אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

גיין אדמס: גיין היא טרזן


התמונה של דליה וירצברג-רופא

אדמס בת שש

ג'יין אדמס נולדה ב-1860 למשפחת בנקאי שהיה סנטור ומקורב ללינקולן. היא התייתמה מאמה כשהייתה בת שנתיים, והייתה ילדה חולנית בגלל מום מולד בעמוד השדרה שתוקן בניתוח. לאחר מות אביה מהתקף אפנדציט בעיצומו של טיול משותף חוותה אדמס דיכאון כבד. היא רצתה ללמוד רפואה, אך בני משפחתה סברו כי השכלתה גבוהה דיה וחששו כי הדבר יחבל בסיכויי נישואיה. כשבגרה החליטה להקדיש את חייה לטיפול בעוני בשיקגו. היא נמנית עם חלוצות הפמיניזם, התיקון החברתי והעבודה הסוציאלית. אדמס הייתה גם סופרג'יסטית. ב-1920 הייתה בין מייסדי ארגון להגנה על זכויות האדם (american civil liberties union). אדאמס נאבקה למען שינוי חברתי רחב, למען שוויון זכויות לנשים ונגד המיליטריזם והשוביניזם. אדמס ייסדה ב-1889 את "בית הול" (hull house) - מרכז תרבות, רווחה והעצמה. בשיא פעילותו ביקרו בו אלפיים איש בשבוע. היו בו מטבח ציבורי (בית תמחוי), גן ילדים ציבורי ראשון, בית ספר ערב למבוגרים, בריכת שחייה, ספרייה, חוג דרמה, חוג מוזיקה, מקלחות ושירותים ציבוריים וגן שעשועים. הסביבה האורבאנית בארה"ב בסוף המאה ה-19 התאפיינה בהזנחה קשה. ברחובות נסעו כרכרות רתומות לסוסים שהותירו את גלליהם על המסלול. הרחובות היו מזוהמים. לא היו מדרכות וכבישים. המרחב הציבורי לא טופח כלל. מצב עניינים זה לא הפריע לעשירים. הם חיו באחוזות פרטיות, וילדיהם היו מטופלים בידי אומנות פרטיות. ילדי העניים, לעומת זאת, הסתובבו זבי חוטם וחסרי מעש ברחובות. לא היו תשתיות ציבוריות, כגון צנרת מים. אמנם היו נשים פילנתרופיות שעסקו בצדקה, אבל אדמס עצמה לא השתתפה בפעילות הפילנתרופית, אלא בבניית מסגרות חינוך, הכשרה מקצועית, השכלה וטיפוח כישרונות, ו"בית הול" הפך למוקד של שינוי חברתי. אדאמס מגלמת סיפור של מגדר. אף שהייתה אינטלקטואלית בעלת שיעור קומה, וכתבה עשרות מאמרים וספרים רבים, לא הייתה חלק מהממסד האקדמי. נשים לא התקבלו אז לסגל האוניברסיטאות. באמריקה אושרר התיקון ה-19 לחוקה שהעניק זכות בחירה לנשים בכל המדינות רק בשנת 1920. אדמס הייתה אקטיביסטית. היא הפכה למעין גורו של המחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה בשיקגו. המחלקה הזאת נחשבה מובילה בשעתה, ושם נוסדה אז אסכולת שיקגו שמנתה חוקרים ידועי שם כרוברט פארק וג'ורג' הרברט מיד. מבחינת העוצמה האינטלקטואלית שלה היא הייתה המובילה, וסיעור המוחות התנהל בביתה, אבל היא לא הייתה חלק פורמלי מהאקדמיה. רק ב-1930, כשמלאו לה 70 שנה, נכנסה לאקדמיה.

אדמס בת 18

במאמר שנקרא "ניהול משק-בית ציבורי" (public housekeeping) היא מעלה שלד של תיאוריה סוציולוגית ופמיניסטית. שם המאמר מייצג לכאורה אוקסימורון, ויש בו שני רבדים תיאורטיים: 1) הצימוד הזה מנסה לתפוס המשגה בסיסית: פרטי-ציבורי; פנים-חוץ. זו אלה הן קטגוריות בסיסיות בחשיבתנו ובדפוסי הפעולה של החיים החברתיים. 2) יש זיקה הדוקה, תודעתית, מעשית ופוליטית, בין אלה לבין אישה-גבר. בתקופתה לא היו עדיין בשימוש מילים כגון ג'נדר, פמיניזם, אבל היא הראשונה שעושה את החלוקה המגדרית של הקטגוריות האלה. על בסיס כך היא שואלת: "מהו הפוליטי?" כיצד הוא בנוי? מה מקור החלוקה שממקמת את האישה מחוץ לפוליטי? אמנם העמדה שלה היא סוציולוגית-תיאורטית, אבל גם אקטיביסטית; הייתה לה אג'נדה ברורה. עבודת העיר נראית לטענתה כהרחבה של עסק כלכלי; הפוליטיקאים מפעילים במסגרתה אינסטינקטים של שוק תחרותי. יש עירייה, מחלקות, תפוקה, הכנסות והוצאות, והתוצאה - כישלון. היא מציעה להמשיג ולפעול בעיר כהרחבה של משק בית. במקרה זה, לטענתה, נשים מתאימות יותר, כי הן היו מופקדות על הבית משחר ימי האנושות. התיאוריה הפמיניסטית נחלקת בייחוס הסיבות לחלוקות המגדריות: חלקה טוענת למהות נשית נפרדת, חלקה מייחסת את העניין לסוציאליזציה (חִברות), וחלקה טוענת כי מדובר בהפעלת כוח. הוויכוחים עם אדאמס יבואו לאחר מכן, אבל מבחינתה היא מתארת נתון אמפירי מסורתי. נשים יודעות לנהל בית, ובמעבר מהבית לסביבת הבית נשמטה השליטה מהנשים גם באשמתן. בניסוח מעט פופולרי ניתן לטעון שגברים ידעו אז לנהל מלחמות, אבל לא לנקות רחובות. הסביבה האורבאנית דרשה מרחבי ירק, בריכות שחייה, שירותים ומקלחות ציבוריות, מערכות ניקוז, צינורות גז (צריכת החשמל הייתה נמוכה), יציאות חירום, בתי חולים, חיסונים, מעונות. לאדמס הייתה תיזה בנושא ההדרה הנשית מהמרחב הציבורי. הפעילות הציבורית היא פעולה קולקטיבית הכרוכה במתן זכות בחירה וזיכיון (franchise - "לתת זכות בחירה" וגם "זיכיון"). מי שמוסמך לפעול הוא מי שמחזיק franchise. זהו סוג של קונסטרוקט חברתי המעניק כוח. לא זכות הצבעה בלבד, אלא הכוח להעניק זכות כזאת. הכוח לתת כוח. צורת סמכות וכוח זו נוכסה על-ידי גברים. ה-franchise הפרה-מורדיאלי (הקדם-חברתי) נקבע במלחמות בין גברים, והם קבעו למי ניתן הזיכיון לשאת נשק ולהשתתף בקרב. נשים היו מחוץ לעניין. האחריות על כך, לטענתה, מוטלת גם על הנשים שהפנימו את החלוקה המגדרית הזאת וחשבו כי לא ראוי לאישה לעסוק בעניינים גבריים. נשים הטמיעו בתודעתן את הדעה כי לא נאה לשים רגליים במדמנה הזאת של נחלת הכלל, שבמקורה הייתה שדה של מאבקים אלימים. אדמס קראה לנשים לצאת החוצה לפוליטיקה שנשדדה מהן. היא דרבנה אותן לקבל את הזכות לקבוע מי רשאי להפעיל סמכות ולתת רשות להשתתף בקבלת החלטות. הכוח לקבוע מי יכול להפעיל כוח. העניינים מתנהלים באופן כה גרוע, אמרה להן, האם נפקיר את המרחב הציבורי לחסדי הגברים? ניתן לטעון נגדה שהתיאוריה שלה משעתקת את החלוקה הבסיסית של נשים בבית (למרות ההרחבה לסביבה) וגברים בחוץ. הסוציולוגית והאנתרופולוגית פרופ' חנה הרצוג כתבה כי הנשים בישראל נכנסו לפוליטיקה המוניציפאלית, אולם יחסי חוץ ומלחמות נותרו בידי הגברים ("נשים ריאליות - נשים בפוליטיקה המקומית הישראלית", ירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 1994). האם כך הדבר?

אדמס (מימין) עם אהובתה מרי רוזט סמית

את "בית הול" הקימה אדמס עם חברתה לספסל הלימודים בסמינר לבנות, הלן גייטס סטאר, שהייתה אהובתה במשך כמה שנים. המושג "לסבית" נכנס לשימוש ב-1890, שנה לאחר הקמת "בית הול". אדמס לא השתמשה בו להגדרה עצמית אך ניהלה חיים לסביים במונחים של ימינו. אהבת חייה הייתה מרי רוזט סמית. אהובתה מילאה עבורה את כל התפקידים המסורתיים של חברה לחיים.

ב-1931 זכתה אדמס בפרס נובל לשלום, ותרמה את כל כספי הזכייה למטרות שבהן האמינה כל חייה. ב-1926 לקתה בהתקף לב. היא מתה ב-1935 בהיותה בת 75 שנה. טקס ההלוויה נערך בחצר של "בית הול".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דליה וירצברג-רופא