אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

המודל הכלכלי האופטימאלי


המטרה שלי במאמר הזה היא לא השוואה בנאלית ונדושה בין מודלים כלכליים שונים. המטרה שלי פה היא לפתח מודל כלכלי כלשהו מההתחלה ועד הסוף. אתחיל עם הגדרה בסיסית של כלכלה, ולאט לאט, שלב אחר שלב אפתח מודל כלכלי. בדרך אתקל בבעיות רבות ודילמות שונות, ואנסה לפתור כל אחת מהן בדרך הטובה ביותר. התוצאה תהיה המודל הכלכלי הטוב ביותר שאני יכול להגיע אליו. אני לא אתיימר להפתיע אתכם, אתם תוכלו לנחש בעצמכם על איזה מודל אני מדבר, ובכל זאת חשוב לי שהרעיון של המאמר לא יבלע. הרעיון הוא לפתח מודל כלכלי מאפס במטרה להגיע למודל הטוב ביותר האפשרי. חלק נכבד מהטיעונים ומהמסקנות מבוסס על ספרו המצוין של תומאס סוואל – כלכלה בסיסית, עם זאת עצם הרעיון וחלק גדול ממלאכת המחשבה באחריותי. אם כך, אתחיל...

כלכלה הוא מדע שעוסק בחלוקה של משאבים. בעולם האידיאלי כמות המשאבים היא בלתי מוגבלת. בעולם כזה הכלכלנים הם אנשים משועממים להחריד. לדאבוננו העולם שלנו הוא לא כזה, ולכן הגדרה נכונה יותר של כלכלה היא "חלוקה של משאבים שיש להם שימושים אלטרנטיביים". למשל אם יש לנו ליטר חלב ואנו צריכים לחלק אותו בין 10 אנשים, אז נגיע לחלוקות אפשריות רבות. ניתן להביא לכל אחד 100 מיליליטר של חלב. ניתן לחלק חצי ליטר ל-8 אנשים, ועוד חצי ליטר לשני האנשים הנותרים כדי שייצרו מהחלב הזה גבינה. אפשר להכין בעזרת אותו ליטר חלב כוסות קפה לכולם. אם כך לליטר חלב יש שימושים רבים, ומטרת הכלכלה היא לבנות שיטה בה מתוך שימושים אלטרנטיביים של כל משאב ייבחר השימוש האופטימאלי.

שלב 1: מי מחליט?

השאלה הבסיסית ביותר היא מי מחליט על חלוקת המשאבים? הפתרון שנראה טבעי במדינה דמוקרטית הוא שמועצת כל האזרחים תחליט על החלוקה. הבעיה היא שהשיטה הזו יכולה לעבוד רק במדינות מאוד קטנות כמו בפוליס היווניים או במוסדות סגורים, כמו למשל בקיבוצים. במדינה מודרנית הפתרון המתבקש הוא שהמדינה תחליט על החלוקה, כך למשל היה נהוג בברית המועצות לשעבר. כדי להמחיש את השיטה הזו נעקוב אחר הדוגמא הבאה.

תארו לעצמכם מצב כזה: חברת ביטוח מחפשת מהנדס תוכנה עם ידע בתקשורת, ואילו חברת משחקי מחשב ברשת מחפשת מהנדס תוכנה עם ידע בתקשורת ובגרפיקה. משה, הירקן מהמאמר הקודם שבכל זאת החליט לעזוב את באר-שבע בגלל פיקוח על מחירי הירקות, עשה הסבה להנדסת תוכנה, ורכש ניסיון גם בתקשורת וגם בגרפיקה. עתה עם התואר החדש ושתי ההתמחויות שבאמתחתו משה ניגש לשוק העבודה. איציק שמכר סושי בקינג ג'ורג' הושפע גם הוא מהרוח התל-אביבית והחליט לעת זקנה גם כן להפוך למתכנת. אחרי שנתיים של ניסיון בתוכנות עם תשתיות תקשורת גם איציק החליט לחפש עבודה חדשה.

נניח עתה שהמדינה היא זו שמנהלת את הכלכלה, דהיינו מחלקת את המשאבים עם שימושים אלטרנטיביים רבים. במקרה כזה משתלם גם לחברת הביטוח וגם לחברת המשחקים לבקש את משה מהמדינה. אתם בטח שואלים בשביל מה צריכה חברת ביטוח מהנדס תוכנה עם ידע נרחב בגרפיקה? התשובה היא שהיא לא ממש צריכה, אבל היכולות האלה בטוח לא יזיקו לה. מה כבר תפסיד חברת הביטוח אם תדרוש את משה? המדינה הרי לא יודעת בדיוק מה חברת הביטוח צריכה, רק בעל החברה יודע זאת. וגם אם המדינה תבוא בטענות אליו, בעל החברה תמיד יוכל לשלוף מהשרוול איזה פרויקט שולי בחברה שזקוק לגרפיקאי. אם המדינה אכן תקצה את משה לחברת הביטוח נוצר מצב של חלוקת משאבים לא יעילה. חברת המשחקים קיבלה את איציק שלא מבין כלום בגרפיקה, וחברת הביטוח קיבלה את משה שמחצית מיכולתו היא לא הולכת לנצל. נשמע מוכר? כמובן שכן. המציאות שתיארתי היא אותה מציאות ששררה בברית המועצות לאורך רוב קיומה, זאת גם המציאות בצה"ל, במשטרה ובמוסדות אחרים שמנהלת המדינה. בצה"ל כל חיל וכל יחידה תמיד מבקשים יותר ממה שהם באמת צריכים. זה מצב כרוני של חוסר יעילות שבסופו של דבר פורר גם את ברית המועצות. כדי להתגבר על המצב הזה המדינה צריכה לדעת עד כמה באמת כל חברה צריכה את המשאב ביחס לחברות אחרות שמעוניינות בו. המשאב הזה יכול להיות עובד, חומר גולם או כל דבר אחר. בעצם צריך לחשוב על דרך להעניש חברה שמשתמשת במשאב שיותר חשוב לחברה אחרת.

שלב 2: איך מענישים חברות שמשתמשות במשאבים שיותר חשובים לחברות אחרות?

הפתרון המתבקש הוא הפתרון הבא. נקצה לכל חברה תקציב, ונורה למשה לעבוד באותה חברה שתציע עבורו הכי הרבה כסף. למשל חברת משחקי המחשב תהיה מוכנה לשלם עבור משה סכום גדול יותר מאשר חברת הביטוח מכיוון שמשה חשוב לה יותר. אז איך מענישים חברה שניצלה את כל התקציב שלה או אפילו נכנסה לחובות? אנחנו חייבים לחשוב על שיטה שתתגמל מאוד בעלי חברות שהשתמשו בכמה שפחות כסף מהתקציב שלהם, ושתעניש בצורה חמורה את אלה שניצלו את כל התקציב. קידום או פיטורין בלבד לא מספיקים, הרי מדובר בכל כך הרבה משאבים חיוניים לחברה, ואם חברה כלשהי צורכת משאבים יקרים במקום לצרוך תחליפים זולים יותר, חייבים לעצור את הבזבוז! אנחנו צריכים מקל ארוך יותר אבל גם גזר טעים יותר. הפתרון לבעיה הזו פשוט למדי. בעל חברה שישתמש בחלק קטן יותר של התקציב המוקצה לו יתוגמל במיליונים, ואילו בעל חברה שניצל את רוב התקציב או אפילו את כולו, יפשוט את הרגל, ומאדם שנהנה מכל טוב העולם יהפוך לאזרח מן השורה.

שלב 3: מה התקציב שנקבע לכל חברה?

הכל נשמע מאוד הגיוני, אבל נשארה עוד שאלה אחת. מה התקציב שיקבע לכל חברה? ברור שלכל חברה צריך להיות תקציב שונה, מכיוון שחברות שמייצרות מחשבים צריכות יותר תקציב מחברות שמייצרות למשל גפרורים, ואילו חברות שמייצרות מוצרים פופולאריים יותר מחברות אחרות, צריכות גם הן לקבל יותר תקציב. בעצם אנחנו צריכים שיטה שתקשור את התקציב של החברה לרצונות של הצרכן. הפתרון היצירתי לכך הוא לא לקבוע תקציב לכל חברה, אלא לקבוע תקציב לכל אזרח. בתקציב הזה כל אזרח יקנה את מה שהכי נחוץ לו, והכסף יגיע ישירות לחברה שמייצרת את מה שהאזרח קנה. כך לחברות גדולות שמוכרות הרבה מוצרים יהיה תקציב גדול יותר, ואילו התקציב של חברה שמוכרת מוצרים לא פופולאריים יקטן עד שתפשוט את הרגל או עד שתתחיל למכור מוצרים שאנשים צריכים. אם חברה מסוימת תשתמש במשאבים רבים מדי ולא תצליח לייצר מוצרים שמכסים את העלויות הרבות, גם היא תפשוט את הרגל. בצורה כזאת חברות שמשתמשות במשאבים יקרים מדי לדברים לא מספיק מועילים לציבור ייעלמו, והחברות שיישארו יהיו החברות שמשתמשות בכמה שפחות משאבים יקרים בשביל לייצר כמה שיותר דברים מועילים.

לדוגמא ניקח חברה שמייצרת מחשבים עם מעבד אחד ומשתמשת במשאב שנקרא "לוח אם" עבור כל מחשב. זהו משאב יקר, זאת אומרת הרבה חברות זקוקות לו(יש לו שימושים אלטרנטיביים רבים) ויש כמות מוגבלת ממנו. נניח שהטכנולוגיה בשנים האחרונות השתפרה ועתה ניתן לייצר מחשבים עם שני מעבדים. אנשים שצריכים מהירות חישוב גבוהה יותר יקנו פחות מחשבים עם מעבד אחד ויותר מחשבים עם שני מעבדים. כבר פה אנחנו נתקלים בבעיה בהקצאת משאבים! הבעיה היא שאותה חברה שיודעת לייצר רק מחשבים עם מעבד אחד משתמשת עתה בלוחות אם היקרים כדי לייצר מחשבים שאנשים כבר לא צריכים. זהו מצב של חלוקת משאבים לא יעילה. למזלנו השיטה שפיתחנו בפסקאות הקודמות מתקנת את המצב הזה בצורה מהירה והחלטית. אם אותה חברה לא יעילה תמשיך לייצר מחשבים עם מעבד אחד, אנשים פשוט יפסיקו לקנות את המוצרים שלה. בסופו של דבר החברה תפשוט את הרגל ולכן תפסיק להשתמש בלוחות האם היקרים, ובמקום זה תשאיר אותם לחברות יעילות יותר. אם החברה תחליט בכל זאת לייצר מחשבים עם מעבד אחד, היא תצטרך להתייעל ולהשתמש בלוחות אם זולים יותר. בצורה כזו גם המחשבים יהיו זולים יותר ולכן אנשים שלא חשובה להם מהירות החישוב יקנו אותם, וגם השימוש בלוחות אם יקרים תיפסק. כמובן קיימת גם האפשרות השלישית שהחברה תעבור לייצר מחשבים עם שני מעבדים.

שלב 4: איך יוקצו התקציבים לאזרחים?

תומס סוואל

בדוגמא האחרונה ראינו שעל פי השיטה שפיתחנו, חברות תייצרנה את המוצרים השימושיים ביותר בעזרת המשאבים השכיחים והזולים ביותר האפשריים. אך השיטה הזו עדיין לא מוגמרת. אם אתם זוכרים, במודל שלנו, לכל אזרח הוקצה תקציב. אבל מהו גודל התקציב, והאם התקציב הוא אחיד? תשובה אחת לזה סיפקו הקיבוצים בארץ. הם חילקו תקציב שווה לכל אדם. הקריסה של הקיבוצים לימדה אותנו שהשוואה מוחלטת בין אנשים פוגעת ביעילות העבודה שלהם. אנשים הם יצורים תחרותיים ורק תגמול דיפרנציאלי גורם להם לפתח את עצמם אישית, ולהיות עובדים יעילים וטובים יותר. אז האם ישנו פתרון נוסף? אכן כן, והוא אפילו מתבקש יותר מהראשון. זוכרים את התחרות על משה? בתחרות הזאת החברה שהייתה מוכנה לשלם על משה הכי הרבה כסף זכתה בו. עכשיו בואו ניקח את הכסף הזה ונביא אותו למשה ביד. בצורה כזו עובדים מבוקשים יתוגמלו יותר מאחרים. המצב הזה מוביל לכך שעובדים ישתדלו להיות מבוקשים, וכדי להיות כאלה הם יצטרכו להיות טובים יותר. אבל זה לא הכל! פתרון הקסם הזה גם יודע לאזן את השוק. אם למשל יש יותר מהנדסי מחשבים מאשר הביקוש להם, ולהפך מספר קטן מדי של כלכלנים, אז אותם מהנדסים יקבלו פחות שכר מכלכלנים(שכן עליה בביקוש גוררת עליה במחירים), ולכן יותר אנשים יעדיפו ללמוד כלכלה. בסופו של דבר התפלגות המקצועות תהיה בהתאם לדרישות השוק, קרי, דרישות הצרכנים עצמם.

סיכום:

אם כך, התחלנו מהרצון להגיע לחלוקה אופטימאלית של משאבים, דהיינו לכלכלה אופטימאלית, ונתקלנו בבעיות רבות. חשבנו על כל בעיה, שקלנו את הפתרונות האפשריים ובחרנו תמיד בפתרון הטוב ביותר. באופן טבעי שלב אחר שלב הגענו למודל של השוק החופשי. המודל הזה מפקיע מידי המדינה כמעט כל פונקציה ומשאיר את כל ההחלטות למחירים ולכסף. עם זאת לא יהיה נכון מיידית להסיק שהשוק החופשי טוב יותר למשל מהשוק הסוציאליסטי. כדי לעמוד על הקושי בהכרזת המנצח צריך קודם להיזכר בהגדרה של כלכלה. כלכלה היא "חלוקה של משאבים שיש להם שימושים אלטרנטיביים". לכן כלכלה אופטימאלית היא "חלוקה אופטימאלית של משאבים שיש להם שימושים אלטרנטיביים". הבעיה היא כמובן עם המילה "אופטימאלית". מי מחליט מה אופטימאלי? המודל הסוציאליסטי הקיבוצי גורס שלכל אזרח יש זכות שווה להחליט מה היא חלוקה אופטימאלית. בקיבוץ זה התאפשר בגלל הכמות הקטנה של התושבים. בברית המועצות מי שהחליט על החלוקה האופטימאלית הייתה המדינה, אך גם האזרח. נזכיר שבברית המועצות אנשים קיבלו שכר והשתמשו בו לקניית מוצרים. אם מוצרים מסוימות לא נמכרו המדינה הייתה מקטינה את הייצור שלהם, כך שלאזרח בברית המועצות הייתה השפעה גדולה למדי. בשוק החופשי מי שמחליט על החלוקה האופטימאלית הם האזרחים בלבד, אך לא באופן שווה. למשל אדם עשיר יכול להרשות לעצמו שימוש ביותר משאבים מאשר אדם עני.

אם כך ההנחה הבסיסית בשתי השיטות שונה, ולכן ההשוואה בניהן לא תמיד מועילה. ובכל זאת ניתן להשוות כמה פרמטרים בין שתיהן, ואתם כנראה יכולים לנחש מי יצא עם ידו על העליונה מהשוואה הזאת. הנה היא:

1) בשוק החופשי חלוקת המשאבים לחברות נגזרת ישירות מהדרישות של הצרכנים. אם הצרכנים לא קונים מוצר מסוים, החברה שמייצרת אותו צריכה להחליף למוצר אחר, להתייעל או לפשוט את הרגל. בשוק הסוציאליסטי הדרישות של הצרכן מתורגמות להחלטות של המדינה, אך מכיוון שהמדינה לא יכולה לדעת למה כל חברה זקוקה לייצור, ואיזו חברה זקוקה למשאב יותר, נוצר מצב שכל חברה מבקשת יותר ממה שהיא צריכה ולכן חלוקת המשאבים על פי דרישות הצרכן היא רחוקה מלהיות אופטימאלית.

2) בשוק החופשי כשחברות משתמשות ביותר משאבים מחברות אחרות, הן פושטות את הרגל מכיוון שהצרכן יקנה במחיר זול יותר בחברה המתחרה. בשוק הסוציאליסטי, המדינה, למרות שהיא לא חייבת, בדרך כלל מקבעת מחירים, מה שמונע כל תחרות. בכך המדינה נותנת לחברות שמשתמשות בהרבה משאבים יקרים להישאר בשוק, וגם זאת כמובן חלוקה לא יעילה של משאבים.

3) בשוק החופשי העובדים מתוגמלים לפי מאמציהם, לפי כישרונם, ולפי יעילותם. בשוק הסוציאליסטי כולם מקבלים פחות או יותר אותם הטבות. בשוק החופשי יזמים מוכשרים יכולים להרוויח מיליונים וגם להפסיד אותם ביום אחד בגלל החלטה שגויה. כמובן שהיעילות והמוטיבציה בשיטה כזו גבוהים בהרבה.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת יבגני קופל