אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עיניים באפילה תסכית חלק ב


קטגוריה: 

אימגוh1{margin-bottom:.0001pt;text-align:right;page-break-after:avoid;direction:rtl;unicode-bidi:embed;font-size:14.0pt;font-family:"times new roman";text-decoration:underline;text-underline:single; margin-left:0in; margin-right:0in; margin-top:0in}

באדיבות אלי אשד

מערכה 7-12 מתוך 24

למערכות נוספות 1-7

 

הקדמה :

בשנות השישים הושמעו ב"גל הקל" של הרדיו הישראלי כמה וכמה סדרות תסכיתים שהפכו להיות הלהיטים של התקופה שלא היה מי שלא האזין להם ודיבר עליהם, המקבילים של "24 שעות" של היום. אלה כללו סדרות תסכיתי מתח על הבלש האנגלי פול טמפל וגם סדרות מדע בדיוני כמו "יומו של השלשה רגל".

אחת הסדרות המפורסמות והזכורות ביותר הייתה "עיניים באפלה". סדרה זאת הושמעה בבריטניה לראשונה ב-1959 וב-1960 עובדה לספר. אך מאז נשכחה ואפילו התסכית הבריטי המקורי אינו קיים יותר כמו מרבית התסכיתים של התקופה. פיליפ לווין לעומת זאת הפך לתסריטאי ידוע, אחד התסריטאים הידועים ביותר של סידרת "הגומלים " עם דיאנה ריג ששם כתב תסריטים רבים בעלי אופי מד"בי.

בישראל הושמע תרגום של תסכית זה אי שם באמצע שנות השישים ובוים בידי ראובן מורגן הבמאי הקבוע של תסכיתי "פול טמפל" כמו גם תסכיתים רבים אחרים. אך למרבית הצער מאז נעלם תסכית זה ואי אפשר למצוא אותו אפילו בארכיון הרדיו, אם כי לא מעטים זוכרים אותו עד היום.

למרבית השמחה התסכית הוקלט בזמנו בידי מאזין פרטי וכך השתמר והנה הוא בשלמותו לפניכם.

התסכית מוגש באדיבותו של רפאל גורדון שבידיו השתמר התסכית.

והנה הוא לפניכם (הזהרה המדובר בסדרה של כמה פרקים ששודרה ברדיו כך שהמדובר בתסכית ארוך מאוד): מערכה שביעית

גברת לומאקס: באת בדיוק בזמן, ד"ר. התה כבר מוכן.

ד"ר גייג': (נכנס אל בית לומאקס וסוגר את הדלת אחריו) האם אביך בבית?

גברת לומאקס: לא, הוא יצא. יכולתי לומר: כמה חבל שלא פגשת אותו. אבל למען האמת, ידעתי שהוא ייצא אחר הצהריים. לכן צלצלתי אליך.

ד"ר גייג': את מתנהגת באופן מאוד מיסתורי

גברת לומאקס: באמת? כנראה שזה מדבק.

ד"ר גייג': למה כוונתך?

גברת לומאקס: אבי התנהג היום בצורה מאוד מוזרה. הוא כמעט ולא אמר לי מילה מאז שקם הבוקר. וכרגיל, הוא דברן לא קטן. אתה בוודאי חושב שאני שוב ממהרת להוציא מסקנות, אבל משהו אינו נותן לו מנוח. אני יודעת שמשהו אינו נותן לו מנוח, ואני בטוחה שזה בקשר לסר ויליאם סטייסי.

ד"ר גייג': באמת?

גברת לומאקס: ואל תשאל אותי איך אני יודעת, אתה יכול לייחס את זה לאינטואיציה הנשית שלי.

ד"ר גייג': (בספקנות) אינטואיציה נשית…

גברת לומאקס: אינך מחשיב את הנשים ביותר, האין זאת?

ד"ר גייג': להיפך, להיפך! אני מעריך אותן ביותר, אבל…

גברת לומאקס :"אבל"… בכל פעם שאיש מדע מביע דעתו, אפשר להיות בטוח שאיזה "אבל" מתחבא לו שם.

(הטלפון מצלצל)

גברת לומאקס: סליחה רגע אחד.

(גברת לומאקס מרימה את השפופרת)

גברת לומאקס: אוגדין 239, כן, כן, הוא כאן. בוודאי, זה בשבילך, ד"ר גייג'.

ד"ר גייג': בשבילי? תודה. (לוקח את השפופרת) כאן ד"ר גייג'.

מפקח אדאמס: מדבר מפקח אדאמס.

ד"ר גייג': שלום מפקח.

מפקח אדאמס: תיארתי לעצמי שאמצא אותך באוגדין, קיבלתי מברק עבורך מן הסקוטלנד יארד.

ד"ר גייג': ואני כבר חשבתי שהם שכחו על קיומי…

מפקח אדאמס: אתה רוצה שאקרא לך אותו?

ד"ר גייג': בבקשה.

מפקח אדאמס: כתוב כאן: "בוא ללונדון מיד, בבקשה" וחתום: "רב פקד אנדריוס".

ד"ר גייג': (בהתפעלות) אנדריוס בכבודו ובעצמו…

מפקח אדאמס: איך להגיד: זה הגיע לחלונות הגבוהים.

ד"ר גייג': מתי זה הגיע?

מפקח אדאמס: לפני פחות מרבע שעה, המברק סומן ב"דחוף ביותר".

ד"ר גייג': כרגיל… טוב, אני מודה לך מאוד, מפקח. אצא לדרך מיד, נתראה בוודאי מחר. שלום.

מפקח אדאמס: שלום, ובהצלחה.

ד"ר גייג': תודה. (מניח את השפופרת) עליי להתנצל, גברת לומאקס, אך אני חושש שעליי לצאת מיד ללונדון. רב פקד אנדריוס רוצה לראות אותי.

גברת לומאקס: מה קרה?

ד"ר גייג': אינני יודע, אבל עליי להתייצב שם מיד. זה דחוף ביותר. מנסיוני במשרדים ממשלתיים פירושו של דבר שמישהו נעשה עצבני.

(ד"ר גייג' נמצא במשרדו של רב פקד אנדריוס)

רב פקד אנדריוס: נסה בבקשה להבין אותי, ד"ר גייג', אני איש משטרה פשוט, לא איש מדע. אין טעם שתמשיך לספר לי על אבן חול ספוגה ב…

ד"ר גייג': נפט.

רב פקד אנדריוס: נפט, או על שכבות גיאולוגיות. לי כל זה איננו אומר דבר. סר ויליאם סטייסי עדיין נעדר. כרב פקד משטרה זה כל מה שמעניין אותי. מצא אותו.

ד"ר גייג': אבל לבורות האלה יש חשיבות. קופר הגנן נשבע שלא הוא חפר אותם.

רב פקד אנדריוס: קראתי את עדותו, הוא נראה לי טיפוס מבולבל קצת, כל השטויות האלו שהוא סיפר, כאילו שמע רעש באוויר…

ד"ר גייג': המפקח אדאמס ואנוכי שמענו רעש דומה אמש, כשנעלם רוס.

רב פקד אנדריוס: זה יכול להיות כל דבר, זה בוודאי מטוס או מכונית, אם אתה שואל אותי. אבל, ד"ר, לא הזמנתי אותך לכאן כדי למתוח ביקורת על הדרך בה אתה מנהל את החקירה. אחרי הכל, העברנו את העניין לידך לאחר שאנחנו הגענו למבוי סתום. אבל…

ד"ר גייג': ובכן, לשם מה בדיוק הזמנת אותי?

רב פקד אנדריוס: תבין, גם עליי לוחצים מלמעלה, אלה הקובעים את גורלותינו ואת משכורותינו. חשבתי, כי מוטב שאבהיר בפניך היכן אנו עומדים. בעצם, יש עוד משהו, אינני מניח אפילו לרגע שנוכל להיעזר בזה, אבל במקרה כמו זה, אנחנו נאחזים כמו טובע בכל קנה. סר ויליאם והבחור הזה רוס, שניהם היו אנתרופולוגים, לא?

ד"ר גייג': כן.

רב פקד אנדריוס: אולי זה פשוט צירוף של מקרים. אבל רציתי להראות לך משהו. כן...(מחפש) איפה זה? הנה, הנה. זהו גיליון של הnew york times מן ה24 לחודש. אני רוצה לקרוא לך קטע קצר שהופיע כאן. הכותרת היא: "מדען נעלם".

ד"ר גייג': מדען נעלם?!

רב פקד אנדריוס: (מקריא מן העיתון) "מר ג'יימס פארו, האנתרופולוג הנודע, נעלם מביתו בלואיזיאנה אמש, בשעת לילה מאוחרת, המשטרה חוקרת".

ד"ר גייג': זהו באמת צירוף מקרים מוזר, גם סר ויליאם נעלם ב23 לחודש.

רב פקד אנדריוס: העניין הזה הגיע לידיעתי לאחר שיצאת לאוגדין. בינתיים נתקשרתי עם קצין העיתונות בשגרירות האמריקאית. הוא הבטיח שימסור לי אינפורמציה מאוחרת יותר הערב. אני מציע שניסע לשם מיד.

(ד"ר גייג' ורב פקד אנדריוס נמצאים בביתו של קצין העיתונות)

רב פקד אנדריוס: הכירו בבקשה, מר דרו, קצין עיתונות-וד"ר גייג', אחד ממומחי משרד הפנים שלנו.

ד"ר גייג': נעים מאוד.

מר דרו: אני שמח מאוד להכיר אותך, אדוני, שב בבקשה. רב פקד, גם אתה בבקשה.

רב פקד אנדריוס: תודה.

מר דרו: ובכן, רב פקד. לאחר שפנית אליי, התקשרתי עם המחלקה שלנו בניו יורק, הם התקשרו עם משטרת לואיזיאנה והם הסכימו באדיבותם הרבה לשלוח אליי את כל האינפורמציה שאספו.

רב פקד אנדריוס: אני מודה לך על המאמץ.

מר דרו: (צוחק) זהו שיתוף פעולה המועיל לשני הצדדים, לא?

רב פקד אנדריוס: כמובן.

מר דרו: עכשיו בקשר לנושא החקירה שלכם, הנה כאן העתק התיק. ברשותכם, אקרא לכם אותו: "ג'יימס פארו, בן 51, סיים את לימודיו בהרווארד ב1929, קיבל את התואר מוסמך למדעים, חבר בחברה האמריקאית למדעים, אנתרופולוג נודע. מומחה לזיהוי שרידים פרהיסטוריים. כתב כמה ספרים ועשרות מאמרים. על היעדרו הודיעה אחותו שחזרה ממסיבה בשעות הבוקר המוקדמות ב24 בחודש. ראתה את אחיה בפעם האחרונה בשעה 21:00 בערב בחדר עבודתו. הוא עבד אז על מאמר לירחון מדעי."

רב פקד אנדריוס: האם היה לבדו בבית?

מר דרו: כן, אבל נראה שבשעה 23:00 באותו ערב הוא הופרע בעבודתו.

ד"ר גייג': ואיך זה נודע לך, מר דרו?

מר דרו: ציפיתי לשאלתך, פארו היה נוהג להשתמש במכונת הכתבה. העתק של סרט ההקלטה הוטס אליי הערב יחד עם שאר החומר. כבר האזנתי לו, זה מאוד מעניין. אני בטוח שתרצו לשמוע אותו.

ד"ר גייג': כן, בהחלט.

מר דרו: כבר חיברתי את המכונה אל הזרם, הנה אני מדליק אותה.

קולו של פארו העולה ממכונת ההכתבה: הדוגמאות שנמצאו נמסרו למבחן…

מר דרו: זהו חלק מן המאמר שפארו הקליט להכתבה באותה שעה.

קולו של פארו: …שבדוגמאות מוכיחה מעל לכל ספק (שעון אורלוגין מצלצל ברקע) שהן שייכות…

מר דרו: זה היה השעון שלו שצילצל אחת עשרה. על פי זה קבענו את מועד התקרית.

ד"ר גייג': כן, כמובן.

מר דרו: בעוד כמה שניות תשמעו רעש מוזר מאוד, ותשמעו כיצד פארו מפסיק ומקשיב, כאילו גם הוא שמע את הרעש.

קולו של פארו: … שאותן אי אפשר לפרט כאן. על כל פנים, אני סבור שאיש לא יחלוק על דעתי… (רעש אלקטרוני מוזר נשמע לפתע, קולו של פארו נפסק לרגע וממשיך לאחר מכן) על כל פנים, אני סבור שאיש לא יחלוק על דעתי לאור כל העדויות הללו…

מר דרו: הוא לא ייחס לכך חשיבות מיוחדת כנראה, אבל כעבור שניות אחדות שמע ללא ספק רעש מוזר מן הגן. הנה, הקשיבו.

קולו של פארו:…אם כן בחוגים מסויימים… הלו? מי שם? מי זה שם?

מר דרו: אני מתאר לעצמי שהוא קם אחר כך, והציץ החוצה.

ממכונת ההכתבה עולה רעש של דלת מוסטת.

מר דרו: כן, הדלת, הוא יצא כנראה אל הגן, הוא ראה מישהו וצעק, תיכף תשמעו.

קולו של פארו: מי זה שם? מי אתה? מה אתה רוצה? (נשמעת זעקת אימים)

מר דרו: ומה שקרה אחר כך לא נוכל אפילו לנחש, אבל בעוד שניות אחדות תשמעו שוב את הרעש המוזר.

רעש אלקטרוני מוזר נשמע מן המכונה.

מר דרו:ו…שקט. זהו זה. ובכן, מה דעתכם?

רב פקד אנדריוס: מוזר מאוד, בכך אין ספק.

ד"ר גייג': האם תוכל להשאיל לי את הסרט, מר דרו?

מר דרו: כמובן, בחפץ לב, אסיר אותו מן המכונה.

ד"ר גייג': תודה. אגב, מר דרו, האם מצאו משהו בדירתו של פארו?

מר דרו: לא משהו העשוי לשפוך אור על הפרשה. אבל במרכז חלקת הדשא נמצא בור גדול. קוטרו כשני מטר…

ד"ר גייג': ועומקו שבעים סנטימטר.

מר דרו: בדיוק! איך ניחשת, ד"ר?

ד"ר גייג': לא, לא, לא חשוב, המשך בבקשה.

מר דרו: מסתבר שאיש אינו יודע מה מעשיו של הבור שם. עד כמה שידוע לי, חשבו החוקרים כי הבור נחפר כדי להתקין בו בריכת דגים. אבל אחותו של פארו טוענת כי לה לא ידוע דבר על כך.

רב פקד אנדריוס: האם ניתן פרסום רב לכל העניין?

מר דרו: הפרשה עוררה התעניינות רק שם, במקום. היעלמו של פארו גרם מבוכה רבה. הוא נעלם בלי להותיר כל עקבות אחריו. אחדים דיברו על חטיפה…

רב פקד אנדריוס: האם היה אמיד?

מר דרו: לא, לא, לא במיוחד. והוא אף לא היה קשור בכל תכניות סודיות. עד כמה שאני מבין, הוא היה נוהג לאסוף עצמות עתיקות ו…

ד"ר גייג': פארו התגורר בלואיזיאנה, לא?

מר דרו: כן, בלייק צ'ארלס, האם הכרת אותו במקרה?

ד"ר גייג': לא.

מר דרו: אם כך, מדוע זה אתה מתעניין בו כ"כ?

רב פקד אנדריוס: ד"ר גייג' רק מנסה לקשור כמה מאורעות בודדים, אנחנו מודים לך על עזרתך, מר דרו, כשנגיע למסקנות ברורות אודיע לך. בוא נלך, ד"ר גייג'.

(השניים נוסעים במכונית בחזרה)

רב פקד אנדריוס: אני מתאר לעצמי שאתה מתפלא על שמיהרתי כ"כ להסתלק, ד"ר?

ד"ר גייג': כן, שמתי לב לכך שדרו היה מופתע למדי.

רב פקד אנדריוס: הוא בטח חושב שאנחנו נהגנו בחוסר נימוס. אני מצטער מאוד. האמת היא, שההקלטה ששמענו הביאה אותי במבוכה. בינינו לבין עצמנו, רציתי להוציא אותך מהחדר בטרם תתחיל לספר לו על מה שאתה מצאת בנוטינגהאם. אתה הרי מכיר את האמריקאים הללו, הם תמיד עושים כ"כ הרבה רעש מכל שטות…

ד"ר גייג': כן, אבל אתה מודה שההקלטה הזאת מאמתת את מה שסיפרתי לך?

רב פקד אנדריוס: אינני יודע. אולי מוטב יהיה אם אדווח על כך למיניסטר הפנים. אתה תוכל להמשיך בינתיים, וכדאי שתודיע לי על התפתחות חדשה. אבל על דבר אחד אני עומד בכל תוקף בשלב זה: אנחנו מוכרחים לשמור בסוד גמור על כל מה שאירע באוגדין. אתה מבין, ד"ר גייג'?

ד"ר גייג': כן, כמובן. אגב, גם לי יש בקשה, רב פקד.

רב פקד אנדריוס: מה העניין?

ד"ר גייג': האם תוכל לשאול את מר צ'ו מהשגרירות האמריקנית אם הוא יוכל להשיג מדגם מהחומר המצוי בתחתית הבור שבגנו של פארו?

רב פקד אנדריוס: לשם מה?

ד"ר גייג': סקרנות בלבד.

רב פקד אנדריוס: אשתדל.

מערכה שמינית

גברת לומאקס: אני באמת מודה לך על תשומת לבך, ד"ר גייג', אבל אינני מבינה מדוע עלינו לעזוב את אוגדין.

ד"ר גייג': את זוכרת ודאי שאתמול דיברנו על אינטואיציה נשית. ובכן, גם לי יש הרגשה. ההרגשה ברורה מאוד, שמוטב יהיה אם תעזבו את אוגדין. אינני יכול לומר לך מדוע, אינני יודע.

גברת לומאקס: וזאת איננה גישה מדעית ביותר, ד"ר? אבל, אם נעזוב את אוגדין, לאן נוכל ללכת?

ד"ר גייג': אוכל למצוא דירה מתאימה בלונדון.

גברת לומאקס: אתה באמת חביב מאוד. אבל אחרי כל מה שסיפרת על אותו אמריקני-פארו-האם נוכל להיות בטוחים גם בלונדון או בכל מקום אחר?

ד"ר גייג': שוחחי על כך עם אביך. אולי יוכל הוא למצוא משהו…

(הטלפון מצלצל)

גברת לומאקס: סלח לי…

(גברת לומאקס עונה לטלפון)

גברת לומאקס: הלו?

מפקח אדאמס: (מצידו השני של הקו) גברת לומאקס?

גברת לומאקס: כן.

מפקח אדאמס: האם ד"ר גייג' נמצא שם?

גברת לומאקס: כן, רגע אחד. בשבילך ד"ר, המפקח.

ד"ר גייג': (מקבל את השפופרת) הלו?

מפקח אדאמס: אני מוכרח להפריע לך… אני מצטער, האם תוכל לגשת הנה מיד? אני נמצא בביתו של סר ויליאם.

ד"ר גייג': משהו לא בסדר?

מפקח אדאמס: לא אוכל להסביר לך בטלפון, אבל אם תוכל לבוא מהר ככל האפשר…

ד"ר גייג': כמובן, אני יוצא מיד.

מפקח אדאמס: כדאי, אולי, שגם הגברת לומאקס תבוא.

ד"ר גייג': (בתדהמה) הגברת לומאקס?!

מפקח אדאמס: כן… אתה מבין… זאת הגברת מילן… מהר, ד"ר! בוא לכאן מהר ככל שתוכל.

(ד"ר גייג' וגברת לומאקס נוסעים אל ביתו של סר ויליאם סטייסי)

גברת לומאקס: המפקח לא אמר לך מה קרה?

ד"ר גייג': לא, אבל הוא נשמע נרגש מאוד. משהו עם הגברת מילן, כנראה.

גברת לומאקס: אני מקווה שזה לא חמור.

ד"ר גייג': מי זה שם, לכל הרוחות?!

גברת לומאקס: מה?

ד"ר גייג': מישהו מטייל לו שם ממש באמצע הדרך, ממש מולנו!

גברת לומאקס: כן… זה… זה קופר הגנן.

ד"ר גייג': מה הוא עושה כאן באמצע הלילה?!

גברת לומאקס: חוזר הביתה מהכפר, אני מתארת לעצמי.

ד"ר גייג': טוב ויפה, אבל זה עוד לא אומר שהוא מוכרח ללכת דווקא באמצע הדרך!

(ד"ר גייג' קורא מן החלון לעברו של קופר) הצידה, בן אדם, לעזאזל! (ד"ר גייג' חולף על פניו) תביטי עליו, מה זה איתו?

גברת לומאקס: כנראה שהוא… אני חושבת שהוא שיכור.

ד"ר גייג': כן, אני בטוח שהוא שיכור.

גברת לומאקס: הכל בסדר, הוא ממשיך בעליזות רבה כאילו לא קרה כלום.

ד"ר גייג': אתן לו מנה כשאראה אותו… (השניים מגיעים אל ביתו של סר ויליאם סטייסי) הנה הגענו.

גברת לומאקס: הנה המפקח בא לקראתנו.

ד"ר גייג': עוד מעט נדע מה קרה פה.

(שניהם יוצאים מן המכונית)

מפקח אדאמס: תודה לאל, כבר הייתי בטוח שלא תגיעו לעולם.

ד"ר גייג': כן, הגענו הנה בניסים ממש. ידידנו האדון קופר כמעט דרס אותנו בדרך. היה שיכור כלוט.

מפקח אדאמס: ראיתי אותו, עבר כאן לפני דקות אחדות.

ד"ר גייג': היי, מפקח... אתה הרי רועד כולך.

מפקח אדאמס: (בגיחוך) באמת? אינני מופתע.

ד"ר גייג': מה קרה, מפקח?

מפקח אדאמס: גברת מילן התקשרה איתנו ואמרה שהיא חושדת בגנבים, ולכן באתי הנה. אך נדמה לי שזה לא כל כך פשוט… ראשית, הבית היה הפוך לגמרי כשהגעתי, הפוך לגמרי. אבל את הגברת מילן לא מצאתי. לא היה שום זכר לגברת מילן. חיפשתי בכל מקום ואחר כך עליתי למעלה.

ד"ר גייג': כן, ואז…?

מפקח אדאמס: ואז… בואו ותראו בעצמכם.

(השלושה נכנסים אל הבית)

מפקח אדאמס: הנה, זה כאן. לא, אני אכנס לפנייך, גברת לומאקס.

גברת לומאקס: בבקשה.

מפקח אדאמס: ואתה, ד"ר, היכנס אחריי, כאן. (נאנח) היו מוכנים להלם. (פותח את הדלת) היא… היא שם.

(גברת מילן נמצאת בחדר, צוחקת צחוק היסטרי לאורך כל הזמן)

מפקח אדאמס: מסכנה…

גברת לומאקס: מה קרה לה?

מפקח אדאמס: מה זה לדעתך, ד"ר?

ד"ר גייג': זה לא השטח שלי, אינני רופא, אבל אין לי ספק שהיא סובלת מהלם קשה.

גברת לומאקס: הסתכלו עליה, הפנים, העיניים…

ד"ר גייג': על פי מצבה הייתי אומר שהיא עברה איזו חוויה של פחד.

גברת לומאקס: אבל מה יכול היה להפחיד אותה עד כדי כך?

ד"ר גייג': (רוכן אל גברת מילן) גברת מילן… גברת מילן… כאן ד"ר גייג'. אינך מכירה אותי? אין לך ממה לפחוד.

מפקח אדאמס: אין טעם בכך, ד"ר. ניסיתי לדובב אותה לפני שהגעתם לכאן. היא כנראה פשוט אינה שומעת.

גברת לומאקס: ייתכן שאילו הייתה שוכבת ונחה… אקח אותה למיטתה.

ד"ר גייג': כן, בבקשה, גברת לומאקס.

גברת לומאקס: בואי, גברת מילן. (לוקחת אותה אל מיטתה) הנה, שכבי לך כאן במנוחה. (סוגרת אחריה את דלת חדר השינה)

מפקח אדאמס: אני פשוט אינני מסוגל להבין זאת, ד"ר. כשהיא טילפנה אליי למפקדה לפני פחות משעה, היא נשמעה בסדר גמור. היא סיפרה לי שחדר עבודתו של סר ויליאם נפרץ. דבר לא נעדר מן החדר. אבל על הרצפה היא מצאה לפי דבריה כפפה גדולה שחורה.

ד"ר גייג': כפפה שחורה? היכן היא עכשיו?

מפקח אדאמס: אינני יודע, היא נעלמה. אני זוכר שהיא אמרה שזו אינה כפפה רגילה, אלא גדולה וכבדה במיוחד. היא חשבה שהכפפה עשויה מאזבסט.

ד"ר גייג': כפפת אזבסט שחורה?

מפקח אדאמס: אמרתי לה שלא… שלא תיגע בשום דבר ושאני אגיע מיד.

(גברת לומאקס נכנסת לחדר)

גברת לומאקס: היא במצב נורא, האם אין כל אפשרות להקל עליה, ד"ר גייג'?

ד"ר גייג': אני חושב שכדאי שאקח אותה לבית החולים. לאותו בית חולים שאליו נשלח גם דייויד רוס, זה ליד נוטינגהאם. אני מכיר את ד"ר ריד, אני בטוח שהוא יוכל לטפל בה.

גברת לומאקס: היית רוצה שאבוא איתך?

ד"ר גייג': כן, הייתי מודה לך מאוד על כך. אולי תוכלי למצוא את מעילה של גברת מילן?

גברת לומאקס: כן, בוודאי.

מפקח אדאמס: האם אתה רוצה שגם אני אסע איתכם, ד"ר?

ד"ר גייג': לא, אני מעדיף שתישאר כאן, מפקח. הייתי מבקש ממך לערוך חיפוש יסודי בבית, אני רוצה למצוא את כפפת האזבסט הזאת, אם היא בכלל ישנה…

מערכה תשיעית

ד"ר ריד: נתתי לגברת מילן זריקה, ד"ר גייג', היא נרגעה. האם ידוע לך על הפרעות עצבים או על הפרעות נפשיות קודמות?

ד"ר גייג': לא, לא. אני בטוח שהיא לא סבלה מהפרעות. היא תמיד עשתה עליי רושם של אישה בעלת דעה צלולה ביותר.

ד"ר ריד: האם היא סבלה מהלם?

ד"ר גייג': האם… האם יכול היה הלם לגרום לה להתמוטטות כזאת?

ד"ר ריד: ייתכן. אתה יודע, כשבדקתי אותה לפני כמה דקות, הסימפטומים שלה, זאת אומרת-הנשימה החלשה, הדופק הבלתי סדיר, האישונים המורחבים-כל אלה הזכירו לי את הסימפטומים של הסטודנט ההוא, זה שנשלח אלינו מאוניברסיטת נוטינגהאם.

ד"ר גייג': דייויד רוס?

ד"ר ריד: כן. דרך אגב, האם מצאתם אותו?

ד"ר גייג': לא, ד"ר ריד, לא מצאנו אותו, גם הוא נעלם.

(ד"ר גייג' וגברת לומאקס נוסעים במכונית מבית החולים)

ד"ר גייג': את שקטה מאוד, גברת לומאקס.

גברת לומאקס: אני מצטערת, לא התכוונתי להיות בלתי חברותית. רק חשבתי לעצמי שלפני שבוע היה אוגדין סך הכל כפר קטן ובלתי חשוב בנוטינגהאם, ואילו עכשיו לאחר שסר ויליאם נעלם, כאילו נוספה לכפר איזו חשיבות מוזרה.

ד"ר גייג': לגבי מרבית האנשים, אוגדין עדיין הנו כפר קטן ובלתי חשוב בנוטינגהאם. אחרי הכל, אנתרופולוגים אינם מגרים את דמיונם של הבריות כמו מדעני אטום.

(ד"ר גייג' מחנה את מכוניתו מול ביתם של הלומאקסים)

ד"ר גייג': הנה, שירות ישיר עד פתח ביתך.

גברת לומאקס: אני באמת מודה לך מאוד, ד"ר גייג'. (פוסעת לכיוון הבית)

ד"ר גייג': גברת לומאקס!

גברת לומאקס: כן?

ד"ר גייג': את… את לא תשכחי מה שאמרתי לך קודם? בקשר לכך שכדאי שתעזבו את אוגדין? באופן זמני כמובן. שניכם-את ואביך-אנתרופולוגים, ובנסיבות הנוכחיות…

גברת לומאקס: (צוחקת) טוב, טוב, טוב… אשוחח על כך עם אבי, אבל אינני מבטיחה דבר.

(ד"ר גייג' נוסע משם לפגוש את המפקח אדאמס)

ד"ר גייג': אני מצטער שהיית צריך להמתין לי במקום ללכת לישון, מפקח.

מפקח אדאמס: (נאנח) אני רגיל לזה.

ד"ר גייג': (מפהק) הסעתי את הגברת לומאקס לביתה. האם סרקת את הבית?

מפקח אדאמס: כן, סרקתי כל סנטימטר מרובע, אבל לא מצאתי דבר. לפחות לא בבית. אבל חיפשתי גם בחוץ מסביב. גינת השושנים…

ד"ר גייג': כן?

מפקח אדאמס: אתה יודע, שוב אותו סיפור ישן… עוד בור אחד.

ד"ר גייג': עוד אחד?

מפקח אדאמס: גם ממנו עולה ריח של זפת. זה מזכיר לי: האם בדקו את המדגמים האלה שהוצאת מן הבור?

ד"ר גייג': כן, כפי שחשדתי, הם אמנם היו אבני חול ספוגות נפט. מפקח, עדיין הייתי מאוד רוצה לדעת מה קרה לכפפת האזבסט ההיא.

מפקח אדאמס: כן, גם אני. אני מניח שמי-או מה-שהפיל אותה, חזר ולקח אותה.

ד"ר גייג': אבל בכל זאת סקרן אני לדעת מה פשר הדבר. קשה להניח שכפפת אזבסט היא חלק מן הציוד השגרתי של גנב…

מערכה עשירית

פרופסור לומאקס: בתי יצאה מן הבית, ד"ר גייג', היא הלכה אל הכפר אחרי ארוחת הצהריים ועדיין לא חזרה.

ד"ר גייג': האם מסרה לך את הצעתי שתעזבו את אוגדין, פרופסור לומאקס?

פרופסור לומאקס: כן. כן, אבל אינני מבין לשם מה כל זה נחוץ. אין לנו ממה לחשוש.

ד"ר גייג': סר ויליאם ורוס נחטפו, זה ברור לי עכשיו.

פרופסור לומאקס: (בתדהמה) נחטפו?!

ד"ר גייג': אנתרופולוג אמריקאי-ג'יימס פארו-גם הוא נעדר.

פרופסור לומאקס: פארו?

ד"ר גייג': האם אתה מכיר אותו?

פרופסור לומאקס: לא… לא באופן אישי, שמעתי עליו כמובן, קראתי מאמרים שלו. אבל מי יחטוף אנשים כאלה? איזה מניע יכול להיות לו?

ד"ר גייג': לכולם היה דבר אחד משותף: אנתרופולוגיה.

פרופסור לומאקס: (בהתרגשות) אבל יש… אלפי אנתרופולוגים בכל העולם. מדוע בחרו דווקא בשלושת האנשים האלה?

(הדלת נפתחת)

פרופסור לומאקס: הנה בתי.

גברת לומאקס: אבא?

פרופסור לומאקס: אני בחדר העבודה, הלן.

גברת לומאקס: (נכנסת אל חדר העבודה) ד"ר גייג'…איזה צירוף מקרים… רציתי בדיוק לשאול את אבי אם צלצלת במקרה.

ד"ר גייג': מדוע? האם רצית לראות אותי?

גברת לומאקס: לא, אבל פגשתי עכשיו את קופר. הוא שאל אותי היכן יוכל למצוא אותך, הוא אמר שזה חשוב. האמת היא שהוא… שהוא היה שתוי כהלכה.

ד"ר גייג': בשעה זו של הבוקר?

גברת לומאקס: אין זו הפעם הראשונה. נכון, אבא?

פרופסור לומאקס: לא. שמתי לב לכך שהוא נושא עמו בקבוק כיס. קשה לתאר את קופר כפיקח או כחרוץ ביותר.

גברת לומאקס: כשהוא ירד מן הגבעה, הוא גרר בקושי את רגליו. חששתי שייפול לאיזו תעלה.

ד"ר גייג': היכן הוא עכשיו?

גברת לומאקס: הוא הלך בכיוון אל בקתתו, אבל אינני מתחייבת שהגיע לשם…

(שלושתם הולכים אל בקתתו של קופר, ד"ר גייג' נוקש בדלת)

ד"ר גייג': קופר! קופר, אתה שם?

(ד"ר גייג' נוקש בשנית)

קופר: (מתוך הבקתה) מה? מי זה שם?

ד"ר גייג': קופר! האם זה אתה?

קופר: מי זה שם?

ד"ר גייג': כאן ד"ר גייג', אני מבין שרצית לשוחח איתי.

קופר: (בעצבנות) לא עכשיו!

ד"ר גייג': פתח את הדלת בבקשה, קופר, תן לי להיכנס פנימה.

קופר: טוב, בסדר, חכה רגע…

(הדלת נבעטת מבפנים, קופר ניצב בפתח)

קופר: הרגשתי לא טוב, שכבתי קצת.

ד"ר גייג': על מה רצית לשוחח איתי?

קופר: בעצם, אני לא יודע איפה להתחיל… אולי לא ראיתי שום דבר בכלל, אולי רק חשבתי שראיתי.

ד"ר גייג': שב… שב, נסה לרכז את מחשבותיך וספר לי הכל.

קופר: (נאנח) זה היה אתמול בלילה, שתיתי איזה שלוש או ארבע כוסיות, אבל ידעתי מה נעשה איתי. אתה יכול להאמין לי. טוב, כשהייתי בערך במרחק של שלושים מטר מהבית של סר ויליאם, אז… אז פתאום שמעתי את זה. זה לא היה נדמה לי, אני באמת שמעתי את זה!

ד"ר גייג': מה שמעת?

קופר: הייתה לי הרגשה שזה בא מהכיוון של הבית, אז עשיתי קיצור דרך-דרך השדה-אז פתאום הרגשתי איך שהאדמה רועדת, כמו… כמו ברעידת אדמה. זה מזכיר לי את הימים בחפירות בזמן המלחמה. אז הפלתי את עצמי ונשכבתי על הבטן על יד הגדר, ואז ראיתי משהו מבריק.

ד"ר גייג': מה ראית?

קופר: זה היה כמו איזה אוהל בצבע כסף.

ד"ר גייג': אוהל?!

קופר: כן, אוהל מכסף. הייתה לו צורה של גביע של גלידה. איך קוראים לזה…קו…

ד"ר גייג': קונוס.

קופר: כן, קונוס.

ד"ר גייג': ומה קרה אז?

קופר: הכל היה שקט במשך איזה רגע או שני רגעים. אחר כך שמעתי צעקת אימים מן הבית. זאת הגברת מילן צעקה. אני רציתי לקום, אבל הרגליים שלי לא רצו. אני לא יכולתי לזוז. ואחר כך שוב התחיל הרעש הזה, והאוהל הזה נעלם פתאום.

ד"ר גייג': באיזה כיוון הוא נע?

קופר: אני לא יודע…

ד"ר גייג': אבל בוודאי ראית אותו נע.

קופר: הוא בכלל לא זז. רגע אחד הוא עמד לו שם, וברגע השני הוא כבר התנדף.

ד"ר גייג': ומה עשית אחר כך?

קופר: אחר כך התעוררתי כאן, זה היה היום בבוקר. ראיתי שהמשטרה מחפשת בשטח. שוטר אחד אמר לי שפרצו את הבית ושגברת מילן, היא בבית חולים. ואז הבנתי שזה לא היה חלום. זה היה הדבר הזה, אני יודע! (בזעם) זה היה הדבר הזה!

ד"ר גייג': הירגע, הירגע. ואל תדאג לגברת מילן, היא נמצאת בידיים טובות. ועכשיו, קופר, הקשב לי. אינני רוצה שתדבר על העניין עם איש, אתה מבין?

קופר: טוב, אם אתה אומר ככה. אבל מה זה היה?

ד"ר גייג': שום דבר שצריך להדאיג אותך. ועוד דבר, קופר, אני במקומך הייתי מחביא את הבקבוק באיזה מקום…

(ד"ר גייג' מתקשר אל מפקח אדאמס)

שוטר תורן: משטרת ראדפורד.

ד"ר גייג': הלו? האם אוכל לדבר עם מפקח אדאמס?

שוטר תורן: מי מדבר בבקשה?

ד"ר גייג': ד"ר גייג' מדבר.

שוטר תורן: שלום, ד"ר. אני הסרג'נט התורן. אני מצטער, אבל המפקח אדאמס נמצא באוגדין.

ד"ר גייג': בעצם, תוכל אולי גם אתה לעזור לי?

שוטר תורן: בחפץ לב, אדוני.

ד"ר גייג': האם יש תחנת ראדאר בנוטינגהאמשייר?

שוטר תורן: תחנת ראדאר? אני חושב שכן, רגע אחד, אדוני. (בודק) כן, ד"ר גייג'. כעשרה קילומטר מווינפילד יש תחנת ראדאר, אם תיסע בכביש נוטינגהאם…

(ד"ר גייג' מגיע אל תחנת הראדאר)

ד"ר גייג': אני מקווה שהניירות שלי בסדר, קפטן.

קפטן: בסדר גמור, ד"ר גייג'.

ד"ר גייג': אם כך, אני מקווה שתוכל לענות על כמה שאלות, מבלי להפנות אותן לממונים עליך.

קפטן: אני מקווה, ד"ר. ובכן, במה העניין?

ד"ר גייג': כשאתם מתקשרים עם מטוס, מהו התהליך המקובל?

קפטן: כל תקשורת נרשמת ביומן על ידי קצין המבצעים. כמובן שאנחנו כבר רגילים לתנועות המטוסים בסביבה הזאת, לכן בדרך כלל אנו יכולים לזהות את המטוס המתקשר מיד.

ד"ר גייג': אבל, האם אתם עורכים רישום של כל מטוס שאינכם מזהים?

קפטן: ברור, ברור. אבל זה קורה לעיתים נדירות.

ד"ר גייג': הייתי רוצה לברר אם נמצא דו"ח על טיסה בלתי שגרתית אמש בין תשע וחצי לעשר.

קפטן: בוא הנה בבקשה, ד"ר. הקצינה התורנית עומדת שם בצד השני ליד המפה, בוא וניגש אליה.

קצינה תורנית: שלום, אדוני.

קפטן: קצינת טייס קמבל, הכירי בבקשה את ד"ר גייג'.

הקצינה קמבל: נעים מאוד, ד"ר גייג'.

קפטן: היינו רוצים להציץ ביומן בקשר לתקשורת כלשהי אמש בשעה עשרים ואחת שלושים.

הקצינה קמבל: ברצון, הנה היומן. אינני זוכרת תקשורת כלשהי אמש בשעה זו, אני הייתי אז בתורנות, אבל לא קיבלנו דו"ח על משהו מיוחד. לא, באמת. כפי שחשבתי, אבל… רגע אחד, אדוני, כן, היה משהו כחצי שעה מאוחר יותר בשעה עשרים ושתיים.

ד"ר גייג': כן?

הקצינה קמבל: לא, אני חוששת שזה היה רק מטוס אזרחי בדרך לאדינבורו.

ד"ר גייג': וזה הכל?

הקצינה קמבל: זה הכל.

קפטן: תודה לך, זה כל מה שרצינו לדעת. אני חושש שלא העלית דבר בחכתך, ד"ר.

ד"ר גייג': אם מטוס היה ממריא מאוגדין, האם הייתם רואים אותו?

קפטן: בהחלט. מצטער שלא יכולנו לעזור לך.

ד"ר גייג': טוב, אל תתנצל, מי יודע…האינפורמציה שלכם עשויה אולי עוד להביא לנו תועלת רבה יום אחד.

(ד"ר גייג' עומד להיכנס אל חדרו של המפקח אדאמס)

מפקח אדאמס: היכנס, ד"ר.

ד"ר גייג': שלום, מפקח.

(גייג' סוגר את הדלת מאחוריו)

מפקח אדאמס: יש לי משהו בשבילך.

ד"ר גייג': כן?

מפקח אדאמס: כשעשינו סריקה של השטח, אחד מאנשיי הסתכל במקרה אל תוך תיבת המכתבים הקבועה בשער בביתו של סר ויליאם, הוא מצא את המכתב הזה, חותמת הדואר שעליו היא מנוטינגהאם. הסתכל בתאריך: העשרים ושמונה, ארבעה ימים אחרי שסר ויליאם נעלם. (פותח את המכתב) המכתב הוא מרוס, לקרוא אותו?

ד"ר גייג': בבקשה.

מפקח אדאמס: "סר ויליאם היקר, הדבר שמפניו חששת אמנם קרה. עברה עליי חוויה נוראה, אני מוכרח לפגוש אותך כי חיי כולנו נתונים בסכנה גדולה. אסע לאוגדין מחר ואביא איתי את הגולגולת. חתום דייויד רוס".

ד"ר גייג': מותר לי לראות?

מפקח אדאמס: כמובן, בבקשה. מהי הגולגולת הזו שהוא מזכיר, ד"ר?

ד"ר גייג': בעצם זה מוזר מאוד שהוא כותב על הגולגולת, ולא על סתם גולגולת איזו שהיא… מסתבר אולי שסר ויליאם ידע על קיומה של גולגולת מסויימת.

מפקח אדאמס: אתה יודע, ד"ר, ייתכן מאוד שלשם כך נסע רוס לאוניברסיטה.

ד"ר גייג': כן, לקחת את הגולגולת…

מפקח אדאמס: ובינתיים הוא נעלם. יש סיכוי טוב שהיא עוד נמצאת בין שאר חפציו.

ד"ר גייג': נכון, אני כמעט בטוח בכך, נוכל לוודא זאת בנקל. אני מציע שניסע מיד לנוטינגהאם.

(השניים נמצאים באוניברסיטה ומחפשים בחפציו של רוס)

ד"ר גייג': מצאת משהו, מפקח?

מפקח אדאמס: בארגז הזה לא מצאתי כלום, רק חליפה, שתי חולצות, ושלושה או ארבעה ספרים. אני רואה שגם לך לא האיר המזל פנים במיוחד.

ד"ר גייג': לא, אבל נדמה לי שהשוער הזכיר קודם איזו מזוודה שהיא, לא?

מפקח אדאמס: כן, הנה שם, בפינה ההיא! צריך להציץ גם בה! כן! שמו של רוס כתוב על התוית! כבדה למדי… מלאה ספרים כנראה. היא באמת כבדה מדי.

ד"ר גייג': נזיז אותה לאמצע החדר.

מפקח אדאמס: כן, ד"ר. אני מקווה שהיא אינה נעולה. (מנסה לפתוח) יש לנו מזל… צדקתי, אתה רואה? מלאה ספרים.

ד"ר גייג': ייתכן שיש משהו למטה, מתחת לספרים. נוציא כמה ספרים, הנח אותם על הרצפה.

מפקח אדאמס: הם בטח לא היו מתנגדים שיסירו מהם את האבק מדי פעם.

ד"ר גייג': יש כאן משהו… תיבת קרטון.

מפקח אדאמס: אתה חושב שמצאנו מה שחיפשנו?

ד"ר גייג': תיכף אסיר את המכסה ו…נדע.

(שניהם מסירים את המכסה מעל תיבת הקרטון)

מפקח אדאמס: הנה הגולגולת שלך, ד"ר. האם זו גולגולת של אדם?

ד"ר גייג': …כן…

מפקח אדאמס: נדמה לי שאתה אינך בטוח ביותר.

ד"ר גייג': לא, לא, זה לא זה, המפקח. זאת היא גולגולת של אדם, בכך אני בטוח, אבל במבט ראשון חשבתי שזאת היא גולגולת של ילד.

מפקח אדאמס: ילד?

ד"ר גייג': כן, אתה רואה: הפנים קטנות והמצח קמור בצורה ניכרת.

מפקח אדאמס: אבל היא גדולה מדי.

ד"ר גייג': כן, זה נכון. ומלבד זאת, השיניים כבר צמחו כולן והעובדה שיש כאן שלוש שיניים טוחנות עשוייה להצביע על כך שזוהי גולגולת של אדם מבוגר. למעלה מבן עשרים. ובכל זאת, איני יכול להשתחרר מההרגשה שיש משהו…מוזר בגולגולת הזאת.

מערכה אחת-עשרה

גברת לומאקס: זוהי באמת גולגולת מוזרה, ברגע הראשון הייתי בטוחה שזו גולגולת של תינוק.

ד"ר גייג': זו הייתה גם התגובה הראשונה שלי, אבל ללא כל ספק, זוהי גולגולת של מבוגר.

פרופסור לומאקס: היכן מצאת את הגולגולת הזו, ד"ר גייג'?

ד"ר גייג': אני מקווה שלא תכעס עליי, פרופסור, אם אומר לך שהייתי רוצה לשמוע את דעתך לפני שאענה על שאלתך.

פרופסור לומאקס: החלטנו להשתעשע מעט בחידונים? טוב, זאת היא גולגולת של אדם מבוגר-גבר, לפי דעתי-אם לשפוט על פי מבנה העצמות, כאן.

ד"ר גייג': מאיזו תקופה היא הגולגולת?

פרופסור לומאקס: הייתי אומר-לפי מצבה-שהיא בת זמננו.

ד"ר גייג': (בפליאה) באמת? ואני הייתי סבור שזהו ממצא פרהיסטורי.

פרופסור לומאקס: לא, לא. היא עוד לחה למדי, אתה רואה? לדעתי היא כבת שנתיים או שלוש.

ד"ר גייג': זאת היא באמת הפתעה.

פרופסור לומאקס: כן, גם אותי היא מפליאה. מעולם לא ראיתי דוגמתה. באמת מוזר מאוד…

ד"ר גייג': מה הדבר?

פרופסור לומאקס: הנקב האופטי אטום.

ד"ר גייג': הנקב האופטי?

פרופסור לומאקס: זהו נקב קטן, דרכו עובר העצב האופטי מהמוח לעין. קוטרו בדרך כלל הוא כארבעה מילימטרים, אבל כאן הוא אטום לחלוטין.

ד"ר גייג': מוזר מאוד.

פרופסור לומאקס: אבל עכשיו תורך, ד"ר: היכן מצאת את הגולגולת?

גברת לומאקס: האור כבה…

פרופסור לומאקס: כנראה שזו הנורה.

גברת לומאקס: תיכף נראה. (הולכת אל הפרוזדור) לא, גם האור בפרוזדור אינו פועל.

ד"ר גייג': כנראה שאחד הפקקים נשרף. היכן תיבת הפקקים?

גברת לומאקס: בחדר המדרגות. הנה כאן, האם אתה זקוק לפנס, ד"ר?

ד"ר גייג': לא, זה בסדר, יש לי גפרורים. (מדליק גפרור ומחפש בעזרתו) מצאתי את הפקקים.

גברת לומאקס: ואת הקצר?

ד"ר גייג': לא, לא. עדיין לא. הם בסדר, כנראה. כנראה שקרה משהו בחוט החשמל המרכזי.

גברת לומאקס: מוטב שאטלפן לחברת החשמל, הם מקיימים שירות לילה.

פרופסור לומאקס: ד"ר, האם מצאת את מקום הקצר?

ד"ר גייג': לא, בפקקים אין כל תקלה, כנראה. בתך מצלצלת אל שירות הלילה של חברת החשמל.

גברת לומאקס: (מנסה לחייג) הלו? הלו? הלו? הלו! (מניחה את השפופרת במקומה) כנראה שגם הטלפון מקולקל.

ד"ר גייג': אולי אצא ואנסה למצוא תא טלפון ציבורי.

גברת לומאקס: אני באה אתך, ד"ר. אבא, לא נורא אם אשאיר אותך לבד בבית?

פרופסור לומאקס: בוודאי שלא, את יכולה ללכת.

(השניים יוצאים החוצה ונכנסים אל מכוניתו של ד"ר גייג', ד"ר גייג' מנסה להתניע את מכוניתו, אך היא אינה פועלת)

ד"ר גייג': מוזר… גם המכונית איננה פועלת.

גברת לומאקס: מספיק דלק?

ד"ר גייג': כן, המיכל היה כמעט מלא כשבאתי. משהו אינו כשורה גם עם האורות הקדמיים.

גברת לומאקס: כנראה שהסוללה התרוקנה.

ד"ר גייג': לא, אינני חושב כך. היא פעלה כתיקונה כשהגעתי לכאן.

(רעש אלקטרוני מוזר נשמע לפתע, ד"ר גייג' מאזין)

גברת לומאקס: מה קרה?

ד"ר גייג' מהסה אותה.

גברת לומאקס: מה קרה?

ד"ר גייג': הקשיבי! את שומעת?

גברת לומאקס: כן! מאין הוא בא?

ד"ר גייג': מן השדה שממולנו, נדמה לי. מאוד כדאי להתרחק. הישארי לעמוד בצד זה של המכונית.

(הרעש נפסק)

גברת לומאקס: אינני יכולה לראות דבר.

ד"ר גייג': אי אפשר לראות דבר.

גברת לומאקס: איזה ערפל היום…

ד"ר גייג': זה אינו ערפל!

גברת לומאקס: מה…מה זאת אומרת?

ד"ר גייג': זה עשן!

גברת לומאקס: עשן?!

ד"ר גייג': כן, והוא זוחל על הקרקע, לקראתנו!

(השניים מתחילים להשתעל)

גברת לומאקס: מה זה? האם…האם זו שריפה?

ד"ר גייג': אינני יודע…בואי מהר! ניכנס הביתה!

(השניים רצים אל הבית וסוגרים את הדלת אחריהם)

פרופסור לומאקס: הלן? הלן?

גברת לומאקס: כן, אבא! זה אנחנו!

פרופסור לומאקס: מה היה הרעש הזה, ד"ר?

ד"ר גייג': זה אותו רעש ששמענו המפקח ואני בלילה בו נעלם רוס.

פרופסור לומאקס: עכשיו זה השתתק, נדמה לי…

(הרעש מתחיל בשנית)

פרופסור לומאקס: אבל…מהיכן מגיע העשן?

ד"ר גייג': (בקול חנוק) אינני יודע, כדאי שנסגור את כל החלונות.

גברת לומאקס: אני אסגור את החלון במטבח.

פרופסור לומאקס: ד"ר גייג'? ד"ר גייג'!

ד"ר גייג': כן, איפה אתה, פרופסור?

פרופסור לומאקס: (משתעל) אני כאן!

ד"ר גייג': הנח לחלון, העשן חודר פנימה בלאו הכי, בוא נעלה למעלה.

פרופסור לומאקס: בסדר, ד"ר…איפה הלן?

ד"ר גייג': היא הייתה כאן לפני רגע! היא הייתה כאן ליד המעקה! ארד למצוא אותה! (יורד למסדרון) גברת לומאקס! איפה את? את שם?

גברת לומאקס: ד"ר גייג'? ד"ר גייג', אני כאן! ד"ר גייג'! (פולטת זעקת אימים)

ד"ר גייג': גברת לומאקס!

פרופסור לומאקס:(ממרומי הדירה) הלן! איפה את?

ד"ר גייג': מה קרה?

גברת לומאקס: ד"ר גייג'...משהו…משהו עבר על ידי.

(הרעש נפסק)

ד"ר גייג': אבל הפרופסור ואני היינו שם, ליד המדרגות.

גברת לומאקס: הרגשתי ש…שמישהו עבר לידי, חשבתי שזה אתה או אבא, והושטתי את ידי ואני…ואני נגעתי ביד, והיד הייתה נתונה בכפפה.

ד"ר גייג': כפפה?!

גברת לומאקס: כן, כפפה כבדה, קשה.

פרופסור לומאקס: ד"ר גייג'? ד"ר גייג', איפה אתה?

ד"ר גייג': כאן, במסדרון, פרופסור!

פרופסור לומאקס: מה קרה? הכל בסדר? שמעתי צעקה.

ד"ר גייג': זו הייתה בתך. היא אומרת שמישהו עבר לידה כשהלכה לסגור את החלון במטבח.

פרופסור לומאקס: עבר על ידה? אבל מי? הרי אנחנו כאן לבדנו.

(הרעש האלקטרוני מתחיל בשנית)

גברת לומאקס: הקשיבו! הרעש הזה שוב…

(הרעש נפסק)

גברת לומאקס: נעלם.

ד"ר גייג': מוזר, האורות נדלקו.

פרופסור לומאקס: והעשן מתפזר כמעט לגמרי.

גברת לומאקס: מעניין לראות אם הטלפון בסדר. (מרימה את השפופרת ומאזינה) כן, הטלפון פועל שוב.

פרופסור לומאקס: הוא תוקן כנראה בינתיים.

ד"ר גייג': לא, פרופסור. אינני חושב שהטלפון היה מקולקל.

פרופסור לומאקס: מה זאת אומרת?

ד"ר גייג': ייתכן כמובן שאני טועה, אבל…בואו איתי, ניגש אל המכונית שלי, אראה לכם למה אני מתכוון.

(השלושה יוצאים אל מכוניתו של ד"ר גייג', ד"ר גייג' מתניע את המכונית בהצלחה)

ד"ר גייג': לפני חמש דקות לא יכולתי להתניע את המכונית, ועכשיו הכל בסדר.

פרופסור לומאקס: קלקול כלשהו אולי?

ד"ר גייג': גם בזרם החשמל, גם בטלפון וגם במכונית? זה קצת מוגזם, הלא כן?

פרופסור לומאקס: כן, זה קצת מוגזם, אבל…הרי אין לך כל הסבר הגיוני אחר!

ד"ר גייג': אינני בטוח, פרופסור, אינני בטוח. אני…רק אגש שם לשדה. הייתי רוצה מאוד לראות משהו.

גברת לומאקס: אגש איתך.

(השניים מגיעים אל השדה)

גברת לומאקס: מה אתה מחפש, ד"ר?

ד"ר גייג': אינך יכולה לנחש? בור. כאן צריך להיות בור היכן שהוא…כן, אנחנו נמצאים בכיוון הנכון. ריח חזק של זפת…

גברת לומאקס: יש כאן כל כך הרבה עשבים, קשה לראות.

ד"ר גייג': אל תתרחקי, מוטב שתישארי לידי. הביטי! הייתי בטוח שאמצא כאן בור. מעניין מאוד…צורתו ומימדיו אינם משתנים.

גברת לומאקס: מה אתה עושה?

ד"ר גייג': אני רוצה לראות מקרוב. "כשהגענו למקום הפשע, הייתה הגופה עוד חמה למדי", כמו שהיו ידידיי המלומדים מהמחלקה הפלילית אומרים.

גברת לומאקס: מה?

ד"ר גייג': דפנות הבור, גבירתי. הנה, געי בהם. עודם חמים.

גברת לומאקס: אבל ממה הם חמים?

ד"ר גייג': אני מתאר לעצמי שאותו משהו שהוא מקור אותו רעש מסתורי יוצר גם חום רב.

פרופסור לומאקס: (מן הבית) ד"ר גייג'! הלן!

גברת לומאקס: אבא קורא לנו.

ד"ר גייג': מוטב שנחזור, הוא בטח כבר דואג.

(השניים מגיעים אל הבית, ד"ר גייג' פותח את הדלת)

ד"ר גייג': אני מצטער שעזבנו אותך שוב, פרופסור, אבל מצאנו עוד בור.

פרופסור לומאקס: האמנם? מעניין. אבל גם אני גיליתי משהו אחרי שהלכתם.

ד"ר גייג': באמת?

פרופסור לומאקס: כן. הגולגולת…הגולגולת שהבאת הערב…נעלמה.

מערכה שתים-עשרה

מפקח אדאמס: ומתי קרה הדבר הזה, ד"ר?

ד"ר גייג': באחת עשרה בערך. וזה היה פנטאסטי יותר אפילו ממה שקרה אז בנוטינגהאם. אבל בקווים כלליים יש דמיון רב, מלבד העשן: הרעש, הבור, ריח הזפת…אני מוכרח להודות ש…נבהלתי. זה מסביר גם את מה שקרה לגברת מילן, אם גם עליה עבר משהו דומה.

מפקח אדאמס: כן, ייתכן שגברת מילן ראתה את אותו…את אותו דבר.

ד"ר גייג': אבל הגברת לומאקס חושבת שהאורח שלה היה אדם. היא אומרת שמישהו עבר לידה בחושך ושהיא הרגישה ביד או לפחות בכפפה גדולה וקשה.

מפקח אדאמס: באמת? ייתכן שזאת הייתה כפפה של אזבסט, כמו זאת שנמצאה על ידי הגברת מילן.

ד"ר גייג': כן, גם אני חשבתי על כך.

מפקח אדאמס: אבל מי מסוגל להסתובב עם כפפות של אזבסט?

ד"ר גייג': אזבסט, כידוע, הוא חומר המבודד מפני חום. והבור שמצאתי אמש היה חם. אני מתאר לעצמי שאותו גוף שיצר את הבור מתחמם אגב כך. מתחמם מאוד.

מפקח אדאמס: גם אני אקבל עוד מעט חום מכל הדיבורים האלה. סר ויליאם איננו, ואנחנו אפילו עוד לא מתחילים למצוא אותו, בדיוק כמו לפני שבוע. שום דבר לא זז.

ד"ר גייג': אמת, אבל אני כמעט בטוח שרוס, סר ויליאם ואותו אמריקני-פארו-נחטפו על ידי מישהו או משהו המקים רעש כמו מקדח הסובב במהירות רבה ומשאיר אחריו בור מלא אבני חול ספוגות נפט.

מפקח אדאמס: כן, היה לי פעם דבר כזה, (צוחק) אבל הגלגלים נפלו ממנו.

(שניהם צוחקים)

ד"ר גייג': שלושה אנתרופולוגים נעלמים, ואיתם נעלמת גם גולגולת. יש כאן קשר כלשהו, אבל מהו, אין לי מושג. נצטרך כנראה לחכות עד שמשהו חדש יופיע.

מפקח אדאמס: או ייעלם…

(בבוקר למחרת, הטלפון מצלצל בחדרו של ד"ר גייג')

ד"ר גייג': (מרים את השפופרת תוך כדי פיהוק): הלו?

מפקח אדאמס: מדבר מפקח אדאמס.

ד"ר גייג': בוקר טוב, מפקח. אני עוד במיטה, תאר לעצמך.

מפקח אדאמס: אם כך לא ראית ודאי את עיתון הבוקר.

ד"ר גייג': לא…משהו חדש הופיע?

מפקח אדאמס: לא בדיוק, אני מדבר מבית המלון, אוכל אולי לעלות לחדר שלך?

ד"ר גייג': בהחלט, בבקשה. חדר מספר שבע, קומה שנייה.

(המפקח עולה לחדרו של ד"ר גייג', ד"ר גייג' פותח לו את הדלת, המפקח נכנס וסוגר את הדלת אחריו)

ד"ר גייג': ובכן, מה העניין, מפקח?

מפקח אדאמס: קודם כל מוטב שתעיף מבט בכותרות, הנה.

ד"ר גייג': (קורא מן העיתון בתדהמה) "ברית המועצות מאשימה את המערב. נחטף מדען רוסי".

מפקח אדאמס: כן, כן. כשראיתי את הכותרת בארוחת הבוקר, פשוט לא יכולתי להאמין למראה עיניי.

ד"ר גייג': (ממשיך לקרוא מן העיתון) "היום נודע כי נעלם יוסף סוורנוף, האנתרופולוג הרוסי הנודע, בחצר ביתו של סוורנוף נמצא בור גדול. מידיעות ראשונות מסתבר כי אין להוציא מכלל אפשרות את הסברה כי הבור נוצר בעקבות נחיתתו של כלי טיס זר". (שורק בהתפעלות) יפה מאוד… אם כך, הרי שגם הרוסים נכנסים לאט לאט לתמונה.

מפקח אדאמס: מסתבר שכן…שני אנתרופולוגים בריטים, אנתרופולוג אמריקני, ועכשיו גם רוסי. חסר רק עוד אחד מגאנה. ובכן, ד"ר, מה יש בדעתך לעשות?

ד"ר גייג': משהו שכרגע לא הייתי רוצה לעשות: לכתוב דו"ח לממונים עליי במשרד הפנים.

(ד"ר גייג' נמצא במשרד הפנים, לפי הזמנת מיניסטר הפנים)

מיניסטר הפנים: ד"ר גייג', בעניין הדין וחשבון שלך, דנתי בו עם הפקד גראנט ועם רב פקד אנדריוס, אינני צריך להוסיף כי עיינתי בו בתשומת לב רבה ביותר, בתוקף תפקידי כשר הפנים, אבל אני חייב להודות כי כמה נקודות שהעלית הביאו אותי במבוכה רבה.

ד"ר גייג': צר לי מאוד, אדוני.

מיניסטר הפנים: אם כי אני מקווה שתסכים להשיב על כמה שאלות בעניין הזה.

ד"ר גייג': (נאנח) כמובן.

מיניסטר הפנים: ובכן…בתוקף היותך היועץ שלנו לענייני מדע, הוטל עליך לחקור בפרשת היעלמו של סר ויליאם סטייסי.

ד"ר גייג': כן.

מיניסטר הפנים: לאילו מסקנות הגעת?

ד"ר גייג': הגעתי למסקנה שסר ויליאם לא עזב את אוגדין מרצונו החופשי ושהוא נחטף מגן הפרי שבחצרו.

מיניסטר הפנים: ואז כללת בחקירותיך אף את נוטינגהאם.

ד"ר גייג': כן, עשיתי זאת על מנת לחקור איש צעיר אחד-דייויד רוס-הוא הכיר את סר ויליאם.

מיניסטר הפנים: וגם הוא נעלם?

ד"ר גייג': כן, בחצר האוניברסיטה של נוטינגהאם. המפקח…מפקח אדאמס היה אז איתי כשרוס נעלם. שמענו רעש מוזר.

מיניסטר הפנים: כן, עובדה זו ציינת גם בדין וחשבון, "רעש כשל גוף המסתובב במהירות רבה באוויר כמקדח מהיר ביותר".

ד"ר גייג': ממש כך היה הרעש! מוזר ככל שייראה הדבר.

מיניסטר הפנים: ולמה אתה מייחס את הרעש הזה, ד"ר?

ד"ר גייג': האמת היא… שכרגע אינני יודע. העד האחד שראה משהו במו עיניו ממש הוא קופר, פועל הגר בכפר ומתפרנס מכל הבא ליד. וכשם שציינתי בדף האחרון בדו"ח שלי, הוא מתאר את הגוף שראה כ…אוהל של כסף.

מיניסטר הפנים: אבל מדבריו של הפקד, ניתן היה לי להבין ש…אותו קופר אינו בחינת עד מהימן ביותר. ונוסף על כך, הוא היה גם שיכור באותה שעה?

ד"ר גייג': הוא שתה מעט, כן. אבל דבריו נשמעו משכנעים למדי.

מיניסטר הפנים: לא באזניי, ד"ר, לצערי לא. נמשיך. על כל פנים, אותם "בורות": נמצאו חמישה "בורות" אם אינני טועה.

ד"ר גייג': כן, ייתכן שיש בורות כאלה גם מחוץ לגבולותיה של אנגליה, אינני יודע.

מיניסטר הפנים: אבל כיצד נוצרו ה"בורות" האלה?

ד"ר גייג': אני…אני…אני…בטוח שלא…החלל החיצון…

מיניסטר הפנים: (צוחק) בהחלט. כן, אותה "גולגולת", ד"ר, המוזכרת כאן בהערותיך, ייתכן שכדאי שכמה ממומחינו יבדקו אותה גם הם?

ד"ר גייג': אבל…כמו שציינתי בדו"ח, היא נעלמה.

מיניסטר הפנים: נכון, ד"ר. מאורע זה אירע שעה ש"זרם החשמל נותק לפתע"? ואתה היית נטול כולך ב"מעטה של עשן"?

ד"ר גייג': כן…

מיניסטר הפנים: אני יודע היטב שחקירת שתי וערב כזו אינה הוגנת, ד"ר. אבל אני מקווה שאתה מבין שאני עצמי עלול להימצא במצב דומה אם אקבל את דעתך ואביא את העניין לדיון בדרג ממשלתי גבוה. כן, זה עניין זה מזכיר לי: פרשת סוורנוף, ממשלות בריטניה וארצות הברית החליטו להכחיש את טענותיה של ברית המועצות. איגרות ברוח זו נמסרו כבר לשגריריים הרוסיים בלונדון ובוושינגטון.

ד"ר גייג': האם אפשר יהיה אולי…להסדיר פגישה בין אנשי מדע מטעם כל אחת מהממשלות?

מיניסטר הפנים: מה? לדון בהבלים הללו? (צוחק בזלזול) אנחנו נהיה לצחוק! אותם…אותם…ניירות שאתה מביא לי אינם אומרים לי דבר. אינני יכול להתעלם מן העובדה כי שאלות רבות כל כך נשארו ללא מענה.

(ד"ר גייג' שב מפגישתו עם מיניסטר הפנים ונפגש עם המפקח אדאמס)

מפקח אדאמס: זאת אומרת שהם לא האמינו לאף מילה אחת, ד"ר?

ד"ר גייג': הרב פקד היה חביב מאוד, אבל נדמה לי שהמיניסטר סבור שאני המצאתי את כל העניין לאיזו מטרה נבזית משלי. לא יכולתי להשיב אפילו על שאלה אחת. ובינינו לבין עצמנו-כשהייתי שם במשרד הרציני והמסודר, בתוך האווירה המפוכחת, נראה היה אף לי עצמי שהדו"ח שלי הוא מאוד מאוד בלתי מתקבל על הדעת.

מפקח אדאמס: ולא יכולת לשכנע אותם שיבואו בכבודם ובעצמם לנוטינגהאם?

שיראו את הבורות? שידברו עם קופר? שיבקרו את הגברת מילן המסכנה בבית החולים?

ד"ר גייג': קשה לי לתאר לעצמי שכמה בורות באדמה, גנן אחד שיכור, ואישה אחת שדעתה נטרפה עליה היו עשויים לשכנע אותם.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר