אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

מבחנים בהבנת הנכתב


צבי גלאון's picture

הבנתשני אירועים חשובים בתחום החינוך אירעו בשבוע האחרון של שנת 2010 ,אך ברעש של הרשעת קצב, נבלמה תהודתם. האחד הוא קינתו של יו"ר המזכירות הפדגוגית, ד"ר צבי צמרת, על רמת העברית הנמוכה של תלמידי התיכון בישראל, והשני היה חתימת הסכם השכר בין משרד החינוך לארגון המורים. על פי הסכם זה, בין השאר, יתוגמלו מורים מצטיינים על עבודתם עד לגבה של 3% משכרם. קביעת המורה המצטיין כרוכה כמובן בהפעלתו של כלי מדידה אובייקטיבי, שהוא דבר קשה מאוד כשלעצמו, אך ייתכן כי מורה מצטיין כזה בתחום הוראת לשון עברית יצמצם את היקף הבורות עליה קונן ד"ר צבי צמרת. אך משעה שאנו עוסקים בעברית ובמדידה כדאי להתחיל במדידה דווקא במשרד החינוך עצמו, ולבדוק את השפעתו שלו על העברית, וזאת על ידי בחינת שאלוני בחינות הבגרות, המהווים סמן ימני בהשפעתם על המורים בשאלות ובמבחנים שהם מחברים, וסמן ימני זה , כפי שאנסה להראות בהמשך, איננו סמן הראוי לחיקוי.

לפני לא מעט שנים הייתי מורה להבעה נוסף לתפקידי כמנהל ביה"ס. באותן שנים נקרא המקצוע בשם "חיבור". בחינות משולבות של חיבור והבנת הנקרא לא היו אז, כי לא היה אז ספק שתלמיד בכיתה י"ב ניחן בהבנת הנקרא.

באותם ימים לא הייתה תוכנית לימודים למקצוע זה, וכול מורה בנה לעצמו את התוכנית על פיה עבד. בדרך כלל נהגו המורים, לרוב מורי המקצוע ספרות, להטיל על התלמידים לכתוב חיבור, ותיקון השגיאות הלשוניות ,הסגנוניות ושגיאות אחרות, פרנסו את תוכן השיעור.

במהלך אותן שנות עבודה, בניתי לעצמי תוכנית שמטרתה הייתה לשפר את איכות ההבעה של התלמידים. הוריתי פרקים בלשון וסגנון, לימדתי מהי עברית תקינה , סוגות בספרות, הקשר בין המבנה לַמֶסר, לוגיקה שימושית , מטבעות לשון , אמרות כנף ופתגמים, ומשלבי שפה וכן כיצד לנתח שאלון לפני שעונים עליו.

מטבע הדברים ניתחתי את הנושאים והשאלות בבחינות הבגרות כטקסט לתרגול ואיתם באתי לכיתה. כך התוועדתי למכשלה הקשה שבשאלונים. לשימוש הלא אחיד במילות המטלה, ולפעמים גם באותו שאלון, לתופעת הצירופים חסרי הפשר שבהן נפתחו מאות שאלות בשאלוני בחינות הבגרות, לעמימות של צירופים אלה,לרצף הוראות מבלי לייחד לכל הוראה את המטלה שיש לעמוד בה. (ציין והסבר, הסבר והדגם) להוראת הסבר מיותרת ועוד כהנה וכהנה מכשלות. כך גם יכולתי לעקוב אחר הדרך שבה תלמידים מתרגמים לעצמם את ההוראות וכיצד הם מנסים לענות גם על מה ששיערו כי נשאלו, וכך התפתחה גם תרבות המריחה במתן תשובות הבאות להבטיח כי יתייחסו לכל מה שאולי התכוון לו מנסח השאלה. אכן מבחן בהבנת הנקרא!

כדי שלא אראה כזורק אשמות שווא הנה דוגמא :

בקיץ תשס"ב בשאלון בבחינת בגרות של מדע המדינה נשאלה השאלה הבאה:

"הסבר מה מאפיין את הפונדמנטליזם המודרני?".

אם נסיר את הוראת "הסבר" לא נגרע דבר. לו רצה השואל שהמשיב גם יסביר משהו, היה עליו לציין מהו הדבר שאותו הוא מבקש שהמשיב ייתן לו הסבר, לאחר שישיב על שאלת ה"מה" שבראשית השאלה. במקרה כזה הייתה הוראת ההסבר צריכה להינתן בסוף השאלה תוך פירוט של מה שהשואל מבקש שיוסבר באשר על פניו הוא חסר סֵבֶר.לכן הייתה השאלה צריכה להיות מנוסחת כך: מה מאפיין אתהפונדמנטליזם המודרני? ולאחר מכן להוסיף את הוראת ה"הסבר" כשהפרט, או הדברים שהמנסח רצה שיוסברו, יאמרו במפורש. כאשר שבו מחברות הבחינה לבית הספר בדקתי איך התייחסו התלמידים להוראת ה "הסבר" והתברר לי כי רובם התעלמו ממנה. היו גם תלמידים שניסו להשיב עליה ואלה היו ההיבטים השונים שניתנו להוראה זו:א הרוב ציינו את המאפיינים של הפונדמנטליזם המודרני והסתפקו בכך. (כנראה גם זכו למלוא הנקודות).ב . לאחר הצגת המאפיינים הסבירו חלק קטן מהתלמידים מדוע מאפיינים אלה ראויים להיחשב למודרניים.ג . חלק מהתלמידים הסבירו מדוע צורות ההתנהגות שאליהן התייחסו, או שאת מאפייניהם הציגו ראויים להיחשב לפונדמנטליזם.ד . חלק מהתלמידים הסבירו מדוע מאפיינים אלה הופיעו דווקא בחברה ובתרבות שבה

הופיעו.

ה . שני תלמידים (מתוך 32) התייחסו לכל ההיבטים שלעיל כדי לא להפסיד אף נקודה.

בהיעדר הבהרה מה להסביר,אנו בעצם מזמינים את התלמידים, או להתעלם ממילת הוראה זו, או לנסות ולנחש למה הכוונה.

הוראת הסבר היא אחת ההוראות היותר נפוצות והפחות חד משמעית. הוראה זו מופיעה באין ספור צירופים צמודים,כמו: ציין והסבר,כיצד תסביר,הסבר מדוע, הסבר שתי סיבות,ועוד צירופים רבים אחרים. הוראת הסבר באין ספור מקרים פשוט מיותרת, וכאשר משמיטים אותה מתקבלת השאלה הפשוטה שאותה צריך היה להציג לתלמידים כמו בשאלה שלהלן.

. הסבר מה הניע את הברון רוטשילד לסייע ליישוב בארץ בתקופת העלייה הראשונה? (תולדות עם ישראל- חורף תש"ס)

פעמים הוראה זו מחליפה את מילת השאלה –מה/מהי/מהו

. הסבר את עקרון האחריות המשותפת של הממשלה.

[ידע העם והמדינה קיץ תש"ס]

ופעמים את המילה –סיבה. מדוע עלול קיטוב חברתי לפגוע ביציבות המשטר הדמוקרטי? הבא שני הסברים. (מדע המדינה- קיץ תשס"ב )

ההוראה להביא שני הסברים יש בה שגיאה כפולה.הראשונה היא בהטעיה שבה, שכן הכוונה היא לשתי סיבות, וההטעיה השנייה היא לוגית, שכן הסבר תמיד יש רק אחד!

כאשר נדרש יותר מהסבר אחד, הרי בהכרח יהיה כל אחד מהם ברמה של השערה המציגה הסבר אפשרי, אך לא ודאי.

בבחינת בגרות בספרות עברית לעולים חדשים בקיץ תשס"ג הופיעה השאלה הבאה, בפרק החמישי – ספרי קריאה.

. "בחר בספר שעניין אותך והשאיר משהו בזיכרונך, מהו הדבר שנשאר בזיכרונך, תאר אותו, והסבר את הרושם שעשה עליך".

איך מסבירים רושם? (שאלה רטורית) כיצד נולד הצירוף חסר המשמעות הזה ומצא את דרכו לבחינת בגרות של עולים חדשים. למה לא נבחר על ידי מנסחי השאלה הנוסח הפשוט "ממה התרשמת, ולמה?" דוגמאות כאלה מצאתי למכביר בשאלונים באותן שנים.

לא רק להוראת" הסבר" הייתה מכשלה שתלמידים סיגלו לעצמם דרכים לפענוח כוונת המנסח, גם מילות מטלה אחרות כמו "הדגם" "פרט" "הבא את עיקרי הדברים" שייכים לקטגוריה זו של הוראות שאינן חד משמעיות ולא תמיד ניתן להבין למה התכוון המנסח. זכורים לי במיוחד שני המקרים שלהלן: בסיומה של שנה"ל תשנ"ט בבחינה בחיבור הנושא החמישי באותו שאלון היה:

5. . במשרד החינוך מתגבשת החלטה להתנות את הזכאות לתעודת

בגרות בפעילות למען הקהילה .

נבחרת לייצג את בית ספרך בנושא זה בכינוס של מועצת התלמידים הארצית. כתוב את הדברים שתישא בכינוס . בדבריך הבע את עמדתך המנומקת בנושא זה, ובסס את דבריך על דוגמאות. [חיבור עברי חורף תשנ"ט]

תוך זמן קצר התחילו להגיע מחדר הבחינה שאלות תלמידים שביקשו הדרכה באשר לדוגמאות שהם צריכים להציג. אחד משני המשגיחים הביא עימו פתקים כתובים של תלמידים, ובכולם שאלות בדבר כוונת ההוראה "בסס את דבריך על דוגמאות". האם מדובר בדוגמאות שעונות על כלל שלא הוצג בגוף הנושא,למרות שדוגמא היא לעולם אירוע שמתקיים בו כלל נתון. יתר על כן, מדובר בהחלטה אפשרית שעוד לא התקבלה על ידי משרד החינוך, והתלמיד הנבחן אמור לתמוך בה או לשלול אותה, ואולי לחייב אותה עם הסתייגויות וכדומה. אך באילו דוגמאות מדובר, למה התכוון המנסח? נניח לרגע כי התלמיד שולל את הכוונה לחייב פעילות קהילתית כתנאי לקבלת זכות אחרת שהוא זכאי לה מכוח עשייה אחרת שעמד בה, וזאת על פי עיקרון של חופש הבחירה,אזי במקרה כזה ודאי שלא יהיו לו דוגמאות. לפי שגם אני התקשיתי בניסיון להבין את כוונת המנסח, השבתי בעזרת המשגיחים כי אם אין כוונת המנסח ברורה לא לבחור בנושא זה.

המקרה השני היה בקיץ תשס"א. באותה שנה נשאלה בבחינת הבגרות באזרחות השאלה הבאה . קיים וויכוח בנוגע למעבר של כלי רכב בשבת בשכונות דתיות. הבא אחת מהטענות בוויכוח זה [קיץ תשס"א]

לאחר הבחינה התגודדו התלמידים במסדרון, ואני כהרגלי יצאתי לשמוע מהם על חווית ההתמודדות עם שאלון הבחינה. כך מצאתי עצמי מאזין לשיחה בין שני תלמידים על השאלה שלעיל. תלמיד אחד סיפר לחברו כי ענה בשורה אחת והיא:- הדתיים טוענים כי מעבר כלי רכב בשכונתם בשבת פוגע בהם רגשית., וזה הכול שאל השני, כן השיב הנבחן, הרי בקשו רקאחת מהטענות, לא?, בשאלה זו, נדמה לי שהכוונה הייתה ל"טיעון" אחד,אמר החבר.כאן התקרבתי אליהם כאשם למחצה, שכן אני הוא שלימדתי אותם את ההבדל בין טענה(statement) לטיעון,(argument) ואמרתי שאף אני סבור כי הכוונה הייתה לטיעון. זעמו של המשיב באותה שורה אחת הופנתה גם כלפי ולא רק כלפי מנסחי השאלון. לאחר שפרשתי לגמלאות הפסקתי לעסוק בנושא זה של שאילת שאלות וגם לא עקבתי עוד אחרי נוסח השאלונים של בחינות הבגרות, אך לפני זמן מה היגיע אלי חוברת של ראמ"ה (רשות ארצית למדידה והערכה) המציגה מודל אפשרי למדידת מורים, ואז חזרתי ואמרתי לעצמי, ומה עם מדידת משרד החינוך, כפי שכבר כתבתי לעיל, ולכן

חזרתי לאתר שאלוני בחינות הבגרות של משרד החינוך.

במקרה פתחתי ראשונה את שאלון הבחינה בתנ"ך בקיץ תשס"ח (שאלון מס' 205-001102) בחינוך הכללי. בפרק הראשון מביא שאלון הבחינה קטע מספר במדבר כ"ז פסוקים 1-11 ובו מוצג סיפורן של בנות צלופחד.

לאחר הקטע מהתורה נשאלת השאלה הבאה:

בנות צלופחד פונות למשה בבקשה הנסמכת על שני טיעונים.מהי הבקשה , ומה הם שני הטיעונים?

קראתי את השאלה והבנתי כי עולם כמנהגו נוהג. עדין אין אבחנה בין טענה וטיעון. בקטע המצוטט אין שני טיעונים אלא אחד בלבד! הטיעון הוא:

א)אבינו מת מוות טבעי, ללא עוון וחטא. ב)לאבינו אין בנים. ג)לכן אנו מבקשות לקבל "אחוזה בתוך אחי אבינו" (פסוק ה') המנסח כמובן התכוון לשתי טענות שקדמו לבקשת הבנות ,שהיא טענת המסקנה בטיעון. בין כך ובין כך בקטע זה יש שלוש טענות,ולא שתיים, גם כאשר אחת מהן מנוסחת כבקשה.

הטענה היא בדרך כלל משפט חיווי, או היגד שבאמצעותו אנו מבקשים לומר דבר שהוא נכון, ולכן אפשר לשאול לגבי כל טענה אם היא נכונה או שאינה נכונה. הטיעון לעומת זאת הוא מערך של טענות(לפחות שתיים) אשר אחת מהן היא מסקנה הנובעת משאר הטענות. היחס בין טענה לטיעון הוא כמו בין דירה לשיכון,רק מספר דירות יהוו שיכון.

המשכתי אם כן לפתוח שאלונים, ומצאתי את כול "מכרי" הישנים.

בשאלון באזרחות מקיץ תשס"ח בפרק השני מופיעה השאלה הבאה:

הבא שתי דוגמאות מהכרזת העצמאות המבטאות מחויבות לאופי הדמוקרטי של מדינת ישראל.

הכוונה כמובן היא למגילת העצמאות העומדת בבסיס ההכרזה על הקמת המדינה. הטקסט של מגילת העצמאות לא עמד לפני הנבחנים , כדי לצטט ממנו, וכך להביא מובאה שהשאלה קוראת לה "דוגמאות". אך גם לציטוט בעל פה לא ציפו מהנבחן, שכן ידיעת המגילה בעל פה לא נדרשת בתוכנית הלימודים.. לכן מן הסתם תרגם לעצמו כל נבחן את השאלה כך:

מה מהמוצהר במגילת העצמאות מעיד כי המדינה, שזה עתה מכריזים על הקמתה, מחויבת להיות דמוקרטית.

ואומנם אין זה בלתי סביר לדרוש מבוגר המערכת לזכור את תוכן השורות הבאות, ולדעת למסור את תוכנן: "מדינת ישראל... תהא מושתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות."

הכורח הזה לתרגם לעצמך את השאלה למטלה ברת ביצוע איננו חלק מהמבחן, אך הוא חלק מהנטל הבלתי נמנע כאשר ניסוח השאלות לקוי כל כך.

גם את הוראת "הסבר" שכבר עסקנו בה חזרתי ופגשתי עם אותם צירופים מוכרים משכבר הימים. הנה למשל הצירופים שליקטתי את כולם בשאלון אחד.

שאלון מס' 022106 בהיסטוריה לימודי חובה חלק ב'

הצרוף עם הוראת "הסבר"

וכך צריך היה להיות הניסוח

הסבר שני עקרונות

הצג שני עקרונות

הסבר את העמדה

הצג את העמדה

הסבר שתי מטרות

הצג שתי מטרות

הסבר את הקשיים

מה היו הקשיים

הסבר את השיקולים

מה היו השיקולים

הסבר את ההשפעה של אירועי...

במה התבטאה השפעת האירועים על...

יש בהחלט מקום לדרוש גם הסבר, לאחר הצגת העקרונות, העמדות והמטרות וכוּ', אך רק אם ההוראה תפורק ל" הצג שני עקרונות... והסבר ..." ולציין במפורש מה הדבר שמבקשים כי יוסבר אם אומנם יש בו דבר שעל פניו הוא חסר סבר!

לכאורה אין זו משימה קשה במיוחד לתקן את המעוות, אך היא מחייבת בדק בית.

זאת יקרה כשיעמדו לרשות משרד החינוך מרכזי מקצוע שעברו הכשרה לתפקיד זה, מה שאינו כך היום. הכשרה זו צריך שתכלול, בין השאר גם פרק בטסטולוגיה ושאילת שאלות, ורק מתוך ציבור זה יילקחו מנסחי השאלות לבחינות הבגרות , לפני שהן עוברות לבקרה אחרונה במכון סאלד. אז נעלה על דרך התיקון גם בניסוח שאלות וגם בעברית תקנית ועל תקנית . תפקיד מרכז המקצוע אמור להיות אבן מסד בדרך לשיפור איכות ההוראה .עם רכזי מקצוע אלה יוכלו המנהלים שהוכשרו באבני ראשה לשמש גם מנהלים פדגוגיים , שכן אז אשר תעמוד לרשותם הנהגה פדגוגית/דידאקטית שהיום אינה קיימת!

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גלאון