 |
|
אדם סמית' |
יותר ממאתיים שנה עברו מאז שפיתח אדם סמית' את התורה על האוטונומיה של המערכת הכלכלית, ועדיין תורתו של הפילוסוף הסקוטי נתפשת כתורה מסיני וכמקור להתייחסות לכל הוויכוחים על אופי הכלכלה הרצויה. רק דבר אחד נשכח: לסמית' היתה מטרה נוספת מלבד המטרה הכלכלית, והיא - שחרור האדם.
אך הקשר בין "תורת סיני" לתורתו של אדם סמית' הוא לא רק קשר מטאפורי אלא גם קשר מבחינת המטרה של התורה: כמו שתורת משה באה להסדיר את היחסים החברתיים של אומת העבדים, בכדי שיהיו לעם חופשי בארץ המובטחת, כך גם תורתו של סמית' באה לאותה מטרה, וביקשה לקבוע מחדש את אופי היחסים בין האדם לבין מוסדות השלטון, בכדי לשנות את המציאות החברתית. ואכן, כאשר בודקים את ההשפעה של תורתו של אדם סמית' מבחינה היסטורית, מגלים שתורת השוק החופשי של סמית' הניחה את התשתית למדינה הקפיטליסטית, ומבססת לא מעט מדרכי חיינו ומהאופנים שבהם אנו בוחנים את החברה.
אם כן, לשאול מהו "החופש" שבשוק החופשי, ומהי ה"חירות" שאותה מבטיח סמית'? התשובה המיידית היא, שהחופש משמעו, שכל אחד בשוק רשאי לעשות כל מה שבא לו בכל מחיר ובכל תמורה, ללא מגבלה וללא לשאול מה מותר, מה אסור ומה ראוי, למען טובתו והגברת תועלתו - תן לחיות ולהרוויח ושחרר אותי מכל מיני מוסרניות מתפלספת.
תפישה זו, כפרשנות לתורתו של סמית', נותנת ל"אדם הכלכלי" לגיטימציה להתעלם מכל השפעה של פעולתו על אחרים, ולהתעלם מכל שיקול שאינו השיקול האנוכי. השוק, לפי התפישה, מעמיד לאדם מנגנונים שמייתרים את מוסריותו או את האחריות החברתית שלו. ולגבי החברה? לזה כבר היד הנעלמה תדאג, את ה"אדם הכלכלי" זה לא צריך לעניין. למעשה, השוק החופשי מובן, לפי פרשנות זו, כשוק ניהיליסטי, חסר כל רסן וחוק, וחסר כל מגבלה מוסרית או פיקוח חברתי על מעשי האדם, או מאידך, כזירת מלחמה, שבה כל דאלים גבר.
אבל האם זה נכון? האם כולנו בעלי פיצול אישיות- בתוך משפחתנו אנחנו פועלים באופן מוסרי ולפי ערכים ונורמות של צדק והוגנות, אך בשעות העבודה, "בשוק", עלינו להיות חיה דורסנית שכבולה בתוך דחפים אנוכיים?
תפישה זו מופרכת לחלוטין ובלתי ישימה כלל - לא באמת ניתן להפריד בין "עולם העסקים" לבין "עולם החברה", ולא באמת ניתן ללבוש ולפשוט חליפות מוסריות שונות. עסקים בשוק לא נעשים בתוך תבניות קבועות ותחומות במקום ובזמן - כל רכישה בסופר וכל בילוי הם פעילות של שוק, וכל אדם עומד בפניהם בכל רגע בכל אישיותו כצרכן, כעובד וכאיש משפחה. לכן, לא רק שאין שום נתק בין שני העולמות, בהכרח עקרונות המוסר בשוק מבטאים את עקרונות המוסר של החברה הסובבת אותם.
לכן ברור לנו שלא ניתן להפריד באופן כזה גס בין האדם "המוסרי" לבין "האדם הכלכלי". גם סמית' עצמו לא חשב שזהו אופיו הראוי או המצוי של האדם, ולא לדברים אלו התכוון סמית' בדברו על "מערכת החירות הטבעית".
אז מה כן הוא החופש? פרשנות נוספת אפשרית היא שסמית' כיוון לכך שהשוק עצמו תריך להיות חושפי מכל התערבות ממשלתית או כנסייתית. אך למעשה, גם פרשנות זו אינה מספיקה להבנה מלאה של רעיון החירות שבתורתו, אך פשרנות זו מקרבת אותנו לכך.
כידוע, סמית' ביקש במשנתו להמעיט ככל שניתן את ההתערבות וההכוונה של זרועות השלטון, מחשש שאלו פוגעים במהלך הטבעי של עסקי המסחר. לפי סמית', המחירים בשוק והעסקים שנערכים בו צריכים להיקבע על ידי משאם ומתנם של אנשי השוק בלבד, משא ומתן שאמור לבטא את שאיפתם של האנשים למרב את תועלתם הפרטית. אך סמית' הוסיף גם סיפא לרעיון זה, והוא, שהרדיפה אחר הטובה הפרטית צריכה להביא, בסופו של דבר, להגדלת טובת הכלל.
משמעות הדבר היא שמערכת כלכלית, שמאפשרת את הפעולה החופשית של האדם ואת רדיפתו אחר התועלת הפרטית, תביא צדק חברתי וכלכלי בחלוקת המשאבים וההון, בכך שהיא תפעל למקסם את התועלת הכללית. הסדר הכלכלי, שיצמח מתוך אותו משא ומתן חופשי, ייצור את הסדר החברתי הצודק. עקרון זה מהווה גם מדד למוסריות של הפעולה: אם הרדיפה אחר הטובה הפרטית אינה פועלת גם לקדם את הטובה הכללית, הרי שפעולתו של הפרט חוטאת לצדק, ולכן היא אינה ראויה.
אז היכן כאן החירות? ובכן, סמית' כפילוסוף של הנאורות, קישר בין הפעולה המוסרית לבין חירותו של האדם: אדם בן חורין הוא אדם, שבהתנהגותו החופשית מממש את טבעו המוסרי, ואת שלמותו והשתייכותו לחברה נאורה. כדבריו: "שלמות הטבע האנושי משמעה הוא זה- לדאוג הרבה לאחרים ומעט לעצמנו, לדכא את רגשותינו האנוכיים ולספק את רגשותינו הנדיבים. רק התנהגות כזו עשויה ליצור בין בני אדם את ההרמוניה הרגשית שבה מצויים כל החן והראויות שבהם"*.
היכן שלמות זו יכולה להיות מושגת? סמית' עונה: במקום שבו מתרחשת החברה באופן הטבעי והממשי, ללא כל עיוות שיגרם מהתערבות מלאכותית חיצונית, משמע, רק בשוק הכלכלי החופשי מכל התערבות ממשלתית או כנסייתית.
אם כן, הקשר בין חירות, כלכלה והפעולה המוסרית הוא כזה- השוק החופשי אמור לאפשר לאדם לממש את חירותו, ועל ידי חתירתו אחר קידום טובתו הפרטית, לפי התכונות המוסריות הטבעיות, הוא אמור לקדם את החברה כולה ביתר יעילות, ולתרום לטוב הכללי והצודק- מצב שבו יותר אנשים יהיו מוכשרים ומסוגלים לרדוף אחר אושרם הפרטי באופן מוסרי.
זוהי תורת השחרור של אדם סמית'- האדם המוסרי משחרר ומקדם את החברה על ידי פעילותו הכלכלית, וחברה מוסרית נאורה משחררת את האדם. זהו מעגל החירות והחופש.
אם נרצה לסגור מעגל נוסף, שוב עם מסורת ישראל, נוסיף את סוף דברי סמית' בנושא: "הכלל הגדול של הדת הוא 'ואהבת לרעך כמוך', כך גם הכלל הגדול של הטבע – אהוב את עצמך רק עד כמה שאתה אוהב את רעך, או מה שהוא אותו דבר- כמה שרעך מסוגל לאהוב אותך". אכן, פנים רבות לו לאדם.
*ציטוטים: אדם סמית', תורת הרגשות המוסריים, מתוך: אדם חופרי, אדם סמית'- פילוסוף הנאורות, הוצאת מפה.
-ריקי שיו, מאדם סמית לאמרטיה סן: סימפתיה כמושג מפתח בפילוסופית רווחה
Ian Maitland, The Human Face of Self Interest, Journal of business ethics, Jun 2002.
פורסם במקור באתר TheMarker.
|
|
|
Re: אדם סמית: הכלכלה המשחררת - על מערכת החירות הטבעית מאת: ירון כהן צמח
|
1 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-06-27 17:12:37 ) בתגובה לemago |
|
|
אחד הניגודים הראשונים שלמדתי עוד בצעירותי היה בין חירות לשיווין. כשיש חירות מוחלטת לא ניתן
להגיע לשוויון בין בני האדם. שוויון מוחלט משמעותו פגיעה בחירות אינדיבידואלית. שם המשחק כמו
בכלכלה או בעקומת ההיצע והביקוש הוא להגיע לשיווי משקל.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ירון ( 2006-06-27 19:12:09 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 1 ) |
|
|
צודק, יש הבדל בין שוויון לבין שיווי משקל. השוויון מצריך "צדק של קו
הסיום"- כולם זכאים לאותם דברים באותם תנאים. החירות מצריכה "צדק של קו
זינוק"- לכולם את יש האפשרות להגיע לאותם דברים באותם תנאים. צדק של קו
הסיום הוא בד"כ צדק מהסוג הסוציאליסטי. צדק של קו הזינוק הוא מהיסודות
התיאורטיים של הקאפיטליזם. במציאות, התנאים האידאלים של התיאוריה, כגון
זו של סמית´, לא מתממשים, לכן ישנם עיוותים בצדק מן הסוג הזה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
נבג ( 2006-06-27 19:08:30 ) בתגובה לemago |
|
|
שיטה כלכלית הנשענת כולה על תרבות של צריכה מוגזמת, על כל נזקיה
הבריאותיים, הסביבתיים והנפשיים, ראוי כי תיעלם מן העולם. לכל מי שחושב
שיש לו חופש בחירה בשיטה מעין זו - צר לי לאכזב אותו. על-פי השיטה
הקפיטליסטית, כל ישותנו מכוונת למלא אחר שתי פונקציות בלבד - יצור
וצריכה. לאף אחד מאיתנו אין זכות בחירה בעניין זה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-06-27 20:27:41 ) בתגובה לנבג, ( 2 ) |
|
|
סלח נא לי ידידי אבל התפיסה כי כל ישותנו מכוונת לייצור וצריכה היא דווקא מרקסיסטית. שמעת על
המטריאליזם ההיסטורי?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
נבג ( 2006-06-28 10:09:26 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 6 ) |
|
|
ארגוני העובדים באירופה חותרים באופן מתמיד לקיצור שבוע העבודה.
עיין במצע חד"ש - קיצור שעות העבודה מהווה דרישה מרכזית עבורם.
הנקודה היא די פשוטה: למרות ההתקדמות הטכנולוגית האדירה, אנחנו עדיין
עובדים המון. הרבה יותר ממה שצריך בכדי להשיג את הדברים הבסיסיים שאנו
זקוקים להם על מנת להבטיח את אושרנו. ומדוע זה כך?
משום שאנו איננו יצורים חופשיים. תודעתנו נשלטת, מכוונים אותנו לצרוך
דברים שאין לנו צורך בהם, ולמעשה - חלקם מזיקים לנו - החל מצריכת
תוכניות זבל בערוץ 2 ועד סיגריות ואלכוהול.
מישהו נהנה מזה, ועושה מזה כסף - בעלי ההון, פרסומאים, יחצ"נים. עבורם
אנחנו בובות על חוט - משעות הבוקר ועד הערב נעבוד עבורם ונייצר. ובשעות
הפנאי נרוץ מן המפעל/משרד אל הקניון ונצרוך את אותם מוצרים.
השאלה הגדולה היא - האם זה מביא לנו אושר? אני טוען שהצריכה המערבית
ההיסטרית, לא רק שאינה מביאה אושר, אלא מזיקה, ומרחיקה אותנו ממנו.
האם זה אומר שאנו צריכים לחזור לתקופת האבן, לחיות במערות, להתנתק
מהחשמל ולזרוק את המכוניות לים? ברור שלא. אבל המדינה והאזרחים עצמם
חייבים לווסת את פעילותם הכלכלית והצרכנית, לפתח מודעות לנושא, ופשוט
לצרוך פחות, לעבוד פחות, להשקיע יותר בזמן איכות עם המשפחה והחברים. אז
תגלו, שהדברים הטובים ביותר עבורנו הם, בעצם, בחינם.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
שרון ( 2006-06-29 02:11:15 ) בתגובה לנבג, ( 8 ) |
|
|
חברת שכל האמצעים נמצאים בידי הממשלה. דבר שפשוט מזמין שחיתות. המרקססיזם
בגלל אופיו, מזמין עליית רודנים, ראה את המקרה של צ´ה גווארה שאחריו עלה
פידל קסטרו, עלייתו של מאו הרוצח הגדול בהיסטוריה ב49 אחרי המרקססיט
הקודם, עלייתו של יוסף סטאלין אחרי ולדימיר לנין. העולם סבל כבר ממאות
מיליוני הרוגים בגלל השיטה המרקססטית שתמיד הביא בסופו של דבר לעלייתו של
קומוניזם רצחני. אפשר לראות את זה ברצחים, בהרעבה של מאו וסטאלין, בטבחי
עם שנעשו בקמבודיה, לאוס, אתיופיה ועוד.
אתה מציע להקריב את החופש, לעומת זאת, אני טוען לעומת הזאת, שהמערכת
הקפיטלסטית היא היחידה שמביאה להתקדמות טכנולוגית אדירה (אם לבריה"מ
לשעבר, לא היה את ארה"ב, אתה באמת חושב שהיא הייתה משקיעה כל-כך הרבה כסף
בטכנולוגיה?, למעשה אפשר לקרוא לזה תחרות בתוך שוק עולמי, הרווח הוא
השפעה, הדרך היא הישגים), שבסופו של יום, בני האדם לא יצטרכו לעבוד כלל!
ננו-רובוטים יעשו הכל בשבילנו, לא נסבול ממחלות, ממחסור ונהנה כל החיים
שלנו.
וחוץ מזה, מי אתה שתקבע מהו אושר? מי מינה אותך כדי שתקבע מהו המוסר? כל
אדם רשאי לקבוע את המוסר שלו, בתנאי שהוא נושא באחריות למעשיו. זו החופש,
אתה מנסה להציג את החופש כמו עולם פראי וחסר רסן, אבל במציאות החופש הוא
עולם של התפתחות אדירה ומהירה.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-06-29 03:29:53 ) בתגובה לשרון, ( 9 ) |
|
|
אני לא סבור שיש רע בצרכנות ובחברה מייצרת. חברה שלא מייצרת היא חברה גוועת. תרבות פנאי,
רוחניות וכל שאר מיני ירקות אפשריים רק בחברות הנהנות משפע כלכלי ושפע כלכלי ניתן למצוא רק
במערכת קפיטליסטית שמעודדת יזמות, יעילות כלכלית וייצור רב.
חברות שהם אינן תעשיתיות, חברות בהן אין ייצור וכלכלה פורחת הן חברות של מחסור. בקיומו של
מחסור אין אפשרות לפנאי.
הבעייה העיקרית של המרקסיזם , ואני טרחתי לקרוא את הקפיטל, הוא עקרון הרווח. מרקס מלין על כך
שמוצר נמכר ביותר מערכו בשעות זיעה. אלא שהמרקסיזם הקלאסי, ולאחר מכן כל ההתפצלויות
ממנו ,לא מבין שהמניע העיקרי של בני אדם הוא עקרון רווח. חברה שנשללת מפרטיה האפשרות ליזום על
מנת להרוויח (עקרון הכיס הפרטי) היא חברה בה הייצור יורד ולבסוף התוצאה היא פשיטת רגל.
הניסיון הממאואיסטי בסין התבסס על אידיאולוגיה. מאו דאג תמיד להשאיר את החברה הסינית במצב של
ניגודים וקונפליקט (רעיונות הגליאנים של מוח קודח) - מה שהוביל לקריסה בממדי רעב.
בתקופה הקצרה בסין לאחר הקפיצה הגדולה קדימה ולפני מהפכת התרבות, הותירה הממשלה הסינית
לכל איכר חלקה פרטית לצד חלקות משותפות של הקומונות. הפרדוקס היה שבחלקות הפרטיות הקטנות
התנובה הייתה גדולה יותר מהחלקות המשותפות. מרקסיזם מתעלם מטבע האדם ואילו השיטה
הקפיטליסטית מתאימה את עצמה לטבע זה-- הרצון למקסם רווח.
חברות מפותחות שנמצאות בעידן פוסט תעשייתי למדו להעריך את ערכה של תרבות פנאי. תרבות פנאי
שמרקס מייחל לה כל כך בכתביו ובאופן פרדוקסלי נוסף היא הגיעה דווקא לחברות קפיטליסטיות. אני לא
רואה תרבות פנאי מפותחת בעולם השלישי שנכשל לאמץ לחלוטין את עקרונות הכלכלה הניאו-ליברלית
(מובן ששם הכשלים נובעים מסיבות נוספות).
אני עדיין מאמין באימרה המפורסמת שגיאות כלכלית פוקדת את כולם. אין משמעות הדבר שלילה
מוחלטת של התערבות ממשלתית לתיקון עיוותים שנוצרים במשק קפיטליסטי. בעידן שלנו של
גלובאליזציה, זה יהיה תפקידה העיקרי של המדינה -- לאפשר שוויון הזדמנויות ורמת חיים נאותה גם
לחלשים. אין ספק שאם ארה"ב תכשל במשימות אלו, היא תאבד את בכורתה הכלכלית העולמית
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ירוןכ ( 2006-06-29 11:03:52 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 10 ) |
|
|
הבעיה היא כפולה. מצד אחד אי אפשר להניח למערכת הכלכלית והעסקית לפעול ללא ריסונים, אלא אם
כל כל דבר שניתן להעלות על הדעת יהיה ניתן לסחר מכר ולקביעת תו מחיר. לדוגמה חיי אדם או איכות
הסביבה- ברור הוא ש"העלויות" של אלא כפי שמבוטאים לדוגמה בפוליסות של חברות הביטוח (במקרה
של חי אדם) הן מופרכות.
בעיה שנייה היא, בעוד שברור שצריך מערכת חוץ-עסקית שתרסן ותחוקק, ותהיה הרגולטר של השוק, לא
ברור מה מידת המעורבות הרצוייה, ועד כמה זו התערבות רגולטיבית וממתי זה כבר הסדרה אינטרסניטית
מקולקלת. בכל חברה יש את המתח הזה, בין הרגולטור לשוק. מצד שני בבעיה זו, אין באמת הפרדה בין
שניהם- מי שהיום רגולטור, מחר הוא בכיר בבנק. לכן כל הדיבורים להגביל את שכר הבכירים הם דיבורים
לרוח
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-06-29 11:55:55 ) בתגובה לירוןכ, ( 11 ) |
|
|
אני לא רואה צורך להגביל שכר בכירים, היות שבעולם שלי רוב החברות הן פרטיות. אם הן מוכנות לשלם
סכומים מופרזים לבכירים שלהן ולהסתכן בפשיטת רגל- זאת הבעייה שלהן
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ירוןכ ( 2006-06-29 12:07:02 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 12 ) |
|
|
כי הבעיה כאן היא לא רק בעיה כלכלית שתביא בסופו של דבר לפשיטת רגל של החברה (פירמה), אלא
בעיה מוסרית שתביא בסופו של דבר לפשיטת רגל של החברה (כקיבוץ של אנשים).
לכן הגבלת שכר הבכירים על ידי חקיקה תהיה אולי יעילה, אך לא תעצור למעשה את חוסר האחריות
שבמעשה עצמו.
גם כאן יש להבהיר- לא כל שכר גבוה הוא בלתי מוסרי, אבל אם זה בא על חשבון גופים בעלי עניין אחרים
בפירמה, כמו העובדים או הקהילה בכלל, אז זה כבר יוצר פה שכבת אדונים ושכבה עבה מאוד של עבדים
ומשרתים, שמשמשים רק כתפאורה חסרת חיים.
אם התועלת הכללית אכן היתה ניזונה מאותו שכר גבוה, אז אולי היה אפשר להצדיקו, אבל תוספת
התועלת היא כל כך שולית ומתחלקת לא רק על עבדי הארץ, אלא בין עבדי כל העולם, עד כדי כך שהיא
אפסית.
ויותר מכך, אותם מקבלי שכר גבוה לא מצדיקים את שכרם זה מתוך עקרון התועלת הכללית, אלא תמיד
מתוך אותו עקרון אגואיסטי פרידמני-נוזיק, של מגיע לי כי הרווחתי כי עבדתי, תוך כדי התעלמות מוחלטת
מהתרומה של גורמים נוספים לאותו רווח.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-06-29 15:35:50 ) בתגובה לירוןכ, ( 13 ) |
|
|
אם מדובר בחברה פרטית, אין זה עיסקה של הממשלה כמה החברה משלמת לעובדיה. אסור לממשלה
להתערב ויש לתת למנגנוני השוק לקבוע משכורות.
ההתערבות היחידה שמחובתה של ממשלה ליזום היא בשכר מינימום שמטרתו להבטיח ולשמר את כבוד
האדם וכבוד העבודה ולמנוע ניצול.
אני ליברל גאה וככך אני מקבל כי לא ניתן להגיע לשווין בין בני האדם. בכל מערכת חברתית יהיו בכירים
יותר ובכירים פחות. בני אדם לא נולדו שווים ביכולות ובמזל.
ההבדל הוא שבחברה ליברלית קפטליסטית החלוקה בין בני האדם לדרגות היא בד"כ נקבעת על פי
כישורים לעומת מערכות משטר אחרות שבה הסטנדרט הוא פרוטקציה, קומבינה ושיחתות.
מתפקידה של ממשלה הוא לאפשר שוויון הזדמנויות ולהבטיח כי גם אלו שלא ניחנו בכישורים טבעיים
ובמזל יהנו מרמת חיים שתשמור על כבוד האדם ועל זכויותיו לדיור, חינוך ובריאות נאותים.
זכויות אדם עבורי הם גם זכויות סוציאליות (זכויות פוזיטיביות) ולא רק פוליטיות (זכויות נגטיביות). אסור
לתת לסוג אחד של זכויות לפגוע בשני. אם אני מוכשר יותר מפלוני ואם אני נחוש יותר ועובד יותר, אין שום
סיבה ששכרי יהיה זהה לו ואין לשום ממשלה זכות להתערב ולכפות עלי רמת שכר כלשהי על פי סטנדרט
שהוא גחמה אנושית של שיטה פוליטית כזאת או אחרת.
תרומה לחברה? אני לא סבור שיש מישהו שמסוגל להעריך מי תורם יותר ומי פחות פרט לכוחות השוק.
הגחמה של להעריך תרומה לחברה ניראית לי מסוכנת והיא מריחה (או מסריחה) מטוטליטריזם
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ירוןכ ( 2006-06-29 20:53:18 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 14 ) |
|
|
"אם מדובר בחברה פרטית, אין זה עיסקה של הממשלה כמה החברה משלמת
לעובדיה. אסור לממשלה להתערב ויש לתת למנגנוני השוק לקבוע משכורות.
ההתערבות היחידה שמחובתה של ממשלה ליזום היא בשכר מינימום שמטרתו להבטיח
ולשמר את כבוד האדם וכבוד העבודה ולמנוע ניצול"
מדוע על הממשלה לקבוע מהו סף המינימום אך לא לקבוע מהו סף המקסימום?
הבעיה בעמדה הזו היא לא בטענה עצמה אלא בחוסר עקביות שלה. אם יש מקום
שרגולטור יגביל את השכר מלמטה, מטעמי כבוד האדם, יש להחיל טעמים אלה בכל
מקןם. לדעתי, הפרשי שכר של אלפי אחוזים, באותה חברה ציבורית (בורסאית)-
שבה זכות הקניין הופכת להיות אמורפית ולא ברורה- או ממשלתית (ולגבי
הפרטית- גם שם ניתן להחיל ביקורת זו) מביאים לידי סכנה לכחברה מכיוון
ששכבה שלמה של עובדים (מבלי להשתמש במושגים טעונים של פרולטריון) נתפשת
ככלי לשימושם של אחרים, ללא כבוד ורק בצלם אדם (שגם אם כישוריהם שונים,
פערי השכר אינם ביטוי ממשי של שוני זה). אז מאותו עיקרון נאור של כבוד
האדם, יש לתת את הדעת על המשמעויות של פערי השכר -מאנשים בעלי כישורים
שונים, לאנשים שונים במהותם הבאה לידי ביטוי בכשוריהם.
בשני דברים הבנת אותי לא נכון. אחד- אני בוודאי לא קורא לשכר שווה. אני
מנסה להבין ולפענח את הבסיס ההיגיוני (שלפני כל הההסברים הכלכלים) לפערי
שכר אלו, ולא מוצא אותו מלבד ההצדקה ב"חופש" של השוק, ובפרשנות מגמגתית
מסגנונו של מילטון פרידמן, שמבטלת כל ערך מלבד הזכות לרווח.
דבר שני, אני בוודאי לא קורא לשילטונות לקבוע רסנים. אני מאמין שאלו לא
יעילים עד תומם מסיבות שונות, שאחת מהן ציינתי כבר (מי שהיום הוא
הרגולטור, מחר הוא "עושה לביתו"). אני מאמין בריסון העצמי שניתן להשגה
על ידי חינוך.
ולפני שיגידו כאן "נאיבי נאיבי, מדגדג בנוצה", יש לזכור שגם השיטה
הנוכחית, זו המייתרת כל שיקול מוסרי בשם עצמו (ולא קבלת ערכים לצרכי
רווח בכלל "המוסריות משתלמת לפירמה"), נלמדת באופן עקבי ומיוצגת על ידי
כל גופי היצוג, כגון התיקשורת, החינוך הרשמי (האוניברסטיאות), קהילת
העסקים, כאילו היא מהותית ובלתי ניתנת לשינוי. אך בסופו של דבר, זה
עדיין חינוך לערכים מסויימים. אם חברה יכולה להפנים ערכים מסוג אחד, היא
גם תוכל להפנים ערכים בעלי תוכן שונה.
ולגבי התרומה לחברה, לא ניתן לדעת מי תורם יותר ומי תורם פחות, ומי יעיל
יותר ומי פחות. אך קושי זה אינו צריך להותיר אותנו חסרי אונים ועונים
בשאלות כגון מה המשמעות החברתית וההשפעה של פערי שכר (שהם רק מקרה מבחן
לפרשנות הנוכחית והמוטעת של מהי הכלכלה הראויה) לטווח ארוך. אם לא ניתן
למדוד תרומה של אדם לחברה, כיצד ניתן לבדוק מהי תרומותו של מנהל בנק
לרווחי הבנק מלבד השורה התחתונה? אך השורה התחתונה לרוב לא מייצגת רק את
מעשי ידיו, ומהווה מדד נוח בלבד למדידת רווחיות הפירמה ולא של תרומתו של
המנהל.
ובשביל שלא יהיה ספק. אין בדברי אלו בכדי להצדיק שיטות כלכליות אחרות
(טוטאלריזם), אלא בכדי להראות כיצד השיטה הכלכלית היעילה ביותר יכולה
וצריכה גם להיות מרוסנת מתוך עצמה, על ידי הבנה נכונה של יסודותיה. אני
רואה בפערי השכר (שוב, רק כדוגמה) כביטוי לדרך הקלוקלת שבה פורשו ויושמו
לא רק עקרונותיו של סמית´ אלא גם עקרונות הייסוד של הדמוקרטיה. אם ישנה
סכנה בכך, היא נובעת מהשחתת הדמוקרטיה עצמה. דעתי היא שבכדי לשמור על
השיטה הליברלית ועל הדמוקרטיה, יש הביא לשינוי מתוך המערכת ולא על ידי
הגבלתה מבחוץ (כמובן שקודם כל צריך להכיר שישנה כאן בעיה).
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-07-01 23:16:31 ) בתגובה לירוןכ, ( 15 ) |
|
|
כנראה שפה אנו חלוקים. אני לא רואה סיבה לאפשר למדינה לקבוע לי כמה אני מוכן לשלם לאדם אותו
אני מעסיק. מה לעשות ישנם אנשים מוכשרים וישנם מוכשרים פחות. ישנם חרוצים וישנם עצלנים.
המרקסיזם סרב להכיר בכך ואנו יודעים היטב היכן הסתיימה הגחמה הלניניסטית או המאואיסטית.
הפתרון שאתה מציע יוביל לכך שהטובים ביננו ילכו למקומות שבהם הם מקבלים שכר ראוי לכישוריהם.
כבר היום מדברים על בריחת מוחות משמעותית מישראל לעמק הסיליקון בארה"ב.
מהנדס או חוקר מוח יעדיף לעשות אותה עבודה היכן שהוא משתכר במאה אלף דולרים בשנה ולא
בשבעים אלף ש"ח בשנה.
מה יקרה? נשאר עם כל הבינוניים ואז באמת נצעד בגאון הדר ובראש מורם לעבר העולם השלישי בדיוק
כמו השכנים שלנו.
הפתרון שאני מציע הוא הרבה יותר פרקטי. טפח את הטובים, עודד הצטיינות אך מצד שני דאג לחלשים
לרמת חיים סבירה וחיים בכבוד.
סלח לי, אדם שכישוריו שואפים לאפס ועצלנותו מרקיעת שחקים אבל עדיין הוא נהנה מבריאות טובה, דיור
נורמאלי וחינוך טוב לילדיו -- ועדין הוא מתלונן על כך ששכנו המוכשר ממנו משתכר פי 100 ממנו --
מבחינתי זאת צרות עין uebtv לשמה מעבר לכל עקרונות של שיטה פוליטית כלכלית כזאת או אחרת
as simple as that
באמת הגיע הזמן לקבור סופית את המרקסיזם על שלוחותיו וכל מערכות ה"ניאו" שהוא מציג
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מיכאל ( 2006-06-27 19:22:11 ) בתגובה לemago |
|
|
לו היה המחבר קורא לעומק את ספרו של אדם חופרי על אדם סמית´ לא היה כותב
מאמר כזה. דמותו של סמית´ כאן מסולפת. סמית´, כפי שמתברר מהספר של
חופרי, כלל לא היה חיה קפיטליסטית חסרת עכבות כפי שזה מתואר במאמר. הוא
היה מוטרד מן המצב החברתי בבריטניה בת זמנו ותמך במעורבות הממשלתית
בכלכלה ובמתן סיוע לחלשים. הביטוי ה"יד הנעלמה" מופיע בכתבי סמית´ מעט
מאוד פעמים, והיו אלה אינטרסנטים שהפיצו את הביטוי ויחסו לסמית´ כוונה
להקים שוק חופשי ופראי.
כדאי להתחיל לקרוא ספרים במלואם, לא רק את הציטוטים.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ירון ( 2006-06-27 19:47:51 ) בתגובה למיכאל, ( 4 ) |
|
|
הפוסל במומו פוסל.
היכן ראית במאמר שאמרתי שסמית היה חיה קאפיטליסטית? אולי לא קראת באמת
את מה שכתבתי? או שאולי לא הבנת?
הנה ציטוט: "אך סמית´ הוסיף גם סיפא לרעיון זה, והוא, שהרדיפה אחר
הטובה הפרטית צריכה להביא, בסופו של דבר, להגדלת טובת הכלל".
ועוד אחד: "האדם המוסרי משחרר ומקדם את החברה על ידי פעילותו הכלכלית,
וחברה מוסרית נאורה משחררת את האדם. זהו מעגל החירות והחופש".
לגבי ההתערובת הממשלתית, לצערי אתה טועה וסמית´ כן ביקש למזער את
התערבות החיצונית של הממשלה או של הכנסיה, בשם חירותו של הפרט.
כדאי להוריד את המשקפיים ולקרוא את המאמרים בככללותם.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
ציפית ( 2006-06-27 23:05:10 ) בתגובה לירון, ( 5 ) |
|
|
אני חושבת שזה מוסכם שקפיטליזם נוקשה הוא לא הפתרון. מוסכם גם שמדינה שרק נותנת לאזרחיה
מעודדת בטלנות וסופה שתגיע לפשיטת רגל כשלאף אחד לא יהיה יותר. בין שני הקצוות יש המון מרווח
לפעולה
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
חלי כהן ( 2006-06-30 20:17:54 ) בתגובה לemago |
|
|
מעניין איך המלומדים באימגו העוסקים בלעליב אחת השני בדיקדוק אנאלי
בהקשר לפיסקותיו של אדם סמית, לכתבה הבאה, אני רואה בצד זה מהפיכה
קאפיטליסטית ברמה גלובאליזאטורית:
וורן באפט יתרום כ-85% מהונו לקרן של ביל גייטס
יום שני, 26 ביוני 2006, 9:14 מאת: ליאור רבינוביץ, TheMarker.com
וורן באפט. האיש השני הכי עשיר בעולם (צילום ארכיון: רויטרס)שוויה של
הקרן הגדולה בעולם יהיה 60 מיליארד דולר, פי 5 מסך התרומות של האו"ם
בשנה
וורן באפט, האיש השני הכי עשיר בעולם, הודיע כי יתרום 85% מכלל
החזקותיו במניות - ששווים הנוכחי יותר מ-30 מיליארד דולר - לקרן
התרומות של ביל ומלינדה גייטס, הזוג העשיר בעולם. התרומה של באפט תכפיל
את גודל קרן התרומות, כבר היום הגדולה בעולם ל-60 מיליארד דולר. לשם
השוואה, האו"ם, בעזרת סוכנויותיו, תורם כל שנה 12 מיליארד דולר למטרות
שונות.
התגובות בעיתוני ארה"ב חיוביות ביותר. היומונים הגדולים והחשובים
בארה"ב - "ניו יורק טיימס" ו"וול סטריט ג´ורנל" - כתבו כי קרן התרומות
תוכל, בעזרת התרומה הגדולה, לשנות בעיות כואבות ברחבי העולם, ובעיקר
במדינות השייכות לעולם השלישי כמו תמותת ילדים, עצירת מגפות
בערות. "הקרן תשפיע על חייהם של מיליונים", אומר דניאל בורוחוף, נשיא
איגוד קרנות התרומות האמריקאיות.
התרומה של באפט משמעותית: קרן התרומות של ביל גייטס ואשתו תהיה גדולה
פי 6 מהקרן השנייה בגודלה - קרן פורד, ופי 8 מהקרן של לילי אנדוומנט
ששוויה 8.3 מיליארד דולר. ביל גייטס, אשר הודיע לפני שבועיים כי יפרוש
מתפקיד ביצועי במיקרוסופט ויתרכז בעשייה פילנטרופית, הודיע בעבר כי
יותיר, אחרי לכתו, לכל אחד משני ילדיו 10 מיליון דולר. יתרת הונו תיכנס
לקרן התרומות.
בורחוף אומר, כי ייתכן שקרנות אחרות יפנו את כספם למטרות שתציב הקרן של
גייטס כמו חיסול מגפת המלריה ומלחמה במגיפת האיידס, שמאיימת לכלות את
תושבי יבשת אפריקה. בורוחוף מוסיף, כי הקרן תצטרך לדאוג שכספה מנוהל
היטב ולא יגיע בסופו של דבר לכיסי שחיתות כפי שקרה בעבר לרוב כספי
הסיוע שהופנו לאפריקה.
פרסומתבאפט בן ה-75 יתרום כ-85% מהמניות שברשותו של ברקשייר האתוויי
אשר נסחרת בבורסת ניו יורק. שווי השוק של חברת ההשקעות מאומהה עומד על
44 מיליארד דולר בתום המסחר אתמול. באפט יתרום בנוסף לקרן של גייטס,
שיושב בדירקטוריון קרן ההשקעות של ברקשייר האתווי, לארבע קרנות תרומות
נוספות. גייטס הגיב בהתרגשות לא אופיינית: "אנחנו מלאים יראת כבוד
לידידינו וורן באפט שהחליט לתרום את כספו למטרות המאתגרות ביותר".
הקרנות האחרות שאליהם יתרום באפט: קרן על שם אשתו המנוחה סוזאן תומפסון
באפט, קרן בניהולו של בנו הבכור, הווארד גי. באפט, קרן על שם בתו סוזאן
איי באפט וקרן NoVo שמנוהלת בידי בנו הצעיר פיטר ואשתו ג´ניפר.
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
תרומות-- גילוי דעת חריף - רואנדה-פלסטין
|
17 |
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-07-01 23:06:01 ) בתגובה לחלי כהן, ( 16 ) |
|
|
אינני מבין כיצד את רואה בתרומות מהפכה. תרומות מזיקות בטווח הארוך יותר משהן מועילות. בטווח
הארוך תרומות מלמדות עמים ואוכלוסיות שלמות לחיות במנטליות של שנורר ולהתנער מאחראיות אישית.
אפשר להביא 10 ילדים ולגדל אותם באומללות, תמיד יהיו ביל גייטסים שידאגו שאותם ילדים ישרדו ולא
ימותו ברעב ויחיו טיפה מעל המינימום של מוות אבל עדיין בעוני משווע ואומללות עולם שלישי.
זה כלכך רלוונטי למציאות שלנו. מציאות שיש בה שני עמים על אותה פיסת אדמה אך חוץ מפיסת אדמה
אין כלום במשותף בניהם. מצד אחד יש את העם היהודי שאחרי שעבר השמדה בממדים קולוסאלים, לקח
את גורלו בידיו ובנה לעצמו מדינה. מצד שני יש את העם הערבי/פלסטיני שמסרב להכיר באחראיות אישית
לגורלו ופעם אחר פעם מפספס הזדמנויות היסטוריות להקים לעצמו מדינה ולהיות מסוגל לדאוג לעצמו.
זה החל בסירוב לחלוקה בשנות ה 40 , זה ממשיך בשלושת ה"לא" המפורסמים של ועידת חרטום, זה
ממשיך בפספוס אוסלו ולאחר מכן בקמפ דיויד של אהוד ברק (היכן שהוצע להם באופן חסר תקדים 98%
מהשטח+ירושלים - העם היהודי הקים מדינה עם פחות מזה). נוח להאשים את כל העולם בצרות שלך.
העולם השלישי מאשים את העולם הראשון, הפלסטינים מאשימים את הציונים ומדינות ערב. ככה זה
שמתרגלים לחיות משנורר ותרומות, יהא זה שקי קמח של האו"ם או קרנות של חזירים קפיטליסטים. אין
לך את הצורך הקיומי לקחת את גורלך בידיים שלך.
כמה נוח,
כמה פתטי!!!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
צחי כהן ( 2006-07-02 00:36:59 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 17 ) |
|
|
תודה על תגובתך הכנה והקוסמת. פשוט מדהים לדבר איתך באותו לבל.
אבל, אני לא דואגת כל כך לביל גייטס החכם שבטח משקיע בבנית תשתית
כלכלית וחינוכית-תרבותית. אל תפסול כל כך מהר. אני אופטימית.
לילה טוב
חלי
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-07-02 06:06:59 ) בתגובה לצחי כהן, ( 19 ) |
|
|
אני מתאר לעצמי (זה לא קשה) שאת מאד צינית. מילא.
דבר אחד חשוב להדגיש: כסף לתשתית ממענקים והלוואות קיבלו המון מדינות העולם השלישי מקרן
המטבע והבנק העולמי. בד"כ כספים אלו לא עזרו רק הכניסו את המדינות למעגלי חובות ויצרו משברי
חובות עולמיים. כי כסף לא נותנים. עם צריך להתפתח מבפנים.
קראתי לא אחת שהעולם השלישי זה חור שחור. כל מה שיתנו יבלע ויעלם.
אין סיבה להיות אופטימית.
בקשה לי אלייך, אנא קיראי את the coming anarchy של קפלן (עד הסוף). אחרי זה כבר אופטימית
לא תהיי. צר לי אם ניפצתי חלום. אבל אין כמו מנה ברוכה של מציאות על הבוקר
http://dieoff.org/page67.htm
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
צחי כהן ( 2006-07-02 13:15:07 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 20 ) |
|
|
איזה טיפשון. אמרתי שאתה חכם ואני מתכוונת לזה בכל אופן חיובי וממש לא
ציני. אני מאוד מעריכה את הידע שלך. יש בך המון כוח ואני אוהבת לפרגן
לאנשים. כזאת אני.אני לא מנסה להתחיל איתך כי יש לי בת זוג. אם אתה לא
מוכן לקבל מחמאה- תבדוק את עצמך!
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
מר קג´טי נגהי ( 2006-07-02 17:53:10 ) בתגובה לצחי כהן, ( 21 ) |
|
|
חן חן.
את הלינק שנתתי קראת?
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
צחי כהן ( 2006-07-02 19:31:02 ) בתגובה למר קג´טי נגהי, ( 22 ) |
|
|
ראה, המאמר מאוד ארוך ואינפורמטיבי ואני שונא כאלה. מצטער קשה לי עם
מאמרים חסרי תכלית ועם הרבה קייסים לבחינה. אבל התאמצתי ומה שאני יכול
להגיד לך מבחינת הפרספקטיבה שלי הוא שאפריקה מגלמת מאבק מתמיד ודיאלקטי
בין גוף-לפירוש הגוף בין סובייקטיביזם לאובייקטיביזם. ולמה כוונתי.
מהמעט שקראתי התחזיות שם הם לנטישת צרפת ולעיצוב מחדש לגבולות חדשים.
בפסיכואנליזה מכנים זאת דיספוריה גופנית. ואסביר את עצמי. גבולות של
גוף המשתנים ללא הרף משקפים מימד דינאמי. הרי אנחנו לא כל הזמן מודעים
לגבולות הגוף שלנו. אנחנו רצים ורצים ורצים ושוכחים לחרבן להשתין לאכול
לישון ועוד. זה מאפיין את המערב. נטישת הגוף, הצרכים של הגוף ובעצם
מחיקת הסובייקט (שוב אני מפנה לספר החדש של האנליטיקאית רודינסקו). מה
שאני טוען שזה מעודף מידע ביחידת זמן. עודף גירויים פולשניים דיאלקטיים
הקוראים לנו לקנות או לא לקנות לקחת או לא לקחת. כלומר נסיקה עצומה
לרובד הדימיוני המנותק מהגוף וחי חיי ניתוק מהמציאות- מה שדלז מכנה
קפיטליזם וסכיזופרניה, בסיפרו אנטי אדיפוס.
האפריקאי הפוך. הוא חי את הגוף ברובד ממשי ללא רובד סימבולי אין שם סדר
אלא כאוס מוחלט משום שהגוף לא מפורש ומוסבר. יורים בגוף ללא הבחנה,
פוצעים שודדים ואין מוסר. פשוט אין משטרי מוסר. וכאן אני נחלץ לעזרתו
של פוקו. מהם מישטרי המוסר של החברה המערבית- או"ם? בית משפט בהאג אמנת
ג´נבה? אני ממש חלש ולא בקיא במוסדות חוק אבל לטעמי המשטר העיקרי
המאפשר חופש זוהי הדמוקרטיה. והסכמה גלובאלית לגבי גבולות הטריטוריה-
מצב בריא של גוף.האמנם? על זה צריך לחשוב מבחינת מחיקת הגבולות ע"י
הגלובליזציה ואין לי כוח כרגע לחשוב על זה רק שזה הורס אותנו בתור
מערביים כי יום אחד אנחנו פה ויום אחר בטוקיו ולמחרת בניו יורק וכל
הגוף לא מאוזן.
לעומת המערב אפריקה בפסיכוזה עמוקה מכיוון הפוך. לאפריקאי יש רק סיפוק
צרכים מידיים. אין לו בכלל מידע על הגוף אין לו מידע איך לשמור על הגוף
ראה דוגמת HIV. הוא פשוט בהמה אוכלת קש (וגם לנו לא חסר, אנחנו בהמות
קפיטליסטיות ראה וורן באפט). ובכוונה אני מקצין כדי להבהיר את טענתי-
המערב נחנק מרוב מידע וסובל ממחיקת הסובייקט וניתוק מהגוף ובזה אשמה
התמה המדעית מתמטית טהורה ונקיה ולא מלוכלכת - אובייקטיביזם!. אפריקה
סובלת ממצב הפוך של אי קיום סובייקט ורק אובייקט ברובד הממשי.
איך פותרים זאת- התיעצתי עם המנקה שלי שבא היום לנקות.הוא מטוגו שהוא
לגאלי לחלוטין והוא בעל תואר ראשון בפסיכולוגיה וסוציולוגיה מאחת משתי
אוניברסיטאות שם. הוא אמר וגם אני אומר שרק השקעה ועידוד החינוך יצילו
את אפריקה. מדינה של 5,000,000 תושבים ורק שתי אוניברסיטאות- צריך 5
כמו אצלנו!.
בכך ע"י השקעה בחינוך נעניק להם סדר סימבולי שאין שם. ואולי אדואד סעיד
היה תוקף אותי שאנחנו פולשים עם סדר סימבולי מערבי אבל מצטער אני לא
מוצא סדר סימבולי עדיף אחר.
מאוחר ואני צריך להשתין ולאכול
די אינטרנט
צחי
|
הגב להודעה זו
|
|
|
|
אבי ( 2006-07-03 00:25:48 ) בתגובה לצחי כהן, ( 23 ) |
|
|
לקג´טי, צחי, חלי ואחרים - הבעייה עם אפריקה זה שהיא קפיטליסטית מדי ולא
סוציאליסטית כמו המערב. כך, לדוגמא, בדקתי ב"דו"ח ההתפתחות האנושית" את
ההוצאה הממשלתית של מדינות אפריקה לעומת מדינות בנושאי חינוך ובריאות
ומצאתי שמדינות המערב מוציאות הרבה יותר כאחוז מהתמ"ג שלהן בנושאים אלו
ממדינות אפריקה. כמובן שהדבר היה צריך להיות הפוך משום שהתמ"ג של מדינות
המערב גבוה בהרבה מזה של מדינות אפריקה ולכן בכדי שמדינות אפריקה יתקרבו
לשירותים שהממשלות המערביות מסבסדות היה על הממשלות האפריקניות להוציא
אחוז גבוה התמ"ג בהרבה ממדינות המערב, אולם המצב הוא הפוך. כך, לדוגמא,
בשנת 2002 דנמרק הוציאה 8.3% מהתמ"ג שלה על חינוך, שבדיה הוציאה 7.6%,
נורבגיה 6.8%, פינלנד 6.3% וכו´, כאשר באותה שנה הוציאה אוגנדה 2.5%
מהתמ"ג שלה על חינוך, ניז´ר הוציאה 2.3% וסודן וניגריה הוציאו 0.9%
מהתמ"ג שלהן על חינוך. בשנת 2002 הוציאה איסלנד 7.6% מהתמ"ג שלה על
בריאות, צרפת 7%, קנדה 6.8%, שווייץ 6.4% וכו´, בעוד גאנה הוציאה 2.8%
מהתמ"ג שלה על בריאות, מאוריטניה 2.6%, בנין 2.1% וקמרון 1.2% (בהערת
אגב, אפשר לראות שמדינות אפריקה שמדורגות גבוה יותר ב"מדד ההתפתחות
האנושית" שבודק איכות חיים מוציאות, באופן כללי, יותר ממדינות אפריקה
שמדורגות נמוך).
כמובן שגם בשאר האלמנטים שמראים על יישום השיטה הקפיטליסטית נגלה תוצאות
דומות. הקצבאות השונות (קצבת ילדים, קצבת זיקנה, דמי אבטלה, קצבת אבטחת
הכנסה וכו´) נמוכות מאוד ולעיתים אינן קיימות כלל, ההוצאה הממשלתית
בתחומים חברתיים כמו דיור ציבורי, עזרה לילדים במצוקה, עזרה למוגבלים,
שיקום אסירים, עזרה לנשים עובדות, סבסוד מעונות יום וכו´ אפסית, ההתערבות
הממשלתית בשוק העבודה נמוכה מאוד וכמעט ולא קיימת (אין כמעט חוקי עבודה,
אין כלל שכר מינימום ברבות ממדינות אפריקה, אין בדרך כלל איגודים במדינות
אפריקה, זכות השביתה אסורה ברוב מדינות אפריקה, חופשת הלידה אם בכלל
קיימת נמוכה מאוד, אין כמעט חוקים שמונעים פגיעה באיכות הסביבה מצד
פירמות וכו´), אין כמעט סבסוד של עסקים מקומיים (כך,לדוגמא, החקלאים
האפריקניים מתלוננים ש"ארגון הסחר העולמי" מונע מממשלותיהם מלהעניק סבסוד
לחקלאות באפריקה, בעוד ממשלות ארה"ב ומדינות אירופה מסבסדות בצורה מסיבית
את החקלאים שלהם), אין כלל העדפה של עסקים מקומיים (בעוד הממשלה הנורבגית
היא שמתפעלת את הנפט בנורבגיה, חברת "של" ההולנדית מתפעלת את הנפט
בניגריה), הממשלה לא מתפעלת הרבה פירמות כמו במערב, אין כמעט או בכלל
שאין מכסי מגן, מס ההכנסה על בעלי הכנסות גבוהות ועל רווחי הון מהבורסה
הוא נמוך באופן שערורייתי וכן גם מס חברות (לעיתים אין כלל מס חברות),
אין כמעט סבסוד של מחקר ופיתוח, אין כמעט סבסוד של אומנות מקומית, ההוצאה
הממשלתית על תשתיות היא נמוכה מאוד.
כך שלא נכון לטעון שהמערב הקפיטליסטי מנצל את אפריקה. הסיבה שאיכות החיים
במערב גבוהה היא בגלל שהוא הרבה יותר סוציאליסטי ממדינות אפריקה. המסקנה
היא שממשלות אפריקה חייבות להיות יותר סוציאליסטיות אם ברצונן שאיכות
החיים של תושביהן תגדל
|
הגב להודעה זו
|
|
|
 |
| | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | | |
