אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הפלישה ממאדים: תסכית הרדיו


התמונה של אלי אשד

 אורסון וולס בשעת הגשת התסכית

בימים אלה מוקרן על המסכים סרטו הגדול מן החיים של הבימאי סטיבן שפילברג, "מלחמת העולמות", העוסק בפלישה לכדור הארץ מעולם אחר. למרות שהסרט אמור להיות מבוסס על ספרו הקלאסי של ה.ג.וולס באותו השם, שנכתב בשלהי המאה ה-19, הרי שסרטו של שפילברג, יותר מכפי שהוא מהווה עיבוד לספר המדובר, הוא למעשה המשך לתסכית הרדיו המפורסם ביותר של כל הזמנים, של אורסון וולס, שגרם לאומה שלמה להיתקף בהלה. תסכיתי הרדיו היו אז, לקראת סוף שנות השלושים, אחת מצורות הבידור האהודות ביותר בעולם. מיליוני אנשים האזינו להם מדי יום ביומו. הודות לשילוב בין קולות, מוזיקה ואפקטים קוליים, הצליחו התסכיתים לעורר את דמיונם של המאזינים באופן דרמטי מאין כמוהו, מאחר וברדיו – בדומה לספר - הכול אפשרי, שכן הכול מתקיים בראשו של המאזין. אורסון וולס, שהיה אז במאי ושחקן תיאטרון ורדיו כמעט בלתי ידוע, בחר להציג את הספר "מלחמת העולמות" של וולס, וכך עשה, במסגרת התוכנית "תיאטרון מרקורי", בה העלה עיבודים דרמטיים ליצירות קלאסיות כשורה של משדרי חדשות המתארים, כביכול, את האירועים בשידור חי. כך, במקום לשמוע דרמת רדיו רגילה כפי שציפו, שמעו המאזינים דיווחים נרגשים והודעות נואשות על פלישת אנשי המאדים לעיירה קטנה בניו ג'רסי ששמה גרוברס מילס, עיירה שאכן הייתה קיימת במציאות. בשלב מסוים במהלך המשדר שמעו המאזינים המבוהלים הודעה מפיו מזכיר המדינה של ארה''ב (אותו גילם שחקן) בו הצהיר שאנשי המאדים אכן פלשו לארה''ב, וכי האזרחים מתבקשים לשמור על רגיעה ולא להיתקף בחרדה... ההודעה רק חיזקה את חרדתם של המאזינים, שהאמינו למה ששמעו. מצעד אנשי המאדים בתסכית הביא שואה על הכול ,כל שנקלע בדרכם במהלך המשדר נמחץ והושמד. חילות היבשה וציי הימים של ארה"ב הגאה הושמדו בין רגע, כל זאת בדיווחי החדשות הנרגשים שהגיעו מדי רגע אל המאזינים.

התוצאה הייתה בהלה המונית. אלפים, שלא שמעו את השידור מראשיתו ולא ידעו כי המדובר בדרמה בלבד, האמינו כי הדיווחים ברדיו הינם אמיתיים והחלו נמלטים מבתיהם ומתפללים. היה אף מי שניסה להתאבד מרוב פחד. הדיווחים על התקפי החרדה הגיעו מכל קצווי המדינה. בניו-ג'רסי, מוקד "ההתקפה", התעלפו נשים רבות בבתיהן לאחר שאימי השידור הגיעו לאוזניהן. בפילדלפיה התרוצצו אנשים ברחובות כשהם צועקים ובוכים. בניו-ג'רסי ואף בניו-יורק הובהלו אמבולנסים אל שכונות מגורים על מנת להצילם מהתקפת גזים חייזרית, כביכול. בדרום ארה"ב, ב"חגורת התנ"ך", כרעו קבוצות גדולות של גברים ונשים על ברכיהם והתפללו לישועה מבני המאדים הפולשים. נשים שהתייפחו בהיסטריה בפרובידנס, רוד איילנד, קראו לפקידי חברת החשמל לכבות את האורות על מנת שהעיר תינצל מן "הפלישה".

דיווחים התקבלו מבתי חולים שונים, אודות אנשים שלקו בהתקפי לב כתוצאה משמיעת התסכית. בניו-יורק אף נפוצה שמועה כי העיר עומדת להוות מטרה להפצצה בפצצות גזים. בתחנת המשטרה המרכזית התקבלו הודעות על הרעלות גז ברחוב קלינטון היל, וזו שלחה לשם מייד ניידות ואמבולנסים. כל שמצאו היו דיירי הבית המפוחדים, שעזבו את דירותיהם עם צרורות מטלטלים. רק לאחר שהשוטרים הסבירו להם את המצב, כי המדובר בתסכית דמיוני, הסכימו האזרחים אחוזי הבהלה לחזור לביתם. מערכות העיתונים, תחנות הרדיו ותחנות המשטרה הוצפו בקריאות טלפוניות. נשים אחוזות פחד שאלו מה לעשות. גברים שאלו בקול רועד להיכן להעביר את בני משפחותיהם. התחנה ששידרה את התסכית קיבלה למעלה מארבעת אלפים קריאות טלפוניות (!) עד שהפסיקה לבסוף את התוכנית (התוכנית הייתה בת שעה אחת בלבד, כך שכל המתואר חייב היה להתרחש במהלך פרק זמן בן כמחצית השעה) והחלה משדרת הודעות הרגעה - מפלצות מן המאדים לא פלשו לכדור הארץ. אולם המאזינים הנפחדים מכל קצווי המדינה לא נרגעו במהירות שכזו. ההיסטריה הגיעה למימדים כאלה עד שאפילו מחלקת הבריאות של ניו-יורק פנתה אל מערכת אחד העיתונים וביקשה עצה - כיצד לפעול להגנת האוכלוסייה. אחיות ורופאים היו בין אותם שפנו באמצעות הטלפון בכל מקום והציעו את עזרתם לפצועים ולנפגעים מהתקפת בני המאדים. נמצאו אפילו עדים לפלישה. אישה מבוסטון צלצלה אל מערכת אחת העיתונים ואמרה שהיא רואה את האש ואת מכונות ההשמדה של אנשי המאדים מחלונה, וכי שכניה מתכוננים להימלט מפני אנשי המאדים, שאותם הם רואים בברור. בגרוברס מילס האמיתית הוזעקה בבהילות המיליציה כדי להילחם בחייזרים, אם כי אנשי העיר המופתעים לא הצליחו להבין מדוע אינם פוגשים את אנשי המאדים, שהרדיו מדווח על מאבקם בהם. קבוצה של אותם ציידי חייזרים ירתה במגדל מים שאותו הקים איכר מקומי, בהניחה כי מדובר באחד ממכשירי החייזרים, והרסה אותו כליל. במקום התאספו המוני אנשים נפחדים, לצידם התרכזו ניידות משטרה, ורבים הניחו כי זוהי עדות ברורה לפלישה החייזרית.

אב ובנו מקשיבים לתסכית

הווארד קוץ', שכתב את התסכית, סיפר (בספר שכתב אודות הפרשה בשנת 1970 בקירוב) כי כמעט לכל אדם בו פגש לאחר שידור התסכית היה סיפור משלו לספר אודות האירוע, אירוע אישי או דבר מה שקרה למישהו אותו הכיר. מחקר שנעשה בדיעבד בידי פרופסור האדלי קאנטריל מאונ' פרינסטון, שפורסם תחת השם "הפלישה מן המאדים" בדק ומצא כי מקרב שישה מיליון בני אדם לערך שהאזינו תסכית, לפחות מליון ומאתיים אלף איש (!)האמינו לו והגיבו במופע חרדה או בהלה כזה או אחר. מכל מקום, על פי התסכית לא היה להם ממה לחשוש, שכן אנשי המאדים הושמדו לבסוף בידי חיידקים מכדור הארץ. ה.ג.וולס, מחבר הסיפור המקורי (שלא היה לו שום קשר משפחתי לאורסון), רתח מזעם, למרות הפרסום המחודש שהוענק ליצירתו, ואיים להגיש תביעה. לבסוף, עם זאת, התרצה ונפגש לשיחה קצרה עם אורסון וולס, בה דנו במשמעות האירוע כולו. אורסון וולס יצא מן העניין בשלום. במסיבת עיתונאים הצהיר שלא העלה על דעתו שתסכית רדיו תמים יגרום לסערה כזו וכי כוונותיו היו תמימות לחלוטין. הפרסום שזכה לו הביא אותו להוליווד, שם יצר את אחד מסרטי הקולנוע המפורסמים ביותר של כל הזמנים - ''האזרח קיין''. אם היה תשדיר כזה מתבצע בימינו, אין ספק שוולס היה מוצא את עצמו טובע תחת גל תביעות פיצויים עצום בשל הנזק שגרם. לא ידוע אם כוונותיו היו אכן תמימות –ביוגרפיות שונות של אורסון וולס מציגות מספר גרסאות אפשריות. ככל שהזדקן טען וולס כי אכן רצה למתוח את הציבור ולגרום לבהלה, אך נראה כי תשובותיו לשאלות בעניין היו תלויות בעיקר במצב הרוח שלו באותו רגע. מחבר התסכית, הווארד קוץ', הגיע גם הוא להוליווד וכתב שם את עוד אחד מענקי הקולנוע - ''קזבלנקה'', בכיכובו של המפרי בוגרט. הפרסום העצום של התסכית הביא אחרים לנסות ולחקות את נוסחתו של וולס במכוון. בשנת ‏1949 שידרה תחנת רדיו בקוויטו, בירת אקוודור, גרסה משלה לתסכית הפלישה ממאדים, שהפעם תוארה כמתבצעת באקוודור. האקוודורים, למרבה הצער, סרבו להגיב בסלחנות למתיחה - המון זועם הצית את בניין תחנת השידור וגרם למותם של כעשרים מעובדיה, שנלכדו בפנים. לא ידוע על תסכיתים נוספים מסוג זה שהושמעו מאז באקוודור.

תשדיר הרדיו של אורסון וולס נחשב היום לקלאסיקה של הרדיו, ואפשר להזמין בקלות הקלטה שלו. הבמאי ניקולאס מאייר יצר סרט טלוויזיה ידוע אודות הפרשה. תחנת הרדיו הישראלית "קול ישראל" שדרה בשנות השבעים תסכית רדיו בשם "הפלישה" מאת הסופר הידוע לעתיד דוד גרוסמן, על פי התסכית של אורסון וולס, שתיאר את הפרשה באופן דרמטי. בתסכית כיכבו בצלאל לוי ו-דוד גרוסמן עצמו. בשנים האחרונות חיבר קוץ' המשך לתסכית המקורי: ''מלחמת העולמות 2: הפלישה למאדים, 1999", בו מגיעה משלחת מכדור הארץ בעתיד הקרוב (לתקופת כתיבת התסכית) אל המאדים ופוגשת בתושביו. אולם דומה כי יותר מכל, הראה אותו שידור את ההשפעה הגוברת והולכת של כלי התקשורת על המשתמשים בהם, עד כדי היכולת לגרום לבהלה המונית, ואף בטענות המטורפות ביותר. למעשה, היה השידור הזה של אורסון וולס הסנונית הראשונה של תחום ידוע ואהוד כיום, "המוקומנטרי", תוכניות בדיוניות המתחזות באמצעים שונים לתוכניות תיעודיות. אך אז, כמובן, לא היו המושג והשם מוכרים כלל. אורסון וולס היה הראשון שחשב על הרעיון, ולכן היה גם רב ההשפעה מכולם.

מחבר: אלי אשד

תסריט התסכית

סיפור הפרשה

וגם

הפרשה בויקיפדיה

תסכית מלחמת העולמות ויכולת התקשורת להונות

מתיחת "מלחמת העולמות"

עוד על המתיחה

ההיסטוריה של המתיחה

הפלישה הראשונה ממאדים : ניתוח

התסכית של המאה

אתר "מלחמת העולמות"

עטיפות הספר "מלחמת העולמות"

תיאטרון מרקורי

פלישת המאדים לאקוודור

האתר של אורסון וולס

הווארד קוץ' מחבר התסכית

ה.ג.וולס, מחבר הספר "מלחמת העולמות"

גרוברס מילס

ימי הרדיו

 

הטעות של שפילברג, הגדולה של וולס

מלחמת העולמות / ה. ג' וולס

תגובות

זה נורא קל

זה נורא קל

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד