אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

עיניים באפילה - תסכית חלק א


קטגוריה: 

מערכה 1-6 מתוך 24

הקדמה :

בשנות השישים הושמעו ב"גל הקל" של הרדיו הישראלי כמה וכמה סדרות תסכיתים שהפכו להיות הלהיטים של התקופה שלא היה מי שלא האזין להם ודיבר עליהם, המקבילים של "24 שעות" של היום. אלה כללו סדרות תסכיתי מתח על הבלש האנגלי פול טמפל וגם סדרות מדע בדיוני כמו "יומו של השלשה רגל".

אחת הסדרות המפורסמות והזכורות ביותר הייתה "עיניים באפלה". סדרה זאת הושמעה בבריטניה לראשונה ב-1959 וב-1960 עובדה לספר. אך מאז נשכחה ואפילו התסכית הבריטי המקורי אינו קיים יותר כמו מרבית התסכיתים של התקופה. פיליפ לווין לעומת זאת הפך לתסריטאי ידוע, אחד התסריטאים הידועים ביותר של סידרת "הגומלים " עם דיאנה ריג ששם כתב תסריטים רבים בעלי אופי מד"בי.

בישראל הושמע תרגום של תסכית זה אי שם באמצע שנות השישים ובוים בידי ראובן מורגן הבמאי הקבוע של תסכיתי "פול טמפל" כמו גם תסכיתים רבים אחרים. אך למרבית הצער מאז נעלם תסכית זה ואי אפשר למצוא אותו אפילו בארכיון הרדיו, אם כי לא מעטים זוכרים אותו עד היום.

למרבית השמחה התסכית הוקלט בזמנו בידי מאזין פרטי וכך השתמר והנה הוא בשלמותו לפניכם.

התסכית מוגש באדיבותו של רפאל גורדון שבידיו השתמר התסכית.

והנה הוא לפניכם (הזהרה המדובר בסדרה של כמה פרקים ששודרה ברדיו כך שהמדובר בתסכית ארוך מאוד):

קריין: אנו מגישים: "עיניים באפילה". תסכית מאת פיליפ לווין. ביום: ראובן מורגן.

עלילת התסכית מתרחשת בזמננו. באוגדין, עיירה באנגליה, לא הרחק מאוקספורד.

מערכה ראשונה

(נשמעת נקישה בדלת דירתו של סר ויליאם סטייסי, הוא פותח את הדלת)

סוכנת הבית גברת מילן (נכנסת אל הבית): ויליאם, אני מצטערת, אך הייתי בכפר ואין כבר לחמניות טריות בחנות. אולי תרצה לחמניה קלויה מאתמול עם התה?

סר ויליאם: כבר איחרנו מעט לשעת התה, האין זאת, הגברת מילן?

גברת מילן: אני יודעת, סלח לי, איחרתי לאוטובוס של שעה חמש, ולא הייתה לי ברירה אלא ללכת ברגל…

סר ויליאם: כבר התחלתי לדאוג לך, גברת מילן.(שניהם צוחקים)

גברת מילן: אני מתארת לעצמי שאתה גווע ברעב, אני אביא…(קולו של הקריין ברדיו נשמע)

סר ויליאם: ששש, נדמה לי כי זה עיקר החדשות.

קריין הרדיו: השעה חמש והרי החדשות.

סר ויליאם: הגבירי את הרדיו בבקשה.

גברת מילן: בבקשה.

קריין הרדיו: בפרלמנט נאם היום ראש הממשלה על הדיונים בעצרת הכללית של האו"ם והביע תקווה שמיניסטרי החוץ יוועדו בתחילת החודש הבא.

בריטניה החלה היום בסדרה חדשה של ניסויים גרעיניים באוקיינוס השקט בעקבות ניסויים שערכה ארצות הברית בזמן האחרון באותו אזור. כמו כן נמסר כי אם יאפשרו זאת תנאי מזג האוויר, יושלמו הניסויים תוך עשרה ימים. שר התעשייה פרסם היום נתונים…

סר ויליאם: מספיק עם זה! סגרי אותו, גברת מילן.

גברת מילן: אתה נראה חיוור היום.

סר ויליאם: גברת מילן, השיגי לי בבקשה את פרופסור לומאקס בטלפון.

גברת מילן: פרופסור לומאקס? האם לא תוכל לחכות עד שאכין את התה?

סר ויליאם: לא. עליי לשוחח איתו מיד.

גברת מילן: בסדר.

(גברת מילן מרימה את שפופרת הטלפון ומחייגת, נשמע צליל תפוס)

גברת מילן: תפוס.

סר ויליאם: היכן הנחת את נעליי, גברת מילן?

גברת מילן: אני מקווה שאינך מתכוון לגשת אל פרופסור לומאקס עכשיו… אנסה לחייג אליו אח"כ.

סר ויליאם: לא… אצא רק אל הגינה לרגע, אני רוצה לשוחח עם קופר. מיד אחזור!

גברת מילן: אל תתרחק יותר מדי, טוב? אקרא לך כשהמים ירתחו.

(לילה-נשמעים קולות ינשופים)

גברת מילן: סר ויליאם! סר ויליאם! התה כבר מוכן, סר ויליאם!

(אין תשובה)

גברת מילן: לאן הוא נעלם? סר ויליאם?

קופר: מחפשת את האדון, גברת מילן?

גברת מילן: קופר!(מתנשפת) הבהלת אותי כהוגן! לא הבחנתי בך באפילה. ראית אולי את סר ויליאם?

קופר: לא החל מלפני הצהריים.

גברת מילן: אבל הוא אמר שהוא יצא לשוחח איתך, וזה היה לפני עשר דקות!

קופר: אולי נכנס אל גן הפרי, אבל כאן הוא לא עבר… הי, משהו לא בסדר, גברת מילן?

גברת מילן: נדמה לי שמתקרבת ובאה סערה.

קופר: זה רק קצת רוח מן הים. אני לא חושב שיהיה גשם היום או מחר. עכשיו תחזרי הביתה, אני אמצא את סר ויליאם ואגיד לו שהתה שלו כבר מוכן.

גברת מילן: ואחר כך תבוא אל המטבח, גם לך אכין תה.

קופר: בסדר.

גברת מילן: ואל תשכח לנקות את מגפיך לפני שאתה נכנס למרפסת!

קופר: בסדר.

(רעש אלקטרוני מוזר נשמע לפתע)

קופר: גברת מילן! גברת מילן!

גברת מילן: קראת לי?

קופר: כן.

גברת מילן: מה קרה?

קופר: גם את שמעת משהו? מן רעש מוזר…

גברת מילן: לא, לא שמעתי דבר.

קופר: נו, טוב, מילא, זה בטח צילצל רק אצלי בראש. אני כבר מגיע.

(קופר נכנס אל הבית)

קופר: נו? איפה ספל התה שהבטחת לי, גברת מילן?

גברת מילן: כמעט מוכן. האם אמרת לסר ויליאם שיזדרז?

קופר: הוא בכלל לא בגן. חשבתי שאולי הוא בא בשביל מסביב.

גברת מילן: אולי הוא נכנס דרך הדלת האחורית… אבל לא שמעתי אותו. רגע אחד, אראה אם הוא נמצא בחדר העבודה.

(גברת מילן נוקשת על דלת חדר העבודה של סר ויליאם)

גברת מילן: סר ויליאם! סר ויליאם, האם אתה שם? זה מוזר... האם אתה בטוח שהוא איננו בגינה, קופר?

קופר: מאה אחוז. טוב, את נשארת כאן ואני עושה עוד חיפוש. אבל אם עכשיו אני לא מוצא אותו, תצטרכי כבר להודיע למשטרה.

(שניהם צוחקים)

מערכה שנייה

שוטר: מפקח אדאמס, גברת מילן הגיעה.

המפקח אדאמס: אמור לה שתיכנס בבקשה!

שוטר: כן המפקח. לכאן, בבקשה, גברת מילן.

גברת מילן: (נכנסת לחדר) באמת זה היה כ"כ יפה מצידך ששלחת מכונית. האם התקבלו חדשות מסר ויליאם?

המפקח אדאמס: לא, אני חושב שלא.

גברת מילן: או…

המפקח אדאמס: פירסמנו את תאורו על פי הנתונים שקיבלנו ממך לפני יומיים. סרקנו את בתי החולים וחקרנו את מרבית תושבי הסביבה. ללא הצלחה, לצערי הרב.

גברת מילן: אני… אינני… פשוט אינני יכולה להבין זאת.

המפקח אדאמס: מזה כמה זמן עובדת את אצל סר ויליאם סטייסי?

גברת מילן: אני משמשת סוכנת הבית שלו כבר קרוב לחמש שנים. מאז שפרש מעבודתו. הוא היה מרצה באוקספורד, אתה יודע… אנתרופולוגיה.

המפקח אדאמס: ומאז שפרש, כיצד היה מבלה את זמנו?

גברת מילן: עד לפני כמה חודשים, הוא היה מרבה לצאת למסעות. להרי הפירינאים. במשך חודשים לא הייתי רואה אותו, הוא אהב מאוד לטפס, לא על הרים, אלא לתוך מערות ונקיקים.

המפקח אדאמס: האם היה משהו בהתנהגותו שרימז על כך שהוא היה… בלתי יציב מבחינה נפשית?

גברת מילן: בהחלט לא, הוא היה בעל שכל עירני וחריף ביותר.

המפקח אדאמס: אנא אל תביני אותי שלא כהלכה, עלה בדעתי רק שהוא עלול היה לאבד את זכרונו, זה הכל.

גברת מילן: (בקוצר רוח) אני בטוחה שהוא לא איבד את זכרונו. כשהוא יצא לגינה, הוא נראה לי נורמאלי בהחלט.

המפקח אדאמס: אמ… על פי תיאורך, הוא לבש חליפה חומה כהה, חולצה בהירה ועניבה ירוקה?

גברת מילן: נכון, ועם שיער המטאטא הלבן שלו, ועם הזקן שלו, אינני מניחה שמישהו יתקשה לזהות אותו.

המפקח אדאמס: האם היו לו חברים קרובים כלשהם באוגדין?

גברת מילן: אני משערת שפרופסור לומאקס היה ידידו הקרוב ביותר. גם הוא אנתרופולוג, הוא גר במרחק של מייל במעלה הגבעה.

המפקח אדאמס: לומאקס… כן…

גברת מילן: כרגע עולה בדעתי… לפני שנעלם, ביקש אותי סר ויליאם להשיג לו את פרופסור לומאקס בטלפון, אבל הקו היה תפוס.

(נשמעת נקישה בדלת)

המפקח אדאמס: יבוא!

סמל: סלח לי, אדוני.

המפקח אדאמס: כן, סמל.

סמל: השוטר דארו הביא את זה לפני רגע, אדוני.

המפקח אדאמס: מה זה?

סמל: כובע צמר, אדוני.

המפקח אדאמס: כובע צמר?

גברת מילן: הו… זה של סר ויליאם!

המפקח אדאמס: היכן נמצא הכובע, סמל?

סמל: בין הגדר לבין הגדה השמאלית של הנחל הזורם…

גברת מילן: מפקח!

מפקח אדאמס: אנא הירגעי, אל נא נמהר להוציא מסקנות.

גברת מילן: אבל סר ויליאם חבש כובע זה כשיצא אל הגינה!

מפקח אדאמס: לא הזכרת את הכובע בתיאורך.

גברת מילן: א… אני שכחתי, אבל הוא בפירוש חבש אותו!

מפקח אדאמס: ועכשיו חישבי רגע בשקט: האם את בטוחה בכך?

גברת מילן: כן, אני זוכרת שהוא חבש אותו!

המפקח אדאמס: (נאנח) אם כך, סמל, מוטב שנתחיל בסריקת הנחל.

סמל: כן, אדוני.

המפקח אדאמס: קח איתך את כל הציוד הנדרש וסע אל אוגדין מיד, אני אבוא בעקבותיך ברגע שאוכל.

(נשמעים קולות שקשוק המים-המפקח וצוותו נמצאים על שפת הנחל)

המפקח אדאמס: האם הגאות רבה, סמל?

סמל: לא נורא, המפקח.

המפקח אדאמס: עד היכן הגעתם?

סמל: סרקנו במעלה הנחל ומגדה אל גדה, אבל אסרוק שוב את המקום הזה בעזרת מוטות.

המפקח אדאמס: מה המצב הקרקעי?

סמל: כאן היא מכוסה ברובה בחצץ, אבל במורד יש קצת בוץ.

המפקח אדאמס: האם מצאתם משהו?

סמל: כרגיל: מסגרות אופניים, גלגלים ושלד מיטה מנחושת… מה דעתך? אני מתכונן להיכנס לעסקי גרוטאות (צוחק).

המפקח אדאמס: (צוחק) רעיון לא רע.

סמל: המים כאן קרים למדי, אדוני. אם אמנם הוא כאן, הוא לא יצוף אלא בעוד שבועיים-שלושה.

המפקח אדאמס: אם הוא כאן, אינני מניח שיקשה עליכם למצוא אותו. אחרי הכל, הנחל צר מאוד.

סמל: הנחל מטעה מאוד, אדוני. ייתכן שנסחף הלאה, במורד הנחל.

המפקח אדאמס: ובכן, שלח מישהו אל הסכר, על כל מקרה. משם תסרקו בחזרה לכאן. עד שיחשיך, אם לא תעלו בחכתכם דבר, יהיה עלינו לשלוח את הכלבים השכם בבוקר.

(למחרת בבוקר-נביחת הכלבים נשמעת)

המפקח אדאמס: הצלחתם למצוא משהו, סמל?

סמל: לא מצאנו דבר, אנחנו נמצאים כאן משבע וחצי בבוקר. סרקנו כל שיח וכל אבן בקוטר של חצי מייל סביב ביתו של סר ויליאם. הכלבים מאבדים את הריח ברגע שהם יוצאים מן הגינה, והוא איננו שם. אני מבטיח לך שהוא איננו שם. סרקתי את גן הפרי ממש כמו במסרק סמיך. היכן הוא יכול להיות, לכל השדים והרוחות?!

המפקח אדאמס: אין צורך להתרגש, עשינו כמיטב יכולתנו. אבל יש לי הרגשה שבעיית סר ויליאם תעבור לידיים אחרות בקרוב.

סמל: מדוע? מה קרה?

המפקח אדאמס: בעקבות הדו"ח הראשוני שמסרתי, נקראתי לבוא אל הסקוטלנד יארד. אני עולה על הרכבת של 10:40.

סמל: אבל אין שום הוכחות שמישהו התנכל לו.

המפקח אדאמס: לא, אבל העיתונים מנפחים את העניינים כרגיל.

סמל: אינני מבין מדוע, הרי סר ויליאם היה רק… אנתרופולוג בפנסיה. אנתרופולוגיה זהו מדע האדם, לא כן?

מפקח אדאמס מהמהם לחיוב.

סמל: אז מה? לא היה פה שום דבר סודי.

מפקח אדאמס: אני יודע, אבל מדען נעדר אחד שווה כיום תריסר כוכבי קולנוע.

(מפקח אדאמס מגיע לסקוטלנד יארד, הדלת נפתחת)

פקד גראנט: מפקח אדאמס? אני פקד גראנט.

מפקח אדאמס: נעים לי מאוד, אדוני.

פקד גראנט: אני מקווה שלא היה אכפת לך להמתין לי כאן, פשוט לא היה טעם שאזמינך לחדרי. חשבתי שמוטב שאסביר כמה דברים בדרכנו אל משרדו של דוקטור גייג'. לכאן, בבקשה.

מפקח אדאמס: האם ד"ר גייג' הוא אחד מאנשי "אחורי הקלעים" שלכם?

פקד גראנט: לא, לא בדיוק, המעבדות שלנו נמצאות בבניין השני. לא, ד"ר גייג' הוא אחד מאנשי הצוות של המפקדה. הוא הוצב אצלנו לפני שנים אחדות, בתקופה שהחלו פושטות כל אותן שמועות על צלחות מעופפות, זוכר?

מפקח אדאמס: בוודאי שאני זוכר.

פקד גראנט: ובכן, לא עבר זמן רב והוא שם קץ לכל השטויות הללו. חמש דקות במחיצתו של ד"ר גייג' מספיקות לשכנע כל אחד שמדע דמיוני הוא באמת דמיוני.

האמן לי, בימים טרופים אלה טוב שיש בסביבה מישהו כמו ד"ר גייג'. היית נדהם ממספרן הגדול של התלונות הפנטסטיות המגיעות אל הסקוטלנד-יארד מדי יום.

(פקד גראנט מסיט דלת)

פקד גראנט: לכאן בבקשה.

(המפקח אדאמס צועד פנימה, פקד גראנט מסיט בחזרה את הדלת, ושניהם ממשיכים ללכת במסדרון)

מפקח אדאמס: אבל עדיין אינני יודע מדוע נתבקשתי לבוא לכאן מראדפורד.

פקד גראנט: היעלמו של סר ויליאם סטייסי גרם להתרגשות בחוגים מסויימים, אל תשאל אותי מדוע… אבל היום מדען אחד נעלם, אז כל הפרלמנט על הראש.

מפקח אדאמס: אינני מבין על מה כל המהומה.

פקד גראנט: ובכן, אם לא אכפת לך, לאחר שקראתי את הדו"ח שלך, אני מוכן להודות שכל העניין כולו היה מוזר למדי. אין זה קל בימינו להיעלם מבלי להשאיר כל עקבות. הייתי רוצה לדעת כיצד זה נעשה.

מפקח אדאמס: ואתה סבור שד"ר גייג' עשוי לשפוך מעט אור על הפרשה?

פקד גראנט: ייתכן, ייתכן… הנה, הגענו.

(פקד גראנט נוקש על דלתו של ד"ר גייג')

קול מבפנים: יבוא!

(פקד גראנט פותח את הדלת)

פקד גראנט: שלום, ד"ר גייג'! נמצא איתי המפקח.

ד"ר גייג': המפקח...?

מפקח אדאמס: אדאמס. כן, אתה זוכר? טילפנתי אליך.

ד"ר גייג': אה, כן, הוא מ…

פקד גראנט: נוטינגהאמשייר. הוא היה האחראי בראדפורד כשסר ויליאם נעלם.

ד"ר גייג': אה, כן, התיק נמצא אצלי היכן שהוא… סלחו נא על אי-הסדרים, אצלי כאן ממש מהפכה היום… המפקח אדאמס.

מפקח אדאמס: ד"ר גייג'.

ד"ר גייג': נעים מאוד, אדוני. שבו בבקשה.

מפקח אדאמס: תודה.

פקד גראנט: טוב… אני מוכרח ללכת, שמחתי להכירך, המפקח, שלום.

מפקח אדאמס: שלום, פקד!

ד"ר גייג': אני משער שידוע לך כבר, כי למרות שמשרדי נמצא ב"קודש הקודשים", אינני איש משטרה.

מפקח אדאמס: כך הבנתי.

ד"ר גייג': בינינו לבין עצמנו, לפעמים אני מצטער על כך. אילו הייתי איש משטרה, הייתי יודע לפחות מהן חובותיי והייתי פועל בהתאם. משרדי נחשב לתחנה האחרונה לבירורם של כל אותם אירועים שאין להם הסבר הגיוני, מה שקוראים.

שימשה שמתנפצת באורח מיסתורי, או רווקה זקנה שמודיעה כי אנשי מאדים נחתו בחצרה, תמיד מגיע התיק אל שולחני בסופו של דבר. למרות כל זאת, מפקח, אם פקד גראנט יצר אצלך את הרושם שיש לי מוח גאוני, הרשה נא לי לומר לך שקראתי את הדו"ח שלך, ובכנות אומר לך שאינני יודע מה מצפים ממני שאעשה בו.

מפקח אדאמס: אני אגיד לך, כל העסק הזה מביך ביותר. נראה כאילו סר ויליאם פשוט התנדף ואיננו.

ד"ר גייג': אם תסלח לי, מפקח, איש עדיין לא הצליח פשוט להתנדף. לפחות עד כמה שידוע לי מנסיוני. בלתי אפשרי מבחינה פיזיקלית. אם אדם נעלם, וזאת מתוך הנחה שהוא שפוי בדעתו, הרי זה...הרי זה עלול לקרות בגלל אחת משתי סיבות: או שהוא רוצה להיעלם, או שאחרים רצו בכך.

מפקח אדאמס: אני בטוח כי הוא לא נעלם מרצונו. ראשית, אני מטיל ספק בכך שכושרו הגופני התאים למבצע מעין זה. שנית, הוא לא נסע בתחבורה ציבורית.

ד"ר גייג': האם היו לו ידידים קרובים כלשהם באוגדין?

מפקח אדאמס: לא רבים. כפי שתוכל לראות בדו"ח שלי, הגברת מילן הזכירה שסר ויליאם ניסה לטלפן לאיזה פרופסור לומאקס זמן קצר לפני שנעלם. שלחתי את הסמל שלי אל ביתו של לומאקס, אך הפרופסור לא ראה את סר ויליאם מזה כמה ימים. ובכלל אינו מבין על מה כל הרעש הזה.

ד"ר גייג': האם הפרופסור הוא תושב קבע?

מפקח אדאמס: כן, הוא גר באוגדין מזה שנים אחדות עם בתו. לומאקס הוא ממוצא זר, גם הוא אנתרופולוג.

ד"ר גייג': האמנם? אתה יודע, נדמה לי שקראתי משהו שלו לפני זמן קצר.

מפקח אדאמס: האם היית רוצה שאני אדבר איתו שוב, ד"ר?

ד"ר גייג': לא, אין צורך, מפקח. חשבתי שכדאי אולי שאני עצמי אסע לאוגדין מחר, כדי לשמוע כמה עדויות ממקור ראשון. לחזור אל דירת הפשע, כמו שאומרים.

(למחרת-ד"ר גייג' נוקש על דלת ביתו של פרופסור לומאקס)

(הדלת נפתחת)

גברת לומאקס: כן?

ד"ר גייג': ערב טוב, גבירתי, האם זה ביתו של פרופסור לומאקס?

גברת לומאקס: כן, אני בתו, במה אוכל לעזור לך?

ד"ר גייג': סלחי לי על ההטרדה, שמי גייג'. האם אוכל לראות את אביך?

גברת לומאקס: הוא נח עכשיו, האם העניין דחוף?

ד"ר גייג': הייתי רוצה לשוחח איתו, אם יורשה לי, באתי לשם כך מלונדון.

גברת לומאקס: טוב, היכנס בבקשה.

(ד"ר גייג' פוסע פנימה)

גברת לומאקס: אבי אינו עוד אדם צעיר, הוא תמיד נח אחרי הצהריים, מר גייג'.

ד"ר גייג': דוקטור גייג'.

גברת לומאקס: ד"ר?

ד"ר גייג': למדעים.

גברת לומאקס: או…

ד"ר גייג': אני עובד במחלקה המדעית של משרד הפנים, אבל אני מסופח לסקוטלנד-יארד.

גברת לומאקס: סקוטלנד-יארד? אתה קצין משטרה?

ד"ר גייג': אנסח זאת כך: אני עוסק בדברים שהם מחוץ לתחומם של הקצינים הרגילים, אני חוקר את היעלמו של השכן שלכם, סר ויליאם סטייסי.

גברת לומאקס: אבל לא ברור לי מה יכול אבי לומר לך בעניין הזה.

ד"ר גייג': גם לי לא ברור, כל עוד לא שוחחתי איתו.

גברת לומאקס: האם אתה מרמז לכך שאבי קשור באופן כלשהו להיעלמו של סר ויליאם?

ד"ר גייג': לא, גברת לומאקס, לא אמרתי זאת. ועכשיו, האם תרשי לי לראות את אביך? או שמא את מעדיפה שאבוא שוב כשזה יהיה נוח יותר?

גברת לומאקס: לא, אני… אני מקווה שהוא כבר התעורר. בוא איתי בבקשה.

ד"ר גייג': תודה, גברת לומאקס.

(מאוחר יותר)

פרופסור לומאקס: הלוואי וידעתי כיצד אוכל לעזור לך, ד"ר גייג'. אבל אני עצמי נבוך לא פחות ממך.

ד"ר גייג': מסתבר שסר ויליאם ניסה לצלצל אליך בדיוק לפני שנעלם.

פרופסור לומאקס: כן. כן, כך אמר לי קצין המשטרה. אבל אינני יודע מדוע רצה להתקשר איתי.

ד"ר גייג': מתי ראית לאחרונה את סר ויליאם?

פרופסור לומאקס: אמ… לפני כשבוע, היינו נפגשים לעיתים לשחק שח. עד הזמן האחרון, הוא היה מרבה לצאת למסעות. הוא אהב לטפס בפירינאים. במערות, בנקיקים…

ד"ר גייג': האם הצטרפת אי פעם אליו?

פרופסור לומאקס: לא, לא… זה… זה מסוכן מדי… אדם בגילי…

ד"ר גייג': הוא היה מטייל לבדו?

פרופסור לומאקס: לא. עם סטודנט צעיר למדעים. חבר שלו. מה היה שמו…? צריך הייתי לזכור… הוא בא אלינו פעם לארוחת ערב עם סר ויליאם… הלן?

גברת לומאקס: כן?

פרופסור לומאקס: מה היה שמו של אותו אדם צעיר…?

גברת לומאקס: דייויד רוס.

פרופסור לומאקס: רוס! זהו זה, רוס! תלמיד מבריק! סר ויליאם פגש אותו לפני שנה.

ד"ר גייג': האם יש לך מושג היכן נוכל למצוא אותו?

פרופסור לומאקס: לא, אבל… אבל נדמה לי שהוא עדיין לומד באוניברסיטת נוטינגהאם. לא יהיה קשה למצוא אותו.

(ד"ר גייג' יוצא מן הבית, גברת לומאקס רצה בעקבותיו)

גברת לומאקס: ד"ר גייג'! ד"ר גייג'!

ד"ר גייג': גברת לומאקס... אל נא תגידי לי כי שוב שכחתי משהו… המטריה שלי, כרגיל.

גברת לומאקס: לא, יש לי משהו בשבילך.

ד"ר גייג': האמנם?

גברת לומאקס: כתובתו של דייויד רוס.

ד"ר גייג': תודה רבה.

גברת לומאקס: זה מזכיר לי משהו שקרה כשבא לכאן עם סר ויליאם. ראשית, את התקרית שאירעה בזמן הארוחה: אבי דיבר על ציורי המערות העתיקים שנמצאו לפני כמה שנים בפירינאים, ואז חייך דייויד רוס ואמר: "זה אינו כל מה שמצאו שם", סר ויליאם ירה בו מבט זועם מעבר לשולחן והשתרר שקט מביך. אח"כ כשהבאתי את הקפה לחדר האורחים, היה אבא בחדר עבודתו, ורוס וסר ויליאם רבו ביניהם.

ד"ר גייג': על מה?

גברת לומאקס: אינני יודעת, אבל שמעתי את סר ויליאם אומר לו: "אני אוסר עליך לשוחח על הנושא הזה עם אף אדם עד אשר ארשה לך".

ד"ר גייג': מתי אירע הדבר?

גברת לומאקס: לפני כשלושה או ארבעה חודשים.

ד"ר גייג': טוב… תודה לך, גברת לומאקס, אני מודה לך.

(ד"ר גייג' נכנס אל מכוניתו ונוהג אל עבר האוניברסיטה)

המדריך למדעים: אנא היכנס, ד"ר גייג', אני חושש שהדיקן איננו נמצא כאן כרגע, שמי מרדית', מדריך ראשי למדעים. האם אוכל לעזור במשהו?

ד"ר גייג': למעשה רציתי לשוחח עם אחד מתלמידיך.

מרדית': אני מבין שזה עניין השייך למשטרה.

ד"ר גייג': אני פועל בסמכות המשטרה, כן.

מרדית': מיהו הסטודנט שרצית לפגוש?

ד"ר גייג': דייויד רוס.

מרדית': זה מאוד מצער. האם שוב עשה צרות?

ד"ר גייג': רציתי רק לחקור אותו בקשר להיעלמו של סר ויליאם סטייסי, ייתכן שקראת על הפרשה…

מרדית': כן, כן, קראתי.

ד"ר גייג': אהיה אסיר תודה אם תוכל לומר לי היכן מתגורר רוס. הייתי רוצה לראותו לפני שאני חוזר ללונדון.

מרדית': אני חושש שיהיה עליי לאכזב אותך, רוס הצעיר איננו כאן איתנו. זה באמת טראגי מאוד.

ד"ר גייג': מדוע? מה קרה?

מרדית': הוא נמצא בבית החולים.

ד"ר גייג': בית… בית חולים?

מרדית': כן, הוא הוכנס לשם לפני שבוע, התמוטטות עצבים. אינני מכיר את האספקטים הרפואיים של הפרשה. כפי שאתה מתאר לעצמך בוודאי, זה היה הלם לכולנו. הוא עמד לקבל את התואר שלו והוא היה באמת תלמיד מבריק.

ד"ר גייג': מה הייתה הסיבה להתמוטטות? האם אתה יודע?

מרדית': הסיבה הרגילה, אני מניח: מתיחות עצבים, מאמץ מופרז… הוא היה עירני כ"כ ואוהב שיחה. מתוך סיבה כלשהי הפך לפתע מדוכדך, קודר, סגור. לבסוף הוא התקיף בחצר את אחד מחבריו ללימודים, אלמלא נמצא השוער במקום, עלול היה העניין להגיע למימדים הרבה יותר רציניים.

(ד"ר גייג' מגיע לבית החולים שבו נמצא דייויד רוס)

הרופא-ד"ר ריד: הנה התיק של דייויד רוס, ד"ר גייג'.

ד"ר גייג': תודה, דוקטור ריד.

ד"ר ריד: כפי שאתה יכול לראות, הוא נתקבל אצלנו בתשעה בחודש. צילומי הרנטגן היו שליליים. אישית, איני סבור כי רוס הוא חולה נפש.

ד"ר גייג': מה היה מצב בריאותו בעבר?

ד"ר ריד: איננו יודעים, אך בקביעת אבחנה ראשונית, הייתי אומר: הגורם הוא מצב חמור של מתיחות. אי אפשר להתקרב אליו, אלא כשהוא נתון באחת מהתקפותיו המוזרות. ואז הוא אינו במצב המאפשר חקירה.

ד"ר גייג': האם הוא נמצא אצלכם בפיקוח מתמיד, מאז בואו לכאן?

ד"ר ריד: כן, מדוע אתה שואל?

ד"ר גייג': רק כדי לוודא את מעשיו של רוס ביום בו נעלם סר ויליאם סטייסי.

ד"ר ריד: אני יכול להבטיח לך שרוס לא יצא ממיטתו מאז שנתקבל אצלנו.

(טלפון בית החולים מצלצל)

ד"ר ריד: אבקש את סליחתך.

(ד"ר ריד עונה לטלפון)

ד"ר ריד: דוקטור ריד. כן… מתי…? כן, אני בא מיד! תודה רבה!

(ד"ר ריד מניח את שפופרת הטלפון)

ד"ר ריד: אתה רואה, ד"ר גייג'? הייתי אופטימי מדי. זה עתה קיבל רוס שוב אחת מהתקפותיו המוזרות. האם תרצה לבוא איתי למחלקה? תוכל לראות מה כוונתי…

(ד"ר גייג' וד"ר ריד נכנסים אל חדרו של דייויד רוס)

(רוס מתנשם בכבדות רבה לאורך כל הזמן)

ד"ר גייג': הוא באמת נראה חיוור…

ד"ר ריד מהמהם לחיוב.

ד"ר ריד: תמשש את הדופק שלו.

ד"ר גייג': דוהר ממש… עורו דביק מזיעה.

ד"ר ריד: נוסף לכל זאת, נשימה בלתי סדירה ודפיקות לב מואצות.

ד"ר גייג': כן…

ד"ר ריד: אם תתבונן בעיניו, תבחין שהאישונים מורחבים. כל הסימפטומים של פחד ללא כל סיבה נראית לעין.

ד"ר גייג': כן… הוא רועד ועוד איך…

ד"ר ריד: אל תתרגש, בחור. אין לך ממה לפחוד.

ד"ר גייג': כמה זמן נמשכות ההתקפות האלה?

ד"ר ריד: שעה בערך, או אולי יותר.

ד"ר גייג': האם נתקלת בעבר בתופעה דומה?

ד"ר ריד: כן, בכמה מקרים. לרוב תוצאה של הלם קשה. אבל עד עכשיו במקרה של רוס לא מצאנו דבר שיוכל להסביר זאת. אבל, על פי מצבו לא קשה לנחש שהוא עבר חוויה מזעזעת מאוד…

מערכה שלישית

(ד"ר גייג' והמפקח אדאמס נוסעים במכונית)

ד"ר גייג': האם אני פונה כאן, מפקח אדאמס?

מפקח אדאמס: כן, ד"ר. ביתו של סר ויליאם הוא בקצה הסימטה. האם תרצה לשוחח עם גברת מילן?

ד"ר גייג': מאוחר יותר אולי. לעת עתה אני רוצה להתבונן בגינה ובגן הפרי.

מפקח אדאמס: הנה הגענו. תוכל לחנות ליד השער הלבן הזה.

(ד"ר גייג' מחנה את מכוניתו)

ד"ר גייג': אחוזה נאה. עצים יפים.

(ד"ר גייג' והמפקח אדאמס יוצאים מן המכונית)

ד"ר גייג': מה המרחק אל הכביש הראשי בכיוון ההוא?

מפקח אדאמס: שני מייל לפחות.

ד"ר גייג': מה זה שם? זה נראה כמו בור.

מפקח אדאמס: אתה מתכוון לבור ההוא?

ד"ר גייג': כן.

מפקח אדאמס: גם אחד מאנשיי שם אליו לב. בוא, בוא נבדוק אותו.

(שניהם ניגשים אל הבור)

מפקח אדאמס: הוא רדוד למדי. הייתי אומר: שני מטר קוטר, שישים סנטימטר עומק. בוודאי שימש לשריפת עשבים וקוצים. כן, נראה כאילו יש כאן אפר. הסמל שלי חיטט כאן, אבל לא מצא דבר.

ד"ר גייג': המפקח… האם אתה מריח משהו?

מפקח אדאמס: כן, למען האמת כן, הבחנתי בכך כשנכנסנו לגן הפרי. מה זה יכול להיות?

ד"ר גייג': זפת, ריח של זפת.

המפקח אדאמס: בוודאי, מישהו זיפת את הגדר, אני משער. היי, הסתכל על זה, ד"ר.

ד"ר גייג': מה מצאת שם?

מפקח אדאמס: כפתור עשוי עור.

ד"ר גייג': היכן מצאת אותו?

מפקח אדאמס: כאן, על יד השביל.

ד"ר גייג': הוא לא היה מונח כאן זמן רב, הוא יבש למדי, ועדיין מחובר אליו חוט.

מפקח אדאמס: אני מוכן להתערב על כל הפנסיה שמחכה לי, שהכפתור הזה לא היה כאן כשהייתי כאן בפעם האחרונה. מעניין איך הגיע לכאן…

ד"ר גייג': המפקח, צץ במוחי רעיון.

מפקח אדאמס: לומאקס?

ד"ר גייג': כן. בוא. אני סבור שאתה מתאר לעצמך אצל מי נערוך את ביקורנו הבא…

(ד"ר גייג' והמפקח אדאמס נוקשים על דלת ביתו של פרופסור לומאקס, ללא מענה)

מפקח אדאמס: כנראה שהפרופסור אינו בבית, ד"ר.

ד"ר גייג': ואף לא בתו המקסימה.

מפקח אדאמס: בוא נלך מסביב, ננסה לפתוח את דלת המטבח.

ד"ר גייג': האם אתה סבור ש…מותר לנו?

מפקח אדאמס: (בבטחון) כן, בוא.

(השניים פותחים את דלת המטבח)

ד"ר גייג': דלת המטבח לא נעולה.

מפקח אדאמס: כן, אבל…אין איש בבית. היי! יש שם מישהו? גברת לומאקס!

אני חושב שמוטב שאעלה במדרגות ואעיף מבט.

(המפקח עולה במדרגות וחוזר כלעומת שבא)

מפקח אדאמס: למעלה אין נפש חיה, ד"ר גייג'. חדר השינה הפוך כהוגן.

ד"ר גייג': ובכן… הם יצאו.

מפקח אדאמס: מוזר שהשאירו את דלת המטבח פתוחה.

ד"ר גייג': כנראה שיצאו אל הכפר לערוך כמה קניות.

(מבחוץ נשמעים קולות ריצה)

מפקח אדאמס: היי, מה זה היה? הגברת לומאקס!

(הגברת לומאקס נכנסת בסערה פנימה)

גברת לומאקס: הו, ד"ר גייג'! תודה לאל!

ד"ר גייג': שלום, מה קרה?

גברת לומאקס: יצאתי לכפר לקנות כמה דברים ו…

מפקח אדאמס: כן, המשיכי.

גברת לומאקס: אבי נח לו בגינה כשעזבתי את הבית. לפני עשרה רגעים חזרתי, ויצאתי לגינה. אבל הוא לא היה שם. הוא נעלם!

ד"ר גייג': נעלם?

מערכה רביעית

גברת לומאקס: חיפשתי אותו בכל מקום, ד"ר גייג', פשוט אינני יודעת מה קרה לו!

מפקח אדאמס: ואולי יצא לטייל?

גברת לומאקס: אני בטוחה שלא היה יוצא מבלי להשאיר לי פתק, מפקח. ואחרי מה שקרה לסר ויליאם סטייסי, אני…

ד"ר גייג': אנו איננו יודעים אם משהו קרה לסר ויליאם, ורק משום שאביך אינו מצפה לך כאן, אינה סיבה מספקת להניח שהוא נעלם.

גברת לומאקס: אם כך, היכן הוא?

ד"ר גייג': ייתכן שפשוט החליט לצאת לטיול קטן בבוקר נאה כ"כ.

גברת לומאקס: אבל כששאלתי אותו אם הוא רוצה ללכת איתי אל הכפר, הוא אמר שהוא רוצה לנוח!

מפקח אדאמס: אולי שינה את דעתו.

ד"ר גייג': מתי יצאת אל הכפר?

גברת לומאקס: לפני כשעה.

ד"ר גייג': ובכן, הוא לא יכול היה להתרחק. אני מציע שניסע לאוגדין, אני בטוח שנמצא אותו שם.

גברת לומאקס: טוב, בסדר.

ד"ר גייג': המכונית שלי ליד השער.

מפקח אדאמס: דרך אגב, גברת לומאקס, מה הוא לבש?

גברת לומאקס: הוא לבש זוג מכנסיים כהים, הוא נעל סנדלים, הוא לבש ז'קט ספורטיבי ישן אפור עם כפתורי עור.

ד"ר גייג': "כפתורי עור" אמרת?

גברת לומאקס: כן.

ד"ר גייג': כמו זה? (מראה לה את הכפתור)

גברת לומאקס: כן, היכן מצאת אותו?

ד"ר גייג': במקום הכי פחות מתקבל על הדעת, המפקח ואני חזרנו זה עתה…

קופר: בוקר טוב, גברת לומאקס.

גברת לומאקס: בוקר טוב, קופר.

קופר: גברת לומאקס, את חושבת שכדאי שאני אגזום כאן את עצי הפרי האלה? דווקא רציתי לשאול את האבא שלך כשראיתי אותו קודם, אבל זה יצא לי בכלל מן הראש…

גברת לומאקס: ראית את אבי הבוקר?

קופר: בטח.

ד"ר גייג': איפה?

קופר: באחוזה של סר ויליאם סטייסי, לפני פחות משעה. הוא הסתובב שם בגן עצי הפרי.

מפקח אדאמס: אתה ראית את הפרופסור לומאקס בגן הפרי של סר ויליאם?

קופר: נכון.

גברת לומאקס: אתה בוודאי טועה, קופר. מה פתאום הלך לשם?

קופר: אני לא יודע, גברת. האדון הזה שאל אותי עכשיו שאלה, אז עניתי לו תשובה.

ד"ר גייג': באיזה כיוון הלך כשיצא את גן הפרי?

קופר: אני לא יודע, לא ראיתי שהלך. בטח בכיוון של הכפר.

ד"ר גייג': קופר… אני מבין שעבדת בגנו של סר ויליאם שעה קצרה לפני שנעלם.

קופר: נכון, חיפשנו אותו וחיפשנו אותו בכל המקומות, אבל לא מצאנו כלום.

ד"ר גייג': ולא ראית מכונית, או כלי רכב אחר בקרבת הבית באותה שעה?

קופר: כפי שכבר אמרתי לסמל של המשטרה, לא ראיתי שום איש בסימטה מהרגע שבאתי הנה.

ד"ר גייג': אני מבין, תודה.

קופר: אבל היה דבר אחד…

ד"ר גייג': כן?

קופר: לא… (צוחק) אתם תחשבו שאני לא בסדר.

ד"ר גייג': לא, לא. ספר לנו בבקשה.

קופר: טוב, אז בערך באותו הזמן היה נדמה לי שאני שומע איזה רעש מוזר קצת…

מפקח אדאמס: "איזה רעש מוזר קצת", הא?

קופר: כן, אני זוכר אפילו שהסתכלתי לסימטה, אבל הסימטה הייתה ריקה לגמרי, אף אחד לא היה שם.

ד"ר גייג': הרעש הזה ששמעת, האם אתה יכול לתאר אותו?

קופר: זו לא הייתה מכונית או משאית או משהו כזה, זה היה מין רעש של… של דבר שמסתובב מהר מהר באוויר.

ד"ר גייג': כמו…מטוס?

קופר: לא, אולי יותר כמו מקדח.

ד"ר גייג': מקדח?!

קופר: (צוחק) אולי זה בכלל הייתה הרוח. אני לא רוצה להישבע שזה היה מקדח. אבל על דבר אחד אני יכול להישבע: שראיתי את פרופסור לומאקס בגן הפרי של סר ויליאם לפני פחות משעה.

ד"ר גייג': בואו נחפש אותו בכפר. או אולי מעדיפה את, גברת לומאקס, להישאר כאן?

גברת לומאקס: לא, אני באה אתכם, מותר לי?

ד"ר גייג': בוודאי.

(לאחר מכן)

ד"ר גייג': איך אתה מתקדם, מפקח?

מפקח אדאמס: חיפשתי בשני בתי מלון ובכל חנות וחנות ברחוב הראשי. פרופסור לומאקס לא היה באוגדין הבוקר. אני בטוח בכך. היכן הגברת לומאקס?

ד"ר גייג': השארתי אותה במכונית. הנערה המסכנה יוצאת מדעתה מרוב דאגה.

מפקח אדאמס: האם חיפשת בדואר?

ד"ר גייג': כן, ובעוד תריסר מקומות. אני חושש שאיש לא ראה אותו.

מפקח אדאמס: ייתכן שהגברת לומאקס צדקה, אולי הוא באמת נעלם.

ד"ר גייג': אולי.

מפקח אדאמס: ובכן, ככה זה, ד"ר. תחילה סר ויליאם סטייסי ועכשיו פרופסור לומאקס.

ד"ר גייג': אני מסכים שקיים דמיון בין שני המקרים… כדאי שתרחיב את החקירה גם לאזורים הסמוכים. אך עשה זאת בלי לעורר תשומת לב יתרה.

מפקח אדאמס: כמובן.

ד"ר גייג': איננו זקוקים לפרסומת מיותרת בשלב זה. בינתיים אגש אני לביתו של סר ויליאם, עכשיו אני רוצה לחטוף שיחה עם הגברת מילן.

מפקח אדאמס: בסדר. אם יהיה לי משהו לדווח, אמצא איתך בקשר.

(ד"ר גייג' והגברת לומאקס בביתו של סר ויליאם, מארחת להם לחברה הגברת מילן)

גברת מילן: סוכר בבקשה, ד"ר גייג'?

ד"ר גייג': תודה, שתי כפיות בבקשה.

גברת מילן: עוד עוגייה, גברת לומאקס?

גברת לומאקס: לא, תודה.

ד"ר גייג': גרמנו לך לטרחה רבה.

גברת מילן: הו, לא. בלאו הכי הכנתי תה כשהגעתם.

ד"ר גייג': האם את מתגוררת כאן לבדך, גברת מילן?

גברת מילן: כן. עורכי הדין של סר ויליאם יעצו לי שאשאר כאן לעת עתה. זה באמת היה משהו נורא… אבל לי לא אכפת מה שאומרים. אני מכירה את סר ויליאם, והוא איננו הטיפוס שיקום פתאום ויסתלק לו.

ד"ר גייג': קראתי את העדות שלך. בעצם באנו כדי לשאול אם לא ראית במקרה את פרופסור לומאקס.

גברת מילן: לא, לא ראיתי אותו. במשך הבוקר לא הייתי כאן בכלל. הייתי צריכה לנסוע לרדפורד, והפרופסור לא ציין את השעה כשטילפן אליי.

גברת לומאקס: אבי טילפן אלייך הבוקר?!

ד"ר גייג': מה הוא רצה?

גברת מילן: הוא שאל אותי אם אכפת לי שיסייר קצת בגן הפרי (צוחקת). הבקשה נראתה לי קצת מוזרה, אין הרבה מה לראות בגן הפרי בעונה זו.

ד"ר גייג': גברת מילן, נסי להיזכר בבקשה בכל מה שקרה ביום בו נעלם סר ויליאם.

האם את זוכרת ששמעת משהו? מין… רעש מוזר.

גברת מילן: רעש?

ד"ר גייג': מעין רעש של גוף המסתובב במהירות.

גברת מילן: (חושבת) לא. אם כי כשיצאתי אל הגינה, ידעתי שמשהו אינו כשורה.

גברת לומאקס: כיצד?

גברת מילן: אני יודעת שזה יישמע טיפשי, אבל… אני… אני פחדתי. באמת אינני יודעת מדוע.

ד"ר גייג': גברת מילן, באמת לא הייתי רוצה לגזול ממך זמן רב מדי, אבל אם יש לך רגע פנוי, אודה לך אם תואילי לבוא איתנו אל גן הפרי.

גברת מילן: גן הפרי…? כן, וודאי.

(השלושה יוצאים החוצה אל גן הפרי)

ד"ר גייג': ובכן, גברת מילן, אם תסתכלי ימינה, בדיוק לפני קבוצת העצים ההיא…

גברת מילן: כן?

ד"ר גייג': תראי בור.

גברת לומאקס: זה נראה כמו בור ששורפים בו אשפה.

ד"ר גייג': כן, אני מסכים שזה נראה כך. קוטרו כשני מטר ועומקו כשבעים סנטימטר. האם את בטוחה שקופר לא חפר את הבור הזה?

גברת מילן: אני לא הייתי נשבעת על כך… אבל אינני סבורה כך.

גברת לומאקס: על פי האפר שבתחתית, זה נראה כאילו באמת הוא שימש לשריפת אשפה. כן, ויש… יש כאן מין ריח מוזר.

ד"ר גייג': ריח של… זפת?

גברת לומאקס: כן, זהו, בדיוק! זפת! ריח של זפת!

ד"ר גייג': גם המפקח היה סבור כך כשהיינו כאן קודם.

גברת לומאקס: אבל אם לא קופר חפר את הבור, מי עשה זאת?

מערכה חמישית

(הטלפון מצלצל פעמיים, גברת לומאקס מרימה את השפופרת)

גברת לומאקס: הלו? אוגדין 239.

מפקח אדאמס: (בצידו השני של הקו) כאן המפקח אדאמס. האם ד"ר גייג' שם, גברת לומאקס?

גברת לומאקס: כן, רק רגע, מפקח. (פונה אל ד"ר גייג') אליך, ד"ר.

ד"ר גייג': תודה. (נוטל את השפופרת) הלו, מפקח?

מפקח אדאמס: ניסיתי להתקשר אליך בביתו של סר ויליאם, אבל בדיוק יצאת משם.

ד"ר גייג': יש חדשות בקשר לפרופסור לומאקס?

מפקח אדאמס: כן ולא, מישהו שמתאים לתיאורו נראה בתחנת הרכבת של אוגדין. הוא עלה על הרכבת לנוטינגהאם.

ד"ר גייג': באיזו שעה?

מפקח אדאמס: ב12 בצהריים בערך. לרוע המזל שוער התחנה דיבר באופן מעורפל קצת, הוא עלול להטעות אותנו.

ד"ר גייג': אתה עומד לבדוק את העניין?

מפקח אדאמס: אני חושב שרצוי היה, בלאו הכי אין לי משהו אחר לעשות. אגב, עניין אחר נוסף: נמסרה לי הודעה בשבילך.

ד"ר גייג': ממי?

מפקח אדאמס: ד"ר ריד מבית החולים. הוא טילפן למפקדה שלי בראדפורד והם העבירו לי את ההודעה.

ד"ר גייג': מה ההודעה?

מפקח אדאמס: רק רגע, הנה היא כאן. כתוב כאן כך: במצבו של רוס חל שיפור ניכר. נראה לי כי הוא כשיר עכשיו לחקירה.

ד"ר גייג': זה משהו! ייתכן מאוד שהמצב איננו כה קודר כפי שהוא נראה, מפקח.

מפקח אדאמס: איפה נמצא בית החולים?

ד"ר גייג': בנוטינגהאם.

מפקח אדאמס: טוב, אם אתה נוסע באותה דרך, תוכל אולי לאסוף אותי באוגדין וניסע לשם ביחד?

ד"ר גייג': כן, למה לא?

מפקח אדאמס: אם קיים סיכוי כלשהו שלומאקס אמנם נמצא בנוטינגהאם, כדאי היה שאמשיך שם בחקירות.

(ד"ר גייג' מגיע לבית החולים)

ד"ר ריד: ערב טוב, ד"ר גייג'.

ד"ר גייג': שלום, ד"ר ריד.

ד"ר ריד: אני מצטער על שהנחתי לך להמתין כאן, אבל בדיוק כשהגעת, נקראתי אל אחד החולים. אי אפשר להשתעמם כאן לרגע אחד. אני חושב שרוס סיים כבר את ארוחת הערב שלו. אם אתה רוצה, נוכל לעלות ישר אליו.

ד"ר גייג': מצויין.

ד"ר ריד: אצלצל במעלית.

(המעלית נפתחת ושניהם פוסעים פנימה)

ד"ר גייג': אני מוכרח לומר לך, ד"ר ריד, שהופתעתי לשמוע ממך מהר כ"כ. כנראה שהחלמתו של רוס הייתה מהירה ביותר.

ד"ר ריד: הממ… אינני בטוח שהייתי מגדיר זאת כ"החלמה". הוא יותר שקט, זה ברור, הוא ביקש עיתון בוקר, הוא עירני יותר. היום עבר ללא כל תקרית, אבל יש לי רושם שהוא מתאמץ מאוד להירגע. השקט לפני הסערה, כמו שאומרים.

(המעלית נפתחת ושניהם יוצאים מתוכה)

ד"ר ריד: אחריך.

ד"ר גייג': האם כבר חקרת את רוס בכלל, ד"ר ריד?

ד"ר ריד: רק השאלות השגרתיות: "ישנת טוב?" "איך התיאבון?" וכל זה. ייתכן מאוד שדעתו אמנם אינה צלולה.

ד"ר גייג': באמת?

ד"ר ריד: הוא קרא בעיתון כשנכנסתי לחדרו. הוא היה שקוע בכתבה על היעלמו של סר ויליאם סטייסי. והוא ישב שם, מילמל משהו לעצמו, מעין: "אני זקוק להגנה" "כולנו נמצאים בסכנה".

ד"ר גייג': סכנה?!

ד"ר ריד: ניסיתי להרגיע אותו, וכשהוא אמר: "אם הייתי מביא לך הוכחות, ד"ר, האם היית יכול לסדר לי ריאיון עם ראש הממשלה?" אמרתי לו "כן" והוא נרגע.

זוהי הדלת, בסוף הפרוזדור.

(ד"ר ריד מנסה לפתוח את הדלת, אך היא אינה נפתחת)

ד"ר ריד: היי, זה מוזר…

ד"ר גייג': מה קרה, ד"ר ריד?

ד"ר ריד: אינני יכול לפתוח את הדלת!

ד"ר גייג': האם… היא נעולה?

(ד"ר ריד דופק על הדלת)

ד"ר ריד: רוס! (מקיש על הדלת בשנית) רוס! האם אתה שם? עברה שעה, פתח את הדלת! היה בחור טוב! הוא לא יענה. מה הוא עושה שם לכל הרוחות?

ד"ר גייג': ייתכן והוא שוב קיבל התקפה.

ד"ר ריד: אני חושב שכדאי שאנסה לפרוץ את הדלת. התרחק!

(ד"ר ריד מסתער על הדלת ופורץ אותה)

ד"ר ריד: (מתנשם) הוא איננו. החדר ריק.

ד"ר גייג': הוא איננו!

ד"ר ריד: אולי הוא ברח דרך החלון וירד במדרגות האחוריות! כן, הוא לקח את בגדיו!

ד"ר גייג': הוא יכול היה להתרחק?

ד"ר ריד: לא, אינני סבור. המיטה עדיין חמה, הוא יצא זה עתה. הוא בוודאי בשטח.

ד"ר גייג': ובכן מהר, בוא נצא!

ד"ר ריד: בסדר, אבל אל תשכח שהוא בא אלינו מרצונו הטוב. אין לנו שום רשות חוקית להחזיק אותו כאן בכוח!

(השניים יוצאים החוצה ונפגשים בחוץ)

ד"ר גייג': מצאת משהו, ד"ר ריד?

ד"ר ריד: לא, (רץ לכיוונו של ד"ר גייג') שאלתי את השוער בכניסה הראשית, הוא לא יצא משם.

ד"ר גייג': האם יש יציאה אחרת?

ד"ר ריד: כן, ישנה רחבת המכוניות שליד המחסן.

(נשמע רעש ממנוע של מכונית)

ד"ר גייג': הנה הוא! נוסע!

ד"ר ריד: הוא גנב את המשאית הקטנה שלנו!

ד"ר גייג': האם אתה בטוח שזהו רוס?

ד"ר ריד: בהחלט! הוא יוצא לכביש נוטינגהאם, איפה המכונית שלך?

ד"ר גייג': חונה שם לפניי! היא עתיקה קצת, אבל אולי נצליח להשיגו!

(ד"ר ריד וד"ר גייג' נכנסים למכונית, ד"ר גייג' מתניע את המכונית והם נוסעים)

ד"ר ריד: הכביש מכאן ישר, ד"ר גייג'. לא ייתכן שפשוט איבדנו אותו.

ד"ר גייג': ובכל זאת, הוא יצא לפנינו, ו…הוא טס במהירות עצומה.

ד"ר ריד: נדמה לי שאני רואה שם מכונית לפנינו. היא בדיוק עושה תפנית עכשיו… כן! זוהי משאית קטנה!

ד"ר גייג': עצום! אבל… אבל מהו האור ההוא שם?

ד"ר ריד: איפה? הכביש מצטלב שם עם מסילת הברזל.

ד"ר גייג': יש לנו מזל, הא? אני חושב שנתפוס אותו למרות הכל. (נשמעת צפירת רכבת) הרכבת מתקרבת, הוא יהיה מוכרח לעצור.

ד"ר ריד: הבט, הוא אינו מאט!

ד"ר גייג': אני חושב שהוא יאט כשיראה את הרכבת.

ד"ר ריד: הוא מגביר את המהירות!

ד"ר גייג': אבל הוא לא יצליח לעבור בזמן!

ד"ר ריד: כפי שאתה רואה, הוא מנסה בכל זאת!

(נשמעת חריקת בלמים)

ד"ר גייג': טיפש! הוא לא יספיק, אידיוט!

(הרכבת חולפת על פניהם, רוס הספיק לעבור עם המשאית)

ד"ר גייג': הוא הסתכן כהוגן…

ד"ר ריד: אני חושש שהפעם איבדת אותו. הוא יכול לבחור לו עכשיו אחד מתוך שלושה כבישים.

ד"ר גייג': לי יש הרגשה שהוא ייסע לנוטינגהאם, אבל אני חושב שמוטב שאקח אותך בחזרה לבית החולים.

ד"ר ריד: לא, לא, לא. אל תטרח, אני אשיג כבר טרמפ. (יוצא מן המכונית)

ד"ר גייג': ד"ר ריד, תוכל לעשות למעני עוד דבר אחד?

ד"ר ריד: כן?

ד"ר גייג': צלצל בבקשה אל המפקח אדאמס בתחנת המשטרה המרכזית בנוטינגהאם, ספר לו מה שקרה ואמור לו שאני בדרך.

ד"ר ריד: בסדר גמור.

ד"ר גייג': תמסור לו את תיאור המשאית.

ד"ר ריד: אטלפן אליו ברגע שאחזור.

ד"ר גייג': שלום.

ד"ר ריד: שלום.(כעבור כמה זמן, המפקח אדאמס מגיע למקום)

מפקח אדאמס: אני רואה שלא בזבזת את זמנך, ד"ר גייג', ידידך רוס הגיע לנוטינגהאם לפני כחמש עשרה דקות.

ד"ר גייג': איך אתה יודע?

מפקח אדאמס: העברתי את תיאור המכונית מיד לאחר שריד טילפן אליי. רוס עצר בתחנת דלק הסמוכה לכאן כדי לקנות סיגריות ודלק למכונית.

ד"ר גייג': כך…

מפקח אדאמס: לפני רגע קיבלתי דו"ח שמשאית הדומה למשאית שתיארתי לשוטרים שלי נראתה בסביבות לאנסינג רוד.

ד"ר גייג': לאנסינג רוד?

מפקח אדאמס: האם אתה מכיר את המקום?

ד"ר גייג': רוס שכר חדר במספר 17.

מפקח אדאמס: ובכן בוא ניגש לשם. אולי נוכל לתפוס אותו.

ד"ר גייג': אבל הוא בא לבית החולים מרצונו החופשי, מפקח. אינני סבור שאנו רשאים לעצור אותו.

מפקח אדאמס: עכשיו אנחנו רשאים, הוא גנב את המשאית, לא כן? יש בידינו מספיק הוכחות כדי להביאו לחקירה.

(השניים מגיעים ללאנסינג רוד)

פקידת קבלה: כן, מר רוס היה כאן, המפקח, אבל הוא יצא לפני חמישה רגעים.

מפקח אדאמס: מה הוא רצה?

פקידת קבלה: בא לאסוף את החפצים שלו, אני מתארת לעצמי. אבל הם לא היו אצלי. כשהוא חלה, שלחתי אותם לאוניברסיטה. השכרתי את חדרו לסטודנט אחר.

מפקח אדאמס: האם הוא אמר לאן הוא נוסע?

פקידת קבלה: לא. כשאמרתי לו שהמזוודות שלו אינן כאן, הוא יצא מבלי לומר שלום אפילו. אני מתארת לעצמי שהוא נסע לאוניברסיטה. אם כי אני מטילה ספק בכך שהוא ימצא שם מישהו בשעה מאוחרת כל כך…

(ד"ר גייג' והמפקח אדאמס נוסעים לכיוון האוניברסיטה)

ד"ר גייג': הנה המשאית. חונה שם ליד מגרשי המשחקים.

(השניים יוצאים מן המכונית)

ד"ר גייג': כן, זוהי המשאית. כתוב כאן שמו של בית החולים.

מפקח אדאמס: אם כך, הוא נמצא היכן שהוא באוניברסיטה, אבל איפה?

ד"ר גייג': האם אנשיך נמצאים בדרך?

מפקח אדאמס: כן, הודעתי למפקדה, הם יגיעו מיד.

(רעשי לילה נשמעים)

ד"ר גייג': מעניין מדוע חנה רוס דווקא כאן ולא במעלה הדרך.

מפקח אדאמס: כן, מעניין… רגע אחד, נדמה לי שראיתי מישהו!

ד"ר גייג': איפה?

מפקח אדאמס: שם, ליד ביתן הספורט! הסתכל! אתה רואה אותו?

ד"ר גייג': כן, זהו רוס! אני בטוח בכך!

מפקח אדאמס: בוא! בוא מהר! לא כדאי שגם הפעם יתחמק מאיתנו! חבל שלא לקחתי איתי את הפנס, הכל נעשה פתאום שחור כמו פחם!

ד"ר גייג': רגע אחד, המפקח.

מפקח אדאמס: מצאת משהו?

ד"ר גייג': כן, זנב סיגריה, והיא עדיין בוערת.

מפקח אדאמס: אם כך, הוא אינו רחוק מכאן!

ד"ר גייג' מהסה אותו.

מפקח אדאמס: מה העניין?

(אותו רעש אלקטרוני מוזר נשמע)

ד"ר גייג': (בלחש) אני לא יודע, הקשב!

מפקח אדאמס: אינני שומע דבר!

ד"ר גייג': מוזר, חשבתי ששמעתי… כן! שוב הרעש הזה! אתה לא שומע?

מפקח אדאמס: כן, אני שומע.

ד"ר גייג': זה מכיוון השדה!

מפקח אדאמס: אני לא רואה דבר, השיחים הארוכים האלה מסתירים!

(הרעש האלקטרוני ממשיך להישמע)

מפקח אדאמס: זה נשמע כמו מטוס סילון, לא?

ד"ר גייג': אינני חושב כך, אינני רואה שום דבר בשמיים.

מפקח אדאמס: ובכן מה זה, לעזאזל?!

(זעקת אימים נשמעת)

מפקח אדאמס: מי זה היה?!

ד"ר גייג': אולי רוס…

(רעש אלקטרוני שונה נשמע)

ד"ר גייג': הקשב! שוב אותו רעש! מהר, אנחנו מוכרחים להגיע לשדה ההוא!

מפקח אדאמס: בוא, בוא מכאן! כאן צריך להיות שער באיזה מקום.

ד"ר גייג': מישהו או משהו היה בשדה הזה לפני רגע. בוא נבדוק את הקרקע באופן שיטתי, אתה תתחיל מן הקצה הזה ואני אפגוש אותך בצד השני.

מפקח אדאמס: בסדר.

ד"ר גייג': מפקח? מפקח!

מפקח אדאמס: כן?

ד"ר גייג': בוא הנה!

מפקח אדאמס: (מגיע אליו) מצאת את רוס?

ד"ר גייג': לא, אבל מצאתי משהו אחר. הנה כאן!

מפקח אדאמס: מה זה?

ד"ר גייג': הבט! אתה רואה את זה? זהו בור!

מפקח אדמס: אתה צודק! הוא בדיוק כמו הבור בגן של סר ויליאם!

ד"ר גייג': והסתכל בתחתית הבור: אפר.

מפקח אדאמס: שוב אותו ריח: זפת. מה דעתך על העסק, ד"ר?

ד"ר גייג': אני חושש שאין זמן לתיאוריות. אני בטוח שרוס נכנס לשדה הזה לפני כמה דקות. ועכשיו כשאנשיך יגיעו, אני רוצה שהם יסרקו כל סנטימטר בשטח הזה! השתמשו בכל האמצעים! אם הוא כאן, אני מתכוון למצוא אותו!

(לא הרבה לאחר מכן, אנשיו של המפקח אדאמס מביאים את כלבי הגישוש איתם)

מפקח אדאמס: אין בכך כל טעם, רוס נעלם. הכלבים מאבדים את הריח ברגע שהם יוצאים מן השדה.

ד"ר גייג': נדמה לי שאחד מאנשיך מאותת לך, מפקח.

מפקח אדאמס: מה העניין, סמל?

סמל: אני חושב שיש שם עוד בור כזה, אדוני!

מפקח אדאמס: מה?! בוא, ד"ר, בוא ניגש לשם!

(שניהם ניגשים למקום שבו עומד הסמל)

ד"ר גייג': כן, הוא צודק: שוב בור.

מפקח אדאמס: עוד אחד…

ד"ר גייג': אבל הייתי אומר שזה נמצא כאן כבר זמן מה, מה?

מפקח אדאמס: אתה חושב כך?

ד"ר גייג': כן, הצדדים שקעו מעט. ייתכן שבגלל הגשם שירד אתמול או שלשום… מפקח, האם יש לך במקרה מעטפה?

מפקח אדאמס: מעטפה?

ד"ר גייג': אני רוצה לקחת מדגם של האפר וגם מן הבור שבשדה הסמוך. אחר כך אסע בחזרה לאוגדין.

מפקח אדאמס: לאוגדין? הלילה?

ד"ר גייג': אני רוצה גם לקחת מדגם מן הבור שבגן הפרי של סר ויליאם.

(השניים מגיעים לאוגדין)

ד"ר גייג': מה השעה, מפקח?

מפקח אדאמס: אחת עשרה כמעט, הגברת מילן כבר שוכבת במיטתה בוודאי.

ד"ר גייג': אין כל צורך להפריע לה.

מפקח אדאמס: אני מקווה שהשער הצדדי פתוח.

(המפקח פותח את השער)

מפקח אדאמס: כן, הוא פתוח.

ד"ר גייג': אני כבר מתחיל להרגיש את עצמי כאן בבית.

מפקח אדאמס: בקשר למדגמים האלה של האפר, ד"ר. מה אתה רוצה לעשות איתם?

ד"ר גייג': לשלוח אותם לבדיקה כימית.

מפקח אדאמס: לבדיקה כימית? מה… מה אתה מקווה לגלות?

ד"ר גייג': אילו ידעתי, לא היה צורך לבדוק.

מפקח אדאמס: אתה יודע, ד"ר, אני עובד במשטרה די הרבה, והאמן לי שכבר הספקתי לטפל בהמון תלונות של זקנות היסטריות. דבר אחד למדתי: אדם צריך להישאר תמיד עם שתי רגליו על הקרקע! ובכל זאת, הלילה אני…

ד"ר גייג': כן, אני שומע, מפקח.

מפקח אדאמס: טוב, אתה יודע למה אני מתכוון: אותו רעש ששמענו בחצר האוניברסיטה: מה זה היה?

ד"ר גייג': אני מציע שנאסוף תחילה מדגם, מה דעתך? אחר כך אולי אוכל להגיד לך מה דעתי בעניין.

(נשמע קול צרחה נשי)

מפקח אדאמס: מה קרה?

ד"ר גייג': זה מכיוון הבית. הגברת מילן, אם אינני טועה. מהר, דרך השער הצדדי!

(הגברת מילן רצה לכיוונם)

מפקח אדאמס: הנה היא, ד"ר, הנה היא רצה על השביל!

ד"ר גייג': גברת מילן, חכי לנו!

גברת מילן: שם… שם… שם בבית… יש שם גנב, אני חושבת…

מפקח אדאמס: גנב?!

גברת מילן: רק עכשיו חזרתי ממשחק קלפים, נכנסתי הביתה ו…שמעתי מישהו מסתובב בחדר העבודה של סר ויליאם.

ד"ר גייג': באמת? הישארי כאן, גברת מילן.

גברת מילן: כן.

ד"ר גייג': המפקח ואני נלך לראות מה קורה שם.

(שניהם נכנסים אל תוך הבית)

ד"ר גייג': חדר העבודה נמצא בקצה השני, מפקח.

מפקח אדאמס: הגברת מילן צדקה. מישהו באמת מסתובב שם. מוטב שאני אטפל בזה, ד"ר.

ד"ר גייג': בסדר.

מפקח אדאמס: ובכן… (פותח את דלת חדר העבודה בהפתעה) אתה?! (צוחק) ד"ר גייג', בוא ואציג בפניך את הגנב שלנו!

(ד"ר גייג' נכנס אל החדר)

ד"ר גייג': (מביט באדם הנמצא בחדר) מה?! פרופסור לומאקס?!

פרופסור לומאקס: ערב טוב, ד"ר גייג', ערב טוב, מפקח.

מפקח אדאמס: פרופסור… לנסח זאת בעדינות, הייתי אומר לך שאנו מופתעים.

מחצית המשטרה מחפשת אותך ברגע זה.

פרופסור לומאקס: אותי? מדוע?

ד"ר גייג': אין לי מושג היכן הסתתרת, אבל כשבתך חזרה מן הכפר ונוכחה לדעת שאינך. היא…דאגה לך מאוד.

מפקח אדאמס: לכן אנחנו מרחרחים בעקבותיך בכל פינה אפשרית.

פרופסור לומאקס: כוונתכם לומר שהיא נתקשרה עם המשטרה?

מפקח אדאמס: כן, כמובן, פרופסור.

פרופסור לומאקס: אני באתי לשמוע אם יש חדשות כלשהן מסר ויליאם. צלצלתי, לא הייתה כל תשובה, אז נכנסתי.

ד"ר גייג': גברת מילן, אודה לך אם תצלצלי אל הגברת לומאקס ותודיעי לה שהפרופסור נמצא כאן ושעוד מעט יחזור הביתה.

גברת מילן: ודאי, מיד!

פרופסור לומאקס: ד"ר, אני באמת מצטער שגרמתי לך ולמפקח כל כך הרבה טרחה, אני מתאר לעצמי שאתה עדיין רוצה לדעת איפה הייתי היום.

ד"ר גייג': מעט אינפורמציה יש לנו על מעשיך. כשבתך הלכה לכפר הבוקר, טילפנת אל גברת מילן ושאלת אותה אם תוכל לסייר מעט בגן הפרי של סר ויליאם סטייסי.

ידוע לנו שאכן היית בגן הפרי משום שהגנן קופר ראה אותך שם, ומשום שהמפקח מצא במקרה את כפתור העור הזה. הוא מהז'אקט שלך, נדמה לי. לא?

פרופסור לומאקס: (צוחק) כנראה שכבר לא אצליח להיות פושע מושלם.

מפקח אדאמס: אחר כך נסעת לנוטינגהאם, לא, פרופסור?

פרופסור לומאקס: ואיך זה נודע לך, מפקח?

מפקח אדאמס: העברנו את תיאורך ואחד השוערים שבתחנת הרכבת הודיע לנו שנדמה היה לו כי עלית על הרכבת של שתים עשרה בצהריים.

פרופסור לומאקס: עכשיו אני מבין.

ד"ר גייג': מה באמת עשית בגן הפרי של סר ויליאם הבוקר? ומה פירוש הנסיעה הפתאומית הזאת לנוטינגהאם?

פרופסור לומאקס: מצאתי משהו בקשר להיעלמו של ידידי, סר ויליאם. בואו איתי. אינני יודע, אולי משהו שיכול לעזור להבין…

מפקח אדאמס: מה מצאת, פרופסור?

פרופסור לומאקס: במרחק כשלושה מטר מן הגדר, ליד קבוצת העצים, מצאתי בור גדול באדמה!

ד"ר גייג': אתה מתכוון לבור ההוא שעומקו בערך שבעים סנטימטר וקוטרו שני מטרים.

פרופסור לומאקס: גם אתם ראיתם אותו?

מפקח אדאמס: כן, כשהיינו כאן מוקדם בבוקר.

פרופסור לומאקס: ד"ר, אני יודע שהשעה מאוחרת, אבל אולי תוכלו, אתה והמפקח, לבוא איתי אל גן הפרי לרגע? אתם מבינים: יש שם משהו.

ד"ר גייג': כן, כמובן, אולי תלך אתה בראש.

(כל הנוכחים יוצאים אל גן הפרי)

פרופסור לומאקס: (קורא אליהם בקול) כאן! בצד הזה בבקשה!

מפקח אדאמס: ד"ר, נדמה לי שהפרופסור חושב שהוא יגלה תגלית מרעישה. אינך סבור שעלינו לספר לו על שני הבורות האחרים שגילינו בשטח האוניברסיטה?

ד"ר גייג': אחר כך, אחר כך. אני סקרן לדעת על מה הוא נרגש כל כך.

פרופסור לומאקס: האם יש למישהו מכם פנס?

מפקח אדאמס: לצערי לא, אבל יש לי מצית, אם זה יכול להועיל לך, פרופסור.

פרופסור לומאקס: תודה. אבל לפני כן, האם אינכם מבחינים במשהו מוזר באוויר?

ד"ר גייג': כן, ריח של זפת.

פרופסור לומאקס: גם אתם שמתם לב? הריח עולה מתחתית הבור!

מפקח אדאמס: מן האפר?

פרופסור לומאקס: זה העניין. אינני בטוח שזה אפר.

מפקח אדאמס: לא?

פרופסור לומאקס: אם תאיר במצית שלך כאן, אאסוף מעט מן החומר.

(המפקח מאיר באמצעות המצית, והפרופסור אוסף מן החומר)

פרופסור לומאקס: תודה. אתה רואה, זה אינו דק כמו אפר רגיל, וזה מריח…

מפקח אדאמס: כן, בהחלט.

פרופסור לומאקס: קחו מעט מן החומר בין האצבעות, אתם רואים? הוא אינו מתפורר, הוא דביק. פירושו של דבר שיש בו שמן או מים.

ד"ר גייג': כן.

פרופסור לומאקס: כשגיליתי את זה הבוקר, הייתי נבוך. אינני גיאולוג, אני אנתרופולוג. ולכן נסעתי לנוטינגהאם אל אחד מידידיי, קיוויתי שהוא יוכל לזהות את החומר. אבל נסעתי לשווא. מסתבר שהוא נסע ללונדון, לכינוס כלשהו.

ד"ר גייג': איני סבור שיש פה מסתורין כלשהו, בחומר הזה.

פרופסור לומאקס: באמת?

ד"ר גייג': ייתכן כמובן שטעות בידי-גם אני אינני גיאולוג-אבל אני חושב שזאת היא אבן חול. אבן חול המכילה נפט.

פרופסור לומאקס: אבן חול המכילה נפט?

ד"ר גייג': אני בטוח כמעט לחלוטין, אני חושב שלא יהיה כל קושי לאמת את הדבר. אשלח את החומר לבדיקה. בעצם, יש עוד שני מדגמים אותם הייתי רוצה לבדוק.

פרופסור לומאקס: עוד שני מדגמים? מכאן?

ד"ר גייג': לא, משני בורות אחרים, שהמפקח ואני גילינו באוניברסיטה שבנוטינגהאם.

מערכה ששית

(נשמעת נקישה בדלת המעבדה)

מר פרסטון: כן, יבוא!

(הדלת נפתחת, וד"ר גייג' נכנס לחדר)

מר פרסטון: ד"ר גייג', היכנס בבקשה.

ד"ר גייג': תודה לך, מר פרסטון. אני מקווה שלא הקדמתי מדי.

מר פרסטון: כלל וכלל לא. עוד מעט אסיים את בדיקת החומרים שהבאת. זאת היא אבן חול, בכך אין שום ספק, בדקתי בדיקה מיקרוסקופית, חלקיקים גסים, אופייני מאוד, קל לזהות. מצאתי גם כמות ניכרת של נפט. הנה, אראה לך, בדיקה פשוטה מאוד. אגדיל את האש במבער ואדליק את גושיש האבן הקטן הזה. כפי שאתה רואה, הוא בוער בלהבה צהובה וגם מעלה עשן.

ד"ר גייג': אם כך, הרי שהכל ברור.

מר פרסטון: כל שלושת המדגמים זהים פחות או יותר, היכן מצאת אותם? בנוטינגהאמשייר?

ד"ר גייג': כן.

מר פרסטון: תיארתי לעצמי.

ד"ר גייג': האמנם? מדוע?

מר פרסטון: אני מבצע לפעמים עבודות מחקר בשביל חברות הנפט. ראיתי מיד כי המדגמים האלה דומים לחומר המועלה בקידוחים באותו אזור.

ד"ר גייג': כמובן! יש הרי כמה בארות נפט בנוטינגהאם!

מר פרסטון: כן, יש בארות אחדות. אחת התעשיות החשובות של נוטינגהאמשייר.

ד"ר גייג': באיזה סוג מקדחים הם משתמשים?

מר פרסטון: אני משער שבמקדחים סיבוביים… זה לא בדיוק השטח שלי. אבל, ד"ר, אם אתה מתעניין בכך, מדוע לא תיגש אל אחת מבארות הנפט ותראה את העניינים מקרוב?

(ד"ר גייג' מגיע אל אחת מבארות הנפט שבנוטינגהאמשייר)

(רעש מקדחים חזק נשמע, לצידו של ד"ר גייג' עומד מר סונדרס, מנהל הקידוחים)

מר סונדרס: מאיפה אמרת שאתה בא, ד"ר?

ד"ר גייג':(בצעקה, כדי להתגבר על רעש המקדחים) סקוטלנד יארד!

מר סונדרס: אתה בלש?

ד"ר גייג': לא, מר סונדרס, אינני בלש, אני עובד במשרד הפנים.

מר סונדרס: איפה?

ד"ר גייג': (בצעקה) במשרד הפנים! אני חוקר את היעלמו של סר ויליאם סטייסי, האנתרופולוג המפורסם, אולי קראת משהו על העניין.

מר סונדרס: כן. סלח לי לרגע בבקשה, אני מוכרח לומר משהו למהנדס שלי.

ד"ר גייג': כן.

מר סונדרס: אח"כ נוכל לגשת למשרד שלי. זה הבניין הלבן ההוא, ליד השער, שם שקט יותר.

(ד"ר גייג' נמצא במשרדו של מנהל הקידוחים, מר סונדרס נכנס וסוגר את הדלת אחריו)

ד"ר גייג': מר פרסטון מן המחלקה לגיאולוגיה בנוטינגהאם, יעץ לי לפנות אליך ולבקש את עזרתך, מר סונדרס.

מר סונדרס: אם רק אוכל, כמובן.

ד"ר גייג': מר פרסטון זיהה את המדגמים האלה כאבן חול ספוגה בנפט.

מר סונדרס: הרשה לי לראות… (מביט באבן) היכן מצאת אותה?

ד"ר גייג': אחד בכפר אוגדין, השניים האחרים בשטח האוניברסיטה.

מר סונדרס: אתה מתלוצץ, ד"ר גייג'!

ד"ר גייג': לא, להיפך. אני רציני בהחלט.

מר סונדרס: זוהי אבן חול ספוגת נפט, בכך אין ספק. מוזר מאוד… עד כמה שאני יודע, איש אינו קודח במקומות שהזכרת.

ד"ר גייג': וגם אני לא קדחתי שם, מר סונדרס. את הדגמים האלה מצאתי על פני השטח.

מר סונדרס: אתה שוב מתלוצץ.ד"ר גייג': אני אומר לך שאינני…

מר סונדרס: (בנימה תקיפה יותר) אני עובד בנוטינגהאמשייר מאז הקידוחים הראשונים, ויש לי ניסיון לא קטן, האמן לי. ואני אומר לך שהמדגמים האלה נלקחו מעומק של אלף-אלף שלוש מאות מטר לפחות.

ד"ר גייג': (בתדהמה) אלף-אלף שלוש מאות מטר?! אבל…

מר סונדרס: בגלל ההרכב הגיאולוגי של הקרקע בשטח ההוא, אי אפשר בהחלט שאבני חול ספוגות נפט תימצאנה קרוב יותר לפני השטח!

ד"ר גייג': אז איך הן הגיעו לשם?

מר סונדרס: הוצאת את השאלה מפי. אם היית מוצא את אבני החול האלה ליד באר נפט, הייתי מוכן להניח שהן הובאו למעלה בשולי החיתוך של המקדח, אבל באוגדין? באוניברסיטה? באמת! זה לא יכול להיות!

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת