כתיבה נשית או כתיבה פורנוגרפית?

Re: כתיבה נשית או כתיבה פורנוגרפית? מאת: שושנה ויג

1

המאמר של שושנה ויג מרתק. גם אם כגבר אתה אמור לגלות התנגדות לדברים שנאמרים, מתברר שלא
כך הדבר. שושנה ויג משכנעת שגברים נוקטים עמדה מיידית נגד ספרות נשית העוסקת בארוטיקה. ויפה
שאינה רואה את המאבק הנשי לשוויון זכויות כמאבק שצריך להתנהל נגד הגברים כולם. את המאבק צריך
לנהל במשותף גברים ונשים כאחד המאמינים בקידמה ובליברליזם נאור נגד התפיסות החשוכות מן העבר.
זה אלמנטרי שיהיה שוויון בין גברים ונשים. זה מוזר לחשוב שעד המאה העשרים לא היתה זכות הצבעה
לנשים ברוב מדינות העולם. המאבק אינו של נשים בגברים. המאבק הוא למען צדק חברתי, וזה כולל שכר
שווה לנשים. על כך ייאבקו גם גברים. לכל גבר יש אשה, יש אם ויש בת , ואם הוא נאור הוא מאמין בשוויון.

טיפת הגינות

2

אילו הייתה שוש ויג קצת יותר אחראית, והייתה קוראת את ספרי "שיחת גברים
על נשים,, הייתה מגיעה למסקנה שהיא טוחנת מים. אני לא הייתי מעז לכתוב
נגדה מאמר בלי לקרוא ספר שהיא כתבה בנושא, אבל לה מותר, כי היא אישה
מקופחת. מניין הוציאה שוש את השקר הנבזי שאני הכללתי את כל הכתיבה
הנשית "באותה הקדירה"? האם נאטמו אוזניה מלשמוע את הדוגמה שהבאתי - את
סביון ליברכט שאיננה כותבת כתיבה פמיניסטית מיליטנטית? שוש כותבת
שטענותיי פשטניות מדיי, ולכן היא תלמד אותי פמיניזם מהו. אילו קראה את
הספר הנ"ל, הייתה מגיעה למסקנה שהיא לא קראה אפילו עשירית מהספרים
בנושא המוזכרים בו. אבל למה להיות הגון, אם יש הגנה מעצם היותה אישה
מקופחת? מקוממת ההנחה הוודאית של שוש, שאני מתגעגע לאישה הרומנטית
ההולכת שבי אחרי אהובה במדבר. מניין החוצפה הזאת שלה לקבוע מה אני חושב
ומה אני חולם? אני טענתי באותן 5 דקות שבהן דיברתי על הנושא בוועידת
אגודת הסופרים, כי אם הנשים רוצות שהגברים יצטרפו למאבק הצודק לשוויון
זכויות, ואף להעדפה מתקנת, מן הראוי שלא יציעו בספריהן שיש לסרס,
להרוג, להשתמש ולזרוק, ולהגלות את הגבריפ לאי בודד. הזכרתי אז שמות של כ
10 סופרות שמציעות את ההצעות המלבבות האלו. ברוב הגינותה, שוש לא
הזכירה אפילו שם אחד מאלה שהזכרתי, אבל הואילה להזכיר את הרומנים שלה!
חשבתי ששוש ויג היא אדם נבון והגון - טעיתי - קורה!
משה גרנות

תסלחו לי אבל...

3

ממתי כל ספרות שהיא, ולא משנה אם היא פמיניסטית, רומנטית, ניאו-קלאסית או מה שלא יהיה, נשענת
על פורנוגרפיה?
פמינסטית או לא, ספרות פורנוגרפית היא ספרות מדוכן מגזין פליי בוי ואינה ראויה להיקרא ספרות. על כן
הוויכוח אינו צריך ליסוב סביב הז´אנר עצמו אלא סביב השאלה האם יצירה שהיא אנטומיה של אברי מין
ראויה להכלל כספרות.

אסתטיקה היא מושג שלא אבד עליו הקלח גם בעידן שלנו של לכאורה חופש יצירה ופתיחות. ומי שלא
מסוגל לאסתטיקה, שלא יהיה סופר. יש עוד המון מקצועות בשוק!

אהבתי את התגובה הזו

4

"יש המון מקצועות בשוק".

טעיתי- קורה!

5

משה,אני כאדם הגון ונבון לפי הגדרתך הרהרתי בדברים שאמרת בוועידה.
אני לא יוצאת כנגדך באופן אישי מותר לי לטעון את טענותיי הן לא היו
במטרה לפגוע בך אישית. מההכרות איתך אתה רואה בכתיבה העכשווית עיוות
ושקרמצד הנשים. ואני רואה בכתיבה הנשית מטאפורה לחיינו. מטאפורה ליחסים
בין המינים. והיא משתנה מאדם לאדם, משתנה גם לאורך חיי הכותב. ואפשר
לראות שינויים שמתרחשים במהלךחייו של יוצר. אתה יודע, אוי ואבוי לנו אם
נשים היו כותבות כתיבה רומנטית נאיבית כל הזמן, בשעה שהעולם כל
כך"התקדם" והמקום שבו מקיימים סקס כיום בני הדור הצעיר הוא השירותים
במועדוני הבילוי. כיצד אפשר לכתוב ספרות בלא להתרעם על מה שמתרחש
בעולמנו? אי אפשר לדעתי.
למען הויכוח ההוגן אני מבטיחה להתייחס לספרך בקרוב. אקרא אותו ואענה לך
ביתר רצינות. אבל אינךיכול להתחמק ממאמר שפרסמת בחדשות בן עזר שגם הוא
טוען את הטענות האלה. רק סביון ליברכט כותבת כתיבה מיליטאנטית? אני לא
מסכימה ...גם היא כותבת בדרכה את הכאב הנשי...
בהערכה
שושנה ויג

אישה וגבר, אז והיום..

6

ברשותכם, בעקבות קריאת הכתבה המעניינת והרהוטה, ברצוני להזכיר כמה
אירועים היסטוריים, בכדי לנסות להקל על הגולשים, לרדת לסוף דעתי.

בשנת 1874 ארכיאולוגים גילו ביפן אבן עתיקת יומין- בערך 400 אלף שנים
לפני כתיבת התנ"ך, עליה חרטו את סיפור בריאת העולם. לפי גרסת היפנים
היה העולם בראשיתו תוהו ובוהו, וגם אז נבדלו השמים מן הארץ.

במרווח שנוצר לפי אמונתם התרוצצו אלים, שאני מניח, גם אז הם חיפשו
את "המשמעות לחיים" כמו הפרנקל ההוא.

שני אלים אחד בשם איזנאגי שהיה זכר , והשני בשם איזנאמי שהייתה הנקבה,
ירדו מהשמיים מרצונם הטוב( אולי איזנאמי קרץ לה-מי יודע?) אל "הגשר
השמימי והמרחף שנוצר", טבלו חניתם במי האוקיינוס שהיו עדיין סמיכים
באותה תקופה, ומן הטיפות שניגרו מהחנית נוצר האי היפני הראשון.

כאשר ראו מה הוללו, החליטו לרדת ממש על האי ,בנו עליו עמוד גבוה והחלו
בוחנים האחד את השני.........

ה"גבר" איזנאגי הביט באיזנאמי ופלט "כמה את יפה,!!!! והמשיך, אני גם
רואה שיש בך להבדיל ממני "חלק חסר..".

אז איזנאמי השיבה לו "כמה אתה יפה, אני רואה שיש בגופך חלק בולט" ..
איזנאגי "הגבר"- "הפרובוקטור".. הציע שהם יחברו את החלק הבולט שלו עם
החלק החסר שלה.. והיא הסכימה..!!!????.

כך הם קיימו יחסי מין. כך הכניע ה"גבר" לפי הגרסה היפנית את האישה.

לפי הסיפור שלנו "היהודים"-אלוהים גירש את אדם וחוה מגן העדן, והוא זה
ש"קבע את גורלה של האישה".

שנים הנקבה לא התקוממה, קיבלה בהכנעה את גורלה כמעט על כל פני כדור
הארץ, ולא משנה לאיזה עם השתייכה.
המוסלמים אפילו גזלו מהאישה לא רק את חרותה ..הם גזלו ומנעו ממנה גם
חווית התענוג המיני.

היום, בתקופה בה אני חי, יש לי המון הערצה לאישה שהתפתחה וממשיכה
להתפתח לכיוון שוויון המינים.

לדעתי הוויכוח שנוצר אינו יותר מאשר וויכוח אקדמי מיותר, שזכות הקיום
שלו אינו יותר רלוונטי.

אפילו אם אקרא שוב ושוב, את מה שמר גרנות טען, ומה ששוש ויג השיבה או
הגיבה (אגב יש לי אליה המון הערצה), אגיע על בטוח לאותה מסקנה שהתכחשות
של השניים מיותרת.

הייתי מעדיף לקרוא דבריי שבח והלל לזן הנשי על האומץ לשנות גורלם.

אז, חבל על הבריאות. אני דורש סולחה.

אין באמת הבדלי דעות

7

אני מרגיש שיש כאן כביכול מתח רעיוני בין משה גרנות ובין שושנה ויג,
ואולי גם חבל שנוצר קונפליקט. היא מודה שהוא כתב עליה בעבר מאמר. נכון
שגרנות הביע עמדה נחרצת על הכתיבה הפמיניסטית המיליטנטית, ולא נראה
ששושנה צריכה אוטומטית להגן על כל סופרת פמיניסטית. עמדתה מקובלת עליי
שנשים חוו שנים רבות של דיכוי גברי, והיא רואה בגל הפמיניסטי סוג של
ביטוי מצוקה וקריאת מצוקה של המין הנשי. אני מבין שגרנות לא חושב כך,
כי הוא בודק את הדברים במשקפיים ספרותיים בלבד ולא במבט פסיכולוגי.
נראה לי שצריך ליישר את ההדורים, כי בסך הכול גם שושנה ויג מעונינת
במאבק משותף של גברים ונשים יחד למען שוויון. הקונפליקט כאן מיותר
בעיניי וצבי שנער חש זאת בחושיו החדים ואני מבין שהוא מבקש סולחה בין
גרנות לשושנה ויג. נראה לי שאין הבדלי דעות בין שושנה לד"ר גרנות שיש
צורך בשוויון, אך שושנה פשוט רגישה למצוקה הנשית ואולי לכן היא סלחנית
יותר לכתיבה הנשית. אני מסכים עם שנער שצריך סולחה.

לא זו הייתה כוונתי

8

כאדם אני מרשה לעצמי לנוע בין השקפות שונות. אני חשה שכתיבת מאמר
מזמינה אותי לשבת על מרפסת מסויימת ועל ידי כך אני בונה לי את זווית
הראייה האחת או השנייה שבה אני מתצפתת על העולם על המתרחש. אפשר
להסתכל בהמון אופנים וכל אחד מאיתנו עשוי לראות דברים שונים. את אותו
סיפור ניתן לספר בהמון זויות ראייה ובהמון אופנים. וזה בעיקר מה
שביקשתי לומר. ולא ביקשתי לפגוע בחברות עם אדם כלשהו, נטלתי חירות
בכתיבה אך לא התכוונתי לפגוע באיש.

אני מעריכה מאוד את ד"ר גרנות, ואכן ייתכן שאני רגישה לספרות נשית מעצם
היותי אשה יוצרת. בכתיבת מאמר זה לא באתי לנגח אישית את ד"ר גרנות, אלא
להציב את החלון שלי אל המציאות. ייתכן שלא דייקתי בכל פרט, ואכן ד"ר
גרנות כתב לי שלא דייקתי במידע הספרותי. כך למשל הוא הוכיח לי שהיו
יוצרות שכתבו יצירות מזוית ראיה של גבר, בניגוד למה שאני סברתי וכתבתי.
אני מעריכה מאוד את רוחב ידיעותיו בנושא. בכל מקרה צודקים הכותבים שיש
מתח מסוים בעקבות המאמר, ועם זאת אני עדיין רואה בו כותב חשוב וגם
ידיד. אם יש במאמר שלי ולו שמץ של פגיעה בגרנות , אני מביעה כאן
התנצלות.
לא זו היתה כוונתי.


שושנה ויג

מעשה אציל

9

התנצלות היא מעשה אציל, והיא מוחקת באחת את כל המשקע
שהיה ביני ובין שוש ויג.
משה גרנות

חיבוק

10

כל הכבוד ללוחמים- יש אישור לשלום בית וזה העיקר.

הערכתי לשוש ויג ולך ד"ר גרנות, לא השתנתה ואני שמח שנעלמו המשקעים.

המשיכו ליצור כי רק זה היעוד שלכם בחיים. יישר כוח.

נתיבי המאבק של הספרות הפמיניסטית

11

אחד משלושת הנושאים שנדונו בוועידה ה42 של אגודת הסופרים העבריים
היה: "מהם נתיבי המאבק של הספרות הפמיניסטית", הדיון נוהל בטוב טעם על
ידי ידידי ד"ר משה גרנות כאשר כל דובר קיבל ארבע דקות בלבד. דברי
הפתיחה של המנחה ד"ר משה גרנות, לצורך "יצירת עניין" היו
קיצוניים,לטעמי,אולם היות וחשוב בעיני הצורך לדייק ומתוך אחריות לכך,
אתיחס למקצת הדברים שאמרתי בוועידה ואחדד את אמירתי. הנושא שהוצג
מתייחס ל"ספרות הפמיניסטית", הספרות הפמיניסטית אינה ספרות יפה אלא
אסופת ספרים העוסקים בהסטוריה של התנועה הפמיניסטית ובהיבטים של זכויות
אנוש וזכויות נשים. היות וד"ר משה גרנות התייחס בדבריו לספרות היפה
ולסופרות ישראליות מוכרות ולספריהן, הרי בעצם באותן ארבע דקות, בן
הייתה התייחסות גם לנושאים האחרים החשובים שהוצגו, מן הדין היה להתייחס
גם לספרות היפה בהיבט הנשי. כאן יש כר נרחב לסקירה היות וקיימים חילוקי
דעות בין הטוענים שהספרות היפה אינה תלוית מגדר לבין אלו הטוענים
שקיימת ´ספרות נשית´ והספרות תלוית מגדר.
פרופ´ הלל ברזל, בשיחה אישית עמי בסוף המושב, ציין ש"יש ספרות טובה
וספרות לא טובה וזה הדבר הקובע", באותו כיוון פעל יוסף אורן בספרו
ובמאמרו העוסקים בנושא שהצגתי עתה. יוסף אורן טוען, הן בספרו: "הקול
הנשי בספורת הישראלית", הוצאה עצמית, והן במאמרו: "הקול הדובר בשם עצמו
והקול הדובר בשם רבים", שפורסם בכתב העת "דימוי", גליון 20 סתיו
התשס"ב, שספרות יפה אינה תלוית מגדר. היות ולא הסכמתי עם דעותיו של
ידידי היקר יוסף אורן, לקחתי על עצמי לערוך בדיקה בכלים מחקריים בדוקים
ופרסמתי את תוצאותיה בארצות הברית ובשוודיה בכנסים באמצעות הרצאות,
במצגות ואפילו בתערוכה של ספרי יוצרות ישראליות. המאמר שפרסמתי: I In
Israeli Women´s Postmodern Verbal and Visual Metaphor מובא בקובץ
המאמרים הנבחרים של האיגוד לאוריינות חזותית משנת 2002 , לצורך
התייחסות זו אתרגם חלק ממשפט שאני מביאה בסיכום המאמר: "ברור שהמטפורה
הנשית הנה תלוית מגדר.." יוסף אורן ואנכי המשכנו בדיון מתוך מחוייבות
לחשיבותו ומקוים שהעניין בנושא זה לא ידעך. אשתדל להביא מאמרי זה
(באנגלית) באתר אנ"י ובאתרי האישי, דבר שטרם ביצעתי. לשם חידוד הנאמר
כאן ברצוני להוסיף ולציין שחשוב לנו לערוך הבחנה ברורה בין סוגות של
כתיבה. כפי שאנו מבחינים בין סיפור קצר לבין נובלה ורומן כך יש לדייק
ולהבחין בין רשימה ומאמר. המושג מאמר מתייחס להצגת נושא בעקבות מחקר
ובהסתמך על ספרות. בתור שכזה ניתן להסתמך עליו לצורך דיון. רשימה משמשת
להצגת דעות, התרשמות, חוויה, דיווח וכדומה. חשוב שנבחין היטב בין
מאמרים, המשמשים בסופו של דבר אבני בניין לתיאוריה, לבין רשימות, בעיקר
באינטרנט שכמובן שיש להן מקום בעולמנו המתוקשר(אני כותבת זאת כחוקרת
בתחום האוריינות החזותית והתקשורת). לדעתי, חשוב שבדיונים
בנושאים ´שברומו של עולם´, מה גם שאנו נותנים בם את הטון, נימנע ככל
האפשר מהתמודדויות בינאישיות המסיחות את הקורא, ואת הכותב עצמו, ממהות
הנושא והדיון בו. יחד עם זאת אני שמחה שהדעת ניתנת לנושאים הכל כך
חשובים:"המאבק לזכויות האישה", "האם הספרות תלויית מגדר" ו"ההיבט
הפורנוגרפי בספרות היפה".

גברים שלטו בנשים מן הטעם שהם פחדו מהן,?

12

שושנה - אולי טעית כאן ? קצת ?

אולי זהו עיצוב אבולוציוני (מוצלח אפילו ) ?

שיר הלל לפמניסטיות

13

מצאתי לנכון לכתוב לכן שיר.

אני שואל את עצמי אם יהיה בכן האומץ לפרסם את הדברים שריח הזבל של האמת
מבצבץ מתוכן

הרי ביטוי מילולי הוא אחד היכולות שנשים בעלות אגנדה פמניסטית[שזו רק
כסות חביבה ומקובלת לשנאת אדם מסוג גבר. זאת כמובן בהנחה שבכלל מקובל
עליהן הרעיון שהגבר הוא גם אדם. אני סובייקטיבית מתרשם שלא. ולמרות
נכותי המולדת שהרי אני גבר, אני רואה בגברים ובנשים סוגים שונים של אדם.
ממש , כמה בנאלי, כמו ששמורה שלי שלצערי היתה אישה גסת רוח ואלימה]אגב,
לא בגלל היותה אישה אלא בגלל שהיה לה פשוט אופי מחורב], לימדה אותי
שתפוז ואשכולית הם שני סוגים של פרי הדר] מנסות לנכס לעצמן כמו שהן
מנסות לנכס
לעצמן כל תכונה טובה עלי אדמת. כמו טוב לב, גמישות מחשבתית, יכולת לבצע
כמה משימות בו זמניות, יכולת הקשבה וכדו´.
אגב כיוון שהחינוך בעידן החדש נתון רובו ככולו בידי נשים. לא ניראה לי
שניעשתה עבודה כל כך טוב עם הדור שאני מכיר. ואני מניח שהדור של ילדי
יסבול עוד יותר מן הנגעים שהחדירו בו מורות מתוסכלות שמצד אחד רוצות בכ
הנוחות שבעולם ומצד שני האגנדה הפמניסטית ששבתה את ליבן מחלחלת כמו רעל
לליבותיהם שי הילדים ומייצרות לנו גברים מסורסים או אלימים במיוחד[אלו
שתי תגובות נגד לאותה טראומה ונשים שכל קשר בינן לבין נשיות הוא מקרי
בהחלט]

והנה השיר. תהנו.

אישה פמניסטית

בן אני רוצה להוליד דרכי
אותו אחנך על בכרי הגישה
שיגדל ויהיה לאישה.
רך ונעים. שונא גברברים
אוהב תכשיטים ומידי עדיים

ומה אם יגדל ויהיה לגבר אדם
יאהב כלי זין וסרטי מלחמה.
ירכיב טיסנים ויפריח עפיפונים
ועוד מיני דברים שגברים אוהבים
מה אז גבירתי פמניסטי?

או אז בלי ברירה אשמיד את ילדי
אני הבאתי אותו לעולם
וזכותי להכחידו מכאן.
הן לא יתכן שילדי ילך במסלול אחר
מסלול של הגבר המצוי
גבר מפגר