אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לחשוב- ולא לשנן


צבי גלאון's picture

מי שמצוי בנעשה במערכת החינוך יודע שחינוך לחשיבה, העמקה בתכנים, כתיבת עבודות חקר, מתן משמעות לידע נצבר, בזיקה למציאות נתונה, כל אלה הם לחם חוקם של המורים המתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית של תת תנאים בכול מובן

המילים "רפורמה" ו"מהפכה", הופיעו לאחרונה בשיח הציבורי, יותר מכול בזיקה לתחום החינוך. המהפכה האחרונה הוגדרה כ"מהפכה פדגוגית" ובמסגרת זאת התבשרנו על החידוש הגואל התורן. לא עוד שינון ולא עוד בחינות בגרות עם ספרים סגורים. גם תוכניות לימודים חדשות מבטיחים לנו, מעתה נשים סוף ללמידה הרדודה, ונעבור משליטה פאסיבית ללמידה פעילה, וזו עתידה להביא ל"הבנה מעמיקה של התכנים ויכולת למידה וחשיבה" (פרופ' ענת זוהר- יו"ר המזכירות הפדגוגית) ועוד אמרה פרופ' זוהר "הבחינות (בחינות הבגרות) בודקות כמעט אך ורק ידע בסיסי ויש בהן מעט מדי מטלות הדורשות הבנה מעמיקה וחשיבה ברמה גבוהה".מי שאינו מכיר את מערכת החינוך, לבטח עבר זעזוע קשה. כי הנה הסתבר לו שהלמידה היא רדודה, השליטה היא פסיבית, ותלמידי מערכת החינוך שלנו, אינם לומדים לחשוב. אך מי שכן מצוי בנעשה במערכת יודע כי זו אחת ההצהרות שכל כך הורגלנו להן, ותרומתה הבטוחה למערכת כרגע היא רק בהרפיית ידי העושים במלאכה ולא בפעם הראשונה. על עבודת המורים שוב הודבקה תווית של כישלון מתמשך, שפרופ' תמיר ופרופ' זוהר החליטו לשים לו סוף, ואילו לא באה תבונתן להציל אותנו היו כול מחדלי העבר קובעים, חלילה, את המשכה של המגמה של היותנו מתנתקים מהוויות עולם הלמידה המודרני ומאפייניו. האם במהלך הצפוי קיים משרד החינוך את המלצתו- לחשוב!מי שמצוי בנעשה במערכת החינוך יודע שחינוך לחשיבה, העמקה בתכנים, כתיבת עבודות חקר, מתן משמעות לידע נצבר, בזיקה למציאות נתונה, כל אלה הם לחם חוקם של המורים המתמודדים עם מציאות בלתי אפשרית של תת תנאים בכול מובן. לא על כול תוכנית העומדת לפני ביצוע צריך תמיד להצהיר מראש במסיבת עיתונאים, עדיף להתחיל לעשות ולנסות.כל מי שמצוי במערכת יודע כי כול העשייה החינוכית של מורי ישראל נעשית למרות משרד החינוך, למרות משרד האוצר, למרות יחסה המבזה של החברה למורה שעבודתו היא שליחות בהתנדבות (ראה את תלוש השכר שלו בסוף החודש) למרות הסימפטיה העקרה שמפגינים כלפיו כל מי שחושש כי בנו או בִּתוֹ יפנו לשדה ההוראה. פרופ' זוהר ופרו'פ תמיר מלינות כי בחינות הבגרות לא השתנו כבר יותר מ50 שנה, וזאת מן הסתם במסגרת הטכניקה של הבט אחורה בזעם, ובכך לשחרר את עצמך מאחריות למצב טעון השינוי. הן אישית אינן אחראיות למצב אך האחריות כולה, במערכת מרכוזית כשלנו, מונחת לפתחו של משרד החינוך. דווקא משום כך ניתן היה לצפות כי המהפכה הפדגוגית תתחולל בעשייה שקטה שיש בה פחות הבטחות ויותר עשייה להשגת המטרות המוצהרות, ואת ההכרזה, להשאיר לעידן התוצאות המוכחות.המבחנים התקניים מכול הסוגים שעורך משרד החינוך הם הם הגוזרים את טיבה של ההוראה. זו הוראה של הכנה לקראת מבחנים הנתפסים כחזות הכול, והם המדד העיקרי להצלחה. מוכרים לנו המחקרים הרבים המעידים על המתאם הסטטיסטי בין תוצאות גבוהות במבחנים תקניים לבין חשיבה רדודה יחסית, שלא לדבר על עמדתו הידועה של פיאז'ה לפיה "כל אחד יכול לאשר עד כמה מעטה התאמתן של תוצאות המתקבלות מבחינות לעבודתם המועילה של אנשים בחייהם המאוחרים יותר" (piagt:to understand is to invent: the future of education n.y.73 p 173) כאמור אנו יודעים כי טיבה של ההוראה היא נגזרת של המבחן הצפוי, שכן המורים מכינים לסוג המבחן שמשרד החינוך יחבר ובכך ייקבע את מידת החשיבה הנדרשת כדי לענות עליו. אך לא רק ברמת החשיבה הנתבעת מהתלמיד קובע משרד החינוך, אלא גם בניסוח השאלות ,ברמת המיקוד של השאלה, ובמידת הבהירות מבחינת הלשון המאפשרת לתלמיד להבין את המטלה שעליו להתמודד איתה. בכול אלה מציג משרד החינוך דוגמא שלילית, שאת נזקה לתלמיד ניתן להוכיח ללא כול קושי. המורים המכינים לבחינות בגרות אלה מחקים גם בתחום זה את המשרד כחלק מאותה הכנה.

בבחינת הבגרות בחורף תשס"ו במבחן בידיעת העם והמדינה (שאלון 913631) נדרשו הנבחנים באחת השאלות כדלקמן: "הצג את עיקרי התוכן של חוק יסוד אחד" . כאן המציאו את הצירוף "עיקרי התוכן" שאין לא כול משמעות ופשר. באותו שאלון בקיץ התבקשו הנבחנים "הסבר שני גורמים לעלייה השלישית" איך בדיוק מסבירים גורם, ובכלל מהו הדבר חסר הסֵבֶר בגורם המצדיק את הצירוף "הסבר גורם" . במבחן במדע המדינה בקיץ תשס"ו (שאלון 931391) הייתה ההוראה באחת השאלות "הצג והסבר סיבה" במקום לציין את הפרט שיש להציג ואחר כך לציין במפורש מה בדיוק להסביר באשר לסיבה שגרמה לתופעה אליה התייחסו באה הוראה בלתי ממוקדת ותמוהה זו.בבחינת הבגרות בתנ"ך (לפני כמה שנים) הופיעה השאלה הבאה:על פי מאמרו של י' קויפמן "תפילת שלמה", *ציין שני עניינים המייחדים את המקדש הישראלי מן המקדש האלילי מבחינה רעיונית.ניסוח מסורבל לא בהיר (מה זה עניין מייחד?) וחסר מיקוד. אלה דוגמאות מקריות, שכמותן ניתן ללקט כמעט מכול שאלון של בחינת בגרות.צודקת שרת החינוך באומרה כי שליפת מידע היא עניין פשוט היום, אך רק משעה שהמידע ההופך לידע בעזרת המורה מתקיים התנאי המוקדם וההכרחי לפעולה של חשיבה. הידע הוא עיבוד המידע כך שיהפוך לנתון בעל משמעות במרקם שנטווה על יד המכנה המשותף שזיהוי הוא פרי ראיית על, אליה מכוון המורה. המידע על הקמת המדינה ב1948 הופך להיות בעל משמעות רק לאחר ששובץ במרקם ההגשמה של האידיאולוגיה הציונית, ובמסגרת זו הוא מקבל את מעמדו הנכון בתודעה האישית והלאומית. לו נשאלו במשרד החינוך השאלות הנכונות ייתכן שגם התשובות היו אחרות, ובהחלט לא מהפכה פדגוגית. השאלה החשובה ביותר בתחום הפדגוגי היא האם איכות ההוראה כפי שהיא כיום עונה על צורכי העת הזאת. על שאלה זו יש לענות על פי תבחינים מדידים שיש הסכמה להגדרתם. משעה שכך ייעשה יועמד המורה במרכז ולא התלמיד. כי כלי העבודה בחינוך הוא המורה והתלמיד הוא התוצר. או אז תיבחן ההירארכיה הפדגוגית בתוך ביה"ס ויתברר כי מנהל יעיל ומצליח ככול שיהיה איננו תנאי מספיק. מערכת החינוך שלנו חסרה הנהגה פדגוגית דידקטית בדמות רכזי מקצוע מיומנים המסוגלים לנהל צוות מורים, כצוותי משימה להקניית ידע (לא מידע) וחינוך. את רכזי המקצוע האלה יש להכשיר ולהגדירם כ"מנהלי תחום דעת". על פי פרסומי המשרד בשנה"ל הקודמת הייתה כוונה ליצור תפקיד של רכז הערכה ומדידה בביה"ס ואף החלו בחיבור תוכנית לימודים למועמדים לתפקיד זה. הקוץ באליה הזאת הוא שכול עוד לא נבנה מעמד "מנהל תחום הדעת " לא יימצאו מועמדים לתפקיד הבא במדרג של רכז הערכה ומדידה. שוב עלול משרד החינוך לרתום את העגלה לפני הסוסים.אך אולי בכול זאת כוונתה המבורכת של יולי תמיר לחולל שינוי תצלח בידה, ובלבד שתאזין לקולות של העושים במלאכה- המורים ונציגיהם.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גלאון