באדיבות אלי אשד

מערכה 19-24 מתוך 24

למערכות נוספות  13-19  8-12  1-7

הקדמה :

בשנות השישים הושמעו ב"גל הקל" של הרדיו הישראלי כמה וכמה סדרות תסכיתים שהפכו להיות הלהיטים של התקופה שלא היה מי שלא האזין להם ודיבר עליהם, המקבילים של "24 שעות" של היום. אלה כללו סדרות תסכיתי מתח על הבלש האנגלי פול טמפל וגם סדרות מדע בדיוני כמו "יומו של השלשה רגל".

אחת הסדרות המפורסמות והזכורות ביותר הייתה "עיניים באפלה". סדרה זאת הושמעה בבריטניה לראשונה ב-1959 וב-1960 עובדה לספר. אך מאז נשכחה ואפילו התסכית הבריטי המקורי אינו קיים יותר כמו מרבית התסכיתים של התקופה. פיליפ לווין לעומת זאת הפך לתסריטאי ידוע, אחד התסריטאים הידועים ביותר של סידרת "הגומלים " עם דיאנה ריג ששם כתב תסריטים רבים בעלי אופי מד"בי.

בישראל הושמע תרגום של תסכית זה אי שם באמצע שנות השישים ובוים בידי ראובן מורגן הבמאי הקבוע של תסכיתי "פול טמפל" כמו גם תסכיתים רבים אחרים. אך למרבית הצער מאז נעלם תסכית זה ואי אפשר למצוא אותו אפילו בארכיון הרדיו, אם כי לא מעטים זוכרים אותו עד היום.

למרבית השמחה התסכית הוקלט בזמנו בידי מאזין פרטי וכך השתמר והנה הוא  בשלמותו לפניכם.

התסכית מוגש באדיבותו של רפאל גורדון שבידיו השתמר התסכית.

והנה הוא לפניכם (הזהרה המדובר בסדרה של כמה פרקים ששודרה ברדיו כך שהמדובר בתסכית ארוך מאוד):  

מערכה תשע-עשרה

פרופסור לומאקס: ד"ר גייג', אנחנו מוכרחים לשקול את כל האפשרויות. ההסבר שלך על האופן בו נוצרו הבורות מתקבל על הדעת.
ד"ר גייג': כך אתה באמת סבור, פרופסור?
גברת לומאקס: אם כך, אתה מסכים עם ד"ר גייג', אבא?
פרופסור לומאקס: ייתכן, ייתכן. אבל נקודת התורפה בתיאוריה שלך היא המכונה: כיצד יכול גוף כלשהו העשוי להעביר אנשים ממקום למקום לקדוח בסלע שעוביו אלפי רגל? חשוב על כל הקשיים הכרוכים בכך, יש בעיות עצומות של…של לחץ, של בלאי, של…
ד"ר גייג': מסתבר שלכל הבעיות האלה נמצא פתרון.
פרופסור לומאקס: על ידי מי?
ד"ר גייג': פרופסור, כשהראיתי לך את הגולגולת שמצא רוס בהרי הפיריניאים, הביאה אותך צורתך המוזרה במבוכה רבה.
פרופסור לומאקס: נכון.
ד"ר גייג': הבעת אז את הדיעה, כי בהתחשב בקווי האופי המיוחדים של הגולגולת, ייתכן כי היא שייכת לגזע של בני אדם המקדים את זמננו במיליון שנים.
פרופסור לומאקס: זו לא הייתה אלא השערה בלבד.
ד"ר גייג': אבל אתה עצמך אמרת לפני שתי דקות שאנחנו מוכרחים לקחת בחשבון כל אפשרות. מה שהייתי רוצה מאוד לדעת הוא: האם ייתכן שגזע כזה יוכל להיות קיים? עכשיו?
פרופסור לומאקס: ובכן…בנסיבות מסויימות…כן.
גברת לומאקס: באילו נסיבות, אבא?
פרופסור לומאקס: למשל, לו הייתה ציביליזציה דומה לזו שלנו קיימת לפני תקופת הקרח האחרונה, יכול היה גזע כזה להתקיים כיום, אבל עובדה היא שהאדם הופיע על פני האדמה במשך תקופת הקרח האחרונה. לפני כן, לא היה קיים כלל.
ד"ר גייג': והאם אתה יכול להיות באמת בטוח בכך?
פרופסור לומאקס: האנתרופולוגיה אינה מדע מדוייק, כיצד יכול מישהו לדעת בבירור מה קרה לפני מיליוני שנים?
ד"ר גייג': אני מתאר לעצמי שרוס וסר ויליאם מצאו במערה גולגולת של אחד היצורים האלה, כשהיו בפיריניאים במסע חקירות.
פרופסור לומאקס: כן, אבל אם יצורים מפותחים כל כך מצויים באמת, לשם מה יחיו דווקא בבטן האדמה?
ד"ר גייג': איני יודע.
פרופסור לומאקס: ובכן, מה בדעתך לעשות עכשיו, ד"ר?
ד"ר גייג': אני חושש שאין ברירה, אהיה מוכרח למסור דין וחשבון לממונים עליי במשרד הפנים. בעצם אני…אני חושב שעליי לחזור ללונדון עוד הלילה, על אף השעה המאוחרת. האוכל להשתמש בטלפון? אני רוצה לצלצל לבית המלון שלי בראדפורד.
פרופסור לומאקס: בבקשה, הטלפון נמצא במסדרון.
ד"ר גייג': תודה. (ניגש אל המסדרון)
גברת לומאקס: מצאת?
ד"ר גייג': (מן המסדרון) כן, מצאתי. (מחייג, ללא הצלחה)
גברת לומאקס: קשה, ד"ר? אינך מצליח להתקשר?
ד"ר גייג': אינני שומע צליל חיוג משום מה. אנסה שוב.
גברת לומאקס: אדליק את האור. (מנסה את המתג) אין חשמל כנראה.
פרופסור לומאקס: מה קרה, הלן? החשמל כבה בחדר העבודה שלי.
גברת לומאקס: כן, אני יודעת על מה אתה חושב, שדבר כזה כבר קרה פעם, אז באותו ערב כשהגולגולת נעלמה.
פרופסור לומאקס: אבל מה לכל זאת ולזרם החשמל?
ד"ר גייג': יש לי רעיון. האם החלונות והדלתות סגורים?
גברת לומאקס: כן, אני חושבת שכן.
ד"ר גייג': צריך לבדוק.
גברת לומאקס: בסדר.
ד"ר גייג': אגב, גברת לומאקס, האם יש כאן בבית אמצעי מאור אחר? נרות, אולי?

גברת לומאקס: לא, אבל יש לנו למטה שתי מנורות נפט ישנות.
ד"ר גייג': טוב מאוד, זה יעזור הרבה. תוכלי להביא אותן?
גברת לומאקס: כן, מיד!
(גברת לומאקס שבה עם מנורות הנפט)
ד"ר גייג': מצאת, גברת לומאקס?
גברת לומאקס: כן, הנה הן.
ד"ר גייג': מצוין.
פרופסור לומאקס: הכל סגור, ד"ר.
ד"ר גייג': יפה.
גברת לומאקס: היכן לשים את המנורות?
ד"ר גייג': במסדרון על הרצפה בינתיים.
גברת לומאקס: יש לך גפרורים?
ד"ר גייג' מהסה אותה.
פרופסור לומאקס: (בלחש) מה קרה?
ד"ר גייג': שמעתי מישהו בחוץ. (צעדי הליכה נשמעים מבחוץ) כן, מישהו או משהו הולך על השביל.
גברת לומאקס: מי זה יכול להיות?
(נשמעות נקישות על הדלת)
ד"ר גייג': בסדר, אגש לראות מי זה.
(ד"ר גייג' ניגש אל הדלת)
ד"ר גייג': מי זה? מי זה שם?
מפקח אדאמס: (מצידה השני של הדלת) מפקח אדאמס. זה אתה, ד"ר?
ד"ר גייג': (נושם לרווחה) כן, המפקח. אפתח את הדלת. (פותח את הדלת)
מפקח אדאמס: (נכנס פנימה) מה קורה כאן, לכל השדים והרוחות? לחצתי על כפתור הפעמון, אבל הוא מקולקל כנראה.
ד"ר גייג': מה מעשיך כאן, מפקח?
מפקח אדאמס: השארתי כאן חבילה בשבילך, ד"ר.
ד"ר גייג': כן, קיבלתי אותה.
מפקח אדאמס: עברתי בקרבת מקום, אבל המכונית התקלקלה כאן בתחתית הגבעה. החלטתי להיכנס כדי לטלפן למוסך. אני חושב שהסוללה התרוקנה.
ד"ר גייג': כך…התרוקנה, אתה אומר? היכנס מהר וסגור את הדלת! מהר!
(מפקח אדאמס נכנס וד"ר גייג' סוגר את הדלת אחריו)
מפקח אדאמס: שמע רגע, מה קורה כאן, לכל הרוחות, עם החשמל הזה?
ד"ר גייג': ייתכן שאני טועה, מפקח, אבל נדמה לי שמחכה לנו חזרה כללית על מה שקרה בלילה הקודם.
מפקח אדאמס: מה אתה סח…
ד"ר גייג': כן, אבל קודם כל צריך להדליק את המנורות.
גברת לומאקס: יש לך גפרורים, ד"ר?
ד"ר גייג': תודה, יש לי. (מצית אש ומנסה להדליק את המנורות) הפתיל יבש לגמרי. אין אף טיפה אחת של נפט במנורה.
פרופסור לומאקס: והמנורה השנייה?
ד"ר גייג': גם בשנייה אין.
גברת לומאקס: אני מצטערת. המנורות עמדו בארון זמן רב כל כך. הנפט התאדה כנראה. ייתכן מעט נפט יש במחסן.
ד"ר גייג': לא, הישארי כאן. אל תצאי. בעצם אבקש שאת והפרופסור תעלו למעלה.
גברת לומאקס: אבל…
ד"ר גייג': שמעי בקולי, בבקשה.
(רעש אלקטרוני מוזר נשמע לפתע)
מפקח אדאמס: ד"ר, הקשב…אתה שומע מה שאני שומע?
ד"ר גייג': גברת לומאקס, יש קוצים מסביב לבית, לא כן?
גברת לומאקס: כן, אני חושבת שכן.
ד"ר גייג': תודה לאל.
גברת לומאקס: אבל מה בדעתך לעשות בקוצים?
ד"ר גייג': לכך אל תדאגי. עלי עם הפרופסור למעלה מיד. אנא, אני מבקש.
גברת לומאקס: בסדר.
ד"ר גייג': ואל תרדו לפני שאקרא לכם.
מפקח אדאמס: אולי…אולי תסביר לי, ד"ר, מה קורה כאן?
ד"ר גייג': גיליתי מאין בא הדבר הזה.
מפקח אדאמס: ברצינות?
ד"ר גייג': מבטן האדמה.
מפקח אדאמס: (בפליאה רבה) מה?!
ד"ר גייג': בלי שאלות עכשיו, בבקשה ממך. אם אנחנו לא רוצים לרדת בעקבותיהם של רוס וסר ויליאם, אנחנו מוכרחים לפעול מיד ובמהירות. עשה בדיוק מה שאומר לך. יש לך גפרורים?
מפקח אדאמס: כן.
ד"ר גייג': טוב, חכה עד שהרעש ייפסק, אחר כך תצא מהבית והקף אותו מצד שמאל. ואז תצית את הקוצים שמסביב.
מפקח אדאמס: להצית…? מדוע?
ד"ר גייג': כדי להוכיח תיאוריה מסויימת שיש לי. אסביר לך הכל אחר כך.
מפקח אדאמס: אבל הקוצים באמת יבערו?
ד"ר גייג': כן! קוצים מתלקחים בנקל. אבל אסור לבזבז אף רגע, כל שנייה חשובה לנו. (הרעש נחלש) זהו…עכשיו!
(מפקח אדאמס רץ מסביב לבית, מצית את הקוצים וחוזר אל הבית)
מפקח אדאמס: (מתנשם) שריפה של ממש, ד"ר.
ד"ר גייג': כן.
(רעש אלקטרוני שני נשמע לפתע)
מפקח אדאמס: הרעש הזה…שוב. אתה שומע?
ד"ר גייג': כן. הייתה לי הרגשה שהאש תבהיל אותם. ולו גם רק לזמן מה.
מפקח אדאמס: תבהיל את מי?
ד"ר גייג': רגע אחד. הגברת לומאקס! פרופסור!
גברת לומאקס: כן?
ד"ר גייג': אתם יכולים לרדת.
גברת לומאקס: ראינו, ד"ר, ראינו את המכונה!
ד"ר גייג': באמת?
גברת לומאקס: כן, מהחלון שבחדר המיטות.
פרופסור לומאקס: היא עלתה בשדה שממול.
ד"ר גייג': כיצד נראתה? איזו צורה יש לה?
גברת לומאקס: ממש כמו שקופר תיאר. צורת חרוט. היא הסתובבה במהירות עצומה ואחר כך חדלה. אבל ברגע שהדלקת אתה את הקוצים, החלה שוב להסתובב ו…ונעלמה.
פרופסור לומאקס: ובמקום בה הופיעה, נשאר בור.
ד"ר גייג': אם כן, צדקתי: יצורים אלה הם עיוורים.
גברת לומאקס: עיוורים?!
ד"ר גייג': כן, הם היו באפילה זמן רב כל כך עד שהעצב האופטי התנוון והפך להיות חור דקיק שאין בו תועלת. המכונה אינה מופיעה לעולם בשעות היום, כנראה משום שיש בהם רגישות מסויימת לאור. עובדה זאת הוכחתי זה עתה על ידי השריפה.
פרופסור לומאקס: אבל מדוע באו לכאן?
ד"ר גייג': הם יודעים שסודם נגלה לנו.
גברת לומאקס: כיצד הם יודעים?
מפקח אדאמס: כיצד נודע להם על סר ויליאם ועל האחרים?
ד"ר גייג': מאחר והם עיוורים, הם פיתחו כנראה מן אינטואיציה חדה מסוג כלשהו. הם באו הנה הלילה כדי לעשות לנו שטיפת מוח. והם עלולים לנסות שוב…
 

מערכה עשרים

(

ד"ר גייג' דאג לשיכונם של הלומאקסים לעת עתה במלון)
ד"ר גייג': אני מקווה שתוכלו להסתדר כאן במלון בינתיים, אני סבור שזוהי הדרך הטובה ביותר לעת עתה: לעזוב את אוגדין ולהישאר בלונדון עד שנחליט מה לעשות להבא.
גברת לומאקס: באמת אנו אסירי תודה לך על כל מה שעשית.
ד"ר גייג': אין בכך כלום, אין בכך כלום. אני רק מצטער שלא הצלחתי לשכנע את המפקח אדאמס לברוח יחד איתנו…
פרופסור לומאקס: אבל נדמה לי שבכל זאת הוא צודק במידת מה, אין לנו שום הוכחה של ממש. רק את הזיכרון של מה שראינו אמש.
ד"ר גייג': וייתכן שעל זה לא נוכל לשמור לנצח…
גברת לומאקס: ד"ר גייג', באמת…
ד"ר גייג': סלחי לי, אך עלינו לקבל את המצב כמו שהוא. אין להתעלם מן העובדה שהם יודעים שאנחנו יודעים.
פרופסור לומאקס: אגב, ד"ר, כשדיברנו קודם על הגולגולת, אמרת שייתכן שגם פארו וסוורנוף גילו תגלית דומה. אתה בוודאי זוכר שסוורנוף כתב לי מרוסיה, ונוסף על המכתב הוא גם שלח לי מדגם של עצם. הוא מצא את העצם בפיריניאים.
ד"ר גייג': מתי קיבלת את המדגם?
פרופסור לומאקס: לפני שבועות אחדים. מסתבר שהוא ערך כמה נסיונות על העצם הזאת. התוצאות שהוא השיג הפליאו אותו, והוא רצה לשמוע דיעה בלתי משוחדת.
ד"ר גייג': ואתה בדקת את העצם?
פרופסור לומאקס: כן, הייתה זאת עצם של…בן אדם, מדגם מעניין מאוד. כמובן, מבדיקה שטחית אין להסיק כל מסקנות. על מנת לקבוע את גילה של העצם, יש לערוך בדיקות פלואורין. שלחתי אותה למעבדות הממשלתיות, מפני שלי אין ציוד מתאים.
ד"ר גייג': מתי שלחת את העצם?
פרופסור לומאקס: לפני עשרה ימים. התוצאות מגיעות כעבור שבועיים.
(ד"ר גייג' מתייצב לפגישה אצל מיניסטר הפנים)
מיניסטר הפנים: סיגריה, ד"ר?
ד"ר גייג': לא, תודה, אדוני.
מיניסטר הפנים: שמחתי לשמוע שסר ויליאם סטייסי נמצא. הפקד הודיע לי על כך. למען האמת, הייתי משוכנע שהוא יימצא, במוקדם או במאוחר. ואם כך, הרי שיש לראות את פרשת אוגדין כמחוסלת?
ד"ר גייג': לא, למעשה יש…
מיניסטר הפנים: (צוחק) אתם בחורים דומים כולכם האחד לשני, העניין התברר לכל ספקן. ההסבר פשוט כל כך, הגיוני כל כך. אבל לא: אתם מוכרחים לחקור ולפשפש בכל פרט ופרט (צוחק). הבה נדבר גלויות, לעניין. קראתי לך לכאן הבוקר כדי לשמוע את דעתך על מה שאירע בפלמווד.
ד"ר גייג': פלמווד?
מיניסטר הפנים: כן, אני שלחתי את התיק למשרדך לפני שבוע בערך.
ד"ר גייג': האמנם? הייתי באוגדין. במשך השבועיים האחרונים לא הייתי אף פעם אחת ליד המשרד.
מיניסטר הפנים: משהו התקלקל כנראה באחד ממאגרי המים. הפרטים אינם מצויים בידי כרגע, אבל הייתי מבקש שתטפל בעניין בהקדם ככל שתוכל. אתה יודע וודאי שאספקת המים היא נקודה רגישה ואני הייתי רוצה להימנע משאילתות בפרלמנט…
(ד"ר גייג' שב אל אוגדין, אל המלון שבו שוכנים הלומאקסים)
גברת לומאקס: את עניין אוגדין לא הזכיר כלל?
ד"ר גייג': הוא רק אמר לי עד כמה שמח לשמוע שסר ויליאם נמצא, ושהוא בריא ושלם. בראש דאגותיו של המיניסטר ברגע זה: תקלה כלשהי באיזה מאגר מים. ייתכן שמישהו ישאל אפילו שאלה או שתיים בפרלמנט בעניין זה. אני חושש שאני מוכרח לנסוע לפלמווד.
(הטלפון מצלצל)
גברת לומאקס: סלח לי, ד"ר. (עונה לטלפון) הלו?
פרופסור לומאקס: (מעברו השני של הקו) הלן?
גברת לומאקס: אבא! היכן אתה נמצא?
פרופסור לומאקס: במעבדות הממשלתיות, אני אבוא רק אחרי הצהריים, כנראה שלא אוכל להקדים, אני מחכה לתוצאות.
גברת לומאקס: בסדר, אבא, ד"ר גייג' נמצא כאן, אתה רוצה לדבר איתו?
פרופסור לומאקס: כן. תודה, הלן.
גברת לומאקס: (אל ד"ר גייג') אבא רוצה לדבר איתך, ד"ר גייג'.
ד"ר גייג': (נוטל את השפופרת) תודה. בוקר טוב, פרופסור.
פרופסור לומאקס: שלום, ד"ר. הלכתי לברר את עניין המדגם ששלח לי סוורנוף, אתה זוכר?
ד"ר גייג': כמובן. האם הם סיימו כבר את הבדיקות?
פרופסור לומאקס: עדיין לא, הם עסוקים עכשיו בבדיקה חוזרת. אני חושב שצפוייה לך הפתעה קטנה כשתראה את התוצאות.
ד"ר גייג': באמת?!
פרופסור לומאקס: עכשיו עוד לא אוכל למסור לך מספרים מדוייקים, אבל אנחנו נתראה מאוחר יותר, טוב?
ד"ר גייג': כן, בהחלט. להתראות, פרופסור.
פרופסור לומאקס: להתראות, ד"ר.
(ד"ר גייג' נוסע יחד עם גברת לומאקס אל פלמווד)
גברת לומאקס: אתה יודע, ד"ר, אני לא יכולה שלא לחשוב כל הזמן על ה…יצורים האלה החיים בבטן האדמה, כפי שאתה אומר.
ד"ר גייג': את רוצה וודאי לשאול איך הם יכולים לנשום, לחיות, להתקיים פשוטו כמשמעו בבטן האדמה.
גברת לומאקס: כן. אם אינני טועה, עולה החום במעלה אחת מדי כמה מאות רגל, האין זה?
ד"ר גייג': כן, זה נכון, אבל אני מתאר לעצמי שאפשר להתרגל גם לזאת.
גברת לומאקס: אז איך הם משיגים מזון?
ד"ר גייג': מזון הם יכולים להשיג מהים, ו…גם אוויר בעצם הם יכולים לסנן מהמים. מלבד זאת, יש להם אוצרות בלתי מוגבלים של פחם, מחצבים שונים וגז טבעי.
גברת לומאקס: כן, אבל כדי לנצל את האנרגיה הזאת, יש צורך בידע טכני רב מאוד.
ד"ר גייג': נכון, והמכונה הזו שראית באמת מעידה על ידע טכני מצויין. ייתכן שיש להם שם ערים שלמות, רשתות ענקיות של מחילות ומנהרות…
גברת לומאקס: כל זה באמת אפשרי?
ד"ר גייג': האם זה כל כך בלתי אפשרי? בימי הביניים הייתה לאלכימאים תיאוריה דומה. אפשרות זאת איננה פנטאסטית כל כך כמו שהיו החלומות על הרדיו ועל הטלוויזיה ותעופה מודרנית לפני שנים לא רבות. (השניים מגיעים למקום) הנה מאגר המים. (פותח את דלת המכונית) מוטב שתישארי במכונית, גברת לומאקס.
גברת לומאקס: בסדר.
ד"ר גייג': אני מקווה שאוכל לחזור עוד מעט.
(ד"ר גייג' מדבר עם מנהל המפעל)
מנהל המפעל: הנה, ד"ר גייג', תוכל לראות את מאגר מספר שלוש, הנה שם, אתה רואה? ליד המכונית החונה שם.
ד"ר גייג': כן…בעצם זו היא המכונית שלי.
מנהל המפעל: באמת? ובכן, מכאן אפשר לראות היטב את המאגר, משם התחילו כל הצרות. אבל עכשיו זה עבר גם למסננות של ארבעת המאגרים האחרים. אתה יכול לתאר לעצמך שכל תקלה כאן גורמת לנו כאב ראש לא קטן.
ד"ר גייג': כן…מכאן על כל פנים, נראה הכל בסדר גמור.
מנהל המפעל: יש לי כאן מעט מים בבקבוק, הנה, ראה בעצמך.
ד"ר גייג': (מביט במים) סמיכים למדי. כמעט כמו ריבה דלילה, הייתי אומר.
מנהל המפעל: אבל הטעם אינו של ריבה, אני אומר לך, כפי שאתה רואה, צבעם של המים השתנה ויש להם גם ריח מעופש.
ד"ר גייג': מישהו שתה מהמים?
מנהל המפעל: למרבית המזל, רק ילד קטן אחד. הוא חלה כתוצאה מכך, אבל עכשיו הוא בריא לחלוטין.
ד"ר גייג': האם ניסיתם לרוקן את המאגרים ולמלא אותם שוב?
מנהל המפעל: כן, ניסינו שלוש פעמים, ואחרי שעתיים-שלוש שוב אותו הדבר: ריבה.
ד"ר גייג': הייתי רוצה לרדת ולהעיף מבט במאגר, אם אפשר.
מנהל המפעל: (בהיסוס) בסדר…
ד"ר גייג': מה העניין? האם יש משהו ש…
מנהל המפעל: לא, אבל אני חייב להזהיר אותך מראש: כמה מהאנשים שעבדו בשטח הרגישו לא טוב לאחר מכן-כאב ראש, בחילה קלה-הם נבדקו על ידי רופא: שום סיבה נראית לעין.
(ד"ר גייג' חוזר אל המכונית)
גברת לומאקס: כמעט וכבר נואשתי ממך, ד"ר. כ"כ הרבה זמן?
(ד"ר גייג' נכנס למכוניתו)
ד"ר גייג': אני מצטער. (סוגר את הדלת)
גברת לומאקס: תעלומה חדשה, ד"ר?
ד"ר גייג': כן. (מתניע את המכונית) העניינים אינם צלולים ביותר, הייתי אומר…אלא שאין זו בדיחה.
גברת לומאקס: והמצב ממש חמור?
ד"ר גייג': לא כרגע, אבל זה יהיה חמור מאוד אם זה יתפשט גם למקורות מים אחרים. באמת סלחי לי, לגמרי שכחתי: אולי נעצור באיזה מקום ונאכל משהו?
גברת לומאקס: לא, לא, תודה, באמת תודה.
ד"ר גייג': אבל עכשיו כבר מאוחר, ואני בטוח שאת לא טעמת כלום מאז ארוחת הבוקר.
גברת לומאקס: לא הייתי רוצה לקלקל את הטיול שלנו, ד"ר, אבל…האמת היא שאני…אני לא מרגישה טוב.
ד"ר גייג': אינך מרגישה טוב?
גברת לומאקס: הרגשתי מצויין עד שהגענו לפלמווד, אבל לפני רבע שעה בערך תקפה אותי הרגשה מוזרה, מן…מן בחילה קלה. אני באמת מצטערת, ד"ר.
ד"ר גייג': אינך צריכה להתנצל, גברת לומאקס. למען האמת, גם הרגשתי שלי אינה מצויינת ביותר. כן, מינסן הזהיר אותי שלא אתקרב.
גברת לומאקס: מה יש, ד"ר?
ד"ר גייג': ואת ישבת כל הזמן במכונית, ממש ליד המאגר…(נאנח) אגב, מה השעה עכשיו?
גברת לומאקס: שעוני עצר בדיוק באחת וחצי. אני בטוחה שעכשיו כבר מאוחר יותר.
ד"ר גייג': גם שעוני עצר. בדיוק באחת וחצי.
גברת לומאקס: גם שעונך?!
ד"ר גייג': מוזר מאוד.
גברת לומאקס: בדיוק באחת וחצי הגענו למאגרים.
(ד"ר גייג' בולם את המכונית)
ד"ר גייג': הלן, הסירי את השעון.
גברת לומאקס: מה?!
ד"ר גייג': מהר!
גברת לומאקס: הנה.
ד"ר גייג': תודה. כן, כך תיארתי לעצמי, השעונים נתמגנטו. את רואה? כשאני מצמיד אותם זה לזה הם פועלים כמו שני מגנטים.
גברת לומאקס: אבל איך זה קרה?
ד"ר גייג': הלן, אם אביא אותך העירה, תוכלי להגיע לבדך לבית המלון?
גברת לומאקס: בוודאי… אבל בעצם מדוע? לאן אתה נוסע?
ד"ר גייג': לנורפולט.
גברת לומאקס: לשדה התעופה?
ד"ר גייג': כן, אני רוצה לחכור מטוס ולטוס מעל המאגרים של פלמווד.
גברת לומאקס: לשם מה?
ד"ר גייג': סתם רעיון שעלה בדעתי. (מתניע את המכונית ונוסע משם)
(ד"ר גייג' חכר מטוס ונמצא בתוכו יחד עם הטייס)
טייס: אנחנו ממריאים, ד"ר!
ד"ר גייג': מצויין.
טייס: הידקת את חגורת הביטחון?
ד"ר גייג': כן.
טייס: בסדר, ובכן: קדימה!
(המטוס ממריא)
ד"ר גייג': האם אתה יודע היכן מאגרי המים של פלמווד?
טייס: כן, נגיע לשם בעוד דקות אחדות.
(לאחר דקות אחדות המטוס מגיע ליעד)
טייס: שם, ד"ר, לימינך.
ד"ר גייג': אני רואה.
טייס: ומה עליי לעשות עכשיו?
ד"ר גייג': טוס לאט מעל השטח והנמך מעט.
טייס: מספיק נמוך?
ד"ר גייג': לא, רד יותר, טוס מעל המאגרים עצמם.
טייס: בסדר. (בבהלה) ד"ר!!!
ד"ר גייג': כן?
טייס: המצפן יוצא מכליו! מסתובב כשיכור!
ד"ר גייג': באיזה גובה היינו כשזה קרה?
טייס: כשטסנו ממש מעל המים. אבל כשעברנו את המאגר, שוב היה הכל בסדר. אתה רוצה שנקיף שוב את השטח?
ד"ר גייג': לא, נשוב עכשיו. את הפיתרון כבר נתת לי.
(ד"ר גייג' מגיע אל מלונם של הלומאקסים)
גברת לומאקס: תודה לאל, אנדרו, היכנס. אבא עוד לא חזר.
ד"ר גייג': מה?
גברת לומאקס: הוא איננו בחדרו. צלצלתי למעבדות, חשבתי שאולי התעכב שם בינתיים, אבל הם…הם אמרו שהוא הלך משם בשש וחצי. הוא היה צריך להגיע כבר מזמן. המעבדות נמצאות מעברו השני של הגן.
ד"ר גייג': אל תדאגי, אני בטוח שהכל בסדר.
גברת לומאקס: הצלחת לסדר את הטיסה?
ד"ר גייג': כן. גיליתי דבר מוזר מאוד: כל שטח המאגרים הוא שדה מגנטי אחד גדול.
גברת לומאקס: שדה מגנטי?!
ד"ר גייג': ובמאגרים עצמם אין כל דבר שהיה עלול לגרום לתופעה מעין זו. אבל…כן, כמובן! מדוע לא חשבתי על כך לפני כן?! ייתכן שזה…שזה בא מלמטה! מתחת לפני הקרקע!
גברת לומאקס: אבל אנדרו, איך אפשר לקלקל את המים מתחת לפני הקרקע?
ד"ר גייג': היצורים הללו…על פי כל הסימנים, הייתי אומר שהם עשו זאת בדרך של…הפצצה.
גברת לומאקס: הפצצה?!
ד"ר גייג': לא במובן הרגיל של המילה, כמובן. אני מתכוון להפצצה בחלקיקים בעלי תדירות גבוהה מאוד. אני חושב שהשינוי שחל במים הוא שינוי מולקולרי. האטומים התקרבו אלו לאלו, ו…המים נעשו סמיכים יותר.
(פעמון הדלת מצלצל)
גברת לומאקס: זה אבא בוודאי. (ניגשת אל הדלת ופותחת אותה) איפה היית, אבא? אני דאגתי לך כל כך.
פרופסור לומאקס: (במונוטוניות) אני…הלכתי לטייל בגן.
ד"ר גייג': האם קיבלת את התוצאות?
פרופסור לומאקס: (סוגר את הדלת אחריו ) (במונוטוניות) תוצאות? איזה תוצאות?
ד"ר גייג': של בדיקת העצם ששלח לך סוורנוף.
פרופסור לומאקס: (במונוטוניות) סוורנוף…סוורנוף…סוורנוף לא שלח לי שום דבר מעולם. טיילתי לי בגן, היה נעים מאוד. אני מאוד אוהב לטייל בגן.
הגברת לומאקס: (פולטת קריאת תדהמה) אנדרו…
ד"ר גייג': הירגעי, הלן. לא נוכל לעשות שום דבר. (נאנח) הם עשו גם לו…שטיפת מוח.
גברת לומאקס: אנדרו, זה נורא!
ד"ר גייג': מסתבר אם כך, שעכשיו יש רק שלושה אנשים היודעים את האמת: את, אני ו…המפקח אדאמס.

מערכה עשרים ואחת 

(הטלפון מצלצל בחדרו של ד"ר גייג')
ד"ר גייג': (מרים את השפופרת) הלו? כן?
גברת לומאקס: (מעברו השני של הקו) אנדרו?
ד"ר גייג': הלן…מה השעה?
גברת לומאקס: שלוש בבוקר. אני נורא מצטערת, הייתי מוכרחה לצלצל אליך.
ד"ר גייג': מה קרה? קרה משהו לאביך?
גברת לומאקס: לא. הקשב, אנדרו: לא יכולתי להירדם, יש לי כאב ראש נורא, הלכתי לחדר האמבטיה, לקחתי אספירין וכוס מים, וראיתי מיד שהמים…קרה משהו עם המים! הם סמיכים ואינם צלולים!
ד"ר גייג': שתית מהם?
גברת לומאקס: לא! חשבתי שכדאי לצלצל אליך מיד.
ד"ר גייג': טוב עשית. מסתבר שהמים נתקלקלו במאגר נוסף.

מערכה עשרים ושתיים

 (ד"ר גייג' נוסע לפגוש את מנהל מפעל מאגרי המים של איזור פארלי אווניו)
מנהל המפעל: אנחנו מוציאים אותם השבוע, ד"ר. אז יהיה זרם המים מנותק, כי אין לנו כל מקור מים אחר.
ד"ר גייג': לא? מדוע?
מנהל המפעל: מקורות המים מהם אנו נוהגים לשאוב כאשר משהו מתקלקל כאן, הם המאגרים של פלמווד. אבל רק אתמול שמעתי שגם שם קרה דבר דומה.
ד"ר גייג': כן, אני יודע. הייתי שם אתמול. אבל כיצד תספקו מים לאיזור המערבי של העיר?
מנהל המפעל: ננקוט באמצעי חירום, יש להזעיק את המיכליות בהקדם האפשרי.
ד"ר גייג': ומה בדבר מים לצרכים סניטאריים?
מנהל המפעל: כן, זאת באמת בעיה. אבל אני מקווה שהכל יהיה בסדר תוך יום-יומיים. בינתיים נוכל אולי לשאוב מים מאחד המאגרים שלא נפגעו. אני עצמי הצצתי קודם במים, ד"ר. מעולם לא ראיתי דבר כזה, המים כל כך סמיכים, ונודף מהם ריח נורא. גועל נפש.
ד"ר גייג': כן, גם אני ראיתי את המים.
מנהל המפעל: אני מקווה שנמצא את הסיבה לעסק הזה תוך זמן קצר ביותר.
ד"ר גייג': אני מקווה. אני באמת מקווה.
(ד"ר גייג' חוזר אל מלונם של הלומאקסים)
גברת לומאקס: אנדרו, אני שמחה כל כך שבאת…הספקת לישון מעט?
ד"ר גייג': לא מאז שטילפנת אליי. הייתי במאגר של פארלי אווניו מאז ארבע לפנות בוקר.
גברת לומאקס: וארוחת בוקר?
ד"ר גייג': לא, שתיתי רק כוס תה. ואפילו תה חלש ביותר.
גברת לומאקס: אם כך, ניגש לחדר האוכל. אני בטוחה שנוכל לאכול משהו.
(השניים ניגשים אל חדר האוכל)
גברת לומאקס: הנה, נשב כאן.
ד"ר גייג': איזו מהומה כאן הבוקר…
גברת לומאקס: כן, יש כאן מהומה כזאת מאז שנפסק זרם המים. אין מקלחות, אין אפילו תה לארוחת הבוקר.
ד"ר גייג': עוד מעט יפעילו את שירות החירום.
גברת לומאקס: מה קרה למאגר המשנה?
ד"ר גייג': מאגר המשנה של האיזור הזה נמצא בפלמווד.
גברת לומאקס: אבל מה בעצם קורה כאן?
ד"ר גייג': אין אני יכול אלא לנחש ותו לא. אבל, נסי לתאר לעצמך קרן אור המכוונת כלפי מעלה. אלא שכאן יש במקום זאת מן קרן של חלקיקים הנעים במהירות עצומה והיא מכוונת אל קרקעית מאגרי המים.
גברת לומאקס: האם באמת ניתן לעשות זאת?
ד"ר גייג': אנחנו-באמצעים המדעיים העומדים לרשותנו-לא, אבל אנחנו מוכרחים לתאר לעצמנו יצור המפותח מבחינה שכלית הרבה יותר מאיתנו. יצורים שכוחות שלא ישוערו עומדים לרשותם. כוחות שאין דומה להם בכל הידוע לנו.
גברת לומאקס: אנדרו, זה מפחיד…
ד"ר גייג': כן, מפחיד…מה שלום אביך?
גברת לומאקס: מצבו לא השתנה מאמש. הוא עוד בטוח שבאנו לכאן רק לביקור. אגב, רציתי למצוא את תוצאות הבדיקה של העצם ששלח סוורנוף, ייתכן מאוד שכדאי היה שננסה לברר את תוצאות הבדיקה, אינך חושב? ייתכן שזה כדאי.
ד"ר גייג': כן, זה דווקא כדאי. אקפוץ עוד הבוקר למעבדה.
(ד"ר גייג' מגיע אל המעבדה)
מר ווייד: ביקורך אמנם מפתיע אותי, ד"ר גייג', רק אתמול מסרתי את תוצאות הבדיקה לפרופסור לומאקס ו…
ד"ר גייג': כן, אני יודע, מר ווייד, אבל גם אני הייתי מבקש לשמוע פרטים על העצם שבדקת.
מר ווייד: תוצאות הבדיקה הביאו אותי במבוכה רבה. למען האמת, אין לי כל הסבר למה שנתגלה בבדיקה, וכך גם אמרתי לפרופסור לומאקס. אלא שאנחנו מתפקידנו אך ורק לבדוק את המדגמים מבחינת הרכבם הכימי ולקבוע את גילם. את קביעת המסקנות הסופיות אנו מניחים לאנתרופולוגים.
ד"ר גייג': כן, כמובן.
מר ווייד: רגע אחד, היכן הנחתי את ההעתק של הדין וחשבון? (מחפש) הנה. הפרופסור לומאקס אמר שהעצם נשלחה אליו על ידי סוורנוף, האנתרופולוג הרוסי. היא נמצאה כנראה בהרי הפיריניאים. מסתבר שגילה של העצם הוא כמיליון שנים. בערך מתחילתה של תקופת הקרח האחרונה.
ד"ר גייג': כך…
מר ווייד: לאחר הבדיקה הזו עמדנו כבר לסיים את הפרשה, אלא שבדעתו של אחד מעוזריי עלה פתאום הרעיון לערוך בדיקה שגרתית של מידת הרדיואקטיביות שבעצם. והתוצאות היו מדהימות ביותר!
ד"ר גייג': כן, למשל?
מר ווייד: ראשית, הסתבר שהעצם היא רדיואקטיבית במידה רבה ביותר. עובדה זו היא תמוהה כשלעצמה בהתחשב בגילו של המדגם. שנית, לאחר בדיקה נוספת התברר שהחומר הרדיואקטיבי שבעצם הוא פלוטוניום שתיים שלוש תשע. מדגמים רדיואקטיביים אינם נדירים ביותר, כמובן, אך לא מפלוטוניום, שאינו מצוי בטבע, וגם בתעשייה לא משתמשים בו. אתה מבין, ד"ר, פלוטוניום שתיים שלוש תשע מצוי אך ורק בנשורת של פצצות מימן מסוג מסויים.
ד"ר גייג': בנשורת של…?
מר ווייד: כן. וכיצד, אני שואל אותך, תוכל להסביר את נוכחותו של פלוטוניום שתיים שלוש תשע בעצם שהגיעה אלינו מתקופת הקרח האחרונה? בינינו לבין עצמנו, אני נבוך מאוד ואינני יודע מהו ההסבר לכל זה.
(ד"ר גייג' חוזר אל מלונם של הלומאקסים)
גברת לומאקס: אבל העצם הרי נמצאה בפירינאים, ושם לא נערכו כל ניסויים בפצצות מימן.
ד"ר גייג': לא בתקופה שלנו…
גברת לומאקס: אינני מבינה.

ד"ר גייג': הלן, אינך מבינה שהתגלית הזו מוכיחה שהייתה התפוצצות אטומית בתקופה שקדמה לעידן הקרח האחרון? ימים על ימים העסיקה אותנו השאלה מה לכל הרוחות עושים היצורים הללו בבטן האדמה. הרי התשובה לפנייך: התפוצצות אטומית. התפוצצות אטומית שהשמידה אולי תרבות שלמה. ענני האבק שנוצרו בהתפוצצות חוסמים את דרכם של קרני השמש, וכדור הארץ מתחיל להצטנן אט אט ולקפוא. כל מי שחזה את האסון מראש, וכן כל מי שנותר לפליטה, נמלט, אל עמקי האדמה. הם בנו שם עיר, עיר ענקית, הם התרגלו לחיות באפילה מוחלטת ונצחית. מאור עיניהם אבד להם, אך הם הצליחו להיעלם לחלוטין במשך מיליון שנים מעל פני האדמה. עד שקומץ של אנתרופולגים סקרנים נתקל במקרה בעדות כלשהי של עובדת היותם קיימים. אני מתאר לעצמי שהם עקבו במשך אלפי שנים אחרי התקדמותו של המין האנושי שלנו על פני האדמה. תחילה ראו קשתות וחיצים, ועכשיו: פצצות מימן. אולי הם פוחדים.
גברת לומאקס: פוחדים?
ד"ר גייג': במשך חמש-עשרה השנים האחרונות זיהמנו את חלל האוויר ואת המים באוקינוסים בפסולת רדיואקטיבית. הרי לפני שבועיים…כן, לפני שבועיים, ממש באותו יום בו נעלם סר ויליאם, פתחנו בסדרת ניסויים חדשה באוקינוס השקט. את יכולה לתאר לעצמך מה יכולה להיות השפעתם של הניסויים האלה על יצורים הנוטלים את מזונותיהם ואת האוויר שהם נושמים מהים? בשבילם זה הרי ממש אסון! חורבן! ועכשיו הם החלו בפעולות תגמול.
(קולו של הקריין ברדיו נשמע)
קריין הרדיו: כאן רשת א' של הבי. בי. סי, לונדון. השעה חמש והרי החדשות.
ד"ר גייג': נשמע חדשות. הגבירי נא מעט את הרדיו.
קריין הרדיו: אספקת המים נותקה היום בחלקים רבים של לונדון, ובאיזורים אחרים. תלונות רבות נתקבלו על ידי מנהלי רשתות המים האזוריות על שהמים סמיכים ואינם ניתנים לשתייה. הסיבה לתופעה זו אינה ידועה עדיין. ידיעות דומות מגיעות גם מארצות הברית, מברית המועצות, וממדינות אחדות של חבר העמים הבריטי. דובר משרד הבריאות העלה את ההשערה שתופעה מדאיגה זו נגרמת על ידי טיפוס חדש של וירוס אשר…
(ד"ר גייג' מכבה את הרדיו)
ד"ר גייג': (נאנח) "טיפוס חדש של וירוס"…אידיוטים!

מערכה עשרים ושלוש

 
(ד"ר גייג' מגיע אל משרדו של מיניסטר הפנים)
מזכירה: כן, אדוני? במה אוכל לעזור לך?
ד"ר גייג': שמי ד"ר גייג', אני עובד במחלקה המדעית. האם אוכל להיפגש עם המיניסטר?
מזכירה: האם קבעת פגישה, אדוני?
ד"ר גייג': לא.
מזכירה: (בפליאה) לא קבעת פגישה?
ד"ר גייג': לא, אבל אם תאמרי לו שאני כאן, אני בטוח שהוא ירצה לראות אותי.
מזכירה: מה שמך, בבקשה?
ד"ר גייג': גייג', (בחוסר סבלנות מובהק)ד"ר גייג'.
מזכירה: שב בבקשה, אודיע למזכירו הפרטי של המיניסטר.
ד"ר גייג': תודה לך.
מזכירה: (מחייגת אל מזכירו של המיניסטר) הלו? מר בארינגטון? נמצא כאן איזה ד"ר גייג' מהמחלקה המדעית. הוא מבקש להיפגש עם המיניסטר. כן, כן, כמובן, אומר לו. ד"ר גייג'!
ד"ר גייג': כן, האם דיברת איתו?
מזכירה: אני מצטערת, אבל המיניסטר נמצא בישיה, הוא לא יוכל להיפגש איתך היום. מזכירו מציע שתיפגשו ביום שלישי בארבע ושלושים, אני מקווה שזה יהיה לך נוח.
ד"ר גייג': האם המיניסטר יודע שאני כאן?
מזכירה: אני…
ד"ר גייג': אני באתי בעניין דחוף ביותר, אני חייב לראות אותו היום.
מזכירה: טוב…אדבר שוב עם מר בארינגטון, אם זה באמת עניין דחוף כל כך, ייתכן שהוא יקבל אותך.
(מר בארינגטון מקבל את ד"ר גייג' לפגישה)
מר בארינגטון: שב בבקשה, ד"ר…
ד"ר גייג': גייג'.
מר בארינגטון: צר לי על שהמיניסטר לא יוכל להיפגש איתך כרגע. מה אוכל אני לעשות למענך?
ד"ר גייג': מתי יוכל המיניסטר לראות אותי?
מר בארינגטון: אינני יודע, ודאי לא לפני שעה מאוחרת למדי, לפנות ערב…אבל אם תואיל לומר לי במה העניין, אוכל אולי אני לעזור לך.
ד"ר גייג': טוב, הבאתי דו"ח בעניין התקלות במאגרי המים.
מר בארינגטון: כן, אני אביא את הדו"ח לידיעתו ללא ספק.
ד"ר גייג': אני מודה לך, אבל אני חושש שהעניין אינו כה פשוט. רציתי לשוחח איתו בארבע עיניים לפני שהוא יקרא את הדין וחשבון.
מר בארינגטון: כן, אבל אם תהיה מוכן לשוחח איתי על העניין, אני מבטיח לך שאדווח לו כל מה שיש לך לומר.
ד"ר גייג': זה עניין עדין ביותר, יש כאן בעיות מדעיות מסויימות…
מר בארינגטון: יש לי השכלה מדעית לא מבוטלת, הייתי אומר…בתקופת המלחמה שירתתי במתקני הראדאר…
ד"ר גייג': כך…טוב. אם כן, לפני חמישה-עשר או שישה-עשר ימים נעלם סר ויליאם סטייסי, אם אתה זוכר.
מר בארינגטון: אבל עכשיו התברר שהוא נמצא על איזה אי בסקוטלנד, הלא כן?
ד"ר גייג': לא בדיוק. הוא אינו נמצא שם פשוטו כמשמעו. הוא לא נסע לשם מרצונו החופשי. הוא נחטף והובא לשם.
מר בארינגטון: (בציניות מסויימת) האמנם? זוהי חדשה בשבילי. ומדוע נחטף?
ד"ר גייג': בגלל תגלית חשובה שגילה. הוא מצא גולגולת של יצור מפותח ביותר. לפי דעתי, מצוי היצור הזה בבטן האדמה.
מר בארינגטון: בבטן האדמה…
ד"ר גייג': קשה קצת להאמין לסיפור מעין זה, הלא כן?
מר בארינגטון: לא קל…לא קל ביותר.
ד"ר גייג': כן, נוסף על כך יש לי לספר לך גם על מכונה. אנשים רבים שמעו אותה בפעולתה. היא משמיעה מן רעש צורם ומוזר. כמה אנשים אף ראו אותה במו עיניהם, אלא שנעשתה להם שטיפת מוח. כל מה שראו ושמעו נמחק מזיכרונם על ידי השפעה היפנוטית כלשהי. אני משער שמוטב יהיה אם תקרא את הדין וחשבון.
מר בארינגטון: ומה הקשר בין כל אלה לבין מה שקרה במאגרי המים?
ד"ר גייג': תמצא הכל בדו"ח. אם תזדקק לי, תוכל למצוא אותי בדירתי.
מר בארינגטון: אבל…
ד"ר גייג': אין צורך, אדוני. אמצא כבר בעצמי את הדרך החוצה. (ד"ר גייג' יוצא מן החדר וסוגר את הדלת אחריו)
(מיניסטר הפנים יוצא מן הפגישה ופונה אל מזכירו האישי)
מיניסטר הפנים: האם אני צריך לחתום על מסמכים כלשהם, בארינגטון?
מר בארינגטון: לא, זה הכל, אדוני. יש כאן עוד משהו…ד"ר גייג' היה כאן מיד אחרי שנכנסת לישיבה.
מיניסטר הפנים: ובכן?
מר בארינגטון: הוא השאיר דו"ח על המצב במאגרי המים.
מיניסטר הפנים: כן, אני באמת מצפה לדו"ח זה. היכן הוא?
מר בארינגטון: כאן, אדוני.
מיניסטר הפנים: ובכן, מדוע אינך מגיש לי אותו?
מר בארינגטון: אני קראתי אותו, ואם לומר את האמת: אני סבור שהאיש…יצא לגמרי מדעתו.
מיניסטר הפנים: מי? גייג'? הוא אולי היה מוזר קצת, אבל בדרך כלל הוא בסדר גמור.
מר בארינגטון: אבל אתה יודע מה הוא כותב בדו"ח שלו? שמישהו מחבל בזדון במאגרי המים שלנו!(צוחק) שאנחנו פשוט מותקפים!
מיניסטר הפנים: מותקפים?!
מר בארינגטון: כן. על ידי יצורים כלשהם החיים בבטן האדמה, וכל זאת בגלל הנשורת של הפצצות האטומיות.
מיניסטר הפנים: תן לי את הדו"ח, בארינגטון. (מעיין בדו"ח ומהמהם תוך כדי)
מר בארינגטון: האם אתה יודע מה עוד יש לו החוצפה להציע, לברנש הארור הזה? שנזמין לפגישה את האמריקנים והרוסים ונבקש שיידחו את הנסיונות האטומיים שהם עומדים ל…
מיניסטר הפנים: השג לי את מספר הטלפון של גייג', בארינגטון. ייתכן שאתקשר אתו עוד היום.
מר בארינגטון: (בהפתעה) אתה אינך מתייחס ברצינות לדו"ח הזה?!
מיניסטר הפנים: לפני שבוע לא הייתי עושה זאת, אבל אנחנו נתונים במצב חירום. כמיניסטר האחראי, אני חייב להתייחס ברצינות.
(ד"ר גייג' חזר אל מלונם של הלומאקסים)
גברת לומאקס: אבל, אנדרו, האם לא הסברת לבארינגטון את המצב?
ד"ר גייג': ניסיתי, הייתה לי הרגשה ברורה שאני מדבר אל קיר אטום וסתום לחלוטין.
גברת לומאקס: אבל יש בוודאי משהו שאנחנו יכולים לעשות, לא?
(הטלפון מצלצל, ד"ר גייג' עונה)
ד"ר גייג': הלו? גייג' מדבר.
מפקח אדאמס: (מעברו השני של הקו) כאן מפקח אדאמס. אני בראדפורד, מה נשמע אצלך, ד"ר?
ד"ר גייג': לא טוב. נשארנו שלושה, מפקח. שלושה אנשים היודעים את האמת. גם הפרופסור עבר שטיפת מוח.
מפקח אדאמס: מתי?
ד"ר גייג': אמש, וקרה גם משהו חמור יותר.
מפקח אדאמס: אל תדאג, ד"ר, אתה חיפשת עדות חומרית, הצלחתי להשיג עדות כזאת.
ד"ר גייג': מה?
מפקח אדאמס: יש לי תצלום של המכונה שעה שהיא עולה על פני האדמה, אתה מבין?
ד"ר גייג': אבל איך השגת את התצלום?
מפקח אדאמס: השתמשתי בעצמי כפיתיון. המכונה הופיעה מיד. הם רצו לטפל כנראה גם בי, אתה זוכר שאמרת שהם רגישים לאור? הדלקתי מדורה ורצתי ועמדתי לידה. פיתחתי את התמונה. ממש רואים הכל!
ד"ר גייג': הייתי רוצה לראות אותה, מפקח. שמע, מפקח, לי אין כבר מה לעשות כאן בלונדון, אבוא אליך עוד הלילה.
מפקח אדאמס: מתי תגיע לכאן?
ד"ר גייג': באחת-עשרה בערך.
מפקח אדאמס: להתראות, אם כן, להתראות, ד"ר.
ד"ר גייג': (מניח את השפופרת) מעניין מאוד. ייתכן שהמצב אינו כה נואש כפי שחשבתי.
גברת לומאקס: מה קרה?
ד"ר גייג': אדאמס צילם את המכונה כשעלתה אל פני האדמה. זה כבר משהו. אני נוסע מיד לראדפורד.
גברת לומאקס: אני נוסעת איתך.
ד"ר גייג': לא, מוטב שתישארי כאן.
גברת לומאקס: אבל אני מסרבת להניח לך שתיסע לבדך.
ד"ר גייג': הלן, אבל חשבי בהיגיון!
גברת לומאקס: אם לא תיקח אותי איתך, אסע ברכבת הראשונה היוצאת לראדפורד.
ד"ר גייג': (נאנח) טוב, בואי ניסע. מוטב יהיה אם אשאיר הודעה אצל השוער. ייתכן שניאלץ ללון שם הלילה.
(הטלפון מצלצל)
גברת לומאקס: אנדרו, האין זה הטלפון שלך?
ד"ר גייג': אני חושב שכן.
גברת לומאקס: אינך רוצה לענות?
ד"ר גייג': לא.
גברת לומאקס:ייתכן שזאת היא…שזאת היא שיחה חשובה.
ד"ר גייג': חשוב יותר שנצא מיד לדרך. שיצלצל!
(משרדו של מיניסטר הפנים)
מר בארינגטון: הטלפון שלו היה תפוס לפני דקה אחת, ועכשיו אין תשובה.
מיניסטר הפנים: אתה בטוח שלא טעית במספר?
מר בארינגטון: כן, לא טעיתי.
מיניסטר הפנים: נסה שוב, בארינגטון, אני מוכרח לדבר איתו.
מר בארינגטון: לו ידעתי שזה עניין חשוב כל כך, הייתי מתקשר איתך בשעת הישיבה.
מיניסטר הפנים: עכשיו זה כבר לא משנה, צלצל אל לשכת ראש הממשלה בחיוג ישיר והודע להם שאאחר לבוא בעוד חצי שעה.
מר בארינגטון: כן, אדוני.
מיניסטר הפנים: אמור גם שאני עומד להצהיר הצהרה בעלת חשיבות ממדרגה ראשונה. ושייתכן מאוד שיהיה צורך בכינוס אסיפת חירום של הממשלה.
(ד"ר גייג' וגברת לומאקס מגיעים במכונית אל ראדפורד)
ד"ר גייג': זהו זה, לונדון כבר מאחורינו, תודה לאל. התכונני למסע ארוך של מאה קילומטר ללונדון.
גברת לומאקס: זה בסדר, אנדרו. נוח לי מאוד, הכל בסדר. מותר לי לשמוע קצת רדיו?
ד"ר גייג': כן, כמובן.
(גברת לומאקס מפעילה את הרדיו)
גברת לומאקס: אנדרו, אתה חושב שמישהו כבר קיבל את הדין וחשבון שלך?
ד"ר גייג': אם הוא קיבל כבר. הוא נמצא בסל הניירות, בכך אני בטוח.
גברת לומאקס: לא. אני בטוחה שהוא ייקח את העניין ברצינות עכשיו.
ד"ר גייג': ולא, צפויות לנו כמה פגישות נוספות עם היצורים הללו.
גברת לומאקס: זה מחליא, המפלצות האלה.
ד"ר גייג': מבחינה מוסרית, ייתכן שהם עולים עלינו בהרבה. האם לא שמת לב לעובדה שכל מי שנחטף על ידם חזר בריא ושלם. לא, היצורים הללו אינם מפלצות.
גברת לומאקס: אם כך, מדוע הם מחבלים במקורות המים שלנו?
ד"ר גייג': זאת היא מלחמה לחיים ולמוות, הלן. או הם או אנחנו.
גברת לומאקס: אבל נניח שאנחנו נחליט להפסיק את הניסויים בפצצות מימן, כיצד יוודע להם הדבר?
ד"ר גייג': הם יידעו כבר.
גברת לומאקס: אבל אפילו אם אנחנו נפסיק, ייתכן שמדינות אחרות לא יפסיקו.
ד"ר גייג': כל המדינות מוכרחות לשתף עכשיו פעולה. אינני רואה כאן ברירות רבות.
(משרדו של מיניסטר הפנים)
מיניסטר הפנים: בארינגטון! בארינגטון! הצלחת להשיג את גייג'?
מר בארינגטון: לא, אדוני.
מיניסטר הפנים: השארת הודעה שיבוא מיד הנה ללשכת ראש הממשלה.
מר בארינגטון: כן, אדוני. עשינו את כל מה שיכולנו כדי למצוא אותו. ניסינו בבניין המיניסטריון, בדירתו, בסקוטלנד יארד, הוא פשוט איננו.
מיניסטר הפנים: בעצם אני…אני לא חושב שאנחנו זקוקים לו ביותר.
מר בארינגטון: האם קראת את הדין וחשבון שלו בפני הממשלה?
מיניסטר הפנים: כן. קראתי.
מר בארינגטון: ו…כיצד קיבלו אותו?
מיניסטר הפנים: כשם שתיארתי לעצמי. כשהתחלתי, התגלגלו כולם ברעמי צחוק. אחר כך נרגעו מעט, ולבסוף הבחנתי בסימנים ראשונים של דאגה אצל כמה מיניסטרים. אם יהיה לנו מעט מזל נוכל לגייס רוב.
מר בארינגטון: ואז?
מיניסטר הפנים: אינני יודע, בארינגטון. תחילה יש לדאוג לכך שיהיה לנו רוב.
(ד"ר גייג' וגברת לומאקס מגיעים אל מפקדת המשטרה ונכנסים פנימה)
ד"ר גייג': ערב טוב, סמל.
סמל: ערב טוב, ד"ר. חשבתי שאתה בלונדון.
ד"ר גייג': המפקח אדאמס נמצא כאן?
סמל: לא, הוא יבוא מאוחר יותר. הוא יהיה כאן בעוד חצי שעה.
ד"ר גייג': אתה יודע במקרה היכן הוא מתגורר?
סמל: כן, בביתה של הגברת גרין באנג'ל גרוב, מספר עשרים ושלוש. זה בצפון.
ד"ר גייג': תודה רבה, אגש לשם מיד.
(ד"ר גייג' נוקש על דלתה של הגברת גרין, הדלת נפתחת)
ד"ר גייג': הגברת גרין?
גברת גרין: אם אתם מחפשים חדר, אני מצטערת אבל כל החדרים מושכרים.
ד"ר גייג': לא, אנחנו אורחיו של המפקח אדאמס.
גברת גרין: הוא איננו כאן, הוא הלך לעבודה.
ד"ר גייג': הוא כבר הלך?!
גברת גרין: כן, לפני עשר דקות בערך.
ד"ר גייג': באיזו דרך הלך?
גברת גרין: בדרך הזאת, דרומה. בדרך כלל הוא הולך בכיוון ההוא, ליד מסילת הברזל.
ד"ר גייג': תודה לך, אלך לשם, לילה טוב.
(ד"ר גייג' וגברת לומאקס נוסעים בכיוון שהורתה להם הגברת גרין)
גברת לומאקס: אינני רואה אותו, אנדרו.
ד"ר גייג': ייתכן שהוא כבר הגיע לתחנת המשטרה.
גברת לומאקס: אני מקווה שהוא נטל את התצלום אתו.
ד"ר גייג': אני מתאר לעצמי שכן. הוא…הוא נוהג לפנות כאן, לא?
גברת לומאקס: כן.
(ד"ר גייג' מבצע פנייה)
גברת לומאקס: אנדרו? האין זאת מכוניתו של המפקח?
ד"ר גייג': היכן?
גברת לומאקס: הנה שם, חונה מתחת לעצים.
ד"ר גייג': כן, נדמה לי שכן.
(שניהם יוצאים מן המכונית אל עבר מכוניתו של מפקח אדאמס)
גברת לומאקס: המכונית ריקה.
ד"ר גייג': כן, אני רואה. הוא נמצא כאן באיזה מקום כנראה. מפקח! מפקח אדאמס!
גברת לומאקס: אינני רואה אותו, אנדרו.
ד"ר גייג': הלן!
גברת לומאקס: כן?
ד"ר גייג': הנה שם, ליד הגדר…בור. מסתבר שהמפקח לא יוכל להיות לנו לעזר עכשיו…הלן, בואי למכונית. הלן, מהר!

מערכה עשרים וארבע

 
(הגברת לומאקס וד"ר גייג' מאזינים לרדיו)
קריין הרדיו: כאן רשת א' של הבי. בי. סי, לונדון. השעה אחת-עשרה, האזינו עתה לעיקר החדשות. ראש הממשלה קרא לכינוס ועידה דחופה של נציגי כל המעצמות הגדולות בדיון במשבר המים שלבש עתה מימדים חמורים ביותר, הועידה עומדת…
גברת לומאקס: (מכבה את הרדיו) הוא קרא את הדין וחשבון שלך, אנדרו. הוא ינסה להפסיק עכשיו את כל הנסיונות.
ד"ר גייג': אני אינני מקנא בו.
גברת לומאקס: צריך לחזור מיד ללונדון!
(ד"ר גייג' מנסה להתניע את המכונית ואינו מצליח)
גברת לומאקס: מה קרה?
ד"ר גייג': מהר! נצא מהמכונית!
גברת לומאקס: מדוע?
ד"ר גייג': בלי שאלות עכשיו! תני לי יד ורוצי!
(השניים יוצאים מן המכונית ורצים)
גברת לומאקס: לאן?
ד"ר גייג': אינני יודע, אבל כשלא יכולתי להתניע את המכונית, הייתה לי הרגשה שהם עומדים להופיע שוב.
גברת לומאקס: אבל אתה הרי מנסה לעזור להם! אז מה הם רוצים לעשות לנו?
ד"ר גייג': אם לא יושג כל הסכם, לא תהיה בנו כל תועלת. הם יעשו לנו שטיפת מוח כמו שעשו לאביך ולכל האחרים. זאת היא שאלה של חיים או מוות ואין כאן כל מקום לרגשות!
(צפירת רכבת נשמעת מרחוק)
ד"ר גייג': את שומעת? רכבת! אם אינני טועה, יש כאן לא רחוק תחנת רכבת! מהר, הלן! דרך המחסום!
גברת לומאקס: אבל אין לנו כרטיסים!
ד"ר גייג': זה לא חשוב עכשיו! דרך המחסום!
שומר: לאן אתם הולכים?! אסור להיכנס! היי, היי, היי, בואו הנה!
(השניים עוקפים אותו ומצליחים לעלות על הרכבת)
ד"ר גייג': (מתנשם) ממש ברגע האחרון. שבי, הלן ונוחי מעט.
גברת לומאקס: לאן נוסעת הרכבת הזאת?
ד"ר גייג': אין לי מושג, אבל אני שמח שהצלחנו לעלות.
גברת לומאקס: כן, גם אני. החושך הזה…
ד"ר גייג': הנורה שרופה כנראה.
גברת לומאקס: הרכבת מאיטה.
ד"ר גייג': כן…עצרה. אציץ מבעד לחלון.
גברת לומאקס: אתה רואה משהו?
ד"ר גייג': לא. (הרכבת תופסת תאוצה בשנית) היי!
גברת לומאקס: מה קרה?
ד"ר גייג': מסתבר שהשאירו אותנו כאן בנתיב צדדי!
גברת לומאקס: מה יהיה?
ד"ר גייג': אז…נישאר כאן כל הלילה כנראה. עד שהרכבת הראשונה תעבור.
(משרדו של מיניסטר הפנים)
מיניסטר הפנים: האם צלצלת לאשתי, בארינגטון?
מר בארינגטון: כן, אדוני.
מיניסטר הפנים: מה עם גייג'?
מר בארינגטון: עוד לא הצלחתי להתקשר אתו, אדוני.
מיניסטר הפנים: מוזר…אתה זוכר מה לעשות כשתמצא אותו?
מר בארינגטון: כן, אדוני. לשלוח אותו במטוס הראשון לז'נבה, אני חושב שמעולם לא כונסה ועידת פסגה במהירות רבה כל כך, אדוני.
מיניסטר הפנים: כן, זה נכון, אני…אני רק מקווה שמשהו ייצא מזה.
מר בארינגטון: אתה אופטימיסט, אדוני.
מיניסטר הפנים: בארינגטון, אין לנו ברירה. אנחנו מוכרחים להיות אופטימיסטים.
(בחזרה לקרון הרכבת, שם ישנים גברת לומאקס וד"ר גייג'. רעש אלקטרוני מוזר נשמע לפתע)
גברת לומאקס: אנדרו! אנדרו!
ד"ר גייג': (מפהק) מה?
גברת לומאקס: (בבהלה) אינך שומע?! הרעש הזה…
ד"ר גייג': לא, זה רק נדמה לך.
גברת לומאקס: לא, לא, אני באמת שומעת את הרעש!
ד"ר גייג': לא, אל תלכי לחלון. הישארי כאן.
גברת לומאקס: אבל הם באים לחטוף אותנו, אנדרו! הם יחטפו אותנו!
ד"ר גייג': אין מה לעשות.
גברת לומאקס: אבל מה יקרה עכשיו?
ד"ר גייג': הם יעשו לנו שטיפת מוח. הם ימשיכו להרעיל את המים. אלא אם המדינאים יפסיקו את הניסויים.
גברת לומאקס: אנדרו…אני מפחדת.
ד"ר גייג': אינך צריכה לפחד, הלן. הם לא יעשו לנו כל רע.
גברת לומאקס: אנדרו, תן לי את היד שלך.
ד"ר גייג': הירגעי, הלן, הירגעי. אל תפחדי. עכשיו כבר אין הדבר תלוי בנו. אנחנו נשכח את כל מה שקרה. לא נותר לנו אלא לקוות… רק לקוות… 

סוף

קריין: האזנתם לפרק השמיני והאחרון של "עיניים באפילה", תסכית בהמשכים מאת פיליפ לווין.

השתתפו: רם לוי בתפקיד הד"ר גייג' ואילנה צוקרמן בתפקיד הגברת לומאקס.

המפקח אדאמס היה מרדכי ברקן, והפרופסור לומאקס - עמנואל הלפרין.

מיניסטר הפנים - בצלאל לוי, ובארינגטון - גדעון רוזנגארטן.

(הוספה שלי: ד"ר ריד-דניאל פאר)

התסכית תורגם בידי רחל חלפי, ובוים בידי ראובן מורגן.

מוזיקה אלקטרונית-אלון שמוקלר, אברהם גת ואבנר לוי.

ביצוע טכני-מרדכי לפיד.