אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מניפסט החלאה / ואלרי סולאנס


התמונה של דן לחמן

קריאת הספר מניפסט החלאה מעלה מיד כמה מני שאלות. חלקן מתחילות במלה האם ואחרות במלה מה. סולאנס הייתה מקורבת תקופת מה לחוג של אנדי וורהול והתפרסמה ב1968 בעיקר כזו שירתה ב-אנדי וורהול בסטודיו שלו בעודו מדבר בטלפון
קריאת הספר מניפסט החלאה מעלה מיד כמה מני שאלות. חלקן מתחילות במלה האם ואחרות במלה מה. סולאנס הייתה מקורבת תקופת מה לחוג של אנדי וורהול והתפרסמה ב1968 בעיקר כזו שירתה ב-אנדי וורהול בסטודיו שלו בעודו מדבר בטלפון

מניפסט החלאה רואה אור בעברית בליווי הקדמתה של פרופ' אביטל רונאל – אחת החוקרות האמריקאיות החשובות ביותר הפועלות כיום בשדה ביקורת התרבות העולמי; ראש החוג לספרות גרמנית באוניברסיטת nyu ומחברת הספר stupidity. רונאל ממקמת את "מניפסט החלאה" בצומת תרבותי עשיר – בין ניטשה ל-דרידה, בין אובידיוס ל-ג'ודית באטלר, בתוך התרבות הפופולרית ומחוץ לה, בין השיח המגדרי לאמנותי, כשהיא מקפצת בין בעיטותיו של "המניפסט" לבין בקשתו לנחמה...

קריאת הספר מניפסט החלאה מעלה מיד כמה מני שאלות. חלקן מתחילות במלה האם ואחרות במלה מה. סולאנס הייתה מקורבת תקופת מה לחוג של אנדי וורהול והתפרסמה ב1968 בעיקר כזו שירתה ב-אנדי וורהול בסטודיו שלו בעודו מדבר בטלפון. היא זכתה שיעשו עליה סרט. וכאן מגיעה שאלה "האם" הראשונה. האם המניפסט הזה היה מתפרסם אילולא הייתה יורה ב-אנדי וורהול? האם יש לו ערך משל עצמו מבחינה רעיונית, מבחינת כתיבה ומחשבה. שאלה מסוג " מה" מה היא אומרת? מה היא רוצה? מה היא מציעה? ושאלה נוספת " האם" אם מקבלים את דעתה. האם אפשר ליישם משהו ממה שהיא מטיפה לו. אפשר כמובן להתייחס אל המניפסט ברצינות תהומית ולנתח אותו לעומק ולהביא את כל עולם הפילוסופיה, לעזרה כמו שעושה בניתוח הטקסט בהקדמה המבריקה לספר אביטל רונאל. יש לי חשש מה שאם אתייחס אל הטקסט בנימה קצת פחות רצינית ויותר הומוריסטית אאמת את כל מה שאומרת סולאנס ואחשב כגבר שצריך להפסיק את קיומו, כי זו בעצם התזה המרכזית שלה. בדרך כלל אין צורך לחבר בן אישיות כותבת לבין הכתוב, בעיקר פיתוח של תיאוריה. לרוב אפשר לעשות חיתוך והבדלה בין האישיות והכתוב, המקרה של ואלרי סולאנס זה נראה בלתי אפשרי. הכתוב הוא כל כך אישי ונובע ממקום כל כך עמוק בתוכה עד שהמניפסט הופך למיצג אישי שלה, ואכן, מלבד קוראים ואינני חושב שגם הם היו רבים בזמנו, היא לא הצליחה להביא להכרה עם דעותיה. לא של נשים בוודאי לא גברים. גם נשים פמיניסטיות יתקשו לעכל ולקבל את דעותיה.

צריך להגיד עליה כמה מלים לפני שנכנסים למניפסט עצמו.

ואלרי סולאנס נולדה ב1936 סבלה מגילוי עריות והתעללות מינית מצד אביה. בגיל 15 ברחה מהבית. מימנה לעצמה חיים ולימודים בעבודה ב-זנות. היא הגיעה לניו יורק רצתה להיות סופרת. כתבה תסריט אותו נתנה לאנדי וורהול אך הוא לא הפיק אותו. היא נעלבה, כעסה ו... ירתה בו ונכלאה לשלוש שנים. היא מתה בבית מחסה חסרת כל ונשכחת.

ואלרי סולאנס הייתה לסבית. האם זה חשוב? לא ממש. יש הרבה יוצרות לסביות. היא נטרלה את עצמה מחיי מין והייתה לסבית לא פעילה מינית. האם זה אומר משהו עליה? גם בזה אני לא בטוח, אני מניח שאנשים רבים מתנזרים ממין מסיבות שונות. שמעתי לא מכבר על איזו התאגדות של אנשים א-מיניים. זכותם.

אלא שבהגדרתה העצמית, כשנשאלה על כך ענתה, " אני לא לסבית אין לי זמן למין משום סוג" האם משם לקוחה הפרשנות הא מנית שלה, יתכן.

לפי תיאורים וזיכרונות של מי שהכיר אותה מסביבתו של אנדי וורהול אפשר היה להגיד שהיא השתייכה לקבוצת הבוצ'יות שונאות הגברים. אפשר להגיד שהיא הייתה פמיניסטית רדיקלית, גם בשביל הפמיניסטיות שעמדו בראש התנועה. גם זה לא מוכיח את עצמו. רוב הלסביות, גם הבוצ'יות ביותר אינן שונאות גברים עד כדי מחשבה על הכחדתם. לבנות לעצמן חיים מנותקים מגברים, יתכן להכחיד לא בטוח. פמיניסטיות בוודאי שלא. פמיניסטיות רוצות להשתוות לגברים, בסתר לבן אולי להתעלות, אך לא שמעתי אף פמיניסטית, רדיקלית ככל שתהיה, שתחשוב שהגברים מיותרים לחלוטין בעולם. ליצור להן חדר משלהן, כן. חלל, מרחב מחיה לזמן מסוים, בלי גברים, כן. לחסל? לא שמעתי. מעבר לדרישות החברתיות השונות מהגבר הן לא שוללות את זכותו לחיות.

ואלרי סולאנס הולכת על חוט השערה, וכמעט כמו רוצחים מקריים אמריקאים, כאלה היורים מגשרים על אנשים מקריים ואלרי סולאנס יורה את מילותיה על מנת להרוג, או לפחות לפצוע קשה. ואלרי סולאנס, לסבית לוזרית ענייה חסרת כל אך חכמה ומשכילה. עברה את חייה בתחושה שמשהו נגנב ממנה. מקום, קול, שלמות גופה, הזדמנות. היא כותבת למצוא חלק ממה שנגנב. היא כותבת כאילו ירתה מהמותן. ירתה באיבה וזעם על מנת לפגוע.

כשכבר הייתה מאושפזת בית חולים לחולי נפש היא ממשיכה להלחם על דעותיה. היא נלחמת ב-סארטר ו-סימון דה בובואר וכותבת:

"ז'נה הוא מדווח ותו לא. למרות מה שסארטר ובובואר, שני נאדות נפוחים שזוכים להערכת יתר, אומרים על ההשלכות האקזיסטנציאליות של יצירתו. אני לעומת זאת, תועמלנית חברתית"

ואלרי סולאנס שלמדה פסיכולוגיה באוניברסיטה הכירה את פרויד ואולי כבר שמעה על לאקאן. מרכז הכובד של טענתה בניגוד לזו של זיגמונד פרויד - לאקאן שהאישה היא לא גבר, טוענת סולאנס את ההיפך בדיוק. הגבר איננו אישה. הוא היה רוצה להיות, אך איננו.

באנגלית קוראים לספר ( scam manifesto). לעברית הוא תורגם כ-מניפסט החלאה, אך המלה (scum) היא גם ראשי תיבות של (society for cutting up man) - חבורה לקיצוץ הגבר.

אי אפשר להישאר אדיש לכתיבה. סולאנס מפגיזה את העין והדעת כבר מהמשפט הראשון.

"היות שהחיים בחברה זו הם במקרה הטוב שעמום גמור, והיות ששום היבט בחברה אינו רלוונטי לנשים, לא נותר לנשים אכפתניקיות, אחראיות ושוחרות ריגושים אלא למגר את השלטון, לבטל את מערכת הכסף, לכונן מיכון מלא ולמוטט את המין הגברי.

כיום ניתן להתרבות טכנית ללא סיוע מגברים ( או מנשים, אם תרצו) ולהביא לעולם נקבות בלבד. עלינו להתחיל לעשות זאת מיד. שימור הגבר חסר אפילו את המטרה המפוקפקת של רביה. הגבר הוא תאונה ביולוגית.

הגבר הוא אגוצנטרי לחלוטין, לכוד בתוך עצמו, אינו מסוגל להזדהות, לאמפטיה עם הזולת, לאהבה, לידידות, לחיבה לרוך. הוא יחידה מבודדת בתכלית ואינו מסוגל ליצור קשר עם הזולת. הוא מגיב מהבטן בלבד, לא מהמוח..... הוא גוש מת למחצה נטול תגובה, אינו מסוגל להעניק ולקבל עונג ואושר. התוצאה היא שהוא משעמם לחלוטין במקרה הטוב. בועה לא מזיקה...

למרות היותו פיזי לחלוטין, הגבר אינו כשיר אפילו לשרותי הרבעה. הרי ראשית כל הוא איננו מסוגל להזדיין בחדווה, בתאווה. אלא הוא אכול אשמה בושה, חרדה וחוסר ביטחון. רגשות המושרשים בטבעו של הגבר... הוא מוטרד ללא הרף ממידת הצלחתו. האם זה תפקוד סוג א' עבודת אינסטלציה טובה... למעשה הוא מכונה, דילדו מהלך על שתיים...

מניפסטהגבר מלא על גדותיו במיניות בלתי ממוקדת ומציפה. הוא פסיבי מבחינה נפשית, מתעב את הפסיביות שלו ולכן משליך אותה על נשים, מגדיר את הגבר כאקטיבי, ואחר כך יוצא להוכיח שהוא אכן אקטיבי ( להוכיח שהוא גבר) אמצעי ההוכחה העיקרי שלו הוא הזיון ( גבר גדול עם זין גדול מזיין זיון גדול) כיוון שהוא מנסה להוכיח דבר מוטעה, הוא נאלץ להוכיח אותו שוב ושוב. זיון איפה הוא ניסיון כפייתי נואש להוכיח שאינו פסיבי, שאינו אישה, אבל הוא פסיבי והוא רוצה להיות אישה....

בהיותו אישה לא שלמה, מקדיש הגבר את חייו לניסיון להשלים את עצמו, להיעשות אישה. הוא מנסה לעשות זאת בכך שהוא מחפש ללא הרף את האישה, מתרועה עמה, מנסה לחיות דרכה ולהתמזג עמה בכך שהוא מנכס לעצמו את התכונות הנשיות – חוזק רגשי ועצמאות, תקיפות, דינאמיות, החלטיות, קוליות, אובייקטיביות, דעתנות, אומץ, יושרה, חיוניות, עוצמה, עומק ומשליך על הנשים את התכוונות הגבריות- יוהרה,קלות דעת, רדידות, חולשה.

אין שום סיבה אנושית לכסף, וגם אין שום צורך שאף אחד יעבוד יותר משעתיים שלוש בשבוע... כדי לספק לגבר את האשליה שיש בו תועלת ולאפשר לו לנסות ולהצדיק את קיומו בעבודה שאינה אלא חפירת בורות ומילוים מחדש... נשים כמהות לפעילות משמעותית, מרתקת, מספקת מבחינה רגשית... שינה, קניות, באולינג, ביליארד, קלפים, רבייה, קריאה, שוטטות, חלומות בהקיץ, אכילה, אוננות, בליעת גלולות, יציאה לסרט, טיפול פסיכואנליטי, גידול חתולים וכלבים, שריצה על החוף, שחייה, צפייה בטלוויזיה, האזנה למוסיקה.... לפיכך גם אם יתקיים שוויון כלכלי מלא בין המינים, נשים רבות יעדיפו לחיות עם גברים או למכור את גופן ברחוב ולהשאיר זמן פנוי לעצמן....

הגבר, אשר אינו שולט ברזי היחסים האישיים עם נשים, חותר לשליטה באמצעות מניפולציה בכסף ובכל מה שנשלט בכסף.

הגבר, שאינו מסוגל להעניק אהבה וחיבה, מעניק כסף. זה יוצר אצלו תחושה אימהית. האם מעניקה חלב, הוא מעניק כסף.

אמא רוצה את הטוב ביותר לילדיה: אבא רוצה את הטוב ביותר בשביל אבא, כלומר שקט ושלווה כבוד וסטאטוס..... השפעת האבהות על גברים היא בהפיכתם ל "גברים" כלומר שנוצרות אצלם מגננות עזות מפני הדחפים לפסיביות ולהומואיות ומפני התשוקה להיות נשים. כל בן רוצה להיות לחקות את אמו, להיות היא, להתמזג אתה.... האב אומר לו לא להיות "נקבה" להתנהג כמו "גבר"...

השפעת האבהות מתבטאת בכרסומו של העולם על ידי הגבריות. לכל גבר יש מגע מידס שלילי - כל דבר שהוא נוגע בו הופך לחרא.

כך ממשיכה ואלרי סולאנס להסביר מה הגבר איננו. להסביר כמה הוא מיותר, סרח עודף שאפשר וצריך לוותר עליו ועל קיומו. אך מה היא החלאה. מסתבר שאלו אינם כלל הגברים שנגדם היא מדברת. מבלי להזכיר את ראשי התיבות העולים מהשם scum היא מתחילה לדבר על החלאה כדבר שמתקיים. החלאה באופן מפתיע, או לפחות עד כמה שניתן לי להבין הם נשים " אישה – גבר" נשים שתעבורנה שינוי ותיקחנה שליטה על העולם הכול נשי.

"החלאה לא תעמוד במשמרות מחאה, לא תפגין, לא תצעד ולא תשבות בניסיון להשיג את מטרותיה. טקטיקות אלו נועדו לגברות הנחמדות והמעודנות, המואילות בטובן לנקוט פעולות אלה רק כשמובטח להן כי הן נטולות השפעה. נוסף על כך, רק נשים-גברים הגונות, שחייהן ללא רבב, שקיבלו הכשרה מעולה כדי להשקיע עצמן במין האנושי, פועלות בתוך ההמון. החלאה מורכבת מאינדיבידואליות. החלאה אינה המון, גוש חסר צורה. כל מטלה תתבצע בידי כמות החלאה הנחוצה לביצועה ולא יותר. כמו כן, כיוון שהחלאה קרת רוח ואנוכית, היא לא תניח לעצמה להידפק בראש עם אלות שוטרים, את זה היא תשאיר לגברות הנחמדות, "המיוחסות המשכילות" מהמעמד הבינוני, שמאמינות אמונה נוגעת ללב בטוב המהותי של אבא'לה והשוטרים. אם החלאה תצעד, היא תצעד על הפרצוף האידיוטי והמחליא של הנשיא. אם החלאה תפגין, היא תפגין במחשכים את להב סכינה. החלאה תפעל תמיד על פי עקרון של התנגדות פלילית. המנוגד לעקרון ההתנגדות האזרחית... החלאה מתנגדת למערכת כולה, לעצם הרעיון של חוק וממשל... החלאה תמיד אנוכית, תמיד קרת רוח, תשאף תמיד להימנע מגילוי ועונש. החלאה תהיה תמיד חשאית, ערמומית, חמקמקה... למרות זאת רציחות החלאה יפורסמו תמיד כשלה.

הגברים החולים, הלא רציונאליים – אלה שמנסים להתגונן מפני המגעילות שלהם- כאשר יראו את החלאה עטה עליהם, ייצמדו באימה לאמא'לה הגדולה עם הציצים הגדולים והרוטטים שלה, אבל ציצים אלו לא יצילו אותם מהחלאה . אמא'לה הגדולה תיצמד לאבא'לה הגדול, שיגהר בפינה ויחרבן במכנסי במכנסי הדגמ"ח הכוחניים שלו. גברים רציונאליים, לעומתם, לא יתלוננו, רק יישענו לאחור, יירגעו, ייהנו מן ההצגה ויגלשו על הגלים אל כיליונם."

וכפי שנאמר באידיש נו שוין.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן