תרבות משתנה לאורך ההסטוריה החל מתקופת האבות ועד ימינו.
וזאת אחרי ההשתלטות הפרושית בתקופת בית שני והמצאת ההלכה היהודית .

בכבוד רב
שלום הלוי .

הגב להודעה זו

Re: החיה, האדם והאלוהים – חלק א מאת: ירון כהן צמח

שמנית ( 2006-10-09 09:20:45 ) בתגובה לemago

יופי של סכום כתבת - נהניתי - לפעמים כשמסתכלים סביב אפשר לראות המחשות של גישה זו במציאות
אצל מכרים למשל ...בעניני ההירארכיה השבטית ומה שמנית כמו סימני הבעלות , הכניעה וכו´
ויחד עם זאת צריך לזכור שזו גישה - אחת מני רבות שקיימות - כמו למשל "תאוריות באישיות " לפעמים
נדמה שכל התאוריות נכונות גם כשיש ביניהן ניגוד

קראתי את הספר של _ ד´ מוריס / הקוף העירום _ לפני יותר מעשור יש לי אותו וגישתו מענינת באמת .
הספר שאני באמצע קריאתו _ המוח הרגשי / גוזף לדו _ המחבר תומך גם הוא בגישה דומה של
אבולוציה קדומה המשותפת לכל בעלי החיים כולל האדם - אם כי הוא בנושא של מחקר רגשות - ובעיקר
הפחד

"התפתחות אבולוציונית " מורכבת מטלאי על טלאי וכך מגיעים אנו לאדם - שלמוחו נוסף טלאי
רציני "הקורטקס " הקליפה מה שמבדילו משאר בעלי החיים אם כי גם לבעלי החיים נוספו תאי קורטקס
משך האבולוציה _לטענתו של החוקר לדו- לא בכמות ובאיכות כזו של האדם
התאים הרבים מליארדים שנוספו להומו ספיאנס - יתכן שמסבירים את מה שהתפתח אצלו : שפה , אמנות
על כל שלוחותיה , פילוסופיה , מחקר , אמונה ודת וכו´ ובל נשכח את ההתחלה כמובן את הטלאים
הקודמים

[%sig%]

הגב להודעה זו

תורת בני ישראל לעומת דתות העולם העתיק

שלום הלוי ( 2008-10-08 02:13:12 ) בתגובה לemago

לקוראים היקרים.

לאור הנכתב בכתבה, יש לי הסתייגויות לגבי דברים רבים שנאמרו.
1 . השרשרת האבולוציונית של האדם וסיפורי הבריאה על פי ספר התורה.
אם נבחן היטב את "תורת בני ישראל" , קרי החומ"ש, הרי כל הסיפורים על
מוצא האדם, סיפורי הבריאה וכד´ אינם רלוונטים מבחינה דתית כלל, אלא
מספרים סיפור פתיחה שהתגלגל כנראה בתולדות האנושות שישבה מסביב למדורת
השבט.
תורת ישראל אינה חוזרת על סיפורים אלו ומשאירה אותם בקרן זוית
שבספר "בראשית" .
גם הפולחנים העתידים לבוא החל מתקופת אברהם אבינו, הם פולחנים ייחודיים
לפלג הארמי של משפחת העברים שאברהם אבינו הוא נציגה .

2 . אם נביט היטב בתורת ישראל שבכתב, נוכל להבחין במחזוריות הקיימת
בטבע, ובכל התחומים. בצורה המדוייקת והמובנת ביותר . מה שקרוי
בעצם "סודות הבריאה", אלו הם בעצם "סודות" המחזוריות בטבע , המתבטאות
בממחזוריות החקלאית , כגון :
א . עונתיות , תקופות זריעה וקציר, כמו שמתבטא ב"לוח גזר" שהוא הלוח
העברי החקלאי הראשון הידוע לנו כיום .
לעומת הלוח הידוע כעברי כיום הוא בעצם לוח בבלי שאומץ בתקופת גלות
בבל.כמו השפה הארמית שהייתה השפה המדוברת של היהודים בתקופת בית שני .

ב . המחזוריות בטבע מתבטאת גם במושג החיים עצמם . מעפר באת ולעפר תשוב .
גם רוח דברים אלו, שונים לגמרי מן האמונות האליליות של האנושות בתקופה
שלפני כ-4000 שנה .

ג . אין תורת ישראל שבכתב מאמינה ב"גילגול נשמות מתים". היא מתנגדת
להעלאה באוב ומצווה להרוג את העוסקים בכך , אך פרט למקרה היחיד של
סיאנס בספר שמואל בה העלה שאול את רוחו של שמואל הנביא אין התנ"ך מדבר
על הנושא.

3 . תורת ישראל היא בעצם אינה "דת" במובן המקובל של המילה .

א . אין בה כלל פולחנים של תפילות אפילו בבית המקדש.

ב . לקורבנות הרגילים יש ערך סוציאלי בלבד לפרנסת הכהנים והלויים
ששימשו בכל התפקידים הרשמיים של הנהגה, חינוך, שיטור, שיפוט וכד´ .

ג . לקורבנות האחרים יש ערך שמירת המוסר הציבורי . וחלקם מהווה כעונש
הידוע מראש על פשעים ועוונות שבוצעו והכאה על חטא .

ד . כל הידוע לנו על ריכוזיות פולחנית בירושלים, אינו נכון, מאחר ובית
המקדש היה בגודל של כ-500 מ"ר . די קטן בכדי לשמש כ"בית מטבחיים" של
מאות אלפי צאן ובקר שנשחטו כביכול בימי החגים . או עלייה לרגל של מאות
אלפי בני אדם הזקוקים ללינה בשטח.

ה. האמונה על פי "תורת בני ישראל" שבכתב, היא באלוהים הנמצא בלבבות בני
האדם ובפיהם. לכן לאלוהים אין דמות גוף בניגוד לשאר אלילי העמים. לכן
גם האיסור ליצור פסל או תמונה כביכול שיש לה משמעות פולחנית כמו ליתר
העמים. ולאותה הקטגוריה ניתן להכניס אפילו את איסור בניית המצבות ואת
החובה לשברם. זו גם הסיבה שעד לתקופת בית שני, אין בתי קברות יהודיים.
אלא מערות קבורה לאיסוף עצמות המתים וכד´ וכן ארונות אבן שבהן הונחו
הגופות עד להתפוררותן . מכאן בה גם הביטוי החוזר בתנ"ך "נאסף אל
אבותיו" .
אגב. על פי התורה, אסור לחלוטין לנגוע במת, או בקבר . וכל העושה כן
יהיה טמא למשך שבעה ימים בטומאה חמורה שבה יש לאחר 3 ימים לשפוך על
הטמא אפר של פרה אדומה . אפר מסריח שישא את סירחונו של הטמא למרחוק .
למען יראו ויראו .
על פי הכתוב בתורה שבכתב, גם התפילין , המזוזות והחמסות הן קמעות לכל
דבר ואסור בחומרה להשתמש בהם .

ו . את סיפורי "יציאת מצריים" חובה לספר מידי חג הפסח במסגרת "והגדת
לבנך" ו"שיננתם בם" ואילו חובת לימוד כל החוקים והמצוות אינה קיימת .
מאידך חובה על הכהנים והלויים לאסוף את העם ולהקריא להם את התורה פעם
אחת בחג הסוכות שחל בשנת שמיטה . כלומר כל 7 שנים .

ז . חוקי הכשרות שב"תורת בני ישראל" שבכתב, הם בעצם חוקי כשרות של איזה
בשר מותר לאכול ומאיזה בעל חי בלבד.
על פי האמונה שהאדם מתנהג בהתאם למזונו, ובני ישראל נידמו לצאן ובקר
שיש להם רועה. הותר לאכול אך ורק בשר צאן ובקר. ודגים החיים בלהקות
גדולות וניזונים מאצות ופלנקטון (יצורים זעירים שבמים), כן הותר לאכול
בשר עופות החיות מזרעונים בעיקר ואינן טורפות או אוכלות נבלות .
לעומת זאת, אין איסור בתורה לאכול בשר וחלב בארוחה אחת . וניתן לראות
כדוגמא כזו את אירוח 3 המלאכים ע"י אברהם אבינו בהביאו להם ארוחה שיש
בה חמאה וחלב ובשר בן בקר .
אגב. ארוחה כזו נתן גם דוד המלך לאנשיו ככתוב בספר שמואל .

לסיכום .
תורת ישראל היא בעצם תורה "חילונית" שבעצם מלמדת "איך לבנות עם". על כל
החוקים והמצוות הסוציאלים שבה, על ההנהגה ועוד .
אין בה תפילות או פולחנים מיוחדים פרט לחוקים סוציאליים .
היא שונה לחלוטין מכל "דתות" העמים העתיקים העוסקים בעבודת אלילים ,
המושג "עבודה זרה" היא בעצם הגדרה לכל עבודה שאינה כתובה בתורה ,
והכוללת כמעט את כל חוקי היהדות כיום .

לעומת זאת, היהדות היא דת ממשית העוסקת בעבודה זרה של העמים העתיקים
וניזונה מן האמונות המצריות, הבבליות, האשוריות, דת זרטוסטרא הפרסית,
ואפילו היוונית והרומית .
אין כמעט קשר בין תורת בני ישראל שבכתב, לבין ההלכה היהודית שהומצאה
ע"י הפרושים הרבניים שסילקו את הכהנים והלויים מעמדתם ומעמדם בתקופת
המלך ינאי החשמונאי ובכך נסללה הדרך הרבנית בהנהגת העם עד היום .

אם בעבר היה אלוהים ולאחריו כהנים ולויים "עושי דברו", וזאת על פי חוקי
התורה ומצוותיה בלבד. כן קיימת הוראה מפורשת להראות בעת משפט מהיכן
בתורה נלקח פסק הדין (אשר יורוך). וכן קיימת החובה שאסור לגרוע או
להוסיף על הכתוב בתורה אפילו אות אחת . באה ההלכה והעבירה את נושא
הפסיקה לחכמים הרבניים אשר רשאים להוסיף הלכות או לפרש הלכות מן התורה
כראות עינייהם גם אם שפתם היא לא עברית . כך אנו מקבלים למשל את חוקי
הכשרות האוסרים לאכול בשר וחלב לדוגמא. החכמים לא ידעו להבדיל בין חֵלֶב
שהוא שומן הנמצא על יתרת הכיליה והכבד, לבין חלב הניגר מעטיני הצאן
והבקר . וכשכתוב "לא תבשל גדי בחלב אימו", הכוונה שלא לשחוט את האם ואת
ולדה ביום אחד . כי את החֵלֶב-שומן של הכבשה או העז ניתן לקבל רק לאחר
שחיטה. מה עוד שהעמים רועי הצאן אינם שוחטים נקבות כלל . כי הן אלו
שמרבות את העדר .והנקבות הנשחטות הן פצועות או זקנות בלבד .

פרשנות שגויה נוספת היא בפירוש המילה "לטוטפות" . על פי הפירוש של
ההלכה, המילה היא "תפילין" . אולם , אם נקרא בספר שמות, הרי נוכל לקרוא
בקלות את הפירוש הנכון למילה "לטוטפות" והיא "זיכרון" .
כלומר "והיו לטוטפות בין עיניך" פירושו "והיו לזיכרון בין עיניך" .

הרבנים הסכילו לרכז את הפרשנות הדתית מסביב לעצמם תוך שהם יוצרים
מקורות פרנסה מן ההלכה וכמו שנאמר "קרדום לחפור בה" . גם אם תוך כדי ,
צריך להמציא תורה חדשה . לדוגמא :
רבנים במקום כהנים ולויים .
שוחטים - כשכל ילד ידע לשחוט , אפילו התורה לא כתבה הלכות שחיטה .
בלנים בבתי מרחץ - בתי מרחץ על פי התורה הם מקור מים טמא לחלוטין .
משגיחי כשרות - אין חוק להפרדת בשר וחלב בתורה שבכתב .
סופרי סת"ם - מומחים לכתיבה בשפה האשורית. התורה נכתבה בשפה העברית
העתיקה המכונה כתב דע"ץ . הכתב שונה בגלל ספר התורה השומרוני הכתוב עד
היום בכתב העברי העתיק .והרבנים שנאו את השומרונים כי הם נשארו בארץ
ולא גלו לבבל עם שבטי ישראל , ויהודה ובנימין לאחר מכן .

בכבוד רב
שלום הלוי .
חוקר התורה ומסורת בני ישראל .
haevrim@walla.com

הגב להודעה זו

Re: תורת בני ישראל לעומת דתות העולם העתיק

צבי ( 2009-03-14 22:44:34 ) בתגובה לשלום הלוי, ( 12 )

שלום וברכת יהוה לכולם,

הודעה זו היא נסיון למנות את טעויות הכותב ולהציג במקומן את העובדות אל-נכון.

1. "לקורבנות הרגילים יש ערך סוציאלי בלבד לפרנסת הכהנים והלויים ששימשו בכל התפקידים הרשמיים
של הנהגה, חינוך, שיטור, שיפוט וכד´ ."

הקביעה הזו היא רק חלק מהתמונה הכוללת. התורה מדברת חזור ושנה על קורבנות, מנחות ונסכים רבים
שמהוים "אשה ריח ניחוח ליהוה" ומוקרבים לריצויו של יהוה אלהינו.

2. "כל הידוע לנו על ריכוזיות פולחנית בירושלים, אינו נכון, מאחר ובית המקדש היה בגודל של כ-500
מ"ר . די קטן בכדי לשמש כ"בית מטבחיים" של מאות אלפי צאן ובקר שנשחטו כביכול בימי החגים . או
עלייה לרגל של מאות אלפי בני אדם הזקוקים ללינה בשטח."

ובכן, ידידי מר הלוי מתעלם מכך שהר הבית קדוש בכללותו ושייתכן מאד ונמצאו פתרונות להלנת מאות
אלפי נפשות בשטח בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו ע"ה. ניכר שמר הלוי כופר בעדויות המקראיות לגבי
ריכוז הפולחן בי-ם שנכתבו לגבי שני המלכים האלו.
אולם זה אינו חדש מבחינתי היות וניהלתי ויכוח מר עם ידידי הלוי בפורומים של פורטל הקראים לפני
כשנתיים.

3. "את סיפורי "יציאת מצריים" חובה לספר מידי חג הפסח במסגרת "והגדת לבנך" ו"שיננתם בם" ואילו
חובת לימוד כל החוקים והמצוות אינה קיימת .מאידך חובה על הכהנים והלויים לאסוף את העם ולהקריא
להם את התורה פעם אחת בחג הסוכות שחל בשנת שמיטה . כלומר כל 7 שנים ."

אינני יודע על מה הסתמך ידידי מר הלוי בטענו שלא קימת בתורה מצווה שמחיבת לימוד כל מצוותיה.
אולי הוא צודק במובן הטכני היבש, אולם כיצד נכיר את המצוות ונדע לבצען אם לא נלמד אותן??
ראוי להקיש חובת לימוד כל המצוות מחיובים כגון "...והיו לטטפת בין עיניך" או "והיו לזכרון בין עיניך למען
תהיה תורת יהוה בפיך", "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך" - במקום להסיק מהם חובת
הנחת תפילין שאותה פוסל מר הלוי ובצדק.
הנכון הוא שיש להקיש מההיגדים הללו חובה ללמוד את התורה היטב, ואז היא תהיה קשורה כביכול על
ידינו, תהיה כביכול מול עינינו, כתובה כביכול על לוח לבנו וגם לא תמוש מפיותינו.

4. "תורת ישראל היא בעצם תורה "חילונית" שבעצם מלמדת "איך לבנות עם". על כל החוקים והמצוות
הסוציאלים שבה, על ההנהגה ועוד .אין בה תפילות או פולחנים מיוחדים פרט לחוקים סוציאליים ."

זוהי הגזמה לטעון זאת. הרי בתורה מצוי סדר עבודת יום הכיפורים שהוא פולחן לכל דבר ונזכר רציונל דתי
לקיום מצוות יום השבת, וס´ ויקרא מפרט את פולחנותיהם של המועדים השונים.

5. "חֵלֶב שהוא שומן הנמצא על יתרת הכיליה והכבד"

מר הלוי מתיחס ל"יותרת הכבד" ולשומן שמכסה על הכליות, אולם קימים ארבעה סוגי שומני-חלב נוספים:
א. האליה -- מין זנב שומני של הכבש
ב. שתי הכליות עצמן
ג. "החלב אשר על הקרב" -- שעומד באורך כקשת על הקיבה ועל קצת הכרס.
ד. החלב המכסה את הקרב".

6. "וכשכתוב "לא תבשל גדי בחלב אימו", הכוונה שלא לשחוט את האם ואת ולדה ביום אחד . כי את
החֵלֶב-שומן של הכבשה או העז ניתן לקבל רק לאחר שחיטה. "

ראשית כל ייאמר ש"גדי" בשפה המקראית אינו אלא עז אן כבש בשלב הינקות.
לצערי מר הלוי מקשר, באופן תמוה, בין נושא שומני-חֵלֶב לבין הציווי החלב "לא תבשל גדי בחלב אימו"
שעוסק בחלב ניגר בלבד, וזאת למרות שעל פי כמה ממאמריו האחרים הפזורים ברחבי האינטרנט ניכר
שהוא יודע שהטעם האמיתי המצווה הזו היא איסור חיקוי פולחן פריון כנעני שבמסגרתו אכלו גדי ש*בושל*
בחלב (ניגר של) אמו.
לכן, על פי פשוטו של כתוב מה שנאסר זה *בישולו* של גדי בחלב ניגר של אמו, ולא בישולו או אכילתו
בשומן-חֵלֶב של אמו השחוטה.
לפי הפשט במצווה הזו, אין שום מניעה לאכול עגל מבושל שמושרה בחלב אמו או שחלק מחלב אמו פוזר
מעליו.

7. "משגיחי כשרות - אין חוק להפרדת בשר וחלב בתורה שבכתב ."

למען ההגינות יש לומר שעיסוק זה אינו פסול לגמרי, היות ויש לדאוג שיוצע למכירה בשר שנשחט לפי
דרישות התורה ושיהיה ברור לקונים שהוא נבדל משחיטה רבנית שאינה תמיד כשרה ושונה גם מבשר
ממינים טמאים.
רוב רובו ומנינו של עם ישראל אינו מנהל יותר חיים חקלאיים ואינו מגדל צאן ובקר. מכאן שלזאת מסוגלים
לדאוג בעידן שלנו רק משגיחי כשרות. אולם במקום המשגיחים האורתודוקסיים, ראוי לתת לכאלה מהזן
היהודי-קראי לבצע את המלאכה ההכרחית הזאת.
דבר דומה ראוי לומר לגבי שוחטים.

הגב להודעה זו

תורת ישראל אינה דת פולחנית כעבודת אלילי.

שלום הלוי . ( 2008-10-08 02:22:52 ) בתגובה לemago

לקוראים היקרים .

כל הכתוב בכתבה, אינו מתייחס לתורת בני ישראל שבכתב, אלא לכל האמונות
הפגניות כולל היהדות .

תורת בני ישראל היא "חילונית" ואוסרת את כל הפולחנים והאמונות הפגניים .
אין קשר בין תורת בני ישראל לבין היהדות כלל .
היהדות היא אוסף של פולחנים ואמונות פגניים , החל מן האמונה המצרית
בתחיית המתים ועד לאמונה בדת זרטוסטרא הפרסית , (הדת המונו תאיסטית
השניה המאמינה באלוהים שבשמים ובצבא השמים.) כולל האמונות הכנעניות
והבבליות המאמינות בתפילות ופולחנים פגניים .

בכבוד רב
שלום הלוי .
חקר התורה ומסורת בני ישראל .
haevrim@walla.com

הגב להודעה זו

Re: תורת ישראל אינה דת פולחנית כעבודת אלילי.

צבי ( 2009-03-14 23:04:52 ) בתגובה לשלום הלוי ., ( 13 )

שלום רב וברכת יהוה;

ידידי מר הלוי מתעלם משום מה בהתמדה ממציאותם של סדרי עבודה דתיים למועדי ישראל המקוריים
שמנויים בתורה והם פולחנות לכל דבר, כפי שהוא מתעלם מהרציונל הדתי לקיום מצוות יום השבת
שנרשם בתורה לצד הרציונל הסוציאלי. באמת צר לי על כך.

בעוד אני מסכים בכל ליבי עם טענת הלוי שהיהדות טעונה מאד בפאגאניות, אני מצר על שידידי מנסה
לנתק לגמרי את התורה האמיתית, החומש, מן היהדות, שכן היהדות *המקראית* אינה בבסיסה אלא
קידוש התורה האמיתית ונסיון ללכת לפי פשוטו של הכתוב בה בתוספת הוראות רלוונטיות אחרות שניתנו
בנבואה לנביאי אמת שונים, כגון קיום ארבעת צומות החורבן עד הגעת הגאולה (בספר זכריה) ואיסור
לכהנים לשאת אלמנות (בספר יחזקאל).

הגב להודעה זו