יום שישי, מרץ 29, 2024
פילוסופיה

מרקסיזם ולאומיות חלק ב

לחלק הראשון של המאמר

מומחים רבים תמימי דעים בכל הקשור למשקלה של הסוגיה הלאומית במשנתם של קארל מרקס ופרידריך אנגלס. השניים ייחסו לה מקום שולי בכתביהם. אבינרי חד משמעי כשהוא טוען:

of all the historical phenomenon discussed by marx, his treatment of nationalism, nationalist movements and the emergence of the nation state is the least satisfactory.

אבינרי עוד מוסיף שבעוד שהלאומיות הייתה אחת מהסוגיות הבולטות שאפיינו את המאה ה 19, מרקס מעולם לא דן בסוגייה הלאומית באופן סיסטמטי. כתביו מכילים מספר של הצהרות הדנים בלאומיות באופן כללי בלבד (avineri, 1991:638). ג’וזף פטרוס (jozeph petrus) טוען שהתעמקות במרקסיזם או במרקס מגלה כי תיאוריות מרקסיסטיות של הלאומיות מאופיינות בחוסר קוהרנטיות, אי התאמה לפרקטיקה וסתירות פנימיות (petrus, 1971: 797). ווקר קונר (connor walker) פותח את ספרו בטענה לפיה “nationalism and marxism are philosophically incompatible”. על פי הגישה הלאומית בני אדם מתחלקים באופן אנכי בין קבוצות אתניות שונות. המרקסיזם לעומת זאת יוצא מנקודת הנחה שבני אדם מתחלקים באופן אופקי בין מעמדות חברתיים חוצי לאום (connor, 1984: 5).

מרקס טען כי בני האדם מעצבים את ההיסטוריה שלהם אולם לא תחת נסיבות שהם קובעים אלא תחת נסיבות שהעבר כפה עליהם (cummins, 1980: 11). התקופה בה חיו ותפקדו מרקס ואנגלס התאפיינה בהתעוררות הסנטימנט הלאומי. מהנסיבות הללו הם לא יכלו להתעלם. ההתנגשות בין לאומיות ומרקסיזם נהפכה לבלתי נמנעת במהלכה הכרונולוגי – שנת פרסום המניפסט הקומוניסטי היא גם שנת פרוץ המהפכות הלאומיות של 1848. מרקס ואנגלס נאלצו, בעל כורחם לעיתים, להפנות תשומת לב לסוגיית הלאומיות. הם יצאו נגדה, ניסו לבטל אותה והתייחסו אליה בצורות שונות בכל הקשור לתנועות לשחרור לאומי. לפיכך, למרות היותם מזוהים עם הרדוקציוניזם הכלכלי של המטריאליזם ההיסטורי, התייחסותם לסוגיה הלאומית לא הייתה פשטנית כלל וכלל.

א) הכפפת הלאומיות לכוחות כלכליים

מרקס ואנגלס הכפיפו את הלאומיות ליחסי ייצור בחברה ולחלוקת עבודה. נקודת התחלה של כל ניתוח היסטורי עבורם היא הכלכלה. הקטגוריות של הכלכלה הן הקטגוריות של הקיום. זהו הבסיס האקזיטנטיאלי של המרקסיזם. בעלי חיים מייצרים, הם מייצרים באמצעות אכילה. אכילה מייצרת עבורם קיום. בסוג זה של ייצור, צריכה וייצור נהפכים לאקט אחיד. האדם, לעומת זאת, לא מייצר חיים באותו האופן הפשטני של בעלי החיים. הוא מייצר אמצעי קיום – אובייקטים חיצוניים לו למטרת צריכה שנועדו לענות על צרכים חומריים. מילוי אחר צורך חומרי מהווה עבור המרקסיזם את האקט ההיסטורי הראשוני ומסמיך את האדם כסוכן היסטורי היות שבאמצעות ייצור של אובייקטים נוצרת תרבות (press, 1977: 333). תרבות זאת היא פועל יוצא של כוחות ייצור. בעוד שהפילוסוף הגרמני פרידריך הגל טען שמה שמכתיב את ייחודה הספציפי של כל תרבות ותרבות הוא אופייה הלאומי כשלב בלתי נפרד בהתפתחות הרוח העולמית (weltgeist), עבור מרקס, מערכת יחסים כלכליים מהווה את עמוד התווך עליו בנויה חברה. הוא מסכם זאת כדלקמן:

in the social production which men carry on, they enter into definite relations that are indispensable and independent of their will; these relations of production correspond to a definite stage of development of their material powers of production. the sum total of these productive relations constitutes the economic structure of society…

מבנה אידאי חברתי כפוף למבנה הייצור ולא ההפך:

the mode of production in material life determines the general character of the social, political and spiritual process of life. it is not the consciousness of men that determines their existence, but… their social existence determines their consciousness (marx in berlin, 1963: 110).

רדוקציוניזם כלכלי עובר כחוט השני בעבודותיהם של מרקס ואנגלס. עבור האחרון, היווצרות המדינה כישות אונטולוגית היא תולדה של חלוקת העבודה. ב the origin of the family, private property and the state (1884( הוא מסביר כי טבעו של הייצור בחברות פרימיטיוויות היה קולקטיבי. ייצור על פי דפוס זה היה מוגבל מעיקרו אולם היצרניים היו הנהנים והבעלים הבלעדיים של תוצרתם. אט אט החל תהליך הייצור להתאפיין בחלוקת עבודה שהחליפה את הדפוסים הקולקטיבים של הייצור ובססה את היחסים בין האינדיבידואלים בחברה על חליפין של סחורות. חליפין של סחורות וחלוקת עבודה הביאו לשינוי מהפכני של החברה (engels, 1978: 755).

מהו טבעו של אותו השינוי המהפכני? ב the german ideology (1846), אנגלס ומרקס מחלקים חברה אזרחית (civil society) למדינה (state) וללאום (nationality). כלפי פנים חברה אזרחית מתבטאת כמדינה וכלפי חוץ כלאום. כוחות ייצור חומריים מתעלים מעל המדינה והלאום כאחד:

civil society embraces the whole material intercourse of individuals within a definite stage of the development of productive forces. it embraces the whole commercial and industrial life of a given stage and, insofar, transcend the state and the nation, though on the other hand again, it must assert itself in its foreign relations as nationality, and inwardly must organize itself as state [my emphasis] (marx and engels, 1978, 163)1.

כוחות ייצור וחלוקת עבודה הם הציר עליו סובבת המדינה בזירה הדומסטית וביחסים הבינלאומיים. במקום אחר ב the german ideology מסבירים מרקס ואנגלס שהיחסים בין מדינות תלויים באופן בו כל אחת מהמדינות פיתחה את כוחות הייצור שלה ובחלוקת העבודה בה. אך לא רק יחסי החוץ, אלא גם המבנה הפנימי של כל מדינה הוא פונקציה של ייצור וחלוקת עבודה:

the relations of different nations among themselves depend upon the extent to which each has developed its productive forces, the division of labor and internal intercourse… but not only the relation of one nation to others, but also the whole internal structure of a nation itself depends on the stage of development reached by its production and its internal and external intercourse. how far the productive forces of a nation are developed is shown…by the degree to which the division of labor has been carried (ibid., 150).

מרקס ואנגלס בונים תרשים מורכב של גורמים המשפיעים ומושפעים אחד מהשני באופן הבא:

כוחות ייצור מכתיבים את אופי חלוקת העבודה שהיא משפיעה על יחסי החוץ של המדינה ועל פעילות הגומלין הכלכלית בתוך המדינה (intercourse). פעילות הגומלין הכלכלית משפיעה גם היא על יחסי החוץ אבל גם על מבנה המדינה שמושפע בתורו מכוחות ייצור ויחסי חוץ. למעשה התרשים מדגים את המקום המרכזי שתופסים כוחות היצור וחלוקת העבודה בעיצובה הפנימי והחיצוני של המדינה.

התייחסות לחלוקת העבודה כנקודת מוצא להבנת המדינה מעלה את סוגיית המעמד החברתי לראש מעייניו של המרקסיזם. כנאמר לעיל, עבור הוגים מבית מדרשו של האידיאליזם הגרמני – כגון הרדר או הגל – יחידת הניתוח ההיסטורית הבסיסית היא קבוצת אנשים הומוגנית מבחינה תרבותית ולינגוויסטית, ה volk. בשלב זה ראוי יהיה להביא ציטוט נוסף מפיו של הגל כדי להמחיש זאת ביתר שאת. בקובץ הרצאות על הפילוסופיה של ההיסטוריה טוען האחרון:

world history is the presentation of the divine, absolute process of spirit in its highest forms, of this process through stages whereby it attains to his truth and self consciousness about himself. the forms of these stages are the world –historical volks – geister [the spirit of nations], the character of their ethical life, their constitution, their art, religion, science (hegel in taylor, 1975: 390).

ההיסטוריה מתקדמת בשלבים. כל שלב בנוי מקהילה היסטורית קונקרטית באמצעותה מתגלמת הרוח, רוח העם – volks – geister. במילים אחרות, ההיסטוריה מתגלמת ברוח הלאומית של העמים. מרקס ואנגלס מציעים קו פרשנות היסטורי שונה לחלוטין כשבורג הארכימדס של ניתוחם הכלכלי – חברתי הוא אינו הלאום או המדינה כבית הגידול של הלאום אלא המעמד. ב the origin of the family, טוען אנגלס שהמדינה כפי שאנו מכירים אותה היא אינה ישות נצחית. ההיסטוריה מעידה על קיום של חברות שהתקיימו בלי המדינה, לא הכירו את מושג המדינה ולא היו מודעים לכוחה. בשלב מסוים של התפתחות כלכלית (בחיבור זה, אנגלס אינו מפרט בדיוק מתי(2)) שכלל התחלקות החברה למעמדות חברתיים, המדינה נהפכה לעובדה קיימת הודות לאותה החלוקה (engels, 1978: 755). עבור אנגלס אין סיפור של ביצה ותרנגולת בכל הקשור להיווצרות המדינה. הוא יודע בדיוק מה בא לפני ומה בא אחרי. המדינה נוצרה כתוצאה מחלוקה למעמדות.

בראיית עולם המטריאליסטית שבה ניחן המרקסיזם, אין מקום לאספקטים תרבותיים או נורמטיביים בכל הקשור לתפיסת מושג המעמד החברתי. המעמד מוגדר במונחים כלכליים per se כקבוצה של בני אדם שחייהם, קיומם הפיסי תפיסת עולמם ומערכת הערכים שלהם נקבעים על פי מקומם ביחסי הייצור שמכתיבים את מבנה החברה (berlin, 1963: 105). השפעתו של המבנה המעמדי הוא כה מושרש וטוטאלי עד שיש בכוחו לבלוע את האינדיבידואל. ב the critique of capitalism (1849), מרקס תוקף את הגישה לפיה החברה מורכבת מאינדיבידואלים רציונאליים ועצמאיים, גישה שאפיינה את תנועת ההשכלה . האינדיבידואל בחברה המשול לצייד או דייג מבודד, שעבור אדם סמית וריקרדו היווה את נקודת המוצא לניתוח כלכלי – חברתי, אינו אלא ביטוי למה שמרקס מכנה “חשיבת robinsonades” (3), דהיינו חשיבה אוטופית ולא מציאותית. אותם דפוסים של חשיבה אוטופית ניתן למצוא גם ב social contract של רוסו שדן בחוזה חברתי שנחתם בין אינדיבידואלים חופשיים ואוטונומיים (marx, 1975: 222). לדעתו של מרקס, בני אדם מתנהגים באופן שבו הם מתנהגים וחושבים באופן בו הם חושבים על בסיס כלכלי – חברתי ביחס לבני אדם אחרים, אם הם מכירים בכך או לא. הבסיס הכלכלי – חברתי הוא המעמד. מרקס מדגיש זאת ב a contribution to the critique of political economy (1859( כשהוא טוען ש:

it is not the consciousness of man that determines their existence, but on the contrary, their social existence determines their consciousness (marx in harris, 1948: 7-8).

קיום חברתי וההשפעה שלו על רעיונות ומערכת ערכים הוא תוצאה של פעילות כלכלית חומרית כפי שמרקס ואנגלס טורחים להדגיש ב the german ideology4:

the production of ideas, of conceptions, of consciousness is directly interwoven with material activity and the material intercourse of men, the language of real life. conceiving, thinking, the mental intercourse of men appear…as the direct efflux of their material behavior (marx and engels, 1975: 154).

אם נחזור לדיון של אנגלס בסוגיית המעמד מול המדינה כפי שהוא מופיע ב the origin of the family, נגלה שהכפפת המדינה לחלוקה מעמדית הוא מוטיב החוזר על עצמו במרקסיזם הקלאסי. המדינה, על פי מרקס ואנגלס, היא לא יותר מאשליה של חיים קהילתיים. היא למעשה מבוססת לא על אחדות ואחידות (למשל אחדות לאומית ואחידות אתנית) אלא על חלוקה למעמדות. מרקס ואנגלס מעירים ב german ideology:

in the previous substitutes for the community, in the state, personal freedom has existed only for individuals who developed within the relationships of the ruling class, and only insofar as they were the individuals of this class. the illusory community, in which individuals have up till now combined, always took on an independent existence in relation to them, and was at the same time, since it was the combination of one class over against another, not only a completely illusory community, but a new fetters as well (ibid., 197).

הקטע הנ”ל הוא בעל חשיבות רבה לסוגיה הנידונה היות שבו מרקס ואנגלס יוצרים הפרדה ברורה בין מדינה לקהילה. המדינה יוצרת מסך תעתועים של קהילתיות שלמעשה במציאות היא בנויה על פירוד, אנטגוניזם ומאבק, מאבק בין מעמדות.

אכן בראייה המרקסיסטית הקלאסית, מאבק בין מעמדות הוא תהליך קבוע שמאפיין אבולוציה היסטורית. בחברות שבטיות החלוקה המעמדית התבססה על היחידה המשפחתית. בשלב היסטורי מאוחר יותר, השבטים התאחדו לעיר בהסכמה או בכפייה כתוצאה מכיבוש. הערים הביאו לראשונה לבעלות משותפת על רכוש ציבורי. החלוקה המעמדית סבבה סביב אנשים חופשיים שהיו אזרחי העיר מול עבדים, בין עירוניים ובין כפריים. ימי הביניים מתאפיינים בפיאודליזם שהוא עצמו נגזרת של החוקה הגרמנית המיליטריסטית. יחסי גומלין שבטיים בתקופה הברברית הפרה-נוצרית הועתקו ליחסי אציל – ואסאל. החלוקה המעמדית בנויה הייתה על לורד בעל קרקעות ואיכרים חסרי רכוש המשועבדים לקרקע. ימי הביניים המאוחרים, בנוסף, הולידו אנטגוניזם בין האריסטוקרטיה הקרקעית לבין מעמד של בורגנות זעירה בצורת בעלי מלאכה במסגרת הגילדה, שוליות, פועלים זמניים (journeymen) וסוחרים שהחלו לצוץ בערים המתפתחות. אנטגוניזם זה הגיע לשיאו במהפכה הצרפתית בה המדינה התחלקה לבורגנים מול האריסטוקרטיה והכמורה. בעידן המודרני – תעשייתי הרכוש מתרכז בידיים מעטות ונוצר מעמד של בורגנים איילי הון. הבורגנות הזעירה מחוסלת כמעט כליל ומצטרפת למעמד הפועלים שרכושם היחידי הוא כוח עבודתם – הפרולטריון. אם נשלים את התמונה בהתייחסות לקטע המצוטט למעלה, החלוקה המעמדית הפכה את המדינה למוסד המבטיח חירות רק למעמד השליט. עבור יתר המעמדות, המדינה היא מקור של שעבוד שרק ביטולה באמצעות ביטול המעמדות ויצירת קהילה אמיתית תבשר את השחרור. היחס בין לאום ומדינה למעמדות, בייחוד למעמד השליט, מצריך בירור מעמיק יותר כפי שמוצג בפרק הבא.

ב) אידיאולוגיה והמעמד השליט

עבור מרקס ואנגלס, סוגיית המעמד החברתי הולכת וצוברת חשיבות ככל שאנו חודרים ללב ליבם של מוסד המדינה והשאלה הלאומית. כדי להתחקות אחר החשיבות הנ”ל, יש לבצע סטייה קלה ולדון בהיבט נלווה והוא היחס של המרקסיזם הקלאסי לאידיאולוגיה.

לכאורה מרקסיזם ואידיאולוגיה מהווים אוקסימורון. המרקסיזם מתבסס על ראיית עולם כלכלית וחומרית ואילו אידיאולוגיה בנויה מהיבטים ערכיים ונורמטיביים. אולם, בדומה לדפוס המחשבה ההגליאני, התזה והאנטי-תזה מתאחדים לסינתזה כשכלכלה ואידיאולוגיה נהפכים קשורים זה לזה ומשפיעים זה על זה במה שהמרקסיזם הקלאסי מכנה ‘מבנה על’ – super structure. נקודת ההתחלה הטובה ביותר להסביר את המושג ‘מבנה על’ היא האופן בו מרקס ואנגלס הגדירו את החוקה הבריטית כ

a compromise between the class that rules officially and the class that rules non-officially (sanderson, 1963: 950)

אופי המשטר בבריטניה הוא השתקפות האינטרסים של המעמדות שנמצאים בשלבים העליונים של סולם ההירכיה5. לפיכך, ‘מבנה על’ הוא קובץ רעיונות ונורמות אינטר-סובייקטיבית פוליטיות, כלכליות, וחברתיות שנתפסים על ידי הכלל כאמת השרירה והקיימת אך למעשה מהווים תכתיב סמוי של המעמדות השולטים (6). “the ruling ideas of each age have ever been the ideas of its ruling class”, מרקס ואנגלס טוענים במניפסט הקומוניסטי (marx and engels, 1975: 489). ב german ideology הם טורחים להסביר ביתר הרחבה מהו בעצם טבעה של אידיאולוגיה. המעמד השולט מבחינה חומרית הוא גם המעמד השולט מבחינה אינטלקטואלית: “the class which is the ruling material force of society is at the same time its ruling intellectual force” (ibid., 172). כאן מרקס ואנגלס יוצרים חפיפה בין ‘ייצור חומרי’ ל’ייצור מנטאלי’, לדעתם המעמד החזק כלכלית מהווה את ה’מצפן הרוחני’ של התקופה.

אופן הגדרתם את האידיאולוגיה מהווה עבור מרקס ואנגלס עילה לתקוף תפיסות פילוסופיות שונות. הראשונה שמוצאת את מקומה תחת שבט הביקורת של המרקסיזם היא תנועת ההשכלה. מרקס ואנגלס יוצאים נגד הדעה הרווחת במאה ה 18 בתקפותם של רעיונות אבסולוטיים מעבר לזמן ומקום. כל מעמד ברגע שהוא מגיע לעמדת כוח נוטה לכפות את הרעיונות שתואמים את האינטרסים שלו על כלל החברה ולהציגם כאוניברסאליים. תנועת ההשכלה אינה יוצאת דופן. הרעיונות שהנחו אותה היו רעיונות שתאמו את תפיסת העולם של הבורגנות, חירות ושוויון (ibid., 173-4). התבוננות על האישים הבולטים שהטביעו חותמם על הלך הרוח של המאה ה 18 תגלה שיש אמת מסוימת בטענה זו. האליטה האינטלקטואלית הצרפתית באה מהשכבות המבוססות של החברה. למשל, מונסטקייה היה ברון, וולטייר השתייך למעמד העליון (berlin, 1999: 38).

האידיאליזם הגרמני (והגל בראשם) מהווה גם הוא מושא לביקורת. מרקס ואנגלס יוצאים נגד התפיסה הגורסת את כפיפותה ושעבודה של ההיסטוריה לרעיון, לרוח במונחים הגליאנים, דבר המוביל לניתוק מהמציאות ולחשיבה מיסטית כשהרעיון מקבל חיים משל עצמו במנותק ממציאות אמפירית. מרקס ואנגלס מכנים זאת “self determining concept”. החנווני והסוחר הפשוט מסוגלים לעשות מה שגדולי אנשי הרוח של גרמניה אינם מסוגלים, להבדיל בין הקיים הממשי במציאות לבין ספקולציות על המציאות, ספקולציות שאינן אלא אשליות – צללים מנטאליים של המציאות:

whilst in ordinary life every shopkeeper is very well able to distinguish between what somebody professes to be and what he really is, our historians have not yet won even this trivial insight. they take every epoch at its word and believe that everything it says and imagines about itself is true (marx and engels, 1975: 175).

במונחים אפלטוניים, מרקס ואנגלס מאשימים את האידיאליזם הגרמני בנטייתו ל doxa במקום ראיית עולם המבוססת על episteme7. עבורם האידיאליזם הגרמני משול לאדם במערה הרואה צללים של האמת ולא את האמת בהתגלמותה. נטייה זאת מובילה בהכרח לכשל טלא-אולוגי כשהרעיון שנהגה מקבל תוקף אונטולוגי בתוקף הרעיון עצמו ובתוקף האדם החושב עליו8.

לאן חותרים מרקס ואנגלס בהתייחסותם לסוגיית האידיאולוגיה? לדעתם, למדינה אין תוקף עצמאי במנותק מרעיונות ותפיסות שמעצבים ראיית עולם אידיאולוגית. המדינה והלאומיות הם במידה רבה תוצר של אידיאולוגיה. אבל לא סתם אידיאולוגיה היות שאז מרקס ואנגלס עלולים למצוא את עצמם באותה המלכודת האינטלקטואלית שלכדה את האידיאליזם הגרמני – הכפפת ההיסטוריה לרעיון. האידיאולוגיה מאחורי מוסד המדינה והלאומיות היא אידיאולוגיה המותאמת לאינטרסים החומריים של בעלי העוצמה. אידיאולוגיה לאומית היא תוצאה של התפתחות מדינת הלאום המודרנית ומדינת הלאום המודרנית היא התוצאה הנלווית להתפתחות הבורגנות כמעמד הגמוני (nimni, 1991: 27). המעבר מפיאודליזם לקפיטליזם טמן בחובו תהליך של ריכוזיות המדינה. הבורגנות זקוקה הייתה לבירוקרטיה משומנת, מערכת משפט וצבא ככלים למאבק בפיאודליזם. ככל שהטכנולוגיה התקדמה ואיתה התיעוש, גדל אף יותר הצורך של הבורגנות בגיבוש פוליטי וכלכלי של המדינה, גיבוש שזוהה עם האינטרס הלאומי כשלמעשה הוא היה אינטרס מעמדי (petrus, 1971: 803-4). מוסדות כמו חלוקת העבודה ורכוש פרטי (רכוש פרטי כפועל יוצא של חלוקת העבודה(9)), עקרונות דמוקרטים כמו הפרדת רשויות וכל העקרונות של הכלכלה הליברלית נתפסים על ידי הכלל כאמת המוחלטת במה שמרקס ואנגלס מכנים “world historical fact” כשלמעשה הם משרתים את הבורגנות (marx and engels, 1975: 172).

כיצד הם משרתים את הבורגנות? אנגלס מסביר זאת היטב ב the origin of the family. המדינה נוצרה על מנת לרסן את האנטגוניזם בין המעמדות, היא המכניזם באמצעותו המעמדות בעלי הרכוש מגנים על עצמם מהמעמדות חסרי הרכוש:

in the most historical states, the rights of citizens are, besides, appropriated according to their wealth, thus directly expressing the fact that the state is an organization of the possessing class for its protection against the non-possessing class (engels, 1975: 754).

ההגנה שהמדינה מספקת היא הבסיס להשתלטות עליה. במדינה המודרנית נוצרת ברית בין הון לפוליטיקה – כלומר בעזרת המדיום של המדינה, המעמד הדומיננטי מבחינה כלכלית נהפך למעמד הדומיננטי מבחינה פוליטית. מגמה זאת בולטת בכל המדינות המפותחות. ארה”ב מאופיינת בשחיתות שמאפשרת לעשירים להשפיע על פקידי ממשל. באנגליה, גרמניה ובשוויץ לא ניתן להבחין בין הממשלה לבורסה (ibid., 756). אבינרי מסכם היטב את הקשר ההדוק אצל מרקס ואנגלס בין הלאומיות, המדינה והבורגנות: “nationalism is the building block of capitalism”10 (avineri, 1991: 640).

דוגמה בולטת לאפיון הלאומיות כאבן יסוד של הקפיטליזם ולפיכך של הבורגנות ניתן למצוא בהתייחסותו של מרקס למהפכה הצרפתית. צוקרמן מעיר שמרקס ואנגלס לא ערכו ניתוח שיטתי ומקיף של המהפכה הצרפתית וכל ניסיון להציג את יחסם אליה חייב להישען על קיבוצן של התבטאויות הפזורות במקומות שונים (צוקרמן, 1991: 57). אחד מאותם המקומות הבולטים מופיע ב the eighteen bumaire of louis bonaparte מ 1851 – מאמר שכתב מרקס כתגובה לעלייתו לשלטון של נפוליון השלישי בצרפת11. במאמר מרקס שולל כל אפיון של הבורגנות כמעמד הרואי. אולם ככל שהבורגנות אינה הרואית, היא זקוקה להרואיזם, קורבן, טרור, מלחמת אזרחים ובראש ובראשונה מלחמות בעל אופי לאומי על מנת להתקיים ולהתחזק. המהפכה הצרפתית וסיסמאותיה (ראה פרק ראשון) סיפקו כל זאת בשפע. בהקשר זה, משווה מרקס את המהפכה הצרפתית למהפכה בורגנית אחרת שהתרחשה במאה הקודמת. כמו המהפכה הצרפתית, קרומוול והעם האנגלי השתמשו בסיסמאות ודוגמאות מהברית הישנה כדי לשוות אופי לאומי למטרות הבורגניות שלהם. המהפכה הצרפתית פרצה על מנת ליצור אחדות של האומה הצרפתית נגד כוחות פרובינציאלים שהם שריד של התקופה הפיאודלית. האיחוד הלאומי הצרפתי הוא איחוד של הבורגנות:

the first french revolution, with its task of breaking all local, territorial, urban and provincial independent powers in order to create the bourgeois unity of a nation, was bound to develop what the absolute monarchy had begun – centralization, but at the same time, the extent, the attributes and the agents of governmental authority (marx, 1975: 606-607).

למעשה, המהפכה הצרפתית יצרה מנגנוני ממשל של סדר פוליטי חדש לתועלת הבורגנות. אולם התהליך רחוק היה מלהיות מושלם. לסדר הפוליטי החדש חסרים היו יסודות איתנים. ב 1789 צרפת עדיין הייתה שרויה בשלב ייצור המושתת על מנפאקטורה. הבורגנות של התקופה הייתה עדיין חלשה כלכלית ופוליטית ולכן נזקקה למשטר טרור יעקוביני לסיים בכוח את המלאכה של חיסול שרידי הפיאודליזם (צוקרמן 1991: 61).

ג) ניכור

פרידריך הגל

המדינה והלאומיות המזינה אותה הן תוצר של אידיאולוגיה בורגנית. כיצד מתפקדים במדינה, אם כן, מעמדות שהם אינם חלק מהסכימה הבורגנית? ראיית העולם המרקסיסטית היא ראיית עולם המבוססת על ניכור של האדם הפשוט – הפועל – במדינה. כיצד ניתן להגדיר ניכור? מרקס ואנגלס מגדירים אותו בהיבטים כלכליים – חברתיים ופוליטיים. כדי להבין ניכור במונחים מרקסיסטים, רצוי יהיה שוב להזכיר את הגל כנקודת השוואה.

האידיאליזם של הגל מניח מאבק בין רוח לחומר. הרוח שואפת לעצמאות בתוך עצמה – עצמאות ועליונות של הפנימי (הסובייקט) על החיצוני (האובייקט). הגל לא מתעלם מעולם אובייקטיבי של חומר אולם בדיאלקטיקה שהוא מתווה החומר מהווה כוח נגדי לרוח ומאפשר לה להתגשם בו באמצעות התעלות מעליו במה שהוא מכנה ‘negation’. תהליך זה מודגם בדיאלקט העבד והאדון. העבד חי תחת שיעבוד ופחד מתמיד מענישה ומוות. באמצעות העבודה שלו הוא משיג כוח על האובייקט, כוח שהאדון אינו נהנה ממנו. מהו אותו הכוח? העבד למד לעצב חפצים בעולם שמהווים השתקפות של רוחו והווייתו. במילים אחרות, בתוך חיים של עבדות, העבד המשועבד משעבד את החומר לרוח ומבטא את ניצחון הסובייקט על האובייקט (press, 1977: 340). taylor מציג זאת כדלקמן:

the slave however has to struggle with things to transform them, and sooner or later he achieves a mastery over them. and in so doing he imprints his own idea on them. the man-made environment thus comes to reflect him, it is made up of his creation. … [thus] man can come to see himself in the natural environment by making it over in conformity with his own project. for in doing this we achieve another standing negation, a reflection of ourselves which endures (taylor, 1975: 156).

בניגוד להגל, המרקסיזם רואה את היחס בין חומר לרוח כתלות ולא כמאבק. הסובייקט אינו מחפש לנצח את האובייקט משום שהוא תלוי בו. “the subject requires a nature outside himself in order to be satisfied and stilled”, מרקס מטיח כלפי הגל (press, 1977: 339). היחס של הסובייקט לאובייקט מתואר על ידי מרקס ב the holy family (1844) במונחים ארוטיים כמעט של אהבה שהאדם חש כלפי סביבתו החומרית:

love which first really teaches man to believe in the objective world outside himself, which not only makes man an object but the object of a man… [since] the beloved is a sensuous object (marx in ibid.)

הכמיהה לאובייקט מולידה את הצורך האקזיסטנטיאלי לייצר ולצרוך. במצב הטבע, עבור מרקס – מודל הירואיסטי ודמיוני כנקודת התייחסות בלבד, היצרן הבודד מייצר עבור עצמו. המוצר חוזר אליו ישירות מתהליך הייצור, ממלא את צרכיו וגורם לו לסיפוק מיידי ובלתי אמצעי מפרות עמלו. בחברה המודרנית האחדות בין היצרן למוצר נשברת. הפועל מנוכר מהמוצר אותו הוא מייצר כשהמוצר מחליף ידיים ונהפך לערך חילופי לעבודה או לרווח. מרקס משווה את הניתוק בין המייצר למוצר לקריעת עולמו הפנימי של המייצר מעולמו החיצוני (ibid., 334).

לא רק את הקשר לתוצרתו מאבד הפועל בחברה הקפיטליסטית המודרנית אלא גם את חירותו האישית. במניפסט הקומוניסטי טוענים מרקס ואנגלס שהפועל חי רק על מנת להעצים הון והוא מורשה להתקיים כל עוד האינטרסים של המעמד העליון דורשים זאת (marx and engels, 1975: 485). החברה המתועשת נהנית מעודף וממותרות. אולם משמעותם של מותרות היא חלוקה בלתי שווה של העושר וכפייה על המעמדות החלשים לייצר עוד ועוד כדי לצבור עושר נוסף שהמייצרים אותו לעולם לא ייהנו ממנו – החברה מתחלקת למנצל ולמנוצל. המערכת הקפיטליסטית היא למעשה בית סוהר עטוף בעטיפת צלופן שעשויה ממוסדות המכילים כוח א-פרסונלי כמו חוקי ההיצע והביקוש, תהליך הייצור, חלוקת העבודה (חוקים שמהם בנוי הרציונאל של הקפיטליזם כמשנה לוגית סדורה – מרקס מכנה אותם ‘מדע כלכלי בורגני’) , סיסמאות של חירות האינדיבידואל, דתות, מלכים או כוהנים. מוסדות אלו הינם בפועל מיתוסים של שליטה שכל ייעודם הוא להצדיק את מקומם הלא טבעי של הפועל בהיררכיה החברתית (berlin, 1963: 107, 114-116).

בנקודה זאת נוצרת הזיקה בין הניכור הכלכלי והניכור הפוליטי (מרקס ואנגלס שמלכתחילה לא מפרידים בין כלכלה לפוליטיקה) כשהפועל חי ומתפקד במדינה הזרה להווייתו אשר נוגדת את האינטרסים שלו. כבר בימי המהפכה הצרפתית, טוען מרקס, נוצר הניכור הראשוני בין האדם למדינה. במרוצת התהליך המהפכני, הופרדה המדינה מהחברה האזרחית. החברה האזרחית נהפכה לגורם אוטונומי והשלכותיו של תהליך זה היו מרחיקות לכת: מטריאליזאציה מוחלטת של החברה ואינדיבידואליזאציה קיצונית של האדם. אינטרסים פרטיים, קניין פרטי ואנוכיות הלכו ונהפכו לגורמים המעצבים את החיים במסגרת המדינה ובכך נגרמה החרפתן ההולכת וגוברת של תופעות הניכור (צוקרמן, 1990: 58-59(. מרקס ואנגלס מעירים שיתכן מצב בו שום מעמד לא הצליח להגיע לעליונות ברורה ואז המדינה מתפתחת לישות עצמאית במנותק מהאזרחים. ב the origins of the fmily טוען אנגלס שישנם תקופות ספציפיות בהן המעמדות מאזנים אחד את השני בצורה כה מושלמת שמעניקה עצמאות לכוחה של המדינה. הוא מספק דוגמאות קונקרטיות: המונרכיות האבסולוטיות של המאות ה 17 וה 18 הצליחו ליצור איזון בין מעמד העירוניים לאריסטוקרטיה, הבונפרטיזם של האימפריה הצרפתית הראשונה והשנייה נקט באסטרטגיה פוליטית של הפרד ומשול וניצל את היריבות בין הבורגנות לפרולטריון. האימפריה הגרמנית תחת ביסמארק מצליחה לאזן את הפועלים מול הבורגנות לתועלתם של מעמד היונקרים – בעלי האחוזות (sanderson, 1963: 951)12. עם זאת, יש לזכור שתקופות בהן נוצר איזון בין מעמדות במדינה אינן מהוות את הכלל אלא את היוצא מהכלל. את הדוגמאות ההיסטוריות שאנגלס מביא הוא מקדים במילים “by way of exception” (ibid.). ככלל, המדינה המודרנית היא מנגנון מסועף בשירות הבורגנות למען צרכיה תוך ניצול יתר המעמדות. יהא זה רק טבעי שהפועל מרגיש זר ומנוכר במדינה זאת.

ב german ideology מרקס ואנגלס מסבירים את מהות אותו הניכור. בשיטה בה האדם מוגדר על פי מקומו בחלוקת העבודה, האינטראקציה בין אינדיבידואלים אינה אינטראקציה בין אדם לאדם אלא בין אדם לערך כלכלי. הערך הכלכלי עבור מעמד הפרולטריון מתורגם לעבודה. כוח עבודתם של הפועלים הוא המדד היחיד לקיומם האישי והחברתי. דבר זה מוביל לשלילת חיוניותם בחברה ולניוונם:

…we have the majority of individuals from whom these forces have been wrested away, and who, were robbed thus of all real life content, have become abstract individuals… the only connection which still links them with the productive forces and their own existence – labor – has lost all semblance of self activity and only sustains their life by stunting it [my emphasis] (marx and engels, 1975: 190-91).

הפועל המוגדר רק באמצעות עבודתו, נהפך עבור מרקס לאדם אבסטרקטי ללא קיום ממשי ועצמאי. תופעת הניכור אינה פוסחת על הבורגנות. לא רק הפרולטריון מרגיש זר ומנוכר במדינה אלא גם המעמד הנמצא בראש ההיררכיה הכלכלית, אם כי מנסיבות שונות. חלוקת העבודה תחת השיטה הקפיטליסטית יצרה, כאמור, הפרדה בין ייצור לצריכה. הבורגנות הינו המעמד המחזיק באמצעי הייצור אך אינו מייצר בעצמו. בעצם היותם צרכנים ולא יצרנים, מרקס מכנה אותם ‘פועלים מנטאליים’ כשהראש מופרד מהידיים העובדות והמוח מהבטן האוכלת (press, 1977: 336). הביקורת של מרקס על הבורגנות מקבילה במובנים רבים לביקורתו על האידיאליזם הגרמני. בדומה לפילוסופיה של הגל המסתמכת על רוח המזינה את עצמה, כך תודעתו של המעמד הבורגני מאבדת את הפרקטיות שלה בניתוקה מהמציאות החומרית היצרנית. כפי שהאידיאליזם הגרמני אבסטרקטי ומנוכר, כך גם חייהם של הבורגנים מנוכרים במדינה שעליה השתלטו למען קידום האינטרס העצמי שלהם (ibid.).

ד) אוניברסאליות ועתיד המדינה

“the working men have no country” מהווה את אחת האמרות היותר מוכרות של מרקס ואנגלס מהמניפסט הקומוניסטי (marx and engels, 1975: 488). האוריינטציה האוניברסאלית של המרקסיזם היא הביטוי המובהק ביותר לסתירה הקונספטואלית בינו לבין הפרטיקולריזם של הלאומיות. בניגוד למה שרבים חושבים, הגישה האוניברסאלית של מרקס ואנגלס אינה מתחילה בעתיד הרחוק של מהפכת הפרולטריון אלא במאפיינים העכשוויים של המערכת הכלכלית הקפיטליסטית.

ב contribution to the critique of political economy, מרקס טוען שהכסף נהפך לכסף עולמי והקשר בין אנשים ממקומות שונים בעולם13 מתבסס על מעבר של סחורות. מסחר מתעלה מעל הבדלים דתיים, פוליטיים או לאומיים:

just as money develops into world-money so the commodity owner develops into a cosmopolitan. the cosmopolitan relation of men is originally only a relation of commodity owners. the commodity as such rises above all religious, political, national and language barriers… it becomes clear to the commodity owner that nationality is but the guinea’s stamp. the lofty idea which he conceives of the entire world is that of a market, the world market (marx in petrus, 1971: 801).

העולם הינו שוק אחד גדול, מה שהופך את הלאומיות לחותמת guinea. guinea הינו מטבע זהב שהונפק על ידי בריטניה בין השנים 1663 – 1813 בערך נומינאלי של 20 שילינג14. הלאומיות היא אכן במונחים של מרקס פונקציה של ‘world-money’. קטע בעל משמעות דומה ניתן למצוא ב the origin of the family:

in contrast to the old gentile organization the state is distinguished by the grouping of its members on a territorial basis… the gentile members were bound to one particular locality, whereas this had long ago ceased to be the case. the territory was still there, but the people had become mobile (engels, 1975: 758)

המדינה קיימת בתוקף הטריטוריה אולם גבולותיה נהפכים לחסרי משמעות בעקבות תנועה בינ”ל של בני אדם. דברים אלו שנאמרו בסוף המאה ה 19 נשמעים רלבנטיים מאד למציאות של גלובליזציה בשנות ה 2000. אכן אחד המאפיינים של גלובליזציה היא תלות גומלין אינטנסיבית בין המדינות. המניפסט הקומוניסטי מדגיש נקודה זו וכן את היחלשותה של המדינה הלאומית אל מול הכלכלה הבורגנית:

the bourgeoisie has through it exploitation of the world-market given a cosmopolitan character to production and consumption in every country. to the great chagrin of reactionists, it had drawn from under the feet of industry the national ground on which it stood… in place of the old local and national seclusion and self-sufficiency, we have intercourse in every direction, universal inter-dependence of nations.

זהו המצב לפני עידן מהפכת הפרולטריון. לאחר המהפכה עתיד המבנה הפוליטי הבינ”ל להשתנות מן הקצה אל הקצה. על פי הפרוגראמה המרקסיסטית עתיד להתרחש קרב סופי בין הבורגנות להמוני הפועלים, קרב שבו הראשונה תנחל תבוסה. לאחר תבוסת הבורגנות יבוטל הרכוש הפרטי ואיתו המדינה ותוקם חברה חסרת מעמדות. תהליך זה יביא לסיום הניכור והניצול שהיו מנת חלקו של הפועל במדינה הקפיטליסטית באותו האופן שניצול הצמית התבטל כתוצאה מביטול הפיאודליזם לפני כן (berlin, 1963: 126). דבריהם של מרקס ואנגלס ב the german ideology שופכים אור על טבעו של התהליך. ביטול הרכוש הפרטי ולפיכך הפיכת מבנה החברה יביאו לשינוי ההיסטוריה מהיסטוריה פרטיקולארית להיסטוריה עולמית (marx and engels, 1975: 172, 192). התנאי לכך הוא איחוד של הפרולטריון על בסיס חוצה גבולות למען הקמת חברה גלובלית אחידה נטולת מעמדות חברתיים, הבדלים תרבותיים, מדינות ולאומיים (petrus, 1971: 803, 808).

המניפסט הקומוניסטי. המהדורה הסינית הראשונה

המושג ‘חברה גלובלית’ מופשט יתר על המידה. למה התכוונו מרקס ואנגלס כשהם הזכירו אותו? מה באמת טומן בחובו עתידה של המדינה ואיזה סוג של ארגון חברתי יחליף אותה? חוקרים רבים מתחבטים בשאלות אלו והעובדה שמרקס ואנגלס אינם מספקים תשובות קונקרטיות מסבכת את התמונה. יתכן שהיות שחזון המהפכה נתפס כמציאות רחוקה, מרקס ואנגלס הרשו לעצמם להיות מעורפלים בסוגיית עתיד המדינה. עם זאת, יש לזכור נקודה אחת מרכזית. המדינה כן משחקת תפקיד בשלב הראשון של המהפכה. המניפסט הקומוניסטי מלמד שבראשיתו, המאבק של הפרולטריון בבורגנות חייב להתנהל בזירה הלאומית. זהו מאבק שאמנם במהותו הוא אינו לאומי אך בצורתו הוא במסגרת המדינה. המהפכה העולמית תוכל לצאת לפועל רק לאחר שהפועלים יחסלו כליל את שרידי הבורגנות בכל מדינה ומדינה בנפרד. לכן בהתחלה, כתקופת מעבר, יש להביא לדיקטטורה של הפרולטריון במדינתם (marx and engels, 1975: 482). מרקס ואנגלס משתמשים בזירה המדינתית כשדה קרב לביטול המדינה.

מרבית החוקרים סבורים שמרקס ואנגלס התכוונו להיעלמות המדינה באסימילציה מוחלטת של הבדלים תרבותיים, אתניים או לינגוויסטים. אולם ישנה דעה נוספת המושמעת בעיקר על ידי חוקרים כמו solomon bloom הגורס כי המרקסיזם הקלאסי לא חזה את היעלמותה המוחלטת של המדינה אלא את התקבצותם של מרבית הלאומים תחת דיגלן של מספר מצומצם של מדינות על קומוניסטיות מתקדמות כדוגמת ברית המועצות של המאה ה 20 (bloom in petrus, 1971: 807). פרשנות זאת נשענת על קטע מהמניפסט הקומוניסטי:

national differences and antagonisms between peoples are daily more and more vanishing , owing to the development of the bourgeoisie, to freedom of commerce, to the world market, to uniformity in the mode of production…

בהתייחסותם להיעלמותם של הבדלים לאומיים, מרקס ואנגלס לא כותבים all national difference. על פי bloom, מכאן ניתן להסיק שהם לא התכוונו להיעלמותם המוחלטת של כל ההבדלים הלאומיים אלא להקטנת אי שוויון כלכלי וחלוקה צודקת של עושר בזירה הבינ”ל, ביטול יריבויות פוליטיות, הפסקת המלחמה וניצול של מדינה אחת את רעותה. מדינות גדולות תתקיימנה אולם ההזדהות של האזרחים איתן תהיה על בסיס כלכלי ולא על בסיס אתנו-תרבותי (bloom in connor, 1984: 8).

רמז על כיצד עשויה להיראות מדינה קומוניסטית עתידית ניתן למצוא במאמרו של מרקס מ 1871 על הקומונה הפריסאית – the civil war in france. הקומונה, לדעתו של מרקס, מהווה אנטיתזה מוחלטת לאימפריה הצרפתית הנאפוליונית בהיותה התגשמות פוזיטיבית של רפובליקה הנשלטת על ידי הפועלים (marx, 1975: 631). העקרונות שעליו היה מושתת שלטון הפועלים בקומונה התבססו על החזרת ניהול המדינה ל ‘סוכנים אחראיים של החברה’:

דמוקרטיה מלאה כאשר משרות ציבוריות (כולל שופטים) נבחרו על ידי האזרחים וכל בעל משרה נתון היה בכל עת לביקורת ציבורית.השכר של בעלי השררה שווה היה לשכר הפועלים – מה שמנע מרדף חסר עקבות אחר קריירה.הצבא המקצועי, שתמיד היה אמצעי בידי המדינה לשלוט על ההמונים, הוחלף לצבא עממי.המשטרה נוקתה מכל אג’נדה פוליטית.חינוך וידע נגישים לכל והפרדתם המוחלטת מהכנסייה כחלק מעקרון הפרדת הדת מהמדינה (ibid., 632).

בנוסף, מרקס בונה מודל למבנה המשטר בצרפת אילו הקומונה הייתה שורדת. המודל מבוסס על מבנה שלטוני פדראלי שמורכב מקהילות קטנות מחוזיות אוטונומיות למחצה תחת פיקוח והתוויית קו מדיניות מרכזי מפריס. ב critique of the gotha program (1875), הוא גורס כי החברה הפרולטריונית הפוסט מהפכנית תתאפיין במערכת קבלת החלטות על בסיס מקומי עם אוריינטאציה לאומית (sanderson, 1963: 954).

לסיכום, תהא זאת היעלמותם המוחלטת של הלאום והמדינה או היווצרותן של מדינות על קומוניסטיות חוצי לאום. עדיין החזון המרקסיסטי רחוק מרחק שנות אור מחזונם של הוגים כמו גוטפריד הרדר על עולם רב לאומי המתאפיין בשונות ומגוון אתני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *