אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

העם בכבלים


מערכת השידורים בכבלים בארץ שימשה מקלט לצופים שרצו לברוח מן הערוצים המסחריים, גדושי הפרסומת, וביקשו גוון לצד הערוצים הציבוריים כמו ערוץ 1, ערוץ הטלוויזיה הלימודית, או ערוץ 33. אולם ברבות הימים ערוצים אלה מלאו באוויר או נסתמו בחומרים סמיכים של נשורת מנוקזת. והצופים, כדרכם של אזרחי ישראל- משלמים הרבה, על שרות שהוא תת גרוע. ועם ישראל כבול גם בתחום של תקשורת המונים זאת.

בדרך כלל אינני עוסק בנושאים בוערים. אני משאיר אותם לעמיתי הפובליציסטים הכבאים, או הפירומנים. ואגב, במאמרי הקודם כתבתי, ונחתום כמוני מעיד על עיסתו, כי בבוא השעה אהוד ברק, ייכנס בעזה.

הפעם, אם כן על כבלים, שכובלים אותנו. תזכורת קצרה:חברת הטלוויזיה בכבלים החוקית הראשונה, שהחלה לפעול ממוקד השידורים בבת ים, היא "מת"ב". מאוחר יותר הצטרפו החברות "תבל", "ערוצי זהב", "גוונים" (אשר נרכשה על בשמת 1998 ידי "תבל" ו"עידן" (לשעבר ics). זאת נרכשה על ידי ערוצי זהב בשנת בשנת 1998. בסוף שנת 2003 החלו חברות הכבלים לפעול תחת מותג משותף hot. בשנת 2005 הממונה על הגבלים עסקיים אישור את האיחוד.

ביולי 2000 הצטרפה לשוק הטלוויזיה הרב ערוצית בכבלים חברת די.בי.אס עם המותג yes . חברה זו המספקת ללקוחותיה שידורי טלוויזיה רב ערוצית דיגיטליים דרך לוויין, שברה את המונופול שהיה קיים בתחום זה בידי חברת הכבלים בדיוק כשם שהערוץ המסחרי שבר את המונופול של השידור הציבורי של רשות השידור. למרות התחרות בין שתי החברות , עדיין ישנם אזורים אשר לא נפרסה בהם תשתית כבלים, ובהם הטלוויזיה בלוויין( yes ) היא למעשה מונופול בתחום הטלוויזיה הרב ערוצית.

חלופות לטלוויזיה הרב ערוצית הן קליטה באמצעות השידורים האלחוטיים הקרקעיים של ערוץ 1 ו-2 (שלרוב סובלים מהפרעות, ואיכותם נמוכה משידורי הכבלים והלוויין), או שימוש באנטנת לווין פרטית לקליטת ערוצי לווין חופשיים (כולל ערוצים 1, 2, 10, 33, המזרח התיכון ועוד), או רכישת מנוי מחברות שבאופן רשמי לא מורשות לפעול בארץ,כדוגמת הרשתות star tv, sky tv ועוד.

עד כאן הנתונים הטכניים וההיסטוריים, כפי שהם מופיעים באתרי מידע שונים. במילים אחרות, אלה המדיה, המוליך הפיסי או העל חוטי של המסר, והמסר הן התוכניות. עוד מילה על עלות לצרכן. התשלום הבסיסי בעד מה שקרוי "חבילת בסיס" הוא 159 שקלים, שבעצם מאפשר לצרכן המחובר מבחר קטן מאוד של שידורי כבלים מעניינים והערוצים הציבוריים, כמו ערוץ 1, ערוץ הטלוויזיה החינוכית, ערוץ 33 וכיו"ב, אשר עליהם הוא משלם בנפרד אגרה. גובה האגרה הוא 360 שקל לשנה- ריאלית 30% פחות מאשר לפני חמש שנים.( ככה גרם הפופוליזם של נתניהו, כשר האוצר, לצמצום המשאבים של השידור הציבורי,שהיום- לפני הבחירות, הוא מדבר בשבחו).

לצורך שרות זה הצרכן לא זקוק לכבלים, גם אם אלה משפרים את טיב הצפייה לעומת אנטנה, אף שיש היום אנטנות חזקות שמעבירות בחדשות את ערוצי הטלוויזיה הרגילים . במילים אחרות, בעוד שבעד צפייה בערוצי הטלוויזיה, זה כולל ערוצים 1,2,10 הוא משלם 360 שקלים לשנה (כאגרת טלוויזיה של השידור הציבורי. מקורה של זאת בתקופת המנדט הבריטי בשעה שמכשיר הרדיו נחשב לתחנת קליטה ועל כך צריך היה לשם אגרה. ככה שילמו אגרה גם על שידורי "קול ירושלים" ב- 1936 .) מאלה פטורים קהל גדול מאוד. קשישים, אנשים עם מוגבלויות,זכאי הבטחת הכנסה, בתי ספר, עובדי רשות השידור ועוד. ואילו המינימום שהם משלמים בעד חבילת בסיס בכבלים הוא 1901 שקלים לשנה . כאן אין שום פטורים, שום הנחות. פעם היו הנחות מזעריות לקשישים, ואלה בוטלו. אם מישהו רוצה עוד תוספת, כמו ערוץ axion שאני מעוניין בו, אני משלם יותר מ- 200 שקל לחודש, כלומר 2400 שקל לשנה, גמלאי או לא גמלאי.ישנן בציבור טענות כלפי מחירי השירותים שמציעות החברות. בגלל הפסדי עתק של החברות, ש במשרד התקשורת חשש מיצירת שוק רווי והתחרות לא נפתחת למפעילים נוספים.אבל בסיכומו של דבר להיכן מתגלגלת התוצאה: אחד- לכיסו של הציבור. שתים- לעיניו הצופיות בחומר שהוא מתחת לכול ביקורת.אסקר בקצרה את החלק הקונספטואלי של מערכת תקשורת זאת.

שקיפות והגנה על הצרכנים

בשנת 2001 , כלומר זמן קצר לאחר שערוצי הכבלים החלו לפעול,ערך המכון לדמוקרטיה מחקר על " הטלוויזיה הרב – ערוצית בישראל: ההיבט הציבורי" .אביא כאן קטעים מתוך המבוא של פרופסור ירון אזרחי,שדיסציפלינה תקשורתית היא חל ממחקריו. לאחר סיקור קצר על תהליכי השילוב של מערכות טלוויזיה ואמצעי תקשורת אחרים, הוא כותב בין היתר:

".......בניגוד לצורכי הציבור ולאינטרס החיוני של השתתפותו בעיצוב מפת התקשורת הארצית, מסתמנת בזמן האחרון דווקא מגמה הפוכה. מגמה זו נוטה לצמצם את הדיווח והייצוג של נושא התקשורת בגבולות הצרים של מונחים כלכליים, משפטיים וטכנולוגיים ולהעביר את הטיפול בנושא התקשורת מעמודי החדשות למוספים הכלכליים האזוטריים הנקראים על-ידי קהל מצומצם.

לאור כל זאת המכון הישראלי לדמוקרטיה מייחס חשיבות רבה לגיבוש ופרסום עקרונות וקריטריונים לצורך ניסוח עמדות הציבור והאינטרס הציבורי בנושאי מערכת התקשורת בארץ וביסוס יכולתו של הציבור להשתתף בעיצוב מערכת התקשורת והתאמתה לצרכיו. כיום הציבור הוא החוליה החלשה בשרשרת הכוללת את המדינה והשוק ולכן ישנה סכנה שאינטרסים ציבוריים ישחקו במהלך התפתחות הזיקות והתיאומים בין הכוחות הפוליטיים והכלכליים.

לדעת כותבי נייר עמדה זה האינטרס הציבורי בטלוויזיה הרב-ערוצית מחייב: ( אני מתמצת גם כאן לצורך מירב הרלוונטיות)

הגנה על קיום חללים אלקטרונים ציבוריים לשם מפגש ושיח פוליטי בין האזרחים ואבטחת מעמדם ונגישותם האוניברסאלית של ערוצים ציבוריים בכל חבילות התכנים המוצעות בשוק התקשורת. מניעת כל פגיעה בתפקוד מערכת התקשורת כאמצעי ניטרלי ואמין של התהליך הדמוקרטי בישראל.....אינפורמציה פוליטית איכותית בהיקף הראוי תוך הפרדה ברורה בין תכנים פרסומיים ועיתונאיים..........

יצירת תנאים נוחים להרחבת וגיוון מקורות המימון של התקשורת המסחרית ומניעת היווצרות והתבססות כוחות מונופוליסטים כלכליים ופוליטיים בענף התקשורת. חיזוק ופישוט הכלים העומדים לרשות צרכן התקשורת לאיסוף ועיבוד נתונים כדי לתמוך בזכותו להיות מיודע וכן גם לממש את חופש הבחירה שלו בנושאים פוליטיים, כלכליים ,תרבותיים ועוד.אבטחת מקורות מימון שישחררו חלק ניכר מן ההפקות המקוריות לצורכי שידור מן התלות בשיקולים של מממנים מסחריים ודאגה לקיום במות תקשורת לשידור תכנים הנדרשים על-ידי קבוצות מיעוט. . אבטחת מעמדם של שידורי חדשות ודוקומנטציה באיכות גבוהה מפני שחיקה על-ידי שיקולים מסחריים והתרחבות תרבות הבידור בתקשורת , ויצירת במות המאפשרות שילוב של מגוון פרשנויות וביקורות ציבוריות על הממשל. ..."

"הכוונה היא להציג תשתית של מושגים, אמות מידה ופרספקטיבות לצורכי דיון ביקורתי במגמה להעלות את רמת השיח הציבורי ולתרום לחיזוק השפעת הציבור על תהליך קביעת המדיניות הציבורית בנושא התקשורת"- נאמר בסיכום למבוא.

הציבור והכבלים.

ב- 14 בדצמבר 2008 התפרסם במדור "צרכנות" ב-ד'מארקר דו"ח אמון הציבור לחברות הטלוויזיה הרב ערוציות( קרי: כבלים) ובמה נגעו השאלות- תשאלו. ובכן: בטיחות בשרות הלקוחות, חיובים לא תקינים, תקלות טבעיות בשרות הטכני, הבטחות שלא מקוימות. בכול העמוד אין, ולו התייחסות אחת, לתכנים. הרי בעבור מה משלמים- בשביל תוכניות.

לא ספרתי כמה עשרות ערוצים יש בכבלים.רובם לא מעניינים כמעט איש. ואם מומביי מעיינת יש מסך ריק ועליו נכתב : למידע על הערוץ ולהזמנה לחץ ירוק. ככה לגבי ערוצים כמו בוליווד, אגו,אגו טוטאל, ערוץ האוכל ועוד.לעומת זאת וויווא פלטינה היא אורחת שלא נוטה ללון. ניפגש שוב ביום ה' בשעה 21:30- נכתב על המסך. אבל יש ערוצים שבהם מובאים תוכניות טובות, אלא שברוב המכריע של המקרים אלה "אלטע זאכען" אשר ממוחזרים אינני יודע כמה פעמים, באותו ערוץ, או אצל בן דודו בכבלים. והכול עובר חביבי. עָם ישראל הוא קניין מן הדרגה הראשונה. הוא קונה עגבניות כשהן יקרות, משלם הרבה( כי איך אפשר בלי עגבניות) וקונה תוכניות זולות בכבלים ומשלם הרבה יותר. וכמו במשאלי השוק הידועים- הצרכנים יאמרו לך גם בנושא זה: מה לעשות, אין ברירה.אני לא עוסק ברשימה זאת בטיב המשדרים של ערוץ 1 או ערוצי הטלוויזיה. הפלוס הערוץ הציבורי הוא מינוס פרסומות.העבור הערוץ המסחרי, לא משלמים כביכול. אם לא משלמים מהיכן מוציאה שטראוס כ- 25 מיליון דולר על פרסום, אם לא כחלק מן המוצר שבעבורו הכול משלמים, אם יש להם טלוויזיה או אין להם. אבל זראת סוגיה אחרת.

לפחות למחות.

מכיוון שלא מדובר כאן באיזה נושא אמורפי,פילוסופי, סמנטי אלא בעקרונות שיש ליישמם במסגרת השרות לאזרח, ניתן היה לצפות שאכן הדיון הזה, שאותו הזכיר המכון לדמוקרטיה לפני 7 שנים, יתקיים בצורה נוקבת ותכליתית, בייחוד כאשר אותם ערוצים - עריצים שמופעלים על ידי אנשי עסקים לצרכי מסחר, מנחיתים עלינו הצופים גם סכומים גבוהים וגם בעבור חומרים זולים. ערוצי הכבלים כיום, ההגדרה ההולמת שלהם נעה בין חנות לדברים משומשים יד שביעית לבין זבל מבושם – garbidge – בלעז- בגובה הר חירייה.קראתי שיש כוונה לאחד בין הרגולטורים של ערוצי הכבלים והלוויין לרגולטורים של הערוצים המסחריים. בשבילי זה כמעט ג'יבריש, שכן אינני יודע מה הרגולטורים עשו ועושים. אם עשו, עשו מחדלים אם לא עשו - זה מחדל גדול. אני יודע שהכבלים כובלים אותנו חזק.

לסיכום יש לי הצעה מעשית.מאוד מתונה, פושרת, פארווה, אבל יש בה משום מחאה. זאת הפעם הראשונה שאני משתמש בבלוג שלי לקריאה לפעולה. אבל מכיוון שאין בה משום הפרה של חוק, היא לא אלימה, וגם לא דורשת מאמץ- אני עושה זאת. אין הכוונה להוציא את הציבור לכיכר רבין. בדברים הרבה יותר אקוטיים קשה להוציא אותם בהמוניהם. אני מציע מחאה ביתית. שקטה. כזאת שלא תיפגע בצפייה של הילדים.

אני מציע שלא לצפות בכבלים למשך שעתיים בין 10:00 – 12:00 בערב ביום א' הראשון בפברואר. אני פונה לאותם עמיתים ב"רשימות" אשר בעקרון מוסכם עליהם שהכבלים כובלים אותנו, שיפיצו את המסר בבלוגים שלהם ומחוצה להם, למשפחות,לידידים, למכרים. הם, אם דעתם נוחה מצורה כזאת של מחאה, יעשו זאת אף הם.

במחאה ייאמר:אנו מוחים על שערוצי הכבלים מביאים לציבור הצופים תוכניות זולות , ישנות, ממוחזרות, בעבור תעריפים גבוהים. אנו דורשים מן הרשויות המופקדות על פעילותם לפעול לשינוי משמעותי של המצב- של התכנים ושל התעריפים.

אני, בשולי כול רשימה עד אז אזכיר זאת. שעתיים של שחרור מכבלים.מאת:צבי גיל. המאמר מופיע באתר המחבר ,זרקור" .notes.co.il/zvi<a

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת צבי גיל