אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

אחד משלנו / מייקל מרשל סמית


התמונה של דן לחמן

אחד משלנו / מייקל מרשל סמית. הוצאת מובי דיק.
אחד משלנו / מייקל מרשל סמית. הוצאת מובי דיק.

תחשבו לרגע שריימונד צ'נדלר לא מת לפני חמישים שנה. נניח שנעלם והסתגר באיזה מקום, וכל מה שעשה שם היה לקרוא ספרי מדע בדיוני בנוסח פוסט מודרני במקצת. ואז יום אחד הוא מחליט לחזור לכתוב. הוא לא יכול להתחיל לכתוב בסגנון חדש לגמרי אך הוא כל ככך מושפע ממה שקרא בחמישים השנה האחרונות בספרות. הוא חוזר לכתוב. בלש חדש. בלש? אולי לא בדיוק.

בלש בעולם חדש. חיים חדשים. אך כלי הירייה הם עדיין אקדחים, והמחזיק באקדח היא עדיין אישה. שמאחוריה עומד גבר. "לילה. צומת דרכים במקום כלשהו באזור המת של לוס אנג'לס. אני לא מכיר את הסביבה, 5בל זה לא מקום שתרצו להיות בו...... בנינים מתים צצים בערפל בכל פינה, מלאים בשינה ודממה. נראה כאילו הם מתנשאים מעלינו כמו כפר מרושע בסרט מצויר, אבל זה לא נכון. מבנים דו מפלסיים לא יכולים להתנשא. זה פשוט לא באופי שלהם"הגבר והאישה מחכים בחושך. ואז מופיעה מכונית, מהמכונית יוצא גבר אחר, האישה מחוררת אותו במחסנית מהקדח שלה.נשמע כל כך מוכר. אך כמובן שהכול ילך ויסתבך בצורה שלא ריימונד צ'נדלר ולא יאיר לפיד אחריו היו חושבים עליה. ומעניין יותר, מייקל מרשל סמית הוא בכלל אנגלי. כך שרוחו הגדולה ששל צ'נדלר ממשיכה לרחף מעל ומעבר ללוס אנג'לס – תל אביב. העניין נעשה מוזר למדי כגבר נמוך קומה קורא להאפ, זה שמו של גיבורנו. האפ הוא קורא לו. האפ לא מזהה אוותו. אני השעון המעורר שלך אומר הגבר הנמוך, וזוכה בבעיטה החוצה מהבר. האפ מגלה מהר מאוד שהוא תחת השפעת סם שהוא עצמו סחר בו. סם בשם פרש. כזה המערפל חלק מזיכרונותיך וגורם לך לחוש כל דבר כאילו זו הפעם הראשונה שאתה חווה אותו, בלי מטען העבר שלך.

יש לו זיכרון מטושטש מלורה ריינולדס, אך מי היא לורה הזו הוא לא ממש זוכר. כל מה שנדמה לו שהיא הייתה מעורבת במשהו שמשך אותו כלפי מטה. החוצה מעולמו.הוא מזהה את המכונית שלו ומתחיל לנהוג לאנסנאדה שבמקסיקו. הוא לא זוכר למה, אך הוא יודע שלשם הוא צריך להגיע. לילה. כביש ריק. ומלבד עדר גדול של מכונות קפה החוצה את הכביש הכול שקט. עדר ממכונות קפה נודד למקסיקו? למה שלא תתנו לזה פרשנות משלכם ואולי סתם תגחכו?בדרך חזרה הוא עוצר בטיחואנה לשירותים :"אחת מהאסלות נראתה כמו המקום אליו מגיעים סוסים כדי לעששות את צרכיהם ואם זה המצב, מישהו היה צריך להסביר להם על השימוש בניר טואלט ואיפה בדיוק הם צריכים לשבת"ובינתיים חוזר אליו השעון המעורר. רוב האנשים עוד משתמשים בדיגיטאליים הישנים. הם לא יכולים להרשות לעצמם להאכיל שעון חי. אבל השעון הוא לא רק חי ומעורר. הוא גם יודע איפה היא. ואולי עכשיו נדע מי זו היא.אבל לפני כן נדע משהו על הפ, על מקום עבודתו. חברה בשם " רע"מ ארעית" העוסקת בהרחקת חלומות. לא פשוט להסביר. סיוטים אינם דבר רע כל כך. הם יכולים ללמד אותך ממה אתה פוחד. צריך להבין את הסיבה לסיוט. יש חלומות הנקראים חלומות תשישות. חלומות המעסיקים את החולם בעשייה לא ברורה ומתעוררים עייפים וסחוטים. לא מצב טוב להתחיל בו יום עבודה לאנשים עשירים. ישנם כמובן חלומות חרדה. ועוד מיני חלומות שמוטב להרחיק אותם מהחולם. מישהו המציא שיטה שבה מתנדב מקבל את החלומות של זזה שיכול לשכור את השרות הזה. הלקוח קם רענן ליום עבודה. העובד אמנם עייף אך מתוגמל היטב.. לא היה פשוט לפתח את ההמצאה הזאת. להפ מוצעת עבודה בחברה האוספת חלומות של אחרים. העובד מוחק תוך כדי חלימה את החלומות הרעים של מזמין השרות.

הפ נמצא מתאים במיוחד לעבודה זו.העובד איננו קשור לחולם מסוים. מכונה קולטת את החלומות ובכל פעם שהעובד נרדם נשלחים אליו לאפסון חלומות שנאגרו. כך מפנים את החלומות מהחולם מפנים את זיכרונם ממוחו ומאפסנים אותם במוחו של העובד. מכאן הסגנון הופך להיות לחלק אחד מהכתיבה. הרעיון הבדיוני ההולך ומתפתח הופך להיות המרכז הרעיוני. הפ מתגלה כסופג מוכשר. מדי פעם מוסיפים לא יותר חלומות. יש לעבודה הזו עוד שני היבטים חשובים האחת שהיא איננה חוקית והשנייה שהיא לא משאירה לעובד מקום לחלון ומות של עצמו. ישנם ימים שבהם איננו יכול אפילו לחשוב איך מדליקים סיגריה אך מצד שני הוא מתוגמל היטב והופך להיות עשיר מאוד. האפ המצטיין בעבודתו, מקבל קידום. מעכשיו לא רק חלומות. כעת יתחיל לאכסן זיכרונות של ממש. זה לא ממש נאמר לו בצורה ישירה, אך נניח פושע שצריך לעבור בדיקת פוליגרף לא יזכור למשך שעה שום דבר מפליל. בעל בוגדני יחזור הביתה בלי לזכור שעצר בדרך עם אישה זרה. דברים פשוטים, לא מסובכים לא מסבכים, רק קצת פחות חוקיים מעניין החלומות. הוא עומד להשתכר הרבה יותר. הרבה הרבה יותר מזיכרונות של דברים אמיתיים שמוטב להם שישכחו על ידי הזוכר. מצד שני אין לדעת כמה רוצחים לא יזכרו, הם רוצים וצריכים לרצוח.

שודדים יאבדו את הסיבה הפנימית להיותם כאלה, ומי יודע איזה דברים איומים ייעצרו מראש.עם לורה ריינולדס קרה מה שלא אמור היה לקרות. הוא פגש אדם שהוא נושא את הזכרון שלו. הזיכרונות היו פשוטים בדרך כלל. גבר שלא רצה לזכור לשעתיים שהוא נשוי כדי לא להרגיש רגשי אשמה עם פילגש. איזה פקיד שרוצה לשכוח לזמן קצר עקרון מוסרי כדי שיוכל לדפוק איזה פקיד אחר במקום העבודה. זיכרונות קטנים אנושיים, שהיו מוחזרים אחר כך בלי בעיה. זיכרונות אחרים היו לא ברורים, כאילו מישהו רצה לשכוח פרט אחד מתוך זיכרון ארוך. והפרט לא התחבר לשום דבר. חתול קופץ מהשולחן. לך תדע למה לשכוח כזה דבר. הוא לא יודע של מי הזיכרונות. לפעמים הוא מוצא את עצמו זוכר שהוא נשוי לגבר שנשאר בבית עם הילדים.לוס אנג'לס השתנתה לגמרי, ובכל זאת לא השתנתה כלל. נבנו שכונות במקומות שהיו פרקים אך על חומות שהקיפו את השכונות החדשות הוקרנו באופן קבוע הנוף של הפרקים הישנים. אי אפשר היה לגשת, אך המראה לא השתנה. הפארק היה מלאכותי, אפילו הערפיח היה מלאכותי ולא מזיק. הנוף לא נפגע.רק למי שגר בתוך השכונה היה מכשיר מנטרל הקרנה. לא היה שום מקום רחוק יותר מחמש דקות מסטארבקס אט גאפ. העיר הפכה להיות " מותגריקה".ברור הרי מן הדף הראשון שיש סיפור מתח המתרחש בספר. רצח ואיששה בורחת ומיני מטעמים לחובבי ספרות מתח שכזאת, אלא שאותי עניין העולם בו מתרחש הסיפור. ואני מניח שמרשל סמית עמל קשות כדי להפוך אותו לשונה לגמרי מזה שאנו מכירים ובכל זאת ליצור עולם מאובזר במיני דברים חדשים, אך כולם נראים אמינים. עולם מרושת לחלוטין שבו אתה לא צריך לנסוע באמת לבקר מישהו. הרשת מסיעה אותך ואפילו משמיעה לך רעשים מתוך בתים שחלפת לכאורה לידם. כמובן שאפשר לנטרל את הרעשים הללו. לא מוכרחים לשמוע כל תינוק בוכה. אתה יכול אפילו לבקר ולדבר עם סבתך המתה, אם הצליחה לרכוש מכשיר קשר בזמן.פעם איזו הפקת סרט הצטרכה לצלם באמצע הקיץ שלושה ימי צילום חוץ בחורף אמיתי, הם שינו את מזג האוויר. מאז לא יכולת לדעת יותר איזה מזג אוויר מחכה לך בחוץ.

רק כמה היפים מהתקופה הישנה, אלו שבאמת מחליקים על רולרבליידס אמיתיים לאורך דרכים אמיתיות מקללים את התקופה החדשה. ולהפ יש חשק יותר מפעם אחת לדרוס אחד מהם המחליק בצידי הדרך.סיפור המתח הולך ומסתבך בתוך עולם שונה. עולם בו במוחו של האפ הרודף נטוע זיכרון של רצח שלא הוא ביצע. אך זו שביצעה מסרבת לקבל חזרה את הזיכרון שלה. האפ שלא מכיר את כל הסיפור מלבד רגע היריות עצמו לא מבין מי ולמה רודפים אחריו והכל הולך ומסתבך בעולם בו זיכרון יכול לעבור מראש לראש. האפשרות להעביר חלק מהזיכרון וחלק אחר לשמור בראש אחר הופכת את המרדף המרתק בפני עצמו לעבודת בילוש מכופלת.ואם בחלק אחר של הספר תעלה בקורא אסוציאציה לסרט "הכבוד של פריצי" זו לא השתלת זיכרון בקורא. יש מוטיב דומה מאוד המעלה בזיכרון, שוב הזיכרון הזה שלא נח לרגע בספר, את הסרט הזה, שבו מוצא חוזה על ראשו של מישהו והרוצחת הנשכרת היא אשתו, הטובה שברוצחות השכירות. האפ שעסוק כל כך בזיכרונות של אחרים מתחיל להבין את העולם קצת אחרת. לכל אחד יש סודות. ענן פנימי במערכת מזג האוויר הפנימי. כולם עשו דברים או נעשו להם דברים.היסודות המגדירים אותנו, הם תמיד חבויים. הבלתי נראה הוא הקובע. הדברים שאנו לא רוצים שאחרים ידעו עלינו הם אלו ההופכים אותנו לאמיתיים. הם אפילו לא חייבים להיות דברים רעים, רק אישיים, כאלה האמורים להישאר פרטיים. אנחנו חיים בהקשר סמוי שרק אנחנו מבינים.למרות שזה ספר מתח בדיוני יש בו מיני אמירות מפתיעות. לא בגלל שהן חדשות בהכרח. הן אפילו לא לגמרי מנוסחות מחדש אך נראה לי שחלק מהקוראים לא ייתקלו בהכרח בטקסט מהסוג שהאפ מדבר בו על מוסיקה קלאסית אותה הוא אוהב."מה שאני אוהב זו התחושה הנכונה שהיא נותנת. כל כך הרבה נעימות נשמעות מאולתרות, השילוב שלהן בין השראה ותוכן בולט מדי ולכן לא ניתן להתעלם ממנו. אבל כשאתה מקשיב למישהו כמו באך, זה כמו לשמוע את מחשבותיו של האל. אתה יכול לחזות איך הקטעים הבאים יישמעו מפני שזה נכון, מפני שכך זה נועד להיות. מפני שאתה מתבונן על פניו של יהלום מושלם בזמן שהוא מסתובב באיטיות מול עיניך" יחד עם כל הדברים היפים הספר מבקש ממני להאמין בדבר שקשה לי לקבל, אם כי במדע בדיוני הוא לגיטימי. הסופר מבקש שאאמין בחוצנים, חייזרים, או איך שהוא לא קורא להם, ולי קשה. אך מה לבקשה אחת קטנה והנאה הגדולה. אני מניח שקוראים המתמצאים קצת יותר ממני בעולם המחשבים ייהנו יותר. דקויות או משחקים בשאלה האם ההמצאות של מרשל סמית אפשריות או לא, ואולי אינן חשובות כלל. ולא רק מחשבים תוכנות ומיני מזיקי רשת, אלא גם כלי הבית המדברים האחד עם השני מטיילים להם בעולם, ועוד מיני המצאות מרתקות שכאלה, אך יאמר שסמית יצר עולם בו הכול אפשרי ואמין. צריך אחרי זה להוסיף ולהגיד שאני אוהב את הספר? שגם סיפור המתח – רצח – רדיפה כתוב כל כך יפה ומעניין. לא נתקלתי בספרים רבים, לא בסוג הזה, שגרמו לי הנאה גדולה שמעבר למרדף מרתק.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת דן לחמן