אימגו מגזין מאמרים

כתב עת בנושאי תרבות ותוכן

לא לתקוף את איראן


רוני קליין's picture

בתקופה האחרונה אני צופה בדאגה במעלליו של הנשיא האיראני, מחמוד אחמדינאג'אד. במבט ראשון הנשיא האיראני נראה לי כמו איזה בבון, שאבא שלו התקמצן לממן לו לימודי היסטוריה.

ההתגרויות שלו בנושא השמדת ישראל, העברת הישראלים לכל מיני מקומות בגלובוס והכחשת השואה, מעבר לסלידה הבינלאומית, נראות כמעשה חסר הגיון ומטומטם הסותר את האינטרס האיראני להציג לקהילה הבינלאומית את פרוייקט הגרעין כמיועד לצורכי שלום.

צריך לחשוב בכובד ראש מה באמת קורה כאן. רואים שאחמדינאג'אד בכוונה מעלה נושאים רגישים לישראלים. הוא לא מנסה לשכנע צופים מהצד.

אפשרות אחת: האיראנים צברו בטחון עצמי.

החשש הרגיל הוא שהצמרת האיראנית הגיעה למסקנה שהקהיליה הבינלאומית היא כלב נובח לא נושך וישראל היא כלב שקרב יומו. לישראל אין גבול משותף עם איראן. אין סכסוך טריטוריאלי. בהצהרות איראן שונאת את ישראל על מה שהיא עושה לפלסטינים. אחוות המוסלמים כביכול.

אבל הם לא מתיימרים לקחת תחת חסותם להגן על מוסלמים מדוכאים באשר הם. משום מה אין הם באים בטענות לרוסים על מה שהם עושים לצ'צ'נים. ישראל שנואה מבחינה דתית יותר ממדינית. ירושלים כבושה ע"י כופרים ציונים שבאו מהמערב.

אפשרות שניה: הרמת המורל לבעלי הברית

מאז נאומו של מנהיג החיזבאללה, נסראללה, לאחר נסיגת ישראל מלבנון, שבו הישווה את ישראל ל"קורי עכביש", אנו רואים כאן המשך הקו: הגברת המוטיבציה לאירגונים פלשתינאים לתקוף את ישראל.

במהלך האינתיפדה השניה הפלשתינאים, שאולי דורבנו מדבריו של נאסראללה, כבר הבינו על בשרם שישראל רחוקה מלהיות "קורי עכביש". חיזבאללה עצמו שומר בקפדנות מגבלות בכללי המשחק מול ישראל תוך שהוא, במקביל, ללא הרף תומך ומדרבן את האירגונים הפלשתינאים לבצע פיגועים.

בא עכשיו הפטרון של הפטרון ומדבר על השמדת ישראל והעברת האוכלוסייה למקומות שונים בעולם. עדיין אנו יכולים לשער שאיראן תסתפק בסיוע כספי צבאי ומורלי לבני בריתה ולא תעשה בעצמה פעולה צבאית ישירה מול ישראל. זאת מלחמת תעמולה ומודיעין בהיקף מלא.

אפשרות שלישית: הסחה לצורך פעולה גדולה

זאת האפשרות המאיימת מכולם.

האיראנים מפתחים או רוכשים נשק גרעיני. כדי להפעיל אותו נגד ישראל הם חייבים להציג שזאת היתה פעולה של הגנה עצמית. עונש על העוול שנגרם לפלשתינאים אינו סיבה שתתקבל בעולם להתקפה גרעינית. גם לא אצל חלק מהעולם המוסלמי.

אז הם שולחים איזה בבון להשתלח בישראל כדי ליצור אצלה תחושה של איום קיומי מתקרב בהתקפה גרעינית אפשרית, ולגרום לה לבצע מתקפת מנע. המתקפה הזאת היא מתקפה צבאית לכל דבר ועניין על מדינה ריבונית.

והסיבה? העיזה לפתח נשק גרעיני?

כל מה שנשאר זה להוכיח שלישראל היה נשק גרעיני בעצמה בזמן התקיפה כדי שהעולם וההיסטוריה יסלחו לאיראן על תגובתה הגרעינית. המתקפה הזאת מאד בעייתית מבחינת האפקטיביות שלה, ואין לה תשובה מה תהיה התגובה של איראן למקרה שהמשטר הקיצוני לא יפול בעקבות התקיפה.

ברשותכם, ארחיב כאן את עניין האפקטיביות גם מנקודת מבט אישית. במחצית הראשונה של שנות ה-80 שרתתי בצבא כקצין באמ"ן מחקר. בשלב מסויים עברתי למדור שעסק באיראן. באותו זמן איראן כבר תמכה בחיזבאללה אך היתה שקועה עד צוואר במלחמה עם עיראק. לאחר הדיפת העיראקים לגבול הבינלאומי הם ניסו, בהוראת חומייני, לפרוץ שוב ושוב את קווי ההגנה העיראקיים כדי למוטט את עיראק ולסלק את סדאם. כל התקפה עלתה להם באלפי הרוגים אך כיון שחומייני סבר שרצונו של אללה הוא להעניש את סדאם ההתקפות נמשכו.

בעיצומם של האירועים הוחלט במערכת הביטחון לבצע קיצוצים ואחד מהם היה ביטולו של המדור האיראני. למרות זעקותיו של ראש המדור שלי, שבכל מלחמה עתידית שישראל תהיה מעורבת איראן תשלח לפחות 2 דיביזיות לאזורנו - גם בעיצומה של המלחמה בעיראק. שנינו שוחררנו מהצבא. איראן לא היתה מספיק חשובה.

מספר ימים לאחר השחרור, בסביבות אפריל 1985, נודע לי שמתקיים סימפוזיון באוניברסיטת ת"א בנושא האיראני. באתי כצופה. על הבמה היה האיש שנחשב אז כמספר אחד במערכת הביטחון לנושא האיראני: אורי לובראני, מתאם פעולות צה"ל בלבנון. הוא סיפר כיצד אזרחים רבים באיראן סובלים ממשטר האייטולות ומשמרות המהפיכה שלהם, והעריך שימיו של משטר האייטולות באיראן ספורים...

מייד חשבתי: מה הוא מקשקש? ממתי הערכות נקבעות לפי משאלות לב? עכשיו גם הבנתי מדוע סגרו את המדור שלי. זמן רב אח"כ שמעתי שהמדור האיראני הוקם לבסוף מחדש (אז תרגעו).

לפני כשנה קראתי בעיתון ראיון של מי שהיה המפקד שלי ביחידה,.צבי שטאובר, אחרי שחזר מכהונתו כשגריר בבריטניה. הוא סיפר כיצד יום אחד הופיע בפני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת והעריך בפניהם שמלחמת איראן-עיראק עוד תימשך זמן רב.

בדרכו חזרה הביתה הוא שמע ברדיו של האוטו שהמלחמה הסתיימה...

עד כאן מה שאנחנו יודעים להעריך לגבי מקבלי ההחלטות באיראן. עכשיו תחשבו בעצמכם מה יודעים אלה שישלחו את הטייסים שלנו לאיראן לגבי התגובה האיראנית לפעולה.

ומה הסייפא של הדברים?

ההחלטה על השגת נשק גרעיני היא של צמרת השלטון הקיצוני באיראן. כדי לבטל את הפרוייקט, ולא רק לקוות שיידחה למספר שנים תמורת מחיר שרק אלוהים יודע מה יהיה (כי המודיעין שלנו לא יודע), צריך להפיל המשטר. לא פחות מזה.

במסגרת לוחמת מודיעין ותעמולה מנסים גופי מודיעין מערביים לתמוך באירגוני אופוזיציה שונים באיראן - אך אלה לא רק שלא מספקים את הסחורה אלא אפילו לא היוו אף פעם איום רציני. גם הפגנות של סטודנטים בטהרן לא מספיקות. השלטון שולט חזק על העם האיראני וחלק משמעותי ממנו גם תומך בו.

כיון שהשלטון יודע לחסום מראש אפשרות מועמדים של אופוזיציה בבחירות כלליות - נותרו רק שלוש אפשריות תאורטיות להפלת המשטר:

מרידה אזרחית של אופוזיציה.

הפיכה צבאית.

כיבוש פיזי של איראן הגדולה מבחוץ.

שימו לב, לתקיפה אווירית אין מקום ברשימה הזאת. עד כה המשטר הקיצוני טיפל ביעילות רבה לסכל מראש את שתי האפשרויות הראשונות. האפשרות השלישית יכולה להצליח רק בתסריט דמיוני של שיתוף פעולה בין ארה"ב ורוסיה.

מה המסקנה לגבינו?

קודם כל, לא לשרבב את הנושא בתקופת הבחירות. לא לאכול את הלוקש של נקודת האל-חזור של האיראנים כסיבה לתקיפה. זה מתכון לאסון. נשק גרעיני באיראן הוא באמת איום קיומי אך צריך לטפל בו יחד עם ארה"ב.

מוטב לישראל להתרכז ביכולות לבלום מכה גרעינית ראשונה עם מערכת ה"חץ", ולהפעיל לחץ כבד על האמריקנים שיפעלו בכל האמצעים להפיל את השלטון האיראני.

בכל מקרה, תקיפה אווירית של איראן חייבת להיות מתואמת מראש עם גורמי אופוזיציה וגורמים בצבא האיראני שיפעלו במקביל להשתלט על מוקדי שלטון באיראן. לא בטוח שהאמריקנים מסוגלים לזה. אנחנו בטח לא מסוגלים.

Add new comment

CAPTCHA

This question is for testing whether you are a human visitor and to prevent automated spam submissions.

Fill in the blank.

הנצפים ביותר

מאמרים נוספים מאת רוני קליין

.