אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

דזה וו


מתן אהרוני's picture

מהסרט "דז'ה וו" היה לי דז'ה וו לסרטים אחרים עימם הסרט מתכתב. האינטרטקסטואליות, כן, זו שעליה רק קראנו בספרו של ענר פרמינגר, היא רבה וחשובה בסרט, אשר מקנה לו עוד מימדים למחשבה. מלבד זאת, זהו סרט פעולה מותח עשויי היטב. הסרט הוא סרט פעולה אמריקאי מעולה שיש לו מה לומר גם מעבר לכמה יריות, פיצוצים, מרדפים ומתח. העושר שלו טמון בעיקר בהתכתבותו עם סרטים אחרים ובמה שהם עוסקים ומייצגים. הוא מעלה לדיון נושאים שונים, מציג שאלות וגם מייחל לפתרונות אחרים, לא בהכרח נכונים. עלילת הסרט עלולה לקלקל לצופים. עדיף לראות בלי לדעת על מה העלילה, שמפורסמת בכל אתר שמוכר כרטיסים, כיוון שכך נמצאים באותה נקודת מבט קצת עמומה ולא בדיוק מבינה של הגיבור, שגם לו לוקח זמן להבין מה עושים כדי למנוע פעולת טרור כנגד מאות אזרחים וחיילים. אנסה לא להרוס לצופים, אך בכל זאת יש לסבר את האוזן עבור הקוראים ולהציג את מהלך הסרט, רק כדי לדון בו בקצרה אך ברצינות הראויה. דנזל וושינגטון הוא סוכן ממשלתי של מחלקת חומרים נזילים ודליקים, אשר מגיע ל-ניו אורלינס אחרי שאירוע טרור התרחש, אשר גרם להרג של מאות אנשים. עדת המפתח בחקירה, שיכולה להוביל אל הטרוריסטים, היא אישה צעירה ויפה. כשהסוכן מצויד בטכנולוגיה חדשנית, עימה ניתן להתבונן מקרוב בכל מיני מקומות, כולל בתוך בתי האזרחים, מנסה הסוכן להציל את העדה שהייתה נתונה בסכנה, ובסופו של דבר אפילו מתאהב בה. השאלה הגדולה שעולה היא האם השניים גם יצליחו לשנות את המאורעות המחרידים שאמורים לקרות בשעות הקרובות, ולהציל את חייהם של חפים מפשע?

דז'ה השימוש בטכנולוגיה חדישה. דה ז'ה וו

הסרט מהדהד ומתכתב עם הסרטים "בלייד ראנר", "דו"ח מיוחד", "המופע של טרומן", "נהג מונית" ועוד, סרטים בהם קיים דיון על מוסר ועל הקונפליקט שקיים בין פגיעה בפרטיות מול הדרישה לשמור ולפקח על חיי האזרחים. דיון בכוחו של המדע, במיהו אזרח ראוי ובאדם האובייקט מול האדם הסובייקט. הסרטים גם דנים בנושא "האח הגדול" שמשגיח על האזרחים וגם על האלימות שטמונה באדם, אשר מחליט לקחת את הכוח לידיו, בשמה של אידיאולוגיה מעוותת ולא ברורה, ומתוך הרצון לתקן את מה שלדעתו מקולקל בחברה. בכל אלו הסרט נוגע בצורה זו או אחרת. מתוך "בלייד ראנר", ו-"המופע של טרומן", עימם מתכתב הסרט, עולה לדיון העיסוק בראיה, בכוחה של התמונה וגם ובעיקר בהצצה באחר. מכאן עולה הדיון של אדם כאובייקט ורצונו להפוך לסובייקט. במרכזו של הסרט ישנו מרדף אחר טרוריסט, אשר מקבל תפנית עם גילוייה של גופה, שבעזרתה משוכנע הסוכן כי עקבותיו של הטרוריסט יאותרו. לכן, בשילוב של טכנולוגיה חדישה, הסוכנים הפדראליים עורכים מעקבים אחר חייה הפרטיים והאינטימיים של בחורה, שיכולה לשנות את התמונה. בעזרת הטכנולוגיה, שמסוגלת להתבונן בחייה הפרטיים, הופכת האישה לאובייקט ומאבדת כל צלם של סובייקטיביות בחייה (ובמותה). הדבר דומה לרפליקות שב"בלייד ראנר" או ל-טרומן ב"המופע של טרומן", אשר החלו כאובייקטים, אך במהלך הסרט הפכו מאובייקטים בלבד, שנתונים למעקב מתמיד, לסובייקטים חיים. באופן דומה, יאמר לזכותו של הסרט כי גם הוא הפנים וקיבל את חשיבותו של הסובייקט, כשהוא אכן מכבד את האדם כאדם – הופך את האובייקט לצפייה, אובייקט שמטרתו היא יחידה- בעזרתו ייתפש הטרוריסט, ולשם כך פגעו בפרטיותו, הופך אותו לבסוף לסובייקט שגם למענו צריך להתאמץ, שאותו יש להחיות, שאותו יש לאהוב כאדם בשר ודם. אך סרט זה גם מציג טענה חד משמעית, שאינה מעלה כלל שאלה מוסרית, אלא הסרט לגמרי מתעלם מהיכולת לעשות גם את הדברים אחרת, בלי פגיעה באזרחים: זוהי טענה לא בהכרח מוסרית ונכונה - מתוך הסרט מוצגת החשיבות והנכונות הבלתי מעורערת של השימוש בטכנולוגיה חדשנית זו, טכנולוגיה שהיא למעשה מציצנית, אשר מבטלת את פרטיותם של האזרחים, רק בשמה של המלחמה בטרור.

דז'ה מתבוננים בחייהם הפרטיים של האזרחים

הסרט לא מעלה את השאלה או סתם התהייה האם מדובר במשהו מוסרי, האם נכון ולגיטימי להתבונן באזרחים תמימים ללא ידיעתם במהלך חייהם, תוך ביטול פרטיותם של האזרחים, למען השמירה על כלל האוכלוסייה? נעדרות מהסרט גם השאלות האם הטכנולוגיה תורמת רק לטובת האדם? האם היא לא מסוגלת גם לשנות דברים באופן שגוי ופוגע? האם היא לא יכולה לטעות? והאם לא ניתן להשתמש בה לרעה, כפי שנרמז בסרט "דוח מיוחד", שגם עימו הסרט מתכתב. כלומר, גם סרט זה מעלה על נס את רעיון המודרניות, את האדרת המכונה, את היופי שבטכנולוגיה, שמהווה חלק מהתקדמות האדם, המשמשת לטובתו. שכחו להזכיר כי היא גם מסוגלת לפגוע בו באותה מידה. כלומר, הסרט מאשר את השימוש במדע ובטכנולוגיה מציצנית, שפוגעת בפרטיות האזרחים ועלולה לשנות את מהלך החיים בשם המלחמה בטרור. למעשה מדובר באישור והזמנה של "אח גדול", שמסוגל להתבונן באזרחים, רק בשמה של השמירה על ביטחונם של האזרחים כולם. כמעט ואין בסרט עצמו שאלה ודיון של האם זה מוסרי ונכון להתבונן ואף להיכנס לחייהם של האזרחים. ישנה רק ההערה אחת שעולה מפיה של אחת המדעניות, הטוענת כי זה לא נחוץ לחקירה להתבונן בבחורה מתקלחת. מלבד זאת, נדמה כי יש לתת לטכנולוגיה לשמור על חיינו גם במחיר של פגיעה בפרטיות האזרחים. מסקנה בעייתית ולא בהכרח מוסרית.מהסרט עולה גם הדיון בפעולות הטרור. הפעם פעולת הטרור היא בניו-אורלינס, העיר שספגה מכה קשה מן הטבע, ממה שאירע בעקבות "קטרינה" הסופה. למיקום זה יש חשיבות סמלית. הסרט לא סתם בחר בניו-אורלינס כמקום ההתרחשות. הסרט למעשה טוען כי לעומת סרטים קודמים, שהציגו בצורה סמלית את אסונות הטבע, כחלק מההתמודדות עם החשש והפחד מהטרור, כעת מציג את הטרור ישר בפנים, כשטוען כי יש להתמודד עם חרדת הטרור בצורה גלויה ולטפל בה.לעומת הסרטים בהם מכות טבע קטלניות מופיעות כך פתאום, בלי כל הודעה מוקדמת, משום מקום, כפי שהוצג בסרט "היום שאחרי מחר", שאותם ניתן לקרוא כחרדה וטראומה מאירועי הטרור, כעת הסרט מציג את הטרור במפורש - זוהי לא קטרינה שפגעה באמריקה, אלא זהו אירוע טרור שיצר האדם, אדם ברור ומוכר עם אזרחות אמריקאית ועם תפישת עולם שגויה, האדם שמחליט לקחת לידיו את החוק ולהשתמש באלימות, בכוח מטורף רק בגלל אידיאולוגיה מעוותת ולא רציונאלית שמכוננת בו ומפעילה אותו. וכשידוע מיהו האויב, ניתן וצריך גם לחסל אותו, שלא כמו אסונות הטבע שמכים לפתע. טרוריסט זה מתגלה כאחד מאיתנו, הנמצא כבר בתוך החברה האמריקאית פנימה (הערבים באמריקה?), אשר קשה לגלותו ולעצור אותו. לכן, יש פה מעין פיכחון אך גם אזהרה כי הם בתוכנו ומסוגלים להכות בלי בעיה. ומכאן הסרט שב ומאשש את טענתו כי לשם כך יש להגביל את פרטיות האדם ולאשר את הצבת מצלמות ולקבל האזנות בכל המקומות, רק כדי להיות מוכנים וערוכים למנוע את אירוע הטרור הבא.

דז'ה הטרוריסט שבתוכנו

לכן, ה-דז'ה וו, שעל שמו נקרא הסרט, מתייחס לאירועי הטרור שהיכו באמריקה. וכך, הרצון לחזור אחורה בזמן, שקיימת במרכזו של הסרט, נובע מתוך הכמיהה של כל האומה, לחזור אחורה לזמנים שלפני אירועי הטרור, אומה אשר מבכה על חוסר תשומת ליבה למצב שהביא לפיגועים ולעלייתו של הג'יהאד העולמי, בלי לחסלו בזמן. אך אסור לנו לחלום ולבכות על העבר, כיוון שכעת אין דרך חזרה, לא ניתן להציל בדיעבד את הנפגעים ולשנות את האירועים, כפי שהסרט מייחל לו, בתמימות וכמיהה רבה. הסרט הוא גם רפלקסיבי. הוא גם מעלה שאלות ומחשבות על כוחה של התמונה. כיצד בעזרת תמונה ניתן להפוך עולמות, לשנות מצבים, להשפיע על אירועים. אנו, בישראל של אינתיפאדה מתמשכת, של מלחמות אין קץ, מודעים במיוחד לכוחה של תמונה. כולנו יודעים כיצד ההסברה, שכה חשובה לכל אזרח במדינה, צריכה להתנהל בזכות תמונה טובה או להיזהר מתמונה רעה עבורנו, אשר משפיעה על הפוליטיקה כולה. מאז מלחמת ויאטנם, למדו כולם כי לתמונה כושר השפעה רב על האירועים המתרחשים, בדיוק כמו שהסרט מציג. כיצד מתוך התמונות שמוצגות לפני הסוכנים ניתן לפתור את העניינים, כיצד ניתן להיכנס לתוכה, תרתי משמע, ולהיעזר בה לפתרונות הנכונים, כשהתמונה בסרט הופכת להיות חיה ותלת מימדית.ובסך הכל, אחרי כל הציטוטים, ההשפעות, ההתכתבויות עם סרטים ואירועים שהתרחשו, עם הרעיונות שעולים וגם למרות הפתרונות הדיי בעייתיים שמוצגים בסרט (לא ארצה להרוס לאלו שלא צפו, אך חשבו בזמן הצפייה על הזבוב שלא עבר את הניסויים השונים, ולמרות זאת משהו הרבה יותר גדול וחי הצליח לפתע לעשות את הבלתי יאומן ולעבור למרחב האחר), הסרט הוא סרט מעולה. הסרט בסולם מתן: מומלץ!!באדיבות אתר tv-il

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.