אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הערות על טלוויזיה בזמן לחימה


התמונה של מתן אהרוני

 

כל מה שראו תושבי העולם הן נקודות ירוקות

אנו נמצאים במצב של מלחמה. כל המדינה מותקפת בצורה זו או אחרת. בצפון, שהגדיל את הטווח הייחוסי של מהו צפון, רקטות וקטיושות נופלות. בדרום קסאמים ממשיכים ליפול ובמרכז החשש הרב הוא מפני טילים, מחבלים מתאבדים והיתקלויות של לוחמים עם מטענים ומחבלים.

במצב זה התקשורת ובמיוחד הטלוויזיה היא הכלי המרכזי וכמעט הבלעדי לדעת ולהציג מה מתרחש. מה היא תגובת כוחותינו, מה הנזקים שגרמו אויבנו, מה אומרים הגנרלים וסתם פוליטיקאים, מה חושבים הפרשנים וכיצד מבלים התושבים המופגזים.

לתקשורת ובמיוחד לטלוויזיה ניתנה מאז מלחמת המפרץ היכולת הבלעדית להציג מה אירע. היה זה ערוץ החדשות cnn ששינה את המפה התקשורתית. הם אלו הראשונים שהצליחו להעביר מידע לייב מתוך מקום הלחימה ולעיתים גם כמה תמונות מרצדות.

לכן השולטים בערוצים מסוגלים לקבוע בעצם כיצד תיתפס המלחמה. כבר עלו על רעיון זה בסרט "לכשכש בכלב", כשהציגו כיצד בעזרת התמונה של המדיה ניתן להסיט את תשומת הלב של הקהל ויותר מכך, היה זה בודריאר שטען כי למעשה לא הייתה כל מלחמה בעיראק ב-91. כל מה שראו תושבי העולם הן נקודות ירוקות והרבה מדבריות ללא אנשים או ערים. קצת טנקים ישנים שרופים וזהו. הפקה דלת אמצעים שהצליחה לגרום למיליארדים להאמין ולשכוח מבעיות פנימיות רבות.

אני לא טוען שאין פה מלחמה, למרות שבגללה שוב נדחו בכמה שנים טיפול והקצאת משאבים בבעיות פנימיות דחופות, אלא מבקש אני להזכיר לכולם את כוחה של התמונה (שווה כבר למעלה מאלף מילים). נסראללה החליט יום אחד כי גם הוא זקוק להעלות את המניות שלו ולכן החליט להפיק לעצמו מלחמה משלו. אנו בלית ברירה הצטרפנו למלחמה אך בכוחנו לעצב אותה וכך בעצם לשלוט בה בעזרת התקשורת שלנו: האם ליצור פאניקה ולשחק לידי האויב או למתן את התמונה. לדעתי צריך למצוא את האיזון העדין בין הרגעה ומתינות בדיווחים לבין הצגת התמונה המלאה.

המלחמה במפרץ- רק נקודות ירוקות

נסראללה תיכנן בהפקת המלחמה לא על חיסול כל אזרחי המדינה אלא על הנשק החזק מכולם של ארגוני הטרור, ההפחדה, האימה, שתשתולל בקרב אזרחי המדינה.

לדעתי התקשורת של היום עושה עבודה טובה בכיוון: היא מפחידה – וזה רע! דיווח על טילים שיפלו על תל אביב, באישור איראני, זה דיווח לא אחראי שמוסיף עוד משתנה כבד ורציני למשוואה- אירן וכל המשתמע מזה, אך האם יש אמת בדבר?

בגלל שעות השידור הרבות שהפרשנים צריכים לתת בכל יום מחדש בלי שיש הרבה מה להוסיף- הם מחפשים בנרות מה להוסיף. זהו מתכון בטוח ליצירת פאניקה עם כל רסיס מידע לא אמין ולא תמיד נכון שנועד רק כדי להוסיף עוד פיסת מידע חדש למהדורה. אך אם אין באמת חדש צריך לדווח על הנעשה? כך הדיווח הראשוני והלא נכון שנמסר בצהריים על הפלת מטוס יוצרת עוד דרמה ומוסיף דאגה (למרות שהדבר התחיל בתקשורת הזרה).על הדיווחים להיות מרגיעים ולא מתלהמים. למרות הרצון להציג דרמה והרצון בחידוש ובהקדמת המהדורה המתחרה על הערוצים השונים לספור הרבה לפני שמדווחים מה שמדווחים.

ובעניין הדיווחים: הרצון למהר ולדווח ולהציג תמונות ואם אפשר דרמטיות, המהדורות השונות עוזרות פעמיים נוספות לאויב: מצד אחד הם מספקים לגיטימציה לפחד בקרב האוכלוסייה ומצד נוסף הם מספקים לאויבים נקודות ציון של פגיעות לטיווח טוב יותר של הרקטות. הם יודעים בדיוק היכן נפלו הרקטות, מה פיספסו ולאן לכוון בפעם הבאה. אתמול בלילה הייתה ההוכחה שהם צופים מתמידים בכל המשדרים ומשחקים איתה: כשמפקד בכיר בפיקוד הצפון התראיין בשידור חי באחד הערוצים לפתע נפלו רקטות ונשמעה אזעקה. לא מספיק שהצבא נראה מגוחך בלייב (לפתע שמעו צעקות וראו חיילים בורחים באמוק) אותו תת-אלוף אמיץ המשיך להתראיין וטען כי החיזבללה ראה אותם לייב והחליט להפציץ כדי להפריע ולהציג את שארית כוחו. והם אכן הבינו שהם פוגעים במטרה.

 

הדבר מביא למחשבה האם הצנזורה היא רלוונטית בעיתות מלחמה? כבר נטען כי שלושת הערוצים עברו עבירת צנזורה כשדיווחו על ביקור של שאול מופז בצפון בניגוד לדרישה של הצנזורה הראשית. אך אסור גם להפוך את התקשורת לגוף לאומי גם במצב זה. מספיק שהפרשנים מהווים דוברים (כמעט רשמיים) של הצבא. הוא שמספק להם כל ידיעה שהם חפצים בפרסומה.

למדיה, כאמור, כוח רב ותפקיד חשוב ביותר במצב זה של לחימה. פה היו צריכים היועצים הפוליטים להשכיל ולהבין כי העם החרד זקוק לקולו של המנהיג וזה שכח במשך שישה ימים לומר את דברו לכלל האומה. אהוד אולמרט לא נשמע בפומבי פונה לעם בהרגעה. רק לאחר שישה ימים של לחימה (אתמול) הוא מצא לנכון לפנות לאומה דרך נאום במשכן הכנסת. הייתי מצפה לנאום ישיר גם מול הקהל בבית בטלוויזיה, כפי שלא פעם עשה אריאל שרון במצבים שונים (ההתנתקות בעיקר).

גם לעניין השמות והכותרות חשיבות רבה. שמתם לב שלאירועים האחרונים גם אין הגדרה אחת קבועה במדיה. בערוצים השונים חוששים לקרא למצב זה מלחמה. הדבר אולי נובע מההבנה כי גם לכותרת כוח רב ופה השכילו להבין כי אסור להיות מתלהמים ומפחידים. לכן השמות נעים בין "לחימה בצפון" ל"ישראל נלחמת" וכד'.

הכותרות והמהדורות החדשות הלא נגמרות מציגות, וזה ברור ולגיטימי, את נקודת מבטנו הבלעדית. מה מתרחש אצלנו וכיצד מה שקורה שם משפיע עלינו. רגע אחד חשוב ומעניין היה באחת ממהדורת החדשות של ערוץ 2 לפני יומיים שבה הציגו את נקודת מבטה של אישה לבנונית שתקועה באמצע. לא אשת חיזבללה ולא יהודייה שהתגנבה לשם, אלא תושבת לבנון ששלחה במייל את סיפור חייה במשך שלושה ימים, על הלבטים, הפחדים והחיים בלבנון המופצצת.

מעניין איך נראית לבנון האמיתית? כל מה שאנו רואים וזוכרים בתקשורת הישראלית מאיך נראית לבנון זה עיי חורבות. כך ראינו אותה ב-82 וכך אנו רואים אותה היום. אומרים שזו שוויץ של המזרח התיכון. אני יודע ששוויץ מדהימה. יכול להיות שהסתירו מאיתנו מדינה לא פחות יפה? חבל שזהו המצב שחוזר כל כמה עשרות שנים..אולי מתישהו לאחר עידן נסראללה ועם שלום רציני נוכל לבקר ולראות במו עינינו לבנון אחרת.

כך נראית לבנון ?

כבר הזכרתי את מהדורות החדשות האין סופיות. לאלו נוספים "המשדרים המיוחדים" שנמשכים לאורך כמעט כל הלילות. אבל האם הם נחוצים? ברור כי אין זה מצב רגיל בחברה הישראלית אך להפסיק את השגרה הטלוויזיונית בצורה כה ארוכה ורצופה. לדעתי זה לא לעניין. אם הבורסה (הסיסמוגרף הכי רגיש במדינה) חזרה לעצמה בטח שגם התקשורת צריכה לעשות כן.

ברור שכל ישראלי מחפש עוד פיסת מידע, מעוניין לשמוע עוד פרשן ואיש צבא, אך לא די? לא בטוח שמשדרים כאלו מעודדים את התושבים ומספקים להם מה שהם רוצים. יתרונם היחיד הוא בהצגת הסולידאריות הכל-ישראלית. מלבד זאת צריכים לצמצם בשעות המשדרים הללו.

ואם כבר שינויים מבוצעים בלוחות השידורים, בגלל ביטול תוכניות רבות והחלפתן ב"משדרים מיוחדים" אלו, חשוב לעדכן בלוחות המשדרים באינטרנט ובממירים הדיגיטאליים. זה לא לעניין לרשום "שינויים בלוח משדרים" אלא על הערוצים המסחריים להציג יציבות ולא חוסר בהירות ולעדכן את כל הגורמים הרלוונטיים. הם הרי יודעים מה יהיה עד סופו של אותו יום, מי ינחה את המשדר המיוחד ומי יהיה נוכח בו.

אני חושב שסילוקן של תוכניות הבידור הוא פתרון לא נכון. נכון שבמצב מלחמה צריך להיות מאופקים וכד' אך ידוע הוא כי צחוק הוא בריא לנשמה. תוכניות בידור כמו התוכנית "מועדון לילה" הייתה רק מועילה ועוזרת לתושבים שבחרדה, משכיחה לרגע את מצב הלחימה, מעלה חיוך בקרב האוכלוסייה ומוציאה אותנו לרגע קט מכל הסיקורים החוזרים ונשנים על עוד נפילה ועוד נפילה. נחכה ליום חמישי, לדעתי היא חוזרת ובגדול, חשוב לתת לתושבים מנה של צחוק גדול.

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת מתן אהרוני