אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

האור הפנימי: תיאוריה של המודעות – חלק ז


התמונה של רמי נוידרפר

לקריאת החלק הראשון,החלק השני,החלק השלישי,החלק הרביעי, החלק החמישי,החלק הששי.

זמן רב, רב מדי, חלף מאז פרסמתי את חלקו השישי של מאמרי על תיאורית האור הפנימי של המודעות, ואני תוהה מדוע זה קרה.

ההסבר היחידי שאני יכול לספק לעצמי, ונשמע לי בלתי משכנע בעליל, הוא סירובי להתנתק מאותה סדרת מאמרים שנהניתי כל כך לכתבה, ושלמרות הצורך לסיים אותה ולהתנתק ממנה, לא עשיתי זאת. למי שרוצה למצוא בתירוץ הנואל הזה קונוטציות אקטואליות, יעשה זאת על אחריותו האישית. ובכן, הגיעה העת לסיים.אתמאמרנו הקודם סיימנו בעיקריה של התיאוריה:

לו היינו בעלי הכרה עצמית מוחלטת, לו היינו מכירים כל נוירון הפועל בכל תהליך חשיבה, כל מולקולה העוברת בכל זיהוי של פנים, לא היה בנפש האנושית כל מסתורין ולא היינו טוענים לקיומה של "מודעות".

המודעות – טוענת תיאורית האור הפנימי, נובעת מהעדרה של ידיעה!! איננו יודעים כיצד מושגת ההכרה של פנים, כיצד נוצר הכאב, או כיצד מתחוללת המחשבה. כל אלה "מופיעים מעצמם". עולמנו הפנימי מופיע בפנינו כתוצאות ללא התהליך היוצר אותם, ללא ההסבר שמראה לנו כיצד נוצרו, ולכן אנו רואים אותם כמרכיבי המציאות שלנו!!

נחזור ונאמר: המחשבה, הרגש, הכאב, השמחה, אינם דברים הנמצאים "מעבר" ליכולות המוח, אלא הם נוצרים בגלל מ ג ב ל ו ת י ו ! בגלל אי יכולתו של המוח להבין את פעילותו בזמן אמת!!

ננסח את זאת ככלל אחרון ברשימת הכללים שלנו:

כלל יסוד מספר 7 - הגדרת המודעות

המודעות היא ישות בלתי ניתנת לפירוק שמכונה חישובית מגדירה בו את עצמה בגלל:

א. יכולתה של המכונה להתבונן בתהליכי החשיבה העליונים של עצמה ב. אי יכולתה להתבונן בתהליכי החשיבה וההחלטה ה"נמוכים" של עצמה.

עד כאן הסברנו את המודעות כפי שהיא נראית "בגוף שלישי" כלומר - כיצד אנו יכולים להסביר את המודעות כשאנו מסכלים באותה ישות ( האדם) הטוענת לקיומה של חוויה פנימית של "אני" לא ניתן לפירוק. אולם לפני סיום, נותרה לנו עדיין המשימה לנסות ולבחון את ההסבר מנקודת מבט אישית. האם התיאוריה היפה שהבאתי מתארת את מה שאני הכותב מרגיש? האם את הקוראת , מסוגלת לחוש כי מה שאני מתאר כאן זה "באמת את"?

כאן מוצבת בפנינו בעיה קשה - אך אפשר לתאר את האני באמצעות כלי כך כך לא יעיל כמו השפה - איך נוכל לתאר - כאב,, איך נוכל לתאר את ריחו של ספל קפה מהביל, את תחושת הסיפוק מהשלמתה של משימה או את יתר המרכיבים של האני?

כדי לנסות ולהשלים את המשימה , נספר לכם את:

סיפורו של פול ראש גדול

פול ראש גדול היה איש רגיל, עד שבא סם חייזרי ושינה לו את הכל. פול לא היה כל יכול - היה לו רצון חופשי, וחשיבה סמנטית, ראה עצמו כאדם, רגיל, לא מושלם, עד שבא הסם, ושינה את הכל, והוא הפך לפול - ראש גדול.

יום אחד קרה לפול משהו גדול - סם מוזר,מן הסתם רקח אותו חייזר, הפך אותו לכל יכול - פול ראש גדול. פול הפך מודע לכל - הוא חצה את הגבול שבין מודעות בגוף ראשון והבנה בגוף שלישי, פול התחיל להבין את ה כ ו ל !

הבה ונשמע את סיפורו של פול:

"פעם היית כמוכם, קוראים יקרים, כן, כמוך יורם, דומה לך אלי, ממש לא שונה ממך יועזר. מחשבותיי היו מלאות בתוכניות לארוחת הערב, בדמותה של אשת השכן בחולצתה האדומה ההדוקה, בפניה הצוחקים של בתי הקטנה.

במקצועי הייתי פסיכולוג, חוקר הנפש. אהבתי את חיי ואת עבודתי. חיי היו טובים. קשה להאמין, כי הכל התחיל רק לפני שנה, ביום הגורלי ההוא בו נחתה הגשושית החייזרית לא הרחק מביתי. באותו יום החלו חיי החדשים, חיים כל כך שונים, שונים לאין שיעור.

איננו יודעים איזה גזע שיגר את הגשושית, מנין היא באה או מדוע, אנו יודעים רק זאת כי בתוך הגשושית נמצא מיכל מתכת אטום, ובו גלולות של סם בלתי ידוע. יתכן, והגזע החייזרי השאיר את הסם , לעולם הקטן בו אנו חיים, כמתנה.

המדענים לא ידעו לפענח את סודו של הסם. הם מצאו כי משהו בו דומה למולקולת ה dna, אולם ההרכב של המולקולה היה הרבה יותר מורכב,ונוצר כנראה על ידי הנדסה גנטית ולא על ידי אבולוציה. הdna האנושי מכיל את ההוראות ליצירת מוח אנושי מתא אנושי אחד, ונראה כי המולקולה הזו הכילה הוראות המאשפרות יצירתו של מוח מורכב הרבה יותר.

בתוך הגשושית נמצא לוח קטן של מתכת מסתורית, מתכת שחורה משחור, קשה יותר מיהלום , שעליה היה חרוט ציור של בן אנוש בולע את הגלולה. הציור שנעשה בטכניקה מסורית שאינה מובנת לנו, היה בעצם מעין אנימציה. לאחר לקיחת הגלולה, החלה דמות האנוש לזהור באור מוזר. לאחר שכל הבחינות המדעיות לא הספיקו, הוחלט כי על מישהו לנסות ולבלוע את הגלולה המסתורית. לא אלאה אתכם בפרטי התהליך, שבסופו נבחרתי - אני.

מייד ברגע בו בלעתי את הגלולה, קרו בי שינויים דרמטיים, אולם לא היו אלה עדיין שינויים שטרם נחוו על ידי בן תמותה. ראשית, הבחנתי כי תודעתי נהיית מוגברת, כאילו תחת השפעת סם מעורר חזק. הרגשתי שאני מודע לכל מה שאני רואה, שומע, מריח, טועם או ממשש. זכרתי כל מילה שדוברה אלי או דוברה בסביבתי, בין אם הבנתי אותה ובין אם דוברה בשפה אחרת. הבחנתי בכל פרט, גם כאלה שאיש לא שם לב אליהם, כגון ריחם של הקירות, וכל נקודה של אבק או לכלוך על שמשות החלון שבחדר.

מחשבותיי היו צלולות וברורות. יכולתי לחזור ולשחזר כל מחשבה שחשבתי , כל הרגשה שהרגשתי, ולבחון אותה לעומק. אהבתי את התחושה הזו, אולם מצב זה לא נמשך זמן רב.

בהדרגה הרגשתי שתודעתי הולכת ומתרחבת, ושאני מתחיל להיות מודע לתהליכים נוספים במוחי. הרגשתי שהלא מודע הופך להיות מודע ושאני מתחיל להבין, כל אחד ואחד מתהליכי החשיבה במוחי. היה זה כאילו ערפל סמיך החל להעלם מתוך מוחי, והתחלתי להבין את הרשת הסבוכה המסבירה לי מי אני.

בשבועות הראשונים, התחלתי להבין טוב יותר את מחשבותיי, ואת הסיבה לכל החלטה והחלטה שהחלטתי. למשל, פעמים רבות שאלו אותי, מדוע החלטתי להסתכן בבליעת הסם המסתורי, מבלי לדעת למה הוא יגרום. לפני שעשיתי את המעשה , יכולתי לתת רק תשובות עמומות, כגון "פשוט ידעתי שהדבר חייב להיעשות".עכשיו, לעומת זאת, ברור לי לחלוטין התהליך שהוביל להחלטתי. ברור לי כיצד כל ניסיון שהתנסיתי בו משחר נעורי, כיצד כל חוויה שחוויתי , החל ממשחק בצעצועים בעריסה ועד ללימודי הפסיכולוגיה באוניברסיטה הביאו אותי להחלטה . אני יכול לכתוב עכשיו ספר עב כרס שיפרט בדיוק את השיקולים שהביאו אותתי להחלטתה , למרות שהתהליך המודע כולו נמשך, במציאות שניות ספורות. הדבר שהפתיע אותי יותר מכל היה שרגשות הם למעשה, החלטות.

לדוגמה , אספר לכם על אירוע שקרה לי פעם ערב אחד, בעודי צועד הביתה דרך שכונה "לא כל כך טובה" של העיר, ניגש אלי שודד חמוש באקדח ודרש ממני את הכסף. מבלי לחשוב, התקפתי אותו. השודד ירה בי ביד ונמלט.

עכשיו יכולתי לשחזר בדיוק את תהליך ההחלטה, את החלקים המודעים ואת החלקים שהיו לא מודעים בו. בתחילה הרגשתי רק את האיום והפחד שיתק את גופי, אחר כך מלאו אותי תחושות חזקות של אי צדק, מוחי הוצף בתמונות מילדותי של הבריון השכונתי שהתעלל בי כשהייתי ילד, ראיתי תמונות של השודד רץ לחופשי, של השודד תוקף את אשתי וילדי בעתיד, והתמלאתי זעם, רק זעם, והחלטתי תוך שבריר שנייה לתוקפו. לאחר הירייה, שותק כל גופי מאימה וכאב, והבנתי כי איני יכול לנצח, כי מותי יהיה חסר משמעות, כי אשתי וילדי יהיו הלומי צער, ומייד החלטתי להיכנע ולעשות כל מ שהשודד יבקש. בעודי מחליט זאת הוא נמלט.

עכשיו יכולתי לנתח את החלטתי במלואה, לחיות מודע לכל שברי הזיכרון, לכל הגורמים מעברי שגרמו להחלטה, לאופן המדויק בו התקבלה ההחלטה שבה גבר הזעם על הכאב, ולהיווכח שהרגשות והתחושות שלי אינן אלא החלטות מודעות, אולם בכך לא תם השינוי שעברתי.תוך מספר חודשים עבר גופי שינויים מוזרים. מוחי גדל באופן מדהים, מספר הנוירונים וקישוריהם הוכפל פי כמה, ונוצרה בראשי מערכת מוחית מקבילה שניטרה את כל פעולות המוח הקודם שלי, ואת כל פעולות מערכת העצבים, החל מעמוד השדרה ועד לכל תא תעצב בקצות אצבעותיי, בעיני, ובכל מקום אחר בגופי.

עיני החלו לבלוט מחוריהן, לשוני תפחה לממדים גדולים פי 2 ממה שהיתה, וכדי לאפשר את קיומי גדל ראשי לממדים מפלצתיים, עד שנודעתי בתקשורת כ"פול ראש גדול"

אט אט הלכה מודעותי וגברה, לא רק שהייתי מודע לכל תהליכי המחשבה המודעת והלא מודעת אלא התחלתי להיות מודע לתהליכיםהחשמליים שיצרו את המחשבות והזיכרונות, נהייתי מודע למבנה של מוחי, לקיומו של כל נוירון, לקשרים הכימיים והחשמליים של המוח, וכל החלטה או תחושה נהייתה ברורה לי לחלוטין. למשל, אם אני מסתכל על עץ בגן, ברור לי לחלוטין תהליך ההחלטה המתרחש במוחי שמחליט , באופן אוטומטי שזהו עץ. שוב אין זה "אני" ש"יודע" שזהו עץ, אלא קיימת בי מודעות מוחלטת לתהליך המורכב של ההשוואה בין הפולסים החשמליים המגיעים מתאי הרשתית במוח לפולסים החשמליים המגיעים מאזורים במוח המאחסנים באופן כימי את הזיכרון ולפולסים החשמליים המשודרים לאזורים במוח בהם שכנה קודם לכן תודעתי , האומרים : זהו "עץ".

אבהיר מייד שלא נעשיתי חכם יותר, אלא רק "מודע" יותר. אינני מבין את תהליכי ההחלטה וה"סיבה" שהם נוצרו במוחי באופן כזה או אחר, אלא אני רק מודע באופן מלא לקיומם.

אני מודע, בזמן אמת, לכל פולס חשמלי המגיע מכל תא של הרשתית, לכל תהליך חישובי במוח של זיהוי תבניות, לכל תהליך מוחי המביא לתחושה של מה שקראתי קודם "יפה" "טעים" "מסוכן" וכיוצא בזה.

יתרה מזו, אני מודע כרגע לקיומם של מערכי הפולסים החשמליים המסונכרנים שלהם קראתי פעם ה"אני" או ה,תודעה" שלי ומבין שכל זה אינו אלא מערך של פולסים חשמליים

קשה לי לתאר את התוצאה, את האדם שאליו נהפכתי אולם אנסה להדגים זאת בדוגמה המתייחסת אליך, קורא יקר.

תאר לך שאתה ואני נמצאים כרגע בנווה מדבר , מוקף חולות עד קצה האופק, באיזור מוצל מתחת לדקלים, שמי מעיין מפכים ביניהם. שנינו חשים את אותן תחושות, שנינו יודעים כי אנו נמצאים בנווה המדבר, אולם יש בינינו הבדל תהומי.

אתה רואה את חולות המדבר כזהובים, ואילו אני סופר בדיוק את מספר הפולסים המגיעים מן הנוירונים ה"ירוקים" וה"אדומים" ברשתית ומבין בדיוק כיצד מסווג המוח את ה"צבע" שאינו גן הוא אלא אוסף של פולסים חשמליים.

שלא תבין אותי לא נכון, קורא יקר (אם נשאר כאן כזה..) אני עדיין מרגיש את אותן תחושות: אני נהנה מיופיו של צילום של שקיעה, מתמלא תיאבון מריחו של סטיק עסיסי ואוהב את ילדי, אני רק מודע לתהליך המפורט בו נוצרת כל תחושה כזו אבל בכל זאת אולי הפסדתי משהו. הפסדתי את תחושת ה"אני" את האשליה של "רצון חופשי" ושל אוטונומיה של החלטות. אני מודע עכשיו לכך שכל צעד שאני עושה, כל תחושה, כל רגש , כל תנועה, נעשית באופן אוטומטי על פי מנגנונים עצביים הנמצאים במוחי.

אני חש שיצאתי מאפלה לאור גדול, אני מרגיש כי נתגלה לי האור הפנימי.

עד כאן דברו של פול ראש גדול, ואני משוכנע שעכשיו הבנתם הכל...

הצד האפל

נחזור ונתבונן בהגדרת המודעות שלנו, המודעות היא ישות בלתי ניתנת לפירוק שמכונה חישובית מגדירה בו את עצמה בגלל:

א. יכולתה של המכונה להתבונן בתהליכי החשיבה העליונים של עצמהב. אי יכולתה להתבונן בתהליכי החשיבה וההחלטה ה"נמוכים" של עצמה.

לכאורה, פתרנו את כל הדרישות שהצבנו לעצמנו בתחילת סדרת המאמרים:

הסברנו מהי המודעות מנקודת המבט החיצונית

הראינו מדוע היא חייבת להתקיים מנקודת המבט הפנימית

הסברנו מדע "בעיית הגוף והנפש" נוצרה בתהליך האבולוציה, ומדוע הפרדוקס היה חייב להיווצר כדי לאפשר את ראיית ה"מציאות" כפי שאנו רואים אותה.

יחד עם זאת, יש כאן גם "צד אפל" - אבחנה, שרבים מקוראינו יחושו שלא בנוח איתה, מאוימים ואף מוטרדים:

ההגדרה המיכניסטית הזו של המודעות, שוללת מן האדם את הייחוד שלו, במקום האחרון שבו הוא עוד נותר. לפני 500 שנה שללקופרניקוסאת מקומה של הארץ כמרכז היקום והוכיח כי אינה אלא עוד כוכב לכת הנע סביב שמש מרכזית.

לפני 150 שנה, הראהצ'ארלס דארווין, כי האדם לא "נברא" באופן מיוחד, אלא התפתח בתהליך אבולוציוני ארוך, מיצורים קדומים ופשוטים יותר. תורת האבולוציה זכתה מאז לאישושים רבים של המדע, בתיאוריה ובניסויים מדעיים.

המדע הראה מהו גילו של היקום - 15 מיליארד שנה, ואת גודלו הבלתי ניתן לשיעור. כל אלה גימדו את האדם ועולמו לממדים זערוריים. אולם, עד לא מכבר היתה לו לאדם "נחמה" - אני - מודע לקיומי, לי יש הכרה , אני חושב - משמע אני קיים, והנה, כאן מתנפץ באופן סופיחלומו של האדם על "מותר האדם". לא רק שמודעותם של בעלי חיים אחרים לעצמם ולקיומם הוכחה, אלא מתברר שכל התהליך אינו אולי אלא מין התרחשות מכניסטית שחייבת היתה לקרות כחלק מן התהלך האבולוציוני.

איך מנפצת תיאורית האור הפנימי את החלום?

איננו טוענים כי המודעות וההכרה אינה תהליך מופלא, אולם אנו טוענים כי לא קיימת "נפש" מעבר ומחוץ לתהליכים החישוביים המתחוללים במוח, וכי לא קיימים איברים שלא נתגלו, בהם שוכנת ה"מודעות" או ה"נפש" הזו.

גרוע מזה, אנו טוענים כי רבים מהמאפיינים של ה"נפש" הם בבחינת מגבלות ולא יתרונות - החשיבה הסמנטית, ה"אחדות הפנימית" וה"רצון החופש אינם אלה מגבלות של המוח.

כמה אירוני הוא הדבר שהדברים אותם אנו מוקירים מכל, מתבררים דווקא כמגבלותיו, ולא כיתרונותיו של המוח האנושי.

גרוע מכך - אם מודעותנו ל"אני " שלנו , הסברה כי ישלנו "נפש" אינם אלא מגבלות, ייתכן בהחלט כי תמצא ישות שתהיה משוחררת מן המגבלות הללו. ייתכן אפילו, כי התפתחות מדע המחשב תאפשר יצירתו של מחשב, מודע לעצמו ולקיומו, אך ללא המגבלה של האדם. מחשב זה יוכל לחשוב, יהיה מודע לקיומו, אך לא ייחס ל"עצמו" - נשמה, נפש וכיוצא באלה יצירים סמנטיים.

תורת האור הפנימי, ודמות לה, מנפצות את מפלטו האחרון של האדם, אולם, בדיוק באותה מידה שיהיה זה חסר ערך לכעוס על כך שהארץ אינה שטוחה, יהיה זה אווילי לדבוק בקיומה של ה"נפש".

דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון.

מאין באת, מטפה סרוחה.

ולאן אתה הולך, למקום עפר רמה ותולעה.

ולפני מי אתה עתיד לתן דין וחשבון, לפני עצמך אתה עתיד ליתן דין וחשבון

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רמי נוידרפר