אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

הגנה נגד טילים בליסטיים: מערכת החץ


התמונה של תומר ריבל

שיגור ניסוי של החץ מאוגוסט 1996אין זה סוד גדול שישראל מתמודדת מול איום אסטרטגי של טילים בליסטים. בעבר האיום העיקרי סבב סביב חדירת מטוסי אויב לשמיים האוויריים הישראלים. עם חיל אוויר הטוב ביותר באזור, סיכון זה בטל בשישים. מה שנותר כעומד בעינו הוא האיום הבליסטי. לפיכך, לישראל יש צורך קיומי במערכת הגנה נגד טילים בליסטים. ישראל הינה מדינה קטנה עם עורף חשוף לפגיעות אסטרטגיות. יתרה מכך, היות שהיא מסתמכת על צבא מילואים ועל העברתו המהירה לחזית, התקפה בליסטית עלולה ליצור שיבושים חמורים בתשתיות תחבורה ותקשורת ולעכב הגעת כוח בר קיימא לחזית. לבסוף, הרגישות לחיי אדם בחברה הישראלית והאפקט של התקפה בליסטית על המוראל ועל כוח עמידה במלחמה עתידית מורים גם הם על ההכרח להתגונן מול התקפה מסוג זה.

הרדאר של החץ

המענה הישראלי לאיום הבליסטי מתבסס על מערכת החץ (arrow). החץ הוא למעשה טיל קרקע אוויר המבוסס על מערכת משוכללת פחות אך ידועה לכל ישראלי מימי מלחמת המפרץ של 1991 –טיל הפטריוט. החץ נשען על רדאר דופלר תוצרת אלתא מסוג l-band הקרוי "green pine". רדאר זה הוא המשוכלל מסוגו (ישנם דגמים משוכללים פחות מסוג s, c, x, k). הוא פועל על אורך גל של 15-30 ס"מ בתדירות של 1-2 ג'יגה הרץ. טווח האיתור של הרדאר מגיע לכ 500 ק"מ – מה שמאפשר גילוי ועקיבה אחר מטרות בשלב מוקדם יחסית של שיגור הטיל הבליסטי מארצות סמוכות לישראל. הנחיית הרדאר מתוכננת להוביל את החץ למרחק של 4 מטר מהמטרה. בנוסף, הרדאר משוכלל מספיק על מנת להבחין בין מטרה אמיתית למטרות דמה, פיתיונות או פסולת המהווים חלק בלתי נפרד ממעופו של טיל בליסטי לעבר מטרתו.

לחץ מערכת בקרת אש משוכללת מתוצרת תאדירן המכונה "citron tree". כאשר מתקבלת התרעה על שיגור טיל בליסטי, מיקום השיגור, מסלול הטיל הבליסטי ותחזית פגיעה מוצגות על מפה אלקטרונית. המערכת מסוגלת לנהל 14 מטרות יירוט בו זמנית.

החץ 2 טס במהירות של 2.5 ק"מ בשנייה (9 מאך) – פי שניים מהפטריוט ולפיכך הוא מסוגל להשמיד ראש קרבי של טיל בליסטי רחוק יחסית משטח ישראל. על פי הערכות של גורמים שונים, מסוגל הראש הקרבי של החץ ליירט מטרה במרחק של 45-90 ק"מ מערים ישראליות. הטווח המרבי של החץ הוא 90 ק"מ.

ברגע בו החץ מתקרב למרחק של שתי שניות מהמטרה, הוא נעזר במערכת הנחיית אינפרא אדום (באמצעות חישנים עשויים מחומר מטאלי בשם( indium antimonide המסוגלת לכוון אותו היישר לראש הקרבי של הטיל החודר אפילו יהא זה מוקף במטרות דמה או פסולת. יתרה מכך, החץ לא צריך לפגוע ישירות במטרה. ראש הנפץ שלו מאפשר השמדת ראש קרב בליסטי גם ממרחק של 50 מטרים.

החץ משוגר מ 4 - 8שפורפרות הנישאות על גבי משאיתמעוף החץ מתבצע בשני שלבים. השלב הראשון מתבצע על ידי רקטת דחף המונעת על ידי דלק מוצק המעניקה לטיל שיגור אנכי. בשלב השני רקטת הדחף נפלטת והטיל מונע על ידי רקטה משנית המכוונת את הטיל למטרה. החץ משוגר מ 4 – 8 שפורפרות הנישאות על גבי משאית – מה שמאפשר ניידות ושינוי אתרי שיגור. את החץ ניתן לשגר במרחק של עד 300 ק"מ ממערכת בקרת האש והרדאר.

ניתוח אופרטיבי

החץ מסוגל לתת מענה סביר מול איום של טילי סקאד c מהסוג שנורו על ישראל במלחמת המפרץ הראשונה ב 1991. מול טילים אלו, סביר להניח ששתי סוללות המסתמכות על אותו רדאר ואותה מערכת בקרת אש יבצעו את העבודה כראוי. אולם ניתוח מעמיק יותר מגלה שמערכת החץ סובלת מחסרונות כמותיים ואיכותיים.

מבחינה כמותית, מערכת בקרת האש של החץ מסוגלת לטפל בו זמנית ב 14 מטרות. מדינת אויב המשגרת טילים בליסטים לעבר ישראל מסוגלת לעקוף את מעטפת ההגנה של החץ על ידי שיגור מספר גדול יותר של טילים בליסטים. אם נעשה חישוב מהיר, זול הרבה יותר לבנות טיל בליסטי מאשר טיל שיירט אותו. כשראש קרבי של טיל בליסטי נושא עליו נשק להשמדה המונית (נשק ביולוגי, כימי או אטומי) מספיק שאחד יחדור לגוש דן בכדי לגרום לממדי הרס עצומים. עוד ב 1996 טען הרמטכ"ל העיראקי בזמנו, abu kalai, שלא ניתן לצפות ממערכת החץ לאפקטיביות שתעלה על 10 – 15 אחוזים. הוא מזכיר שורה של אמצעי נגד שמסוגלים לפגוע ביעילות הרדאר וההנחיה הטרמית של החץ. טענתו העיקרית היא שכל מערכת יירוט נגד טילים תתקשה להתמודד עם מספר הולך וגדל של מטרות. בנסף, החל מסוף שנות ה 90, המודיעין האמריקאי איתר תוכניות בנייה לטילים בליסטים שמקורם בסין וצפון קוריאה שנועדו לעקוף הגנה נגד טילים. במערכות אלו, הטיל הבליסטי משחרר מספר גדול של ראשיים קרביים מייד לאחר סיום שלב ההאצה והיציאה מהאטמוספרה. נכון, כל ראש קרבי שכזה יסבול מפגיעה משמעותית בדיוק אך כשמכוונים למטרות רכות (ערים) ולא למטרות קשות (בונקרים) וכשכל ראש קרבי נושא מטען לא קונבנציונאלי, שאלת הדיוק בטלה בשישים. ראש קרבי בליסטי במשקל של 1,000 ק"ג המתחלק ל 25 ק"ג של ראשים קטנים הנושאים חומר לחימה כימי מהווים איום משמעותי על אוכלוסיה אזרחית וגורמים למערכת יירוט להפוך ללא אפקטיבית. החץ יהיה מסוגל לפגוע בראש קרבי אחד או שניים. איום מסוג זה מזכיר במידה רבה את טילי ה mirv של המלחמה הקרה.

מהבחינה האיכותית, ראשית יש לזכור שטווח הרדאר של החץ מגיע ל כ 500 ק"מ. טווח זה מיועד לטילים בליסטים המשוגרים ממערב עיראק. איראן – מקור האיום העיקרי בימנו, רחוקה הרבה יותר מ 500 ק"מ מערי ישראל. שנית, ידוע שמדינות מזרח תיכוניות מצטיידות בטילים בליסטים בעלי טווח גדול הרבה יותר ממה שנדרש לפגוע בישראל. הסיבה לכך היא שטיל בליסטי בעל טווח מוגדל של 3,000 ק"מ הנורה למטרה במרחק של 500 ק"מ, למשל, יגיע לגובה של 1,200 ק"מ (הגובה שאליו מגיעים טילים בליסטיים בין יבשתיים מהסוג שרוסיה וארה"ב מחזיקות). מהירותו תגיע לכ 6 ק"מ בשנייה – בערך פי שתיים ממהירות הטילים הבליסטיים שהחץ נועד ליירט. מקורות שונים מדווחים על שיגור ניסיוני של טיל בליסטי מסוג שיהאב 3 (shihab 3) שהתרחש באיראן ב 17 לינואר השנה. השיגור נכשל. עם זאת איראן מתקדמת בצעדי ענק ליכולת בליסטית שתאיים על אירופה. השיהאב 3 הינו בעל טווח מקורי של 1,300 ק"מ. הקטנת הראש הקרבי מ 700 ק"ג ל 400 ק"ג תקנה לטיל טווח של 2,000 ק"מ בקירוב – מספיק בכדי לאיים על מדינות כמו יוון. איראן לא נעצרת בשיהאב 3. שיהאב 4 ו 5 מאיימים על אירופה כולה ואף מעבר לה.

לסיכום, ישנן סיבות לדאגה וניסיון העבר מלמד שלא תמיד ניתן לסמוך על מקבלי ההחלטות בישראל. הציבור הרחב אינו מודע למגבלות של החץ בפרט ולמגבלות של מערכות נגד טילים בליסטים ככלל. אסור גם לשכוח שישנם דרכים נוספות להעביר מטען לא קונבנציונאלי לישראל החל ממזוודה המכילה חומרי ללימה כימים או ביולוגים וכלה בדרך הים. מכל לאור הנאמר לעיל, לא אחת נשאלת השאלה האם ישראל מוכנה לאיום הבליסטי והאם כשלון נוסח אוקטובר 1973 לא יכול לחזור שנית.

מקורות:

a. m. codevilla. "missile defense and israel," iasps, 1997

a. egozi. flight international, vol.169,iss.5023, february, 2006

.army-technology.com/projects/arrow2/

.fas.org/spp/starwars/program/arrow.htm

הוסף תגובה חדשה

CAPTCHA

משהו קטן לוודא שאינך רובוט. משתמשים רשומים מדלגים

ענה לשאלה / השלם את החסר

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת תומר ריבל