ממלכת יופי לנסיכה לוחמת: חלק ב - זינה הנסיכה הלוחמת


התמונה של מתן אהרוני
146 צפיות

לחלק הראשון של המאמר: וונדר וומן

פרק שלישי: זינה, הנסיכה הלוחמתההיסטוריה

לוסי לולס בתפקיד זינה הנסיכה הלוחמת

דמותה של זינה, הנסיכה הלוחמת, מבוססת על הדמות לוסיה, אותה גילמה גם כן לוסי לולס בסרט הטלוויזיה "הרקולס ונשות האמזון". זינה עצמה נולדה מאוחר יותר כאשר הופיע בשלושה פרקים בסדרה המצליחה "הרקולס" מבית היוצר של אותו צמד מפיקים של הסדרה "זינה הנסיכה הלוחמת" (רוב טאפרט וסטיב רוזנברג). שילובה של הדמות הכריזמטית זכה לתגובות נלהבות והמפיקים החליטו לבצע הימור קטן ולבנות סביבה ספין אוף משלה. השם הנבחר היה "זינה הנסיכה הלוחמת" והסדרה יצאה לדרך בספטמבר 1995 כסדרת אקשן- פנטזיה, לאחר שהפכו המפיקים את הגיבורה ל"טובה" הנלחמת ברוע הפנימי, אותו הדחיקה ועדיין קיים בה, בעזרת בת זוגתה למסע, גבריאל. הדמות מבוססת, כמו וונדר וומן, על הסיפור המיתולוגי של בנות האמזון הלוחמות, כאשר זינה אינה בת אמזון במקור, אך נתפשת ככזו בשל כוחה ורוח לחימתה (gramsted: 14). הנרטיב עוסק בסיפורי מיתולוגיה חופשיים אותם עוברות במסען זינה וגבריאל, כלומר אינם נאמנים למקור, אלא חורגים ממנו ואף משלבים סיפורים נוספים כמו סיפורי התנ"ך ועד לזמן הווה בפרק אחד.מבחינת הליהוק, נראה כי גם לולס לא חרגה מן החוקים הבלתי כתובים (או שאכן כתובים) לליהוק נכון. גם לולס, כמו לינדה קרטר (וונדר וומן), מצויידת בתואר של מלכת יופי ("מיס ניו- זילנד 89"), אך נאמר לזכותה כי בזכות הידע שלה בקונג פו לוהקה לתפקיד זינה, לאחר שהציגה רזומה דל ביותר של תפקיד יחיד בסדרה כושלת (funny business) ועם מעט תפקידים קטנים בקולנוע וטלוויזיה (וולקוביץ,2001: 52). שוב נראה כי הליהוק הוא של נשים צעירות (בגיל 26), כפי שמציגה במחקרה signorielli (1999) כי הנשים הוצגו כצעירות יותר, במשך 30 שנים, בטלוויזיה בפריים טיים בארה"ב. לבוש ואביזריםזינה לובשת באופן קבוע את אותם מדים של "הנסיכה הלוחמת", אותם פושטת רק לצורך רחצה (משותפת עם גבריאל) או כשצריכה להשילם כדי להתחפש לאישה "רגילה" כדי להסוות זהותה וכך להכות ברעים למען נזקקים מרומים ולחשוף את מלאכותיות ההבניה המגדרית morreale,1998:4)). תלבושתה כוללת חצאית מיני מעור בצבע שחור, מגפיים גבוהות שחורות, חזיית ברונזה חושפנית. לידיה צמידי עור שחורים ארוכים. שיערה ארוך ופזור עם פוני הנושק למצחה. על ירכה מונח לו כלי נשקה, הצ'אקרם, שהוא דיסק עשוי ברזל קהה הנועד לשמש בתפקיד בומרנג, אשר מסוגל לחתוך ולפגוע בעצמים ולחזור מיד חזרה לידיה של זינה. מאחורי גבה מופיעה החרב של זינה, המשמשת אותה לקרבות והגנה. בניתוח לבושה ואביזריה של זינה נראה כי ישנה התפתחות משמעותית מן גיבורת העל וונדר וומן. כעת הגיבורה זינה אינה רק מתגוננת וחסרת אמצעי התקפה, אלא כעת לגיבורת העל זינה ישנם כלי נשק שנועדו ומשמשים אותה לתקיפה והגנה יחדיו. כעת יש באפשרותה ליזום ולתקוף בעזרת אביזרים, בנוסף על גופה. כלי נשקה של זינה אינם מהווים תכשיטים, אלא להם מטרה אחת: לחימה. לזינה יש כוחות רבים הנובעים ממנה, כלומר מגופה (ולא מחגורתה, כפי שקיים אצל וונדר וומן). כך מבטלת זינה את הדיכוטומיה שכוננה וונדר וומן בין אישה חזקה וחלשה תוך החלפת הזהויות ומציגה אמביוולנטיות וסדר חדש: הדיכוטומיות מאוחדות בדמות אחת. לכן זינה תיחשב כחתרנית היוצאת כנגד תפישת העולם הדיכוטומית, כפי שדורש הפמניזם הפוסט מודרני. ל-זינה ישנו הצ'אקרם בצורת דיסק עגול, אותו הפסיכואנליטים יפרשו כמסמל את איבר המין הנשי, אשר נבנה במיוחד כעגול ולא בצורת בומרנג (צורת פרסה), למרות שזה תפקידו. באותו אופן יטענו כי החרב שתלויה לזינה בגבה מסמלת את איבר המין הגברי, הפאלוס, אותו העניקו היוצרים לזינה. כך נראה כי ישנה הצגה דואלית של זינה המלכדת בתוכה את שני המינים. אך למרות ייצוג חתרני זה יטענו אותם פסיכואנליטים כי לבושה של זינה, לעומת אביזריה, הוא סטריאוטיפי הגמוני. זינה לובשת בגדים חושפי חלקי גוף רבים, אשר נועדו לשם מבטו המכפיף של הגבר (והאישה). כך מציגים את דמותה של זינה כאובייקט מיני הלבושה בבגדי נשים סטריאוטיפים למדיי: חצאית מיני, חזייה ואף צמידים לידיה, תוך שילוב בגדי העור השחורים המרמזים על סאדו- מזוכיזם ואלימות, ע"פ הסכימות שהובנו בראשנו ע"י המדיה.

זינה

סביבתה של זינה ויחסה כלפיהזינה, הנסיכה הלוחמת, עוברת מסעות ברחבי העולם המיתולוגי, התנ"כי ועד למודרני, כשלצידה מופיעה גבריאל (רנה אוקונר). גבריאל היא משוררת מעודנת אשר מאסה בחיי השגרה והצליחה לשכנע את זינה להצטרף למסעה, תוך שהיא מקפידה לתעד אותם במגילתה ובין היתר, עוזרת לזינה להלחם נגד הרעים ונגד הרוע הפנימי של זינה השוכן בתוכה ומבקש לצאת ולזרוע הרס, כפי שעשה בעבר.הסביבה היותר רחבה של זינה - גבריאל תחשוף לפנינו עולם גברי המקיף אותן, בו כמעט ולא קיימות נשים בפריים, אלא כרקע בלבד, בתפקיד רעיות ואמהות, או כמרשעות המובילות לאסון, כפי שקיים בסדרה "וונדר וומן" וכפי שנשים הוצגו מאז ומתמיד בדיכוטומיה זו (אוסטרוביץ, 1996: 30). הצגה זו תיתפש כלגיטימית, בתירוץ כי מדובר בתקופה מיתולוגית בה הנשים הודרו לתחומי הבית, לספירה הפרטית, לעומת הגברים אשר כבשו את הספירה הציבורית ולכן לא מוצגות בפריים, אך הרצוג (1993: 26-35) תטען כנגד כי הדבר אינו נכון: הנשים, כגברים, בתקופה זו פעלו בשתי הספירות יחדיו.

זינה

זינה, הנסיכה הלוחמת, עוברת מסעות ברחבי העולם המיתולוגי, התנ"כי ועד למודרני, כשלצידה מופיעה גבריאל (רנה אוקונר). גבריאל היא משוררת מעודנת אשר מאסה בחיי השגרה והצליחה לשכנע את זינה להצטרף למסעה, תוך שהיא מקפידה לתעד אותם במגילתה

נראה כי ישנה התפתחות בהצגת גיבורות העל, כאשר בקדמת הפריים מופיעות כעת שתי נשים, אשר סביבן נלחמים הגברים כרקע לסיפורן המשותף. אם נבדוק את הנתונים על מספר הנשים המוצגות בפריים בשנות ה- 90 בתוכניות הפריים-טיים, ע"פ ,signorielli נראה כי אכן ישנה עלייה: בשנות ה- 70 הוצגו בממוצע 28% נשים בפריים לעומת שנות ה- 90 בהם מוצגות כ- 39% נשים (רובן בז'אנר הסידקום והכי פחות באקשן- הרפתקאות, אשר נשאר עקבי). לכן, נראה כי ישנה התפתחות חיובית, אך עדיין אינה שלמה ונכונה ביחס למציאות בה יחס הנשים הוא מעל 50% (51.2% ע"פ signorielli). נראה גם כי ההתפתחות שנויה במחלוקת, כיוון שמצד אחד הגילאים בין הנשים לגברים הושוו והנשים אינן מוצגות כצעירות יותר, כפי שטוענת signorielli, אך מצד שני הדמויות נהיו צעירות יותר ופחות ייצוג קיים לגילאים מבוגרים יותר. בסביבתן של זינה וגבריאל נראה כי אין הגברים שורדים לצידן מעל פרק אחד. כל גבר שהוצג לצד הזוג, זינה וגבריאל, נרצח, נהרג או נעלם לאחר פרק אחד ולא שב עוד, מלבד דמות אחת שנויה במחלוקת בשם ג'וקסר (טד ראימי) אשר שרד 5 עונות ב 39 פרקים (futoran, 2001:1). ג'וקסר מוצג כגבר חלש ומבולבל הרוצה להיות גיבור. ע"פ שמו והצגתו נראה כי תפקידו הוא להיות הג'וקר, כלומר ליצן החצר, האתנחתא הקומית של הסדרה, אך בניתוחים מעמיקים יותר מתברר כי דמותו מוצגת כאדם החולה בתסמונת אספרגר (asperger’s syndrome) המופיעה כצורה של אוטיזם אשר מתבטא בחוסר הבנה של הנורמות והחוקים החברתיים, ביחד עם קורדינציה חלשה. הדבר מוביל לקושי לרכוש חברים.

זינה

זינה,גבריאל ו-ג'וקסר (טד ראימי) ג'וקסר מוצג כגבר חלש ומבולבל הרוצה להיות גיבור. ע"פ שמו והצגתו נראה כי תפקידו הוא להיות הג'וקר, כלומר ליצן החצר, האתנחתא הקומית של הסדרה, אך בניתוחים מעמיקים יותר מתברר כי דמותו מוצגת כאדם החולה בתסמונת אספרגר

בסיפור, נראה כי זינה מבינה את בעייתו של ג'וקסר ומתייחסת אליו כאל אדם בעל מגבלות, תוך כיבודו, למרות שלרוב מציק לה ולגבריאל ומפריע בדרכם (carper, 1997). תיאוריה נוספת טוענת כי תפקידו של ג'וקסר היא לחזק את הסאב- טקסט הלסבי הקיים בסיפור (ראה 3.4). הטענה היא כי בזכות ג'וקסר אין צורך בגבר קבוע אחר בסדרה. גבר זה מוגבל ולכן לא ימשוך את הזוג מינית. בנוסף, הוא מעודד את הטקסט הסמוי הלסבי בזכות ההערות והרמיזות שמפיץ ביחס לזוג ולאהבתן ההדדית. כמו כן ג'וקסר מסית את תשומת לב הנשים מגברים בסביבתן, כיוון שהן צריכות להתעסק בלהצילו מן הגברים ולהקריב למענו. (futoran, 2001). הנרטיב והאידיאולוגיה מאחוריו

זינה

הצ'אקרם בצורת דיסק עגול, אותו הפסיכואנליטים יפרשו כמסמל את איבר המין הנשי, אשר נבנה במיוחד כעגול ולא בצורת בומרנג (צורת פרסה), למרות שזה תפקידו. באותו אופן יטענו כי החרב שתלויה לזינה בגבה מסמלת את איבר המין הגברי, הפאלוס, אותו העניקו היוצרים לזינה. כך נראה כי ישנה הצגה דואלית של זינה המלכדת בתוכה את שני המינים.

סיפורה של זינה עוסק במסעה של אישה חזקה (אמזונה) אשר הפכה עורה ו"חזרה בתשובה" לעולם הטוב לאחר שהייתה שבוייה בעולם הרשע, בהנחייתו האדיבה של אל המלחמה. מטרתה שהציבה לעצמה היא להלחם למען הנזקקים, למען הצדק ולמען חירות הפרט וקניינו, תוך שימוש באלימות כאמצעי לגיטימי לפתרון בעיות. לצידה גבריאל אשר מאסה בחייה המסורתיים הפטריאכלים בכפרה.מן הנרטיב באופן כללי נוכל לראות כי לפנינו שוב מופיעה אישה מחוץ לביתה, נעה בספירה הציבורית. על כך ישמח הפמניזם הסוציולוגי, אך בניתוח יותר מעמיק של הנרטיב, בו נשאל למהותה ומטרותיה של זינה, נראה כי הצגה זו היא כסות. זינה לוחמת למען התמימים וחלשים מתוך כוונות אמוציונליות בלבד ללא כל רציונליות. לכן, נראה כי האישה שוב מוצגת כפועלת בשם הרגש והיחסים האישיים כחלק מתחום הספירה הפרטית המנוכסת לנשים. נראה כי ההבניה שנעשתה בתרבותנו, כי האישה פועלת בשם הרגש לעומת גבר רציונלי, משועתקת גם בטקסט טלוויזיוני זה. ההצגה הכללית בסדרה "זינה הנסיכה הלוחמת" נובעת מתוך כוונה ליצור טקסט פוליסמי, הניתן לקריאה שונה בשל אי יציבות הטקסט (פיסק, 1986). מטרת הפוליסמיות היא להפוך את הטקסט לפופולרי, ופופולריות בחברתנו נמדדת ברייטינג, המתורגם לייצור הון כספי רב. לכן יטענו הניאו- מרקסיסטים כי הטקסט הפוליסמי נועד למטרות קפיטליסטיות של הצבר הון. את הפוליסמיות הזו נראה כחיובית, כיוון שארצה לטעון כי ההתפתחות של גיבורות העל היא חיובית במישור של תפישת העולם הדיכוטומית, כפי שכבר הצגתי באספקטים שונים. כך נראה כי מעולם דיכוטומי בסדרה "וונדר וומן" נעבור להצגת עולם שובר מוסכמות ודיכוטומיות מתאחדות סביב דמות אחת, זינה. כבר מעצם קטלוג הסדרה כז'אנר אקשן- פנטזיה, מוצגת לפנינו דיכוטומיה מאוחדת: ז'אנר האקשן נתפש כז'אנר גברי, ולעומתו הפנטזיה נתפשת כנשית.הגיבורה זינה מאגדת בתוכה גם רוע וגם טוב ולכן שוב דיכוטומיות מחוברות. התואר שניתן לזינה (נסיכה לוחמת) מאגד בתוכו גם כן שני עולמות: נסיכה נתפשת כנשית, חלשה ונערית לעומת לוחמת הנתפש כמהות גברית, בוגרת וכוחנית. לבושה ואביזריה של זינה גם כן מאגדים יחדיו גבר ואישה (ראה לעיל). הנרטיב עצמו מציג לפנינו סאב- טקסטים לסביים נחבאים בין שתי הדמויות, זינה וגבריאל העצמאיות, מתוך עולם גברי פטריאכלי. את הסאב טקסטים הלסביים אתרי האינטרנט היו הראשונים לגלות, כפי שטוענת ליז פרידמן, אחת המפיקות על הסט ולסבית מוצהרת. היא טוענת כי האינטרנט דחף אותם להוסיף סאב טקסטים כאלו, כאשר בתחילה לא היו מודעים לכך ולא התכוונו לזה (kort, 1999: 1, 6).בפרקים רבים נראה את זינה וגבריאל חוות אינטימיות: הן ישנות באותה שמיכה, מתרחצות יחדיו ומציגות חיבה כמו חיבוקים, נשיקות ומשתתפות בדמעות ושמחה יחדיו, יחד עם הצהרות אהבה. הדבר שיפה ומיוחד בהצגה זו הוא שהזוג לא מדבר על הנושא הזה, כמו איך זה להיות יחד מאותו מגדר, אלא הן מקבלות את זה כטבעי וממשיכות הלאה. הדבר מלמד שזה נכון ובסדר להיות שתי נשים קרובות כ"כ, דבר שעד כה הוצג רק בחבורות הגברים השונות בקולנוע וטלוויזיה. ההצגה של דמויות לסביות והומואים עד כה בטלוויזיה הייתה סטריאוטיפית: בלתי נראים, קורבנות או שטניים (helford,2000:140). נראה כי ישנה התפתחות בשנות ה- 90 בדמויות ההומואים ולסביות (כמו בסדרות "אלן", nypd ו"חברים"). לכן, שוב ישנה שבירת הדיכוטומיה בזוגיות ההטרוסקסואלית, אך ישנה בכל זאת בעיה בהצגה זו: הסדרה עדיין מבוססת על הפרדיגמה ההטרוסקסואלית, כיוון שהגאים מוצגים כסאב- טקסט בלבד לצורך פופולריות ואינו מציג את הטקסט הלסבי כברור וחשוף עד הפרק האחרון בסידרה, שלא חושף את היחסים בין הזוג, ונשאר כסאב טקסט בלבד. ((helford:142. כך נראה שוב הדרה של הגאים מן התרבות, כאשר יש לטעון להכחדה סימבולית ((tuchman, 1978 של הומואים ולסביות, אשר התפתחה מאי הצגתם כלל (וונדר וומן) לתיוגם כסאב- תרבות בלבד.

זינה

בנוסף נראה כי אין כל התפתחות עם הדרת השחורים מן מרכז הנרטיב. בסדרה כמעט ואין דמויות שחורות ואם ישנן, הן שוליות ונמצאות כרקע בלבד, יחד עם ההצגה המעוותת כי האלימות היא לגיטימית לפתרון בעיות שונות, כך שזינה הפכה להיות השופטת והמוציאה לפועל, כפי שמציגה לנו pecora ( 68-77 :1992) כפי שמתרחש בסרטים וסדרות על גיבורי על שונים.תכונות הגיבורהזינהדמותה של זינה מוצגת ככוחנית וחזקה מאוד לעומת בת זוגתה גבריאל, אשר התפתחה ממשוררת שברירית לאמנית לחימה במקלות. התפתחות שהפסיכואנליטים יטענו כמזיקה, כיוון שהעניקו לגבריאל פאלוס חלופי למנוע את חרדת הצופים הגברים (מן חרדת הסירוס). הזוג, זינה וגבריאל, מציגות מערכת יחסים לסבית של אישה גברית ואישה נשית (butch/femme). זינה מוצגת כגברית: חזקה, גבוהה, טון קולה נמוך ופחות מלודי משל גבריאל, עמידתה והליכתה יותר אגרסיביים- גבריים. לעומתה גבריאל נמוכה יותר, חלשה יותר, טון קולה מלודי, מציג רגש ופגיעות והמראה הכללי שלה יותר רך ועדין משל זינה. כך גם הדיכוטומיות בצבעים: זינה חשוכה יותר (בגדיה שחורים, שערה שחור ומייק אפ מכהה) לעומת גבריאל המוארת (מייק אפ ורוד יותר, בלונדינית, לבושה בצבעים קרים). helford:146-152)). הצבעים בתרבותנו קשורים לסימול תכונות האדם: השחור קשור לאלימות ורוע לעומת בהירות המסמלת טוב, טהור וחינני. כך נראה כי הדיכוטומיות הבסיסיות נשארו בעינן בסדרה, אך ג'ודית באטלר (1990butler: ) תטען כי הצגתה של זינה כאישה (ביולוגית), אך גברית (תרבותית), כפי שטענתי, היא הצגה חתרנית, כיוון שזינה חושפת את מלאכותיות המגדר והצגתו כפרפורמטיבי ולא טבעי. הדבר נעשה בעיקר בזכות הפארודיה בסדרה, בה רואה באטלר כשיטה הטובה ביותר לחתרנות מגדרית, החושפת את ההבניה הנשית. הדבר מתבטא בצורה הברורה ביותר בפרקים בהם זינה צריכה להתחפש לאישה "רגילה" לשם פתרון תעלומה (ראו: morreale: 4-6). ארצה לבדוק גם את תכונת זינה, כפי שמשתמעת מן הטקסט, כיצד מוצגת והאם, לפיכך, היא פמיניסטית, ע"פ מחקרה של ארזי (1998). בציר התכונות בין אגרסיביות לפסיביות הייתי ממקם את זינה כאסרטיבית עד אגרסיבית, כאשר בציר השני שבין ארטופיליה לארטופוביה נראה כי זינה, בזכות המחזרים הרבים שהיו לה בהיסטוריה הגברית העשירה שלה וע"פ הסאב- טקסט הלסבי בו מוצגות מחוות רומנטיות רבות בין זינה וגבריאל, נראה כי לא קשה להניח את זינה בצד הארוטופילי, אשר מוגדר כמייצג הקצה הליברלי יותר של הביטוי המיני האנושי (ארזי: 22). קשר מובהק נוסף הוא ה"מחויבות לעבודה", המתבטאת בהשוואת ה"כוח" בין המינים. כך זינה יצאה לתחום הספירה הציבורית תוך מחויבות לפיתוח כוחה הנשי. לפיכך, נוכל לטעון כי זינה, כפי שמוצגת בטקסט הטלוויזיוני, היא פמניסטית: מחויבת למימוש עצמי כישות אנושית, דורשת שיוויון בין המינים לרוחב החוויה החברתית ולוקחת אחריות אישית לביסוס ריבונותה של האישה על חייה ועל גופה (ארזי: 21). ההפקהאת ההיררכיה בהפקה ניתן לראות ויזואלית ע"פ מיקומו של כל עובד בהפקת הסדרה "זינה הנסיכה הלוחמת". בפתיחת הפרק ספרתי 12 גברים מופיעים בתפקידי הפקה ובימוי למיניהם, כאשר לצידם מופיעה אישה אחת, ליז פרידמן, המפיקה על הסט בתפקיד חשוב גם כן, אך בודד לצד מפיקים גברים נוספים. בבדיקה כללית של כל הקרדיטים לעובדי ההפקה של הסדרה נראה כי חלה התפתחות ביחס המספרי בין נשים לגברים: ישנם 47 גברים לעומת 22 נשים. היחס הוא יחס של אישה אחת על כל 2 גברים, אך בכל זאת, כפי שכבר טענתי (ראה 2.6) יש לבדוק ספציפית את התפקידים השונים, כפי שאוסטרוביץ (1996) טוענת, כי הכמות של הנשים היא כסות בלבד ויש לבדוק את תפקידן (מתייחסת לטלוויזיה בישראל). כך נראה כי ישנה מפיקה אחת (לסבית מוצהרת היכולה להכתיב ולדרוש הצגה יותר משמעותית של הטקסט הלסבי). אך נראה כי רוב בעלי התפקידים המהותיים עדיין מוחזקים בידי הגברים, למרות שראינו במקרה של וונדר וומן כי אף שליטה על התסריט לא מונע הצגה פטריאכלית. הנשים בהפקה מחזיקות בתפקיד מפיקה, אחראית על התסריט, (שהוא תפקיד חשוב ונראה כי נוצל להצגה חדשה שוברת מוסכמות: הסדר הדיכוטומי שנשבר ואוחד), מייק אפ, לוקיישן, ארד דירקטור, אחראית על הסוסים, מתאמות הפקה ועוזרת עריכה. יחס הצופים לגיבורהישנו קושי רב להסיק איך הצופה קורא את הטקסט, ובמיוחד בטקסט של זינה, בשל הפוליסמיות הרבה בה משתמשים היוצרים של הסדרה, כפי שהוצג בעבודה עד כה. הסדרה "זינה הנסיכה הלוחמת" מאוד פופולרית ברחבי העולם והוכחה לכך ניתן למצוא בחיפוש באינטרנט אשר יפיק מאות אתרים על גיבורת-העל זינה. את אופי האתרים ניתן לחלק לשניים עיקריים והם: האחד, אתרים העוסקים בסאב- טקסט הלסבי הקיים בסדרה, אשר התפתח בזכות אתרים אלו, אשר חשפו למפיקים את קריאותיהם של הטקסט כלסבי ביחסים שבין זינה וגבריאל, כפי שמעידה המפיקה פרידמן (kort:1). חלק שני של אתרים עוסקים בהערצת הגיבורה, בשל כוחה, מראיה והאקשן.את הפופולריות הרבה של הסדרה ניתן לנמק בשל הפוליסמיות של הטקסט בסדרה. כך נראה כי "זינה הנסיכה הלוחמת" הייתה סידרת האקשן המצליחה ביותר בארה"ב גם בעונתה השישית (והאחרונה). "סוכנות רויטרס מדווחת שהיא שודרה במאתיים תחנות והייתה זמינה עבור 99% מהצופים בארה"ב. בנוסף, הסדרה שודרה ב 115 מדינות, ביניהן ישראל" (שגב: 2000). יוצר הסדרה ומפיקה, רוב טאפרט, הוא בעלה של הגיבורה זינה (לוסי לולס) ועל כן נראה כי גם בכוח השחקנית להשפיע על ייצוגה של הדמות זינה, הנסיכה הלוחמת. הוכחה נוספת לקריאות השונות של הטקסט הטלוויזיוני מציגה לנו לולס, המגלמת את הדמות זינה, כאשר טוענת כי סטרייטים לא קוראים את הטקסט הלסבי ומוכיחה זאת כשטוענת כי אמה, מעריצה גדולה של זינה, לא שמה לב לסאב- טקסט הלסבי עד שידידה ההומו גילה לה זאת. כך גם בת זוגתה לסידרה, רנה אוקונר, אשר הלכה לביקור בביתה בטקסס וגילתה כי קהילתה ומשפחתה כלל לא הבינו על מה מדברת כשחשפה בפניהם את הסאב טקסט (kort:6). איש ההפקה סטיב סירס אף פלט בראיונות שונים כי "זינה וגבריאל כלל לא מקיימים יחסי מין, והסקס אינו חלק מחייהן", אך לאחר קריאות הבוז להן זכה מצד ארגונים לסביים, עידן את דבריו: "היחסים ביניהן עמוקים יותר מסתם סקס. מדובר במע' יחסים מיוחדת" (וולקוביץ: 54).

זינה

הרמיזות המיניות בין הזוג העלו את אחוזי הרייטינג לשמיים בזכות לסביות שהפכו את זינה לדמות פולחן, הצהרת אופנה (ראו: anderson, 2001) ולאייקון פמניסטי לסבי נשי.פרק רביעי: מקרה בוחןבפרק זה אבקש לנתח שני פרקים מהסדרה "ההרפתקאות החדשות של וונדר וומן" מהעונה ה- 1 (ינואר 1977) ומתוך "זינה הנסיכה הלוחמת" מהעונה ה- 2 (1997), כדי לבדוק ספציפית את ניתוחיי (בהפרש של 20 שנים), ולהוכיח אותם אמפירית. בחירת הפרקים נבעה מתוך מטרה למצוא נקודה משותפת לשתי הסדרות. על כן, התימה המשותפת בפרקים אלו היא הצלה של קבוצה חברתית מסוימת. במקרה של וונדר וומן, עליה להציל את האנושות כולה מפני הכחדה, כלומר ההצלה היא ברמת המאקרו, כאשר מולה עומדת זינה ברמת המיקרו, אשר דורשת להציל את בני ישראל מפני הפלישתים."שופט מהחלל החיצון". חלק א' + ב', מתוך "ההרפתקאות החדשות של וונדר וומן"פרק זה מחולק ל- 2 חלקים ומהם עולים שני נושאים מרכזיים בנרטיב. האחד הוא נושא הדיכוטומיה בין טובים לרעים תוך הקבלה לדמוקרטיה (בארה"ב) מול נאציזם/פשיזם (בגרמניה הנאצית). ההדגשה היא כי הדמוקרטיה היא ערך עליון, אשר עלינו להגן עליה בחירוף נפש. נושא שני עוסק בהצגה תכליתית של אביזריה השונים, מטרתה בעולמנו וכוחה של וונדר וומן, המוצג כמוגבל מול גבר חזק ממנה, השולט בתופעות טבע בעולם, הבא מעולם אחר כסמכות שופטת ומבצעת. הפרק מתחיל בהצגת "מועצת הכוכבים" אשר נמצאת אי שם בחלל, בה מכוננים 5 חייזרים המוצגים בדמות בני אנוש. בראש שולחן המועצה יושב גבר מבוגר יחסית (בערך בן 40) בשם אנדרוס. לצידו יושבים שני גברים ושתי נשים. אחת הנשים שחורה והשאר לבנים. במועצה דנים כעת על גורל כדור הארץ, אשר ע"פ טענתם יושבים בו שני מיליארד פרמיטיביים שלא הוכיחו עצמם כאנושיים, אלא כבעלי הרס עצמי ומסוכנים לעולם כולו. לכן, טוענת האישה (השחורה) כי יש להשמידם ואילו אנדרוס, אשר מהווה בין היתר משקיף של כדוה"א, דורש לערוך משפט ע"פ החוקים של הכוכבים ולא להחליט סתם כך על טיהור כדוה"א, כפי שמבקשת האישה. מבחינת המבע הקולנועי מוצג אנדרוס בזווית נמוכה כלפי מעלה כדי להעצים אותו ולהגדיל מכוחו, לעומת הצילום האופקי של שאר חברי המועצה. האלהה זו של אנדרוס חשובה לנרטיב כדי להציגו כסמכות העליונה, מקור תבונה עילאי וכדורש הצדק והאמת, כדי שבסוף הפרק יחליט "באופן נייטרלי" כי הדמוקרטיה בארה"ב היא אכן הדבר הנכון ביותר לעומת הנאציזם כרוע מוחלט שיש לחסלו. כבר בסצינה הראשונה של הפרק נראה סטריאוטיפים חוזרים בייצוג הנשים: מבחינה מספרית, במועצה 3 גברים ו- 2 נשים, כלומר 66% גברים מול 34% נשים ולא כפי יחסן במציאות. ההצגה המגדרית ממשיכה, בנוסף, בשעתוק הדיכוטומיות בהן מוצגות הנשים כאמוציונליות הפועלות ע"פ הרגש לעומת גבר רציונלי. כך אנדרוס מתנגד לדרישתה של האישה לטיהור מיידי של האנושות, כיוון שמפחדת ממה שיהיו מסוגלים בעתיד לעשות. לעומתה הגבר בראש המועצה הרציונלי דורש לערוך משפט, כלומר גם דמוקרט. האישה השחורה מוצגת כאקטיבית ולא רק רקע (לעומת בת זוגתה הלבנה) אך היא רגשנית, לא רציונלית ואכזרית, אשר אינה מכבדת את הדמוקרטיה, ולכן מוצגת באורח שלילי. אנדרוס חוזר לכדוה"א כדי לשפוט את גורל האנושות. את מקומו בראש המועצה תופס גבר אחר בשם גורל. בכדוה"א, השנה היא 1942. דיאנה מוצגת יושבת במשרד בתפקיד מזכירתו של סטיב טרוור, מפקד כוחות ההגנה, לבושה במדים שחורים של צבא ארה"ב, בדרגת חוגרת. כך שוב ישנה הצגה סטריאוטיפית של מקצועה של האישה: מזכירה של גבר, הכפופה למרותו. אנדרוס נחת בארה"ב לבוש בחליפה לבנה המכסה את רוב גופו, לצווארו שרשרת תלויה, אשר בקצה שלה ישנו כדור עגול, אשר מספק לו את כוחותיו ומוגדר כחלק מנפשו ומוחו. גם בכדוה"א אנדרוס מצולם בזווית נמוכה כדי להעצימו. הוא מבקש מכוחות ההגנה לפגוש במנהיגי העולם כולו וחושף את זהותו כחייזר הבא לשפוט את האנושות. כשמנסים לעוצרו כוחות הצבא הוא מקפיא אותם. מתברר לנו הצופים כי ישנו מרגל נאצי במסווה של עיתונאי שוודי נייטרלי המסתובב סביב סטיב ודיאנה. הוא מארגן ניסיון חטיפה של אנדרוס שנכשל עם בואה של וונדר וומן והנאצים ברחו. אנדרוס נלקח לפגישה עם גנרל כוחות ההגנה. במשרדו מצולם אנדרוס עומד לפני תמונה של אברהם לינקולן המופיעה ברקע. אח"כ אף טוען כי הכיר אותו בעבר ומכבד אותו מאוד על מעשיו. לגנרל מזכירה המתאהבת בעיתונאי המרגל והוא מנצל זאת כדי לשחדה, כדי להשיג מידע. היא מסרבת, אך בחוסר ביישנות אומרת לו כי בכסף זה יכולים הם לבלות יחד ערב מופלא. הצגה זו נועדה לחזק את הביישנות של דיאנה מול חברתה המזכירה "הבוגדת". הצגה זו תטען כי הנורמה החיובית היא ביישנות, כפי שמציגה וונדר וומן, ולכן נאשש את הטיעון בדבר איחור תרבותי הדורש מן הצופים התנהגות שהייתה קיימת בשנות ה- 50 ונשללה בשנות ה- 70, אך מוצגת פה כנכונה, כגיבורה (mcdaniel,2001).אנדרוס נעלם ווונדר וומן מצליחה לאתרו ליד פסל ענק של וושינגטון יושב על כסא. היא מגיע לבושה בחליפתה (ראה 2.2) אך אליה התווספה גלימה כדגל ארה"ב קשורה לגבה, כאלו התלבשה באופן ייצוגי יותר, לכבוד השופט. ה"דגל" שלגבה מציג אותה באופן ברור כמייצגת את הסדר הדמוקרטי. אנדרוס מדבר בשבח לינקולן: "איש דגול, עשה שלום ממלחמה". וונדר וומן מציגה את תפקידה בחברה: מתנדבת לעזרת המין האנושי ובאותה נשימה טוענת כי יש "לעבוד ולהלחם למען הצדק והדמוקרטיה", ומבקשת מאנדרוס לעזור לבעלות הברית כנגד הנאצים. הוא משיב בשלילה, כיוון שתפקידו להיות נייטרלי (ולייצג אמת אוניברסלית). השאלה שמיד עולה ותשאל בהמשך ע"י אנדרוס היא מדוע אין מונעת את המלחמה. ונוסיף ונשאל מדוע היא "לוחמת" בעורף מאחורי שולחן ולא נלחמת בחזית. היא עונה כי כוחה מוגבל. אח"כ שואל אותה האם זה מאבק בין טוב לרע. וונדר וומן עונה לו בחיוב. כך נראה את ההבניה הדיכוטומית והאידיאולוגיה מאחורי. אנדרוס טוען מיד כי לא משוכנע וחושב כי אלו פשוט רמות שונות של אכזריות (בין ארה"ב הכולאת את היפנים לבין הנאצים המשמידים קהילות שלמות), כלומר שולל הדיכוטומיות ומעמיד את הדברים על פני ציר מאוזן, כפי שידרוש הפמיניזם הפוסט מודרני. כך גובשה תדמיתו של אנדרוס כאובייקטיבי באמת המחפש תשובה. אכזבה תהיה כאשר בסוף הפרק טוען אנדרוס כי וונדר וומן שכנעה אותו והדמוקרטיה היא אכן טוב, ולכן יציג את העולם כדיכוטומי: בראש היררכית ה"טוב מול רע" תהיה הדמוקרטיה כטוב המושלם. אנדרוס חושף לפניה את כוחו: הוא יכול לשלוט במזג האוויר, כלומר בטבע. על כך יתרעמו הפמניסטים הרדיקלים הטוענים כי הנשים נתפשות כבלתי מתורבתות וקרובות יותר לטבע (למיש: 123) ופה, גם על ספירה לא רצויה זו הגבר שולט כעת. אנדרוס מזהיר את הצבא כי הוא "שופט, חבר מושבעים ובמידת הצורך אהיה תליין". כלומר לפנינו גבר בעל הכוח והשליטה האולטימטיבית, אשר מוצג באופן אירוני מעט, כיוון שהדבר אינו דמוקרטי. לשם ביטול הצגה זו "מועצת הכוכבים" אח"כ מופיעה וטוענת שהחליטו לבטל את כוחו, כלומר הטילו עליו מעין עונש על דברים לא דמוקרטיים אלו שטען. עליו לשרוד בכוחות עצמו וכך ישפטו את האנושות: ע"פ יחס האנושיים אליו. מיד באה התשובה: אנדרוס נחטף ע"י הנאצים הטוענים כי הוא מדען גרעין מבולבל ודורשים לשתפם בידיעותיו. סטיב יוצא להציל את אנדרוס וחובר לכוחות הבריטים, אשר מקצים למשימה סוכן משלהם לעזרת סטיב. הם צונחים ממטוס מעבר קווי האויב. שוב נטען כי הגברים שולטים על השמיים, כאשר נגד זה יוצאת וונדר וומן לעזרתם בעזרת המטוס השקוף שלה. היא מגיע לגרמניה הנאצית ומקדימה את סטיב. לכן, גם וונדר וומן שולטת באוויר, אך נראה כי היא עדיין כלואה בתוך המטוס. השאלה שעולה היא מדוע לא העניקו לה יוצריה כוחות תעופה (כמו של סופרמן). נראה כי בכוחה לקפץ לגובה רב, אך לא לעוף. לכן אטען כי היוצרים "קשרו" אותה לאדמה ואם אכן עפה, היא "כלואה" במטוס שקוף שניתן ל"הציץ" עליו ולתוכו.וונדר וומן הגיע ליעדה ושם, לפני שביקשה להציל את אנדרוס, נפשטה ממנה חגורתה וכך איבדה את כוחה. סטיב גם כן נכשל בניסיון ההצלה עם שותפו הבריטי כיוון שנחשפה זהותו. כולם נכלאו.נראה כי בפרק זה התבצעה הצגה תכליתית של כוחותיה ואביזריה של וונדר וומן (יחד עם ההצגה הדיכוטומית והדמוקרטיה כאידיאל): נחשפנו למטוס השקוף שלה, לקפיצותיה, הבנו מאפה כוחה נובע (חגורתה) ותציג לנו את הלאסו האמת שלה, כשתבקש מאנדרוס שייבדק בעזרתו אם אכן דובר אמת. במפקדה הנאצית ישנה אישה אחת אשר נשלחה לפתות את אנדרוס לספר ולעבור לצד הנאצים, אך בקטע רפלקסיבי בסיפור, שואל אותה "למה את מניחה שינצלו אותך כך, כאובייקט מיני הנשלח לפתות זר?". מוסיף ומזכיר לה על חלום ילדותה בו חלמה על אביר על סוס שיבוא לקחת אותה. היא מאשרת זאת: אכן זהו חלומה, כאשר בסוף הפרק יבטיח לה שהוא אכן יגיע.בקטע ישנה רפלקסיביות רגעית על הצגת האישה כאובייקט, אך נראית התעלמות מן ההצגה של וונדר וומן ככזו, וכך מאשרים היוצרים את הצגתה ככזו. הנרטיב גם ממשיך ומשעתק את האידיאולוגיה ההטרוסקסואלית הפטריאכלית כאשר אנדרוס, הסמכות הגברית מאשר את אתוס האביר על הסוס.החבורה נחלצת מן הנאצים בעזרת "מועצת הכוכבים" אשר מקפיאה את הנאצים, לפני שרצו לפגוע באנדרוס לאחר שלא הצליחו מדעית לגלות את סוד כוחות האביזרים. סטיב ואנדרוס באותו הזמן כבר הצליחו להימלט בכוחות עצמם מן התא שלהם וכולם נפגשו במסדרונות המפקדה מנסים למצוא דרך החוצה. הנאצית פתאום התפקחה, עברה לצד החבורה ומנחה אותם לשביל הבריחה. החלטת המועצה הייתה כי הם גילו אי צדק וכי הכוכב בעייתי, אך זו רק מחלת ילדות של המין האנושי. אנדרוס הבטיח לחזור עוד 50 שנים (ב 1992) לבדיקת בית נוספת, ומציע לוונדר וומן שתחזור עמו לביתו. היא מסרבת, אך נראה בסוף הפרק כי היא חושבת עליו בחיבה ואף מתגעגעת אליו. כך סטיב מגלה לפתע את רגשותיו לוונדר וומן לפני מזכירתו, דיאנה, (שהיא גם וונדר וומן), כי רוצה להיות בטוח שאנדרוס חזר לעולמו, כיוון שקינא בו, כי ראה איך וונדר וומן הסתכלה עליו. דיאנה משיבה לו כי אין סיבה לדאגה ולבסוף מחייכת לפריים סיום הפרק, כפי שעושה בכל סוף פרק בכל העונות. שוב, נטען כי הדבר נועד למטרות הצגתה כאובייקט להתבוננות גברית מכפיפה. את התפתחות ייצוגה של וונדר וומן ושל הנרטיב נראה בצורה הברורה ביותר בפרק מן העונה ה- 3 , בשם "אנדרוס חוזר" בו חוזר אנדרוס צעיר בכעשרים שנה, כאשר מטרתו היא להגן על הכוכב מפני חייזרים גנבים בשם "סקריל", שפלשו ארצה במטרה לגנוב מוחות אדם לצורך מכירתם בחלל (למטרות רווח). כך נראה בנרטיב המשך ישיר מן ההצגה של הדמוקרטיה כערך עליון המאושר על פי שופט מן החלל החיצון, לעבר הצגת הקפיטליזם כאידיאל: יש לשמור על רכוש הפרט, כאשר האדם עצמו, כלומר מוחו הפך לסחורה לגיטימית לחליפין ורווח. מבחינת ייצוגה של וונדר וומן נראה כי התקדמה להיות סוכנת שטח אינדיווידואלית, אך עדיין תחת חסותו ופיקודו של סטיב, מפקדה, השולט על הספירה הציבורית הפוליטית. הוא עדיין הרציונלי לעומתה, האמוציונלית. "ענק רצחני". מתוך "זינה, הנסיכה הלוחמת"זינהפרק זה עוסק בשאלת הדיכוטומיות: האם לגיטימי ההבדל שבין גדול מול קטן, טוב מול רע. נושא נוסף יעסוק בשאלת לגיטימיות הקפיטליזם. הפרק מתחיל כשזינה וגבריאל מסתובבות בבית קברות של ענקים בו קבעה להיפגש עם חבר ותיק לפני 10 שנים כדי "לחגוג את החיים והמוות". מתברר כי החבר הוא הענק גוליית. התמונה של זינה וגוליית יחדיו מדגישה את שאלת הדיכוטומיות כנושא הפרק: בין חגיגה של חיים ומוות יחדיו, לבין גדול מול קטן. כך גם החיבור בין סיפורי התנ"ך (דוד וגוליית) וסיפורי המיתולוגיה (זינה ואמזונות) כשילוב נוסף. גבריאל מניחה לגוליית וזינה להיות לבד ובהליכתה ביער נתקלת בפלישתים, אשר רוצים לקחת אותה בשבי, יחד עם שבויים נוספים שתפסו, כאשר אחד מהם, דוד שמו, מנסה למנוע זאת וחוטף מכה על כך. זינה פתאום מגיחה ונלחמת מול חבורת הפלישתים ומשחררת את גבריאל. גוליית מיד מופיע ומפריד בין הניצים וכך מכיר לזינה את מפקד הפלישתים, מעסיקו, אשר שכר את שירותיו. הן מוזמנות למחנה הפלישתים ואת דוד וחבורתו כולאים.גבריאל מנסה להבריח לישראלים הכלואים מזון וזינה מבקשת מן הפלישתים שיחבשו את הפצע שקיבל דוד (מן המכה שחטף). לכן, נראה את מהותם של הנשים בסידרה: הן דאגניות ולכן פועלות ע"פ הרגשות שלהן, לעומת גוליית הטוען כי נשכר ע"י הפלישתים כדי לעזור להם לגרש כמה גנבים. הוא טוען כי הם משלמים כסף טוב, כסף שיעזור לו ללכת לבקש נקמה על מות משפחתו (שנרצחה בזמן שהציל את זינה ועל כך חייבת לו את חייה). לכן, נראה כי נושא הקפיטליזם עולה כדבר שלילי, כאשר הוא נועד למטרת נקמה ומוות וקשור לאדם גדול (הענק גוליית) לעומת זינה (הקטנה) שטוענת כי אין הוא צריך לחפש נקמה ושלא שווה את זה. הוא בתגובה חושב כקפיטליסט ושואל האם לבקש עוד כסף. כך גם הפלישתים נתפשים כקפיטליסטים הרוצים לשעבד את הישראלים ע"י הרעבתם (ולכן נתפשו כי רצו לצוד ולחפש מזון בשטח המשותף להם ולפלישתים והוגדרו כגנבים). נראה בסוף הפרק, כצפוי, כי הישראלים ניצחו והפלישתים ברחו: ניצחון ההמון הקולקטיבי. מפקד הפלישתים מציע לזינה לעבוד אצלו, אך היא מסרבת, כשבאותו הזמן גבריאל ודוד "עושים עיניים" ומתוודעים לאהבתם המשותפת לשירה, בכלא, כשהבריחה להם מזון. הישראלים גם ניסו לחפור תעלה, כדי לברוח מן הכלא, אך נתפסו ונידונו למוות. גבריאל מנסה לעזור ולכן שמה ראשה לצד ראשו של דוד, המוחזק ומוכן לכריתת ראשו. בינתיים זינה מנסה שוב לשכנע את גוליית לעזוב הכל ולעזור לה להציל את הישראלים. הוא מסרב כיוון שחשוב לו הכסף, כדי לצאת למסע נקמה. מפקד הפלישתים לא חושב פעמיים ומחליט לכרות גם את ראשה של גבריאל, אם היא רוצה בכך. רגע לפני שהגרזן פוגעת בראשיהם, הצ'אקרם של זינה מצילם, פוגע בקסדתו של מפקד הפלישתים, מפילו וחוזר לידיה של זינה. שוב נערך קרב חרבות ומכות בין הצדדים בו הישראלים, יחד עם זינה וגבריאל, בורחים למחנה שלהם. במחנה הישראלים, הכפר מקבל את פניהם ואת פני דוד מקבלת אישה בחיבוק. הדבר לא מפריע לגבריאל להביא לדוד בחדרו מרק. כך נראה כי גבריאל, בפרק זה התאהבה בדוד, כשלחיזוק ההצגה הזו השתמש הבמאי במבע קולנועי: מפגישתם בכלא מלווה את סצינות האהבה לייט מוטיב (אלמנט מוסיקלי שמתלווה לדמות או לאירוע ומשמש כסמן שלו). בנוסף ישנו שימוש בקלוז אפים בשוטים מהירים וקצביים לחיזוק סצינות האהבה הללו. כך היה כשגבריאל הביאה מזון לדוד ולכלואים הישראלים האחרים בכלא: דיברו על שירה לצלילי הלייט מוטיב (של כינורות). כך גם כשהביאה לדוד מרק ופלירטטה עמו על שירה ותיעוד מסעות בחדרו. נראה כי הפרדיגמה ההטרוסקסואלית בפרק זה היא השלטת. כך, בשימוש בסיפור המקראי על דוד ועל יונתן, אשר מוצג בפרק פעמיים בלבד, כאילו התעלמו היוצרים מן הסיפור ההומוסקסואלי המדובר בתנ"ך בין דוד ויונתן וכלל לא התייחסו לזה, כאילו במכוון, שמה יפגעו בצופים ההומופובים. אין גם התייחסות לכך בסאב- טקסט מתבקש, כפי שקיים בין זינה וגבריאל, המתערער בפרק זה ומדגיש את הזוגיות ההטרוסקסואלית בין גבריאל ודוד, דוד ושרה ובין זינה וגוליית. בפגישה השניה הרומנטית בין דוד וגבריאל, המחוזקת בלייט מוטיב מתקתק וקאטים מהירים של קלוז אפים של חיוכה של גבריאל ועיניו של דוד, כשהנשיקה מתבקשת ומיד מגיעה, נכנסת שרה, ארוסתו של דוד, לחדר כשבידה גם כן מזון: פירות (כי חשבה שהוא רעב ולכן יש לשרתו). גבריאל יוצאת מן החדר, דופקת בראשה ואומרת לעצמה "טיפשה". מחפשת את זינה ומוצאת אותה מתבוננת בחלון. זינה משתפת אותה בהתלבטותה כי צריכה להלחם נגד חבר שחייבת לו את חייה, אך נמצא בצד הלא נכון. לייט מוטיב האהבה חוזר כשגבריאל מחזיקה לזינה את היד, והדבר מוצג בקלוז אפ לכמה שניות. זהו הסאב-טקסט הלסבי היחיד שהצלחתי לזהות בפרק זה, הנועד לצורכי פופולריות, כפי שכבר טענתי. למחרת זינה נלחמת נגד גוליית אשר הפתיע וחבש קסדה המגינה על מצחו, אשר ע"פ זינה הוא הנקודה היחידה שאפשר להרוג ענק. הקרב מסתיים בבריחתם של הישראלים למערות, כשיונתן נפגע אנושות ומת במערות, למרות הטיפול של זינה וגבריאל כאחיות רחמניות. דוד וזינה מחליטים כי דוד יתייצב נגד גוליית, כדי שיהיה מנהיג לעם הישראלי, תוך תכנון הקרב. גבריאל ודוד נפגשים כדי ליישר את ההדורים, לאחר שדוד מרגיש שהיא מתחמקת ממנו. הוא מדקלם לה שיר שכתב, לרקע לייט מוטיב האהבה החוזר והקלוז אפים על פניהם.בקרב, גוליית הופיע שוב עם הקסדה, אך בעזרת קרן השמש שיצאה מן העננים ובעזרת המגנים המוזהבים של הישראלים, שלכדו את קרן השמש וכיוונו אותה לראשו של גוליית, ראשו התחמם והוא הוריד את הקסדה. באותו הרגע דוד קלע עם הרוגטקה שלו אבן במרכז מצחו של גוליית. הוא נפל ומת. בסוף הפרק נראה כי הפסיכואנליטים יתרעמו על העונש שקיבלה זינה בסוף הנרטיב, כשחברה הענק, לו חייבת את חייה, גרמה למותו. הם יטענו כי הדבר מוצג כדי למנוע את חרדת הגבר מן האישה המסורסת ע"י הפטישיזציה מבחינת הנרטיב: הסדיזם, שמתבטא בענישת האישה בסוף הנרטיב. מבחינת פטישיזציה של המבנה החזיוני יטענו כי הקלוז אפים של חלקי גופה של גבריאל מונעים את חרדת הסירוס של הגברים, אך לא אקבל זאת, כיוון שתפקידם היה להציג את סיפור האהבה בפרק. מוריאל (morreal:2) טוענת כי במבע הקולנועי של הסידרה ישנם הרבה התעכבויות של המצלמה על רגליה של זינה, אך בפרק זה לא מצאתי לזה כל ביסוס. נראה כי ישנם לא מעט צילומים במדיום שוט החושפים את גופה של זינה (ואת מחשופה) וזאת, אטען, נועד למטרת ההנאה של התבוננות הצופים. לסיכום, נראה כי בפרק ישנה הצגה של הפרדיגמה ההטרוסקסואלית כלגיטימית ומרכזית כמעט ללא הסאב-טקסטים הלסביים שקיימים בפרקים בסידרה "זינה הנסיכה הלוחמת". לכן, אין הרבה התקדמות מבחינה זו מ"וונדר וומן", פרט לקיום סאב טקסט לסבי כללי, שכלל אינו קיים בוונדר וומן. את ההתפתחות העיקרית נראה בפרק זה כי קיימת בשלילת הקפיטליזם, הנתפש בפרק זה כרע, המנסה לשעבד את ההמון החלש פיננסית. לגבי שאלת הדיכוטומיות, נראה כי בפרק זה החלש, הקטן והמיעוט ניצחו את החזק, הרב והגדול, אך איתרתי שבירה דיכוטומית בהצגת דוד כרגיש ואוהב הכותב שירה יחד עם דוד הגיבור הלוחם, כפי שזינה מוצגת כשוברת הדיכוטומיות. פרק חמישי: דיון ומסקנותזינהבבחינת התפתחותן של גיבורות העל בטלוויזיה מאמצע שנות ה- 70 לאמצע שנות ה- 90, נראה כי חלה התפתחות בנושאים מסוימים ואילו באחרים הייצוג המגדרי נשאר כשהיה. את תחילת מסע ההתפתחות התחלתי בבחינת הצגתה של גיבורת העל וונדר וומן, אשר הגיע אלינו משנות ה- 40 בצורת דמות קומיקס, אשר הפכה בשנות ה- 70 לדמות טלוויזיונית המוצגת כמשמרת את הסדר הפטריאכלי, דמוקרטי-קפיטליסטי ומשמרת את תפישת העולם הדיכוטומי שמוסד בחברתנו. ראינו את הדיכוטומיה של וונדר וומן החל מדמותה, המתחלקת לאישה פסיבית וכנועה, המוצגת בתפקיד סטריאוטיפי נשי: מזכירתו של סטיב טרוור מפקדה, הגבר בעל הסמכות ובראש ההיררכיה. כאשר יש צורך בעזרתה של וונדר וומן, האמזונה בעלת הכוחות, אשר אינם מצויים בגופה, אלא נובעים מתכשיטיה הזהובים של גופה (חגורה, צמידים, כתר וכד') אותם צריכה לענוד וללבוש, תוך הצגה ברורה של השוני הדיכוטומי הטמון בין שתי הנשים: אישה "טבעית" חלשה לעומת אישה "אחרת" בדיונית חזקה, כאשר למדנו בפרק "שופט מהחלל החיצון" כי היא בכל זאת מוגבלת בכוחותיה לעומת הגבר השולט בכוחות הטבע. דמותה לבושה בבגדים קצרים וחושפניים (גם בחורף) החושפים את רגליה הארוכות וגופה השופע. הנרטיב כולו עוסק בהצגת הדמוקרטיה והקפיטליזם כערך עליון, אליו יש לשאוף ולהגן. הוספנו להצגת ההבניה ההגמונית בניתוח הפרק, בו אפילו חייזר נייטרלי, אשר בא לשפוט את כדוה"א כמכלול אחד, מוצא את הדמוקרטיה כאידיאלית לעומת הפשיזם, על כל צורותיו, הוא רוע אולטימטיבי ומסוכן. בהמשך התפתחות דמותה של וונדר וומן על פני כל העונות, נראה כי עברו היוצרים לטפל בנושא שהיה משני בעונה הראשונה: הקפיטליזם והצורך בשימורו. וונדר וומן נלחמת כעת למען חופש הפרט, קניין ונגד גנבים בינלאומים, כאשר היא פועלת כסוכנת שטח אינדיבידואלית: זהו ערך קפיטליסטי חשוב שיש לשמרו. בסדרה מוצג העולם הלגיטימי המערבי כלבן, גברי, הטרוסקסואלי וממעמד בורגני (דיאנה נוסעת כעת במרצדס פתוחה לבנה). למרות קידומה בתפקיד (ממזכירה), היא עדיין כפופה לסטיב ג'וניור ועדיין מציגה בחליפתה, אשר התקצרה כמה שעוד אפשר (במכנסיה), את גופה לטובת ההנאה הגברית (ונשית) וכך מחפיצה עצמה כאובייקט מיני.עשרים שנה מאוחר יותר הופיעה גיבורת-על חדשה בדמותה של זינה, הנסיכה הלוחמת, המופיע בסדרה בשם זה. דמותה מייצגת אמביוולנטיות מכוונת, אשר יצרה דמות השוברת את התפישה הדיכוטומית ההטרוסקסואלית של עולמנו, מתוך מטרה קפיטליסטית: להיות פופולרית ו"לזכות" בכמה שיותר צופים, המתורגמים לכסף. לכן, הפוליסמיות בטקסט הביאה להצגת דמותה של זינה כמאחדת דיכוטומיות: הגיבורה היא אישה אך גברית, כלי נשקה (ע"פ פרויד ו-לקאן) מסמלים את גבריותה ונשיותה יחדיו. זהותה המינית היא בי-סקסואלית או לסבית, אשר מנפצת את ההבחנה ההטרוסקסואלית בזוגיות שבין גבר ואישה. הז'אנר עצמו מוגדר כנשי וגברי (פנטזיה-אקשן). כך גם הטוב והרע מעורבבים יחדיו בנפשה של זינה. בת זוגתה של זינה, גבריאל, גם כן התפתחה מאישה סטריאוטיפית נשית וחלשה לעבר אישה (שקצצה את שיערה בתספורת קצרה), היודעת להגן על עצמה בעזרת מקל ארוך שצמוד אליה. התפתחות חיובית נוספת נחשפה עם ניתוח הפרק "ענק רצחני" אשר שולל את הקפיטליזם וקושר אותו לאי צדק, שיעבוד ונקמנות, כלומר לרוע, תוך אמביוולנטיות כלפי הדיכוטומיות בעולם: מצד אחד ישנן דיכוטומיות נפרדות בעולם (רע מול טוב, חזק מול חלש ועוד), אך מצד שני יצרה זינה עוד דמות המאחדת הדיכוטומיות: דוד (מהסיפור התנ"כי של דוד וגוליית) אשר מוצג כגברי ונשי יחדיו: משורר, איש רגש ואהבה (רגשני ולפיכך נתפש כנשי) ומצד שני לוחם שהפך להיות מנהיג הישראלים (סמל הגבריות האולטימטיבי).לעומת הצגה מפותחת ופוסט מודרנית זו, ישנם נושאים שלא התפתחו ונשארו כשהיו בשנות ה- 70: זינה עדיין לבושה בבגדי נשים מינימליסטיים החושפים שוב את חלקי גופה ולפיכך, עדיין מוצגת כאובייקט מיני, בדיוק כפי שהוצגה וונדר וומן לפני 20 שנה. הטקסט עצמו נכתב מתוך פרדיגמה הטרוסקסואלית ולכן מציגה את הרמיזות הלסביות כסאב-טקסט הנקרא ע"י צופים המעונינים בהצגה כזו, כפי שהול יטען: המתנגדים לייצוג ההטרוסקסואלי. סאב-הטקסט הלסבי נחשף לראשונה ע"י אתרי האינטרנט השונים והמפיקים, (שרובם גברים וכפי שראינו במקרה של וונדר וומן, גם הנשים היוצרות חושבות במונחים "גבריים" ע"פ ההגמוניה הפטריאכלית הקיימת), הוסיפו עוד תת-טקסטים כאלו, במטרה לזכות באחוזי רייטינג נוספים של הצופות הלסביות גם כן. סאב טקסט לסבי, אשר בניתוח הפרק "ענק רצחני" כמעט ולא הוזכר, לעומת ההטרוסקסואליות שחגגה שם. זינהכך, עדיין ב"זינה הנסיכה הלוחמת" האלימות מוצגת כלגיטימית לפתרון בעיות, יחד עם ההדרה (הגזענית) של שחורים מן העולם, כפי שקיימת בוונדר וומן, אשר הפתיעה בניתוח הפרק בו הופיעה בחורה שחורה, אך עדיין ההצגה הייתה סטריאוטיפית: אכזרית, לא רציונלית ואמוציונלית. אוכל לטעון כי היחס הכמותי של הנשים בפריים הטלוויזיוני השתפר מעט עם התפתחות גיבורת העל בדמותה של זינה, המציגה שתי נשים בקדמת הפריים והנרטיב, אך עדיין ישנה בעייתיות במספר הנשים בפריים בכלל, כמו גם בתפקידי ההפקה החשובים, לעומת יחסיהן באוכלוסייה. לסיכום, בתשובה לשאלה האם חלה התפתחות בייצוג ובנרטיב של גיבורות העל, אוכל להשיב כי ישנה התפתחות חיובית בנרטיב ובייצוג גיבורת העל זינה, לעומת וונדר וומן, כאשר נענו היוצרים (במודע או לא) לדרישתם של הפמניסטים הפוסט מודרניים הדורשים לבטל את הסדר החברתי הדיכוטומי הקיים. זו ההתפתחות החשובה מכל שהתקיימה בגיבורות העל, אשר חושפת את מלאכותיות המגדר כתרבותי. אך נותרו בעיות רבות אחרות שחוזרות ומשועתקות גם עשרים שנים מאוחר יותר, כפי שהעלתי בהיפותיזה המרכזית שלי, אשר אוששה בחלקה. כך, עדיין גיבורת העל מוצגת כאובייקט מיני, בשל ליהוקן (דוגמניות) ולבושן החושפני. כך גם עדיין הנרטיב יוצא מנק' מוצא של הפרדיגמה ההטרוסקסואלית. והתפתחות קיימת עם הצגת סאב-טקסט לסבי ביחסיהן של זינה וגבריאל, אך עצם היותו סאב-טקסט ולא טקסט גלוי ומוצהר, הוא מתייג את תרבות הגאים כסאב-תרבות. לכן, עדיין העולם המוצג הוא גברי, לבן, הטרוסקסואלי ובורגני, בו הדרה ואלימות נתפשים כלגיטימיים. בבדיקה שערכתי על גיבורות-על נוספות וחדשות שקיימות בעולם הטלוויזיה, מצאתי גיבורות-על כמו שינה, באפי ציידת הערפדים, מכושפות ו-סברינה המכשפה הצעירה, כאשר לא הופתעתי לגלות כי הממצאים השליליים שמצאתי בעבודתי זו חוזרים על עצמם בצורה דומה להדהים ולפעמים אף הייצוג של הגיבורות התפתח בצורה שלילית ובעייתית אף יותר. לכן, יש לדרוש שינויים מרחיקי לכת, אשר יכולים להיעשות ע"י חינוך פמיניסטי ורפלקסיבי בבתי הספר התיכוניים והקולנועיים כאחד.ביבליוגרפיה1. אוסטרוביץ', רחל. (1996). "האולפנים מלאים גברים". העין השביעית. ספטמבר - אוקטובר.2. ארזי, אורית. (1998). "הקשר בין אסרטיביות, מחויבות לקריירה וארטופיליה לבין פמניזם בקרבנשים". מתוך: עבודת גמר לקראת תואר "מוסמך" למדעי החברה. אוניברסיטת ת"א. 3. בורובסקי, דגנית. (1997). "פיתוח מתודולוגיה היסטוגרפית למחקר פמיניסטי של סרטיםהוליוודים: 1970-1980". מתוך: עבודת גמר לתואר מוסמך. אוניברסיטת ת"א. דצמבר 1997.4. בן ניצן, שאול. (2000): מבוא לתיאוריות קולנועיות, תל אביב: הוצ' דיונון.5. הולט, סילביה אן. (1986). חיים ששווים פחות. תל אביב: עם עובד. 6. הרצוג, חנה. (1993). נשים ריאליות- נשים בפוליטיקה המקומית בישראל. ירושלים: מכון ירושלים לחקר ישראל. 7. וולקוביץ', אורית. (2001). "מצעד הגאווה". מתוך: רייטינג, גיליון 106. 27.6.01. עמ' 50-54. 8. לובין, אורלי. (1998). "דמות האישה בקולנוע הישראלי" מתוך: גרץ, נ. לובין, א. נאמן, ג. (עורכים). מבטים פיקטיביים- על קולנוע ישראלי. הוצ' אונ' פתוחה: תל אביב. עמ' 223-246. 9. למיש, דבורה. (1997). "שוות ערך תקשורתי: מבט פמיניסטי על התקשורת הישראלית". מתוך:כספי, ד. תקשורת ודמוקרטיה בישראל. ישראל: הוצאת הקיבוץ המאוחד. עמ' 119-139.10. פיסק, ג'ון. (1986). "הטלוויזיה: פוליסמיות ופופולריות". מתוך: כספי דן, תקשורת המונים -מקראה. האוניברסיטה הפתוחה. ת"א. עמ' 173-190.11. שגב, נועם. (2000). "זינה הנסיכה הפורשת". מתוך: העיתון האלקטרוני ynet. 18.10.00. מתוך:{online} available: http://www.ynet.co.il/ext/comp/articlelayout/cdaarticleprint…/1,2506,l-187008,00.htm june 6,2001.

12. anderson, l. (2001). "more women embracing worrier princess within". from: chicago tribune. february 4, 2001.{online} available: http://chicagotribune.com/news/nationworld/article/0,2669,ctt-28043827,f.... butler, j. (1990). gender trouble: feminism and subversions of identity. new york & london: routledge. pp. 128-150. 14. carper, v. (1997). "joxer from a disability perspective". from "whoosh!" online edition. issue 9, june 1997. {online} available. http://whoosh.org/issue9/carper4.htm, july 8, 2001. 15. doan, mary ann (1982): "film and the masquerade": theorizing the female spectator". screen, vol. 23, no. 3-4, pp. 74-87. 16. fiske, j. (1987). "brithish cultural studies and television". pp, 254-289. in allan, r.c.(ed). channels of discourse. london: methuen and co. ltd.17. futoran, g. (2001). "joxer: defender of subtext". from whoosh!" online edition. issue 55, april 2001. {online} available. http://whoosh.org/issue55/futoran1.htm, july 8, 2001. 18. gramstad, t. (1999). "the female hero. a randian- feminist synthesis". {online} available. http://www.ifi.uio.no/~thomas/po/female-hero.htm aprile 2, 2001.19. helford e .r. (2000). "feminisin, queer studies, and the sexual politics of xena: warrior princess". pp. 135- 162. in helford ,e. r (ed.). fantasy girls. new york: romman & liittlefield publishers, inc.20. jeffries, s. (2000) "lesbians from beyond the grave". from gurdian. 25. 3. 2000. {online} available. http://www.guardian.co.uk/archive/artticle/0,4273,3978106,00.htm april 24, 2001. 21. johnson, f. (1995). "holly homosexuality batman!:camp and corporate capitalism in batman forever". from bad subjects. issue # 23, december 1995.{online}.available:http://www.eserver.org/bs/23/johanson.htm may 3. 200122. kort, m. (1999). “xena cyberprincess”. from advocate (the national gay & lesbian newsmagazine). 02.03.1999. {online}. available: http://www.findarticles.com/cf_o/m1589/1999_march_2/53985001/print.jhtml23. mcdaniel, p. (2001). “shrinking violets and caspar milquetoasts: shyness and hetrosexuality from the roles of the fifties to the roles of the nineties. from journal of social history. spring 2001. {online} available: http://www.findarticles.com/cf_o/m2005/3_34/72412194/print.jhtml april, 25, 2001. 24. mulvey, laura 1985 (1975): "visual pleasure and narrative", in: nichols bill (ed.): movies and methods vol. 2, berkley: university of california press. pp. 303-315.25. mulvey, laura 1990 (1981): afterthought on “visual pleasures and narrative cinema” in kaplan, ann (ed.): psychoanalysis and cinema, london, routledge.26. morreale, j. (1998).”xena:warrior princess as feminist camp” from journal ofpopular culture . v32 no 2. fall 1998. pp. 79-86.27. pecora n. (1992): “superman/ super boys/ supermen. the comic book hero as socialization agent” in craige s.(ed.). men, masculinity and the media, london: saga. pp. 61-77. 28. signorielli, n. (1999). “recognition and respect: a content analysis of prime time television characters across three decades”. from sex roles: a journal of research. april, 1999. {online} available: http://www.findarticles.com/cf_o/m2294/7-8_40/55083944/print.jhtml juny, 05, 2001.29. theobald, s. (2000). “stars, stripes and satin tights”. from guardian unlimited. 9.12.2000.{online} available: http://www.guardian.co.uk/archive/article/0,4273,4102604,00.htm april, 24, 2001.30. tuchman, g. (1978) “the symbolic annihilation of women by the mass media”. pp. 406-410 in boyd- barret, oliver and newbold, cris (eds.). approaches to media – a reader. london: edward arnold.31. van zooner l. (1991). “feminist perspectives on the media” in curran j. and gurvitch m. (eds.). mass media and society. london: edward arnold

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר