בחירת הורים בחינוך וסוגיית שוויון ההזדמנויות


642 צפיות

הקדמה

אחת ממטרותיה המוצהרות של מערכות החינוך הממלכתיות היא מתן שוויון הזדמנויות לתלמידים מרקע כלכלי וחברתי שונה בכוונה ליצור חברה שוויונית יותר. כך,בין השאר, נחקקו חוקים אשר מבטיחים חינוך חינם לכל, נוצרו אזורי רישום אשר מתעלים תלמידים לבתי ספר ציבוריים לפי מקום מגוריהם ונכפתה אחידות פדגוגית ומינהלית על בתי הספר. אחת מתופעות הלוואי של מדיניות חינוך זו היא התמעטות מספרם של בתי הספר הפרטיים או העצמאיים מהם שרדו בעיקר אלו אשר מיועדים לאוכלוסיות חזקות מאד (בתי ספר אליטיסטיים). דומה שמקובל כיום על הכל כי זו הדרך היחידה כדי להבטיח שוויון והקטנת פערים. האומנם?המאמר שאני מציג כאן מביא ממצאים ממחקרים אמפיריים אשר מערערים על חד משמעותיותה של התפיסה הזאת. למרות שאני שותף ליעד או למטרה של השגת דה-סגרגציה ויתר שוויון בה דוגלת מערכת החינוך הציבורית, אני חולק על הדרך להשיגה. יתרה מכך, אני מאמין שהדרך בה הולכת מערכת החינוך גורמת לתופעה הפוכה, קרי, סגרגציה וחוסר שוויון. אני סבור ששומה עלינו, כאנשי חינוך אחראים אשר טובת האדם והחברה לעיניהם, לפקוח את עינינו לאפשרויות אחרות להשגת אותו יעד חברתי חשוב גם אם כרוך הדבר בנטישה של עקרונות אידיאולוגיים יקרים לליבנו.

מערכת חינוך הממלכתית וערכי שוויון

מדינת ישראל הציגה את עקרון שוויון ההזדמנויות בחינוך, כאמצעי להשגת שוויון חברתי כבר בשנותיה הראשונות. כך, סעיף מס' 8 של חוק חינוך ממלכתי (תשי"ג - 1953) מבטיח "להעניק שוויון הזדמנויות לכל ילד וילדה, לאפשר להם להתפתח על פי דרכם וליצור אווירה המעודדת את השונה והתומכת בו". ועדת רימלט (1966), יותר מעשור לאחר חקיקת החוק, מציגה שוב את יעד השוויון כמטרה מרכזית של החינוך הממלכתי :" היעד הוא: חינוך לכל ילדי המדינה ושוויון אפשרויות בחינוך להתפתחותם". דו"ח ועדת רימלט, כזכור, היה הבסיס ליישום תוכנית האינטגרציה אשר שמה לה למטרה לצמצם את רמת הסגרגציה בין תלמידים מקבוצות סוציו-אקונומיות שונות. כ20 שנה מאוחר יותר, קובע דו"ח כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל:

"הפערים החברתיים בישראל הם מן הגבוהים בעולם המפותח...מעבר לצעדים בתחום הכלכלי החינוך הוא אחד הכלים המרכזיים לסילוק מצוקות, להקטנת פערים חברתיים ולקיומה של חברה מתוקנת וסולידרית. רמת חינוך גבוהה לכל היא אמצעי לשוויון הזדמנויות שיאפשר שבירה של מעגל העוני ופתיחת אפשרויות וניידות חברתית... במדינות רבות הצליחו להפחית בצורה משמעותית את השפעת הרקע הסוציו-אקונומי על הישגי התלמידים, ובכך תרמו תרומה מכרעת לקידום שוויון ההזדמנויות, לניידות חברתית ולעיצובה של חברה הוגנת. בישראל עדיין לא השגנו זאת". במילים אחרות, מערכת החינוך הציבורית כשלה בניסיונה להשיג את היעד של סגירת פערים ומתן שוויון הזדמנויות בחינוך. האם זאת גזרת גורל שעלינו להשלים עמה או שמא קיים ניסיון אחר אשר מצביע על חלופה יעילה יותר?

תוכניות בחירה ושוויון ההזדמנויות

באופן מפתיע, התשובה עשויה לבוא דווקא מכוון תוכניות בחירת הורים בחינוך, אשר באות להחיל באופן מבוקר עקרונות של שוק חופשי על מערכת החינוך. במערכת של בחירת הורים ההורים רשאים לבחור בכל בית ספר בו יחפצו, פרטי או ציבורי, ללא מגבלות של אזורי רישום. מוקד הכוח במערכת חינוך המבוססת על בחירה עובר מהשלטון המרכזי לידי ההורים אשר מסוגלים לגרום לפריחה או לסגירה של בתי ספר דרך מנגנון היצע וביקוש. אחת הטענות השכיחות נגד תוכניות בחירת הורים את בית הספר לילדיהם היא שהדבר יגדיל את אי השוויון בהזדמנויות ויחריף את הסגרגציה בין תלמידים מקבוצות חברתיות או אתניות שונות (חושן, 2004). זו טענה כבדת משקל שאסור להתעלם ממנה. היא משקפת חשש אמיתי מפני פגיעה בחלקים החלשים של החברה ומהתערערות המרקם החברתי. אולם, מחקרים אמפירים רבים על תוכניות בחירה בארצות שונות מציגים ממצאים אשר מפריכים חשש זה ומצביעים על כך שמתן אפשרות להורים לבחור את בית הספר לילדיהם דווקא מחליש את מידת הסגרגציה האתנית, והמעמדית בחברה ומעניק לתלמידים מרקע חברתי-כלכלי חלש הזדמנויות שוות או הוגנות יותר למוביליות חברתית.

לפני הכל, נקודת המוצא של הדיון בהשלכות החברתיות של תוכניות הבחירה צריכה להיות בחינת המצב הקיים מן הפן של מידת האינטגרציה של בתי הספר הציבוריים במקומות בהן אין תוכניות בחירה או במילים אחרות: האם בתי ספר ציבוריים מקדמים שילוב של תלמידים מרקעים מעמדיים, אתניים ודתיים שונים וומאפשרים בכך שוויון הזדמנויות? בדיקה זו מתחייבת מן הטענה בדבר הסכנות החברתיות הטמונות ביישום תוכניות בחירה ומטרתה לבדוק האם המצב הקיים עדיף על פני נקיטת מדיניות אחרת. לכן מעניינת העובדה שמחקרים אשר בדקו את הנושא מצאו כי דווקא בתי הספר הציבוריים מתאפיינים בסגרגציה חריפה. בארצות הברית למשל, בתי ספר ציבוריים במרכזי הערים (שרמתם נמוכה באופן כללי) מאופיינים בריכוז גבוה של בני מיעוטים ממעמד נמוך קרי, בעיקר שחורים, היספנים ומשפחות חד-הוריות. בפרברים לעומת זאת, מאכלסים את בתי הספר הציבוריים (האיכותיים יותר) כמעט אך ורק לבנים ממעמד בינוני (orfield et al., 1997). בישראל מצטיירת תמונה דומה למדי של בתי ספר ציבוריים שהרכבם הדמוגרפי כמעט אחיד (לשכה מרכזית לסטטיסטיקה, 2004). למשל, בתי ספר עם ריכוז גבוה ולא פרופורציונאלי של עולי חבר המדינות הרוסי או בתי ספר המתאפיינים בריכוז גבוה של ילדים ממוצא אתיופי.כבר בשנות ה60 הוקמה ועדה פרלמנטרית שמטרתה היתה מציאת דרכים לפתרון בעית הסגרגציה וחוסר שוויון ההזדמנויות במערכת החינוך הממלכתית בישראל. ועדה זו המליצה על רפורמה מקיפה במערכת החינוך הממלכתית שבין מטרותיה היתה בין השאר הגברת האינטגרציה בין תלמידים מרקעים מעמדיים דתיים ואתניים שונים ). למרבית הצער, שלושה עשורים מאוחר יותר הנתונים הממשלתיים לא מצביעים על שינוי ניכר לטובה במגמת הסגרגציה (לשכה מרכזית לסטטיסטיקה, 2004) בין תלמידים במערכת החינוך הממלכתית. נדמה שאפילו ההפך הוא הנכון, הפערים הולכים וגדלים.

בחירת הורים בחינוך ודה-סגרגציה בין תלמידים בראי המחקר

מחקרים שנעשו במהלך שנות ה90 בטרם נתקבלו די נתונים על תוכניות הבחירה בארצות הברית ובטרם חלף די זמן מיישום תוכנית הבחירה הממלכתית בבריטניה הצביעו על כך שתוכניות הבחירה תורמות לסגרגציה בבתי הספר (וולנסקי,1994 ;woods et al, 1998 fuller et al., 1996). מחקרים אלו נעשו על קבוצות מצומצמות יחסית ולא בדקו את השפעת תוכניות הבחירה על אוכלוסיות גדולות לאורך פרקי זמן ארוכים, כמתחייב מאופי החינוך. אולם, משעבר מספיק זמן, ומשנצטברו די נתונים אמפירים ממספר רב של מחקרים בעלי מהימנות ותקפות סטטיסטית גבוהה נתגלתה תמונה שונה.

המחקר של גוררד , פיץ וטיילור (gorard, fitz & taylor, 2001) הוא הגדול ביותר שנעשה עד כה. קבוצת המדגם שלו היא בפשטות כל התלמידים שנטלו חלק בתוכנית הבחירה הממלכתית האנגלית מאז שנכנסה לתוקף. המדגם נבנה באמצעות בדיקת הרישומים הסטטיסטיים של כל בתי הספר בוויילס ובאנגליה בכל שנה מ-1989 ועד 2000. הרישומים כללו נתונים אודות ארגון בית הספר, תוצאות מבחנים, סיכומי היעדרויות בלתי מוצדקות, מספר תלמידים בכל שנתון, זכאי ארוחות בית ספריות חינם, מספרי תלמידים מכל קבוצה אתנית, לשונותיהם הראשונות ומדידות של צרכיהם החינוכיים המיוחדים. בסך הכל, הנתונים התייחסו לכ 8 מיליון תלמידים בכל שנה. הנתונים משקפים את הסיטואציה לפני שתוכניות הבחירה נכנסו לתוקף ואחריה. החוקרים גם ראיינו כשליש מהאחראים על קבלה והכוונת תלמידים באנגליה ובויילס. לכל הדעות מדובר בבסיס נתונים מרשים מבחינת היקפו ואיכותו.אחת משאלות המחקר שהנחו את החוקרים היתה: האם בעקבות יישום תוכניות הבחירה בתי הספר הפכו פחות שוויוניים מבחינה חברתית-כלכלית? הממצאים מציגים תמונה מפתיעה. להלן החוקרים: "הממצא [מראה]...ירידה כללית בפערים הסוציו אקונומיים בין בתי ספר לאחר 1989 [שנת החלת מדיניות הבחירה הלאומית]...בתי ספר תיכוניים הם כיום יותר מעורבים מאשר ב1989. (ע 19)...מערכת החינוך באנגליה ווילס היא לבטח שוויונית יותר מזו של 1989." (ע 22).

בניגוד לחששות המוקדמים רמת הסגרגציה פחתה (בצורה מתונה) לאחר יישום תוכניות בחירת הורים. במילים אחרות, בתי ספר בבריטניה של אחרי הפעלת תוכנית הבחירה הם יותר מגוונים מבחינה אתנית. ומעט מאד בתי ספר נפגעו מהחלת התוכנית כך שמספר התלמידים העניים שלהם גדל באופן חסר פרופורציה.החוקרים נזהרים מלפסוק כי מדיניות החינוך הממשלתית לבדה אחראית לתוצאה הזאת ומסתפקים רק בציון העובדה כי מדיניות הבחירה איננה גרועה יותר מאשר מדיניות אזורי הרישום שקדמה לה וכפי היא מובילה לתוצאות טובות יותר.

גרין (green, 2000) מציג את ממצאי ניתוח הנתונים שהגיעו מבתי הספר אשר נוטלים חלק בתוכנית השוברים (vouchers) במילווקי, בקליבלנד, בוושינגטון ד.ס., בדייטון, בסן אנטוניו ובניו יורק. נקודת הפתיחה של מערכת החינוך הציבורית במקומות אלו היא של בתי ספר ציבוריים סגרגטיביים למדי. מניתוח הנתונים לא נמצאה עדות לכך שהתוכנית הגדילה את הסגרגציה אלא במרבית המקרים להיפך, נמצא שהחלת תוכניות הבחירה בחינוך גרמה ליתר אינטגרציה בין-גזעית. מדברי החוקרים: "מערכת החינוך הציבורית בקליבלנד ומילווקי, למרות שנים של הסעות ודה-סגרגציה כפויה, יצרה בתי ספר מאד סגרגטיביים...הנקודה היא שמערכת בחירה המבוססת על שוברים יוצרת בתי ספר יותר אינטגרטיביים מאלו שיוצרת המערכת הקיימת של אזורי רישום...אין זה מפתיע ששיטת השוברים נתמכת יותר על ידי תושבים עניים ממרכזי הערים ונדחית יותר על ידי תושבי הפרברים המבוססים." (ע 10).

מעניין כי דווקא בבתי ספר פרטיים שהשתתפו בתוכניות הבחירה היתה רמת אינטגרציה גזעית הגבוהה ביותר. כלומר היחס בין שחורים או היספנים ללבנים היה דומה לשיעורם באוכלוסייה הכללית בעוד שבבתי ספר ציבוריים אובחנה רמה נמוכה יותר של אינטגרציה. קרי, היה בהם רוב של לבנים או רוב של מיעוטים. גרין טוען שממצאי המחקר מחזקים את הטיעון שרצוי להרחיב את הניסוי הזה ולהחיל אותו על פרק זמן ארוך יותר כדי שניתן יהיה לעמוד ביתר דיוק על יתרונותיו וחסרונותיו. החוקר טוען כי הממצאים מספקים ראיה לכך שהחלת תוכניות בחירה לא הרעה את המצב כך שאין מקום לחשוש מהגדלתן והרחבתן.

גולדרינג והאוסמן (goldring & hausman, 1999) מציגים ממצאים ממחקר שערכו בקרב 26 בתי ספר של מערכת החינוך של סנט לואיס שהשתתפו בתוכנית הבחירה המקומית במהלך שנת הלימוד 1993-1994. החששות בדבר הווצרות פערים סוציו אקונומיים בבתי הספר התבדו. התברר שהפערים בין התלמידים לא היו גדולים מאלו שבבתי הספר השכונתיים המסורתיים. יתרה מזאת, התברר שתוכנית הבחירה אפשרה להורים מבוססים, בעיקר לבנים, להשאר במרכזי הערים ולא לעקור לפרברים כדי להשתייך לאזור הרישום של בית הספר המבוקש במקום. כך, מתן בחירה פועל ליצירת מגוון אתני וחברתי גדול יותר. החוקרים מדברים על השלכות הממצאים: "לממצאים האלו יש השלכות מרחיקות לכת בתחום המדיניות הציבורית. יש כיום דגש ניכר על אינטגרציה אתנית ואיזון גזעי...הורים מסטטוס גבוה החיים באזורים בעלי סטטוס נמוך יחסית, כמו מרכזי ערים, עשויים לבחור בבתי ספר מגנט כפתרון לדילמה של שליחת ילדיהם לבתי ספר שכונתיים [וגרועים] או עקירה למקום מגורים אחר מכיוון שאין שם אלטרנטיבות מעשיות לבתי ספר פרטיים." (עע 486).

אסיים חלק זה במחקר שביצע ג'יימס טולי (2005) ואשר בדק את תרומת מערכת החינוך הפרטית לעניי אפריקה והודו מצא כי מרבית ההורים העניים בחרו בבתי ספר פרטיים בשל איכותם, עלותם הנמוכה, ויכולתם להבטיח חינוך טוב יותר משל הציבוריים. הדו"ח לא ממליץ עקב כך למדינות המערב לתמוך במערכת החינוך הציבורית אלא לסייע דווקא לבתי הספר הפרטיים במלוות נוחים שיאפשרו שיפור בתשתיות והגדלת היקף המלגות לתלמידים רבים יותר. לדברי החוקר: "רבים מאמינים כי למגזר הפרטי יש מעט מאד להציע במונחים של השגת יעד פיתוח המילניום: "השכלה לכל" עד שנת 2015. מקובל לחשוב שהמגזר הפרטי מעונין לשרת אך ורק את האליטות או את המעמד הבינוני, לא את העניים. מצד שני, נהוג לחשוב שבתי ספר פרטיים לא רשומים ובלתי מוכרים הם בעלי רמה לימודית נמוכה ביותר ושיש להביאם לרמה המקובלת או אפילו אף לסגור אותם כליל. הממצאים שלנו ממחקר עומק בן שנתיים שנערך בהודו, גאנה, ניגריה וקניה מראים שההנחות האלו אינן מבוססות. לטענתנו, בתי ספר פרטיים שלא מקבלים סיוע יכולים למלא, וכבר ממלאים למעשה, תפקיד חשוב (ובלתי מוערך) בהגעה לעניים ובמילוי צרכי החינוך שלהם." (ע i).

אם כן, בתי ספר פרטיים אינם בהכרח אליטיסטיים או סלקטיבים. המחקר מצביע על כך כי בעולם השלישי עניים רבים דווקא מעדיפים אותם על פני בתי הספר הציבוריים והם רואים בהם אמצעי טוב יותר (ולעיתים אף זול וזמין יותר) להשגת השכלה איכותית שתחלץ את ילדיהם ממעגל העוני מאשר בתי הספר הציבוריים.

דיון ומסקנות

הויכוח בעד ונגד תוכניות בחירת הורים את בית הספר לילדיהם בחינוך נעשה פעמים רבות מתוך נקודת מוצא אידיאולוגית וערכית. לעיתים קרובות הטענות שמביאים התומכים והמתנגדים בתוכניות בחירת הורים אינם מבוססים על נתונים אמפירים ממשיים או מקיפים דיים אלא על השקפות אישיות ומשאלות לב. תחום זה הוא מעניין וראוי למחקר אולם לא זה המקום לעסוק בו. המאמר בא לבדוק נקודה אחת יחידה אשר ניתנת למדידה אמפירית והיא: האם בתי ספר ציבוריים עדיפים על פרטיים במתן אפשרויות או הזדמנויות שוות? ברצוני לסייג את דברי ולומר כי אין המאמר הזה מתיימר לקבוע חד משמעית שתמיד, בכל מצב ובכל מקום תוכניות בחירה מפחיתות סגרגציה. היקף המקורות שהוצגו כאן איננו מאפשר הכללה כזאת. יחד עם זאת, חשוב להדגיש שמחקרים רבים שנעשו על תוכניות הבחירה וטענו להשפעה שלילית של התוכניות על האינטגרציה המעמדית והאתנית נעשו על סמך ממצאים חלקיים מאד. למשל, מחקרם המקיף של אלמור ופולר (fuller, elmore & orfield, 1996) שממצאיו נסתרו על ידי ממצאי תוכניות השוברים זמן קצר לאחר שנתפרסם, או מחקרו של כנעני (1999) אשר אמנם טוען כי בחירה בין בתי ספר בחינוך הממלכתי-דתי מובילה להווצרות מערכות סלקטיביות הפוגעות ב"טובת הכלל", אבל מודה כי בבתי הספר העל אזוריים שבבחירה בוחרת אוכלוסייה מרמה חברתי נמוכה מהממוצע. קרי, בתי הספר שבבחירה מאכלסים תלמידים ממגוון חברתי ואתני רחב יותר.

המאמר המובא כאן מציג מספר מחקרים מרכזיים בעלי מהימנות ותוקף גבוהים שנעשו על מדגמים גדולים ומייצגים. הם מפריכים אמונות מקובלות ואי אפשר להתעלם מהממצאים שלהם.מכיוון שהדעה הרווחת היא שתוכניות בחירה גורמות להגדלת פערים ולהעדפת החזקים, חשוב להראות כי לפחות שתי תוכניות: התוכנית הלאומית הבריטית ותוכנית השוברים בארה”ב מצביעות על תוצאות הפוכות. כמו במקרים רבים של מדיניות ציבורית מבחן התוצאה לעיתים מפתיע ובלתי צפוי. ההשלכות המעשיות של ממצאים אלו רלוונטיות במיוחד למדיניות הרואה בהקטנת פערים ודה-סגרגציה מרכיב חשוב של מערכת החינוך הציבורית.

איך אפשר להסביר את הממצאים המפתיעים האלו? ניתן להניח שמתן אפשרות בחירה מסובסדת אם באמצעות שוברים (בארה”ב) ואם בביטול אזורי רישום וסבסוד כלל בתי הספר (בממלכה המאוחדת) מאפשר לעניים רבים לצאת מבתי הספר השכונתיים שם הם מצויים בעודף ייצוג חברתי ואתני לבתי ספר ששם המגוון המעמדי והאתני רב יותר.בנוסף, ייתכן שביטול אזורי הרישום מחליש את הבחירה דה פקטו הקיימת במערכת ציבורית ללא בחירה אשר מתבטאת בתופעה של הורים מבוססים שעוקרים לשכונה אחרת בה יש בית ספר טוב יותר. בחירה כזו יוצרת ריכוז אתני וחברתי הומוגני יותר ומובילה לסגרגציה. משמתבטלת חובת הרישום לבית הספר הציבורי נוטים רבים מהורים אלו להשאר במקום מגוריהם ולבחור בבית הספר המועדף עליהם מחוץ לאזור הרישום. פעמים רבות, זהו בית הספר הפרטי (המסובסד) שבבחירה אשר הרכבו האתני והחברתי מגוון.

למרות ההבדלים האובייקטיבים בין בריטניה וארצות הברית לישראל, וכמובן בין ישראל למדינות העולם השלישי, ניתן למצוא בין מערכות החינוך של המדינות קווים משותפים אשר מאפשרים לנו להשוות ביניהן. במדינות המערב מדובר במערכות חינוך ציבוריות ותיקות הנשלטות על ידי המדינה ואשר נמצאות בעשורים האחרונים תחת ביקורת ציבורית קשה. במדינות העולם השלישי, המערכת הציבורית איננה מפותחת כמו במערב ויש כוונה לפתחה בסיוע ניכר של ארצות העולם הראשון. יחד עם זאת, קווי הדמיון בין המערכת הישראלית לאמריקנית גדולים יותר בשל אי קיומה של תוכנית בחירה ארצית כמו בממלכה המאוחדת. בניגוד למתרחש באנגליה ובויילס, בישראל ובארה”ב מאובחנת מגמה של סגרגציה הולכת וגוברת בבתי הספר הציבורים בניגוד לרציונל האינטגרטיבי שלפיו הוקמו בתי ספר אלו. אבל מעל לכל, אולי אלה מדינות העולם השלישי אשר מעניקות לנו אפשרות נדירה להווכח כיצד מערכת פרטית המבוססת על עקרונות השוק החופשי מסוגלת לספק שירותים חינוך טובים יותר, זולים יותר ושוויוניים יותר מאשר המערכת הציבורית. אולי גם לנו, בעולם הראשון, יש מה ללמוד מניסיון זה של ההורים העניים באפריקה והודו?

אין ספק שהחלת תוכניות בחירה בישראל תהייה צעד מהפכני ושנוי במחלוקת (בעיקר אידיאולוגית). אינני בא לקבוע כאן שאני יודע טוב מכולם כיצד ראויה מערכת החינוך להתנהל. יחד עם זאת, הממצאים והמסקנות שמחקרים מהסוג שהצגתי כאן מחזקים את הטענה שבסך הכל, תוכניות בחירה פועלות לטובת כלל האוכלוסייה ואינן אחראיות להגדלת פערים חברתיים. בכל מקרה לא מעבר לפערים ולסגרגציה אשר קיימים בכל מקרה במערכת הנוכחית ש(כמעט ו) איננה מאפשרת בחירת הורים בחינוך. רצוי היה לנסות וליישם תוכניות בחירה במתכונת דומה (מסובסדת) ובהיקף גדול יותר מכפי שנעשה עד כה בארץ כדי ללמוד מקרוב על היתרונות והחסרונות שלהן. ד"ר גבריאל בן עמי (phd)מקורות

ועדה פרלמנטרית לבחינת מבנה החינוך היסודי והעל יסודי בישראל (1966) ירושלים, כנסת ישראל.[20 אוקטובר 2007].וולנסקי, ע. (1994). אינדיבידואליזם, קולקטיביזם וכוחות השוק בחינוך: האם המחיר החברתי הכרחי ? מגמות, לו(2-3), 238-252.כח המשימה הלאומי לקידום החינוך (2005). התוכנית הלאומית לחינוך. מדינת ישראל, משרד החינוך. [אינטרנט] http://cms.education.gov.il/educationcms/units/ntfe/hdochhsofi/dochsofi.... מארס 2008].חוק חינוך ממלכתי (התשי"ג-1953 ).מדינת ישראל,משרד החינוך. [אינטרנט] http://cms.education.gov.il/educationcms/units/zchuyot/chukimveamanot/ch... [מארס 2008].חושן, מ. (2004). בחירת הורים את בית הספר לילדיהם. ירושלים: מכון סאלד.כנעני, ש. (1999). הפריסה המרחבית של מערכת החינוך (הממלכתית והממלכתית-דתית) בירושלים: ניתוח התוצאה הדמוגרפית של בחירת בית הספר על ידי ההורים. רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן.[אינטרנט] .lifshiz.macam.ac.il/m/pages/m0601/m0601149a.htm [20 אוקטובר 2007].לשכה מרכזית לסטטיסטיקה (2004). החינוך בישראל בראי הסטטיסטיקה: אינדיקטורים חברתיים 1995-2004. [אינטרנט] http://www.cbs.gov.il/publications/education_statistic04/pdf/prt03.pdf[20 אוקטובר 2007].fuller, b., elmore, r. f., & orfield, g. (1996). who chooses? who loses?: culture, institutions, and the unequal effects of school choice. new york: teachers college press.goldring, e. . b., & hausman, c. . s. (1999). reasons for parental choice of urban schools. journal of education policy, 14(5), 469-490.gorard, s., fitz, j., & taylor, c. (2001). school choice impact: what do we know? educational researcher, 30(7), 18-23. [internet] http://www.aera.net/uploadedfiles/journals_and_publications/journals/edu... [21 october 2007].green, j. p. (2000). a survey of results from voucher experiments: where we are and what we know. civic report, (11), [internet] http://www.manhattan-institute.org/html/cr_11.htm[ 20 october 2007].orfield, bachmeier, james, & eitle (1997). deepening segregation in american public schools. equity & excellence in education, 30(2), 5-24.tooley, j. (2005) is private educationgood for the poor ?: working paper from a study in sub-saharan africa and india. cato institute [online] http://www.cato.org/pub_display.php?pub_id=5224 [14 march 2008]woods, p. a., bagley, c., & glatter, r. (1998). school choice and competition: markets in the public interest. new york: routledge.

תגיות: 

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA
משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים
ענה לשאלה / השלם את החסר