אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

ג´ק ויליאמסון: איש יובל השבעים ושמונה


התמונה של אלי אשד

ג'ק ויליאמסון

ב10 בנובמבר 2006 נפטר בגיל 98 הסופר הפעיל הזקן ביותר על כדור הארץ - ג'ק ויליאמסון, אדם שהיה סופר פעיל במשך לא פחות מ77- שנים וספרו האחרון פורסם בשנה שעברה כאשר ויליאמסון היה בן 97. להלן עדכון של כתבה שהופיעה לפני כמה שנים כאשר ליצירתו של ויליאמסון מלאו 75 שנה. בשנת 2001 זיכה ארגון סופרי המדע הבדיוני של ארצות הברית את הסיפור (earth ultimate the 2000 ) של ג'ק ויליאמסון בפרס הנבולה היוקרתי כסיפור הארוך הטוב ביותר לשנה זאת. אותו הסיפור כבר זכה בכנס של חובבי הבדיוני בארה"ב, זכה בפרס ההוגו היוקרתי לנובלה. וב-2002 זכה ספרו האחרון של ויליאמסון (terrarforming earth 2001) בפרס ג'ון קמפבל לספרות מדע בדיוני. לכאורה עוד בחירות שגרתיות של סופרים וחובבים בסיפורים החביבים עליהם ומעולים בעיניהם, אך למעשה לא כך בדיוק היה הפעם, הסיפורים נבחרו הפעם גם (ואולי בעיקר) מאחר שכתב אותם ג'ק ויליאמסון, סופר מד"ב הפעיל הותיק ביותר בעולם כולו וייתכן מאוד שאחד השיקולים היה שאולי כבר לא תהיה הזדמנות נוספת לתת לו פרס. הפרס אכן ניתן בזמן, ויליאמסון פרסם עוד ספר אחד בשנת 2005 ונפטר לאחרונה. עד כמה שידוע לי יש רק סופר אחר ויחיד בהיסטוריה של האנושות שהיה פעיל במשך זמן רב יותר מ-ויליאמסון, זהו סופר הילדים העברי לוין קיפניס (מחבר "אליעזר והגזר" ועוד יצירות מרובות וביניהם גם כמה וכמה סיפורי פנטסיה) שהיה פעיל במשך לא פחות משמונים ואחת שנים רצופות (בין השנים 1909-1990)החלוץג'ק ויליאמסון החל לפרסם סיפורים במגזין של חודש דצמבר 1928 באותה השנה שבה התפרסמו הסיפור הראשון על באק רוג'רס וסיפור "סקיילארק" הראשון של דוק סמית שנחשב ליוצר סוגת "אופרת החלל". באותה השנה נולדו סופרי מדע בדיוני ידועים כיום פיליפ ק. דיק (שנפטר לפני שנים) ו-רוברט שקלי מרבית סופרי המד"ב של היום ומרבית הסופרים הפעילים כיום בכלל עוד לא נולדו אז. סופרים ידועים לעתיד כמו אייזק אסימוב ו-פול אנדרסון כמו גם רבים אחרים קראו אותו בילדותם וסיפרו בהתפעמות בזכרונות ובראיונות על ההשפעה וההשראה שהוא שימש להם כאשר היו ילדים. וכעת הם מתים לאחר קריירה ארוכה מאוד בכל קנה מידה אחר בעוד ש-ג'ק ויליאמסון המשיך לכתוב ולהתפתח שנים לאחר מותם.

במהלך שבעים ושמונה השנים שחלפו מאז שהחל לפרסם סיפורים קמה גרמניה הנאצית והנהגתה המטורפת ניסתה להשתלט על העולם לפני שהושמדה. התחוללה מלחמת עולם שבה הוטלו פצצות אטום (ש-ויליאמסון חזה אותם שנים רבות לפני שהפכו למציאות).ברית המועצות הפכה למעצמת העל השניה של העולם לצד ארצו ארה"ב והתמוטטה ואת מקומה כמעצמת על טכנולוגית ומתחרה ראשית עם ארה"ב תפסה סין, מדינה שהייתה באנרכיה מוחלטת בשנת 1928. המסע לחלל שנחשב לרעיון מטורף לחלוטין ב-1928 התגשם. האדם נחת על הירח ולא שב אליו, הקים תחנת חלל, ושלח חלליות אל מחוץ למערכת השמש.טכנולוגיות תקשורת ההמונים והמחשבים שינו לחלוטין את אורח חייו של העולם המערבי לטובה ולרעה. וטכנולוגיות ההנדסה הגנטית מאיימות לעשות זאת כבר בעתיד המידי. מדינת ישראל הוקמה בידי היהודים וכעת נמצאת שוב במלחמה על קיומה. הערבים ו-האיסלאם שאיש לא התייחס אליהם יותר מידי ברצינות כאיום על שלום העולם בעת ש-ויליאמסון החל לכתוב מהווים כיום איום על עצם קיומו של העולם, כאשר ראשי החנית שלהם הם טרוריסטים כמו בן לאדן שעם הטכנולוגיות שלהם נראים כאילו יצאו מסיפורי המד"ב של שנות העשרים והשלושים, וביניהם כאלה ש-ויליאמסון עצמו היה כותב אז. וכל זה בתקופת הפעילות של סופר מד"ב אחד. כותב במגזינים ג'ק ויליאמסון נולד למשפחת בוקרים ענייה ב-1908 וחי בילדותו בחוות ב-טקסס וב-ניו מקסיקו שעדיין היו "המערב הפרוע" בילדותו. כאשר היה נער באמצע שנות העשרים של המאה הקודמת נתקל בחוברות הראשונות של המגזין הראשון למד"ב "אמייזינג סטוריס".למגזין עם התמונות המדהימות והאקזוטיות והסיפורים המדהימים והאקזוטיים על ארצות וכוכבים מרוחקים, נסיכות יפיפיות, חייזרים מרושעים הייתה השפעה עצומה על דמיונו של נער החווה שעד כה היה רגיל לראות סביבו בעיקר בוקרים ופרות ומדבר. המגזין הזה שינה את חייו של ויליאמסון לתמיד. הוא לא הסתפק בקריאה פסיבית וניסה את כוחו בכתיבה תחילה פרסם שם תחילה מאמר על נפלאות העתיד ולאחר מכן סיפור קצר בשם the metal man בשנת 1928. ומהר מאוד החל להיות אחד הסופרים הפוריים והידועים ביותר של המד"ב. הוא פרסם שם סיפורים לבד כמו (the green girl 1930) שמשפט הפתיחה הדרמטי שלו הפך למפורסם "בצהרים של הרביעי במאי 1999 השמש החשיכה!". הסיפור עצמו מתרחש בישוב תת מימי. הנושא של התיישבות תת מימית הוא נושא שהמשיך להעסיק אותו במשך שנים רבות מאוד, והוא אחד הסופרים ובולטים ביותר (והמעטים) שעסקו בכך.

בשיתוף פעולה עם סופר מבוגר יותר בשם מיילס ברואר שמימנו למד הרבה בשטח הכתיבה. הוא כתב רומן בשם (the birth of a new republic 1931) על הקמת הרפובליקה של תושבי הירח לאחר מרד בכוכב האם של כדור הארץ, מרד המקביל למרד של תושבי מושבות ארה"ב בבריטים. סיפור שכנראה ניתן למצוא יותר משמץ ממנו בספר "עריצה היא הלבנה" של רוברט היינלין שעוסק באותו הנושא.סיפור אחר שזכה לפרסום היה born of the sun מ-1934 שבו התגלה בסיום המפתיע באמת שהשמש היא יצור חי ושכוכבי הלכת הם הביצים שלה שעומדים לבקוע! ואכן כדור הארץ מתבקע לבסוף וממנו יוצא יצור מעופף של אש ונעלם אי שם במרחבי החלל. לפרסום הוא זכה הודות לסדרת סיפורי "אופרות החלל" דהיינו סיפורי הרפתקאות גרנדיוזיים המתרחשים ברחבי הגלקסיה בסגנון של הסופר המפורסם ביותר מסוג זה א. א. "דוק" סמית.מכולם בלטה במיוחד סדרת סיפורי "לגיון החלל" שלו שעסקה בעלילותיהם של ארבעה ליגיונרים בחיל החלל של כדור הארץ ששלושה מהם לוחמים הרואיים ללא רבב מבוססים על שלושת המוסקיטרים של אלכסנדר דיומא והרביעי גנב לשעבר שמן ושתיין מבוסס על דמותו הקומית של פלסטאף הזללן ממחזותיו של שייקספיר. לגיונרים אלה נאלצים להתמודד בכל אחד מסיפורי הסדרה באיום חדש על בטחונו של כדור הארץ ושל מערכת השמש כולה. בסיפור הראשון והמפורסם בכולם "the legion of space שפורסם ב-1934 הם גוברים של גזע של חייזרים זוועתיים בשם "המדוזות" בעזרת כלי נשק אולטימטיבי שמזכיר מאוד את הפצצה האטומית. ויליאמסון פרסם עוד שני סיפורים ארוכים בסדרה זאת בשנות השלושים והם כבר פחות מוצלחים. בסיפור השני the cometeersׁ 1936 ׂנאבקים הליגיונרים בעוד גזע חייזרי שטני ובלתי מנוצח הנע בכוכבי שביט מקצה אחד של הגלקסיה לקצה השני כשהם ניזונים על כוח החיים של היצורים שהם פוגשים בדרכם. בסיפור השלישי "one against the legion"ׁ1938 הם כבר התדרדרו. הפעם הם נאבקו רק בפושע על, מדען בעל כלי נשק מדהימים. יריב קצת נחות מגזעי החייזרים המפלצתיים של הספרים הקודמים וסיום מאכזב לסדרה כולה. אולי משום כך ויליאמסון חזר לסדרה זאת ב-1983 ,50 שנה לאחר יצירתה כדי לסיים אותה כמו שצריך עם ספר בשם queen of the legion שבו הלגיונרים הזקנים שוב נאלצים להיאבק בסכנה קוסמית של חייזרים לכאורה כל יכולים ובפעם הראשונה בשיתוף פעולה עם אישה לגיונרית בתו של אחד מהם אבל זה כבר לא היה זה.

בכל אופן הסיפורים הישנים האלה מזכירים לא במעט ובכלל לא במקרה סרטים מודרניים כמו סדרת "מלחמת הכוכבים" של לוקאס. בסיפור אחר שלא היה קשור בסדרה הנ"ל בשם "לגיון הזמן" מ-1938 יצר ויליאמסון את אחד הסיפורים הראשונים שעסקו בנושא של היסטוריות חלופיות ולראשונה בספרות תיאר מאבק בין עולמות מקבילים. אחד מהם הוא דמוקרטיה נפלאה והשני דיקטטורה מרושעת הנאבקים ביניהם על עיצוב האירוע ההיסטורי שבו "הוכרע" קיומם כדי שההיסטוריה שלהם תיהפך ל"יחידה". גיבור הסיפור הוא האיש בן "זמננו" שבמעשיו יכול "להכריע" מי מהצדדים יזכה ויהפך למציאות וכך שני הצדדים נאבקים על ליבו דרך נציגותיהן, שתי נשים יפהפיות סוף טוב הכל טוב המציאות הטובה ניצחה ושתי הנשים היפהפיות התמזגו לאישה אחת עבור גיבורנו כך שהוא זוכה בשתיהן בגוף של אחת. מאז סיפור זה, הרעיון של נסיונות לשנות את ההיסטוריה עד כדי מלחמות הופיע בסיפורים של סופרים ידועים כמו פול אנדרסון בסדרת "פטרול הזמן" שלו ,פריץ ליבר בסדרת "מלחמת השינוי" שלו ורבים אחרים. ולאחרונה זהו נושא מרכזי בסדרה החדשה של "מסע בין כוכבים" אנטרפרייז ששם מוצג מאבק דומה בין נוסעים שונים בזמן. הקומיקסאי לזכות ויליאמסון שמורה זכות ראשונים גם על כמה וכמה רעיונות אחרים במד"ב. הוא הממציא של המילה טרפורמינג (הארצה) שפירושה: שינוי מבוקר ומתוכנן של כוכב לכת והתאמתו לתנאים של כדור הארץ וזאת בסדרה של שני הספרים שכתב בשנות ה-40 בשם seetee על כורים שחיים בחגורת האסטרואידים ולומדים כיצד להשתמש כאנרגיה באנטי חומר שנמצא שם בשפע. סדרה זאת הוגדרה בידי מבקר עוין כרק מעט גבוהה יותר ברמתה מסיפור קומיקס. התוצאה של הביקורת הלעגנית: עורכי עיתון שקראו את הביקורת הזאת החליטו ש-ויליאמסון יהיה סופר קומיקס מצויין ומעל לממוצע ופנו אליו שיכתוב עבורם סדרת קומיקס. והוא הפך את סדרת הסיפורים הזאת לבסיס לסדרת קומיקס חביבה שחיבר בשנים 1952-1955 ביחד עם האמן לי אליאס בשם "מעבר למרס". עלילותיו של מהנדס הרפתקן שלוחם למען החוק והסדר באסטרואידים כנגד עבריינים שונים. למרבית הצער סדרה זאת לא האריכה ימים. הקלאסיקות אבל פרסומו האמיתי עד היום הוא בזכות כמה יצירות שחיבר בשנות ה-40 שנחשבים עד היום ליצירות מופת של הז'אנר. בתקופה זאת הוא שלח את ידו גם בפנטסיות בין אלה יש לציין את (reign of wizardry 1940) סיפור פנטסיה היסטורי על עלילות הגיבור היווני תזאוס ומאבקו במפלצת המינוטאור באי כרתים שבו יש מדע קדום שהיוונים הברברים מפרשים בטעות ככישוף.אבל חשוב לעין ערוך ביצירתו הוא (darker then you think 1940) סיפור פנטסיה שעסק בנושא הישן של אנשי זאב. אלא שהטיפול של ויליאמסון לנושא זה היה חדשני לחלוטין.

הוא הציג אותם כגזע החי לצד המין האנושי מהתקופה הפריהיסטורית בעל מנהגים משלו ותפיסת עולם מיוחדת משלו ושאינו בהכרח מרושע מעצם טבעו, לאמיתו של דבר ניתן לראות באנשי הזאב הקטלניים האלה את נציגי הטבע והחופש בעולם המכני שלנו ( למי שזה נשמע קצת מוכר, הסופרת אן רייס הפכה את הערפדים לנושא "חם" בתרבות הפופולארית אחרי שתיארה את הערפדים בצורה זהה עשרות שנים לאחר ויליאמסון, וגרמה בכך ליצירת "תת –תרבות" שלמה של חובבי ערפדים). הספר נחשב עד היום ליצירת מופת של ספרות הפנטסיה והאימה והסופר ויטלי שטרייבר אף חיקה אותו בספר שתורגם לעברית. זהו ספרו הטוב ביותר של ויליאמסון ומן הראוי שיתורגם לעברית . האנשואידיםאך היצירה המפורסמת שלו מכל הייתה סיפור קצר והמשכו הרומן שעסקו בנושא שנחשב כמעט לרכושו הפרטי של סופר שקרא את ויליאמסון בילדותו, איזק אסימוב, נושא הרובוטים. בסיפור בשם with folded hands והמשכו ספרו היחיד שתורגם לעברית, "האנשואידים" (1948 תורגם לעברית בידי משה גנן ב-1981 בהוצאת "לדורי"). הסיפורים האלה תיארו את יצירתם של רובוטים שמשימתם האחת והיחידה היא "לשרת את האדם ולהגן עליו מפני כל פגיעה" ולעשות את האדם למאושר על כל המשתמע מכך (וזה הרבה מאד). הם כה מושלמים עד שהם לא משאירים לבני האדם שום דבר לעשות, והם מקפידים למנוע מבני האדם לעשות כל דבר שעלול חלילה לפגוע בהם או באחרים, איסור שמשמעותו שנמנע מהם לעשות כמעט ...הכל. בסיפור המקורי הרובוטים משתלטים על כדור הארץ, בספר ההמשך על כל שאר העולמות המיושבים של הגלקסיה. בני האדם מנסים למרוד ברובוטים האלה אך מכיוון שאלה הם כה מושלמים המרד נכשל גם כשבראשו עומדים אנשים בעלי כוחות על טבעיים שלכאורה מסוגלים להתגבר על הטכנולוגיה של האנשואידים. ספרו של ויליאמסון מסתיים בצורה שניתנת לפירושים שונים ,לכאורה דומה שבני האדם המורדים מבינים לבסוף שהם שגו וכי בני האדם והמכונות יכולים לחיות ולעבוד בהרמוניה. וכך מי שרוצה יכול לראות בסיום ובכישלון המורדים נימה אופטימית לעתיד.

אך למעשה לא כך הוא הדבר והמדובר בטרגדיה ובשטיפת מוח כפי שגילה ספר המשך שאותו כתב ויליאמסון ב-1980 בשם the hunanohids thouch. בסיפור זה שוב חוזרת הסיטואציה הבסיסית של הרובוטים שמגיעים לעולם מרוחק שאליו נמלטו צאצאי המורדים ומציעים את שירותיהם. ושוב אי אפשר להתגבר עליהם. המסר של הסדרה הזאת הוא בסופו של דבר פסימי מאוד הטכנולוגיה בצורת האנשואידים מהווים איום על הרוח האנושית. ומסר זה אפקטיבי במיוחד דווקא משום שהמחבר הוא כה אמביוולנטי לגביו שכן ויליאמסון הוא מטבעו אדם אופטימי שאינו מתנגד לטכנולוגיה אלא משתדל להתייחס אליה ב"אובייקטיביות אוהדת". אופייני הדבר שבאותו הזמן שבו כתב את סיפורי האנשואידים ב-1947 הוא כתב גם סיפור בשם the equalizer שבו תיאר את גילויה של טכנולוגיה שפותחת אפשרויות אין סופיות לפני המין האנושי ולא משעבדת אותו כמו האנשואידים שבאים אם אותה ההבטחה, והאמביוולנטיות הזאת מסמלת את כלל יצירתו. כותב הספרים

אלה הם כאמור יצירותיו המפורסמות של ויליאמסון, לאחר מכן חלה ירידה ברמת יצירתו או יותר נכון הוא התקשה יותר ויותר להתמודד עם הסופרים החדשים והצעירים שנכנסו לתחום שבו בלט עוד מאז סוף שנות העשרים, אנשים כמו רוברט היינלין ו-איזק אסימוב. עם זאת עדין המשיך להמציא מילים ורעיונות חדשים שנכנסו למילון של המד"ב. הוא הממציא של המונח "הנדסה גנטית" בספר בשם "אי הדרקון " שפרסם ב-1951. מלבד זאת הוא החל לכתוב ספרים עם סופרים צעירים יותר. ג'ימס גאן שעימו כתב את הספר (star bridge 1955 ) סיפורה של אימפריה גלקטית שנמצאת בשקיעה ושל בן אלמוות ממוצא סיני שמנסה לשנות את ההיסטוריה באמצעים שונים ובהם שימוש במתנקש שתפקידו לפגוע בפוליטיקאים שונים וכך לכוון את ההיסטוריה בכיוון הרצוי לבן האלמוות. בעיקר עבד עם פרדריק פול (מחבר סדרת "שער" המפורסמת ועוד ספרים ידועים רבים כמו "אדם פלוס" וגם "סוחרי החלל" ) שביחד עימו חיבר טרילוגיות שונות. טרילוגיה לילדים על ההתנחלות מתחת לים (נושא שכיום שוב אינו אופנתי משום מה) ואת טרילוגית starchild שבו מתברר (שוב) שכוכבים הם יצורים חיים ושכל היקום כולו הוא למעשה מעין יצור חי. וסדרה של שני ספרים שנקראו ביחד "הסאגה של cuckoo" 1975-1982) שבה מגלה פדרציה של גזעים שהמין האנושי הוא אחד הפחות נחשבים בה ספינה ענקית מגלקסיה אחרת שהושמדה בעבר הרחוק שבה חיים ביחד גזעים שונים כולל כאלה שחיים בגלקסיה שלנו כולל בני אדם! מסתבר הספינה (למעשה עולם מלאכותי) נבנתה בידי חייזרים מאותה גלקסיה שהושמדה על מנת לשמר את תרבות הגלקסיה שלהם ואת גזעיה השונים. גיבור הסדרה הוא לינגויסט אנושי שרק הוא יכול לפענח את שפת דוחות הספינה ואת סודה וכך להעלות את מעמדו של המין האנושי בעיני שאר גזעי הגלקסיה. הסדרה הזאת מזכירה קצת את סדרת "הרימום" של דיויד ברין.ספרים נחמדים, אבל שום דבר שמעל לממוצע, ויליאמסון בשלב זה כבר נחשב לסופר מיושן למדי. בתקופה זאת של ירידה, הוא הפך נטש את הכתיבה כמעט לחלוטין והפך למרצה באקדמיה על מד"ב (זאת הייתה התקופה שבה האקדמיה גילתה את המד"ב שעד אז היה מוקצה מחמת מיאוס בשעריה) וכתב מחקרים נחשבים על ה. ג. וולס. בשנות ה-80 כאשר רטרו היה אופנתי והמשכים שונים נכתבו לסדרות קלאסיות שונות כמו המוסד של אסימוב ו-חולית של פרנק הרברט נזכר גם ויליאמסון בסדרות הישנות שלו משנות ה-30 וה-40 וכאמור כתב להם המשכים אלא שהמשכים אלה כבר לא הגיעו לרמה של יצירות המקור, נראה היה שבכך מסתיימת הקריירה הארוכה של הסופר ג'ק ויליאמסון ,כמו של מרבית הסופרים בני גילו בחזרה על עצמו ובשקיעה הוא אף פרסם ב-1984 את האוטוביוגרפיה שלו ובכך נראה היה שהוא מכיר בכך שהקריירה שלו הגיעה לסיומה.

אלא שדווקא בתקופה הזאת של שנות ה-80 והתשעים כאשר מרבית האנשים בגילו של ויליאמסון כבר פורשים לפנסיה, דווקא אז הוא החל לפרסם ספרים באיכות גדולה מאי פעם. השינוי החל עוד בספר (brother to demons, brother to gods 1979) ששם סופר על עתיד רחוק שבו אוכלוסיית העולם מחולקת לאנשים רגילים אלה שעברו שינויים בהנדסה גנטית ו"אלים" ששולטים על כולם והמאבק ביניהם. העניין של ויליאמסון בהנדסה גנטית נראה כאן היטב.ב-1982 55 שנים לאחר שהחל לכתוב פרסם ספר בשם manseed שוב על הנושא שהוא יצר את שמו "ההנדסה הגנטית" ועל אדם שכתוצאה מהנדסה הגנטית יש לו את הפוטנציאל להיהפך ל"סופרמן" שנאבק לגלות את היכולות שלו ואת מגבלותיהם. ב-1984 פרסם את הספר שלו lifeburst שהוכר כספרו הטוב ביותר מזה שנים רבות מאוד למעשה מאז "האנשואידים" ספר שבו תיאר מאבקי כוח פוליטים על רקע גלקטי בעת יציאתו של המין האנושי לכיבוש מערכות כוכבים אחרות. ספר זה הוכר כיצירה חשובה שהראתה שדווקא בגילו המתקדם ויליאמסון כותב וחושב טוב מאי פעם. וכי הוא בניגוד למרבית הסופרים בני גילו אינו מתקשה כלל להתאים את עצמו לזמנים החדשים של הסייבר פאנק ומהפכת התקשורת והמחשוב. הוא אף גילה תחכום מדהים בספר זה בהצגה של אותו נושא רגיש, סקס. לספר זה הוא כתב ב-1990 המשך בשם mazaway היה מוצלח פחות אבל עדיין היה מרתק ותיאר את המבחן הגלקטי שגיבוריו הצעירים צריכים לעבור כדי להוכיח שהמין האנושי ראוי לחדור למעמקי הגלקסיה.בספר בשם firechild מ-1986 שוב חזר לנושא של הסופרמן שנוצר בידי הנושא שנעשה כל כך עכשווי - הנדסה גנטית. נושא שבו עסק מזה שנים רבות כל כך ואף יצר את שמו.הוא המשיך לכתוב ספרים עם פרדריק פול וגם הם ברמה גבוהה יותר מבעבר. בספר בשם ( land`s end 1988 ) בכדור הארץ כוכב שביט משמיד את שכבת האוזון באטמוספירה ומה שנשאר מהאנושות נאלץ לחפש מפלט בישובים מתחת לים אלא שהניצולים נאלצים ביחד עם שאר הצרות להתמודד גם עם חייזר בעל כוחות כמו אלוהיים שמאיים להשתלט ולהתמזג עם מוחות כל השרידים.בשיתוף הפעולה האחרון שלהם עד היום (the singers of time 1991) הם חזרו לנושא שבו עסק עוד בשנות ה-30 של אין ספור מציאויות קיימות זה לצד זה אלא שהם ביססו זאת על הממצאים המודרניים ביותר של המדע ושל תורת הקוונטום.ב-1992 כתב ויליאמסון לבדו ספר בשם beachead ותיאר את סיפורו של המסע הראשון למאדים. הסיפור היה בנוי על הפרטים הטכנולוגיים העדכניים ביותר בעת הכתיבה אבל הסיפור עצמו הזכיר יתר על המידה את הסיפורים שאותם היה כותב ויליאמסון 60 שנה קודם לכן בעלילה הפרימיטיבית יחסית שלו. ב-1994הופיע demon moon על עתיד רחוק שבו צאצא של האיש שהציל את העולם מהירח חייב לגלות מחדש את סודות הטכנולוגיה המדהימה של העבר.

ב-1997 הוא פרסם את the black sun סיפורה של ספינה שנוסעיה נשלחים לישב כוכב לכת אחר במסגרת מאמציה הבלתי נלאים של האנושות ליישב את היקום, אך כוכב הלכת שבו היא נתקלת לבסוף הוא מת. גם ספר זה נקרא כאילו נכתב בשנות השלושים. האם הגיע ויליאמסון לבסוף לסוף הדרך שלו? לא. הוא המשיך לפרסם ספרים עדכניים ברמה גבוהה מאוד.בספרו משנת the silicon dagger 1999 הוא נטש לראשונה מזה שנים רבות את העתיד הרחוק ועסק בעתיד המיידי המאיים. הוא עסק בו במיליציות שהפכו להיות בולטות יותר ויותר בחלקים שונים של ארה"ב ומהוות סכנה פנימית הולכת ומתעצמת למדינה, זאת בעקבות מעשה הטרור באוקלהומה של ימני קיצוני שהושפע בידי ספר מדע בדיוני נאצי "יומני טרנר". בסיפור עיירה שנשלטת בידי המיליציות האלה משתמשת בשדה כוח כדי להיות מופרדת משאר ארה"ב ולהיהפך לעצמאית. מהפכת המידע גורמת בספר להרס כל המבנים הישנים של החברה. בראיון הוא חיווה את דעתו שהמיליציות מהוות תגובה למהפכת המידע שאנשים שונים אינם מסוגלים להתמודד עימה. במציאות הלא בדיונית רבות מהמיליציות האלה מבססות את האידיאולוגיה הרצחנית שלהן על ספר מד"ב בעל אופי נאצי בשם "יומני טרנר", שהוא בעצמו פלגיאט של ספר מד"ב בשם "ארמגדון 2419" הבסיס לסדרת "באק רוג'רס" הידועה שהופיע לראשונה ב-1928 השנה שבה החל ויליאמסון לכתוב ונכתב בידי סופר מד"ב עמית באותו מגזין מד"ב שבו פרסם ויליאמסון לראשונה.בספרו הטוב ביותר מזה שנים רבות (terraforming earth 2001) יש חזרה לעתיד הרחוק ולנושא הטרפורמינג שויליאמסון יצר לפני שנים כה רבות. ספר זה שסיפורו זוכה ההוגו והנבולה של ויליאמסון משמש לו כמעין הקדמה מתאר כיצד כדור הארץ מושמד בידי אסטרואיד. מי שנשאר היא קבוצה אנושית על הירח שהועברה לשם בידי מיליונר מרחיק ראות. עתה תפקידם לאורך מאות ואלפי שנים לבצע הארצה של כדור הארץ להחזיר אותו למצבו המקורי ועל כך הם עובדים בעקשנות משך מאות שנים הם ויורשיהם השיבוטים למרות פלישה של חייזרים ,למרות מלחמות עולמיות. למרות פגיעות אסטרואידים נוספות (!) ובינתיים הם מתמודדים עם השינויים הגדולים שאותם עברה אוכלוסיית הארץ כתוצאה מהפגיעה שינויים שמביאים ליצירת מינים חדשים.במציאות אגב ויליאמסון אמר ברעיונות שאינו בטוח כלל וכלל ש-טרפורמינג הוא רעיון כה טוב כפי שחשב לפני שנים רבות שכן אנו יודעים כה מעט על המערכות המסובכות של כדור הארץ שלא לדבר על כוכבים אחרים. בברור זהו עניין לעתיד הרחוק בלבד.ספרו האחרון היה (the stonehenge gate, 2005 ) והוא חזרה לרעיונות של סיפוריו הישנים ביותר שכבר הפכו בינתיים מוכרים היטב הודות לסדרת טלוויזיה חדשות כמו "סטר גייט" של שער בין מימדי קדום שמוליך חוקרים בני זמננו לעולמות אחרים בעקבות התרבות הבלתי ידועה שיצרה את השערים הללו . זה לא היה אחד מספריו הטובים ביותר אבל הספר בהחלט שמר על הרוח האופטימית שאפיינה אותו במשך 77 שנות כתיבתו ,הרוח האנושית ממשיכה לחקור וההתפתחות האנושית לעולם לא תיפסק. ברור שג'ק ויליאמסון החזיק מעמד זמן רב יותר והיה מסוגל להסתגל לתנאים החדשים יותר מכל סופר מד"ב אחר עד היום, ותוך שהוא ממשיך לפתח את נושאיו הישנים שהפכו במרוצת הזמן מדמיון טהור לשיא הרלבנטיות והעכשוויות. משום כך חבל שכה מעט מיצירתו תורגם לעברית. פרט ל"אנשואידים" תורגם רק סיפור ארוך אחד שלו בשם "תחנה בפרסייד" שהופיע במגזין "קוסמוס – המבחר של אסימוב מספר 1" והוא אחד מקבוצת סיפורים שנוצרו בידי סופרים שונים כמו האל קלמנט על ההתיישבות האנושית בכוכב המרוחק מדיאה. מן הראוי שסופר זה יהיה מוכר יותר בעברית. בכל אופן יש מכך מן הראוי שסופר זה שחייו שמגלמים ומבטאים את ההיסטוריה של ז'אנר המדע הבדיוני כולו זכה בפרסים החשובים ביותר של ספרות המדע הבדיוני עוד בראשית המאה ה-21 המאה שעליה כתב וחלם מזה עשרות רבות של שנים, יותר מכל אדם אחר. לעברית תורגמו שתי יצירות בלבד של ויליאמסון: ספרו המפורסם ביותר "האנשואידים". והנובלה "תחנה בפרסייד" שהופיעה ב"קוסמוס –המבחר של אסימוב " מספר 1" והיא חלק מסידרה של סיפורים שנכתבו בידי סופרים שונים כמו האל קלמנט על שנוצר בידי הארלאן אליסון.הודעה על פטירת ויליאמסון ג'ק ויליאמסון בויקיפדיה ראיון עם ג'ק ויליאמסון לרגל 75 שנות יצירה ראיון נוסף עם ויליאמסון ועוד ראיון עם ויליאמסון ועוד ראיון נוסף ג'ון קלוט על ויליאמסון ועוד ביקורת דיויד ברין על ויליאמסון מעבר למרס: קומיקס מאת ויליאמסון ביבליוגרפיה של ויליאמסון המצאות של ג'ק ויליאמסון על באק רוג'רס א. א. סמית

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אלי אשד