אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

Zoo מציאות חינוכית זו


הסרט black board jungle משנת 1955 נראה כאילו לקוח מעידן התום.

מערכת החינוך שלנו נמצאת "על הפנים" אין ביטוי אחר להגדרה לאחר שקוראים ושומעים מה קורה בין כותלי בית הספר. גם אם נרצה להיות אופטימיים לגבי הפן התחומי ומן המסגרת ייצאו אנשי טכנולוגיה, מדע, כלכלה מינהל עסקים, אדריכלים, מהנדסים מעצבים,משווקים, וכיו"ב, יהיו לנו מומחים אבל ספק אם יהיו לנו בני אדם במשמעות הנעלה של המונח.

התחלחלתי כאשר קראתי ב"הארץ" (27.12.2009)את התיאור של פרופסור רון אהרוני מן הפקולטה למתמטיקה בטכניון שלימד בהתנדבות תלמידים בני 13 כאשר הכיתה "הפכה לגן חיות".במשפט אחד הוא מסכם את החוויה שלו: "אני באתי ללמד והתלמידים באו להילחם". פרופסור אהרוני חזר אל הסטודנטים שלו בטכניון. לאן חזרו התלמידים בחטיבת הביניים שאליהם הוא מתייחס. לג'ונגל האנושי מן הסתם. אם נצרף אל מציאות זאת המצב הכלכלי והחברתי בארץ, שבה לאט, לאט משתלטת הפלוטוקרטיה- שלטון ההון -על המדינה- העתיד רחוק מלהיות וורוד, וזאת בלשון המעטה.

הנתונים הסטטיסטיים שמתפרסמים מדי פעם על רמת החינוך בארץ, במקצעות שונים, ברמת הציונים, בהשוואה למדינות מפותחות אחרות או למדינה שלנו בעבר, מתייחסים ברוב המקרים למקצועות נקודתיים, מקצועות ריאליים כמו מתמטיקה,פיסיקה כימיה, או לשון, דקדוק, ידיעת הארץ. הם לא מתייחסים בדרך כלל לבסיס של החינוך והוא חינוך האדם, להיות בן אדם לעצמו ובחברה. זהו הבסיס למסגרת ה"דיסציפלינארית"- המשמעתית בהגדרה הפשוטה ביותר.

כאילו כדי לאזן את התמונה התפרסמו נתונים ב- 29.12.2009 מטעם המעצה לשלום הילד ולפיהם קיימת אלימות, לרוב מילולית, גם מצד המורים כלפי התלמידים .לאור התיאור של פרופסור אהרוני לא אתפלא אם יש מורים שתעצומות הנפש לא עומדות להם,וחבל. גם זה שייך. בראש המועצה לשלום הילד עומד ד"ר יצחק קדמן. ד"ר קדמן,איש בעל יכולות ויכולת להעביר את המסר. בכול תפקיד שהוא ממלא הוא פעיל מאוד בראש וראשונה בהעברת המסר שלו למדיה. שלום הילד כפי שד"ר קדמן יודע היטב לא מתחיל בבית הספר. הוא מתחיל בבית, הוא מתחיל בסביבה. ובסביבה הכוונה גם הנסיבות שבהם אנשים מוכשרים לא להוטים אחר מקצוע ההוראה.זאת בין משום שהגמול הוא קטן ובעיניהם ובין משום העדר מוטיבציה אידיאית לשמש מחנך.

אם אנו לא מבחינים במציאות העכורה הזאת, פורצים לנו כול יום מול עיננו מעשים מזוויעים. אבל המדיה אוהבת אנשים כד"ר קדמן שיודעים להתנסח בקיצור ולעניין וזה חוסך מהם עריכה וזמן יקר. אפשר מאוד שיש להעמיד את ד"ר קדמן בראש מועצה ציבורית למען שלום הציבור בכלל והמורה בפרט. אני משוכנע שנשמע נתונים מרתקים.אשר למדיה, היא בעיניי שותף פעיל למה שהייתי קורא העדר "דרך ארץ" והכוונה אינה לכביש מספר 6 .

הגדיל לעשות בסוגיה זאת ד"ר תום גומפל, ראש מסלול החינוך המיוחד באוניברסיטה העברית. במכתב למערכת "הארץ"( 4.12.2010 ) כתב- התרעם- בין היתר: "האם (פרופסור אהרוני) חשב שהוראה כרוכה אך ורק בחומר אקדמי? האם חשב שזה כול מה שמורה עושה במשך שעות עבודתו.ושאלה לאנשי משרד החינוך המאפשרים לחובבנים בלי הכשרה להיכנס לבתי ספר. מה חשבתם שיקרה" שאלה יפה. איך זה שנותנים לבחור ירוק, שאפילו לא ביקר בשמורת "קרוגֶר" בדרום אפריקה להתקרב למתחם. ולא זו בלבד שלא שולחים אותו לאגף בעלי הכנף בגן החיות אלא דווקא לאגף החתולים- צ'יטות,אריות, נמרים,טיגריסים. zoo מערכת חינוך זו?. אולי בבוא היום כאשר כול מערכת החינוך תעבור לחינוך המיוחד ד"ר גומפל עשוי גם להתמנות למנכ"ל משרד החינוך. בינתיים ראוי שהד"ר יציץ בסביבה, ומה היא עושה, ולסביבה לא צריך מומחים גדולים. אני לא מומחה לחינוך המיוחד וכמוני לא רבבות. אבל יש לנו עיניים שרואות, ואוזניים ששומעות ופה שמדבר. סכינים, אבקה לבנה ואלכוהול לא מוכרים במרכול של בית הספר- ד"ר גומפל.

חברה חולה. לחינוך חסרות מיטות.

פרופסור תדמור: להחזיר לחינוך את הנשמה.

לדעתי הנושא הזה,חייב היה לעמוד על סדר היום הציבורי סמוך מאוד לסוגיית הגרעין של איראן.נגד אויב בחוץ אנו יודעים להתמודד יפה. מפתחים "חץ", "כיפת ברזל" ועוד ציוד משוכלל חושב מאוד שעולה מיליארדים. נגד "אויבים" בפנים, ולא מדובר רק באנשים אלא ברבי קומות של ערכים שמטים ליפול, אנו חדלי אישים.ב-17 בדצמבר 2009 נערך במרכז ליאו באק בחיפה הכנס של "התנועה להעצמת הרוח בחינוך". פרופסור ישעיהו תדמור, יו"ר התנועה, איש מחקר וחינוך וותיק, אמר בפתח הכנס: "מהות החינוך היא, בעיניי, עיסוק באדם, בשאלות האדם, ביחסו של האדם לזולת, לחברה וליקום ובזיקתו למוחלט, למטפיסי, לאלוהים; עיסוק בערכיו, בשליחותו ובמחויבויותיו. נלווים לכך שאלות בדבר קיומיות, אותנטיות, משמעות, רב שיח, אהבה, ערכיות ומוסריות. מול הגישה הרווחת כיום בציבור, בקרב הורים וגם בקרב ראשי מערכת החינוך – הגישה התכליתנית, המעשית, הרואה את חזות הכול בחינוך בהישגים ובציונים, הגישה שהלימודים בה שטוחים, מישוריים, נעדרי פסגות, נעדרי חוויות חינוכיות, הגישה שבה ההוראה והלמידה הן טכניות במידה רבה, בלא נגיעה בתלמיד האדם – אנחנו מבקשים להחזיר לחינוך את נשמת החינוך. התשתית לכך היא ההבניה של התרבות הבית ספרית בששה "מחוזות תרבות": תרבות אינטלקטואלית, תרבות רגשית, תרבות גופנית-פעלתנית, תרבות אקולוגית, תרבות ערכית, תרבות מוסרית, תרבות אמנותית, תרבות רוחנית."

הכנס בליאו באק נחשב כמוצלח, אבל שם ישבו אנשי חינוך,מחקר,אקדמיה, אמנם לא במגדל השן, אבל סיכום מוצלח של דיונים, אינו מועבר במערכת פנואומאטית לשטח. אמנם התוצאה אף שהיא רבת פנים, בסופו של דבר היא רעה, ואילו הנסיבות או המסיבות נובעות משלל של סוגיות,שמערכת החינוך לבדה בשום אופן לא תוכל להתמודד איתן. היא קשורה בתנאים פיסיים של הלימודים, במשיכת כוח אדם מעולה, במשפחה, בסביבה, ברוח הנושבת בחברה, בשאיפות החומרניות ללא מצרים, באגוצנטריות, במיעוט שדולות למען חינוך וחברה, בריקבון במערכת הפוליטית, בחלוקה שערורייתית של תקציב המדינה, בדוגמה המבישה של מנהיגינו ברשות המחוקקת והמבצעת ומאות עשרות מקורות אשר הצד השווה שבהם הוא ניקוז אווירה מורעלת למערכת החינוך.יובל דרור הוא מן הכותבים הבולטים בעיתונות המקוונת, ובטור היומי שלו ב"עין השביעית", העיתון המקוון שעוסק בתקשורת, הוא מציין בכותרת כי המוסף השנתי של "ד'מרקר" (נושאת המטוסים של "הארץ"- צ.ג) בחר את בני הנוער ש"יעצבו את העשור הבא של ישראל" . בתפריט: יחצנות, שיווק, פרסום, כסף, כסף וכסף- פני הדור כפני העיתון." בשעתו הקדשתי פוסט ארוך מאוד למעמדו של "ד' מרקר"- מולֵך-מוליך זה- וכול הנלווה אליו לתרבות הממונית, אף שהמגזין נותן ביטויי גם לתחלואי החברה. הדגל שלו, העניין שהוא מבליט, הגירוי שלו הוא אכן כסף,כסף ועוד כסף.. בעבור כסף עובדים קשה, בעבור כסף אובדים, ובעבור כסף משחיתים קשה וגם נרצחים-קל. גם המפולת הכלכלית בשנה שחלפה ופשיטת הרגל של "השוק החופשי", לא לימדה לקח. כסך עונה את הכול, כסף מענה את הכול.הדוניזם ומזוכיזם בכפיפה אחת. החינוך החולה- מונח, במקרה הטוב,בחדר המיון.

לפני כמה ימים התבשרנו- מעל דפי העיתונות( אני מציין עובדה זאת שכן הבשורות בתקשורת לא תמיד מתממשות, ורפורמות המוכרזות מדי כמה שבועות נמוגות ) על רפורמה בחינוך העל יסודי. במסגרת רפורמה זאת מורה-חונך יהיה אחראי על קבוצה קטנה של כ- 16 תלמידים ויעקוב אחר פעילותו האישית של כול אחת ואחד מהם. כמו"כ תיקבע מסגרת זמן מיוחדת לפעילות חברתית. אילו הדבר יוגשם תהיה בו ברכה כפולה והיא מתן תשומת לב רבה יותר לתלמיד הבודד ותשומת לב רבה יותר של התלמיד לחברה.בכך אולי יינתן מענה ולו חלקי לליבה של בעיית החינוך שלנו והיא – הסביבה. בלי תמיכה מסיבית של הממשלה, הרשות המקומית, הסביבה, המשפחה, השכונה שום מורה או מחנך גם את יתאים לגזרה של ד"ר גומפל הצלחתו תהיה מוגבלת מאוד. הסביבה זקוקה בדחיפות לרפורמה.

ניסיונות נקודתיים.

חינוך הוא דבר שאין לא סייג, לא בגיל,לא במסגרת ולא בתחום. בעצם, החינוך מלווה אותנו מן הינקות ועד למוות.מכאן שאמירה ",מכול מלמדיי השכלתי", תמיד יישומית. מערכת החינוך הראשונית היא הבית. אין לו תחליף. כאשר בבית חסרים הגורמים האנושיים והסביבתיים לחינוך מחפשים חלופה. במעגל השני מצויה הסביבה הפיסית והאנושית ורק במעגל השלישי מצויה מערכת החינוך. אחריה האקדמיה בלימוד חופשי או דיסציפלינארי ובמקביל האוטודידקטיות למידה עצמית באמצעות ספריות,מחקרים, תקשורת וכיו"ב. בעידן שלנו, הן בשל ההתפתחות האנושית והמדעית והן בשל תנאים אובייקטיביים וסובייקטיביים, מסגרת אשר ממזגת חלק מן האלמנטים הללו. מתבקשת. ואכן מצאנו כזאת, או השאיפה לכזאת, ביישוב "אור יהודה" שמצויה במרכז גוש דן, לא רחק מצומת כביש 4 בצומת רמת אפעל.

שמעתי על ה"חממ"ה",-. ראשי תיבות של חינוך, מוביליות, מחויבות, הישגיות, והחלטתי לבקר בה. המבנה בחוץ אינו מרשים, אבל כבר ראינו מבנים לא מרשימים שבהם הלמידה מרשימה מאוד. זאת אכן מסגרת חינוכית חברתית מיוחדת במינה.היא בנויה על עמותה שחזונה הוא שליחות חינוכית וחברתית למובילות, מחויבות, אחריות ושותפות בת קיימא עם הקהילה והרשות המקומית.היא בחזקת תוכנית ניסויית – pilot אבל בתור שכזאת היא נראית כמשהו רענן. היא מושתתת על ארבעה עמודים ערכיים.חברה וחינוך, מעשה ותכלית,מעורבות וערכים,הישגיות ובגרות.מתוך גישה חינוכית ממוקדת בלומד ובייחודו, שותפים חברי קהילת ה"חממ"ה" ביצירת זירות הצלחה שיעניקו לכל אדם מערכת כלים אישי וצוותי להמשך לימודיו ולאחריהם. הסיסמה: קבלתי אחריות קולקטיבית,עבודת צוות- למען מטרה אחת גדולה: ללמוד איך להשתמש בחכה במקום לבקש דגים.

האכסניה לפרויקט היא אור יהודה והצטרפו למיזם, קרן רש"י, ומשרד החינוך. המטרה העיקרית שהציבו לפניהם היוזמים היא להעניק ללומדים סביבה לימודית שבה הם יכולים ללמוד את השימוש בכלים העשויים לעזור להם להשיג את מטרותיהם. לכן, תפקיד המורה מתעדכן וממוקד בהקניית אחריות, בתכנון ובניהול

המייסדים הם הָל קוברינסקי יו"ר העמותה- איש עסקים בהיי טק, צבי לירז מנהל פדגוגי. מפתח גישות חינוכיות,תוכניות לימוד והכשרת מורים., יורם רובינפלד מנהל ארגוני,איש חינוך ומינהל בכיר בחברות עסקיות. ד"ר צביה ולדן פסיכו בלשנית, מתמחה באוריינות ובשילוב מחשבים בחינוך. ההנהלה פותחת את כתלי בית-הספר, אל המציאות החוץ דיסציפלינארית תוך התחברות עם הקהילה החברתית והעסקית, הרשות המקומית וההורים. מדובר בעשייה המשלבת פעולה בין חברים, בוגרים, מנחים ומורים, המובילה לאחריות חברתית, ואשר במסגרתה נרכש ידע מתוך חיפוש אחר משמעות בכלל, והמשמעות שבלימוד ובהשכלה, בפרט.

מעורבות חברתית בדיאלוג

מה שעניין אותי במיוחד כאשר ביקרתי במקום הייתה השאיפה של החממ"ה להעניק משמעות לכל השותפים בעשייה של תרומה לקהילה ושל מחויבות אישית. דיאלוג חברתי הוא פרויקט בו צוות לומדים, בהשתתפות מנחה, וקבוצה מקבילה בקהילה, מזהים את העוצמות ואת הצרכים של כל צד ויוצרים תהליך של למידה והנחיה הדדית, והפקת תוצר משותף. בדומה לתוכנית "מחויבות אישית" תכנית הדיאלוג של החממ"ה הינה תוכנית חינוכית ערכית המתבססת על פעילות התנסותית מקיפה במוסדות וארגונים בקהילה . משימה מיוחדת מוטלת על הכיתות הגבוהות . במסגרת פעילות זו אמורים התלמידים להציג לתושבי העיר את הסוגיה, דרכים לפתרונה ויפעלו לקבל משוב ממספר גדול ככל האפשר של תושבים. בסיום יציגו לראשי היישוב את הצעותיהם. התלמיד גם לומד לבצע הערכה אישית על ביצועיו התלמידים כולם יוצאים אחת לשבוע לקהילה ופועלים כחונכים ושותפים לפעילות של ילדים וקשישים. הדבר מפוקח באופן הדוק והדגש המתמשך הוא על פעילות איכותית תוך יצירת דיאלוג, כלומר המקבל הוא הנותן ולהפך.

חושבים ומחשבים

המטלה של בית הספר מחוץ למסגרת הפנימית היא בין היתר לסייע בשירות לפיתוח מנהיגות חינוכית יישובית ובטיפוח מורים בעלי חזון חברתי, חינוכי ומקצועי שיניעו ויובילו שינויים בבתי הספר שלהם. הילדים מתנסים כל העת בלמידה חקרנית אישית וקבוצתית. בחלק מהזמן הופך התלמיד לחוקר והמורה למומחה תוכן על פי צורך ולא למרצה. התלמיד רוכש יכולת חקר, ניתוח ובירור מידע, הבנת עיקר וטפל, תכנון מערכתי של פרוייקט עם חבריו, ביצועו והצגתו בדרך מקצועית וראויה.כאמור המערכת פועלת,נקודתית, ואני יכולתי רק להציץ ולהתרשם, ולקבל מושג או חזון לעתיד לבוא. אבל ברעיון הזה לעצמו טמונה ליבת העניין- הפיכת חינוך לאימפליקטיבי ואפליקטיבי. לאמור המשמעות הרחבה של החינוך, כולל החינוך לערכים והיישום שלו בסביבה, במשפחה ובחברה.

חינוך בעבורנו, ויסלחו לי על השמעת תקליט חוזר, הוא השקעה במשאב החשוב ביותר שלנו- האדם. אם לא נשכיל לתקן את העיוותים מהר, הפציינט לא ימות. הוא יישאר נכה, וזאת תהיה פצצת זמן בעוצמה לא פחותה מזאת של הגרעין בידי האייטולות בטהראן.

מאת: צבי גיל. אתר המחבר "זרקור".

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גיל