אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הקפיטליזם הסוציאלי


בספרו המפורסם של צ'רלס דרווין "מוצא המינים" מובעת התזה עליה מושתתת כל הבנתנו באשר למוצא המינים הגורס כי בכל האמור להתנהלותם בטבע הרי רק החזק שורד. בהתאם לכך הכשיר, המוכשר, המתוחכם, זה המצויד בכלים המתאימים להישרדותו, אם כמתנת הטבע ואם מפאת שהשכיל לייצרם, יגבור על סביבתו ויהפוך דומיננטי עד להכחדת האחרים. בכך יהפוך השורד לנדבך, מעשה סולם אבולוציוני, אשר עליו ישרדו הבאים אחריו על פניו וחוזר חלילה. בעולמנו המודרני ובכל האמור להתנהלות מיננו, "הומו-ספיאנס", למרות דרך הכלכלה הקפיטליסטית המנתבת את התנהלותנו כיום, קיימים חוקים וכללים, מעשה ידנו להתפאר, המגינים על החלשים, הכושלים וחסרי המזל בחברה מפני 'כליית-החלשים-הדרוויניסטית'. הכלכלה הקפיטליסטית אשר גם בה לכאורה החזק שורד, הינה מראית עין בלבד באשר החזק והמוצלח (לעיתים בר המזל האקראי בלבד) שורד על גבם של מרבית האוכלוסייה הזעיר בורגנית, הוא מעמד הביניים הרחב מכולם, המוגן תחת חוקי 'הקפיטל-סוציאליזם', אשר ללא קיומם (של המוני העם), לא יכול היה הקפיטליסט, בעל ההון, האוליגרך, לשרוד ואף לפרוח.ניתן לראות בכך את מותר האדם מהבהמה באשר אנו כבני אנוש עיצבנו את עולמנו כך שיגן על החלשים אשר באנלוגיה לעולם החיות היו נכחדים זה מכבר לטובת החזקים והמוצלחים יותר. בניגוד לנו הרי עולם החיות אינסטינקטיבי במהותו, אינו מסוגל ואינו רוצה או מודע כלל לאפשרות של הגנה על החלשים, בעולם זה שולט העיקרון טרוף או היטרף, למעט חריגים בתא החייתי המשפחתי.מאידך, אל לנו לשכוח כי חוקי האבולוציה הדרוויניסטים הם שיצרו את עליונותו של ה'הומו-ספיאנס' ואלו שאיפשרו לו את היכולת הרגשית והשכלית להגן על עצמו מפני אותם חוקי טבע דרוויניסטים. מכאן שקיימת לנגד עינינו אקראיות של סיבה ומסובב שהפכו לוודאות בעולמנו האנושי.בחברתנו הזעיר-סוציאליסטית, או מוטב לאמר הקפיטל-סוציאליסטית המודרנית, קיימת סימביוזה מובהקת בין המוני הפרטים המרכיבים את מרביתו של הציבור, החל ממעוטי היכולת וכלה במעמד הביניים, לבין שכבת העשירון (שמא אלפיון) "העליון" אשר ניבנה עליהם. העשירים המעטים לא היו צוברים הונם כלל, לולא קיימת היתה שכבת-בינים רחבה הצורכת ומשלמת בעבור המוצרים והשירותים אותם מציעים או מנתבים העשירים.מכאן שעל "השורד" הכלכלי, במידה ושואף הוא להישאר בפסגה הפיננסית, לדאוג לשמר את מצבם של המוני הפרטים בחברה עליהם נשענות פרנסתו ועושרו, ולא להכחידם בנרגנות פיננסית, ללא שים לב והבנה כלכלית לעומקה וזאת כאמור בניגוד לחוקי הטבע הדרוויניסטים.

בעלי ההון משולים לאותו אדם היושב על ענפו של עץ ובאם ינסר הענף יפול אף הוא עם הענף יחדיו. ניתן לדמות (בלא להעליב איש) כי קיימים פרטים מהגזע האנושי הדומים ל"חיידק טורף" המתיישב בגופו של הקורבן וניזון ממנו אך בו בזמן משמידו וגורר בכך את השמדתו הוא. התנהלות זו הינה האנטיתזה להתנהלות החייתית אשר כל המדריכה הוא שרידותה הפיזית בלבד, בעולם החיות למעט חריגים מעטים בלבד החיה, בחושיה החדים, נזהרת, שלא במודע ומטיבעה המולד, מלכרות ולאבד את מקורות מחייתה. בניגוד לאדם אשר אוגר מזונו לצרכיו העכשוויים אך גם לימים קשים, הרי החיה, למעט חריגים, משיגה את צרכי מחיתה מהיום להיום. בעייתנו אינה אגירת מזון לימי סגריר המעידה על מעלה רבה מהחיה, בעייתנו עם עצמנו היא התנהלותנו המעוקמת משהו המעלה את התהייה "מתי מספיק הוא מספיק".וכאן אנו מגיעים למקורו של עקב-האכילס הבעייתי ביותר בתורה הכלכלית הקפיטליסטית. על מנת לשרוד חייב העשירון העליון לשמר את שאר תשע העשיריות של הציבור וזאת על מנת לשמר את שלו ומכאן, הרי חייב להיות כוח חיצוני אשר יאגד את בעלי ההון להכרה הקיבוצית, הן במעשה והן במחדל, כי קיומו כפרטים מותנה בהמוני העם שמתחתיו בסולם השרידות הפיננסי. טבע האדם אינו מראה סימני יכולת שכזו מיוזמתו האינדיבידואלית של הפרט ולכן, על מנת לשמור על המרקם החברתי הקיים, הרי חייבת החברה או המדינה להתערב בנעשה ולהכתיב כללים פיננסים אשר יפקחו על התנהלות בעלי ההון, בכך ימצבו את מצבם של המוני העם וזאת על מנת למצב את החברה בכללה. הנאמר סותר להלכה את עקרונות הכלכלה הקפיטליסטית הגורסים חוסר התערבות קיצוני של שלטון מרכזי במהלכי הכלכלה תוך פינוי הזירה לאינדיווידואליזם טהור.

זוהי גם הבעייתיות עם תורתה של איין ראנד, נביאת הקפיטליזם והאינדיבידואליזם. ללא ספק איין ראנד צדקה באשר לכיוון הקפיטליסטי. היא בהחלט צדקה באשר ליתרון האינדיווידואליזם על הכלכלה המרקסיסטית באשר היא כללה את טבעו האינדיבידואליסטי של בן האנוש כגורם העיקרי לקיומה של הכלכלה הקפיטליסטית ומכאן לרווחת רבים ושרידות החזקים. איין ראנד טעתה בהנחתה כי בעבור החזק-"השורד" השמים הם הגבול.איין ראנד טעתה בדיוק באותו המקום בו גם צדקה דהיינו, טבעו של האדם. היא הניחה הנחה תמימה משהו כי החזקים והמוצלחים, אלו "השורדים" הדרוויניסטים, לא ינצלו את עושרם ועוצמתם, במודע או בבלי משים, על מנת לטרוף את החלשים ומכאן הלכה ולמעשה להשמיד את עצמם. יתרה מזאת היא לא הביאה בחשבון את הסימביוזה הבלתי ניתנת להתרה של החלשים והחזקים בחברה. איין ראנד לא לקחה בחשבון כי החזקים, הנשענים על גבו של המעמד הבינוני על מנת להאדיר את הונם ועוצמתם יהפכו משום להיטותם הרבה לעוד ועוד עושר ועוצמה, לקניבלים של עצמם והחברה כולה אשר עליהם נשענת עוצמתם, יחד עימם. דהיינו, הרדיפה אחר העושר והעוצמה תנסר בסיומו של יום את הענף הציבורי עליהם הם יושבים ופורחים ולכן נדרשת דווקא התערבות שלטונית, המנוגדת כולה לתורה הקפיטליסטית על מנת לאגדם ולחייבם, לרצונם או שאינו כך, לשמר את קיום הפרטים במעמד הבינוני, על מנת לשמר את עושרו של העשירון העליון, וחוזר חלילה, כמעשה היזון חוזר תנודתי.כמובן שמאליה עולה השאלה האתית הבסיסית, באם כך הוא, ועובדתית אכן כך הוא, מדוע צריכים אנו להחיל חוקים ותקנות אשר ישמרו את עושרם של העשירים? מדוע חייבים אנו להציל את העשירים מפני עצמם? התשובה היא פשוטה ונרמזה לעיל, אנו מצילים את העשירים על מנת להציל את כלל האוכלוסייה מפאת הקשר הסימביוטי הבלתי ניתן להתרה שבין רווחת העשירים לרווחת מעמד הביניים. איננו כה אכפתיים בנוגע לשרידות העשירים, אנו אכפתיים באשר לקיומנו הכלל אנושי כפרטים בתוך ציבור. מכאן ברי הוא כי עלינו להתגייס אך ורק להצלת אותם מגזרים ופרטים אשר תרומתם הכלכלית הינה מכרעת לקיום המעמד הבינוני, אשר הוא המהווה את מנוע הצמיחה המשמעותי ביותר והתורם לקימום הכלכלה על רגליה. מאליו ברי הוא כי עלינו להתעלם מקשייהם של אלו אשר תרומתם לכלכלה הלאומית שולית, עד לנפילתם אם אכן כך נגזר.המשתמע מכל הנאמר הוא כי כל קיצוניות חברתית וכלכלית תהיה זו אשר תהיה, אמנם תואמת חלקים בטבענו האנושי אך אינה משיגה את מטרתו האובייקטיבית של הגזע האנושי לפריחה ושגשוג. כך בהתאמה, הקפיטליזם כמו גם הקומוניזם אינן תורות חברתיות-כלכליות מושלמות באשר הינן קיצוניות בהלכותיהן וחייבות לכן בעידון, תוך נקיטת עדכונים חברתיים-כלכליים על מנת שישרדו.

מכאן גם בא המושג המאגד בחובו את הרעיון המובע במאמר זה והוא מושג "הקפיטליזם הסוציאלי" אשר הלכה ולמעשה ניתן לראות מניצניו כמו גם בהתהוותו הלכה ולמעשה בחברת הרווחה הדמוקרטית המודרנית.עלינו לבדל בבירור את המושג "קפיטליזם-סוציאלי" ממושג הרווח בחוגים מסויימים בשם "דמוקרטיה סוציאליסטית". דמוקרטיה אינה שיטה כלכלית אלא שיטת ממשל והחיבור בין שיטה זו והסוציאליזם פירושו "שלטון הסוציאליזם" ומכאן מרמז לכיוון של "שלטון מרכסיסטי" אשר מצידו מרמז ל"שילטון קומוניסטי". מכיוון שכבר חווינו את כישלונו המהדהד של השלטון הקומוניסטי, זהו ממשיכה של התורה המרכסיסטית ומכיוון ששלטון זה אינו מסוגל לקיים משטר דמוקרטי כהלכתו וקריסתה של רוסיה הסובייטית כמו גם מדינות קומוניסטיות אחרות מוכיחה, הרי שהמושג "דמוקרטיה סוציאליסטית" בא לאחז עיני תמימים במדינת ישראל להביאם לתמוך בשיטה שאינם מאוהדיה. קיים כאן ניסיון פתטי לעדן את הכוונה להשליט במדינת ישראל שלטון קומוניסטי על ידי קבוצות קיקיוניות בתוכנו. הרי רובנו תומכים שמשטר דמוקרטי. רובנו, בייחוד בני השכבות החלשות יתמכו במושג סוציאליזם על פני המושג "קומוניזם" וכך נוצר המונח "דמוקרטיה סוציאליסטית" מתוך כוונה למכור אופיום להמונים ("הנבערים").המפולת הכלכלית הנוכחית מבטאת יותר מכל את חוסר ההבנה של פרטים המשתייכים לרף העליון הקפיטליסטי, כי נפילתו של מעמד הביניים תפיל גם אותם וכי עולמם מרופד הממון תלוי ומותנה בקיומם ורווחתם של ההמונים בתשע העשיריות שמתחתם. חיסולו של מעמד הביניים, אם פיזית ואם בהשלכתו למעגל העוני, פוער בור אדיר ממדים אשר כולנו ניכשל וניפול בו, עשירים ועניים כאחת. אך אנו כאנו, אנו כפרטים, כבני אנוש על תכונותינו המולדות, איננו רואים את האינטרס הציבורי אלא אך את האינטרס האנוכי-הצר שלנו כפרטים, זה טיבענו, כך נוצרנו.התערבות המדינות בהשלכות שונות של המשבר הפיננסי העולמי הינה מוצדקת על מנת לייצבו אך שוב, אנו כאנו, קיימת בנו הנטייה האנושית לשפוך את המים עם התינוק יחדיו, אנו מטבענו נעים בסינוסואידה חסרת שליטה מצד לצד מקיצוניות לקיצוניות. חייבים אנו בשום שכל להטיל רגולציה זהירה ביותר בשוק ההון אשר מצד אחד לא תחנוק את הדחף האנושי לאינדיבידואליזם ומצד שני לא תתיר לאותו טבע אנוש לטרוף את עצמו.יותר מאשר כפיית רגולציה על שוק ההון בכללו, עלינו להטיל פיקוח ובקרה מאחורי הקלעים על התנהלות הפרטים והתאגידים המחזיקים את עושרה של האנושות בידיהם, באשר בהם הבעיה ולא בשוק ההון או בעקרון הכלכלה הקפיטליסטית עצמה וזאת באמצעות מדדים ופעולות זהירות ומדודות אשר יעשו מאחורי הקלעים ויבחנו בזמן אמת (והדגש המובהק הוא על זמן אמת) את התנהלות הפרטים בו.עלינו להחמיר את הפיקוח התקנות והבקרה על התארגנות קרטלים בעלי עוצמה חובקת עולם, אשר הם הינם "החיידקים הטורפים" בכוח ולעיתים אף בפועל, המסוגלים להביא על כולנו כאוס כלכלי ומכאן חברתי. עלינו לנתב את דחף הקידום, הרווח והיצירה של חברות באופן אנכי, מדרגי ולא באופן אופקי-רוחבי. טבענו התחרותי האינדיבידואלי מביאינו ליצירת הפרדוקס של חניקת התחרות כנגד עצמנו באמצאות יצירת קרטלים רוחביים, אשר מטבעם מונעים תחרות יצירה ואינדיבידואליות מפרטים וחברות להיכנס ולהתחרות בשוק החופשי החיוני להצלחת כלכלה קפיטל-סוציאלית. עלינו להעצים את התחרות במשק תוך מניעת נזק אפשרי לציבור מעמד הביניים באמצעות חסימה אופקית (חוקי הגבלים-עסקיים-אופקיים נוקשים יותר), תוך התרת תחרות אנכית רחבה יותר.הכלכלה הגלובלית טומנת בחובה בשורה חיובית למדינות מתפתחות רבות, אך בה במידה מגלמת בכנפיה זרעי אסון חברתי, כלכלי והומניטרי לאותן מדינות. עקרון השרידות החברתית האנושית (הנבדל מהותית מהעקרון הדרוויניסטי החייתי), אשר הובאה לעיל תקף גם כאן. ארגונים בינלאומיים חייבים להשית חוקי "הגבלים עסקיים" גם בתחום זה באמצעות רגולציה לאומית כאשר הלאומים מאוגדים תחת גופים מפקחים בינלאומיים ומתנהלים בהתאם להנחיות הללו. בניגוד לנאמר באשר לכלכלות לאומיות הרי "ההגבלים העסקיים" בכל האמור לעניין הכלכלה הגלובלית חייב לכלול בו זמנית הגבלים רוחביים כמו גם אנכיים על מנת ליישם באופן משביע רצון את עידוד התחרות הבין לאומית תוך מניעת הרס המדינות הבלתי מפותחות החיוניות לכלכלת העולם כולו.

אהרון רול amroll @ rogers.com

aaronroll.com

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת אהרון רול