אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אורסולה לה גווין / צד שמאל של החושך


התמונה של דן לחמן

אורסולה לה גווין / צד שמאל של החושך
אורסולה לה גווין / צד שמאל של החושך. הוצאת ינשוף

אני חייב להודות לפתיחה שאני לא מכיר מספיק טוב את ז'אנר ספרות המדע הבדיוני. בצעירותי קראתי די הרבה ואחר כך הזנחתי. חלק ממה שנחשב בזמנו למדע בדיוני ואותו לא אהבתי הפך להיות מכונה ספרות פנטזיה. כזאת ששאלה את עלילות ספרי הרפתקאות החץ וקשת או מלחמת החרבות והפכו אותן לחרבות לייזר או מלחמות של חייזרים, כרכרות סוסים הפכו לחלליות ובזה התחיל ונגמר הבדיוני. ישנו כמובן הענף שאיננו נחשב באופן ישיר למדע בדיוני, ספרים כמו 1984 של ג'ורג' אורוול שניסו לנבא השלכות פוליטיות ואם להרחיב אז גם פרנהייט 451 של ריי ברדבורי. ואם יש דוגמה לספר מדע בדיוני אוטופי שאכן השפיע משהו במחשבה של בני אדם ושינה את חייהם הרי זהו "אלטנוילנד" של הרצל. ספר אוטופי שבזמנו ניבא עתיד שהביא קבוצה מפוזרת והפך אותה לעם שהוא אנחנו היום. אלא שיש ענף שהוא כן מעניין וזה הקשור באמת למדע. סופרים המתמצאים בהמצאות טכניות מדעיות או חברתיות ויש להם יכולת לדמיין איך כל מה שמשתנה בחיינו היום יראה בעוד שנים רבות, לאן עשויה לקחת את האנושות ההתפתחות החברתית המדעית. ספרות זאת השואלת לאן כל זה עשוי להוליך היא המעניינת ביותר, בעיקר אם לסופר יש גם דמיון ויכולת כתיבה. ספרה של אורסולה לה גווין הוא אחד מאלה. הספר פורסם לראשונה בשנת 1969 והיה מבשר דרך במחשבה חדשה על התפתחויות חברתיות, ובעיקר עולם שבו שאלות המגדר הופכות להיות נזילות ומשתנות. זהו תרגום שני של הספר לעברית. ב1978 הוא פורסם תחת השם "מעבר לעלטה". הספר הוא משל המערב בתוכו מבנים מיתולוגיים ואגדתיים. אורסולה לה גווין זכתה על ספר זה בפרסי הוגו ו-נבולה.

גנלי איי איננו השליח הראשון של האנושות לכוכב הלכת גתן, הקרוי גם חורף. הוא יהיה המספר ודרך עיניו נראה ונחווה את העולם הזר והמוזר. נכון שהוא מוליך את הסיפור המרכזי אך יש בידיו הקלטות של חוקרים שהיו בחורף בעבר, דרכם הוא לומד את מורכבות הפסיכולוגיה המקומית. ודרכם אנו מתחילים להבין את עניין שינויי הזהות המינית שעוברים האנשים שחלק מזמנם הם זכרים ובחלק אחר נקבות. אנשים שבתקופת הייחום שלהם יכולים לשנות את מינם בהשפעת ההורמונים או צרכים של מאהב מיוחם אחר. בין בני הזוג מתרחש תהליך בו האחד הופך לנקבה נכנס להריון יולד, וחוזר להיות גבר, חסר צרכים מיניים עד לתקופת הייחום הבא. עולם המשוחרר ברוב זמנו ממחשבות מיניות שאין בו גילוי עריות או יחסים אדיפאליים, אין בו מין בכפיה או אונס. אין מחצית חזקה מול מחצית חלשה, חלוקה בין מגוננים ומוגנים, שליטים ונכנעים, פעילים וסבילים. כולם הם הכל. ובכל זאת, בזמנים שאינם בתקופת שינוי, הם, ואולי לה גווין, מתייחסת אליהם כאל גברים.

"הסיפור אינו כולו שלי, ולא אני לבדי מספר אותו. למען האמת אינני יודע לבטח סיפורו של מי הוא... ואם דומה לפעמים כאילו נשתנו העובדות עם השתנות המספר, או אז אתם רשאים אתם לבחור בעובדה הנראית לכם יותר. אבל אין בהן אחת שהיא כוזבת והסיפור כולו אחד הוא"

כך פותח את הדו"ח שלו גנלי השליח. והספור נפתח בתיאור מצעד מלכותי מדהים ביופיו התיאורי, בשנת 1491, במחזור השנים המקומי המורכב והמסובך.

אסטרוון, יועץ למלך, מזמין את גנלי לארוחה, בה הוא מודיע לו על הסרת חסותו מהאורח. גנלי המתאר את אסטרוון כגבר בתחילת המפגש מציין כמה פעמים שהתנהגותו נשית. בשיחה מנסה גנלי להבין למה ניטלה ממנו חסותו של היועץ. אסטרוון אומר שבשל היותו של המלך פטריוט, הפטריוט המושלם.

" האם אינך מתכוון, בדברך על פטריוטיות, לאהבת אדם את מולדתו....

לא, איני מתכוון לאהבה כשאני מדבר על פטריוטיות. אני מדבר על לפחד. הפחד מפני הזולת. וביטוייו הם פוליטיים, לא פיוטיים. שנאה, יריבות, תוקפנות. הוא צומח בתוכנו, הפחד הזה."

לא יכולתי שלא להיזכר במה שסיפר לי בן משפחתי שעוד הצליח ללמוד ב-ברלין בשנתיים הראשונות של הנאציזם. "היטלר הפך את המלה פטריוטיות למלת מבחן. כל מי שלא שנא יהודים או תרבות יהודית לא היה פטריוט. זו אחת המלים שהפכו את הגרמנים לשבט במובן העתיק שלו. כולם נשבו בקסם הפטריוטיות." אנחנו מקשרים את המלה לאהבת הארץ אך היא לא בהכרח כזאת. שימוש במלים יכול לתעל מובנים למקומות אחרים לחלוטין. אי אפשר שלא להביא דוגמא מחיינו, יחס האיבה והבוז שמר נתניהו הכניס למילה "שמאל- שמאלנים הוא בדיוק השימוש בפטריוטיות בשינוי מלה ובמסווה אחר. השמאל אוהב ערבים- לכן, לא אוהב את ארצו. שכח מה זה להיות יהודים." מעולם לא הייתה כאן איבה גדולה כל כך למחשבה אחרת במסווה של פטריוטיות שהוחלפה לה המלה. נכון שאין זה המקום להכניס בביקורת לספר פרשנות מקומית ומחוץ לעניין הספר, אך זה מה שעשוי לקרות כשקוראים משפטים הנטמעים במקומות אחרים באסוציאציות הפרטיות בעת קריאה, וכשהספר טוב הוא עשוי לגעת בעצבים חשופים גם בארץ אחרת ובעולם אחר. מכאן אחזור לספר באדיקות אני מקווה.

אורסולה

שליח העולמות הגיע לחורף כדי לצרף אותו לאיחוד האנושי. דבר שלכאורה מוצא חן בעיני היועץ, אלא שסכסוכי גבול עם ממלכה שכנה חשובים לו יותר. העולם הרחוק יכול לחכות עוד קצת.

המלך הוא משוגע ויש לו דרכים משלו להבין את הצרכים. כל המלכים היו משוגעים. "המלך אינו את הדברים על דרך ההיגיון, אלא על דרך המלך הוא איננו רק מטורף, הוא גם טיפש". אורסולה לה גווין מצליחה לכל אורך תחילת הסיפור ליצור ולתאר עולם זר ומוזר שכל דבר וכל התייחסות בו היא שונה מהמוכר לנו, והיא עושה זאת בצורה משכנעת. במסעו אל מחוץ לעיר בירה הוא מגיע למקום דתי, אלא שהוא לא מצליח להבין את מהות הדת.

"הנדרה היא דת בלי ממסד, בלי כמורה, בלי מדרג, בלי נדרים, בלי עיקרי אמונה. עדיין אינני יכול לומר אם יש לה אלוהים אם אין"

כמובן שהספר כולל המצאות של מלים לא מוכרות, שמות "מעולם אחר" וצריך לסגל אותם לאורך הקריאה. גנלי, צריך להתרגל להיותו יוצא דופן שונה ובן מיעוט בכל מפגש עם אנשי המקום. העובדה שהוא גבר שאינו משנה את מינו לעתים מוזרה ומעמידה אותו מול מבטים ושאלות קשות על הטבעי. עולם בו הסוטה בעיניהם הוא זה שנשאר לתמיד בזהותו המגדרית ואינו משתנה והיחס אליו הוא כמו אל הומוסקסואלים בעולמות דו מיניים. הוא נוכח בטקס דתי של הגדת עתידות, כשהוא מנסה לרדת לעומקו של התהליך וההטבות שאפשר להשיג מידיעת העתיד עונה מגיד העתידות

"שכללנו את הגדת העתידות כדי להפגין את חוסר התועלת הגמור שבידיעת התשובה לשאלה הלא נכונה... הלא ידוע, הלא חזוי, הלא מוכח, עליו מבוססים החיים. הבערות היא קרקע המחשבה....אילו הוכח שאין אלוהים, לא תהיה דת, שום דת, גם אילו הוכח שיש אלוהים, לא תהיה דת. הצפוי הידוע, השאלה האחת שניתן להשיב עליה, אנו יודעים את התשובה עליה. כולנו נמות. הדבר היחיד שבזכותו אפשריים החיים הוא חוסר וודאות מתמיד, בלתי נסבל, חוסר הידיעה מה יקרה בעוד רגע"

בהמשך יהיה המספר לפרק אחד יועץ המלך שהוגלה למדינה שכנה המספר והוא מדבר על פוליטיקה, ולמעשה על איך נולדת אומה מה מעורר בה אלימות שלא הייתה מוכרת קודם ויוצרת בה את היצר הכיבוש והמלחמה.

הרצח מוכר בחורף. רצח על ידי בודדים ואפילו קבוצות, אך מלחמה ככזאת אינה מוכרת להם אולי בגלל שאין להם מניעים זכריים מוחלטים כמו אלה המוכרים על כדור הארץ. אין להם אונות מינית מתמדת ולכן אין תוקפנות חברתית מאורגנת. אין את האונס רחב הממדים ששמו מלחמה.

"כיצד יכול אדם לשנוא ארץ, או לאהוב אותה? אני חסר את היכולת המסוימת הזאת. אני מכיר אנשים, אני מכיר עיירות, חוות, גבעות ונהרות וסלעים. אני יודע כיצד נופל אור השמש השוקעת בסתיו על צלעותיה של אדמת חריש מסוימת בגבעות: אבל איזה טעם יש בהצבת גבולות לכל אלה, כדי תת להם שם ולחדול מאהבתם ברגע שהשם חדל להקיף אותם? מהי אהבת אדם לארצו? האם זו שנאתו את אי ארצו"

אורסולה לה גווין

שיחות כאלה על ערכים הקיימים בעולם חורף מתקיימים ומעניינים מאוד לכל אורך הספר. נכון שלעתים הם קצת פשטניים אך יחד אם זאת הם בהחלט מכים שאיזו נקודה בלב.

אומרים שהספר שימש פמיניסטיות בתחילת דרכן. לא מצאתי תכנים הנוגעים ב-פמיניזם, אלא אם כן טשטוש מוחלט של המינים וחוסר ההתייחסות הגברית-נשית נראתה כתחילתה של מחשבה פמיניסטית ואולי אינני מכיר את הפמיניזם הראשוני. לדעתי עצם העובדה שאין נשים מוגדרות בספר, ובני האדם מוצגים כגברים בתקופות שאינם נמצאים בעונת "ייחום" שבה חל השינוי ואחד מבני הזוג משתנה לאישה, אין כניסה לעומק בעניין גידול הילדים, משפחות מהסוג האחר. או כל דבר אחר שלדעתי נשים שנלחמו על שינוי מקומן בתחילת הדרך היו יכולות להתחבר אליו באמת, אך ייתכן כמובן שהפמיניסטיות הראשונות ראו דברים אחרת ויכלו להשתמש בספר במראה דרך בהתחלה.

נכון שהמיניות האחרת תופסת מקום, יש לה כוונה ומעוררת סקרנות, אחרי איזה זמן העניין ב"מיוחד" הזה פג. בספר יש רבדים פוליטיים כללים מעניינים בפני עצמם. העובדה שזה אינו ספר עיוני אלא "סיפורי" מכריח את הכותבת לא להיכנס לניתוח התיאוריות אך לעתים עצם הזכרת נושא ורפרוף מעליו גורם לקורא לחשוב ולמתוח את העניין הלאה. תיאור עולם חורף מעניינים מאוד ומצליחים ליצור תמונה ומבחינה רעיונית הספר בהחלט מעניין, למרות שעברו כמעט ארבעים השנה מאז נכתב. יש בו חידושים והוא מצביע על תהליכים המתרחשים היום לאטם.הספר בחלקו הגדול כתוב כאילו הוא אוסף דוחות על העולם האחר. כל דוח מתעסק בהיבט אחר שלו. דת, פוליטיקה, צורת חיים, ולכן וחלקים אלו מעניינים ברמה של ספר עיון חולשתו של הספר הוא בחלק העלילתי שאיננו מעניין ואפילו קצת מייגע, נכון שהוא נותן ל-אורסולה לה גווין לתלות עליו אמירות על נושאים שונים התחושה המצטברת שהיה לה חשוב יותר להעביר רעיונות ולטפל פחות בעליל ובסיפור. למרות שאינם דומים אי אפשר שלא לחשוב על חולית למרות שהכוונות והרעיונות שונים, אך שניהם בונים עולם זר מוזר ואחר. חולית היה מרתק יותר. לפחות בזיכרוני מכיוון שעברו שנים רבות מאז קראתי אותו.

בשנת 1976 כתבה אורסולה ק' לה גווין פתח־דבר לספר, שבו הציגה את השקפת עולמה כסופרת מדע בדיוני, וב־1994 הוסיפה אחרית־דבר, שבה תיארה את השפעות המהפכה הפמיניסטית על המגדר של כינויי הגוף בתרבות המערבית, וחלקה עם קוראיה את התפישה שהיתה מנחה אותה כיום, אילו כתבה את צד שמאל של החושך לאחר שהגיע הפמיניזם לבשלותו, ולא לפני־כן. שנה אחר־כך כתבה סיפור נוסף, מילדות לבגרות בקרהידה, שגם הוא מתרחש בעולם חורף, ושם הפכה את הקערה על פיה. הספר הזה מכיל את כל מחזור קרהידה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן